יצחק שדה
בשדה – המלך שני מפגש
1. בראשית כד סג
וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים.
2. זוהר חלק ב׳ לט ע״ב
וכי לשוח בשדה לפנות ערב אלא להתפלל אותה מקום, ולא הוה ליה ביתא. ובשעתא דהוה כך מצלי תמן וקבעיה לצלותיה, עאל יצחק למערה כו׳ סמוך דהוה אשר קנה אברהם השדה, וחמא גביה שכינתא וסליק ריחין עלאין קדישין עליה.
3. מדרש תהלים מזמור פא (בובר)
אברהם ויצחק ויעקב היו אוהבים להקב״ה, אברהם קרא לבית המקדש הר, שנאמר (בראשית כב יד) בהר ה׳ יֵרָאֶה. יצחק קראו שדה, שנאמר ראה ריח בני כריח שדה (שם כז כז). יעקב קרא בית, שנאמר אין זה כי אם בית אלהים (שם כח יז), עד שלא נבנה.
הקב״ה אמר ליה: אתה קראתו בית עד שלא נבנה, חייך, על אותו קורא אני שמך, שנאמר ״לכו ונעלה אל הר ה׳ אל בית אלהי יעקב. ״
4. רש״ר הירש בראשית כד
״לשוח״ (שממנו מתקבל ״שיחים״) מציין צמיחה פנימית – אילנות וצמחים של רוח ורגש, לרוות את עצמותו הפנימית במחשבות ותחושה. פירושו בזה כיוצא: ״התפלל״ (= ״התבלל״ חז״ל). (בראשית רבה ס יד, מפרשים.) טוהר ויושר ורגשות של ״שִׂיחַ״ כ״תפילה״ כאן, ״בְּשֹׁפֶךְ שִׂיחִי״ (עיין תהלים קב א).
5. עין איה על ברכות ד ב
התפילה תקרא ״שיחה״ בשם על שם צמחים ואילנות שנקראו שיחים, משתתף בשם עם רגשות הנפש בעבודה בכוחות חדשים המסתעפים, באופן טבעי הפרחת הנפש. ראוי המעמד להסיר הטרדות הזמניות מעליו ביותר לעת מנחת ערב, שהאדם קרוב שבלב. וזה המעמד, אז תוכל נפשו להתרומם בטבעה, קודש ורגשי הטבעיים האצורים בתוכה ולהתגבר באהבתו ויראתו הטהורה, יוסיפו פרי תנובה וישלחו לדבקה באלהים חיים.
וההפרחה הטבעית הזאת כדמות אילן רב בדים ופארות מיושר, היא שורש להנהגת הדין של הנפש, כי מרת הדין היא ביחוד נוטה ומדוקדקת בכל דבר שיש לה, ונוטה מנתיבה חק טבעי שהמשנה דרכה, יקבל עונש של מדתו. והיא מוטבע ״פחד יצחק״, כדכתיב ״פחד יצחק היה לי״, וכדאמרי רבנן. ע״כ יאתה שם ״שיחה״ ל״תפילת המנחה״ ביאור ברב.
6. ראובן ששון: הרב חיים טללי
יש להתבונן עוד, שבכל פעם שאחד מאבותינו קרא למקום המקדש הר, בית, או שדה – הוא גם עשה בו פעולה. אברהם כאשר קראו הר, הקריב הוא קורבן עולה, שהוא האיל. יצחק קראו שדה בזמן שהתפלל, כאומרו ״לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה״, ו״אין שיחה אלא תפילה״ (בראשית כד סג. ברכות כו ב). יעקב קראו בית, שם היא שינה, והפעולה שעשה, למדו כמו שתיקן ערבית סוד.
קורבן עולה הוא בחינת עילוי הנבראים לעילא, כל מהות הקורבן היא בחינת עילוי למעלה, להתכלל בהר שעולה למעלה, ובאמת את שבבית המקדש. נמצא שאברהם הופיע בסוד עבודת הקורבנות, הר במקור, סוד מדרגת עבודת הקורבנות בבית המקדש.
יצחק הופיע הוא זה, ובמובן התפלל את בחינת מקום היות המקדש במקום המקדש, כאומרו ״כי בֵּיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים״ (ישעיה נו ז), ונודע שהתפילה היא עיקר עבודת הבירורים ותיקון האדם (ראה הקדמה לספר תמיד לאריז״ל). התפילה קשורה למדרגת האדם בפועל, שכן לפי מדרגתו ומקומו שאין האדם יכול להתפלל אלא לפי מדרגתו וחייו, וממילא מבטאת מליבו של האדם את חייו שיש לו קביעות, שיתפלל לתפילה מקום סוד זה.
התפילה נוגעת ממש בבירורים מנקודת האדם בחייו, שכן האדם מתפלל על החסרונות שיש לו, ובכלל זאת הוא מעורר את הרצונות הטובים שבו, שהן כל נקודות הטוב שבו, ומוציאם מהקליפות, ומחזקם, וכן מתפלל על כל מכאוביו, חלקי הרע שטובעים בטיט עימו שמעורבים, ובכך פועל האדם להתשת כוחן ולביטולן של כל מערכות הקליפות הסובבות, שמהן מגיעים כל הקשיים והנזקים.
לכן התפילה היא כמו מלחמה, כן אם התפילה היא בחינת השדה, סוד הבירורים, כמו שאונקלוס מתרגם את הפסוק ״אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי״ (בראשית כח כב) – ״בצלותי ובבעותי״. וכן סוד הזמירות ״זְמִיר עָרִיצִים״ (ישעיה כה ה) – להכרית את הקליפות. לכן יצחק האיר סוד שדה דווקא בזמן התפילה, עניין שהוא בבחינת בית המקדש, בסוד הבירורים המקדש, סוד ״בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא״.
יעקב לא שח ולא הקריב קורבן כאברהם. יעקב האיר את סוד הבית בבחינת השינה, ואף על פי כן השיג את המדרגה הגבוהה בתפילה, ודווקא בסוד בית, כי הביא לתיקונו של העולם בסוד המנוחה, בסוד הבית, על ידי שינה. וסודו נפלא ממש.
ומדרגת הגאולה היא, שעבודת ה׳ תהיה בבחינת עונג, שהאדם מתענג על ה׳ מתוך שמחה, בקבע ובתמידות, ולא עראי, ולא בעמל וטורח, אלא עונג. וכן סוד השינה, בחינת בית, ״יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם״ (תהלים לו ט) – זה תכלית ממש.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה