תשפ״ה│ שובה שבת דרשת טבדי בנימין הרב תטור לא תקום לא
שבממון בדבר רק הוא תטר ולא תקם לא איסור? האם
הגמרא– סוגיית הפוסקים מחלוקת בממון בענייני דווקא שמדובר הראשונים ודעת
א כג, יומא 1.
כל יהוצדק: בן שמעון רבי משום יוחנן רבי ואמר חכם תלמיד שאינו
כנחש- ונוטר נוקם - חכם תלמיד. אינו - תטר ולא תקם לא! והכתיב נטירה היא ואיזו נקימה היא איזו דתניא: דכתיב. הוא בממון? ההוא
מגלך- השאילני לו: אמר, נקימה, הוא לו אמר למחר לאו. לו: : אמר
קרדומך-! השאילני השאלתני- שלא כדרך משאילך, איני לו: אמר זו
קרדומך- השאילני לו: אמר נטירה? היא ואיזו נקימה. ! היא ליה: אמר
חלוקך- השאילני לו: אמר למחר! לא. שלא כמותך, איני הילך, לו: אמר
השאלתני- נטירה- היא. זו ואינן הנעלבין תניא: והא לא? דגופא וצערא
ין- ביסור ושמחין מאהבה עושין משיבין, ואינן חרפתן שומעין עולבין,
- בגברתו השמש כצאת ואהביו אומר הכתוב! עליהן ליה דנקיט לעולם
-. בליביה מדותיו- על המעביר כל רבא: והאמר כל על לו מעבירין
! פשעיו- ומפייס ליה. דמפייסו
2. רש״י שם
נוקם שאינו -. נקמתו
ונוטר- בלבו כנחש. איבה
נטירה היא זו השאלתני שלא כמותך איני -
מדעתו הסיחו ולא בלבו, שמור. שהדבר
בליביה דנקיט - נקמתו לנקום אחר בא ואם
המשפט- בקיום. ישתוק
ליה דמפייסו - מחילה. לבקש
יב סימן לאוין גדול מצוות ספר 3.
איבה ונוטר נוקם שאינו חכם תלמיד כל יוחנן רבי אומר (יומא) שם עוד ולא תקום לא והכתיב חכם, תלמיד אינו כנחש
תטור ליה דנקיט ולעולם משיב, ואינו חרפתו שומע עולב ולא עלוב שיהא צריך דת״ח שם ומסיק, דכתיב הוא בממון ההוא מפייס ליה מפייסין וכי. בליביה
קצח קצז סימן יראים ספר 4.
עמך. בני את תטור ולא תקום לא בקדושים. והזהיר צוה בממון א'] [כ״ג בראשונה פ' ביומא לה ומייתינן בת״כ ותניא
מגלך… השאילני לו אמר נטירה ואיזו נקימה היא איזו כדתניא מדבר, הכתוב. ]'[וכו
בדברים? ולא קרא משתעי דבממון ומנלן
גזל עושק שכיר שכר פעולת בממון מדבר הכתוב במה מעניינו למד דבר בהן נדרשת שהתורה מדות מי״ג ולמד צא לקט
ושיקר ממון כיחש. ופרט
א עמוד כג דף יומא מסכת למאירי הבחירה בית 5.
ואיז תטור ולא תקום לא שנאמר אסורה שבממון ענינים בכל ונטירה נקימה [וכו ]'… מגלך השאילני לו אמר נקימה היא ו
למלכות. חבירו ממון מסירת סרך בהם שאין שבממון, דברים בכל וכן
הוא אף לו כראוי זה על מפייסו האחר אם קלון של צד באיזה הן בקללה הן בהכאה הן בגופו חבירו את שציער כל אבל
פשעיו, כל על לו מעבירין מדותיו על המעביר שכל ומנפש מלב למחול ראוי כל בנקימה לו מותר מפייסו אינו הלה ואם
מ בה שרואה קום.
בעצמו, הוא עליה לנקום שלא רצה שאם אלא ואינם חרפתם שומעים עולבים ואינם העלובים בכלל והוא לו מושכר מקומו
בגבורתו… השמש כצאת ואוהביו עליהם שנ' משיבים
ברכה, עליו תבא בינוני אדם שהוא כל מלבו ולהעבירה וכל מכל למחול רצה שאם אלא עוד ולא ומלך ת״ח מ״מ הא
וכיו וכל, מכל למחול שלא להם ראוי מ״מ בנקימה, משתדלים שאינם פי על אף באלו, צא לכבוד בלבם שמור יהא אלא
שיזדמן, מי ידי על עליה נענש זה שיהא עד בריאה שכר מקפח שאינו למי הענין ויניחו ומעלתם, תורתם יהא לא וכשיזדמן
מלבו, צערו העביר ולא החכם מחל שלא אחר כן, לו יארע ומהשגחתו ד' שמאת ויבין בדבר, מוחה הוא המקלה שנמצא
בצער. ויום יום כל מעמידו
ישופך הוא כדכתיב עליו לקום שבא למי מקום למצוא שמערים כלומר כנחש ונוטר נוקם שאינו חכם תלמיד כל אמרו וע״ז
תורתו… ליקר לו שראוי ת״ח כמדת מדתו אין כלומר ת״ח אינו ראש
6. פד סימן ב חלק (הלוי חיים מים )שו״ת
דלא- לאו איסור שאין להלכה, ברור מעתה תקום ממון בעניני והנוקם בלבד, ממון בעניני אלא מי כגון הגוף בצער אבל התורה. מן בלאו עובר לא וכדומה בגופו או בכבודו הזולת ע״י שנפגע
דלא- איסור שום עליו חל להשיב ומותר תקום,
ולבקש לפייסו בא שלא זמן כל כגמולו לו המעביר וכל לו למחול הוא צריך שאז סליחתו, והיתר פשעיו. כל על לו מעבירים מדותיו על הרב לדעת מותנית פייסו, שלא זמן כל זאת נקמה תועלת כלומר מקום" לה שיש רואה "אם המאירי
הנקמה. על לגמרי לותר יש לאו ואם שהיא, כל
י דרוש הר״ן דרשות 7.
הזהירה לא כן, היה שאילו משובח, דבר אינו עצמו מצד העונש כי
יח יט (ויקרא שכתוב כמו עליו, )התורה את תטור ולא תקום לא ומה עצמן. מצד הטובות הפעולות תמנע לא התורה כי עמך, בני ונוקם קנא אל ב) א (נחום באמרו עליה, יתברך השם, שיתואר הנמשך הטוב מצד אבל בעצמה, הנקמה מצד בה מתואר איננו שאי השמים, מן יורד רע אין ז״ל רבותינו אמרו ולפיכך ממנה.
ממנו ימשך כולם, הטובות ומקור הגמור הטוב שהוא שמי אפשר כל ולכן טוב. לתכלית יבא ממנו שנמשך מה כל אבל בעצם, רע אם הדרך, זה על הוא הזה, בעולם האדם יתברך השם שיעניש מה מקבל אינו ואם הרעה, מדרכו שישוב בעצמו החוטא להישיר
כמוהו רעים יהיו שלא אחרים לישר. הישרה,
הרמב״ם לשון ה, האחרונים ותמיהת חינוך
8. לרמב״ם המצוות ספר שד ל״ת
לנקום שלא שהזהירנו היא הש״ד והמצוה אחד מעשה לו שעשה והוא מקצתנו. קצתנו שיגמלהו עד אחריו מלחפש יסור ולא שהכאיבו כמו יכאיבהו או הרע. כמעשהו
תקום' ואמר׳לא מזה האל הזהיר עד ובספרא. מגלך השאילני לו אמר שלנקימה כוחה היכן קרדומך השאילני לו אמר למחר השאילו ולא השאלתני שלא כשם משאילך איני לו אמר הדמיון זה ועל תקום. לא נאמר לכך מגלך
הענינים. בכל הקש
שה תעשה לא שם 9.
שלא שהזהירנו היא הש״ה והמצוה גמול נשלם שלא פי על ואף לנטור
לנו שחטא העון נזכור ש והוא יתעלה אמר לו. ונזכירהו החוטא
תטור' 'לא היכן עד ספרא ולשון. השאילני לו אמר שלנטירה כוחה לו אמר למחר השאילו ולא מגלך הילך לו אמר קרדומך השאילני מגלך השאלתני שלא כמותך איני
תטור. לא נאמר לכך
11. הלכות רמב״ם ז-ח ז דעות,
שה תע בלא עובר מחבירו הנוקם פי על ואף תקום, לא שנאמר היא רעה דעה עליו לוקה שאינו לאדם לו ראוי אלא מאד, עד כל על מדותיו על מעביר להיות אצל שהכל העולם דברי ואינן והבאי הבל דברי המבינים היא כיצד עליהם, לנקום כדי השאילני חבירו לו אמר הנקימה
משאילך… איני לו אמר קרדומך
11. חינוך מנחת רמא מצווה
ר 'י ע א דגופי' צערא על אבל הזה לאו על עובר בממון דדוקא דכ״ג וביומא דיעות. מהלכות פ״ז מב״ם עובר ינו לאו על
ל ע בכ דעובר מדבריו נראה ואדרבא השמיט, הרהמ״ח וגם מביאו אינו …והר״מ זה מפורש… לש״ס סותר וזה ניין ומצאתי
א דגופיה צערא דעל זה דבר שם כ' וי״ג י״ב לאוין בסמ״ג הר על וצ״ע דיומא, מהש״ס עובר ינו ב הר על ובפרט מב״ם
להיפך. מדבריו שנראה המחבר
חיים החפץ של המהלך לעומת קוק הרב שיטת
12 צח עמ' ראי״ה מצוות.
פנים כל שעל כיון פרצה של דבר לפרסם שלא כונתם היה והחנוך הרמב״ם ש ונראה ערוכה, סוגיא לעקור אפשר איך לדינא
בעול… רבות לתקלות ומביאה הגונה אינה המדה
13. ח בא״מ פתיחה– חיים חפץ ח אות לאוין
הנ״ל יומא בגמרא יעשה מה צ״ע אבל וגם שבממון לדבר הגוף צער בין שמחלק זה דבר העתיק שלא תימה יש הרמב״ם על
ליה סבירא הוא שגם משמע להלכה בגמ יעשה מה גוונא בכל דאסור 'כהחינוך
ואולי הנ״ל. דהא והחינוך הרמב״ם דסברת בקושית נדחה דגופא בצערא הגמרא דמתיר דקמשני והא וכו' הנעלבין תניא והא על רק קאי לא בלביה ליה דנקט במסקנא בזיון ואיכא בפרהסיא דחרפו משום ת״ח
ת״ת הלכ. ות בסוף וכמ״ש התורה
14. המלך עבודת ל קרקובסקי מנחם הג״ר פ דעות "הל' ז
כ״ג דיומא מסוגיא רבנו על תמה רמ״א מצוה חינוך מנחת הרב …והנה דבצערא מסקנא הוי דהכי לן לימא דמאן לתמיהתו, מקום ידענא ולא פריך דכתיב הוא בממון ההוא זה תירוץ על הרי ואדרבה מותר, דגופא
זה לתירוץ דדוחה ור״ל וכו' הנעלבין והתניא א ל דגופא וצערא הגמ' שכתב" ז״ל חננאל מרבנו משמע וכן לגמרי, כדתניא בממון ההוא ודחינן ופרקינן וכו' רבא והאמר בליביה ליה נקיט אפ״ה ודחינן וכו' והתניא איני
ומפייס." ליה דמפייסו דיחויא… אלא אינו זה דכל להדיא הרי ומצאתי
להרב רבנו בדעת הכי ג״כ כתב וט' ח' אות בפתיחתו חיים. חפץ ובאמת בדבר דוקא דלאו להדיא לעיל שהבאנו המצוות בספר רבנו בדברי מבואר מעשה לו שעשה והוא הנוסח מינכן מכת״י המצוות בספר שהרי שבממון כמו יכאיבהו או הרע כמעשהו שיגמלהו עד אחריו מלחפש יסור ולא אחד
וכו.'שהכאיבו
הרמב״ם בן ר״א אצל שנמצאת גירסא פי על יישוב
15 פ״ו השם לעובדי, המספיק הרמב״ם בן אברהם רבי.
כנחש ונוטר נוקם שאינו חכם תלמיד 'כל חז״ל אמרו 'לא הפסוק מן כך על וכשהקשו חכם'. תלמיד אינו במילי הא קשיא 'לא התירוץ היה תטר' ולא תקום
דשמיא. במילי ה…'א דעלמא
16 א יז, השנה ראש ריטב״א.
כנחש ונוטר נוקם שאינו ת״ח כל דיומא בפ״ב דאמרינן והא ליה למינקט ליה דאיבעי ליה מפייסי בדלא אוקימנא ת״ח אינו במילי התם תטור ולא תקום לא דכתיב גב על ואף בליביה,
ונוטר נוקם להיות ליה איבעי דשמיא במילי אבל. דעלמא
התורה כבוד בשביל חלקית נדחה איסור תמימה– תורה של חידוש
17 קכ הערה יט פרק ויקרא הערות תמימה תורה.
אני ותמה וי״ג. י״ב לאוין בסמ״ג וכ״פ תטור, ולא תקם לא על עוברין אין הגוף צער דעל מפורש זו מסוגיא מבואר והנה
כונת ת״ח, בנדון זה חילוק הגמ' דסמיך דכיון מפרש שהוא ונ״ל זה, בענין מדעות בפ״ז זה חילוק שמיט שה הרמב״ם על כשצערוהו אפי' ולנטור לנקום אסור דעלמא באינש אבל וכמש״כ, התורה כבוד משום זה על עובר אינו ת״ח דרק הגמ'
ב שכן הרמב״ם, מפרש שכן לדבר וסמך הגוף, צער ת״ח. לענין מפורש כן כתב מת״ת פ״ז
ורוחניים נפשיים עניינים לכל להנ״ל המלך יד של הרחבה יונה מרבנו וראיה,
18 שם דעות הלכות הרמב״ם על המלך" "יד.
רק אינו מידותיו בהעברת חז״ל עצת וגם ממון, צער על רק היתה לא בזה התורה דאזהרת עכ״פ הרואות עיניינו אמנם
בגופו בין בידים לחבירו הרע אם אבל טובה, מניעת דרך הצער היה באם רק האלה האזהרות אין ובשתיהם, דגופא בצערא לנו הורה רבינו וגם למחול. אכזרי יהיה שלא המתפייס על מוטל ואז לפייסו, חבירו על ריעים להרבות מחויב בממונו, בין
אצל שהכל העולם, דברי כל על מידותיו על מעביר יות לה לאדם לו דראוי תקום לא אזהרת אצל דכתב לשונו, במתק כן
עליהם לנקום כדאי ואינן והבאי, הבל דברי. המבינים
בנפשו בחובל לא אבל בממונו, או בגופו לו בהרע הזה, העולם בעניני רק אינן האלה, הרעות עניני דכל רבינו דקדק. הרי
ולזרעו לו ולהרע ברשע, להחזיקו חובל הוא [חבירו] נפש ת דא מזה, גדול העולם בעניני רעה אין רשע, לחבירו ובקורא פרנסתו… לקפח ואף כך עבור לו להרע ורשאי כלל, מידותיו על להעביר א״צ זה ועל אחריו.
19 לח אות ג שער יונה לרבינו תשובה שערי ספר.
גאוה דברי על אבל שבממון, דבר על הנטירה אזהרת כי לברכה זכרונם רבותינו ואמרו לשום מותר רעה ודרישת ובוז
לבו על. הדברים
בגילוי או שבלב באיסור מדובר האם הפוסקים מחלוקת
סרנא, הגר״י קוק והרב חיים החפץ
21 קעו עמ' ד חלק יחזקאל דליות זצ״ל, סרנא יחזקאל הג״ר.
אם אבל כו', אילך' מש 'הריני בפה לו אומר אם דוקא הוא הלאו אבל נקימה, לידי תבוא לא שהנטירה כלומר בלב נטירה בנקימה הדין וכן רעה. מדה בעל שהוא אלא הלאו עובר אינו בלבו נטירה לו שיש אף כלום לו אומר ואינו …משאילו לו ואמר ממנו לשאל לחבירו צריך למחר כו' 'השאילני לחבירו שאמר כגון כמעשהו לו למריע גומל שהוא היא שנקימה
ישאילנו לא אם אבל המעשה, ושלילת דיבור ע״י דוקא ג״כ והרי נקימה'. ה״ז ו' כ השאלתני שלא כדרך משאילך אני אין רעה מדה בעל רק ג״כ ויהי' בלבו כן חושב אמנם אם אף הלאו, עובר אינו כלום לו יאמר. ולא
21 צח עמ' ראי״ה מצוות.
לא לבדו בלב אבל מותך', כ 'איני בפניו אומר טובה לו שעושה שבשעה בגמ' דאמרינן בגונא כ״א אינה דנטירה ג״כ ונראה רע שהוא האדם יצר מפני לאסור א״א לבד בלב אבל בלב, עי״ז יבא שלא כדי המעשים אסרה שהתורה אלא איסור, מצאנו
. מנעוריו
22 ה אות ד פרק א חלק חסד אהבת.
שו בנפ משידע אלא וכו' משאילך איני לו השיב לא אם אפילו הוא הנקימה דאיסור הראשונים מכל דמוכח עוד ודע הלב נטירת על אלא הדבור על דוקא בזה האיסור אין נטירה לענין וכן זה בלאו עובר עמו מלהיטיב מונע הוא זה שמטעם
מלבו. הדבר שימחה צריך אלא
חיים החפץ שהזכיר הראשונים דברי בחינת
23. בא פתיחה- חיים חפץ ח אות לאוין חיים מים ר
הדיבור על בזה העונש דאין ל״ח במאמר בש״ת ר״י כתב כן תטור דלא הלאו על שבלב הנטירה על בפנים שכתבתי ומה מוכח וכן עכ״ל נמנענו לבד בלב חטאו בזכירת אפילו שם וז״ל רמ״ב במצוה החינוך בס' כתב וכן הלב, נטירת על אלא
מלבו הדבר שימחה דצריך שכתב דיעות הלכות בסוף. מהרמב״ם
24 לח אות ג שער יונה לרבינו תשובה שערי ספר.
לו אמר נקימה? היא איזו א): כג (יומא לברכה זכרונם רבותינו אמרו יח). יט, (ויקרא עמך בני את תטור ולא תקום: לא משאילך הריני לו: אמר נטירה? היא ואיזו שלך! את השאלתני שלא כדרך משאילך איני לו: אמר קרדומך! , השאילני
כמו ואיני הלב. נטירת על אלא הדבור, על בזה העונש ואין השאלתני. שלא תך
25 רמב מצוה קדושים פרשת החינוך ספר.
שנמנענו כלומר לנטור, שלא בלבבינו מלנטור לו לשלם שלא בנפשותינו שנסכים פי על ואף מישראל, אחד לנו שהרע מה
מעשיו על, גמול היכן עד ספרי, ולשון תטור. ולא י״ח] י״ט, ויקרא נאמר זה ועל, נמנענו[ לבד בלב חטאו בזכירת אפילו שלא כמותך ואיני הילך לו אמר קרדומך, השאילני לו אמר למחר השאילו, ולא מגלך השאילני לו אמר נטירה, של כוחה
הקודמת הנקימה כמצות זו מצוה ענין כל תטור. ולא נאמר לכך מגלך, . השאילתני
26 ח הלכה ז פרק דעות הלכות רמב״ם.
לשמעון שאמר ראובן הנטירה, היא כיצד עמיך, בני את תטור ולא שנאמר תעשה בלא עובר מישראל לאחד הנוטר כל וכן לו ואמר ממנו לשכור או ממנו לשאול לראובן שמעון בא לימים שמעון, רצה ולא זה שור השאילני או זה בית לי השכיר
, עשיך כמ לך אשלם לא כמותך ואיני משאילך הריני לך הא ראובן, תטור בלא עובר כזה העושה מלבו הדבר ימחה אלא
, לנקום יבא שמא וזוכרו הדבר את נוטר שהוא זמן שכל יטרנו, ולא העון שימחה עד הנטירה על תורה הקפידה לפיכך
זה עם זה אדם בני של ומתנם ומשאם הארץ יישוב בה שיתקיים שאפשר הנכונה הדעה היא וזו כלל. , יזכרנו ולא מלבו
ראי חיים החפץ כמו ומהרמב״ן קוק, הרב כמו מהיראים ה
27 קצח קצז סימן יראים ספר.
כלים או ממון שאר אפילו אלא בקראי, כתיבי כלים דלאו כלים, שאילת דוקא …ולאו ימעט שלא ישראל שמוזהרים למדנו
היא, נקימה שזו צריך, בהיותו עמו עשאהו שלא בשביל בממון חסדים וגמילות צדקה ולומר להזכיר שלא מוזהרים וגם
הטהורה ביראתו יעמידנו ויוצרינו נטירה. היא שזו עמך אעשה עמי עשית שלא פי על אף. להם
28 יז יט, ויקרא רמב״ן.
בלבו החטא יזכור אבל אותו ישנא שלא יתכן כי לך, שעשה מה בלבבך תטור ולא ממנו תנקום שלא יזהיר כן, ואחרי
פשע שימחה יזהירנו ולפיכך מלבו. וחטאתו אחיו
מהותי וחידוש – העניינים [לשני המצוות בספר מהרמב״ם ]הוכחה
29 שב תעשה לא מצות לרמב״ם המצוות ספר.
לא ספרא ולשון בלבבך. אחיך את תשנא לא יט) (קדושים אמרו והוא לקצתנו קצתנו משנוא שהזהירנו היא הש״ב והמצוה
בלב שהיא שנאה אלא. אמרתי על עובר הוא אבל הלאו זה על עובר אינו שונאו שהוא והודיע ה השנא לו כשהראה אמנם
תטור ולא תקום לא שד- (לק' הוא הלב שנאת אבל כמוך, לרעך ואהבת רו) מ״ע (שם, אמרו והוא כן גם עשה על ועובר ה)
הכל. מן חזק יותר חטא
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
