בס״ד
נה-: גיטין נח
מתני' מבעל ולקח וחזר מסיקריקון לקח כיצד סיקריקון בה יש ואילך המלחמה מהרוגי מלחמה בהרוגי ביהודה סיקריקון היה לא
וחזר האשה מן בטל מקחו האשה מן ולקח וחזר האיש מן לקח ו קיים מקחו מסיקריקון ולקח וחזר הבית מבעל בטל מקחו הבית בידן שאין בזמן אימתי רביע לבעלים נותן מסיקריקון הלוקח ז אמרו אחריהם של ב״ד ראשונה משנה זו קיים מקחו האיש מן ולקח הקודם כל חדש עשר שנים סיקריקון בפני שהתה שאם ח ונמנו דין בית הושיב רבי אדם לכל קודמין הן ליקח בידן יש אבל ליקח
רביע: לבעלים נותן אבל זכה ליקח
גמ' סיקריקון דין בה דנו לא יהודה רב אמר סיקריקון בה יש ואילך מלחמה מהרוגי סיקריקון בה היה לא המלחמה בהרוגי השתא
כל בתרייתא זוזי ארבע לייתי דקטיל כל מציעתא ליקטלוהו קטיל דלא כל קמייתא גזרתא גזרו גזירות ג' אסי רבי דאמר קאמר ליה תבענא למחר לישקול האידנא אמרי בתרייתא ומקני גמר אונסיה אגב דקטלי כיון ומציעתא קמייתא הלכך ליקטלוהו דקטיל
בדינא:
) יד כח, (משלי דכתיב מאי יוחנן רבי אמר ירושלים חרוב קמצא ובר אקמצא ברעה יפול לבו ומקשה תמיד מפחד אדם אשרי דרחמיה גברא דההוא ירושלים חרוב קמצא ובר אקמצא ביתר חרוב דריספק אשקא מלכא טור חרוב ותרנגולתא אתרנגולא דהוה אשכחיה אתא קמצא בר ליה אייתי אזל קמצא לי אייתי זיל לשמעיה ליה אמר סעודתא עבד קמצא בר דבביה ובעל קמצא לך ויהיבנא שבקן ואתאי הואיל ליה אמר פוק קום הכא בעית מאי הוא גברא דההוא דבבא בעל גברא ההוא מכדי ליה אמר יתיב
ושתינא דאכילנא מה דמי
נקטיה לא א״ל סעודתיך כולה דמי לך יהיבנא ליה אמר לא ליה אמר דסעודתיך פלגא דמי לך יהיבנא ליה אמר לא ליה אמר אמר אזל מלכא בי קורצא בהו איכול איזיל להו ניחא קא ש״מ ביה מחו ולא רבנן יתבי והוו הואיל אמר ואפקיה ואוקמיה בידיה דקאתי בהדי תלתא עגלא בידיה שדר אזל ליה מקרבין אי חזית קורבנא להו שדר א״ל יימר מי א״ל יהודאי בך מרדו לקיסר ליה
לקרוביה רבנן סבור הוא מומא לאו ולדידהו מומא הוה דלדידן דוכתא שבעין בדוקין לה ואמרי שפתים בניב מומא ביה שדא
מזבח לגבי קריבין מומין בעלי יאמרו אבקולס בן זכריה רבי להו אמר מלכות שלום משום אמר ולימא ליזיל דלא למיקטליה סבור
ושרפה ביתנו את החריבה אבקולס בן זכריה רבי של ענוותנותו יוחנן רבי אמר יהרג בקדשים מום מטיל יאמרו זכריה רבי להו
נפל אתא למערב בירושלים נפל אתא למזרח גירא שדא קאתי כי קיסר לנירון עלוייהו שדר מארצנו והגליתנו היכלנו את
) יד כה, (יחזקאל ליה אמר פסוקיך לי פסוק לינוקא א״ל בירושלים נפל אתא השמים רוחות לארבע בירושלים נקמתי את ונתתי
ונפק ואיגייר ואזל ערק גברא בההוא ידיה לכפורי ובעי ביתיה לחרובי בעי הוא בריך קודשא אמר וגו' ישראל עמי ביד באדום שבוע כלבא ובן גוריון בן נקדימון עתירי תלתא הנהו בה הוו שני תלת עלה צר אתא קיסר לאספסיינוס עילוייהו שדריה ר״מ מיניה
שבע כשהוא יוצא ככלב רעב כשהוא לביתו הנכנס שכל שבוע כלבא בן בעבורו חמה לו שנקדה גוריון בן נקדימון הכסת ציצית ובן
זיינא אנא להו אמר חד רומי גדולי בין מוטלת כסתו שהיתה דאמרי איכא כסתות גבי על נגררת ציצתו שהיתה הכסת ציצית בן
הוה אקלידי כל חסדא דרב לדציבי רבנן ושבחו בי בדצי להו אמר וחד ומשחא ובדמלחא בדחמרא להו אמר וחד ושערי בחיטי להו הנהו בהו הוו שתא וחד עשרים למיזן להו הוה דציבי אכלבי שיתין בעי דחיטי אכלבא חסדא רב דאמר מדציבי בר לשמעיה מסר
לא רבנן להו אמרו בהדייהו קרבא ונעביד ניפוק להו אמרו שבקינהו לא בהדייהו שלמא ונעביד ניפוק רבנן להו אמרו בריוני לשלוחה שדרתה הויא דירושלים עתירתא בייתוס בת מרתא כפנא והוה ושערי דחיטי אמברי להנהו קלנהו קמו מילתא מסתייעא
איזדבן אדאזל לי אייתי זיל ליה אמרה איכא חיורתא ליכא סמידא לה אמר אתא איזדבן אדאזל סמידא לי אייתי זיל ליה ואמרה
איכא דשערי קימחא ליכא גושקרא לה ואמר אתא אזדבן אדאזל לי אייתי זיל א״ל איכא גושקרא ליכא חיורתא לה ואמר אתא בכרעא פרתא לה איתיב למיכל מידי משכחנא אי ואחזי איפוק אמרה מסאנא שליפא הוה איזדבן אדאזל לי אייתי זיל ליה אמרה
( זכאי בן יוחנן רבן עלה קרי ומתה ) נו כח, דברים צדוק דר' גרוגרות דאמרי איכא רגלה כף נסתה לא אשר והענוגה בך הרכה הוה וכי מאבראי מיתחזי הוה מידי אכיל הוה כי ירושלים ליחרב דלא בתעניתא שנין ארבעין יתיב צדוק דר' ומתה ואיתניסא אכלה
האי אמרה בשוקא שדיתיה וכספא דהבא לכל אפיקתה נפשה ניחא קא הוה כי להו ושדי מייהו מייץ גרוגרות ליה מייתי בריא
) יט ז, (יחזקאל דכתיב והיינו לי מיבעי למאי בן יוחנן דרבן אחתיה בר דירושלים בריוני ריש סקרא אבא ישליכו בחוצות כספם אמינא דאי איעביד מאי א״ל בכפנא לעלמא ליה וקטליתו הכי עבדיתו אימת עד א״ל אתא לגבאי בצינעא תא ליה שלח הוה זכאי
ולישיילו עלמא כולי וליתי בקצירי נפשך נקוט א״ל פורתא הצלה דהוי אפשר דאיפוק לדידי תקנתא לי חזי א״ל לי קטלו מידי להו
את דקליל בך לרגשן דלא אחרינא איניש בך ליעול ולא תלמידך בך וליעיילו נפשך דנח ולימרו גבך ואגני סריא מידי ואייתי בך למדקריה בעו לפיתחא מטו כי אחר מצד יהושע ורבי אחד מצד אליעזר רבי בו נכנס הכי עביד ממיתא קליל דחייא ידעי דאינהו
ליה פתחו דחפו רבן יאמרו להו אמר למדחפיה בעו דקרו רבן יאמרו להו אמר מלכא עלך שלמא אמר להתם מטא כי נפק בבא
לא אמאי האידנא עד אנא מלכא אי ותו מלכא לי קרית וקא אנא מלכא דלאו חדא קטלא תרי מיחייבת א״ל מלכא עלך שלמא
אנא מלכא לאו דקאמרת א״ל לגבאי אתית ( דכתיב בידך ירושלים מימסרא לא את מלכא לאו דאי את מלכא איברא י, ישעיהו
) לד ) כא ל, 'ירמיהו דכתי( מלך אלא אדיר ואין יפול באדיר והלבנון ( שנאמר ביהמ״ק אלא לבנון ואין וגו' ממנו אדירו והיה ג, דברים
) כה ליה אמר שבקינן לא בן דאית בריוני האידנא עד לגבאי קאתית לא אמאי אנא מלכא אי ודקאמרת והלבנון הזה הטוב ההר
רבי ואיתימא יוסף רב עליה קרי אישתיק דרקון בשביל החבית את שוברין היו לא עליה כרוך ודרקון דבש של חבית אילו
) כה מד, (ישעיהו עקיבא ליה וקטלינן לדרקון ליה ושקלינן צבתא שקלינן ליה למימר ליה איבעי יסכל ודעתם אחור חכמים משיב ברישא לאותיבך דרומי חשיבי הנהו ואמרי קיסר ליה דמית קום ליה אמר מרומי עליה פריסתקא אתי אדהכי לה שבקינן וחביתא
שמועה תצטער לא ליה אמר האי מאי אמר נפק לא לאידך למשלפא בעא עייל לא לאחרינא למסיימא בעא מסאני חד סיים הוה
) ל טו, (משלי דכתיב לך אתיא טובה ולחליף מיניה דעתך מיתבא דלא איניש ליתי תקנתיה מאי אלא עצם תדשן טובה שמועה
) כב יז, (משלי דכתיב קמך אתיתו לא אמאי האידנא עד האי כולי דחכמיתו ומאחר ליה אמר עייל הכי עבד גרם תיבש נכאה ורוח
מידי מינאי בעי אלא משדרנא אחרינא ואינש אזילנא מיזל ליה אמר לך אמרי נמי אנא ליה אמר לך אמרי ולא ליה אמר לגבאי רבי ואיתימא יוסף רב עליה קרי צדוק לרבי ליה דמסיין ואסוותא גמליאל דרבן ושושילתא וחכמיה יבנה לי תן ליה אמר לך דאתן
) כה מד, (ישעיהו עקיבא לא האי כולי דלמא סבר והוא זימנא הדא לשבקינהו ליה למימר איבעי יסכל ודעתם אחור חכמים משיב
דסיפוקא מיא למחר דפארי מיא אשקיוה קמא יומא היא מאי צדוק לרבי ליה דמסיין אסוותא הוי לא נמי פורתא והצלה עביד
) לז לב, (דברים ואמר לטיטוס שדריה אזל פורתא פורתא מיעיה דרווח עד דקימחא מיא למחר טיטוס זה בו חסיו צור אלהימו אי ונטל עבירה עליה ועבר תורה ספר והציע הקדשים קדשי לבית ונכנס בידו זונה תפש עשה מה מעלה כלפי וגידף שחירף הרשע
) ד עד, (תהלים שנאמר עצמו את הרג וכסבור ויוצא מבצבץ דם והיה נס ונעשה הפרוכת את וגידר סייף בקרב צורריך שאגו
) ט פט, (תהלים אומר חנן אבא אותות אותותם שמו מועדיך של וגידופו ניאוצו שומע שאתה וקשה חסין כמוך מי יה חסין כמוך מי
) יא טו, (שמות תנא ישמעאל רבי דבי ושותק רשע אותו ועשאו הפרוכת את נטל עשה מה באלמים כמוכה מי ה' באלים כמוכה מי
( שנאמר בעירו להשתבח לילך בספינה והושיבן בהן והניחן שבמקדש כלים כל והביא גרגותני כמין ) י ח, קהלת ראיתי ובכן אלא וישתכחו תיקרי אל קבוצים אלא קבורים תיקרי אל עשו כן אשר בעיר וישתכחו יהלכו קדוש וממקום ובאו קבורים רשעים
אני כמדומה אמר לטובעו שבים נחשול עליו עמד להון איגלייא דמטמרן מילי דאפילו ממש קבורים דאמרי איכא וישתבחו אם במים לטובעני עלי עומד הוא אף במים טבעו סיסרא בא במים טבעו פרעה בא במים אלא גבורתו אין אלו של שאלהיהם בעולמי לי יש קלה בריה הרשע עשו של בנו בן רשע בן רשע לו ואמרה קול בת יצתה מלחמה עמי ויעשה ליבשה יעלה הוא גבור
יתוש בא ליבשה עלה מלחמה עמה ותעשה ליבשה עלה לה לית ומפקנא לה אית דמעלנא קלה בריה לה קרי אמאי שמה ויתוש כל תקנתא איכא אמר אישתיק ארזפתא קל שמע נפחא דבי אבבא חליף קא הוה חד יומא שנים שבע במוחו ונקר בחוטמו ונכנס
הכי עבד יומין תלתין עד בסנאך חזית דקא מיסתייך ליה אמר לישראל זוזי ארבע ליה יהיב לנכרי קמיה ומחו נפחא מייתו יומא דרור כצפור בו ומצאו מוחו את פצעו וכשמת רומי גדולי בין הייתי אני ערובא בן פנחס רבי אמר תניא דש דדש כיון ואילך מכאן קא הוה כי ברזל של וצפורניו נחושת של פיו נקטינן אביי אמר ליטרין שני משקל שנה בן כגוזל תנא במתניתא סלעים שני משקל
בר אונקלוס בדינא ולוקמיה דיהודאי אלהא לשכחיה דלא ימי אשב לקיטמיה ולבדרי גברא לההוא ליקליוה להו אמר מיית ישראל ליה אמר עלמא בההוא חשיב מאן ליה אמר בנגידא לטיטוס אסקיה אזל לאיגיורי בעי הוה דטיטוס אחתיה בר קלוניקוס
) ה א, (איכה דכתיב רישא והוית עלמא בההוא בהו איגרי זיל לקיומינהו מצית ולא נפישין מילייהו ליה אמר בהו לאידבוקי מהו היו
א״ל במאי גברא דההוא דיניה ליה אמר ראש נעשה לישראל המיצר כל וגו' לראש צריה מכנשי יומא כל אנפשיה דפסיק במאי
ישראל א״ל עלמא בההוא חשיב מאן ליה אמר בנגידא לבלעם אסקיה אזל ימי אשב ומבדרו ליה וקלו ליה ודייני לקיטמיה ליה
) ז כג, (דברים א״ל בהו לאידבוקי מהו זרע בשכבת א״ל במאי גברא דההוא דיניה א״ל הימים כל וטובתם שלומם תדרוש לא
מ [הוספה אסקיה אזל רותחת ) ישראל (לפושעי ]בנגידא: ליש״ו הש״ס חסרונות מהו ישראל א״ל עלמא בההוא חשיב מאן א״ל בצואה א״ל במאי גברא דההוא דיניה א״ל עינו בבבת נוגע כאילו בהן הנוגע כל תדרוש לא רעתם דרוש טובתם א״ל בהו לאדבוקי ע״ז עובדי העולם אומות לנביאי ישראל פושעי בין מה חזי תא רותחת בצואה נידון חכמים דברי על המלעיג כל מר דאמר רותחת
היכלו: את ושרף ביתו את והחריב קמצא בר את הקב״ה סייע שהרי בושה של כחה גדולה כמה וראה בא אלעזר רבי אמר תניא
ורבו פרו כלומר ותרנגולתא תרנגולא קמייהו מפקי וכלתא חתנא מפקי הוו כי נהיגי דהוו מלכא טור חריב ואתרנגולתא אתרנגולא
יהודאי בך מרדו לקיסר ליה אמרו אתו מחונהו עלייהו נפלו מינייהו שקלינהו דרומאי גונדא חליף קא הוה חד יומא כתרנגולים דעלמא ריבוניה אמר אארעא ואותביה לתאגיה קיסר שקליה בהו וקטיל מילא קפיץ דהוה דרומא בר ההוא בהו הוה עלייהו אתא
( ואמר דרומא לבר פומיה אכשליה גברא דחד בידיה ולמלכותיה לדידיה גברא לההוא תמסריה לא לך ניחא אי כוליה ס, תהלים
) יב דרקונא אתא הכסא לבית על מתמה קא אתמוהי דוד הכי אמר נמי דוד בצבאותינו אלהים תצא ולא זנחתנו אלהים אתה הלא
ואדליקו ושתו ואכלו איזדקור ואזל שבקינהו אישבקינהו זימנא הא ניסא לי ואיתרחיש הואיל אמר נפשיה ונח לכרכשיה שמטיה
אלפי מאה תלת אסי א״ר עלייהו אתא הדר יהודאי בי חדו קא מיחדא אמר מילא ברחוק דגושפנקא בליונא דאיתחזי עד שרגי
( בהני הני ידעי הוו ולא וחנגי הלולי גיסא ובהך לילוותא ותלתא יומי תלתא בה וקטלו מלכא לטור עיילו סייפא שליפי ב, איכה
) ב המלך בהר המלך לינאי לו שהיו עיירות רבוא ששים אלו יוחנן רבי אמר רבין אתא כי יעקב נאות כל את חמל ולא ה' בלע
חוץ מצרים כיוצאי בה היו ואחת אחת וכל המלך בהר המלך לינאי לו היו עיירות רבוא ששים אסי רב אמר יהודה רב דאמר כפר לאושפיזא ביתא יהבי דלא ביש כפר דכריא כפר שיחליים כפר ביש כפר הן אלו מצרים כיוצאי כפלים בהן שהיו משלש באחרונה נקבה ויולדות תחלה זכרים יולדות נשותיהן שהיו יוחנן רבי אמר דכריא כפר שחליים מן פרנסתן שהיתה שיחליים שקורי חנינא לרבי צדוקי ההוא ליה אמר מחזיק לא קני ריבוותא שיתין ואפילו אתרא ההוא לי חזי לדידי עולא אמר ופוסקות
) יט ג, (ירמיהו ליה אמר משקריתו עליה שיושבין בזמן ישראל ארץ אף בשרו את מחזיק עורו אין זה צבי מה בה כתיב צבי ארץ אי אמרי הדדי גבי יתבי הוו חייא בר הונא ורב טוביה בר חלקיה ורב חלקיה בר מניומי רב גמדא עליה יושבין שאין ובזמן רווחא
העובדי לבין שנשבו וארוסתו בארוס מעשה ואמר מינייהו חד פתח לימא מצרים של סכניא מכפר מילתא ליה דשמיע איכא להן אמרה וכשמת מותו יום עד בה נגע ולא ממך כתובה לי שאין בי תגע אל ממך בבקשה לו אמרה לזה זה והשיאום כוכבים והאי מטה בחדא לאו יוסף ואילו ויומא יומא כל והאי שעתא חדא אלא הוה לא ביוסף דאילו מיוסף יותר ביצרו שפטפט לזה סיפדו
אחת מודיא השער נחסר בדינר מודיות ארבעים ועמדו מעשה ואמר אידך פתח אשתו והא אשתו לאו יוסף ואילו מטה בחדא ואמר אידך פתח למקומו השער וחזר וסקלום דין לבית והביאום הכפורים ביום מאורסה נערה על שבאו ובנו אב ומצאו ובדקו שיכרן והשקן והאכילן שושביניו את וזימן הלך עשה מה מרובה כתובתה והיתה לגרשה באשתו עיניו שנתן אחד באדם מעשה הזקן שמאי מתלמידי אחד זקן שם היה דין לבית ובא עדים להן והעמיד ביניהן והטיל ביצה לובן והביא אחת מיטה על והשכיבן כדבריו ומצאו בדקו האור מן דוחה זרע ושכבת האור מן סולד ביצה לובן הזקן משמאי מקובלני כך להן אמר שמו בוטא בן ובבא
משום א״ל איענוש טעמא מאי האי כולי צדיקים דהוו ומאחר יוסף לרב אביי א״ל ממנו כתובתה והגבוהו והלקוהו לב״ד והביאוהו
( דכתיב ירושלים על איאבול דלא עליה: המתאבלים כל משוש אתה שישו אוהביה כל בה וגילו ירושלם את )שמחו י סו, ישעיהו
ועבדו להו קייצי מינסבי הוו וכי תורניתא שתלי ינוקתא ארזא שתלי ינוקא מתיליד הוה כי נהיגי דהוו ביתר חריב דריספק אשקא
ליה אמרו אתו מחונהו עלייהו נפול אתו לה ועיילו ארזא קצו דריספק שקא אתבר דקיסר ברתיה חלפא קא הוה חד יומא גננא
עלייהו: אתא יהודאי בך מרדו לקיסר
) ג ב, (איכה ביתר לכרך שנכנסו מלחמה קרני [אלף] שמונים אלו יוחנן א״ר אבהו א״ר זירא א״ר ישראל קרן כל אף בחרי גדע תניא מיל היתה רחוקה היתה קרובה תאמר שמא הגדול לים ונפל דמן שהלך עד וטף ונשים אנשים בה והרגו שלכדוה בשעה דם ואחד מים חלקים שני חכמים ושיערו אילך מושך ואחד אילך מושך אחד ידים בבקעת יש נחלים שני אומר הגדול אליעזר רבי
זבל בלא ישראל של מדמן כרמיהן את כוכבים עובדי בצרו שנים שבע תנא במתניתא בן יהושע רבי אמר אבין בר חייא רבי אמר
תשעים הרג ובירושלים רבוא עשרה ואחת מאתים טבחים רב נבוזראדן הרג זו בבקעה ירושלים מאנשי אחד זקן לי סח קרחה
) ב ד, (הושע שנאמר מה לקיים זכריה של בדמו ונגע דמן שהלך עד אחת אבן על רבוא וארבע אשכחיה נגעו בדמים ודמים אמריתו אי להו אמר אידמו ולא דמי אייתי דאשתפוך זבחים דם ליה אמרו האי מאי אמר וסליק מרתח קא דהוה דזכריה לדמיה
דשמיא במילי לן מוכח קא דהוה בן הוה נבייא לך נימא מאי ליה אמרי דפרזלי במסרקי לבשרייכו מסריקנא לאו ואי מוטב לי קטל קטנה וסנהדרי גדולה סנהדרי אייתי ליה מפייסנא אנא להו אמר דמיה נייח קא דלא שנין כמה והא ליה וקטלינן עילויה קמינן
טובים זכריה זכריה א״ל נח ולא עילויה קטל רבן בית של תינוקות אייתי נח ולא עילויה קטל ובתולות בחורים נח ולא עילויה נפש על אם ומה אמר בדעתיה תשובה הרהר שעתא בההיא נח הכי ליה כדאמר לכולהו דאבדינהו לך ניחא איבדתים שבהן תושב גר נעמן תנא ואגייר בביתיה פרטתא שטר שדר אזל ערק וכמה כמה אחת על נשמתא הני כל דקטל גברא ההוא כך אחת
של בניו מבני בירושלים תינוקות למדו סיסרא של בניו מבני ברק בבני תורה למדו המן של בניו מבני היה צדק גר נבוזראדן היה
) ח כד, (יחזקאל דכתיב היינו ואבטליון שמעיה אינון מאן ברבים תורה למדו סנחריב לבלתי סלע צחיח על דמה את נתתי
) כב כז, (בראשית הכסות על רבוא ששים מצרים של באלכסנדריא שהרג קיסר אדריינוס זה הקול עשו ידי והידים יעקב קול הקול
אלפים ארבעת לה ואמרי רבוא מאות ארבע ביתר בכרך שהרג קיסר אספסיינוס זה יעקב קול מצרים כיוצאי כפלים רבוא ששים
אין יעקב קול הקול אחר דבר מארצנו והגליתנו היכלנו את ושרפה בתינו את שהחריבה הרשעה מלכות זו עשו ידי והידים רבוא
דא״ר והיינו עשו של מזרעו בה שאין שנוצחת מלחמה לך אין עשו ידי והידים יעקב של מזרעו בה שאין שמועלת תפלה לך
) כא ה, (איוב אלעזר ) א קלז, (תהלים דכתיב מאי רב אמר יהודה רב אמר תחבא לשון בחירחורי תחבא לשון בשוט נהרות על
ראשון בית חורבן שני בית וחורבן ראשון בית חורבן לדוד הקב״ה שהראהו מלמד ציון את בזכרנו בכינו גם ישבנו שם בבל
) ז קלז, (תהלים דכתיב שני בית בכינו גם ישבנו שם בבל נהרות על שנאמר ערו האומרים ירושלים יום את אדום לבני ה' זכור שנשבו וילדות ילדים מאות בד' מעשה תנא במתניתא לה ואמרי אמי רבי ואיתימא שמואל אמר יהודה רב אמר בה היסוד עד ערו
( שבהן הגדול להן דרש הבא העולם לחיי באין אנו בים טובעין אנו אם אמרו מתבקשים הן למה בעצמן הרגישו לקלון סח, תהלים
) כג ילדות ששמעו כיון בים שטובעין אלו ים ממצולות אשיב אריה שיני מבין אשיב מבשן ים ממצולות אשיב אשיב מבשן ה' אמר אף וכמה כמה אחת על לכך דרכנו שאין אנו כך לכך שדרכן הללו מה ואמרו בעצמן ק״ו ילדים נשאו הים לתוך ונפלו כולן קפצו כך
) כג מד, (תהלים אומר הכתוב ועליהם הים לתוך קפצו הם אשה זו אמר יהודה ורב טבחה כצאן נחשבנו היום כל הורגנו עליך כי
) ב כ, (שמות בתורה כתוב להו אמר כוכבים לעבודת פלח ליה אמרו דקיסר לקמיה קמא אתיוהו בניה ושבעה אלהיך ה' אנכי
) ב כ, (שמות בתורה כתוב להו אמר כוכבים לעבודת פלח ליה אמרו דקיסר לקמיה לאידך ואתיוהו וקטלוהו אפקוהו לך יהיה לא
( בתורה כתוב להו אמר כוכבים לעבודת פלח ליה אמרו לאידך אתיוהו וקטלוהו אפקוהו פני על אחרים אלהים כב, שמות
) יט ) יד לד, (שמות בתורה כתוב להו אמר כוכבים לעבודת פלח ליה אמרו לאידך אתיוהו וקטלוהו אפקוהו יחרם לאלהים זובח לא
) ד ו, (דברים בתורה כתוב להו אמר כוכבים לעבודת פלח ליה אמרו לאידך אתיוהו וקטלוהו אפקוהו אחר לאל תשתחוה שמע
( בתורה כתוב להו אמר כוכבים לעבודת פלח ליה אמרו לאידך אתיוהו וקטלוהו אפקוהו אחד ה' אלהינו ה' ישראל ד, דברים
) לט לאידך אתיוהו וקטלוהו אפקוהו עוד אין מתחת הארץ ועל ממעל בשמים האלהים הוא ה' כי לבבך אל והשבות היום וידעת
) יז כו, (דברים בתורה כתוב להו אמר כוכבים לעבודת פלח ליה אמרו להקדוש נשבענו כבר היום האמירך וה' וגו' האמרת ה' את
גושפנקא לך אישדי קיסר א״ל אחרת באומה אותנו מעביר שאין לנו נשבע הוא ואף אחר באל אותו מעבירין אנו שאין הוא ברוך הקב״ה כבוד על כך עצמך כבוד על קיסר עלך חבל קיסר עלך חבל א״ל דמלכא הרמנא עליה קביל דלימרו היכי כי ושקליה וגחין
לאברהם ואמרו לכו בניי לו אמרה פורתא ואינשקיה ניהלי יהבוהו אימיה להו אמרה למיקטליה אפקוהו וכמה כמה אחת על
( ואמרה קול בת יצתה ומתה ונפלה לגג עלתה היא אף מזבחות שבעה עקדתי ואני אחד מזבח עקדת אתה אביכם קיג, תהלים
) ט שחיטה הלכות שמראין ת״ח אלו אמר לקיש בן שמעון ר' בשמיני שניתנה מילה זו אמר לוי בן יהושע ר' שמחה הבנים אם שממיתין חכמים תלמידי אלו אמר יצחק בר נחמן רב אחר ודבר משחיטה בר בנפשיה איניש ליחזי מילי כל רבא דאמר בעצמן
עליהם עצמו שממית במי אלא מתקיימין תורה דברי אין לקיש בן ר״ש דאמר לקיש בן שמעון כדר' תורה דברי על עצמן
סאה ארבעים יוחנן א״ר חנה בר בר רבה אמר וגו' באהל ימות כי אדם התורה )זאת יד יט, (במדבר שנאמר נמצאו תפילין קצוצי שלש של קופות ארבעים תנא במתניתא סאה ארבעים ארבעים של קופות שלש אמר ישמעאל ברבי ינאי רבי ביתר הרוגי בראשי
רב אמר קבין תשעת אמר עולא אחת אבן על נמצאו מוח קבין ארבעה אסי רבי אמר דדרעא הא דרישא הא פליגי ולא סאין שלש
) ח קלז, (תהלים קראה מאי מרי בר שילא ואיתימא כהנא עולליך את ונפץ שיאחז אשרי וגו' לך שישלם אשרי השדודה בבל בת
הסלע: אל
) ב ד, (איכה מתקלי תרתי שילא רבי דבי והאמרי בפיזא מחפי דהוו אילימא בפז מסולאים מאי בפז המסולאים היקרים ציון בני
נקטי הוו דרומאי חשיבי מעיקרא ביופיין הפז את מגנין שהיו אלא עלמא בכולי וחדא ברומי חדא בעלמא נחות פיזא איסתירי היכא הא לחבריה חד ליה אמר ומשמשי דפורייהו בכרעי ואסרי ישראל בני מייתו ואילך מכאן ערסייהו ומשמשי דגושפנקא בליונא
) סא כח, (דברים ליה אמר כתיבא אמר פלן מדוכתא מרחיקנא כמה אמר הזאת התורה בספר כתוב לא אשר מכה וכל חלי כל גם
מאי גמליאל בן שמעון רבן משום שמואל אמר יהודה רב אמר לך איצטריכי לא לגביה מטאי אי ליה אמר ופלגא פוסתא אינגד ליה
) נא ג, (איכה דכתיב ארבע בה היו ואחת אחת ובכל ביתר בכרך היו כנסיות בתי מאות ארבע עירי בנות מכל לנפשי עוללה עיני
אותן דוקרין היו לשם נכנס אויב וכשהיה רבן בית של תינוקות מאות ארבע לפניו היו ואחד אחד וכל תינוקות מלמדי מאות
באש: והציתום בספריהם כרכום ולכדום אויב וכשגבר בחוטריהן
רואי וטוב עינים יפה האסורים בבית יש אחד תינוק לו אמרו שברומי גדול לכרך שהלך חנניה בן יהושע ברבי מעשה ת״ר
) כד מב, (ישעיהו אמר האסורים בית פתח על ועמד הלך תלתלים לו סדורות וקווצותיו לבוזזים וישראל יעקב למשיסה נתן מי בישראל הוראה שמורה בו מובטחני אמר בתורתו שמעו ולא הלוך בדרכיו אבו ולא לו חטאנו זו ה' הלא ואמר תינוק אותו ענה עד מועטין ימים היו ולא הרבה בממון שפדאו עד משם זז לא אמרו עליו שפוסקין ממון בכל שאפדנו עד מכאן זז שאיני העבודה
אלישע בן ישמעאל ר' של ובבתו בבנו מעשה רב אמר יהודה רב אמר אלישע בן ישמעאל רבי ומנו בישראל הוראה שהורה שאין שפחה לי יש אומר וזה העולם בכל כיופיו שאין עבד לי יש אומר זה אחד במקום שניהם נזדווגו לימים אדונים לשני שנשבו
זה זוית בקרן ישבה וזו זה זוית בקרן ישב זה לחדר הכניסום בוולדות ונחלק לזה זה ונשיאם בוא אמרו כיופיה כולו העולם בכל שעלה כיון הלילה כל ובכו לעבד אנשא גדולים כהנים בת כהנת אני אומרת וזאת שפחה אשא גדולים כהנים בן כהן אני אומר זה
) טז א, (איכה ירמיה קונן ועליהן נשמתן שיצאה עד בבכיה וגעו זה על זה ונפלו זה את זה הכירו השחר עמוד בוכיה אני אלה על כהן של בתו פניאל בת ביופיה צופין שהכל צפנת שמה פניאל בת וצפנת אחת באשה מעשה לקיש ריש אמר מים יורדה עיני עיני
שהיה אחד אדם בא למוכרה והוציאה חלוקים שבעה הלבישה למחר הלילה כל שבאי בה שנתעלל ולפנים לפני ששימש גדול כן פי על אף לו אמר כולו העולם בכל כיופיה שאין קח ליקח רוצה אתה אם ריקא לו אמר יופיה את הראני לו אמר ביותר מכוער הגבור שמך קדושת על חסת לא עלינו אם עולם של רבונו לפניו אמרה באפר ונתפלשה קרעתה ושביעי חלוקים ששה הפשיטה
( ירמיה קונן ועליה תחוס לא למה ) כו ו, ירמיהו פתאום כי תמרורים מספד לך עשי יחיד אבל באפר והתפלשי שק חגרי עמי בת
) ב ב, (מיכה דכתיב מאי רב אמר יהודה רב אמר שודד בא ועליך עלי כביכול עלינו אלא נאמר לא עליך עלינו השודד יבא ועשקו שגר לו אמר ללות (רבו) הוצרך אחת פעם הוה דנגרי ושוליא רבו באשת עיניו שנתן אחד באדם מעשה ונחלתו ואיש וביתו גבר
אני לו אמר היא היכן לך ששיגרתי אשתי לו אמר אצלו ובא קדם ימים שלשה עמה שהה אצלו אשתו שיגר ואלונה אצלי אשתך
לו אמר גרשה לעצתי שומע אתה אם לו אמר אעשה מה לו אמר בדרך בה נתעללו שהתינוקות ושמעתי לאלתר פטרתיה לו אמר לפורעו לו היה ולא זמנו שהגיע כיון ונשאה הוא הלך וגרשה זה עמד כתובתה לה ותן אלווך אני לו אמר מרובה כתובתה
בכוסיהן ונופלות מעיניו נושרות דמעות והיו עליהן ומשקה עומד היה והוא ושותין ואוכלים יושבים הם והיו בחובך עמי ועשה בא
אחד: בנר פתילות שתי על לה ואמרי דין גזר נתחתם שעה אותה ועל
מא סוטה
וכו': אין בהמ״ק שחרב מיום יהושע ר' משום אומר רשב״ג חבירו משל קללתו מרובה ויום יום בכל רבא אמר
) סז כח, (דברים שנאמר אלא הוי מאי ידע מי דלמחר בקר אילימא בקר הי בקר יתן מי תאמר ובערב ערב יתן מי תאמר בבקר
) כב י, 'איוב שנא( דאגדתא רבא שמיה ואיהא דסידרא אקדושה מקיים קא אמאי עלמא ואלא דחליף צלמות אופל כמו עפתה ארץ
מאופל: תופיע סדרים יש הא סדרים ולא
וכו': פירות טעם וניטל לברכה טל ירד ולא
כרכה שקלה דחינוניתא תומרתא אשכח הונא רב דגן שומן ביטל. מעשר וריח טעם בטלה טהרה אומר אלעזר בן ר״ש תניא
שקלה בריה אבא אתא אדהכי ניהליה יהבה בך יש טהרה בני א״ל דחינוניתא ריחא מורחינא א״ל בריה רבה אתא בסודריה אחא רב ליה דהוו אבני דבני רחמי אבני דאבא רחמי אינשי דאמרי היינו שיני את והקהיתה לבי את שמחת בני א״ל ניהליה יהבה
ברתך בר רבי רבי אינשי דאמרי והיינו אנא בריך לאו לו אמר מיא אשקיין א״ל גדל כי ברתיה בר יעקב ברב ביה איטפל יעקב בר
אנא:
' מתני אדם ילמד ושלא כלות עטרות על גזרו טיטוס של בפולמוס האירוס ועל חתנים עטרות על גזרו אספסיינוס של בפולמוס א העיר בתוך באפריון הכלה שתצא התירו ורבותינו העיר בתוך באפריון הכלה תצא שלא גזרו האחרון בפולמוס יוונית בנו את התורה כבוד בטל ר״ע משמת הדרשנים בטלו זומא בן משמת השקדנים בטלו עזאי בן משמת משלים מושלי בטלו ר״מ משמת
של קטנתא שהיה קטנתא שמו נקרא ולמה חסידים פסקו קטנתא יוסי ר' משמת מעשה אנשי בטלו דוסא בן חנינא ר' משמת
רבי משמת ופרישות טהרה ומתה התורה כבוד בטל הזקן ר״ג משמת החכמה זיו בטל זכאי בן יוחנן רבי משמת חסידים
חטא: ויראת ענוה בטל רבי משמת הכהונה זיו בטלה פאבי בן ישמעאל
[גמ' זרוע בעלי וגברו מעשה אנשי ונדלדלו ראשם וחפו חורין ובני חברים בושו בהמ״ק משחרב אומר יאיר בן פנחס ר' ת״ר] שרו המקדש בית שחרב מיום אומר הגדול ר״א שבשמים אבינו על להשען לנו מי על שואל ואין מבקש ואין דורש ואין לשון ובעלי
דארעא ועמא דארעא כעמא וחזניא כחזניא וספריא כספריא למהוי חכימיא להשען יש מי על מבקש ואין שואל ואין ודלדלה אזלא בית תוכחת ואין למינות תהפך ומלכות ביוקר והיין פריה תתן הגפן יאמיר ויוקר יסגא חוצפא משיחא בעקבות שבשמים אבינו על
ימאסו חטא ויראי תסרח סופרים וחכמות יחוננו ולא לעיר מעיר יסובבו הגבול ואנשי ישום והגבלן יחרב והגליל לזנות יהיה וועד
איש אויבי בחמותה כלה באמה קמה בת אב מנוול בן קטנים מפני יעמדו זקנים ילבינו זקנים פני נערים נעדרת תהא והאמת
שבשמים: אבינו על להשען לנו יש מה ועל מאביו מתבייש אינו הבן הכלב כפני הדור פני ביתו אנשי
קנים של אסור וורד ושל הדס של אף אומר ושמואל מותר וורד ושל הדס של אבל וגפרית מלח של אלא שנו לא רב אמר (גמ')
א אמר ולוי מותר חילת ושל אסור: חילת ושל קנים של אף במתניתיה לוי תני וכן אסור חילת ושל קנים של אף
האירוס: ועל
בטבלא מיחלף ליה אמר תבריה אבוה אתא טנבורא לבריה ליה עבד הונא רב בר רבה פומא דחד טבלא אלעזר א״ר אירוס מאי
דקפיזא: אפומא או דחצבא אפומא ליה עביד זיל פומא דחד
וכו': כלות עטרות על גזרו טיטוס של בפולמוס
עושה אבל זהב של עיר כלות עטרות איזהו ב הכי נמי תניא זהב של עיר יוחנן ר' אמר חנה בר בר רבה אמר כלות עטרות מאי חתנים חופת הן אלו הכי נמי תניא המוזהבות זהורית חתנים חופת מאי גזרו חתנים חופת על אף תנא מילת של כיפה אותה
שירצה: מה כל בה ותולה פפירית עושה אבל המוזהבות זהורית
יוונית: בנו את ילמד ושלא
בקופה דינרים משלשלין היו ויום יום בכל מבפנים ואריסטובלוס מבחוץ הורקנוס היה זה על זה חשמונאי בית מלכי כשצרו ת״ר אין בעבודה שעוסקים זמן כל להן אמר יוונית בחכמת להם לעז יוונית בחכמת מכיר שהיה אחד זקן שם היה. תמידים להן ומעלין
מאות ארבע א״י נזדעזעה צפרניו נעץ חומה לחצי שהגיע כיון חזיר להם והעלו בקופה דינרים להם שלשלו למחר בידכם נמסרין
עומר ובא מעשה שנינו שנה אותה ועל יוונית חכמת לבנו שילמד אדם וארור חזירים שיגדל אדם ארור אמרו ג שעה אותה פרסה רב ואמר יוונית לשון אי הקודש לשון אי אלא למה סורסי לשון בא״י רבי והאמר איני סוכר עין מבקעת הלחם ושתי צריפים מגגות
אסירא מי יוונית וחכמת לחוד יוונית וחכמת לחוד יוונית לשון פרסי לשון או הקודש לשון או אלא למה ארמי לשון בבבל יוסף
) נא ג, (איכה דכתיב מאי רשב״ג משום שמואל אמר יהודה רב והאמר בבית היו ילדים אלף עירי בנות מכל לנפשי עוללה עיני בית של שאני בעסיא אבא אחי ובן כאן אני אלא מהן נשתייר ולא יוונית חכמת למדו מאות וחמש תורה למדו מאות חמש אבא
דתניא הוו למלכות דקרובין ר״ג למלכות קרוב שהוא קומי לספר התירו ה ראובן בן אבטולוס האמורי מדרכי זה הרי קומי מספר ד למלכות: שקרובין מפני יוונית חכמה להן התירו גמליאל רבן בית של
וכו': באפריון כלה תצא שלא גזרו. האחרון בפולמוס צניעותא: משום מ״ט
החכמה: בטלה יוחנן רבן משמת בטלו ר״ע משמת ומחשבה עצה בטלה יהושע רבי משמת ס״ת נגנז אליעזר רבי משמת ת״ר
) כד יד, (משלי חכמה עטרות בטלו עזריה בן אלעזר רבי משמת החכמה מעיינות ונסתתמו תורה זרועי עשרם חכמים שעטרת קטונתא בן יוסי אבא שמו נקרא ולמה חסידים בטלו קטונתא בן יוסי אבא משמת מעשה אנשי בטלו דוסא בן חנינא רבי משמת משמת צרות ורבו גובאי עלה רשב״ג משמת הדרשנין בטלו זומא בן משמת השקדנין בטלו עזאי בן משמת חסידים מקטני שהיה
צרות: הוכפלו רבי
חטא: ויראת ענוה בטלה רבי משמת
אנא: דאיכא חטא יראת תיתני לא לתנא נחמן רב ליה אמר אנא דאיכא ענוה תיתני לא לתנא יוסף רב ליה אמר
ס בתרא: בבא
אי מה מפני בני להן אמר יהושע ר' להן נטפל יין לשתות ושלא בשר לאכול שלא בישראל פרושין רבו בשניה הבית כשחרב ת״ר
גבי על שמנסכין יין נשתה בטל ועכשיו מזבח גבי על מקריבין שממנו בשר נאכל לו אמרו יין שותין אתם ואין בשר אוכלין אתם אפשר בכורים בטלו שכבר נאכל לא פירות בפירות אפשר מנחות בטלו שכבר נאכל לא לחם א״כ להם אמר בטל ועכשיו המזבח
אפשר אי עיקר כל להתאבל שלא לכם ואומר בואו בני להן אמר שתקו המים ניסוך בטל שכבר נשתה לא מים אחרים בפירות
( דכתיב בה לעמוד יכולין צבור רוב אא״כ הצבור על גזירה גוזרין שאין אפשר אי מדאי יותר ולהתאבל גזרה נגזרה שכבר מלאכי
מועט דבר בו ומשייר בסיד ביתו את אדם סד ז חכמים אמרו כך אלא כולו הגוי קובעים אתם ואותי נארים אתם )במארה ט ג, ח יוסף רב אמר וכמה אמר היא מאי מועט דבר ומשייר סעודה צרכי כל אדם עושה י הפתח כנגד ט חסדא רב אמר אמה על אמה
כ דהרסנא כסא פפא רב ) ה קלז, (תהלים שנאמר צדעא בת רב אמר היא מאי מועט דבר ומשיירת תכשיטיה כל אשה עושה אם
רב א״ל חתנים שבראש מקלה אפר זה ל יצחק רב אמר שמחתי ראש על מאי וגו' לחכי לשוני תדבק ימיני תשכח ירושלים אשכחך
) ג סא, (ישעיהו שנאמר תפילין במקום מ לה מנח היכא לאביי פפא על המתאבל וכל נ אפר תחת פאר להם לתת ציון לאבלי לשום
( שנאמר בשמחתה ורואה זוכה ירושלים ) י סו, ישעיהו בית שחרב מיום אלישע בן ישמעאל ר' אמר תניא וגו' ירושלים את שמחו
לעמוד יכולין צבור רוב אא״כ הצבור על גזרה גוזרין אין ס אלא יין לשתות ולא בשר לאכול שלא עצמנו על שנגזור הוא דין המקדש לשבוע ליכנס אותנו מנחת ואין ומצות תורה ממנו ומבטלת וקשות רעות גזירות עלינו שגוזרת הרשעה מלכות שפשטה ומיום בה
מאליו כלה אבינו אברהם של זרעו ונמצא בנים ולהוליד אשה לישא שלא עצמנו על שנגזור הוא דין הבן לישוע לה ואמרי הבן
מזידין: יהיו ואל שוגגין שיהיו מוטב לישראל להם הנח אלא
צו: סנהדרין
דשא חד בלעתינהו כולהו לנבוזראדן נבוכדנצר ליה שדר בפרזלא דשליט דפרזלא נרגא כודנייתא מאה תלת טעין רבא אמר
( שנאמר דירושלם ) ו עד, תהלים דעבדו היכי כי בי ליעבדו דלא מסתפינא אמר למיהדר בעי יהלומון וכילפות בכשיל יחד פתוחיה
אתא נרגא חד ליה פש מיקלי והיכלא חריב דמקדשא זימנא דמטא שוור נבוזראדן שוור בר שוור ואמר קלא נפקא בסנחריב
) ה עד, (תהלים שנאמר ואיפתח בקופא מחייה אדליק להיכלא דמטא עד ואזל קטיל הוה קרדומות עץ בסבך למעלה כמביא יודע
( שנאמר שמיא מן ביה דרכו היכלא גבה נורא ביה ) טו א, איכה קלא בת נפקא דעתיה זיחא קא יהודה בת לבתולת ה' דרך גת
) ב מז, (ישעיהו שנאמר טחינת טחינא קימחא קלית קליא היכלא קטלת קטילא עמא ליה ואמרה צמתך גלי קמח וטחני רחים קחי
דם ליה אמרו האי מאי להו אמר רתח קא דהוה דזכריה דמיה חזא קמח אלא נאמר לא חטים נהרות עברי שוק גלי שובל חשפי
במסריקא לבשרייכו לכו סריקנא לא ואי לי גלו להו אמר אידמו ולא כסי מדמו אי ואנסי אייתי להו אמר דאישתפיך הוא זבחים רבנן אייתי ליה מפייסנא אנא להו אמר וקטלוהו דירושלם בחורבנא לישראל להו דאינבי הוא ונביא כהן האי ליה אמרו דפרזלא תשעין עילויה קטל די עד נח ולא עילויה קטיל כהונה פרחי אייתי נח ולא עילויה קטיל רב דבי דרדקי אייתי נח ולא עילויה קטיל תשובה הרהר נח מיד לכולהו דאיקטלינהו לך ניחא איבדתים שבהן טובים זכריה זכריה אמר לגביה קרב נח ולא ריבוא וארבעה רבנן תנו ואיתגייר לביתיה פורטיתא שדר ערק עליה תיהוי מה גברא ההוא כך אחת נפש אלא איבדו שלא הם מה אמר בדעתיה ברבים תורה לימדו סנחריב של בניו מבני בירושלים תורה למדו סיסרא של בניו מבני היה צדק גר אדן נבוזר היה תושב גר נעמן
תחת להכניסן הקב״ה ביקש רשע אותו של בניו מבני ואף ברק בבני תורה למדו המן של בניו מבני ואבטליון שמעיה נינהו ומאן השכינה כנפי תחת תכניס היכלך את ושרף ביתך את שהחריב מי עולם של רבונו הקב״ה לפני השרת מלאכי אמרו השכינה כנפי
) ט נא, (ירמיהו דכתיב היינו בבל נהרות אלו אמר נחמני בר שמואל רבי נבוכדנצר זה אמר עולא נרפתה ולא בבל את רפינו
מיתנבאי דקא לנביאי דשמעינהו כיון הוו דירושלם בישי שיבבי ומואב עמון עולא אמר דבבלאי (צרידתא) דצינייתא ותרגמה
) יט ז, (משלי ליה שלחו בקמאי כדעבדו לי ליעבדו דלא מסתפינא אמר ותא פוק לנבוכדנצר שלחו דירושלם לחורבנא האיש אין כי
) ג טו, (שמות שנאמר הוא ברוך הקדוש אלא איש ואין מרחוק בדרך הלך בביתו ואתי הוא בקריבא להו שלח מלחמה איש ה'
) כ ז, (משלי ליה שלחו ליה ומייתו רחמי דבעו צדיקי להו אית להו שלח מרחוק בדרך הלך ליה שלחו ואין בידו לקח הכסף צרור
) ב ג, (הושע שנאמר צדיקים אלא כסף בתשובה רשיעי הדרי להו שלח שעורים ולתך שעורים וחומר כסף עשר בחמשה לי ואכרה
) כ ז, (משלי שנאמר זמן להן קבע כבר ליה שלחו ליה ומייתו רחמי ובעו זמן אלא כסא אין (ל)ביתו יבא הכסא ליום
) ד פא, (תהלים שנאמר דטורא אשינא תא ליה שלחו וממיטרא מתלגא דאתי מצינא ולא הוא סיתווא להו שלח חגנו ליום בכסה
) א טז, (ישעיהו שנאמר שלחו ביה דיתיבנא דוכתא לי לית אתינא אי להו שלח ציון בת הר אל מדברה מסלע ארץ מושל כר שלחו
) א ח, (ירמיהו דכתיב שלך מפלטירין מעולין שלהם קברות ליה עצמות ואת יהודה מלכי עצמות את יוציאו ה' נאום ההיא בעת השמים צבא ולכל ולירח לשמש ושטחום מקבריהם ירושלים יושבי עצמות ואת הנביאים עצמות ואת הכהנים עצמות ואת שריו
. אחריהם הלכו ואשר עבדום ואשר אהבום אשר
קד– סנהדרין. קה
רבי אמר שבתורה כריתות ושש שלשים על שעברו מפני באיכה ישראל לקו מה מפני יוחנן רבי אמר רבא אמר בדד ישבה איכה הקב״ה אמר יוחנן רבי אמר רבא אמר בדד ישבה בי״ת באל״ף שניתנה התורה על שעברו מפני בי״ת באל״ף לקו מה מפני יוחנן
) כח לג, (דברים אמרתי אני בדד יהיה עכשיו טל יערפו שמיו אף ותירוש דגן ארץ אל יעקב עין בדד בטח ישראל וישכן
) א א, (איכה מושבם בנים להם שיהו כדי לקטן וגדולה לגדול קטנה משיאין שהיו יוחנן רבי אמר רבא אמר עם רבתי העיר
) א א, (איכה הרבה הים למדינת בעלה שהלך כאשה אלא ממש אלמנה ולא כאלמנה רב אמר יהודה רב אמר כאלמנה היתה מעשה ת״ר לאדוניהן שרים נעשין הולכין שהן מקום כל יוחנן רבי אמר רבא אמר במדינות שרתי בגוים רבתי אליה לחזור ודעתו
אחריהם מהלך שבאי והיה הכרמל בהר שנשבו אדם בני בשני מעיניה באחת סומא לפנינו שמהלכת גמל לחבירו מהם אחד א״ל
קשה עם [שבאי] להן אמר נכרי ואחד ישראל אחד אותה המנהיגים אדם בני ושני שמן של ואחת יין של אחת נודות שתי וטעונה
נודות שתי וטעונה אוכלת אינה רואה שאינה מצד אוכלת שרואה מצד שלפניה מעשבים גמל לו אמרו יודעין אתם מאין עורף ישראל ואחד נכרי אחד אותה המנהיגים אדם בני ושני וצף מטפטף שמן ושל ושוקע מטפטף יין של שמן של ואחת יין של אחת גדולה סעודה להן ועשה לביתן והביאן ראשן על ונשקן בא כדבריהם ומצא אחריהם רדף לצדדין נפנה וישראל לדרך נפנה נכרי
לאדוניהם שרים נעשין הולכים שהן מקום ובכל מחכמתו להם ונתן אברהם של בזרעו שבחר ברוך ואמר לפניהם מרקד והיה
) ב א, (איכה לשלום לבתיהם [והלכו] ופטרן מקדש על אחד יוחנן רבי אמר רבה אמר למה הללו בכיות שתי בלילה תבכה בכה
) א יד, (במדבר שנאמר לילה עסקי על בלילה שני מקדש על ואחד ראשון ההוא בלילה העם ויבכו קולם את ויתנו העדה כל ותשא
בכיה לכם אקבע ואני חנם של בכיה בכיתם אתם לישראל הקב״ה להן אמר היה באב ט' ליל (היום) אותו יוחנן א״ר רבה אמר
שכל בלילה ד״א עמו בוכין ומזלות כוכבים בלילה הבוכה שכל בלילה ד״א נשמע קולו בלילה הבוכה שכל בלילה ד״א לדורות רבן שמע בלילה עליו בוכה והיתה בנה שמת גמליאל רבן של שכנתו אחת באשה מעשה כנגדו בוכה קולו השומע בלילה הבוכה
) ב א, (איכה משכונתו והוציאוה תלמידיו בו הכירו למחר עיניו ריסי שנשרו עד כנגדה ובכה קולה גמליאל אמר לחיה על ודמעתה
) ח א, (יואל שנאמר נעוריה בעל על שבוכה כאשה יוחנן ר' אמר רבא ) ה א, (איכה נעוריה בעל על שק חגורת כבתולה אלי היו
) כג ח, (ישעיהו שנאמר ראש נעשה לישראל המיצר כל יוחנן רבי אמר רבא אמר לראש צריה כעת לה מוצק לאשר מועף לא כי
המציק כל יוחנן ר' אמר רבא אמר הגוים גליל הירדן עבר הים דרך הכביד והאחרון נפתלי וארצה זבולון ארצה הקל הראשון
) יב א, (איכה עיף אינו לישראל רב אמר דרך עוברי כל התורה מן לקובלנא מכאן יוחנן ר' אמר רבא אמר דרך עוברי כל אליכם לא
) כד יט, (בראשית כתיב בסדום דאילו דת על כעוברי עשאוני רב אמר עמרם ( כתיב בירושלים ואילו סדום על המטיר וה' א, איכה
( וכתיב וגו' וירדנה בעצמותי אש שלח )ממרום יג ) ו ד, איכה רבא אמר בדבר יש פנים משוא וכי סדום מחטאת עמי בת עון ויגדל
) מט טז, (יחזקאל כתיב בסדום דאילו בסדום היתה שלא בירושלים היתה יתירה מדה יוחנן ר' אמר אחותך סדום עון היה זה הנה
( כתיב בירושלים ואילו וגו' החזיקה לא ואביון עני ויד לחם שבעת גאון ( ילדיהן בשלו רחמניות נשים )ידי י ד, איכה א, איכה
) טו ) טז ב, (איכה זו מטבע נפסלה לחברו שאומר כאדם בקרבי ה' אבירי כל סלה בשביל יוחנן רבי אמר רבא אמר פיהם עליך פצו
) ד יד, (תהלים בעיניהם ראו שלא מה בפיהם שאמרו מרגלים בשביל לעי״ן פ״א הקדים מה קראו לא ה' לחם אכלו עמי אוכלי לא ה' לחם טעם טועם אינו ישראל של מלחמן אוכל ושאינו לחם טעם טועם ישראל של מלחמן האוכל כל יוחנן ר' אמר רבא אמר
יהודה רב אמר מנאום הגדולה כנסת אנשי אשי רב אמר מנאן מי תינוקות מלמדי אלו אמר ושמואל הדיינין אלו אמר רב קראו אש ולחכה השמים מן אש באה עליה השגיחו ולא לפניהם ונשטחה אביו של דיוקנו דמות באה אחד למנות עוד בקשו רב אמר
) כט כב, (משלי להם ואמרה קול בת יצאה עליה השגיחו ולא בספסליהם יתיצב בל יתיצב מלכים לפני במלאכתו מהיר איש חזית
יתיצב מלכים לפני שנה עשרה בשלש בנה וביתו שנים בשבע בנה שביתי אלא עוד ולא לביתו ביתי שהקדים מי חשוכים לפני
) לג לד, (איוב ואמרה קול בת יצאה עליה השגיח ולא חשוכים לפני יתיצב] [בל אני ולא תבחר אתה כי מאסת כי ישלמנה המעמך
) ט ס, (תהלים שנאמר הבא לעולם באין כולן אומרים היו רשומות דורשי וגו' מחוקקי יהודה ראשי מעוז ואפרים מנשה ולי גלעד לי
כמשמעו מנשה גלעד ברמות שנפל אחאב זה מנשה) (ולי גלעד לי התרועעי פלשת עלי נעלי אשליך אדום על רחצי סיר מואב
אחיתופל זה מחוקקי יהודה מאפרים דקאתי ירבעם זה ראשי מעוז אפרים על שלקה גחזי זה רחצי סיר מואב מיהודה דקאתי דוד יבא אם רבש״ע הקב״ה לפני השרת מלאכי אמרו התרועעי פלשת עלי האדומי דואג זה נעלי אשליך אדום על רחיצה עסקי
) ה ח, (ירמיהו לזה זה ריעים לעשותן עלי להן אמר לו עושה אתה מה גת בניך את והוריש הפלשתי את שהרג העם שובבה מדוע
בתשובה חזרו לישראל נביא להן אמר לנביא ישראל כנסת השיבה נצחת תשובה רב אמר וגו' נצחת משובה ירושלים הזה
) ה א, (זכריה שנאמר הם היכן חטאו שלא ונביאיכם להן אמרו הם היכן שחטאו אבותיכם הלעולם והנביאים הם איה אבותיכם
( שנאמר והודו חזרו (אבותיכם) להן אמר יחיו ) ו א, זכריה באו אמר שמואל וגו' הנביאים עבדי את צויתי אשר וחוקי דברי אך כלום זה על לזה יש כלום בעלה שגרשה ואשה רבו שמכרו עבד לו אמרו בתשובה חזרו להן אמר לפניו וישבו אדם בני עשרה
) א נ, (ישעיהו להן אמור לך לנביא הקב״ה לו אמר הן לו אתכם מכרתי אשר מנושי מי או שלחתיה אשר אמכם כריתות ספר איזה
( עבדי דוד דכתיב מאי לקיש ריש דאמר והיינו אמכם שלחה ובפשעכם נמכרתם בעונותיכם ) י מג, ירמיהו גלוי עבדי נבוכדנצר נכסים למי עבד נכסים שקנה עבד עבדו וקראו הקב״ה הקדים לפיכך כך לומר ישראל שעתידין העולם והיה שאמר מי לפני וידוע
) לב כ, (יחזקאל למי אני חי ואבן עץ לשרת הארצות כמשפחות כגוים נהיה אומרים אתם אשר תהיה לא היה רוחכם על והעולה עלן רחמנא לירתח ריתחא האי כי כל נחמן רב אמר עליכם אמלוך שפוכה ובחימה נטויה ובזרוע חזקה ביד לא אם אלהים ה' נאם
( ולפרוקינן ) כו כח, ישעיהו אין לו אמרו בתשובה חזרו לישראל נביא להן אמר חנה בר בר רבה אמר יורנו אלהיו למשפט ויסרו
יורנו: אלהיו לו אמרו יצריכם יסרו להם אמר בנו שולט הרע יצר יכולין אנו
ל כט- תענית
) יז מ, (שמות דכתיב מנלן לארץ יכנסו שלא אבותינו על נגזר באב בתשעה הוקם לחדש באחד השנית בשנה הראשון בחדש ויהי
) יא י, (במדבר וכתיב מרגלים ושלח המשכן את משה הקים שניה המשכן את משה עשה ראשונה שנה מר ואמר המשכן ויהי
) לג י, (במדבר וכתיב העדות משכן מעל הענן נעלה בחדש בעשרים השני בחדש השנית בשנה ימים שלשת דרך ה' מהר ויסעו
) ד יא, (במדבר וכתיב ה' מאחרי סרו היום אותו חנינא בר חמא רבי אמר בני גם ויבכו וישובו תאוה התאוו בקרבו אשר והאספסוף
( וכתיב בסיון ותרתין עשרין להו דהוו וגו' ימים חדש )עד כ יא, (במדבר וכתיב וגו' ישראל ) טו יב, במדבר ימים שבעת מרים ותסגר
) ב יג, (במדבר וכתיב בסיון ותשעה עשרין להו דהוו מרגלים משה שלח בסיון ותשעה בעשרים ותניא אנשים לך שלח
) כה יג, (במדבר וכתיב מלויי שתא דההיא תמוז אביי אמר הוו חד נכי יום ארבעים הני יום ארבעים מקץ הארץ מתור וישובו
( דכתיב מליוה ) א יד, (במדבר וכתיב בחורי לשבור מועד עלי )קרא טו א, איכה בלילה העם ויבכו קולם את ויתנו העדה כל ותשא
לכם קובע ואני חנם של בכיה בכיתם אתם הקב״ה להם אמר היה באב תשעה ערב) היום (אותו יוחנן ר' אמר רבה אמר ההוא
) ח כה, ב (מלכים דכתיב בראשונה הבית חרב לדורות בכיה למלך [שנה] עשרה תשע שנת היא לחדש בשבעה החמישי ובחדש
) יב נב, (ירמיהו וכתיב וגו' ה' בית את וישרוף ירושלם בבל מלך עבד טבחים רב נבוזראדן בא בבל מלך נבוכדנצר ובחדש בבל מלך לפני עמד טבחים רב נבוזראדן בא בבל מלך נבוכדנצר למלך [שנה] עשרה תשע שנת היא לחדש בעשור החמישי כיצד הא בשבעה נאמר כבר שהרי בעשור לומר אפשר ואי בעשור נאמר כבר שהרי בשבעה לומר אפשר אי ותניא וגו' בירושלם
היום כל והולך דולק והיה האור את בו הציתו לחשכה סמוך ותשיעי א שמיני שביעי בו וקלקלו ואכלו להיכל נכרים נכנסו בשבעה
) ד ו, (ירמיהו שנאמר כולו אלא קבעתיו לא הדור באותו הייתי אלמלי יוחנן רבי דאמר והיינו ערב צללי ינטו כי היום פנה כי לנו אוי
וחובה זכאי ליום זכות מגלגלין דתניא מנלן ובשניה עדיפא דפורענותא אתחלתא ורבנן נשרף בו היכל של שרובו מפני בעשירי
היתה שביעית ומוצאי היה שבת ומוצאי היה באב תשעה ערב היום אותו בראשונה המקדש בית כשחרב אמרו חייב ליום
) כג צד, (תהלים אומרים היו שירה ומה דוכנם על ועומדין שירה אומרי' היו והלוים היתה יהויריב של ומשמרתה את עליהם וישב העיר נחרשה גמרא ביתר נלכדה בשניה וכן וכבשום נכרים שבאו עד אלהינו ה' יצמיתם לומר הספיקו ולא יצמיתם וברעתם אונם
בעל ואמר המדרש בבית ועמד אחד אדון בא להריגה גמליאל רבן על גזרה נגזרה ההיכל את הרשע טורנוסרופוס כשחרב תניא
לי מייתית לך מצילנא אי א״ל בצנעא לגביה אזל מינייהו טשא אזל גמליאל רבן שמע מתבקש החוטם בעל מתבקש החוטם מבטלי מינייהו חד ומית גזירתא גזרי דכי וגמירי ומית נפיל לאיגרא סליק ליה אשתבע לי אשתבע א״ל הן א״ל דאתי לעלמא של כיתות כיתות נתקבצו בראשונה הבית משחרב רבנן תנו הבא העולם לחיי מזומן זה אדון ואמרה קול בת יצתה לגזרתייהו
יהיו נאמנים גזברין להיות זכינו ולא הואיל עולם של רבונו לפניו ואמרו ההיכל לגג ועלו בידן ההיכל ומפתחות כהונה פרחי ישעיהו קונן ועליהן האור לתוך ונפלו קפצו והם מהם וקיבלתן יד פיסת כעין ויצתה מעלה כלפי וזרקום לך מסורות מפתחות
) א כב, (ישעיהו הנביא חללי לא חלליך עליזה קריה הומיה עיר מלאה תשואות לגגות כולך עלית כי איפוא לך מה חזיון גיא משא
ההר: אל ושוע קיר )מקרקר ה כב, (ישעיהו נאמר בהקב״ה אף מלחמה מתי ולא חרב
כו': בשמחה ממעטין אב משנכנס
בשמחה מרבין אדר משנכנס כך בשמחה ממעטין אב שמשנכנס כשם דרב משמיה שילת בר שמואל דרב בריה יהודה רב אמר
דבריא באדר נפשיה ולימצי מזליה דריע באב מיניה לישתמיט נכרי בהדי דינא ליה דאית ישראל בר הלכך א פפא רב אמר
) יא כט, (ירמיהו מזליה וכלי דקלים אלו דרב משמיה שילת בר שמואל דרב בריה יהודה רב אמר ותקוה אחרית לכם לתת
) כז כז, (בראשית פשתן דרב משמיה שילת בר שמואל דרב בריה יהודה רב אמר ה' ברכו אשר שדה כריח בני ריח ראה ויאמר
תפוחים: של שדה כריח
ולכבס: לספר אסורין בתוכה להיות באב תשעה שחל שבת
תדע ששת רב אמר אסור ולהניח לכבס אפילו אמר ששת ורב מותר ולהניח לכבס אבל וללבוש לכבס אלא שנו לא נחמן רב אמר אלא איכא שבת כבוד מאי וללבוש לכבס אילימא למאי השבת כבוד מפני מותרים בחמישי המנונא רב מתיב רב דבי קצרי דבטלי
יוחנן א״ר אסי רב דאמר אחד חלוק אלא לו וכשאין וללבוש לכבס לעולם אסור כולה השבת אבל דשרי הוא ובחמישי להניח מי ב אבל וללבוש לכבס אלא שנו לא אלעזר ר' אמר בנימין רבי אמר נמי איתמר מועד של בחולו לכבסו מותר אחד חלוק אלא לו שאין
אין פשתן וכלי שלהן ככיבוס שלנו וגיהוץ באב תשעה לאחר להניח אפילו באב תשעה לפני לכבס אסור ג מיתיבי מותר להניח אסור אבל גיהוץ משום בהן אין פשתן כלי שאמרו אע״פ יוחנן דרבי משמיה גיורי בר יצחק רב שלח ד תיובתא גיהוץ משום בהם נמי לאחריו אפילו אמר ושמואל מותר לאחריו אבל ה לפניו אלא שנו לא רב אמר בתוכה להיות באב תשעה שחל בשבת ללובשן באחד להיות חל כיצד השבת כבוד מפני מותרין ובחמישי ולכבס לספר אסור בתוכה להיות באב תשעה שחל שבת מיתיבי אסור
לכבס מותר שבת בערב להיות חל מותר לאחריו אסור לפניו ובחמישי ברביעי בשלישי בשני כולה השבת כל לכבס מותר בשבת רב ואיתימא אביי עלה לייט ולמעלה המנחה מן שבת בערב לכבס מותר בשבת בחמישי כבס לא ואם השבת כבוד מפני בחמישי
יוסי רבי אחד ומפטיר אחד קורא וברביעי בשלישי אחד ומפטיר שלשה קורין ובחמישי בשני להיות חל אהא יעקב בר אחא
וכן בשבת להיות שחל באב תשעה ז דתניא היא תנאי שמואל לך אמר דשמואל תיובתא אחד ומפטיר שלשה קורין לעולם ו אומר ולכבס לספר ואסור בשעתו שלמה כסעודת אפילו שולחנו על ומעלה צרכו כל ושותה אוכל בשבת להיות שחל באב תשעה ערב
ותניא בלבד שבת אותה אלא אסור אינו אומר רשב״ג אסור כולו החדש כל אומר יהודה רבי מאיר רבי דברי התענית ועד מר״ח
אלא אסור אינו אומר רשב״ג אסור כולו החדש כל אומר יהודה רבי מאיר ר' דברי התענית ועד חדש מראש אבל ונוהג אידך
) יג ב, (הושע דכתיב דרשו אחד מקרא ושלשתן יוחנן ר' אמר בלבד שבת אותה מאן ושבתה חדשה חגה משושה כל והשבתי
התענית ועד מר״ח דאמר הלכה רבא אמר משבתה אסור כולה השבת כל ומ״ד מחדשה אסור כולו החדש כל ומ״ד מחגה הלכה קמ״ל מר״ח אפי' אמינא הוה מאיר כר' הלכה אשמועינן דאי וצריכא לקולא ותרוייהו מאיר כרבי הלכה רבא ואמר כרשב״ג
מאיר: כרבי הלכה קמ״ל לאחריו אפילו אמינא הוה כרשב״ג הלכה אשמועינן ואי כרשב״ג
כו': תבשילין ב' אדם יאכל לא באב תשעה ערב
המפסיק בסעודה אלא שנו לא יהודה רב ואמר מותר ולמטה שעות משש אבל ולמעלה שעות משש אלא שנו לא יהודה רב אמר
משש אפי' אמינא הוה בה המפסיק בסעודה אשמעינן דאי וצריכא לקולא ותרוייהו א מותר בה מפסיק שאינו בסעודה אבל בה קמ״ל בה מפסיק שאינו בסעודה אפי' אמינא הוה ולמעלה שעות משש אשמעינן ואי ולמעלה שעות משש קמ״ל ולמטה שעות
לסעוד עתיד אם באב תשעה ערב הסועד בתרא כלישנא תניא בתרא כלישנא תניא קמא כלישנא תניא בה המפסיק בסעודה יאכל לא באב תשעה ערב קמא כלישנא תניא יין ולשתות בשר לאכול אסור לאו ואם יין ולשתות בשר לאכול מותר אחרת סעודה
רגיל היה אם משנה כיצד יהודה רבי אמר ישנה אומר גמליאל בן שמעון רבן יין ישתה ולא בשר יאכל לא תבשילין שני אדם שותה כוסות עשרה לשתות רגיל היה בחמשה סועד אדם בני בעשרה לסעוד רגיל היה ואם אחד מין יאכל תבשילין שני לאכול
יאכל לא באב תשעה ערב אידך תניא מותר ולמטה שעות משש אבל ולמעלה שעות משש אמורים דברים במה כוסות חמשה ליטרא לאכול רגיל היה אם ממעט כיצד וביין בבשר וממעט ישנה וחכ״א ר״מ דברי יין ישתה ולא בשר יאכל לא תבשילין שני אדם
לאכול רגיל היה אם אומר רשב״ג אסור עיקר כל רגיל אינו ואם יין לוג חצי ישתה יין לוג לשתות רגיל היה ליטרא חצי יאכל בשר לרחוץ ואסור יין לשתות ואסור בשר לאכול אסור באב תשעה משום שהוא כל אידך תניא בידו הרשות סעודתו אחר מליח או צנון
לאכול שמותר שעה כל אביו משום אומר יוסי בר' ישמעאל ר' לרחוץ ואסור יין ולשתות בשר לאכול מותר ט״ב משום שאינו כל
ובתשמיש הסנדל ובנעילת ובסיכה ובשתיה באכילה אסור ב באב בט' נוהגות באבל הנוהגות מצות כל ת״ר לרחוץ מותר בשר במקום הוא קורא אבל ובאגדות ובהלכות ובמדרש בתלמוד במשנה ולשנות ובכתובים בנביאים בתורה לקרות ואסור המטה בטלין רבן בית של ותינוקות שבירמיה הרעים ובדברים באיוב בקינות וקורא לשנות רגיל שאינו במקום ושונה לקרות רגיל שאינו
) ט יט, (תהלים שנאמר משום שונה ואינו לקרות רגיל שאינו במקום קורא אינו אף אומר יהודה ר' לב משמחי ישרים ה' פקודי
משום בו בטלים רבן בית של ותינוקות שבירמיהו הרעים ובדברים ובקינות באיוב הוא קורא אבל לשנות רגיל שאינו במקום
לב: משמחי ישרים ה' פקודי שנאמר
יין: ישתה ולא בשר יאכל לא
ג תנא (שאינו זמן )כל ד דשמואל משמיה כהנא בר חיננא רב אמר כמה עד מליח בשר מגתו יין ושותה מליח בשר הוא אוכל אבל
ה תנא תוסס שהוא זמן כל כמה עד מגתו ויין כשלמים אמר יהודה רב אמר ימים ג' תסיסתו וכמה ו גילוי משום בו אין תוסס יין
ז רב ויושב במלח חריבה פת לו מביאין באב תשעה ערב אילעאי ברבי יהודה רבי של מנהגו היה כך ואוכל לכיריים תנור בין
התם תנן לפניו מוטל שמתו כמי ודומה מים של קיתון עליה ושותה שנהגו מקום עושין באב בט' מלאכה לעשות שנהגו מקום א אומר רשב״ג הכי נמי תניא חכם כתלמיד עצמו אדם כל יעשה לעולם אומר רשב״ג בטלים ת״ח מקום ובכל עושין אין לעשות שלא
ושותה אוכל כאילו באב בט' ושותה האוכל כל אומר רשב״ג אידך תניא שיתענה כדי חכם כתלמיד עצמו אדם יעשה לעולם
ואינו באב בט' מלאכה העושה כל וחכ״א לעולם ברכה סימן רואה אינו באב בתשעה מלאכה העושה כל ב אומר ר״ע ביוה״כ ' שנא( בשמחתה רואה אינו ירושלים על מתאבל ) י סו, ישעיהו כל משוש אתה שישו אוהביה כל בה וגילו ירושלם את שמחו
בשמחתה רואה אינו ירושלים על מתאבל ושאינו בשמחתה ורואה זוכה ירושלים על המתאבל כל ג אמרו מכאן עליה המתאבלים
ד הכי נמי תניא עצמותם: על עונותם )ותהי כז לב, (יחזקאל אומר הכתוב עליו באב בט' יין ושותה בשר האוכל כל
חכמים: לו הודו ולא המטה בכפיית מחייב יהודה רבי
מודה הכי נמי תניא ביכול אלא אמרתי לא אני אף להם אמר עליהן תהא מה ומניקות עוברות לדבריך יהודה לרבי לו אמרו תניא
לכפות כשאמרו ה כדתניא מטות שאר בינייהו איכא בינייהו מאי ביכול יהודה לרבי חכמים ומודים יכול בשאינו לחכמים יהודה ר' עיקר: כל חכמים לו הודו ולא דידן כתנא הלכתא רבא אמר כופה הוא כולן המטות כל אלא כופה הוא בלבד מטתו לא המטה
ד פרק תענית 'ירושלמי
משנה ה הלכה
חמשה מתניתין הלוחות נשתברו בתמוז עשר בשבעה באב בתשעה וחמשה בתמוז עשר בשבעה אבותינו את אירעו דברים וחרב לארץ יכנסו שלא אבותינו על נגזר בט״ב בהיכל צלם והעמיד התורה את אפוסטומוס ושרף העיר והובקעה התמיד ובטל
העיר: ונחרשה ביתר ונלכדה ובשניה בראשונה הבית
גמרא ה הלכה
) טז כד, (שמות כתיב גמרא שביעי משה. ויעל השביעי ביום משה אל ויקרא ימים ששת הענן ויכסהו סיני הר על ה' כבוד וישכן
בא ולא ארבעים יום שהגיע כיון בטורא מיעבד אנא יומין ארבעין משה להן אמר לארבעים. ותחילה הדיברות לאחר שהוא
) א לב, (שמות מיד ויאמרו אהרן על העם ויקהל (שם) מיד בא ולא שעות שש שהגיע וכיון ההר מן לרדת משה בשש כי העם וירא
קול את יהושע וישמע (שם) וגו'. עמך שחת כי רד לך משה אל ה' וידבר (שם) וגו'. לפנינו ילכו אשר אלהים לנו עשה קום אליו להבחין יודע אינו ריבוא ששים על שררה להנהיג עתיד שהוא אדם משה אמר במחנה מלחמה קול משה אל ויאמר ברעה העם שומע אנכי עכו״ם קילוס קול יסא א״ר שומע. אנכי ענות קול חלושה ענות קול ואין גבורה ענות קול אין ויאמר (שם) לקול קול. בין ומחלת העגל את וירא המחנה אל קרב כאשר ויהי (שם) עגל של מחטא אחת אונקי בו שאין ודור דור כל אין יסא ר' בשם יודן. ר' כל יב) (שמות בו נאמר יחידית מצוה שהיא פסח אם מה מק״ו משה דרש אומדות דן אדם יהא שלא מיכן אחא ר' בשם חלקיה ר'
) יט לב, (שמות וכמה כמה אחת על בה כלולות המצות שכל התורה בו יאכל לא ערל וישבר הלחת את מידיו וישלך משה אף ויחר
על היו אשר הדברים את הלחת על ואכתב י) (דברים שנאמר שישברם לו אמר הקב״ה ישמעאל רבי תני ההר. תחת אתם טפחים ששה אורכן היו הלחות יונתן ר' בשם נחמן בר שמואל ר' ששיברת. עשית יפה לו אמר שברת אשר הראשונים הלחת הקב״ה ביקש מעשה אותו ישראל שעשו כיון באמצע ריוח וטפחיים בטפחיים והקב״ה בטפחיים תפיש משה והיה שלשה ורחבן
) יב לד, (דברים ואומר בסוף משבחו שהכתוב הוא ממנו וחטפן משה של ידו וגברה משה של מידו לחוטפן ייא החזקה היד ולכל
תופשן משה והיה לפרוח מבקשין היו הלוחות א״ל אביי בר יוסה רבי בשם יוחנן רבי מינאי. עליה דגברת ידה על שלמא
) יז ט, (דברים דכתיב הלוחות סימון רבי בי יהודה ר' בשם עזרה ר' פרח עצמו הכתב נחמיה ר' בשם תני הלחות. בשני ואתפש
התמיד: ובטל ונשתברו ונפלו משה של ידיו על כבדו הכתב שפרח כיון סובלן היה והכתב סאה ארבעים משאוי היו
להם שילשלו אחת פעם כבשים שני מעלין והיו זהב של קופות שתי להם משלשלין היו יון מלכות בימי לוי בן ר״י בשם סימון רבי אותה על הטלאים. בלשכת טלאים שני ומצאו עיניהם את הקב״ה האיר השעה באותה גדיים שני להן והעלו זהב של קופות שתי
שעות. בארבע שקרב שחר של תמיד על אבא בן יודה ר' העיד השעה
שתי להן שילשלו ובסוף גדיים שני להן מעלין והיו זהב של קופות שתי להן משלשלין היו הזאת הרשעה מלכות בימי אף לוי וא״ר כאותו פרסה מ' ישראל מארץ וקפץ החזיר שנעץ עד החומה למחצית להגיעה הספיקו לא חזירים שני להם והעלו זהב של קופות
הבית: וחרב התמיד ובטל העונות גרמו השעה
) ב לט, (ירמיה כתיב העיר. והובקעה יש חשבונות קילקול חנילאי בר תנחום א״ר הכין אמר ואת העיר הובקעה לחדש בתשעה האח ירושלם על צור אמרה אשר יען אדם בן לאמר אלי ה' דבר היה לחדש בא' שנה עשרה בעשתי ויהי כו) (יחזקאל הה״ד כאן
קלקול אלא לצור ואתי ירושלם מן בלדרה נפק ולילה ביום באלול בא' תימר אין נשרף לא עדיין באב בא' תימר אין האח מהו
ונתקלקלו בנך נשבה לו ואמרו באו חשבונות ומחשב יושב שהיה למלך אמר יוחנן ר' ורשב״ל יוחנן ר' כאן. יש חשבונות ונתקדש בנך נשבה לו ואמרו באו חשבונותיו ומחשב יושב שהיה למלך אמרא רשב״ל לחשבונות. ראש זה יעשה אמר חשבונותיו
מה בי״ז כמ״ד בין לחדש בתשעה כמ״ד בין להבא. דילמא לשעבר נתקללו ניחא בעי מנא רבי לחשבונות. ראש זה יעשה אמר הזה הלוז מה רואה אני שקד מקל א) (ירמיהו סימנא אבונה א״ר בהמ״ק. שחרב יום ועד העיר שהובקעה מיום יום כ״א ביניהון.
בט מ״ד יום. כ״א הבית שחרב יום ועד העיר שהובקעה מים כך יום כ״א פירותיו את גומר שהוא ועד ניצו את מוציא 'משהוא
) יט ח, (זכריה דורש היה רבי ר״ע רשב״י תני הבית. חרב בט״ב בי״ז מ״ד הבית חרב באב בא' לחדש צום צבאות ה' אמר כה
וגו'. העשירי וצום השביעי וצום החמישי וצום הרביעי
הרביעי צום בהיכל צלם והעמיד התורה את אפוסטומוס ושרף העיר והובקעה התמיד ובטל הלוחות שנשתברו בתמוז י״ז זה העשירי צום אחיקם בן גדליה בו שנהרג יום בתשרי ג' זה השביעי צום ובשנייה בראשונה הבית חרב שבו ט״ב זה החמישי צום לחדש בעשור העשירי בחדש התשיעית בשנה אלי ה' דבר ויהי כד) (יחזקאל הה״ד ירושלם. על בבל מלך סמך שבו בטבת י' זה יום בטבת חמשה זה העשירי צום אומר ואני ירושלם. אל בבל מלך סמך הזה היום עצם את היום שם את לך כתב אדם בן לאמר
מירושלם הפליט אלי בא לגלותינו לחדש בחמשה בעשירי שנה עשרה בעשתי ויהי לג) (יחזקאל הה״ד לגולה שמועה שבאת דורש ואני ראשון ואחרון אחרון ראשון דורש ר״ע השמועה. על ובגליות המעשה על מתענין שביהודה אלא העיר הובקעה לאמר
ר״ע: מדברי דבריי את רואה ואני אחרון ואחרון ראשון ראשון
דטרלוסה: במעברתא אמרי ורבנן דלוד במעברתא אמר אחא רבי שרפה איכן התורה. את אפוסטומוס ושרף
בהיכל. צלם והעמיד מפני אפוסטומוס של צלמו העמיד דאמר מאן מנשה של צלמו הועמד דאמר מאן הועמד תני תנייא ואית שנעשה מה כל לוי בן יהושע א״ר עליהם. ציבור רוב קבלו שלא בנייה רבי בשם ינטה דבר אביי חיננא תענית אינו קבעו לא מה
חזר. לא בזה שנעשה מה וכל חזר בזה
הוא הדא יום ארבעים לאחר אלא חוזר אדם של עיניו מאור ואין בהם וחי האדם אותם יעשה אשר יט) (ויקרא כתיב לוי ר' אמר
זכריה ר' ימים. שלשת דרך ה' מהר ויסעו (שם) וכתיב וגו' בחדש בעשרים השני בחדש השנית בשנה ויהי ו) (במדבר דכתיב יצא אשר עד ימים חדש עד יא) (במדבר תאוה נתאוו ביום בו בספריי לון ונפקין סיפרא מן דמיתפניי טלייא לאילין לוי דר' חתניה
) כה יג, (במדבר מרגלים של יום ובארבעים למחנה. מחוץ מרים ותסגר יב) (במדבר מרים ימי ובשבעת מאפכם מתור וישבו אתם אין לארץ להן אמרו וערלה חלה בהלכות עסיקין אשכחינן אתון וגו' אהרן ואל משה אל ויבאו וילכו יום ארבעים מקץ הארץ
) א יד, (במדבר מיד וערלה חלה בהלכות עסוקין ואתם נכנסין להן אמר הוא בלילה העם ויבכו קולם את ויתנו העדה כל ותשא
) ב א, (איכה ממש של בכייה לבכות אתם עתידין היו תפלות של בכייה לפני בכיתם אתם יוחי בן שמעון ר' תני בלילה. תבכה בכה
( כתיב ) י יא, במדבר חמיתון מה כן אפילו לון אמר משה להן שאסר עריות שש על וגו' למשפחתיו בכה העם את משה וישמע שעשיתי בטובה הקב״ה להן אמר מתין. משכחין הוינן תמן עלן דהוינן קירייא כל הוא ישביה אכלת ארץ יד) (במדבר ליה אמרין
קרתא מיללין הוון ביה מיטפלין דהוון עד מיית קרתא טב הוה בה עלן דהוון קירייא כל היא. יושביה אוכלת ארץ אמרתם לכם
בעיניה' היינו וכן כחגבים בעינינו ונהי יג) (במדבר דאמרתון אלא עוד ולא בהון. ידע לא נש ובר לון ונפקין
) לא יג, (במדבר למעלן כלפי דברים דיברו לקיש בן שמעון א״ר באפיהון לכון עבד דהוינא מה הויתון ידעין אמרו ממנו הוא חזק כי
) טז יא, (ירמיה חנינא בר חמא ר' בשם לוי ר' בשם לוי ר' להון. יכול לא כביכול שאמרת הגדולה המולה לקול גדלה המולה 'לקול
דליותיו. ורעו עליה אש הצית
הלוים היו ובזה בזה בשני וכן באב בט' יהויריב של ומשמרתו שמיטה ומוצאי שבת מוצאי היה הבית שחרב יום אומר יוסי ר' תני
) כג צד, (תהלים ואמרין הדוכן על עומדין קומי בעא לקיש בן שמעון ר' אלהינו. ה' יצמיתם יצמיתם וברעתם אונם את עליהם וישב
את עליהם וישב ואומרים הדוכן על עומדין הלוים היו ובזה בזה דתני הדא מן נישמעינה א״ל נסכים בלא שיר לומר מהו יוחנן ר'
בלא שיר אומרים אין אמר רשב״ל נסכים בלא שיר אומרים אמר יוחנן ר' ורשב״ל יוחנן ר' איתפלגון אמר אבהו ר' וגו'. אונם את מה רשב״ל א״ל עונם את עליהם וישב ואומרים הדוכן על עומדים הלוים היו ובזה בזה והתני לרשב״ל יוחנן ר' התיב נסכים.
לוי א״ר אתמול. של שירו אמר רשב״ל יום של שירו אמר יוחנן ר' היה שיר של זמנו היו נסכים שאלו מאחר א״ל מינה שמע עמוק ידעיה בו. וסרבו שמרו על בניו עם הריב יה יהויריב ברכיה א״ר לשנאייא. בייתא מסר מסרביי קרתה מירון גברה יהויריב
לציפורין: והגלם שבלבם עמוקה עצה יה ידע ציפורים
) ב ב, (איכה עבדין וארבעה עשרין דרש הוה. ר' ביתר נלכדה אלא ר' על יתיר יוחנן ור' אשיתין. דרש יוחנן ור' חמל ולא ה' בלע ר בן יהודה א״ר תני לון. וקיימין ומשתתקין בכין ואינין דרש והוה נהירין סבין תמן הוה מקדשא בית לחרבן סמיך הוה דרבי 'ע״י
) כב כז, (בראשית דורש היה ר' ברוך אלעאי בביתר עשו ידי לו שעשו ממה צווח יעקב של קולו עשו ידי והידים יעקב קול. הקול
) יז כד, (במדבר דורש היה ר' עקיבה יוחי בן שמעון ר' תני כוזבה בר חמי הוה כד עקיבה ר' מיעקב. כוזבא דרך מיעקב כוכב דרך אדריינוס קול יוחנן א״ר יבא. לא דוד בן ועדיין בלחייך עשבים יעלו עקיבה תורתא בן יוחנן ר' א״ל משיחא מלכא הוא דין אמר הוה
היה ואחד אחד וכל ביתר את מקיפין היו קרנות תוקעי של זוג אלף שמונים יוחנן א״ר ריבוא. אלף שמונים בביתר הורג קיסר את עושה אתה אימתי עד לו ואמרו חכמים שלחו אצבע. מטיפי אלף מאתים לו והיה כוזבה בן שם והיה חיילות כמה על ממונה
נכתב יהיה לא לבנון מן ארץ ועוקר סוסו על רוכב שאינו מי כל לו אמרו לבדקן. איפשר היאך וכי להן אמר מומין בעלי ישראל
ולא תסעוד לא דעלמא ריבוניה אמר הוה לקרבא נפק דהוה וכד כך אלף ומאתים כך אלף מאתים לו היו שלך באיסרטיא
) יב ס, (תהלים תכסוף ר והוה ביתר. על מקיף אדריינוס עשה ומחצה שנים שלש בצבאותינו תצא ולא זנחתנו אלהים אתה 'הלא
בעא היום בדין תשב אל היום בדין תשב אל העולמים רבון ואומר יום בכל ומתפלל האפר ועל השק על יושב המודעי אלעזר עאל דמתינתא ביבא מן ליה עאל מדינתא לך ומשלים מיעבד מה חמי דאנא לך תיזיל לא כותיי חד ליה אמר ליה. מיזל אדריינוס
אמרון כוזבא. בן גבי ואייתוניה מדינתא בני חמוניה אודניה בגו ליה לחיש נפשיה עבד מצלי. קאים המודעי אלעזר רבי ואשכח
אנא לא ואי לי קטל מלכא לך אמר אנא ליה אמר לך אמר ומה ליה אמרת מה ליה אמר לחביבך משתעי סבא ההן חמינן ליה אמר המודעי אלעזר רבי גבי אתא מדינתאי. משלים דאננא לי אמר ליה אמר את ולא יתי קטל מלכא לי טב יתי קטל את לך אמר
כלום לא א״ל ליה אמרת מה כלום לא ליה אמר כותייא הדין לך אמר מה ליה
זרועו ימינו עין ועל זרועו על חרב הצאן עזבי האליל רעי הוי יא) (זכריה ואמרה קול בת יצאת מיד וקטליה. בעוט חד ליה יהיב יבש האיש אותו של זרועו לפיכך ימינם ועין ישראל כל של זרוען המודעי אלעזר רבי את הרגת תכהה כהה ימינו ועין תיבש יבוש ליה אמר הדין קטל מאן לון אמר אדריינוס גבי רישיה טעינון אתין כזובה בן ונהרג ביתר נלכדה מיד תכהה. כהה ימינו ועין תיבש
הוה מאן דקטלי אלהא אילולי אמר עליו כרוכה חכינה אשכח פטומיה. ליה חמי פטומיה לי חמי לי אמר קטלתיה אנא כותייא חד
חוטמו עד בדם הסוס ששקע עד והולכין בהם הורגין והיו רם הסגי וה' מכרם צורם כי לא אם לב) (דברים עליו וקרא קטלי יכיל הים מן רחוקה והלא לים קריבה שהיא תאמר אם מיל ארבעת בים הדם שהלך עד סאה מ' משאוי סלעים מגלגל הדם והיה ויש סאין תשע תשע של תפילין קצוצי של קופות שלש ומצאו אחת אבן על מצאו תינוקות מוחי מאות שלש אמרו מיל ארבעים מאות מחמש פחות אין שבהן והקטן בביתר היו סופרים בתי מאות חמש אומר רשב״ג תני סאין. שלש שלש על תשע אומרים
היו עונות שגרמו וכיון עיניהם את ומנקרים עליהן יוצאין אנו הללו במכתובים עלינו השונאים באו אם אומרים והיו תינוקות.
בנות מכל לנפשי עוללה עיני ג) (איכה גרמיה על וקרא אני. אלא נשתייר לא ומכולם ו אות ושורפין בספרו ואחד אחד כל כורכים מלא ביתר מהרוגי גדר והקיפו לציפורי טיבריא כמן מיל עשר שמונה על מיל עשר שמונה הרשע לאדריינוס היה גדול כרם עירי
ביתר הרוגי משניתנו חונה רב אמר שיקברו. עליהם וגזר אחר מלך שעמד עד שיקברו עליהם גזר ולא ידים ופישוט קומה חרבן לאחר ביתר עשת שנה נ״ב אומר יוסי ר' תני לקבורה. שניתנו והמטיב נסרחו שלא הטוב והמטיב הטוב נקבעה לקבורה
באמצע יושבים ירושלם בוליוטי שהיו נירות הדליקה ולמה בהמ״ק. חורבן לאחר נירות שהדליקה על חרבה ולמה בהמ״ק והוא ובולבוטס ארכינטס מתעבדה בעי דאת עלך דשמעינן בגין ליה אמרין הוון לירושלם סליק נש בר חמין דהוון וכדו המדינה. מן בעי את מה א״ל חבריה והוה בדעתי לית לון אמר והוא דילך אוסייא מזבנה בעי דאת עלך דשמעינן בדיל בדעתי. לית לון אמר
דידיה לאוסייא מעול פלניא אתא אין ליה ואמרין בייתה לבר אוניתא משלחין והוון חתם. וחבריה כתוב והוה חתם ואנא כתוב דין
הדא לירושלם סלק ולא גברא דההוא רגליה איתבר הלוואי אמר הוה כן מינהון שמע דהוה וכיון גבן. זבינה דהיא תשבקיניה לא
דההוא קיציה קרב קצינו קרב בייתא. דההוא אורחתיה אצדי צעדינו צדו ברחבותינו. מלכת צעדינו צדו ד) (איכה דכתי' היא בכפר הוון אחים שני ינקה. לא לאיד שמח יז) (משלי טבאות נפקין לא אינון אוף בייתא. דההוא יומיי מלא ימינו מלאו בייתא. מנפקין זמן חד אוף מבדקינן אמרין רישיהון. על כלילא ניתי דמילתא סמא כל ואמרין לון ומקטלין עליהון אזלין רומים והוון חריבה
בהר היו ארזים שני זנחתנו. אלהים אתה הלא ס) (תהילים יסמוך ולא יסעיד לא אמר סעודינכון ברייכון לון אמר סב חד ביה פגע
ומהן וחדש חדש בכל גוזלות סאה ארבעים ממנו מוציאין היו והאחד טהורות חנויות ארבע מוכרין היו מהן אחד תחת המשחה אומר יש חרב ולמה שובא. ערובות כל לקייטא דמרקיע דגרבין מאוון תלת מפיק הוה שמעון טור ישראל לכל קינים מספיקין היו
אלף וכנגדן מכולם אלף חרסום בן אלעזר ולר' המלך בהר היו עיירות אלפים עשרת בכדור. משחקין שהיו וי״א הזנות מפני כבול חרבו ושלשתן צבעייא. ומגדול ושיחין כבול בעגלה. לירושלם עולה שלהן קטמוס היה עיירות שלש חרב. וכלהם בים ספינות
מצרים כיוצאי כפליים מוציא היה ואחד אחד כל כפרים שלשה הזנות. מפני צבעייא ומגדל כשפים מפני שיחין המחלוקת מפני דהוון שיחלייא כפר לון קרי הוא ולמה לעבורא מקבלין הוון דלא ביש כפר לון קרי הוא ולמה דיכריא. וכפר שיחלייא וכפר ביש כפר תמן מן נפקא מינהון חדא הוות לא אי דיכרין. ילדן נשיהון כל דהוון דיכריא כפר לון קרי הוא ולמה תחלוסייא כאילין ביניהון מרביין
חוץ גופנא בהדא אחד בלילה כהנות אחיות זוגות לשמונים נישאו כהנים אחים זוגים שמונים יוחנן א״ר נקבה. ילדה הוות לא צבעייא במגדל היו פלגס אורגי של חנויות שמונים יוחנן ר' אמר מישראל. חוץ מלוים חוץ אחים בלא מאחיות אחיות בלא מאחים
שמונים בא בר חייה רבי בשם ירמיה רבי אימרא. בכפר היו טהרות מוכרי של חניות שמונים בא בר חייה רבי אמר
שבמשמרות קטנה היתה היא אומר חונא רב בשם זעירה רבי בימינו. היתה לא שידה יניי ר' אמר בשיחין היו מתכת של שדות
רבי זכריה. של דמו על נהרגו כהונה פירחי אלף שמונים יוחנן רבי אמר כהונה פירחי אלף וחמשה שמונים מוציאה היתה והיא אלא הנשים בעזרת ולא ישראל בעזרת לא לו אמר ישראל בעזרת או הנשים בעזרת זכריה את הרגו איכן אחא לרבי שאל יודן
הכא ברכם בעפר וכסהו דמו את ושפך יז) (ויקרא כתיב תמן הצבי כדם ולא האיל כדם לא בדמו נהגו ולא הכהנים. בעזרת סלע צחיח על דמה את נתתי נקם ולנקם חימה להעלות למה כך כל שמתהו. סלע צחיח על היה בתוכה דמה כי כד) (יחזקאל
ויום ושבת העזרה את וטימאו נקי דם ושפכו ודיין ונביא כהן הרגו היום באותו ישראל עברו עבירות שבע הכסות. לבלתי ואילים וכבשים פרים דם לו אמרו זה של טיבו מה להן אמר תוסס הדם את ראה לכאן נבוזראדן שעלה וכיון היה. הכיפורים בגרדון תליין תלו לו הודו שלא וכיון תוסס הדם ועדיין עליו ושחטן וכבשים ואילים פרים הביא מיד המזבח גבי על מקריבין שהיינו
לנו עושה שאתה מה כל עלינו מתנבא שהיה הוא ודיין ונביא כהן דם לו אמרו מידינו. דמו לתבוע רוצה והקב״ה הואיל אמרו את מה א״ל ביה נזף שעתא בההוא תוסס. הדם ואדיין עליו ושחטן כהונה פירחי אלף שמונים הביא מיד והרגנוהו עליו ועמדנו שכתוב אני בני על רחמים נתמלא ואכזרי ודם בשר שהוא זה אם מה ואמר רחמים הקב״ה נתמלא מיד עלך. אומתך כל נובד בעי
ונבלע לדם רמז מיד וכמה כמה אחת על אבתיך ברית את ישכח ולא ישחיתך ולא ירפך לא אלהיך ה' רחום אל כי ד) (דברים בי נשתייר לא ומכולם נשרפו. וכולהם המקדש בית של קלתותים לתוך להם ברחו כהנה פירחי אלף שמונים יוחנן רבי אמר במקומו.
חיילותיו תוך כהונה פירחי אלף שמונים יוחנן א״ר מאש. מצל אוד זה הלא ג) (זכריה שנאמר הגדול הכהן יהוצדק בן יהושע אלא
לון אמרון נפוחות ונודות מלוחים מיני לפניהן הביאו צחיי דאנן נישתי לן הבו לון אמרון ישמעאלים אצל להן והלכו נבוכדנצר של
(ישעיהו דכתיב הוא הדא ליה. חנק והוה נפק רוחא הוה פומיה גו ליה ויהיב זיקא שרי מינהון חד דהוה וכיון שתיי ואתון אכלון דבני ארחהון כן דדנים ארחות אלא תלינו בערב הלבנון ביער נתונים מי תלינו בערב ביער בערבייה רב מטול בערב משא כא)
מן לא מים באר ותרא עיניה את אלהים ויפקח טז) (בראשית מים. התיו צמא לקראת (שם) לא שצמא ישמעאל עבדין דודיא
כג (שמות אמר דאת כמה שמיטיהם את לשמר רצו שלא נטושה חרב מפני נדדו חרבות מפני כי לגביכון אתון )טיבותכון ראיתי ההמה בימים יג) (נחמיה אמר דאת כמה שבתותיהם לשמר רצו שלא דרוכה קשת ומפני ונטשתה. תשמטנה והשביעית
כן על כא) (במדבר אמר דאת כמה תורה של במלחמתה להלחם רצו שלא מלחמה כובד ומפני בשבת. גתות דורכים ביהודה
בה דכתיב שמש בית היתה היא שבהן הקטנה היו עיירות רבוא ששים אנטיפריס ועד מגבת אר״י ה'. מלחמת בספר יאמר חנינה רבי אמר נסייה לא קניי לה מבצע את אין היו אחת מרוח ואילו וגו' ה' בארון ראו כי שמש בית באנשי ויך ו) א (שמואל תרין פירות עושה היא מה פירות עושה שהיא ישראל ארץ הוא חציפה מה וראה בוא זעירה רבי אמר ישראל. ארץ לה קפצה ארכל בקעת בהדא זרע קאים דהוה בחד הוה עובדא עפרה את שהופכין מפני אמר וחורנה אותה שמזבלין מפני אמר חד אמורין
טעמא מה ישראל בארץ טס עוף נראה לא שנה ושתים חמישים אומר יוסי רבי תני זרעא. ואוקיד יקידא עפרא ונפק ידיה וכבש
תמרים נטעו לבבל ישראל גלו שלא עד שנה לארבעים קודם חנינא רבי אמר הלכו. נדדו בהמה ועד השמים מעוף ט) (ירמיהו טהורים דגים מיני מאות שבע אבהו דר' בריה חנינא א״ר לתורה. הלשון מרגלת שהיא מתיקה אחר להוטים שיהו ידי על בבבל הנקרא הדג מן חוץ עמהן חזרו כולהם וכשחזרו לבבל ישראל עם גלו כולהם מספר אין ולעוף טהורים חגבים מיני מאות ושמונה של במפלתה רואה שהוא מי אשרי יוחנן א״ר חזרו. התהום ודרך גלו התהום דרך אמר יוסף בר חונה ר' גלו היאך ודגים שיבוטא.
השני ובחרבן קשטים אלף שמונים העמידה ראשון בחרבן השני הבית ובחרבן ראשון הבית בחרבן שותפת היתה שהיא תרמוד
קשטים: אלפים שמונת העמידה
ההיכל: את עצמות שחיק רופוס חרש העיר. ונחרשה
משנה ו הלכה
משנכנס מתניתין כבוד מפני מותרין ובחמישי ומלכבס מלספר אסורין בתוכה להיות באב ט' שחל שבת בשמחה ממעטין אב בכפיית מחייב יהודה רבי ישנה אומר רשב״ג יין ישתה ולא בשר יאכל לא תבשילין שני אדם יאכל לא באב תשעה ערב השבת
חכמים: לו הודו ולא המיטה
גמרא ו הלכה
גמרא רבי בי דגניי. בכותלא שמואל אמר ובונהו סותרו גוהה כותלו היה אם אבל שמחה של בבניין אמר דאת הדא ריב״ל אמר
סעודת לעשות שלא אמר דאת הדא בע״ש אשה לארס אסור אידי בר יעקב רבי בשם אחא רבי יוסי רבי קומי אמר כהן בר בא סח (תהילים אמר הוא תמן דשמואל שיטתיה מחלפה אחר. יקדמנו שלא יארס בט״ב אפי' אמר שמואל יארס. לארס הא )אירוסין
כן אפילו בתפלה. אחר יקדמנו שלא אלא הכין אמר הוא והכא יחד מהבל המה לעלו' במאזנים סב) (תהילים ביתה יחידים מושיב
עיבדתיה מיעבד ליה אסור קצרה הדין אמרינן אנן כן ומתקנה. מרוח ברם ומלבוש מרוח אמר דאת הדא יונה א״ר קיימה. . לא יונה רבי השבת כבוד מפני מותרין ובחמישי ומלכבס מלספר אסורין בתוכה להיות באב ט' שחל שבת יונה ר' על פליגא מתני' שתי בשבת להיות שחל באב ט' אבהו ר' בשם אחא רבי יוסה ר' קומי אמר כהן בר בא רבי הושבה. לתספורת המנונא רב בשם
ולא לציפוראיי בר בא חייה רבי דרשה מותר לאחריו אמר רשב״ל אסור לאחריו אמר יוחנן רבי מהו לאחריו מותרות שבתות רשב״ל אסור לאחריו אמר יוחנן רבי פליגין בפירוש א״ל עליו. חלוק הגדול חייה ר' של אחוי בן ואין יסי לר' אימי א״ר עליהון. קבלון
דהוה מן אלעזר בן יצחק רבי כלום. מינה שמע ולית בשבת להיות שחל באב ט' לה פתר רשב״ל לה עבד מה מותר לאחריו אמר
וכל ושבתה חדשה חגה משושה כל והשבתי ב) (הושע כתיב יספר דבעי ומאן ספרייא ופתחון מכריז הוה נפק באב תשעה ירמיה ר' דציפורין. כרבנן למינהוג דטיבריא רבנן חזרין שבתה נהגי טיבריאי חדשה נהגין צפוראיי חגה נהגין דרומאי מועדה
כן ותני הפורענות התחילו שבו בתשיעי ולמה אלהינו בית נשרף שבו בעשירי מתענין שיהו היה בדין בא בר חייה רבי בשם ועשירי תשיעי ציים לוי בן יהושע רבי נשרף. ובעשירי האור את בו הציתו בתשיעי בו מקרקרין היו בשמיני לתוכו נכנסו בשביעי
רבי ביקש חנינה רבי בשם זבדא בר בא ר' עשירי. ולילי תשיעי ציים לוי רבי ועשירי תשיעי ציים אבון רבי ולא באב ט' לעקור אמר לו הניחו ולא בשבת להיות שחל באב ט' לעקור רבי ביקש אלא הכי איתאמרת ולא הייתי עמך לעזר רבי לו אמר לו הניחו א (בראשית אומר הוא שניהן על אומר ברוקה בן יוחנן רבי תמן דתנינן ההיא ליה וגזי למחר. ידחה לו אמרו ידחה ונדחה )הואיל זבדא בר בא רבי א״ל ברוקה בן יוחנן כרבי הלכה חנינה רבי בשם לעזר רבי וגו'. ורבו פרו אלהים להם ויאמר אלהים אתם ויברך
ישנה מהו האחד. מן השנים טובים ד) (קהלת עליהון וקרא עמה הדין להינשא תובעת היתה אם אלא איתאמרת ולא הייתי עמך סעודת עיקר ובלבד יוחנן רבי אמר פלגא ישתה דחמר קסט שתי יליף הוה אין פלגא ייכול דקופד ליטרא אכיל יליף הוה אין יחלף
שעות משש באב תשעה סעודת אכל לקולא תרתיהון יוסי רבי אמר ולמעלן. שעות משש ובלבד הושעיה רב אמר באב תשעה
שלמה כסעודת שלחנו על עולה אפילו ולמעלן שעות משש סעודתו אכל מותר שלמה כסעודת שלחנו על עולה אפילו ולמטן שלמה כסעודת שולחנו על עולה אפילו בשבת להיות שחל באב ט' ערב וכן שבת ערב להיות שחל באב ט' תני מותר. בשעתו
מה לקיים באב ט' סעודת עיקר היא זו ואמר בקיטמא פיסתיה צבע הוה צורכיה כל אכל דהוה מן רב מותר. בשעתו
) טז ג, (איכה שנאמר אינו לפניו מוטל שמתו כמי עשו דרבנן. טעמון מה יהודה רבי אמר יאות באפר. הכפישני שני בחצץ ויגרס
כפויה: מיטה גבי על ישן ולא מיטתו את כופה לא
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
