נר איש וביתו - על האור המתגלה מתוך המשפחה

נר איש וביתו

על האור הא-לוהי המגלה מתוך הבית והמשפחה

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) – חנוכה

בימי היונים נתחייב מקרא זה שהערימו סוד על ישראל אמרו בואו ונחדש עליהם גזירות עד שיבעטו בא-להיהם ויאמינו בע״ז שלנו. עמדו וגזרו כל בן ישראל שעושה לו בריח או מסגור לפתחו ידקר בחרב, וכל כך למה כדי שלא יהיה לישראל כבוד ולא רשות (צניעות), שכל בית שאין לו דלת אין לו כבוד ולא צניעות וכל הרוצה ליכנס נכנס בין ביום ובין בלילה.

כיון שראו ישראל כך עמדו ובטלו כל דלתות בתיהם ולא היו יכולין לא לאכול ולא לשתות ולא לשמש מטותיהם, בשביל גנבין ולסטין ופריצי יונים, ולא רואין שינה בעיניהם לא יום ולא לילה. […] והיו ישראל שרויין בלא דלתות, ואין לך דבר מעביר רעות האשה מעל בעלה כדלת שנאמר לך עמי בא בחדרים וגו׳. […]

הראי״ה קוק - עין אי״ה ברכות פרק תשיעי פיסקה שטו

תניא רבי אומר לעולם לא ירבה אדם רעים בתוך ביתו שנאמר ״איש רעים להתרועע״.

יסוד המעלות והמדות הטובות הוא, שכל מדה תמצא את מקומה הראוי לה, וכל דבר יהי' עומד על צביונו ולא יתבטל מצורתו בשביל איזה נטיה של קנין אפי' דבר טוב. על כן באשר חיי המשפחה היא ראשית הצדק ואחריה תבא חיי הרעות גם מחוץ לחוג חיי המשפחה, ע״כ ישים האדם תמיד אל לב שבהיותו מרחיב את גבול היושר לחיות ג״כ חיי רעות ואהבה, באופן יותר רחב מחיי משפחתו היחידה, יעשה כן אבל באופן שלא תהי' מזה כל השבתה לחיי המשפחה עצמה.

[…] ריבוי הרעים בתוך הבית, התערבם ביותר מהמדה הראויה, מביא שהאדם לא יהי' מתיחד בהנהגת ביתו כפי רוחו הוא כ״א כפי רוח הרעים הבאים בתוך הבית, והוא כאב נעכר נובע מהשיטה הכוזבת של ביטול כח הפרט לגמרי והפסדת צורתו בשביל אחרים. […] כי ראשית הנפילה היא רק בעזוב האדם את הכרתו ונסמך להיות מחקה את אחרים. ובאמת הלא רבו התנאים שעל ידם א״א לאדם אחר להיות למופת גמור ומוחלט לזולתו, כ״א ע״י כח שפיטה והבחנה מה לקרב ומה לרחק. ע״כ תהי' הרעות רק מקיפה את ביתו, בא אל תוכו ג״כ בזמנים נאותים, ולא ירבה אותם בתוך הבית, למען לא יתבטל רשותו הפרטי משלטונו הגמור.

הראי״ה קוק - עין אי״ה שבת פרק שני פיסקה קו

כי הא דההוא דאתא לקמיה דרבי, א״ל אשתך אשתי ובניך בני, א״ל רצונך שתשתה כוס של יין, שתה ופקע.

כשם שבהכרה החושית ישנם סימנים וטביעות-עין, ואע״פ שההכרה של הסימנים אפשר לספר אותם ג״כ למי שאינו מכיר את הדברים בעצמו, כדי שגם הוא יכיר על ידם את המבוקש, וההכרה שע״י טביעות-עין הלא אי אפשר לה להמסר מפה לאוזן למי שאינו מכיר בחושו הפנימי, מ״מ להמכיר עצמו טביעות עינא עדיף מסימנא. […] הכלל הזה מתאמת ג״כ בכחות הנפש, שכל המוכן במציאות מנטיות נפשיות הכל הוא לצורך, וכיון שישנם מושגים כאלה שהם צריכים לשכלולו המוסרי של אדם, והם נחקקים יפה בעומק הנפש ע״י מה שמצטרפת ההכרה הפנימית להשכל ההגיוני, מובן הדבר שבכאלה צריכה ההכרה הפנימית הטבעית להשתמש בכחה ואסור הדבר להיות נשען על השכל ההגיוני לבדו, כי לא תמצא הנפש מנוחה שלמה כ״א בהצטרף אל כח הכרת השכל כח ההכרה ההרגשית הנובעת מתוך תוכה.

שלפי האמת ההכרה העמוקה הזאת היא עצמית, מורכבת מהמון היקשים הגיוניים דקים, שאי אפשר להפה להסבירם, ע״כ הם מתגלים בעומק הנפש בתור הכרה פנימית. והנה ההתפרצות מפני השכל ההגיוני תוכל לבא מכח טעות שכלית, אבל ההתפרצות מפני ההכרה של היושר הפנימי אינה באה כ״א מעקת רצון של איזה תאוה וחפץ שכפי הדמיון תהיה האמת מונעת השגתו במילואו, אז תמצא הרשעה מקום לעוות אדם בריבוולעקש בקרבו את כח ההכרה הפנימית עד שחושו הפנימי יתבלבל, והבלבול יתראה לעינים בדמות ספקנות מחקרית המטלת ספק שלכאורה ראוי להסתפק, אבל הראוי הזה אינו בא כ״א מערבוב הדעת ושכחת הערך של ההכרה החושית שהיא דוגמת טביעות-העין השכלית, ובהתחלש כח הנפש מעצם טבעה ורגשה הפנימי נשארת צולעת רק על הכח ההגיוני לבדו, שאמנם יוכל גם הוא להוציא דברים מושכלים לאור, אבל לא בכל אותו החום והודאות הפנימית שהיא עושה כן בהיות החוש הפנימי וההכרה הרגשית משתמרת בבריאותה.

הדוגמא לזה בחיים הפרטיים, אפילו החומריים, היא השקט הנמצא במצב המשפחה, העונג, האימון, האהבה, השלום ונחת הרוח, הנמשך מהיחש הבטוח של כל איש לאשת בריתו, שמזה תוצאות לאהבתו לבניו, וההשפעות הטובות שיוצאות מזה על כל מרחב החיים הכלליים והפרטיים הלא אין להן ספורות. והנה כאשר נחקור אל עמק יסודם במה האימון הזה תלוי גם בבית המלא ביותר צניעות והוד קדושה, אחרי כל החשבונות נמצא שהיסוד העיקרי לזה הוא ההכרה הפנימית, שאמת ההגיון קצרה להכיל את גודל בירורה, המשפט ההגיוני עומד למטה מכח בירור הנעלה הזה כערך הסימנים אל טביעות-עין.

[…] ע״כ הדיוקן הזה של אותו חצוף המעיז פנים גם בבית מלא קדושה וצניעות כביתו של רבינו הקדוש, לאמר לו אשתך אשתי, ובניך בני, הוא צביון מלא של הכפירה הזוללה המנאצת כל קודש ומטילה מום בקדשי שמים, שהם כ״כ בטוחים ומבוררים לאומה הישראלית כולה בהכרה פנימית חזקה ואמיצה שאין עמה גם צל צילו של איזה חשש ספק כל דהוא. […]

ר' יהודה לייב מגור - שפת אמת (תרמ״ב - תרמ״ג)

היונים רצו לעשות מרשות היחיד רשות הרבים ועל כן נקם השי״ת בהם ועשה התגלות הקדושה גם לתוך רשות הרבים, ולכן מצות נר חנוכה הוא מבחוץ.

תלמוד בבלי ברכות י״ז ע״א

גדולה הבטחה שהבטיחן הקדוש ברוך הוא לנשים יותר מן האנשים שנאמר ״נשים שאננות קמנה שמענה קולי בנות בטחות האזנה אמרתי״. אמר ליה רב לרבי חייא נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יצחק יוסף - חידא לפרשת וישב

כיבוד אב וזקנים ואהבת גרים

וישב — לפרש חיד״א

פני דוד — וישב

״וַיָּקֻמוּ כָּל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמֹו וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְ אֹתֹו אָבִיו״ — רש״י: מפני שיצחק היה בוכה, שהיה יודע שהוא חי, אבל יעקב לא היה מתאבל (בראשית לז).

ואפשר כי התעורר לבכות יען שיעקב היה סובל עונש כ״ב שנה, ונמצא כי בסבתו באה אליו הצרה הזו, ומשום שביטל כבוד אב. והוא אומר ״וַיֵּבְךְ אֹתֹו אָבִיו״ — כי מצד היותו אביו, כלומר ישראל אמר ווי על ב״ך שלא קיים כבוד שנה, ורמוז בתיבת ויבך נוטריקון: ויב״ך — כבוד אב ואם.

ויש לחקור, דהלכה רווחת דהאב שמחל על כבודו כבודו מחול, ואם כן ליכא משום ליקריה דמחיל, ולפני יור״ד. מדוע אפוא לא מחל אבינו יצחק ע״ה ליעקב, ותו לא איעניש?

ונהירנא שכתוב בס׳ חסידים (סי׳ תקעג) דהא דאב מחל כבודו — היינו בדיני אדם, אבל בדיני שמים חייב. וכעת אין הס. ואני רואה דטעמו ונימוקו הנז׳ עמו, כי הן האדם הנמנע מכבוד אב ואם — חטא בכפלים כלפי שמיא, כי ה׳ ציוה על כבוד אב, ונמצא פוגם לצד עילאה כביכול והשוהו לכבודו ח״ו. אבל אליו חטא אשר חלקו מחיל מצי האב. ואמטול הכין נלחמו מן שמים ונענש בדיני שמים.

השתא נחה שקטה חקירתנו, כי אמנם האף יצחק אבינו ע״ה אין בידו שמים כבוד, ואכתי פש חלק גבוה וכבוד שמים המתרבה בכבוד ה׳. ואבינו ע״ה זריז קדים שמחל לו, ונסלח לעשות מה דת. ומשום כך נענש יעקב אב ואם במספר שנים אשר לא קיים כבוד, הכי בדיני שמים.

ועוד יש לחלק קצת, דהא דאמרי ״האב שמחל על כבודו כבודו מחול״ — היינו בבן שנמצא אצל אביו, דתדיר מקיים הוא כבוד אב ומורא. אך זימנין דמשכח ואם ומ׳ בכבודו מקל, ובכה״ג כבודו מחול. לא כן כשהרחיק נדוד ולא נמצא אתו ונתבטלה המצוה וראו. ושוב ראיתי להרדב״ז (תקכד) בתשו׳ מכל וכל, אך בדברי הרדב״ז ז״ל עמדתי קצת דמוכח מדבריו להפך, ובס׳ פרי חיים הקטן שאל בה (ה).

נמי אפשר, במ״ש הרב עיר בנימין (סוטה קפ) משם האר״י ז״ל, דיוסף אהב את אבינו יצחק ע״ה, ולזה נתעברה בו נשמת יצחק אבינו ע״ה. ובזה אפשר שזהו תורף דבריו, כי יעקב הוא בן זקונים ליצחק שנתעבר ביוסף, ועל דקאי ״וַיֵּבְךְ אֹתֹו אָבִיו״ — דהיה בוכה על עצמו, כלומר נשמתו בצער. והשתא אתי שפיר כנז״ל, דיצחק אבינו ע״ה על מאי דנענש יעקב, והוא מכוון דהוי ע״י יצחק עצמו וסיבתו.

ואפשר לרמוז ״כִּי בֶן זְקֻנִים״ — גימטריה זְקֻנִים עם יצחק, וזה טעם ״כִּי בֶן זְקֻנִים״ — כי הוא בן אביו יצחק, ונלוה אליו נשמת יצחק אביו. ולזה אהב ישראל את יוסף מכל בניו. וזה הכולל ״כִּי בֶן זְקֻנִים״ אמר.

וכמו שאמר בזהר דיוסף ירד בבור ועלה מן הבור, ועלה ידי בו״ר ובית הסהר באמצעות החלומות — כי היה יוסף בו״ר, וגימטריה בו״ר יצחק, וגימטריה ״בו״ר״ מתקן ר״ח דינים, וגימטריה נשמת יצחק.

פני דוד — וישב

והואיל דעסיקנא בדרך רמז, והיד כותב כפות דעתא דמיתבא, מה גימטריה ״כִּי זְקֻנִים״ עם הכולל — רמז שם תי, ואוסיף משם האר״י ז״ל שכתב הרב עיר בנימין, דנתעברה נשמת יצחק ביוסף, ולכן אהבו מכל בניו כי יוסף הוא אביו ובנו.

וגימטריה ״כִּי בֶן זְקֻנִים״ כן גם לרמוז עוד עם ילוה, דלכך חסר אחד ממחשבון יצחק, כי הפז סוד זה לא גילה לפניו מעט, ואם היה מגלה להם לא היו מקפידים על אהבתו אותו יותר מהם, כי כדין היה עושה מאחר שהיה בו נשמת אביו. אמנם סוד היה כמוס אצלו כי הם מפלאות תמים דעים.

פני דוד — וישב כט

אפשר בהקדים מאמרם ז״ל דיצחק אבינו ע״ה, שהיה ישחק בשי״ן ונתרצה לכפר על ישראל ונתן אות שי״ן ולקח אות משמו. והוינן בה דלכאורה היה נראה דהיו צריכים לישב קץ שנים בגלות צד״י. ויש בין שי״ן לאות צד״י כמו הפרש ממספר שמו, לנכות רד״ו ממספרו שנתרצה יצחק בעבור רד״ו וינוכו ק״ץ ונוכו בגלות.

עתה רחש לבי, הנה כי אמר רחמנא ״כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲָך בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה״ (בראשית טו, יג) — לא נדע כמה שנים יהיה גרות וכמה שנים יהיה עבדות ועינוי. והיה בעבור כבודו, ה׳ רצה דרד״ו יהיה גרות ושנה וק״ץ שעבוד יצחק, והיינו דאהניא שי״ן שנתן יצחק אבינו ע״ה.

אמנם עתה כי יעקב אבינו ע״ה נתרצה ונכה לו ינכה מספר רד״ו מחשבון שמו, ה׳ רוצה שהגרות יהיה רד״ו, לכן אינו מורה שלוה ליישב — כי רצה לישב בשלוה, שעי״ז ילכו למצרים ויהיה השעבוד רד״ו. וזהו משפט לשון קפץ — שקפץ בזמנו שלא, ועליו קפץ רוגזו של יוסף שאמר ה׳.

״אלה תולדות יעקב יוסף״ — מאשר רצה לישב בשלוה, יצאו תולדות יוסף, שהיה סבה לרדת לשעבוד מצרים. וזה רמזו מה שדרשו רז״ל ״לא נחתי ולא שקטתי ויבא רגז״ — כי ״רגז״ גימטריה יוסף זה, שגרם שהשעבוד יהיה רד״ו כמספר רגז.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

כשיעקב השתמש בחַמְסָה

פתח עיניים ברכות כ א

ודרך האמת אפשר דיעקב אבינו ע״ה כיון להמשיך מעינא דאריך אנפין שהוא עינא פקיחא, עינא דאשגחותא, עינא דהוא נטורא וכו׳ כמ״ש באדרא קדישא והוא פירוש: ה׳ זעיר ונוקבא אבא ואמא אריך אנפין. ולכך עין גימטריה ה׳ הויות [26*5 = 130] להמשיך מאריך אנפין לאבא ואמא וזעיר ונוקבא ומתבטלים הדינין. ולזה בן פורת יוסף - ׳בן פרת׳ הם ה׳ תיבות לכוון עלי עי״ן [70+10+50 = 130] ה׳ הויות, להשפיע מעינא דאריך אנפין.

ולכן נוהגים להינצל מעיין הרע לעשות ה של כסף ואפשר לרמוז לה׳ פירוש להשפיע מאריך אנפין שהוא רחמים גמורים, וכסף רומז לחסד. וכן נוהגים לומר חמשה להינצל מעיין הרע.

אחר זמן ראיתי דבאדרא קדישא [ק״ל א] גופא מפורש דע״י שהושפע על יוסף הצדיק מעינא דאריך אנפין ניצול מעיין הרע וזהו בן פורת עלי עין. [ומה שכתבתי שנוהגים לעשות ה׳ של כסף כן כתב בס׳ איומה כנדגלות והביאו בס׳ ילקוט ראובני ויחי עג ע״ב].

בן איש חי שנה שנייה פנחס יג

ואיתא בגמרא דברכות (דף כ.) להנצל מעין הרע הבא פתאום יאמר אנא מזרעא דיוסף קאתינא בן פורת יוסף בן פורת עלי עין (בראשית מט, כב).

והגאון חיד״א ז״ל כתב מנהג העולם לומר חמשה ולכן תולין עץ מצויר בו צורת כף שיש בו חמשה אצבעות וחקוק עליו אות ה׳.

עלי הדס - מנהגי תונס ד ה [הרב דוד סטבון]

החיד״א בפתח עינים (עמ״ס ברכות) כתב שלהנצל מעין הרע נוהגים לומר ״חמישה״ ולעשות ״ה״ של כסף, כמ״ש בילקוט ראובני: אות ה״א מועיל לעין הרע, תעשה אות ה״א מכסף או משאר מתכות ותתלה בצואר התינוק וזהו סוד ניתוסף לו אות ה״א לא שלטה עליו עינא בישא.

וע״ע בספר דעת זקנים לרבי אליעזר אשכנזי איש תונס (דף ד ע״א) שהעתיק שיר אחד מהמשורר הספרדי הקדמון רבי יהודה הלוי ובו נאמר ״אם יתנו לך בעלי נשים עין פתח יד ואמור חמש״. והעיר ע״ז המו״ל: אולי כוונתו למה שנוהגים באפריקא לצייר תמונת יד בעלת חמש אצבעות בכותלי בית החתן וכלה, גם בכותלי יולדת מבחוץ, גם הילדים יש להם תמונת יד עשויה מכסף או זהב תפורה על מצנפתם, גם כשרואים ילד נאה אומרים בילכמסא ר״ל חמש, וכל זה היא סגולה מעין הרע.

דמשק אליעזר ט יד [הרב אליעזר פאפו (בולגריה 1786-1827), רב קהילות בבולגריה ורומניה, פוסק ומקובל. מחבר הספרים: ״פלא יועץ״, ״אלף המגן״, ״חסד לאלפים״ ו״בית תפילה״]

בן איש חי דרשות וישלח

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

סיכום כללי מלאכת חול המועד סופי

ב״ה

**כללי איסור מלאכה בחול המועד**

איסור מסחר בחוה״מ — מותר אם זה בגדר דבר אבד שיפסיד מהקרן, אפילו בפרהסיא (שעה״צ תקלט, ו). ההיתר כולל חשש להפסד לקוחות קבועים (משמעות השו״ע תקלט, יג ובמ״ב ס״ק מד). וכן ברווח שאינו מצוי (תקלט, ה, ט ובמ״ב). ברווח מרובה התירו אם זה בצנעא. וכן התירו אם רווח יועיל לו להוציא יותר לשמחת יום טוב, ואין לו די כסף שיכול להוציאו ליום טוב, אפי׳ שהוא מצוי — היתר זה נאמר דוקא בצנעא, ויוציא יותר על שמחת יו״ט (תקלט, ד). עוד התירו למכור בצינעא כשהרווח מרובה (תקלט א ברמ״א).

התירו למכור לצורך המועד, תבלין ירקות ודגים, ודבר זה מותר בפרהסיא. כמו כן התירו למי שאין לו מה לאכול — המוכר או הפועל שלו (שם, יב).

איסור מלאכה עם טרחה מרובה או ביטול שמחת החג — ראה סי׳ תקלה שאף שבדבר שאינו מלאכה חשובה, דהיינו העברת חפצים, החמירו.

יש מחלוקת אם יש איסור הוצאה ביום טוב שלא לצורך. החזו״א בספרו (קלה ד״ה רא״ש) כתב להקל אך החמיר לעצמו (אורחות רבנו ח״ב עמ׳ קכא). מהמ״ב (תקלו בביה״ל ד״ה ומותר לגבי מחמר) משמע להחמיר. אך המאירי (ר״ה יח ע״ב ד״ה אין כותבין) מקל.

ככלל, המ״ב משווה מלאכות דחוה״מ לדיני מלאכה בשבת. והחמיר גם בסי׳ תקלט ד״ה אינו מותר לגבי מחתך, ואף שמותר ליטול גבשושית, לדעתו הוא רק כשהוא לצורך ממשי במועד (תקמ, ז). אבל החזו״א (סי׳ קלה ד״ה רא״ש) כתב שכל מלאכה שאין בה טורח ועמל לא נאסרה, ומוכיח זאת מהיתר השקיה לצורך הרווחה (מועד קטן ו ע״ב).

**כללים כלליים: **

ביסוד איסור המלאכה בחוה״מ — שמירת שבת כהלכתה פרק סח הערה פג והערה קב, שהכל מיוסד על טירחה.

מלאכת אומן בשינוי — כדין מלאכת הדיוט (שו״ע תקמא, ה).

מלאכה שנעשית בדרך של פסיק רישא ממלאכת היתר — מותר (תקלו, ב ובמ״ב ושש״כ סו הערה קפא).

עשה מלאכה באופן האסור — ראה שו״ת שבט הלוי ו, סח, דאם מלאכת חוה״מ דרבנן אולי יש להקל, וסיים בצ״ע. ודעת הגרש״ז (ששכה״ל סח הערה מד) שיש לאסור לכו״ע כי בשבת גם במלאכות דרבנן כמטביל כלים ומפריש תרו״מ אסור, ומ״מ גם הוא מסיים בצ״ע.

---

**היתר מלאכת אומן (שצריך לאמן את ידיו לעשותה)**

| | לכוון מלאכתו למועד | האם מותר לקחת שכר | שלא לצורך המועד | האם דווקא בצנעא | |---|---|---|---|---| | **צרכי המועד** | רק מלאכת הדיוט (שו״ע תקמ, א). | אסור (שו״ע תקלו, א). | אסור (שו״ע תקמב, א). יש מתירים אם לא מוצא מי שיעשה ללא שכר (מ״ב תקמב, ב על פי הריטב״א). | לא שייך. אם ניכר שהוא צורך המועד מותר בפרהסיא (מ״ב תקלה, ג). | | **צרכי אוכל נפש וצרכי הגוף** | מותר (שו״ע תקלא, א). | מותר (שו״ע תקלג, א. שעה״צ תקמ׳ ס״ק כב). | מותר (ביה״ל תקמב א). ירא שמים יחמיר (בגלל הריטב״א). | אסור. אבל לא צריך לדקדק שיהיה בכמות שתהיה רק למועד. אם ניכר ואינו אומנות כמוכרי ירק ותבלין מותר בפרהסיא (שו״ע תקלט, י). | | **צרכי מכשירי אוכל נפש** | מותר. | אסור (תקמ מ״ב ס״ק כז). | מותר (תקמב א׳ בביה״ל). ירא שמים יחמיר. | אסור. מותר (כ״מ משעה״צ תקמ, כג). | | **צרכי הרבים** | אם זה לצורך המועד — מותר (מ״ב תקמד א). | מותר (תקמד, א). אבל כשיש מנהיג אסור (מ״ב שם). | מותר (מ״ב בביה״ל תקמב, א). | מעשה הדיוט מותר גם שלא לצורך המועד (מ״ה תקמד א). מותר גם בפרהסיא (תקמד, א). | | **צרכי מצווה** | מצווה עוברת — מותר (שו״ע תקמה, ג). מצווה שאינה עוברת אפילו צורך המועד — הדיוט (רמ״א תקמד, א). | למצווה עוברת מותר גם אם כיוון, ואף בשביל תפילין לאחר המועד מותר בדיעבד (ביה״ל תקמה ג ד״ה לעצמו). | מלאכות המותרות כשעושה למצווה מותר בשכר (ביה״ל תקמב, א). | בתפילין — שזו מצווה הנוגעת לאדם עצמו — מותר גם אם זה לא לצורך המועד (שו״ע תקמה, ג). | | **פועל שאין לו, או למשפחתו, מה לאכול** | מותר. | בדיעבד שרי (ביה״ל תקמה ג ד״ה לעצמו). | זהו עצם ההיתר במקרה זה. | מותר גם אם זה לא לצורך המועד. כשאפשר — יעשה בצנעא. | | **דבר האבד** | מותר (שו״ע תקלז, א). | אסור (תקמ, ד ברמ״א). | מותר (רמ״א בתקמב, א. כלבו). ירא שמים יחמיר (ביה״ל תקמב ד״ה ודבר האבד). | אם עלול להיגרם הפסד ומצוי שיהיה הנזק — מותר (ביה״ל תקלז ד״ה דבר האבד). בספק יעשה בצינעא (מ״ב תקלז ס״ק א), אבל משמע בעלמא מותר בפרהסיא (מגיד משנה ז, ג). |

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

אור החיים ספר - הקדמה

טבדי בנימין הרב ▪ 1

ב עיון התורה על הקדוש החיים אור הקדמת

השמועה על""בעל רקע

מסוים רעיון שלומדים, קודם ש אומרים חז״ל מסוימת- שמועה לומדים את יראה בעל אינה חכם תלמיד של התורה עיניו. מול השמועה אנו אישיותו. וכלל נשמתו פרי אלא שכלו פרי רק מובנת שמוסברת, בחמה נפגשים אומנם השכל– ידי על לת ומתקב דרך היא המטרה אך שממנו השלם האדם עם להיפגש הזו החכמה

חכמה אותה. נובעת

בן חיים רבנו מיהו בהבנה נפתח הכל לפני לכן המכונה עטר " הקדוש". החיים אור

רבנו נולד שנה מאות משלוש למעלה, לפני בשנת

- תנ״ו סאלי בעיר שב בירושלים נפטר ו מרוקו,

בתורה, גדול ידוע היה תק״ג. תמוז בט״ו פוסק

אליו שהגיע מקום בכל ן. ודרש מקובל, , הלכה ובבית פלאי, קודש כאיש נתפרסם במסעותיו

שזכו הארבעה עם נמנה להיות זכה המדרש

הקדוש, האלשיך הקדוש, האר״י קדוש: לתואר החיים אור עטר בן חיין רבנו ו" – הקדוש השל״ה

הקדוש". נ וכל ה– ההקדמ לימוד דרך ה' בעזרת מעט לחוש

מהא רבנו, של מקדושתו והנשגבה הפלאית י. שיות לארצות ממרוקו שנים מספר של מסע לאחר

ותוניס- אלג׳יר כולל המזרח אב מנחם בר״ח

אליה והגיע ישראל רץ לא פעמיו שם תק״א בליווי היו מסעותיו תק״ב. שנת סוף לקראת

עשרות שמנו וילדיהם נשיהם עם תלמידים חבורת

נפש ות. נשמתו עוצם את עונו רואים בזה גם

אנשים עשרות שעוררה המאירה- נפשם לשים

– גדולים סיכונים ולקחת בכפם לדבוק ובלבד

ישראל. לארץ ההולך בצדיק לטבריה בהגיעו

ע גדול בכבוד נתקבל אבולעפיה חיים הרב ידי ל

)(השני1 ירושלימה עלה כך. ואחר לירושלים בואו

1 אבולעפיה– חיים רבי שנקראו רבנים שני היו ונכד. סבא כך ואחר בחברון מכן ולאחר בטבריה רב הוא הראשון נחרב במקביל ואז ת״ל, בשנת נפטר האו בזמן בירושלים.

נכדו– בטבריה. היהודי הישוב חיים רבי השני, אבולעפיה שם הרבנות ואת היהודי הישוב את וחידש לטבריה. חזר הוא השני אבולעפיה חיים שרבי ודאי השנים סדר פי על

בטבריה הקדוש החיים אור פני את שקיבל. זה

(הר החיד״א העיר. 'ושבי ת על כביר רושם עשה אזולאי דוד יוסף )חיים הפוסקים מגדולי

– תלמידיו עם אח״כ שנמנה - ימנו עד הספרדים

( רבנו על כתב הגדולים- שם גדולים- חלק

מב:) אות ח מערכת

בישיבתו והייתי זכיתי הצעיר ואני הרי עוקר תורתו גדולת ראו ועיני הרמתה

דורנו ולפי ופלא. הפלא וקדושתו הרים

כמעין והיה בתלמוד מבעית הרב לב היה

. . . המתגבר לציון ראשון ה'. חפץ. וחיבר ניכרת וחכמתו תאר. פרי החיים. אור

מחכמתו. מעשרה אחד זה אך מספריו, עליו וחופף ופלא הפלא וחורפתו לבו ורוחב מעניני והבדלה קדושה סדר היום כל

נוראותיו עזוז ורבו. העה״ז

חיים ברבי ראה שהוא ניכר א החיד רבנו "מלשון

עטר בן – ונשגבה פלאית דמות בתורה גדולה

ו ויראה ב מיוחד דגש קדושתו– על "וקדושתו

ופלא."הפלא לתורה- פירושו הוא רבנו של ביותר הנודע חיבורו

. החיים ""אור החסידות בהן שהתפשטה בארצות

הוא הדבר טעם פירושו בלי חומש היה. לא

החסידות- תנועת מייסד שנתן המיוחד המעמד

– זצ״ל הבעל-שם-טוב בספרים רבנו. של לתורתו החסידות בעולם המפורסם מעשה מובא, שונים

תק״ג פנחס שבשבת, בפ' שלשית סעודה כדי תוך

– הבעש״ט אמר מערבי נר שכבה מרגיש, שהוא

בעל עטר בן חיים שרבנו היינו הקדוש החיים אור

– הואיל ת זא יודע שהוא ביאר הוא. נפטר יש ולשניהם שורש דוד נשמת מ משותף- נשמה

המלך ע״ה- את מביאים היו נפגשים היו ואם

. הגאולה "אור פירוש את הדפיסו בחסידות לכן פירושיו סביב כתבו ואף רבות פעמים החיים"

וציונים2. הגהות חידושים, ביאורים,

2 מויז׳ניץ אפשטיין משה הרב שכתב משה" "סגולת 'ספר ספר וכן החיים. אור לדברי וציונים מקומות מראה בו שיש

רוז׳ין חסידות מרבני מאחד שנכתב יקר" "אור, נקרא ש חיבור וכן הקדוש. החיים אור לדברי והערות ביאור והוא

ועוד מאמשינוב האדמו״ר ביאורי עם לעיניים"."אור

הקדוש החיים אור פירוש לאור האמונה יסודות

רבנו את העריכו ה״מתנגדים" בקרב גם זאת עם

לנדא יחזקאל ר' שהגאון לציין י ד גדול. כפוסק כנגד בחריפות שהתבטא ביהודה" "הנודע בעל

– החסידות3 תנועת של ההלכתי ספרו את הזכיר

רבנו– תאר– פרי בתשובותיו פעמים. עשרות "הפלא שהיא רבנו של קדושתו בזה ניכרת שוב

"ופלא– פירוד כל מעל התעלה שבזכותה

ישראל בית כל את לאחד תורתו ובכח ומחלוקת,

– עם אפריקה, בצפון שבתו ממקום חכמת

שהתפשטה והחסידות הקבלה וסביבותיה בפולין אשכנז גדולי של ההלכתית תורתם עם דשמיא בסייעתא זכה לשווא לא. "ה״מתנגדים עיר ובירושלים ישראל, בארץ מושבו מקום לקבוע

חברים ישראל כל את העושה. הקודש,

המחבר הקדמת לימוד

השמועה בעל את להעמיד במעט ולו שניסינו אחד עיננו– מול את ללמוד ו להתחיל יכולים אנו חלק רק נלמד אנו הק אוה״ח של.'הקדמתו

ארוכה כולה והפתיחה הואיל, מההקדמה ב״מליצות- "ומלאכה מרוקו חכמי של כדרכם

וספרד. המלא ומיוחד שירי כתיבה סגנון זהו

ב רמזים היא אמת ה מרובה עיון. הזוקקים הק אוה״ח פירוש בכלל נוכח המליצי,'שהסגנון יותר הרבה מקום תופס הוא בהקדמה אך

משמעותי– נרחבים חלקים לימוד את שהופך מה רק בחרנו לכן חריג. באופן לקשה ההקדמה של הק אוה״ח הקדמת של "נגלה" היותר החלק,'את שאר לעומת מליצית לשון פחות גם בו שיש

ו ההקדמה, כלו עבורנו משמעותי מאד תוכן בו לים

– במעלת וגם וקדושתו המחבר גדולת בהבנת גם

. שלפנינו החיבור

אוהח״ק: כותב

3 ביהודה נודע שו״ת בתשובה לנדא יחזקאל ר' הגאון ז״ל (

:) צג" סימן דעה יורה קמא- מהדורא כי הזה בדורנו אבל

בבלי התלמודים שני חיים מים ומקור ה' תורת את עזבו ברום ומתנשאים נשברים בורות להם לחצוב וירושלמי שמים שערי נפתחו ולי הרואה אנכי אומר אחד כל לבבם הדור ועל הדור. מחריבי הם אלו מתקיים העולם ובעבורי בהם ילכו וצדיקים ה' דרכי ישרים אומר אני הזה היתום

כשם אבל מזה לדבר לי היה בה והר בם. יכשלו וחסידים שאינו דבר לומר שלא מצוה כך הנשמע דבר לומר שמצוה

הפסוק את מחליף הנוב״י בעל ". עלינו ירחם וה' נשמע פושעים ובמקום בם", ישכלו ופושעים בם ילכו "צדיקים

"חסידים כותב."הוא

השוק״ת א״ל חיי״ם נפש ותער …

טעמתי תורה. זו אלהים מכבוד והעירה מיערת מתוקה בפי ותהי המטה בקצה

תורה. באור לאור חיים נפש ותקו הדבש,

מצטרפין אחד ין ממ שמות וג' ב' ובתבלין הבינותי אשר את ספר על. להעלות

שלו המפגש על רומז הוא בה במליצה מתחיל רבנו

מוכרחים אנו המושגים קושי מחמת. התורה עם רבנו כוונת תוכן את. להסביר

" חיי״ם נפש "ותער – רבנו– של שמו זה רבי

עטר– בן חיים." השוק״ת "א״ל רמז כאן יש

לפסוק ( ) כ כד, בראשית." הַשֹּׁקֶת אֶל כַדָּּה "וַתְּעַר

כפילות כאן יש השוקת. עם במגע באה אומר רבנו שרבנו בגרשיים שרמוז (מה משמעויות שלש רבנו של נפשו הפשטני, במובן למילים). הוסיף קיבוץ מקום היא שהשוקת כמו התורה. על נפגשה

במי- ונגעה נפגשה רבנו של נפשו כך המים, . התורה

בלשון היא כאן והעיקרית נוספת ה המשמעות אך אומר רבנו כביכול תשוקה. למילה ומליצה רמז

למשהו– רוחנית בתשוקה התעוררה שנפשו

" התעוררה נפשי תורה."זו אלהים מכבוד והעירה

התורה" כבוד. מחמת ותהי המטה בקצה טעמתי

הדבש" מיערת מתוקה בפי - מעט טעמתי

כדבש– ומתיקותה המטה, מקצה מהתורה,

– תורה" באור לאור חיים נפש "ותקו חיים ונפש להיות קיוותה עטר) בן חיים רבי לשמו רמז (שוב,

התורה באור. מוארת

" מצטרפין אחד ממין שמות וג' ב' ובתבלין

- הבינותי" אשר את ספר על להעלות רבנו אומר שהמפגש החידושים את ספר על להעלות בא אני

שנים- לזה והוספתי בי, הולידו התורה עם שלושה

הללו– ב״תבלינים" הכוונה תבלינים. מיני לכל רבנו שיכתוב שהפירושים להבטיח שבאים כללים לשמה תורה אמת, תורת באמת הם התורה, על גדרים הם הללו התבלינים שלושת ונקיה. זכה

רבנו– שקבע וכללים זאת אחד". ממין וכולם " למטרה חותרים דבר של בסופו כולם אומרת

בהמשך שנראה וכפי. אחת,

אוה״ח כותב שלאורם התבלינים שלושת

פירושו את הקדוש

מסביר הוא רבנו? של ה״תבלינים" מה: אז

טבדי בנימין הרב ▪ 3

'הא- דברי להרחיק דעתי לכוין נכון רוח הדברים הם כי הזה, עולם ותענוגי חול בשר פגימת ופוגמים מעיקרם הפוגמים פירושי שבילי יאירו ולא המתוק את

ממק התורה ור יהיו יאירו ואם האמת,

. סיגים כסף

הראשון התבלים רבנו, אומר את לכתוב בבואי

מ ריחוק הוא הזה הפירוש תענוגי ו חול ענייני

התענוגים– ריבוי. הזה העולם האדם את, פוגמים כוונת את טהור באופן מלקלוט אותו וחוסמים הגוף הפירוש. שבילי את נכוחה ולהבין, התורה

ה״מתוק– את פוגמים "ת והחומריו הבשר לגוף מתנגדים איננו וחלילה גוף צריך הנשמה. בכתביו מקומות במספר רבנו שאף לציין (וראוי הגמור ביטולו ולא הגוף, וזיכוך עילוי על מדבר

– )חלילה4 לקלוט כדי טהור להיות חייב הוא אך

לכן– התורה. את נכון רבנו- אומר שגופי כדי

ש וכדי ונקי זך יהיה דרכי להופיע יוכל התורה אור

מעניינ התרחקתי – העולם. ותענוגי חול י רעיונות ולדו שי אפשרות שיש מדגיש רבנו

התורה בפירושי נקי– גוף ללא גם אך" יאירו אם

סיגים." כסף יהיו אישיותי- וניקיון הכשרה ללא או מזויפים רעיונות מהאדם מוציאה התורה

ו בשקר- מעורבים מ שהאדם ככל, מהשקר תרחק

מהתאוות ו – המותרות אורות בו ויתעצמו יזרמו

והקדושה התורה הנכון. בנתיבם הנוסף הכלל השני, לתבלין רבנו עובר מכאן

הפירוש לאורך אותו: שמלווה

- הב 'ואת לשקול דעת רוח אקח שהוא הדעת בהתבוננות הדעת במשקולת

והבינה. החכמה בין המתאים דבר זה ואל

יגיעו עדיו אשר ואת ופנו וא בדבר אביט בהם, להבין הדברים בפיהם ישימו לבל

4 ורצונו א (א, בראשית על אוהח״ק פירוש לדוגמא:)ראה "

הוא בזה יתברך להפוך יתעצם האדם מעשה ידי שעל תמצא והנה צורה, נחשב שיהיה עד הגוף שהוא החומר זככו כי להיות עפר, חוזרים אינם שהצדיקים ב) קנב (שבת עראמה הר״י שכתב כמו רוחני, שנעשה עד שלהם החומר לצורה החומר להפך השלמים והתעצמות לשונו וזה ז״ל

במיתתן שהצדיקים א יח (ברכות ז״ל אמרו ולזה )עכ״ל, אל המתייחס רוחני נעשה הגשם חלק כי חיים נקראים שגם לצד מתים קרויים בחייהם והרשעים החיים, הדומם אל המתיחס ארץ ונעשה נתגשם שבהם הרוחניות

מת." שהוא

מדבש, למתוק מר מחסרון טעמו ויורק

המקבל.

שלו– השני הקריטריון את מציג רבנו והוא

""הדעת. היא" שהדעת מסביר רבנו דבר

והבינה". החכמה בין המתאים היא החכמה הפסוקים פרשנות של בהקשר העובדות. הנתונים,

– החכמה רוצה רבנו הפסוק. של המילים היא והמילים מהנתונים יתעלם לא שלו שהפירוש

בינה– של בחינה גם יש זאת עם שלפנינו. וכפי

היא- הבינה שמהות חז״ל שהסבירו דבר להבין יצרנית שהיא פרשנות שיש והיינו דבר. מתוך אות וכל מילה כל על גדולים חידושים. ומחדשת

שהיא ב״בינה" שימוש י מד יותר כשיש לפעמים, פנימית– ונביעה חדשנות להיווצר יכולה

מה״חכמה– "התעלמות הכתובים מפשט

שהוא ואומר רבנו מגיע לכן הממשיות. והעובדות

ה״דעת– של האמתית "בחינה ל עצמו מכוון ועל

" והבינה- החכמה בין ן מאז הוא ידה דעת רוח

הדעת". בהתבוננות הדעת במשקולת לשקול

והנביעה החידוש הבינה, כיצד להכריע ת היכול הפנימית– בפשט המילים, בתוך, מתיישבים

נכון– בסגר דרישה הדורשת גדולה עבודה זו

הפנימית הדעת איזון על לעמוד. תמידית

בלבד. זו לא אך פעולה עוד פועל שהוא רבנו כותב

– " ואופנו בדבר אביט זה "ואל – שרבנו היינו

וראוי טוב שלו, הפירוש ש כך על רק לא מסתכל על הלאה, שלו הפירוש של ההשפעות על גם אלא הנגזרים הערכים ועל הפרשיה הבנת המשך ויש הפירוש את שיש אומרת, זאת שלו. מהפירוש

"אופנו– "את שעולות והמשמעויות הנגזרות

". מהפירוש להבין הדברים יגיעו עדיו אשר ואת

בהם" – ריו הדב איך פירוש בכל חושב רבנו הקורא– את מתקבלים " מר בפיהם ישימו לבל

המקבל" מחסרון טעמו ויורק מדבש, למתוק –

וחלילה שחס וכך שגויה הבנה יבין לא הקורא

(האמת– המתוק הוא (הטעות) המר כי )יחשוב

ואיפכא– מר הוא. שהמתוק בעומק הפירוש אמיתת על אחריות לוקח רבנו

הנגזרות את ומחשבן משכלל ה״דעת", פירושו של

– אצל נתפסים הדברים איך בחשבון לוקח ובפרט

הקדוש החיים אור פירוש לאור האמונה יסודות

תורת- דברי את להעריב כדי הכל הקוראים. אמת

הלומדים5. בקרב השלישי לתבלין רבנו עובר: מכאן

אוצרו. היא ה' יראת נכבד הנו והג'

העקרון השלישי " הוא– אוצרו היא השם."יראת היא שמים יראת כי להאריך, מה הרבה פה אין

ורבנו תורה, של לאמיתה לכוון לזכות ר השע וכנראה פניו, מול והשגחתו ה' מציאות את מנכיח כנסיות בבתי התבדרה ותורתו זכה זה בזכות יראת בו שיש שמי חז״ל וכמאמר מדרשות, ובתי

נשמעים6. דבריו שמים

לציין יש 5 בפירושו– רבינו שנקט לזהירות שדוגמא רק לא

לומר לא "מה גם אלא לומר" ""מה שהדברים מחשש יגיעו

להם– רואי שלא למי מצאנו פרשת ף לסו בפירושו

" וז״ל: משפטים דברים של בפירושן מילין לאלוה עוד ויש

עצמי אני ושומר בסתר היושבים דברים ספר על מהעלות

החיים". באור לאור ראוי שאינו מי מהם יהנו לבל עליון

6 בריש בעצמו רבנו שפירש וכפי: בראשית" פרשת עוד

את יר בו שיש מי כל ב) ו (ברכות ז״ל אומרם דרך על ירצה

ידבר ה' דבר הירא כי והטעם נשמעין, דבריו שמים השומעת נפש תכיר שכן וכיון נפשו קימת מתוך

אין מהגוף יצאו הדברים ואם, מוסר תוכחת ותקבל

לשמוע." לנפש שייכות

נפשו– "קימת מתוך שמדבר שמי מסביר "רבנו עצמיות

נפשו– של נפשם לעצמיות נוגעים הדברים מילא מ עקב פ' באוהח״ק כתב וכעי״ז עליהם. ע ותשפי השומעים " וז״ל כב), יא, : (דברים ב ו' (ברכות ז״ל רבותינו אמרו )גם להזהיר שהבא נשמעין, דבריו שמים יראת בו שיש איש כל קודם הוא שיהיה צריך הישר הדרך אל ולהטותם אדם בני יכניס ואז לעשותה אומרו והוא המצות, כל את עושה לכן

יוצא פועל פירוש לאהבה אומרו והוא, שומע בלב ה' אהבת לבל אדם בני בלבות יתברך אהבתו פעולת שיפעיל לשני

ועי סד. פיס' פ״א ברכות איה עין ועי' '". ה בתורת יד 'ישלחו כל וז״ל ג) (אות לנתיבתי לאור בפתיחה הרצי״ה: בלשון " והיסוד זה בכלל נשמעים. דבריו שמים יראת בו שיש מי

פעמים כמה כי לעצמו. לו נשמעים ריו דב שיהיו הוא לזה ישרים דברים והרגשה, בהבנה שמכירים, אנשים וכמה והאומץ העז חסר אבל החיים, דרכי להנהגת ונכוחים, להם נשמעים הדברים שיהיו המישרים, לשלטון הראוי וכפי מעשה. ולקביעות ממש לפועל להוציאם לעצמם

יסוד מתוך בו נקבע כך שמים יראת בו שיש המדה, אותה למהלך הנכון והאומץ העז למעלה, והכולל הפנימי הקשור אותה וכפי עצמו. לו נשמעים דבריו שיהיו חייו ודרכי רוחו ולעשות לשמור ד' יחנני לאחרים. גם נשמעים דבריו המדה

כן" בעניין זצ״ל חרל״פ הגרי״מ למש״כ הדבר. דומה (מי וז״ל הלב אל נכנסים הלב מן היוצאים ""דברים מרום

ללב נכנסים הלב מן היוצאים דברים רצג עמ' לי, רזי:)יח, "

הלבבות נקודת הפנימית מנקודה הוא הלב מן יציאה מתחלקת הבלתי הנקודה כערך היא זו שנקודה

מגלה זה ידי ועל לה' עצמו משעבד רבנו

לשמה תורה

בוראו: י לפנ דעת גילוי ועורך רבנו ממשיך

עבד הנני עמוקות גולה לפני גליתי ודעתי לפני ביכוריו להקריב עדן גן נוטע ה' לך פריי כל ויהיה אלי תתעשת אולי אדוני

הלולים. קודש חפצתי. חי אל לרצותך חפצתי דודים אשת ליחד קויתי וקוה

וחשקתי.

הקב״ה לפני עומד רבנו לך עבד "הנני דעתו ומגלה

"'ה רבנו הזו? העבדות ביטוי די לי באה כיצד.

– עדן גם שהוא""נוטע מסביר כותב הוא היינו

עתה– בתורה. וחידושים פירושים כתיבת עם

הספר– כפרי הזה הספר את מקריב הוא

ביותר– המשובחים הפירות שהם ביכורים, ובזה

תקוותו– את רבנו מביא פריי" כל "ויהיה – כל

שלי– התורה חידושי הלולי "קודש ם" ה 'לפני

בהם". וישמח קויתי וקוה חפצתי. חי אל לרצותך

" וחשקתי חפצתי דודים אשת ליחד – אשת ייחוד

הדודים הקב״ה עם ישראל כנסת את. יחד יל היינו הוא ה' עבודת כל שתכלית ביארו המקובלים

בר קודשא בין שלים" "יחודא, ושכינתיה הוא ך י

כוונתו שזו מודיע ורבנו ישראל– כנסת דא חפצו

מעשיו ובכל זה בספרו. וחשקו ספרו לכתיבת שלו ב״הכנות" רבנו ממשיך מכאן

ה לרצון ובהתבטלות שמים:'לשם

ד, בכללות וידיעתי דעתי משעבד 'והריני

קטן, עולם בנין בבניני מוצקות וד' בהכנת

- ונשפע ומשפיע שפע שמך, מול נפשי

בתורה וביארתי התחלתי נשמתי, דבקתי

יכשילני לבל מודעת שמי פני ל מו ופני - והמכשיל. הכושל גרגרים ג' ב' וביארתי

לשמה תורה פרשה. בכל

– ד ל"'"כללות עצמו משעבד רבנו לארבע היינו "ד את וכן הוא, ברוך הוי״ה משם 'אותיות

"המוצקות– בנוי הוא שממנו היסודות ארבעת

החשבון בחכמת נרגשת בלתי מציאותה אמת שעם

אצלה הפרש אין מתחלקת בלתי שהיא זו ונקודה ונראית

ללב נכנסת ומ״מ חנית רו שהיא אחרי ללב לב בין הם." אחד לב הלבבות כל זה שלענין

טבדי בנימין הרב ▪ 5

– ואש7 אויר מים, )(עפר, ומדבר שמים, לשם הכל

הוא זאת כל אחר ב״ה. החיים שפע ור במק עצמו היא הללו ההכנות כל של שהתוצאה מסיים

" תורה פרשה בכל גרגרים ג' ב' וביארתי

לשמה". והכוונות הכנות כל של התמצית, היינו

יכשל– שלא והתפילה במקורה הנשמה דיבוק הם

זה– בספר שכתב חידושים אותם החיים. אוח

הגרגירים– וג' ב' אותם שים– החידו זכה הוא התוצר הם וכאמור לשמה, תורה לגמרי לעשותם

הרוחנית עבודתו כללות. של רבנו– של וטהרתו קדושתו עם נפגשים אנחנו שוב

החיד״א- זאת שהגדיר וכפי הפלא "וקדושתו

."ופלא

רבנו את שהקיפו האתגרים

ומספר בהקדמתו עטר בן חיים רבנו ממשיך מכאן

לכתיבת שהגיע עד אותו שאפפו הקשיים על

: פירושו

את וחמ״ץ שבעיסתי, שאור הקיפני הן במצרי״ם מצרים בשכשך מצרים. ארץ ועלילה במסירה, בפיסה, דלקוני, נרדף

אכזרי צר שר ביד. ונגידה, זה נופל וכשזה

מחיי לרגע מבטח באין קם להרגיע ואני עסקי על תפיסות הצרות ים עמקי בתוך

נפשות. עסקי ועל ממון

ולא מליציים, ביטויים הרבה זו פסיקה ב יש כאן מתאר רבנו כללי באופן בהסברתם. נתעכב

ה בין וסכסוכים מאבקים והוא, שסביבו עמים הללו– לסכסוכים כורחו סעל נקלע רדפו כל ועל

אחרת– גררה צרה כל אחריו. גם זה נופל "וכשזה

גם אך ממון בתביעות גם אחריו רודפים. "קם

– נפשות ב""עסקי להורגו. רוצים

7 ה בניין על עוד רבנו בדברי עי' היסודות מד' אדם על

" לשונו וזה ה), בראשית: ו, מד מורכב הוא האדם 'כי הפחותה הדרגה בהדרגות, והם עפר מים, רוח, אש, יסודות ממנו למעלה מכולם, וגס עכור הוא כי העפר הוא שבד' יסוד מהאש למעלה האש, יסוד ממנו למעלה המים, יסוד

הרוח שבכולן." הרוחני שהוא, כאן רבנו למש״כ וביחס

יסוד ש מעל ה רוח יסוד האש ושונה פוך ה לכאורה הוא,

שכתבו מה מכל ו יב) יד, (במדב״ר חז״ל יסוד ש הקדמונים,

למעלה האש היסודות. מכל חיי בפרשת רבנו בדברי ועי'

שיסו שכתב ב) כג, (בראשית שרה ה הגבו הוא האש ד לבאר למועד חזון ועוד להעיר אלא באתי ולא ע״ש. ביותר

בעז״ה. הדברים

שעבר הצרות על להרחיב מה הרבה שיש כמובן

רבנו– המסקנה היא משמעותי שיותר מה אך

מהצרות שניצל ברגע הסיק: שהוא

חדש בעולם וכיושב הצלתי, נפשי את

ל וא חשבתי, תורה מתוך ולמות ישבתי,

שכלי. ועיני לבי נתתי החיים אור

אומר– רבנו משונה ממיתה שניצלתי, ברגע

שסביבי– המלחמות מסכנת "למות בלבי גמרתי

– תורה "מתוך הא לתורה. נפשי את למסור הינו

? כיצד״וא – שכלי" ועיני לבי נתתי החיים אור ל שלפנינו– זה בפירוש כוחו כל את השקיע הוא

הקדוש החיים. אור את כתב בט הזמן את לתאר ממשיך הוא ומכאן

: פירושו

לתת כולתי י ולא הלכתי מלאכתי ולרגל ד אלא בקביעות זו למלאכה מהימים 'חלק

שבוע. בכל שעות ה' או

יום בבקר ויהי יצירתי, יום ו', עת כי רצון לעשות להבראות נצח דידן דבי לחננה

לבריאתי. הוא חפץ כי החיים מלך

(בהמשך לעשות גדולה מלאכה לי יש רבנו, אומר

זמן לי נשאר ולא מדובר– מלאכה איזה על )נראה חמש או ארבע אלא זה ספר בכתיבת להשקיע ו ביום רבנו? בחר יום ובאיזה שבוע. בכל,'שעות בזה שכוונתו (נראה בריאתו יום שזהו מבאר והוא

הראשון– אדם נברא שבו היום )שזה זה כן ואם יש אם בו! חפץ שהוא החליט הקב״ה שבו היום

ארבע- לכתוב בהם להשקיע בשבוע שעות חמש

קוב״ה לייחוד כולו שהוא ק מזוק פירוש לשמה– תורה ושכינתיה, רוצה החיים אור שנבחר הזמן על הקב״ה של "חתימה" גם שתהיה הקב״ה שבו מהזמן טובה יותר חתימה ואין

להיבראות האדם הוא שראוי. מחליט שנשא "מלאכתו" מהי לתאר רבנו ממשיך ומכאן את לכתוב זמן די לו אין ושבגללה שכמו על

: פירושו

מימי שמתי שכמי על שמים מלאכת כי

ללמוד. לחפץ תורה ללמוד חורפי לחזר גם

להבין. היכול אחרי צבור צרכי על נוסף

- בלבד לחלק לא הנצרכים. ומשא אלא

הקדוש החיים אור פירוש לאור האמונה יסודות

במצומצמות ולהצר ולחלק. לספות לגבות

- אביונים נפש לזון שכלית ראיה צריכים

וטובים. צדיקים

ב 'ום י בכל תורה פיזור מעמסת על נוסף העיר, בני לכל ובקר ערב דרשות וכי

יום. בכל ג' דרשות הימים יאריכו

לי. עשות חפצתי זה כל את זמן ויחדתי מאמרי גרגרים ג' ב' לפרש זו למצוה מועט

- חיים אלהים ואחד המרבה אחד

הממעיט.

וגמילות בתורה העמוס יומו סדר את מתאר רבנו

. חסדים

– בתורה כל את מלמד רבנו ש מי ללמוד. חפץ כל

רבנו– עם חברותא שמבקש מי אך נענה. בחיוב

זמנו" את משקיע אלא בכך מסתפק לא הוא גם

מאלו חוץ היינו ". להבין היכול אחרי לחזר להבין שיכולים כאלו גם מחפש רבנו, שמבקשים,

א הו שאותם בר תורה ללמד יכול גבוהה8. מה

– חסדים בגמילות את מארגן צדקה, אוסף רבנו

"להצר נזקק א הו לעניים. ומחלקם החשבונות

"במצומצמות– לעניים מצומצם כסף לחלק היינו לערוך כיצד הקשה העבודה מוטלת ועליו רבים,

נכונה. חלקוה

– דרשות בוקר יום, בכל דרשות שתי נותן הרב מעיד" הוא וערב. ג דרשות הימים יאריכו 'וכי

יום" בכל הקיץ בימות כי כוונתו הנראה ככל.

לתת נזקק הוא הארוכים לציבור דרשה עוד

. הרחב – עצמו על רבנו שנשא ה' מלאכת היו אלו כל ולכן

פר מס אלא לו נותר שלא הטעם שזה מסיים, הוא

את מנחם רבנו פירושו. את לכתוב ומצם מצ שעות בכתיבה– ממעיט שהוא שלמרות בכך, עצמו מכל

מקום המר "אחד ב הממעיט" ואחר ה – היינו לשם מעשיו את מכון שהוא מה הוא שהעיקר

יותר– קצר הפירוש אם גם וממילא שמים, מכל מלאכת של וקדוש טהור ממקום מגיע הוא מקום

נאמנה. ה'

עטר- בן חיים רבנו עם ללמוד שבקשו אלו רוב הסתם ן מ 8 בדרגה היו עם להם. נענה רבנו זאת ולמרות יחסית. נמוכה

שליחותו את ראה הוא אם כי רבנו כך ב הסתפק לא זאת גדולים– חכמים תלמידי בהקמת ללמד בעצמו חיזר ולכן בלימודם ולהתקדם להבין שיכולים תלמידים. אחר

ממכשול– רבנו זהירות ובפרט דעת גניבת

נוספת בתפילה הקדמתו את ממשיך רבנו מכל נקי יהיה שפירושו מנת על נוספים ובסייגים

מכשול:

ואליו החכמה מקור מול בתפלה וקדמתי רצוי שאינו בדבר אכשל שלא קראתי פי

לפניו.

דעת גניבת במכשול אכשל לבל יחונני גם

וגדול. קטן ידי שמשכתי עשיתי וסייג

ספרים. מפתיחת כוונתי לקולתם לא

חלילה. חלילה לראשי אענדם כולם כי

בהם. ואתעטר להתכסות אכשל לבל אלא

בשמלתם.

מקדים הייתי לא ה' תורת בספר ובפתחי הערותיהם לדעת מהראשונים להתחכם

פירוש ואפרש טפח ואכניס וישוביהם מביניהם. ממוצע של אחיו יקרא ולזה

להתגדר. יערים ערום כי הקדמוני נחש

ב מתחיל רבנו אותו שיציל לקב״ה ילה פת

לא מעשית השתדלות עושה רבנו גם אך. ממכשול

לה י המפרשים י דבר את פותח לא שהוא בכך כשל

לו– שקדמו של סוגים משני להימנע כדי וזאת

דעת. גניבת ינו הי בשמלתם– "להתכסות הוא הראשון "הסוג

אחר ממפרש נלקח שבעצם פירוש. לפרש כאן יש

רואה אדם ש קורה, פעם לא להבנה. עמוקה נקודה

מסו רעיון שמע או פירוש מדב שמאד ים ר, אליו

תו– א מזדהה מאד הוא האדם טבעי ובאופן פירושים פותח ולא נזהר רבנו לעצמו. אותו מנכס

גדולי של הפירושים את למד כמובן הוא אחרים.

בעבר הראשונים רבותינו כמו אותם מעריץ ואף

כאן" במפורש שכתב חלילה כוונתי לקולתם לא

חלילה. כי בהם". ואתעטר לראשי אענדם כולם

הוא זאת עם לחזור רוצה לא דבריהם את וללמוד

עכשיו מחדש שלא כדי חיבורו כתיבת לקראת

יי לעצ מנכס שהוא מצב וצר ו– מ 'ואפי לשים בלי

לב– אחר מישהו פירוש. של

אחר מעקב ידי על דעת גניבת של השני הסוג הקדמונים– של והיישובים הקושיות ולהשתמש

עצמאי פירוש כדי. לייצר בדבריהם שאלה כידוע

נזהר- רבנו לכן. תשובה חצי היא טובה " לא לדעת מהראשונים להתחכם מקדים הייתי

טבדי בנימין הרב ▪ 7

פירוש ואפרש טפח אכניס ו וישוביהם הערותיהם מביניהם". ממוצע שחלילה שאיזו צב מ יווצר לא

הערה– שהעירו דקדוק- או שאלה או רמב״ן

– ספורנו יעשה רבנו בו לב שם הוא כאילו שימוש

– הערה לאותה את גם שיראה אחרי ואז

מפרשים אותם שכתבו התשובות איזה יתן הוא

– לדבריהם שקרוב יישוב " בין באמצע", משהו

בכל הפירושים. שני, דעת גניבת רבנו רואה אלו

כן" העושים את מכנה ואף נחש של אחיו

רוצה שהוא "במה יערים ערום כי הקדמוני

" "להתגדר – להתחפש באמת. הוא שאינו למשהו

שרבינו אחר כן, אם ספרי את לפתוח הקדים לא

שוביהם וי י הערותיהם אחר ולהתחקות המפרשים

– כיצד בהמשך עונה הוא כך על? פירושו את כתב

: דבריו

העירה והיא לפני כתובה ה' תורת אלא נפשי האירה והיא השיחתני והיא אותי בנפשי והרגשתי הערבי באור לאור ותותר ותשבע ותאכל נסתרות שראתה

חיים מלך פני באור התורה. ממטעמי

התורה את לומד שהוא מציאות כאן מתאר רבנו

שבכתב– וה תורה משיחה דרכו, פועלת עצמה

שלומד– אדם כאן אין ברעיונותיה. אותו ומאירה

שמלמדת תורה אם. כי גילתה התורה כי בנפשו מרגיש שהוא מעיד רבנו

והותר די שובע לידי שהגיע עד נסתרות. לו

מכאן– את ומבאר רבנו עובר הפרשנות סגנון

עצמו שב: חיבור

יד, על יד על וקבצתי כתבתי שם זעיר

שם, זעיר ישוב מהם הבינותי אשר את

עצמו ור הדיב בשיעור עיון דרך הכתובים

פשט, דרך רמז דרך ומהם דרש דרך ומהם

- סוד דרך ומהם ונגלה נסתר בדרך

לו. לעינים

קיב מציין רבנו ים והחידוש הפירושים את ואסף ץ

בפשטות. שם וזעיר שם זעיר יד, על יד ""על

להורות הוא הזה הביטוי כוונת שהפירושים בזה לציין רוצה שרבנו נראה אך לאט. לאט נאספו הם הללו שהפירושים והיא נוספת, נקודה גם

כשיטה– לא שנכתבו רעיונות של אוסף אלא

. שונים ומכיוונים שונים בזמנים שהגיעו כרעיונות

זה פירש הוא שפעמים בהמשך רבנו שכותב מה

וסוד רמז בדרך ופעם דרש דרך פעם פשט, . דרך בפיסקה רבנו שביאר למה המשך כאן יש אולי

לפרש– אותו שעוררה זו היא שהתורה הקודמת

בדרך בא הכל הרעיונות. את ש״בחר" זה הוא ולא פ התעוררות של – נימית הדרכים מגוון גם לכן ו

. הפרשניות להבין ניתן בהחלט כה, עד שנתבאר מה כל לאור החיים "אור רבנו נקרא מה מפני טוב יותר

את אפפה הקדושה הקדוש". מעשיו וכל רבנו,

ויראה אהבה קדושה, של חשבונות מלאים. הוא

חומר– קרוצי אינם ו חידושי כל דברי אלא

אותו– ומאירים המחיים אלוהים העלם ומשם

הכתב. על

חז״ל נגד לפרש מותר ומתי איך

מבאר ההקדמה סוף לקראת גדול יסוד רבנו

בשיטתו אכן. בפרשנות לרבנו יש יסודות הרבה רבנו בחר היסודות כל מתוך זאת עם התורה,

דווק לעמוד יסודית אחת נקודה על א, בשיטתו

הפרשנות למרחב. הנוגעת: וז״ל

בפשטי הסופר בקסת אמשוך ולפעמים

הכתובים חז״ל. מדרשת משונה בדרך

על ח״ו חולק אני שאין דעתי גליתי וכבר אלא נימא כמלא אפילו הראשונים

לדורשי נתונה שהרשות לעובדה תורה

ולזורעה. החיים וארץ לצדיק זרוע אור בה יזרע אשר זרוע זרע לכל פירות מעלת

תורה. בן בעלה

הכתובים את לפרש שמותר שיטתו את מציג רבנו בתלמוד בחז״ל שמצאנו לפרשנות בניגוד והמדרשים– אור בספרו כך נוקט עצמו והוא חז״ל נגד לפרש שה״רשות" מדגיש רבנו החיים.

דרש– בדרך רק אינה אף" אלא בפשטי

הכתובים" רק כאן מדובר שלא מסביר אף רבנו.

בהיתר– אלא לומדי לכל שיש באחריות אף

התורה ולז "לעובדה – ו״רעה לחדש לעמול היינו

עצמאיים– חידושים בה את מפריחה והתורה חדשים– חידושים דרכם ומגלה לומדיה " וארץ בה יזרע אשר זרוע זרע לכל פירות מעלת החיים

תורה". בן בעלה לפר ההיתר אין אמנם פ את ש סוקי בניגוד התורה

גדרות ללא פרוצה כעיר והקדמונים לחז״ל

וג בולות ח. שובים סייגים שני בזה מונה ורבנו,

הקדוש החיים אור פירוש לאור האמונה יסודות

הראשון– יג הס י הסותרות פרשנויות לחדש לא

ההלכה: את

הרוח שמה יהיה אשר אל הלכה לדבר רק ישנו לא אח. ריהם ראשונים תכנו אשר

נוסף כלל מוסיף ורבנו זה בכלל די לא: אך

חדשים דברים אנוש מדעת לבדות לא גם פה אל מפה תורה נוחלי שערום לא אשר

דלי קבלו אשר הקדמותיהם ע״פ אלא מהם האלהים איש לנו דלה אשר מדלי לעמול תורה בני הקדמותיהם יקחו דרך ואורח הכתובים מסילת לעשות דברים בכתובים להכנס ונתיב ושביל

פה. בעל שנאמרו

להלכה הנוגעים יינים בענ רק שלא מסביר, רבנו והקדמונים– חז״ל מדרך לסור אין גם אלא

הם הכללים כללים. יש הכתובים י פשט בפירוש

– ה""הקדמותיהם שיטת – והערכים החשיבה

" אשר הקודמים הדורות בכל "רבותינו קבלו

" "במסורת מדלי "דלי איש לנו דלה אשר

" האלהים – עד לתת לנו מותר. רבנו משה

פרש נו שונות יות לפסוקים– שאותם הערכים אך

הללו בפרשנויות מכניסים אנו הדרישה, כי דר וכן,

והחידוש העיון בלימוד משתמשים אנו שעמהם

- הפסוקים חייבים ערכי על מיוסדות להיות

ה קודש המחשבה ושיטות הדרכים ההקדמות, ,

דורות מדורי המסורים. לנו והמילים הפסוקים

היוצר– ביד "חומר" הם חייב עצמו היוצר אך סיני הר מעמד של המשך. להיות שהחידוש כדי

אמ יהיו הוא תי הערכים יסוד על להתגלות חייב

פה שבעל תורה והשבילים. של לעיל– שהוזכרו לדברים מתחברים אלו דברים

ששקוע שמי מת ולא בחומריות מתענוגות ק חר

ומותרות– " התורה פירושי שבילי יאירו לא

ממק סיגים." כסף יהיו יאירו ואם האמת, ור אי

אפשר החידוש ובין המחדש בין. לנתק ככל פה שבעל התורה המשך בעצמו הוא, שהמחדש דקדוק ויגיעתה, התורה בעמל מזדכך והוא

ה– ויראת 'המצוות העצמאיים חידושיו כך

ה. תורה באור מאירים

רבנו בדברי מוטעית הבנה

הפסוקים את לפרש שמותר היסוד על חזר רבנו ל בהתאם שלא במספ חז״ל דרשות מקומות ר

בפירושו– את מסביר הוא מקומות אותם ובכל

על בפירושו לדוגמא כך ההיתר. של המגבלות

א: (א, בבראשית הראשון )הפסוק

משמעות לפרש נתונה לנו רשות כי דע הדעת ויישוב העיון בנתיבות הכתובים באופן ויישבו ראשונים שקדמונו הגם מוזהרים אנו ואין לתורה פנים ע' כי אחר אלא הראשונים מדברי לנטות שלא

לפיהן… הדין שישתנה בפירושים

שרבנו נראה לב נשים אם את רק כאן כתב בניגוד הפרשנות מרחב לגבי הראשונה המגבלה

לפרש האיסור את רק יש מדג הוא היינו לחז״ל.

גם כך להלכה. הנוגעים בתחומים לחז״ל גוד בני ההיתר את מדגיש הוא בפירושו מקומות בעוד סותר הפירוש אין עוד כל לחז״ל בניגוד להפרש

ההל את כה9. שכל לומר שטעו כמה היו מכאן

9 החיים אור ז״ל ב ויגש) פרשת " ח מו, :)בראשית …

כבר כי חז״ל דברי הפך פרושינו שיהיה בעיניך יקשה, ולא רשות מהם יוצאה הלכה שאין התורה בפשטי כי הודעתיך

לחדש, ותיק לתלמיד נתונה חכו ה') (שה״ש נאמר ועליהם

לדבריהם שהקשינו מה ליישב ויש מחמדים. וכולו קים ממת והדרשה ל״ז) (איוב מוצק ראי כ והפשט דחוק והוא ז״ל

תדרש."

משפטים פרשת וכן " ז כא, :)(שמות זה בפירוש ואין הכתוב בישוב זולת הלכה לענין רבותינו לדברי הכחשה

נתונה רשות לבד שיהיה באופן קראי למסבר מהם לנו

באו מסיני כולן כי ההלכות מהכחשת להם."

בפר וכן מצורע שת " לה יד, :)(ויקרא כמה כתבתי וכבר

פנים בכמה הפסוקים לדרוש לנו נתונה רשות כי פעמים כל נכון על הפסוקים שמתישבים כל ז״ל מדבריהם משונים

רז דברי הפכיות "שאין בהלכות." ל

וכן ב קדושים פרשת " ג יט, :)(ויקרא לא אם אמת והן

כדברינו הכתוב לפרש יכול הייתי זה מדרך יוצא דין היה בסדר שיהיה הגם הכתוב לפרש לנו נתונה הרשות שכבר

משתנה, הדין שאין כל הראשונים מדברי משונה אחר אבל

הדין… ישתנה שלפנינו במה."

ב וכן בחקותי פרשת דרך על באר ית "עוד ג כו, :)(ויקרא

ל״ד (סנהדרין ז״ל )אומרם נתונה שהרשות תורה ללומדי ותיק ותלמיד ושבילין אורחין בכמה ולדרוש בה לפרש אשר ככל שאת הכתוב יוכל כאשר הכתובים בדרשת יחדש

בחקתי אם באומרו כאן ה' ויצו בתורתו, ידו תשיג שהיא

תלכו התורה וגו מצותי ואת הדבר הוא תנאי,'בפרדסה

שלא כהלכה, שלא בתורה פנים מגלה יהיה שלא ש פירו

טבדי בנימין הרב ▪ 9

הוא ההלכה את סותר שאינו, והגיוני ישר פירוש רבנו– לדעת לגיטימי שכתב מהכלל והתעלמו

רבנו שאת שצריך לומדים, אנו אותה קדמה בה ""ההקדמות– החשיבה– ושיטת הערכים ח ניק

לנו המסורה פה שבעל מהתורה עד מדלי דלי ה מש

. רבינו במאמר נון בן יואל הרב בטעות הסיק לדוגמא כך

שכתב (עמ163 שיחתי" "היא 'בספר:)

'קריאות פני מ פחד שורר המדרש בבית שיתק אשר פחד אחרות, וסכנות חדשות'

עד דשה, וח רעננה מחשבה כל ומשתק

אומרת- השלטת שהאווירה דבריך 'אם על להיאמר הדבר צריך היה כבר נכונים, ואם הדורות, שבכל הגאונים פרשנינו ידי יכול אינו שהדבר כנראה כך, אמרו לא הם מן משתחררים אם אולם נכון'. להיות

ביראת א המקר אל לגשת אפשר הפחד… שכתב וכפי ישרה, ובהתבוננות רוממות אור פירושו בתחילת עטר בן חיים ר' כבר לכל דלת שפתחו דברים לתורה, החיים

חז כמדרשי שלא גם ישר, "פירוש רק, ל

בהלכה. לא

פרשת בתחילת רבנו של מפירושו למד נון בן הרב היחיד שהגבול למעלה) (שהזכרנו בראשית

ההלכה את לסתור לא. א הו הפסוקים לפרשנות

כאמור– אך בהקדמה ואדרבה רבנו, דעת זוהי לא דעתו את והסביר היריעה ת א הרחיב הוא

, בשלימות על שיטתו של. ת יסודי מהסברה כחלק במפורש כאן שכתב לדבריו מכרעת חשיבות יש כן

– מחז״ל– לסור אסור הלכה בענייני רק שלא

אלא ו השיטה הגישה, את אף הערכים שאנו מכוחה רק לעשות יש הפסוקים על מלבישים איש דלינו אותה פה שבעל תורה של והדרכתה

ע״ה רבנו משה ועד. מאיש מכל פחד שורר המדרש שבבית כתב נון בן הרב

ידי על נכתב שלא שמה טענה ש וי חידוש, מדוייק לא זה להאמר. יכול לא שוב. קדמונים

החיים אור רבנו של דבריו ליסוד בהתאם אין

הטהור את לטמא שלא אותם ועשיתם הטמא את, לטהר שלא בתורה פנים המגלה פ״ג) (אבות ז״ל מאמרם והוא

הבא." לעולם חלק לו אין כהלכה

של אלא חדשות" "קריאות של שלילה חלילה

למקרא- חדשות" ות "גיש את עברו שלא גישות

הרוחנית המסורת והמשכיות ההיתוך כור בתי של

רבותינו של הגדולים המדרש התורה גדולי

והאחרונים. הראשונים החיים אור שרבנו ודאי

הקדוש– בדבריו– נתלה נון בן שהרב סבר לא

ש "ל דלת לפתוח יש פיר כל שלא גם, ישר וש

הפוכה- היא רבנו דעת הלא חז״ל". רשי כ מד מחז״ל נלמד עצמו "שה״יושר החכמים וממסורת

– קריאות לקרא אפשר הזה היושר עם ורק א חדשות פילו והראשונים לחז״ל. בניגוד זאת וגם

בהשתדלות יעשו שהדברים יתירה בזהירות שהרי, העולם הבלי מכל והלב המוח את לנקות

כן" לא אם התורה פירושי שבילי יאירו לא

ממק סיגים" כסף יהיו יאירו ואם האמת, ור 10.

10 מיסדה זצ״ל, קופרמן יהודה ד״ר שהרב לציין מעניין

בירושלים– המכללה של דרכה ומנתב לדברי התייחס גם

, לבראשית בפירושו החיים אור פסוקים לפרש שאפשר

הפ יהיה שלא ובלבד לחז״ל בניגוד ההלכה את סותר ירוש

ב רבנו דברי (וכנראה הקדמה קריטריון- עוד שיש נעלמה

הוא– אך. )ממנו נון– בן יואל לרב בניגוד שאי מדעתו הבין

ש לומר אפשר היחיד הקריטריון שמירת הוא לפרשנות

אחר קריטריון עוד להיות חייב אלא. ההלכה, לכן הסיק

ק הרב ופרמן " הבאים הדברין: את דבריו מאתנו נעלמו לא

לבראשית… בפירושו הקדוש החיים אור בעל של הברורים אחרת לפרש יכולים שאמוראים הדבר נכון ואמנם

, מחז״ל אחרת לפרש יבולים וראשונים מתנאים, ואחרונים

להם. שקדמו אלה מכל ת אחר לפרש יכולים מה אבל

עטר( בן חיים לרבינו ספק מכל ונעלה ברור שהיה לא ולכן

אותו) לנסח טרח פי על המפרשים דורנו לבני ברור אינו

והוא: לבקרים, חדשים אצלם המתחדשים שלהם הפשטות

שקדמו, מאלה השונים החדשים הפירושים אור שבעל

ם שהאחרוני אחרי ורק אך נאמרו עליהם, כתב החיים להם. קדמו אשר אלה דברי עומק את להבין ועמלו טרחו שקדמו לענקים ובטהרה בקדושה התיחסות של זאת גישה המוקדם התנאי הוא הוא ורחימו ודחילו ענוה מתוך להם

חדשה. בדרך פירושים לאמירת ת״ק רחוקה זאת גישה

ה׳מחדשים' דורנו בני מאלה פרסה בעלמא סברא מתוך

שקדמו עליון קדושי דברי על ם נקיי שבעה ישבו טרם עוד

להם".

למה מאד דומים דברין לכתוב קופרמן הרב שזכה הרי קופרמן הרב לפני שכאמור למרות בהקדמה. רבנו שכתב

לברא בפירושו רבנו דברי עבדו ית– ש שהתנאי הרב הסיק

קניין הוא זה לכל הקודם והיחס הגישה הערכים, למסורת

ישראל חכמי ולגדולת התורה אמר שנ פירוש כל לא.

ל ניתן ישר" ב״שכל שמים יראת צריך אלא אמר, הי וידיעה עמל ידי על נקנית זו שמים ויראת לחכמה, הקודמת

תורה וקניין תי אמ ב הלומד את הממלא ו הקדמות יסודות

התורה ע״ה רבנו משה עד מדלי" "דלי. שעברו

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

ככל אשר יורוך-סופי

Page1

בס״ד זצ״ל שאולי הרב ע״ש מדרש בית יורוך!" אשר "ועשית…ככל

1 ) יא ח- פסוק יז פרק שופטים פרשת דברים בִשְּעָּרֶ֑יך רִיבֹ֖ת י דִבְּר לָּנֶ֔גַע נָ֙גַעָ֙ לְּדִָּ֗יןּובֵֵ֥ין בֵֵּֽין־דִִּ֣ין לְּדָָּ֜ם בֵֵּֽין־דָָּּ֨ם׀ לַמִשְּפָָּּ֗ט דָּבָָּ֜ר מִמְּךָ֙ יִפָּלֵא֩ כִִּ֣י ֵֵ֥(ח)

בֵֹּֽו: אֱֹלהֹ֖יך יִבְּחַַ֛ר׳ה אֲשֵ֥ר ל־הַמָּקֶֹ֔ום א וְּעָּלִֶ֔יתָּ וְּקַמְּתִָּּ֣ אֵֹ֖ת לְּך וְּהִגִִּ֣ידּו וְּדָּרַשְּתָָּ֙ הָּהֵֶ֑ם בַיָּמִִּ֣ים יִהְּיֹ֖ה אֲשֵ֥ר פֵֶ֔ט ל־הַש וְּא הַלְּוִיִֶ֔ם הֲנִיםָ֙ ל־הַכ א ֶ֔(ט)ּובָּאתָָּּ֗

הַמִשְּפֵָּּֽט: דְּבֵַ֥ר

וָּעָּשִָּ֗ית ְּ(י) ה יִבְּחִַּ֣ר אֲשֹ֖ר הַה׳ּוא מָּן־הַמֶ֔קִֹּ֣ום לְּךֶ֔ יַגִִּ֣ידֵּּֽו אֲשִּ֣ר הַדָּבָּרָ֙ ִעַל־פִִּ֤י כְּכֹ֖ל לַעֲשֶֹ֔ות וְּשָּמַרְּתִָּּ֣

יֹורֵּּֽוך: אֲשֵ֥ר תַעֲשֶ֑ה לְּךֹ֖ אמְּרֵּ֥ו ר־י אֲש וְּעַל־הַמִשְּפַָּ֛ט יֹורָּּ֗וך אֲשִּ֣ר הַתֹורָָּ֜ה עַל־פִָּ֨י (יא) ר־ אֲש מִן־הַדָּבַָּ֛ר תָּסָּּ֗ור לִּ֣א

יָּמִֵ֥יןּושְּמֵּֽאל: לְּךֹ֖ יַגִֵ֥ידֵּּֽו

2 עו )סדר ל פרק (ליינר) רבה לם חכמים" דברי ושמע אזנך ואילך״הט מכאן הקדש ברוח מתנבאים הנביאים היו כאן, עד

שנאמר" יז), כב (משלי וגו" בבטנך תשמרם כי נעים 'כי /משלי (שם מבטחך בה' להיות,

ונאמר" ט'/), כ״ב וגו" שלשים לך כתבתי 'הלא כ״ב /משלי (שם וגו' קשט להודיעך,

לך" ויאמרו זקניך ויגדך אביך אומר״שאל הוא וכן, כ״א/), ז לב,)(דברים יכול זקני

, השוק לומר תלמוד לך, ויאמרו חכמה. שקנה זה שזקן למדת הא

( ביוגרפיה- - (ליינר רבה עולם )סדר בן יוסי רבי לתנא המיוחס חיבור היא עולם סדר של הברייתא העוסק, חלפתא בתקופת כבר בתלמוד. פעמים כמה הוזכר הזה החיבור כוכבא. בר מרד ועד העולם מבריאת היהודית בכרונולוגיה עולם סדר שנקרא הגאונים, מתקופת יותר, קטן אחר, ספר לבין בינו להבדיל כדי רבה' עולם 'סדר כונה הראשונים

זוטא.)

3 ) עמוד כה דף השנה ראש מסכת בבלי תלמוד א

. משנה רבן וקיבלן נראה. לא עיבורו ובליל בזמנו, ראינוהו ואמרו: שנים באו ועוד

הורכינס בן דוסא רבי. גמליאל: אמר שילדה האשה על מעידים היאך הן; שקר, עדי

יהושע רבי לו שיניה: אמר בין כריסה? ולמחר גמליאל רבן לו דבריך: שלח את אני. רואה הלך בחשבונך להיות שחל הכפורים ביום ובמעותיך במקלך אצלי שתבא עליך. גוזרני

שנאמר עשוי, גמליאל רבן שעשה מה שכל ללמוד לי יש לו אמר מיצר. עקיבא רבי: ומצאו אתם- תקראו אשר קדש מקראי ה' מועדי אלה מועדות לי אין בזמנן, שלא בין בזמנן בין

אלו. אלא דוסא רבי אצל לו בא לו אמר הורכינס, : בן דינו בית אחר לדון אנו באין אם

גמליאל- רבן של ועד משה מימות שעמד דין ובית דין בית כל אחר לדון אנו צריכין

ישראל" מזקני ושבעים ואביהוא נדב ואהרן משה שנאמר״ויעל עכשיו, לא ולמה,

ישראל על ן די בית שעמדו ושלשה שלשה שכל ללמד אלא זקנים- של שמותן נתפרשו ביום גמליאל רבן אצל ליבנה והלך בידו, ומעותיו מקלו נטל משה. של דינו כבית הוא הרי

לו אמר ראשו, על ונשקו גמליאל רבן בחשבונו: עמד להיות הכפורים יום. שחל בוא

רבי- ותלמידי! רבי בשלום דברי. את שקבלת ותלמידי- בחכמה,

הורכינס בן דוסא רבי אצל לו בא. גמרא של שמותם נתפרשו לא למה רבנן: תנו כו'.

הללו- זקנים כאלדד פלוני ואביהוא? כנדב פלוני ואהרן? כמשה פלוני אדם: יאמר שלא

? ומידד

(: רש״י אדם- יאמר שלא לו שאשמע ואהרן כמשה ופלוני פלוני וכי שבימיו: דין בית, על

זקנים משאר כאחד, א הו הרי ואהרן- כמשה אינו אם לו: אמור נתפרשו שלא עכשיו

הם מי יודע.)שאינך

אהרן" ואת משה את עשה אשר ה' העם אל שמואל ואומר״ויאמר ואומר", ה 'וישלח

- שמואל" ואת יפתח ואת בדן ואת ירבעל את ירובעל- ירובעל שמו נקרא ולמה גדעון, זה

- תח- יפ מדן, דאתי בדן- שמו נקרא ולמה שמשון, זה בדן הבעל, עם מריבה שעשה

כמשמעו. שמו" בקראי ושמואל בכהניו ואהרן ואומר״משה קלי שלשה הכתוב שקל.

בדורו- ירובעל לך: לומר עולם, חמורי כשלשה עולם בדורו- בדן בדורו, כמשה כאהרן

הצבור על פרנס ונתמנה שבקלין קל שאפילו ללמדך. בדורו כשמואל בדורו- יפתח, בדורו

- ואומר" שבאבירים, כאביר הוא הרי יהיה אשר השפט ואל הלוים הכהנים אל ובאת

ההם" בימים לך אין הא בימיו היה שלא הדיין אצל הולך שאדם דעתך על תעלה וכי? .

ואומר", שבימיו שופט אצל אלא לילך טובים היו הראשונים שהימים היה מה תאמר אל

מאל."ה

4 ) שאילתות- משבחא– גאון אחאי רב נח שאילתא משפטים פרשת

חיברה אחר גאון ואולי שאלה, ההעמק ע״י )(נמצאה

הקב״ה לפני משה אמר קיים שבהמ״ק בזמן הרי ועלית" "וקמת בתורתך כתבת רשב״ע

דה תורה בעלי א״ל ישראל? עמך בין ישפוט מי קיים בהמ״ק שאין ובזמן כי פי "על כתיב

יורוך אשר."התורה

5 קעד עשה מצות לרמב״ם המצוות )ספר הקע״ד והמצוה שצונו היא הגדול דין לבית לשמוע מאיסור בו שיצוו מה כל ולעשות ההקשים מן בהקש שיוציאוהו הדבר או שיסברוהו הדבר בין בזה הבדל ואין והיתר. הענינים מן ענין לפי או התורה סוד שהוא עליו שיסכימו הדבר או בהן נדרשת שהתורה ולעשותו אותו לשמוע חייבים אנו הכל לתורה. חזוק ושבו ישר שהוא דעתם שיהיה

שופטי" (ר״פ יתעלה אמרו והוא ממנו. נעבור לא פיהם )'על ולעמוד אשר התורה פי על

יורוך" " תעשה לך יאמרו אשר המשפט ספרי״ועל ולשון. - התבארו וכבר עשה. מצות זו

ב- (פו סנהדרין בסוף זו מצוה משפטי א: )פט

6 שיב תעשה לא מצות לרמב״ם המצוות )ספר ממצוותם ומצאת השלום עליהם הקבלה בעלי על ק מחלו שהזהירנו היא השי״ב והמצוה לך" יגידו אשר הדבר מן תסור שופטי״לא (ר״פ אמרו והוא התורה )'במעשה ספרי ולשון.

" לך יגידו אשר הדבר מן תסור "לא - זקן הוא זה לאו על והעובר תעשה. לא מצות זו

ב- פו ב, (פד סנהדרין בסוף המבוארים המקובלים ובתנאים חנק וחייב ממרא א.)פט

זו: מצוה משפטי התבארו ושם

Page2

7 ) ב א- הלכה א פרק ממרים הלכות רמב״ם

שבירושלים הגדול דין בית א הלכה ומהם ההוראה עמודי והם פה, שבעל תורה עיקר הם

" יורוך אשר התורה פי שנאמר״על תורה הבטיחה ועליהן ישראל, לכל יוצא ומשפט חק

- זו ולישען עליהן הדת מעשה לסמוך חייב ובתורתו רבינו במשה המאמין וכל, עשה מצות

עליה. ן ב הלכה כהוראתן עושה שאינו מי כל תעשה בלא עובר שנאמר" הדבר מכל תסור לא

ושמאל" ימין לך יגידו אשר דין בית מיתת לאזהרת שניתן מפני זה לאו על לוקין ואין, ,

שנאמר" בחנק מיתתו דבריהם על שמורה חכם שכל " וגו בזדון יעשה אשר 'והאיש אחד, דעתם מפי שלמדום דברים ואחד פה, שבעל תורה והם השמועה מפי אותן שלמדו דברים

דברים ואחד הוא, כך זה שדבר בעיניהם ונראה בהן נדרשת שהתורה ות המד מן באחת אחד כל והמנהגות, והתקנות הגזרות והן צריכה שהשעה מה ולפי לתורה סייג שעשאום בלא עובר מהן אחד כל על והעובר להן, לשמוע עשה מצות דברים השלשה מאלו ואחד

- יורוך" אשר התורה פי אומר״על הוא הרי תעשה, והמנהגות והגזירות התקנות אלו

" יאמרו אשר המשפט העולם״ועל ולתקן הדת לחזק כדי לרבים בהם, שיורו - דברים אלו

בהן" נדרשת שהתורה המדות מן באחת הדין מן אותן, שילמדו יגידו אשר הדבר מכל

" לך איש. מפי איש שקבלו הקבלה זו -

8 יא פסוק יז פרק שופטים פרשת דברים )רמב״ן, לשון ימין שהוא שמאל על או שמאל שהוא ימין על לך אומר אם אפילו ושמאל- ימין

בין יודע אתה כאשר בעיניך פשוט, והדבר טועים שהם בלבך תחשוב, אפילו. וענינו רש״י האיש אהרוג או הזה הגמור החלב אוכל איך תאמר, ואל כמצותם, תעשה לשמאלך ימינך

ככל מצותיו בכל שאעשה המצות על המצוה האדון אותי צוה כך תאמר, אבל הזה הנקי

אפילו התורה לי נתן דעתם משמעות ועל יבחר אשר במקום לפניו העומדים יורוני אשר:) א כה (ר״ה בחשבונו להיות שחל הכיפורים ביום ר״ג עם יהושע רבי כענין, וזה יטעו הדעות ישתוו שלא הוא וידוע בכתב, לנו נתנה התורה כי, מאד גדול הזאת במצוה והצורך לנו וחתך תורות כמה התורה ותעשה המחלוקות ירבו והנה הנולדים, הדברים. בכל

הדין, הכתוב יבחר אשר במקום השם לפני העומד הגדול דין לבית שנשמע מה בכל

התורה בפירוש לנו. שיאמרו

9 תצה מצוה שופטים פרשת החינוך )ספר מצ הגדול דין בית מכל לשמוע וה לישראל להן שיעמדו זמן בכל

הגדול דין בית בקול )לשמוע (א ומותר באסור התורה בדרכי אותנו שיצוו מה כל ולעשות זה ועל בדתנו, ותיקון חיזוק שהוא להם שיראה דבר ובכל ופטור וחייב וטהור וטמא

י" י״ז, [דברים, ]'נאמר יגידו אשר הדבר פי על ועשית לך" י״א [שם, בסמוך ונכפל ],

תעשה" לך יאמרו אשר המשפט ועל יורוך אשר התורה פי הדבר״על, לחיזוק הפרש ואין. שהתורה ההיקשים מן בהיקש שיוציאוהו הדבר או מדעתם הם שיראוהו הדבר בין בזה להן שיראה אחר ענין בכל או התורה סוד שהוא עליו שיסכימו הדבר או בהן נדרשת

כן, שהדבר אומרם עשה מצות ממנין שזה והראיה להן. לשמוע חייבין אנו הכל על

" תעשה לך יאמרו אשר המשפט [כאן״ועל בספרי לברכה ]זכרונם עשה. מצות זו -

המצוה משרשי המצוה מדיני ע״ח]. [מצוה ס״ז בסימן ב' עשה תלוה בכסף שכתבתי כמו ועל והמנהגות, הגזרות אלו יורוך, אשר התורה פי על לברכה זכרונם שדרשו מה כגון בהן נדרשת שהתורה המדות מן באחת הדין מן אותם שילמדו הדברים אלו, המשפט,

לברכה זכרונם שאמרו ומה. איש מפי איש שקבלו הקבלה זה לך, יגידו אשר הדבר מכל דין בית לכל שהיה מחלוקת כל בירושלם הגדול דין שבית שבזמן ע״ב] פ״ח [סנהדרין

בית שם שאין בעוונותינו ועכשיו פיהם על ועושין הגדול דין לבית אותו שואלין. במקומו אנו אין אם בחכמה, שוים יהיו והחולקין שבדורנו חכמינו בין שיבוא מחלוקת כל דין

המחמיר אחר לילך לנו יש תורה בשל נוטה, הדין להיכן נדע ולא ביניהן להכריע אויין ר המיקל. . אחר סופרים. ובשל

בירושלם הגדול דין שבית בזמן זו מצוה ונוהגת לעשות מצווין שהכל ונקבות, בזכרים

כלומר השופט, כמצות וזמן זמן בכל ולעשות לשמוע כן גם המצוה ובכלל יורו אשר. כל

ה כ״ה השנה [ראש לברכה זכרונם שדרשו וכמו, בזמננו בינינו יהיה אשר הגדול חכם שמצוה כלומר בדורו, כשמואל בדורו יפתח ההם, בימים יהיה אשר השופט ואל ע״ב]

בדורו. לשמואל כמו בדורו יפתח בקול לשמוע עלינו ו- יור אשר בכל התורה בחכמת שבדור הגדולים לעצת שומע ואינו זה על ועובר מבטל מי לכל הדבר ידוע בו, נשענת שהתורה החזק העמוד שזהו מאד גדול וענשו זה. עשה

דעת. בו שיש

10 תצו מצוה שופטים פרשת החינוך )ספר לישראל שיעמדו הגדול דין בית פי על להמרות שלא

) (א ולצאת דבריהם את ומלשנות השלום עליהם הקבלה בעלי על מלחלוק שנמנענו

בכל ממצותם יגידו אשר הדבר מן תסור לא י״א], י״ז, [דברים נאמר זה ועל התורה, עניני

[כאן בספרי לברכה זכרונם ואמרו ושמאל, ימין לך תע. שה לא מצות זו וגו', תסור לא ],

המצוה משרשי דעות הרבה לעולם ישתוו לא מזה זה חלוקין האדם בני שדעות לפי

שאילו הוא ברוך הכל אדון ויודע בדברים, כל ביד מסורה התורה כתובי כוונת תהיה סברתו כפי התורה דברי מהם אחד כל יפרש שכלו, כפי איש איש אדם מבני ואחד אחד

תורות ככמה התורה ותעשה המצוות, במשמעות בישראל המחלוקת, וירבה וכענין אלהינו כן על ע״ח], [מצוה ס״ז בסימן תלוה בכסף להטות רבים אחרי במצות שכתבתי

שהוא בה להתנהג שצונו הזאת המצוה עם אמת תורת תורתנו השלים החכמות כל אדון

כן גם ודור דור ובכל השלום עליהם הקדמונים לחכמינו המקובל האמתי הפירוש פי. על יגיעות כמה ויגעו מספריהם מים ושתו דבריהם שקבלו הנמצאים החכמים אל שנשמע

אל נכוין הזאת ההסכמה ועם ותיהם, דע ופליאות מליהם עומק להבין ובלילות בימים לא דעתנו ועניות מחשבותינו אחר נתפתה אם זה וזולת התורה, בידיעת האמת דרך

לכל. נצלח כאן [ספרי לברכה זכרונם אמרו המצוה בזאת הגדול והשבח האמת דרך ]ועל ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין על לך יאמרו אפילו ושמאל, ימין ממנו תסור לא

לנו ראוי אין הדברים מן אחד בדבר טועים הם יהיו שאפילו כלומר ממצותם, תסור א ל תחת מסורים הכל ויהיו אחד טעות לסבול וטוב כטעותם נעשה אבל עליהם, לחלוק וחלוק הדת חורבן יהיה שבזה דעתו כפי ואחד אחד כל שיעשה ולא תמיד, הטוב דעתם

Page3

ישראל אל, חכמי התורה כוונת נמסרה אלה ענינים ומפני. לגמרי האומה והפסד העם לב

הזה השורש, מן המרובין לכת כפופה החכמים מן מועטת כת לעולם שיהיו כן גם ונצטוו

וכמו רבים אחרי להטות במצות שם. שכתבתי

פרק בסוף מציעא בבבא שהיא אחת אגדה לך אפרש עליו בני שעוררתיך זה ענין דרך ועל

ע״ב [נ״ט ]הזהב שומעה כל המתמהת עכנאי של בתנורו אליעזר דרבי מעשה ההוא. גבי בההיא הוא ברוך הקדוש עביד מה ליה אמר וכו'. לאליהו נתן רבי אשכחיה שם, אמרו בניו שהיו על הוא ברוך הקדוש שמח שהיה בני, נצחוני ואמר חייך ליה אמר שעתא,

רבים אחרי להטות ובמצותה התורה בדרך. הולכים שא ומה מר להיות חלילה בני, נצחוני

לרבי שהיה הזה שבמחלוקת. זה ענין על הוא הדבר פירוש אבל הוא, ברוך לפניו נצחון על ואף כמותו, שהכריעה קול הבת וכדברי אליעזר כרבי היה האמת חבריו עם אליעזר להודות רצו ולא דעתו לסוף ירדו לא חבריו על פלפולו ביתרון בזה, אתו האמת שהיה פי

אחרי ללכת שציותנו בתורה הקבוע הדין מן ראיה והביאו קול, בת אחר אפילו דבריו ל טועים אפילו או אמת יאמרו בין לעולם, הרבים הוא ברוך הבורא השיב זה ועל נצחוני

, בני כלומר האמת את בזה מכוין היה הוא אליעזר שרבי האמת מדרך נוטים שהם אחר

על כן אם לעולם, הרוב אל לשמוע שצויתים ורה הת מצות מכח עליו באים והם הם, ולא בעל כאילו זה והרי נעדרת, האמת שתהיה כדבריהם הזאת בפעם להודות יש פנים כל

נצוח… האמת זו מצוה ונוהגת חכמינו לדברי לשמוע עלינו החיוב ולענין הבית בזמן ממרא זקן, לענין זמן ובכל מקום בכל נוהגת שבדורנו ושופטינו התורה בחכמת גדולינו ואל הקדמונים

ונקבות. בזכרים באחת כגון התורה בפירוש רבותינו שלמדונו מה מכל אחד בדבר גדר ופורץ זה על ועובר בסמוך שכתבנו וכענין מסיני למשה מהלכה אסור שהוא בדבר או מדות עשרה, משלש

לאזהרת שניתן לפי זה לאו על לוקין אין אבל, שבו עשה שביטל מלבד זה לאו על עבר שכתבנו. וכמו ממרא בזקן דין בית מיתת

11 א אות תצו מצוה שופטים פרשת חינוך )מנחת " וז״ל: שהתחיל הרמב״ם מלשון והנה וכו עושה שאינו כל וכו' שבירושלים הגדול 'ב״ד

אחד וכו" השמועה מפי שלמדו 'דברים גדול ה בב״ד דוקא נראה הפרק בכל ועיין, ,

בעשה עוברים שבירושלים, וגם תעשה ובלא דין ז דין בבית דוקא הוא ממרא דזקן ה

ו )'(אות בסמוך יבואר כאשר בס״ד, תסור דלא הלאו קאי זה ועל, בית שבטל לאחר אבל

בבית, הגזית מלשכת הגדול דין עובר אינו פשר א - דבריהם על עוברים אם דור בכל ד ין

וכן, תעשה ולא בעשה הכתוב" לשון וא ה - וכו" ועלית 'וקמת לבית היינו הגדול, ד ין

הגדול, דין בבית הכל דמיירי - וכו" תסור לא ה׳הוא המקום מן וכו' הדבר ע״פ "ועשית אך. לנו מנין ודור דור כל בחכמי אבל המחבר הרב כתב לשמוע כן גם המצות ובכלל, כאן

ועובר וכו' הגדול החכם השופט כמצות זמן בכל ולעשות על זה לעצת שומע ואינו

כל עליהם חופף הש״י כבוד אשר הגדול ב״ד ושאני זה? לו ומנין וכו שבדורו 'הגדולים התורה הבטיחה ועליהם היום המצוות בספר הרמב״ם מדברי כן גם זה דנראה אך. 'וכו

מקום*. באיזה מצאו ובודאי וברמב״ן, החזקה יד לספר ובהקדמה

12 ) פערלא הגרי״פ *הערת כשמואל בדור יפתח ע״ב, כ״ה דר״ה מהא והוא עצמו, החינוך בדברי מבואר הזה המקום דר״ה פ״א סוף תוספתא והוא שבימיך, השופט אצל אלא לילך לך אין הא וכו', בדורו

היא שזו נראה אבל כתיב. ממרא זקן בפרשת קרא והך, בלבד החינוך דעת בדברי כי

שו נמצא לא הרמב״ם אדרב לזה, משמעות ם בדברי וגם, איפכא משמע המצוות בספר ה,

הרמב״ן הכי משמע. לא

13 ) (ב סופרים דברי, קונטרס ) ב-ד הי״ד וסרמן אלחנן ר' –

)ב החזקה היד לספר בהקדמתו הרמב״ם לשון זה: והנה הגמרא אחר שעמד דין בית וכל

פשטו לא רבות מדינות לבני או מדינתו לבני הנהיג או התקין או וגזר ומדינה מדינה בכל אותה של דין בית והיות הדרכים. ושבוש מושבותיהם רחוק מפני ישראל בכל מעשיו הגמרא חיבור קודם שנים מכמה בטל ואחד שבעים של הגדול דין ובית יחידים. המדינה זה דין לבית אומרים ואין האחרת. מדינה כמנהג לנהוג זו מדינה אנשי כופין אין לפיכך

שגזרה גזירה לגזור המשפט שדרך מהגאונים אחד למד אם וכן במדינתו. אחר דין בית אין בגמרא, הכתוב המשפט דרך זה שאין אחריו שעמד אחר דין לבית ונתבאר הוא כך

אחרון: בין ראשון בין לדבריו נוטה שהדעת למי אלא לראשון שומעין כל אבל הגמרא חיבור אחר שנתחדשו ומנהגות ותקנות גזירות בדינים הללו. ודברים

בהם ללכת ישראל כל חייבין הבבלי שבגמרא הדברים מדינה וכל ועיר עיר כל וכופין בתקנותם וללכת גזירותם ולגזור הגמרא חכמי שנהגו המנהגות בכל לנהוג. ומדינה

שבגמרא הדברים אותם וכל הואיל ע הסכימו החכמים ואותם. ישראל כל ליהם חכמי כל הם הוא, כך שהמשפט ולמדו דין שדנו או שהנהיגו או שגזרו או שהתקינו רבינו משה עד דור אחר דור כולה התורה בעקרי הקבלה ששמעו והם רובם או ישראל

ח- טז באישות (וכ״כ עכ״ל. השלום. עליו )ט

ו )ג רובן או ישראל חכמי כל דהסכמת הרמב״ם מדברי נראה בית של של הכח לה יש

הגדול דין ישראל כל וחייבין גופא הגדול דבבי״ד ואף, הגדול לבי״ד כמו להן לשמוע

עליהן– והמרה פאגי בבית מצאן ואם גורם, שהמקום קי״ל הכתוב דגזירת היינו פטור,

ואחד שבעים אלא אינן שהרי ישראל, כל של לבי״ד נחשבין אינן ן במקומ דכאינן היא

הם אז הגזית בלשכת במקומם כשהם ורק ישראל, חכמי כל נגד דמיעוטא מיעוטא הם ו ישראל. כל של. . בי״ד

)ד חכמי כל קיבוץ אבל חכמים של מיעוטן דהם ואחד שבעים של בבי״ד רק הוא זה וכל

תורה אמרה כך ועל, מאליהן ישראל כל של בי״ד הם שהם, מקום בכל רובן או ישראל

ההם– בימים "יה יה אשר השופט "אל שבימיך שופט אלא לך …אין

4 1 י פסוק יז פרק שופטים פרשת דברים דבר )העמק משום לא ע״ז, הטעם להגיד הללו דברים הכתוב כפל ה'. יבחר אשר ההוא המקום מן להרהר מקום עדיין יש לחוד הטעם דזה מהחולקים, יותר תורה גדולי המה שמסתמא

הלכה אור להוציא הרבה מסייע הנבחר דהמקום לדעת יש אבל יותר, חכמתי כי ולומר

לאמת.

Page4

5 1 יא פסוק יז פרק שופטים פרשת דברים )רש״י ושמאל- ימין (יא) וכל ימין, שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין על לך אומר אפילו

שמאל: שמאל ועל ימין ימין על לך שאומר שכן

16 ז אות יא פסוק יז פרק שופטים פרשת דברים חכמים )שפתי ימין על לך אומר אם אפילו פירושו דהכי סבור שאתה שאתה שמאל ועל שמאל שהוא

בך- אלא בו הטעות את תתלה ולא לו שתשמע ימין הוא ש סבור נותן יתברך השם כי

אמת אם כי מפיהם יצא שלא טעות מכל וישמרם תמיד מקדשו משרתי על רוחו

תאמר ואם לא ההוא הדבר מן תסור שלא כמשמעו דלמא כך למדרש ליה מנא

לימין ולא לשמאל לומר ויש לכך ושמאל ימין ביה שייך לא שכלי הוא שהדבר כיון

שדרשו: מה דרשו

17 א הלכה א פרק הוריות מסכת ירושלמי )תלמוד יכול להם תשמע ימין שהיא שמאל ועל שמאל שהיא ימין על לך יאמרו אם ת״ל ללכת

ושמאל ימין שמאל. שהיא שמאל ועל ימין שהוא ימין על לך שיאמרו

18 ) דברים ספרי קנד פיסקא שופטים פרשת

" יורוך אשר התורה פי )(יא״על - על מיתה חייבים ואין מיתה חייבים תורה דברי על

" תעשה לך יאמרו אשר המשפט סופרים״ועל. דברי - עשה". מצות מן תסור לא

" לך יגידו אשר התורה - " ושמאל תעשה״ימין לא, מצות - אפילו בעיניך מראים על

פיסקא. סליק להם שמע ימין- שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין

גרס (הגר״א "אפילו נראין "בעיניך)

19 ) יא- פסוק יז פרק שופטים פרשת דברים והקבלה הכתב צבי יעקב ב הר

מעקלענבורג שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל על בעיניך מראים אפילו ושמאל. ימין (יא)

פי ספרי), לשון '(כ״ה ד; להם תשמע מקום מכל – בדין טועין הם עיניך מראה לפי

אבל יאמרו אם דהוריות) (רשפ״ק בירושלמי אמרו כבר, טועים שהם בודאי ידוע אם ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין על להם לשמוע אין ולשון וצד״ל רא״ם,)(ע'

תיקון. צריך כאן רש״י

20 סב הערה יז פרק דברים הערות תמימה )תורה הלשון צחות ע״ד הוא שכן בכ״מ דמצינו פי על אף כזה לדרוש בכלל לו שנראה מה סב) ושמאל ימין תסור לא כתב מדלא דמדייק י״ל האמירה, תקיפת להחזיק והמליצה וכן ושמאל, ימין תסורו לא כ״ט) (ה' ואתחנן בפ' וכמכ״כ לך יגידו אשר הדבר מכל

אל ושמאל ימין כאן ומדסמיך שמאל, ו ימין המצוה מן סור לבלתי כ') (פ' בסמוך ושמאל ימין לך נראה עצמה שבההגדה פי על אף יסור שלא דאשמעינן ש״מ ההגדה

. וכדמפרש- כגירסת והעתקנו בעיניך, מראים אפילו הגירסא בספרי לפנינו והנה

אבל מתוקן, לשון שהוא בעיניך, נראים אפילו ז״ל הגר״א כלומר, היא אחת הכונה

יש דבר בכל כידוע כי יען וסברתם, מדעתם להיפך נוטה וסברתך ך דעת אם אפילו שונות וסברות דעות חכם ברוך אומר ישראל אוכלסי הרואה א' נ״ח בברכות וכמ״ש

הרזים הללו, מהופכות דעות אחת בהלכה רואים שאנו, וכמו שוות הדעות כל שאין מתירין והללו אוסרין הללו מטהרין, והללו, מטמאין כי בעיניך פשוט בר הד כך וכל לדעתם תשמע בכ״ז לשמאלך, ימינך בין להבחין יודע אתה כאשר אתך האמת

שמאל שהוא ימין על באמרם להם לשמוע מחויבים אז דרק מזה ומבואר. וסברתם כן לך נראה אם, רק שמאל שהוא ימין על אומרים באמת אם אבל את שמתירין כגון

העריות ואת החלב לה לשמוע אסור בודאי מפורש וכך, ם הוריות בירושלמי שהבאנו

הקודמת, בדרשה יכול ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין על לך יאמרו אם

להם, תשמע ת״ל שהוא שמאל ועל ימין שהוא ימין על לך כשיאמרו ושמאל, ימין

שכתבנו כפי יתבאר וזה. שמאל, בלבך תחשוב אפילו, וז״ל כתב כאן בנמוקיו ורמב״ן

טועים שהם איך תאמר ואל כמצותם, תעשה לשמאל, כימין בעיניך פשוט והדבר אותי צוה כך תאמר אלא הזה הנקי האיש את אהרוג איך או הזה הגמור החלב אוכל עכ״ל יטעו, אפילו התורה לי נתן דעתם משמעות ועל וכו', המצות על המצוה. האדון

צריך ג״כ תורה שב גמור איסור כשמתירים שאפילו לכאורה מורים אלו ודברים

מפורש אותם סותרים הקודמת בדרשה שהבאנו הירושלמי דברי, אבל להם, לשמוע כמש״כ. ומתקבלים נכוחים הדברים אלא כלל, לזה נוטה הסברא אין וגם ואמת

דרשה א' כ״ה בר״ה שמצינו קודש- מקראי אותם תקראו אשר ה' מועדי אלה אתם

כדין שלא במזיד החודש את ב״ד, ברו ע אפילו כלומר מזידים, ואפילו אתם כתיב,

כרמב״ן מפורש לכאורה זה, והרי אמור בפ' במקומו הוכחנו כבר אבל זו דגירסא

היא מוטעת מזידין אפילו וצ״ל יעו״ש וברמב״ם, בתו״כ וכ״ה אנוסים, אפילו. אתם

את מפורש שמתירין דלא, שכתבנו הדרך ע״פ הרמב״ן כונת ולפרש לדחוק וצריך

וכו,'החלב הם שמוטעים דעתם ושקול סברתם ע״פ יוצא שכך כן לך נראה לא א

בעיניך ודו״ק: וכמש״כ, ,

21 שופטים פרשת )אברבנאל החמישי הספק דבר ממך יפלא כי. בפרשת והוא פי על אף הגדול דין מבית נקבל שלמה

שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל על. שיאמרו האומר לדעת יצדק זה הנה כי שאין אחרי שנמשך רצה ית' שהוא בהיות ולכן האלהי. הרצון מפני כלן שהן אלא למצות טעם

כלל היזק בזה ואין רצונו עשינו כבר הנה הדור חכמי האומר לדעת אבל מה שכל שלא אעפ״י רע רושם בנו ומוליד לנפשותינו מזיק בעצמו הוא ממנו התורה שמנעתהו

בעצמו האמת שהוא כמו סבתו. נודע ה הדור חכמי כשיסכימו נה שהוא טמא שהוא בדבר

. טהור נאמר האם מה בעבור טבעו כפי יפעל ושלא אכילתו לנפשותינו תזיק שלא

החכמים(. שהסכימו שוה שיהיה אחד סם על כלם הרופאים שיסכימו כמו אלא זה ואין

הסכמת כפי בגופותינו ולתו פע תמשך שלא ספק שאין הרביעית במעלה חם בהיותו

הרופ טבעו.) כפי אי ם הדור שחכמי בהיות הזיקו יוסר לא התורה שאסרה הדבר כן

הוא אם נדע איך נעלם היה הדין אם כי ועוד האמת הפך בהיותו מועיל שהוא. הסכימו

שמאל. או ימין

Page5

22 יא דרוש הר״ן )דרשות, כלל בנפש הפסד הסנהדרין שיכריעו ממה שימשך אפשר שאי עוד סובר, ואני

כי גם ימשך אשר שהתיקון לפי מותר שהוא בו ושיאמרו האיסור דבר. יאכילו, אצלו אהוב היותר הדבר הוא התורה, מורי החכמים למצות ההכרעה מצד בנפש

הוא אשר הרוע יסיר ההוא ותיקון טוב מזבח שמוע הנה כב) טו (ש״א, כאמרו בעצמו זה בדבר וכיוצא. ההוא האסור הדבר אכילת מצד בנפש להתילד מעותד הנה אליו, שמועיל דעת על האוכל כשיאכלהו המזיק, המאכל כי בגוף, יקרה

הענין כן מופלג שיהיה לא אם היזקו, ממנו ויסור ההוא, באוכל תפעל. מחשבתו

שהוא האסור בדבר ויכירו ישיגו כי גם, הסנהדרין מצות אחר האדם כשימשך

רוע אותו כל מנפשו יסיר אחריהם, נמשך והיותו עצתם אחר הימשכו, מותר, ההוא האסור הדבר אכילת מצד שיתילד ראוי. שהיה ואמרה התורה צותה ולכן

ושמאל. ימין אליך יגידו אשר הדבר מן תסור לא

23 ) רח סימן או״ח, א, חלק סופר- חתם שו״ת

שכתב מה ה״ה [פ״ח לולב ]ת בהלכו הראב״ד הקודש רוח הופיע כבר בבית

לדוד שהיה כמו הקודש רוח לומר רוצה אין פעמים כמה, ה בז וכיוצא מדרשינו,

ע״ה המלך לכוון זוכים אשר לשמה תורה עוסקי על ה' רוח היינו אבל וחביריו,

טבע לפי אם אפילו האמת תושיה ידיהם ישיגו לא ושכלם חכמתם מ״מ כזו

שעה. לפי לחכימא חכמתא יהיב בחסדו הוא ברוך הקדוש

24 כב פרק הקודש איגרת תניא לאדי- מ זלמן שניאור )הרב ימות זכרו ונוכחה נא לכו מגולה תוכחת מסותרת מאהבה ורעיי אחיי אהוביי מנהג מצאתם איפוא ואיה עולם מימות כזאת ההיתה ודור דור שנות בינו עולם ותיקון מנהג להיות והאחרונים הראשונים ישראל חכמי ספרי מכל באחד זה

מה כדת גשמיות בעצה לשאול הגשמי העולם בעניני לעשות חכמי לגדולי אף להון ונהירין להו אנס לא רז כל אשר ואמוראים כתנאים הראשונים ישראל

דרקיע שבילין בישראל לפנים היו אשר ממש לנביאים כ״א אשר הרואה כשמואל

אדם עניני כל באמת כי לאביו שנאבדו האתונות דבר על ה' לדרוש שאול אליו הלך

תו מדברי לבד בנבואה רק מושגים אינם שמים ויראת רה לחם לחכמים ולא אדם אין כו' מכוסים דברים ושבעה שמים מיראת חוץ שמים בידי הכל כמארז״ל ומ״ש לזה זה הושוו הנה כו' תחזור מתי דוד בית ומלכות כו' משתכר במה יודע

ת בד היינו ותושיה עצה ממנו משארז״ל״ונהנין וכן חרשים וחכם יועץ בישעיה

תושיה הנקרא שסוד כו' חדשים ולקבוע שנים לעבר שיודע זה יועץ כמארז״ל

בפרש״י: ע״ש פ״ז דף בסנהדרין כדאיתא תורה בלשון וסוד עצה קרוי העיבור

25 ) ל למלך)עמ' במעשי בראשית פרשת עה״ת חיים חפץ( אומר היה, הוא ובפרט. בכלל העולם בעיות כל לפתור יכול תורה דעת שדעתו מי

שהיא כל נטייה או פנייה איזו בלי. , צלולה תהיה תורה שהדעת התנה, שתנאי אלא מן אחרות דעות עם מעט אפילו שמעורבת אלא לו, תורה שדעת אדם לך יש ואם

תורה דעת הרי העתונות, מן או השוק עכורה ואין פסולת, עם מעורבת היא,

העניין לסוף לרדת. ביכולתה

26 צב אגרת ג חלק – איש חזון אגרות )קובץ הוראה שנים, לחלקים התורה את לעשות השיטה והיתר באיסור אחד, חלק

והוראה החיים בשוק בחלק הדור חכמי להוראות נכנעים להיות שני, חלק

, השני בחלק בחירתם לחופש ולהשאיר הראשון, המינים של הישנה השיטה היא

באשכנז היהדות בירידת נשאר ולא בגויים יערב ש עד ישראל עם את הדיחו אשר,

. לפליטה גילו היא זו הפלאה והגזרות, הגדרים להוראת והיתר איסור הוראת בין ההפלאה י

לעוה״ב חלק להם ן שאי אלו בין ונמנין חכמים, תלמידי ומבזה בתורה, פנים

לעדות. ונפסלין

27 ) דסלר- אליעזר אליהו הרב עמ59 (ח״א מאליהו 'מכתב )

ב ללכת צריך כשהוא העיוור יעשה מה אותו לנהל פיקח לו יקח לו? ידוע בלתי, רך ד פונה שהוא פינה כל על פיקחים אדם בני ישאל עכ״פ. או

ברו השי״ת לנו הזמין ממש כן התורה חכמי, , חכז״ל המה הלא דרך, מורי חסדיו ב הנפש בכוחות בהירה, ראייתם הייתה כמה עד יראה בדבריהם המתבונן כל אשר

כבר זו (עצה לו… לטוב ללכת האדם על אשר ובדרכים אדם, כל ושל עצמם של המבוכה גן במסל״ש, הרמח״ל.)"נתן להשתמש יוכל להם, להאמין שרוצה מי חכמים. אמונת גדר לנו יוצא מזה עולם בהשקפות הישרה לקבל נוכל מדבריהם לעיניים. לו והיו הבהירה, בראייתם

עו ולא מעשית. ובהנהגה שא במדה בה אלא ד, תלמידי נעשים נו הם ומתאמצים ולפיכך יישור. מקבלת דעתנו גם מידה באותה שלהם, המחשבה דרכי דרכי להבין מחשבתם בדרכי נאמנים, כתלמידים להמשיך, חייהם עסק אשר דורותינו גדולי

שאין בדברים אפי' דעתם שחוות עד עצומה, במדה זו לישרות זוכים חז״ל, של

מפורש מקור. להם ע סתם וגם דעלמא במילי צות ישאל "כאשר ואמיתית ברורה

הזה בדור גם ת״ל בעינינו שרואים כמו אלוקים", בדבר. איש ידי על כזו? הלב לטהרת להגיע ואחרונים, ראשונים חכמים, של כוחם גדול במה

עצמותם בכל בה והתדבקו לבם לתוך התורה את. שספגו לאין מורם אומרת, זאת היא, השמים מן היא, אמת תורת הקדושה, התורה כי ערפלי מכל לגמרי טהורות והשקפתה דעתה ונגיעותיו. האדם מצמצום ערך חשכנו תוך אל הוריד אשר ה' חסדי גדלו מה ראייתנו. בעד המאפילים החומר

Page6

השקפתה לאור דרכנו לראות הדל, במצבנו גם לנו, איפשר בזה כי זו. גנוזה חמדה דעתה מפני יצרנו דעת שנבטל ע״י זו, השקפה לרכוש שנתאמץ במדה. הבהירה. נזכה במדה בה מצוותיה. במעשה היצר ובכפיית לבנו, אל אותה בהשב בלימודה,

לפנינו ברור עולמנו ולראות הנגיעות מן. להשתחרר

28 ) דסלר- אליעזר אליהו הרב עמ75 (ח״א מאליהו 'מכתב )

לש״ש היו מעשיהם אשר ישראל גדולי כל כי שסובר, רואה אני כבודו, י דבר מתוך ופסקי משפטיהם בכל ספק בלי אשר יחד, גם הצדקות ואדירי השכל וגאוני ז״ל רח״ע והג' ז״ל, חיים החפץ העבר בדור כמו א', בעדת ניצב ה' היה, דיניהם

גדולה קטנם אשר ועוד, ועוד ז״ל, בער ברוך ר' והג' ל, ז בריסקער חיים ר' "והג' זצוק״ל מסלנט ישראל רבינו וקדוש ישראל כגאון שלפניהם, בדור ומה, מהשגתנו,

גמורה– טעות יטעו כולם אליו, שנלוו דורו וצדיקי גאוני ושאר תהא לא ח״ו. אשר שהבנתי לא אם לאומרם. וכש״כ כאלה, דברים לשמוע אסור בישראל. כזאת

דברים ה', ומחללים ברבותיהם ומבעטים ה תור בני הנקראים מאחרים, שמע שמבחוץ אלא ישר, לבבו כי ביודעי אך כלום, לו משיב הייתי לא אז כי כאלה, כיום לילה אשים אמרתי ידידותינו, גודל בצירוף כן, על כאל, מליצות לו, הגיעו

ברורים דברים לו. ואשיב לדעת זכיתי הללו מהגאונים איזה כי למר, אומר דבר כל קודם וראיתים פנים,

מבריסק הגר״ח זצ״ל, חיים החפץ כמו ישראל, כלל בענייני באספות והג 'זצ״ל, הן שכמותנו פעוטים להשגת אפי' כי נאמנה, לו לומר ואוכל זצ״ל, עוזר חיים ר'

היתה ולא ממש, התהום עד ונוקב יורד היה שכלם ועומק מבהלת, פקחותם היתה ועוד זאת הבנתם. בהירות דעת סוף ל ע לעמוד שכמותנו לאדם אפשרות שום כי בחוש ראה אסיפותיהם, שראה מי, אחרת: מחשבותיהם שחשבו בשעה עכ״פ גודל את לראות נורא, המראה היה ישראל, כלל בענייני לש״ש בדעתם והתעמקו

וע ראה לא זאת את ראה שלא שמי ן באופ פניהם, על שהיתה האחריות ומק

מימיו אחריות, הרגשת לו ברור היה כזו, בשעה לפניהם לעמוד כה שז מי וכל בחבורתם שורה הקודש רוח וכי ידיהם, במעשה שורה שכינה. שראה ראוי ממש שאנו האספות לבין אספותיהם שבין ההבדל על לחול" קודש בין "המבדיל לומר

. . בהן. מורגלים על לנו אומרים אפילו חכמים לדברי לשמוע חז״ל לנו אמרו וכבר

בחוש רואה הקטנטן שאנוכי מפני טעו שבודאי ח״ו, לומר ולא ין, ימ שהיא שמאל שכלם בהירות כלפי דארעא כעפרא הוא ומבוטל בטל שלי החוש אלא טעותם, את

רבותינו- לעומת ההתבטלות הכרת שלהם…חסרון דשמיא וסייעתא כל שורש זהו

מונת א הכל- שורש לעומת ישוו לא הזכויות וכל ר״ל, חורבן כל ותחלת חטאת

. חכמים

( הגרמנים מפלישת א״י שהצלת שכחו כבר אש מאותם, הושפע השואל: הערה היו שאם זה, משום וטענו האסטרטגיה, בעלי את שהפתיע בנס היתה באפריקא

ניצולים היו המלחמה לפני לא״י עולים הי״ד אירופא בני ). . כל

29 ) תשכו ב הראי״ה- אגרות

בעצמי, כשאני עבודת את אני מוצא האומה בנין של המעשי בתוכן לא הרבנים

הדעות את לחבב בהשפעתם אם כי, החומרי, אורגני וסידור לאימוץ המביאות מוכשרים פועלים של רפות ידיים ולאמץ הלאומית ההכרה את לחזק לאומי, ועמוקה אמיצה אמונה בהן ולהרבות ולחדדן המחשבות את לעדן זו, לעבודה כולה הלאומית התחיה את בזה ולהעלות בנשמתם האצורים קודש הגיוני משפעת

לוקחה שמשם הקודש. למרומי

מזדמן אם הפוליטיקה, ואדירי מלוכה רבי עם והשיג השיח בפועל, עבודה ה אבל גרועים כמובן, אינם כאלו, בעבודות ושם יד להם שגם רבנים, לנו שימצאו הדבר

הרבנות של בתפקיד מטעם לא אבל לעמם, נאמנים יהודים בתור אדם בני. משאר

30 ) ("בסוד ההלכה" "איש מאמר סולוביצ׳יק– דב יוסף הרב והיחד "היחיד

'עמ67 ) וזיקה מראש אליה קבוע יחס ההלכה לאיש שאין ריאלית תופעה לך אין

אפ ר מתעניין הוא ובהירה. משוכללת יוריית, המדינה סוציולוגיות: , ביצירות ומתן משא דיני מקיפה ההלכה הציבור. מסכת בתוך היחידים ויחסי, החברה

אומנים פועלים, שלוחים, תפים, שו ולוה, מלוה ונטען, טוען שכנים, נזיקין,

המשפחה– חיי וגו'. ושומרים זכויות מיאון, סוטה, חליצה, קידושין, גיטין,

ושעבודיהם– חובותיהם והבעל, האשה מוחוורים ומלובנים ידה. על, מלחמה

הים. כחול הרבים ההלכה מנושאי הם ועונשים דינים בתי סנהדרין, ההלכה בעל

ים מני ורחבה מדה מארץ פסיכולוגיות…ארוכה בפרובלימות. עסוק

31 ) הלוי– דוד חיים הרב עמ366 ח' תחומין 'קובץ מדיניים בעניינים גם תורה" ב״דעת לשאול חובה שיש במקורות מצאנו

שואלים ולבסוף בסנהדרין, נמלכין כך אחר ב (סנה' שנינו וכך ): ובטחוניים.

מדיניים שעניינים אחת דוגמה זו יצליחו. אם ופירש״י ותומים, באורים סנהדרין היינו ואחד, שבעים של דין בית פי על נחתכים היו מובהקים, ובטחוניים לצאת יש אם להחליט כיצד הלכות שום אין בוודאי כי ואף תורה". "דעת והיא

, לעצמו כש מאוד חשוב דבר היא תורה" ש״דעת אלא לאו, או מסוימת למלחמה

דעתם היא אמיתית, תורה" ש״דעת משום התורה על השוקדים התורה חכמי של תורתית חשיבה נעשית הכללית חשיבתם גם ובכך כאורה, כחשכה וליל, , יומם פסיקה מאשר יותר קשה זה דבר האמת, ותיאמר שגרתית. אנושית חשיבה ולא ובפוסקים בש״ס מפורש הכתובות ההלכות בנושאי שאלה לכל כי רגילה. הלכתית

הרמז את למצוא גאונות דרושה אלה בהלכות אילו ו בהן, לפסוק כדי ידע דרוש ברורה הלכתית פסיקה עדיין אין אז וגם רבותינו, בדברי המחשבתי או ההלכתי

. וחותכת לחשיבה הפכה שחשיבתם אלה של תורה" "דעת אותה כבר דרושה כאן

. תורתית

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

סגולות האתרוג

בס״ד האתרוג סגולות

מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי יע״א

המעיים חולי

1. א עמוד מה דף סוכה מסכת בבלי תלמוד

כיצד… ערבה מצות? משנה. את שומטין תינוקות מיד

אתרוגיהן ואוכלין. לולביהן,

2. א עמוד מה דף סוכה מסכת רש״י - לולביהן את שומטין תינוקות מיד את שומטין הגדולים

בשביעי מידם הקטנים. לולבי

אתרוגיהן- ואוכלין משום לא בדבר ואין תינוקות, של

שמחה מחמת נהגו שכך שלום, דרכי משום ולא. גזל,

3. ב עמוד מו דף סוכה מסכת רש״י בחוקותי סדר רבה [בויקרא רבה) (בבראשית דאמרינן

והקניטתו לעני, דינר שנתן אחד בחסיד מעשה לז]: פרשה של בשביעי להתפרנס, במה לו היה ולא וברח, אשתו תמן כדתנן התינוקות, מיד אתרוגין ושמט הלך: ערבה בספינה עובר חסיד אותו והיה כו', שומטין התינוקות מיד דמצוה לאתרוגין המלך לבית והוצרכו אחד, כרך דרך

לביתו. וחזר גדול, ביוקר ומכרן לרפואה,

4. ב סימן לז פרשה בחקותי פרשת רבה ויקרא לד (איוב הּוא הֲדָּא יַפְלִא, כִי אִיׁש דָּבָּרַאחֵר, יא), ": פֹעַל כִי

יַמְצִאֶּּנּו," אִיׁש לוֹּוכְאֹרַח יְׁשַלֶּם ָאדָּם גְבַר בְחַד הֲוָּה עוֹבָּדָּא

א ל מִּנְהוֹן וְחַד מִצְוָּה עֲבַד מִּנְהוֹן חַד בְנִין, תְרֵין לֵיּה ָּדַהֲווֹ מַה כָּל וְזַבַן לְבֵיתֵיּה זַבַן מִצְוָּה דַעֲבַד הַהּוא עִקָּר, כָּל עֲבַד

לְמִצְוָּתָּא. וְאַפְקַנְתְהוֹן לֵיּה דַהֲוָּה דְהוֹׁשַעְנָּא בְיוֹמָּא זְמַן חַד זְבֵין פּוק לֵיּה פּולְסִיןָאמְרָּה עַשְרָּה אִינְתְתֵיּה לֵיּה יַהֲבָּה

גַבָּאֵי בֵיּה פָּגְעּו לַּׁשּוק כֵיוָּןׁשֶּיָּצָּא מִןׁשּוקָּא, כְלּום לְבָּנֶּיָך חּולָּקְָּך הַב לוֹ מִצְוָּתָּא, ָאמְרּו מָּרֵי אֲתָּא הָּא צְדָּקָּה, ָאמְרֵי נְסַב יְתוֹמְתָּא, לְחָּדָּא קוֹלָּא חַד זָּבְנִין דַאֲנַן מִצְוָּתָּא בַהֲדָּא

לְבֵיתו לֵילְֵך וְנִתְבַיֵיׁש לֹהוֹן, יַתְהוֹן וִיהַב פּולְסִין עַשְרָּה ְאִלֵין אֶּתְרוֹגַיָּא אִלֵין מִן תַמָּן חָּמָּא הַכְנֶּסֶּת, לְבֵית לוֹ הָּלְַך מִיָּד תַמָּן הוֹׁשַעְנָּא, ּותְנִינַן בְיוֹם מְקַלְקְלֵי דְמֵינּוקַיָּא נְסַב אֶּתְרוֹגֵיהֶּם, וְאוֹכְלִים לּולָּבֵיהֶּן הַתִינוֹקוֹתׁשוֹמְטִין

עַדׁשֶּהִגִיע הַגָּדוֹל, בַיָּם לִפְרׁש וְהָּלְַך סַקָּא יָּת ְמִּנַהוֹןּומְלָּא וְאִׁשְתְכַח כֵיוָּןׁשֶּהִגִיעַׁשָּםַארָּעַתׁשַעְתָּא הַמֶּלְֶּך, לִמְדִינַת מִן אֱכֹל בְחֶּלְמָּאַאסְוָּתְָּך לֵיּה מֵעוֹי, ָאמְרִין חָּׁשֵׁש מַלְכָּא

וְאַת הוֹׁשַעְנָּא בְיוֹם עִמְהוֹן מַצְלִין דִיהּודְאי אֶּתְרוֹגִין ָּאִלֵין מְדִינְתָּא אִלְפַיָּאּולְכָּל לְכָּל בְהַהּואׁשַעְתָּא פִׁשְפְׁשִין מִתְסֵי, סַקָּא עַל יָּתֵיב גַבְרָּא לְהַהּוא וְאַׁשְכְחּון אַׁשְכְחּון, ָאזְלִין, וְלָּא

וְלֵית אֲנָּא מִסְכֵן גְבַר לָּהֶּם אֲמַר כְלּום, גַבְָּך אִית לֵיּה ָאמְרִין

אִלֵין מִן וְאַׁשְכְחּון בְסַקָּא פִׁשְפְׁשּו לִמְזַבְנָּא, כְלּום גַבִי אִלֵין מִן לוֹן אֲמַר הֵן, מָּה אִלֵין לֵיּה וַאֲמָּרִין אֶּתְרוֹגִין,

וְַאעֲלּוה סַקָּא הוֹׁשַעְנָּא, ַאטְעָּנּון בְיוֹם מַצְלֵי ָּדִיהּודָּאי קֳדָּם שַקָּא פַּנּון וְאִתְסֵי. אֶּתְרוֹגַיָּיא אִלֵין מַלְכָּא מַלְכָּא, ָאכַל וַאֲנָּא עוֹדׁשְאֵלָּה לְָּך מַלְכָּאׁשְאֵיל לֵיּה אֲמַר דִינָּרִין. ּומְלָּאּוהָּ עַמָּא כָּל וְיִפְקּון מוֹדְלִי לִי דְיַחֲזֹר לֵיּהׁשְאֵילְנָּא אֲמַר עָּבֵיד,

נָּפַק מְדִינְתָּא לְהַהִיא דְמָּטָּא כֵיוָּן כֵן, לֵיּה בְדִין ע ָּלָּקֳדָּמּותִי, אֲחוֹיּובָּנָּיו נָּפְקּו לָּקֳדָּמּותֵיּה, עַמָּא כָּל וְנָּפְקּו קֳדָּמוֹי כָּרוֹזָּא דְנַהֲרָּא לְהוֹןׁשִבֹלְתָּא יְהַב נָּהָּר בְחַד גוֹזִין מִינֵי לָּקֳדָּמּותֵיּה,

דַאֲחוֹי מוֹדְלֵי וְיָּרַת לְבֵיתֵיּה עָּלֵל, ר וְאִשְתַכ יָּתְהוֹן, ַוְׁשָּטְפַת לו. יְׁשַלֶּם פֹעַלָאדָּם כִי מַהּׁשֶּּנֶּאֱמַר: ֹלְקַיֵם

5. תרגום המדרש דברי לד (איוב הּוא הֲדָּא יַפְלִא, כִי אִיׁש דָּבָּרַאחֵר, יא), ": פֹעַל כִי

אִיׁש לוֹּוכְאֹרַח יְׁשַלֶּם ָאדָּם יַמְצִאֶּּנּו," באדם היה מעשה צדקה מצות קיים מהם אחד בנים, שני לו שהיו אחד,

צדקה מצות שקיים הבן עיקר. כל קיים לא מהם, חד או לצדקה. ונתנם לו שהיה מה כל ומכר ביתו את מכר בזמן

, שקלים עשרה אשתו לו נתנה רבא הושענא ביום אחד, שיצא כיון השוק מן מה דבר לבניך וקנה צא לו: . אמרה

צדקה גבאי בו פגעו לשוק, "בעל הגיע הנה ואמרו

מבקשים שאנחנו זו במצוה חלקך תן לו: אמרו,"הצדקות אחד/אחת תכשיט/שמלה לקנות נטל אחת. ליתומה

להם אותם ונתן שקלים עשרה. אותם

מן שם ראה הכנסת, לבית לו הלך לביתו, לילך נתבייש

רבא הושענא. יום ב מקלקלים שהתינוקות אתרוגים אותם

שם: ושנינו "מיד ואוכלין לולביהן את שומטין תינוקות ה

."אתרוגיהן לקח, השק את ומילא הללו מהאתרוגים והלך

הגדול ביום לפרוש שהגיע כיון. המלך למדינת שהגיע עד

השעה לו שיחקה, לשם אמרו במעיו, חש המלך ש ונמצא

ל מלך בחלום: רפואת ל אכ ו היא ך מ ל אתרוגים ה ן

שה עמהם מתפללים יהודים ואתה רבה הושענא ביום

. מתרפא

המדינה ובכל הספינות בכל וחיפשו הלכו שעה באותה אמרו השק, על יושב אדם לאותו ומצאו הלכו מצאו, ולא

להם אמר למכור? מה דבר לך יש: לו: ואין אני מסכן אדם

אותם מן ומצאו בשקו חיפשו למכור כלום. אצלי מאלו להם: אמר הן? מהיכן לו: ואמרו האתרוגים נשאו רבה. הושענא ביום עמהם מתפללים שהיהודים האתרוגים מאותם המלך אכל המלך. לפני והעלוהו השק

. והתרפא יפ נו בקש המלך: לו אמר דינרים. ומלאוהו שקו שיחזירו מבקש אני לו: אמר אעשה. ואני בקשה עוד ממני

יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי

העם כל ויצאו כסף. להם אחזיר ואני י שמכרת נכסתי לי דר שהוא מדינה לאותה שהגיע כיון כן, לו כשו לקראתי. אחיו ויצא לקראתו, העם כל ויצאו לפניו כרוז יצא בה, אותם הכתה אחד, נהר עוברים שהיו עם לקראתו, ובניו לביתו נכנס נשכר, היה והוא אותם, ושטפה הנהר שיבולת

אחיו של עושרו כל. וירש פֹעַלָאדָּם כִי מַהּׁשֶּּנֶּאֱמַר: לְקַיֵם

. לו ֹיְׁשַלֶּם

6. שם המדרש (על יוסף )ענף ע״י להעשירו כך אלקים עשה למה לב, לשום ראוי על ולא למקום פתחים דהרבה אחר, באופן ולא אתרוגים מה לדעת וצריך אתרוגים. ע״י העשירו מקרי ודרך חנם

'הדר נקרא 'תרוג שהא שבהיות ויראה בזה. הקב״ה לו רמז בעבור והנה חז״ל. כמאמר לשנה משה באילנו שדר על לברוח הוצרך לצדקה, אשתו לו שנתנה ממעות שנתן שיהיה לו לרמוז באתרוג העשירו לכן בביתו. לדור ושלא שיצטרך עניות לידי עוד יבוא שלא בביתו דר לעולם

צדקה [מעיל מביתו. ]לצאת

7. פלאג׳י קכב)הרב אות יב פרק וחיים רפואה (

מעים– מן שיאכל רפואתו מעיים כאב לו שיש מי יום עד ואתרוג לולב נטילת מצות בהם שנעשו האתרוגים ללמוד נראה כן ומתרפא. עמהם שמתפללים רבה הושענא שם ב…יעוין סי' פל״ז בחקתי ס' רבה מדרש רז״ל. מדברי ולהיות שהוא. כמות אתרוג אכילת שהוא ונראה

שהוא האתרוג אכילת סובל אינו טומכא האיצ שלפעמים האתרוג קליפות לקלוף זה בסדר יעשה לעיכול, קשה דבר לחולי רפואה עושים הכי בלאו כי וישתה, במים ויבשלם ולפעמים ושותה במים לימונים קליפות לבשל מעים

החולי שהוא מה לפי והכל. המוהלשלו

עיניים כאב

8. שני חלק (רפואה המדות, ספר ד )אות

רְפּוָאה הּוא אֶּתְרוֹג עַל הִסְתַכְלּות עֵינַיִם. לִכְאֵב

9. סוכות תפלת סדר אבודרהם ספר באתרוג? למה כ) אמור תנחומא (עי' בהגדה אמרינן עוד

ללב, דומה שהוא הלב הרהור על. לכפר

1 ריבת על שסופרו רבים עוד יש וכמוהם אחד סיפור, בחרנו קיימא של לזרע כסגולה הרב של. האתרוגים

קיימא של זרע

10 כף ב גם הובא טו; אות תרסד סימן ב חלק ללב יפה. ) ס ס״ק (תרסד סופר החיים

ביום ומנהגינו רבה הושענא הלולב ליקח התפלה לאחר

הבית פתח גבי על ולהניחו וערבה הדס עם קשור כשהוא

פ סח רב ובע הפסח, עד לשמירה בו ישן שהוא לוקחין

, החמץ שריפת תוך אל בבוקר מחציתו להשליכו, אותו מצוה של המצות בו שאופין התנור לתוך. ומחציתו

עושין והאתרוג בסוק מרקחת אותו א החג… אחר "ר

בשבט ט״ו בליל השלחן על לעלותו השנה ראש לאילנות

אשה, או איש הבית מאנשי עליו שיברכו הפירות בכלל

גם ומה ללדת, הרה היא אם לילד למקשה ממנו ליתן וגם ויצא בצער ולא בריוח שתלד סגולה שהיא שאומרים

ממנו ת כשאוכל ולשלום טובים לחיים קיימא בר הולד

שעה. באותה

11. מרדכי הרב על (סיפורים ישראל של אביהם

עמ193 א חלק 'אליהו), האתרוגים1 ריבת בזכות

עקרות על סיפורים מאות לא אם עשרות שיש היא האמת או אתרוג עם שניתנו הרב של ברכות בעקבות שנפקדו אבל סיפורים של קטן מקבץ כאן מביאים אנו אתרוג. בלי

הלוי8 אליהו מספר רבים. יש: כמותם מאז חלפו שנים להיפקד זכינו לא ועדיין מב״ת, זהבה זוגתי לבת נישאתי

היינו תפילות כמה בכיות, כמה זכורני. קיימא של בזרע חי בזרע בנים חשוכי כל בכלל שניפקד לקב״ה מתפללים

כבוד של משרדו עם בקשר בהיותי אחד יום. וקיים מב״ת נעמי גברת המזכירה לי הציעה זצ״ל, , הראשל״צ אל אותי תכניס והיא שתחיה, אליהו צביה לרבנית שאפנה

שהרב מהאתרוג ם אתרוגי ריבת ולאשתי לי ותת הרב

בסוכות עליו. מברך

היא כאבי. את בפניה ושטחתי לרבנית התקשרתי היה. וכן ולכן מהבית, בבוקר בתשע לצאת צריך שהרב אמרה לפני בירושלים לביתם ונגיע ברק מבני מהר שנצא כדאי הכניסה הרבנית בזמן. להגיע הספקנו דשמיא בסיעתא כן.

מריבת אשתי ל ונתנה הרב אל פנים במאור אותנו קיימא של בזרע אותנו בירך והרב. האתרוגים,

מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי יע״א

3 עמוד

נפקדה המשפחה כל לשמחת חודשיים, כעבור ה' ברוך והקב״ה גוזר צדיק בבת. גם מכן ולאחר זכר, בבן אשתי

. מקיים

12. תמט עמ' סוכות עובדיה חזון החג בימי עליו שברכתי שהאתרוג ידענא, עובדא אנא

לנשים ביתי בני חילקוהו המצווה חובת ידי בו ויצאתי שנה עשרה ושתיים שנים שמונה אחר בנים, חשוכי ובאותה מהאתרוג חתיכה אחת לכל ונתנו מנישואיהם, וזכות ולשלום. טובים לחיים ובבנות בבנים נפקדו שנה

. המגן אלף עליהם שתגן היא ראויה המצווה

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות