קרבן פסח בזמן בית המקדש
שמות פרק יב – פרשת בא
(ה) שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ: (ו) וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם: (ז) וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם: (ח) וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ: (ט) אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ: (י) וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ: (יא) וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַה':
שמות פרק יב – פרשת בא
(מג) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ: (מד) וְכָל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כָּסֶף וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ: (מה) תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ: (מו) בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ: (מז) כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ אֹתוֹ: (מח) וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַה' הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ: (מט) תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם:
ויקרא פרק כג – פרשת אמור
(ה) בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַה': (ו) וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַה' שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ:
דברים פרק טז - פרשת ראה
(א) שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה: (ב) וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: …(ה) לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: (ו) כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם:
רמב״ם הלכות קרבן פסח פרק א הלכה א
מצות עשה לשחוט את הפסח בארבעה עשר לחדש ניסן אחר חצות, ואין שוחטין אלא מן הכבשים או מן העזים בלבד זכר בן שנה, ואחד האיש ואחד האשה חייבין במצוה זו.
רמב״ם הלכות קרבן פסח פרק ח הלכה א
אכילת בשר הפסח בליל חמשה עשר מצות עשה שנאמר (שמות יב, ח) 'וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ'
גדי מקולס – מחלוקת ר״ג וחכמים
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף עד עמוד א
תנו רבנן: איזהו גדי מקולס דאסור לאכול בלילי פסח בזמן הזה? כל שצלאו כולו כאחד. נחתך ממנו אבר, נשלק ממנו אבר - אין זה גדי מקולס.
משנה מסכת ביצה פרק ב משניות ו-ז; דף כב ע״ב
שלשה דברים רבן גמליאל מחמיר כדברי בית שמאי… אף הוא אמר שלשה דברים להקל…ועושין גדי מקולס בלילי פסחים וחכמים אוסרין.
רש״י מסכת ביצה דף כב עמוד ב
מקולס - כרעיו ובני מעיו תלויין חוצה לו בצדו כשצולהו, והיו עושין זכר למקדש, שכתוב בו על כרעיו ועל קרבו, ומקולס לשון גבור מזויין שכלי זיינו תלוין לו בצדו, כדמתרגמינן וכובע נחשת - וקולסא דנחשא (שמואל א יז).
וחכמים אוסרין …ובגדי מקולס - מפני שדומה לקדשים, ויאמרו: מותר להקדיש ולאכול קדשים בחוץ.
אכילת בשר צלי לאחר חורבן בית המקדש
משנה מסכת פסחים פרק ד משנה ד; דף נג ע״א
מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים – אוכלין, מקום שנהגו שלא לאכול – אין אוכלין.
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נג עמוד א
גמרא. אמר רב יהודה אמר רב: אסור לו לאדם שיאמר בשר זה לפסח הוא - מפני שנראה כמקדיש בהמתו, ואוכל קדשים בחוץ. אמר רב פפא: דוקא בשר, אבל חיטי - לא, דמינטר לפסחא קאמר. ובשר לא? - מיתיבי אמר רבי יוסי: תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי לאכול גדיים מקולסין בלילי פסחים, שלחו לו: אלמלא תודוס אתה - גזרנו עליך נדוי, שאתה מאכיל את ישראל קדשים בחוץ. קדשים סלקא דעתך? אלא אימא: קרוב להאכיל את ישראל קדשים בחוץ. מקולס - אין, שאין מקולס - לא! - אמרי: מקולס - לא שנא אמר לא שנא לא אמר. שאינו מקולס, פירש - אין, לא פירש - לא…איבעיא להו: תודוס איש רומי גברא רבה הוה, או בעל אגרופין הוה? - תא שמע, עוד זו דרש תודוס איש רומי: מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו [עצמן] על קדושת השם לכבשן האש - נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים, ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם כתיב בהו ובאו [ועלו] בביתך [וגו'] ובתנוריך ובמשארותיך. אימתי משארות מצויות אצל תנור - הוי אומר בשעה שהתנור חם, אנו שמצווין על קדושת השם - על אחת כמה וכמה: רבי יוסי בר אבין אמר: מטיל מלאי לכיס של תלמידי חכמים היה, דאמר רבי יוחנן: כל המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים - זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף.
רש״י מסכת פסחים דף נג עמוד א
גמרא. בשר זה - ואפילו שחוטה כבר. אבל חיטי - לא דמו מידי לקדשים, וכי קאמר חיטין אלו לפסח - דמנטר לפסח קאמר, אצניעו לפסח לאוכלם, ולא אמרינן מיחזי כמאן דאמר למוכרן ולקנות פסח בדמיהן. הכי גרסינן: אמר ר' יוסי תודוס איש רומי - ישראל חשוב שהיה ברומי. מקולסין - צלויין ראשו על כרעיו ועל קרבו כצליית הפסח, דתניא בכיצד צולין (פסחים עד, א): ר' עקיבא קורהו מקולס, לפי שתולה כרעיו חוצה לו בצדו כנושא כלי זיינו בצדו, כובע נחושת בגלית (שמואל א יז) תרגומו קולסא דנחושא. אלמלא תודוס אתה - אדם חשוב. קרוב להאכיל - דומה לקדשים. שאינו מקולס לא - וקשיא לרב, דאמר בשר גרידא מיחלף בפסח, ומשני: מקולס אף על גב דלא אמר בשר זה לפסח, ולא מזכיר עליו את השם - אסור, אבל שאינו מקולס, אמר: הרי בשר זה לפסח - אסור, משום דנראה כקורא שם.
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פסחים פרק ד הלכה ד
מתני' מקום שנהגו לוכל צלי בלילי פסחים אוכלין מקום שנהגו שלא לוכל אינן אוכלין…גמ': ר' בא בעא קומי ר' אימי אפי' בשר עגל א״ל אפי' בשר עגל. אפי' בשר עוף א״ל אפי' בשר עוף. סברין מימר אפי' ביצה אפי' קולקס א״ר יודן בי ר' חנין ובלבד מן השחיטה
פני משה מסכת פסחים פרק ד הלכה ד
גמ' אפילו בשר עגל. צלי שאין הפסח בא ממנו אין אוכלין לפי שאינו ניכר כשהוא צלוי. סברין מימר אפי' ביצה. צלויה: ואפי' קולקוס. והוא מין ירק וצולין אותו בשמן: א״ל. לא היא אלא שיהא מין בשר מן הטעון שחיטה שיכולין לטעות ולומר שהוא מבשר הפסח.
רמב״ם הלכות חמץ ומצה פרק ח הלכה יא; ועיין שו״ע או״ח תעו, א
מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלים, מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין גזירה שמא יאמרו בשר הפסח הוא, ובכל מקום אסור לאכול שה צלוי כולו כאחד בליל זה מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ, ואם היה מחותך או שחסר ממנו אבר או שלק בו אבר והוא מחובר הרי זה מותר במקום שנהגו.
טור אורח חיים הלכות פסח סימן תעו
כתב אבי העזרי ראיתי בני אדם שאוכלין בשר עוף צלי בלילי פסחים ואין חילוק כדאיתא בירושלמי ודאי מבושל מנהג כשר הוא במקום שנהגו שלא לאכול צלי ואשכנז מקום שנהגו שלא לאכול צלי הוא.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תעו
סעיף א - מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים, אוכלים. מקום שנהגו שלא לאכול, אין אוכלין גזירה שמא יאמרו: בשר פסח הוא. ובכל מקום אסור לאכול שה צלוי כולו כאחד בלילה זה, מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ; ואם היה מחותך או שחסר ממנו אבר או שלק בו אבר והוא מחובר, הרי זה מותר במקום שנהגו.
סעיף ב - אפילו בשר עגל ועוף, כל דבר שטעון שחיטה, אסור לאכול צלי במקום שנהגו שלא לאכול צלי.
מנהג חלק מהספרדים למעשה
כף החיים סימן תעו ס״ק ב
דייק לומר בלילי לרבות ליל שני שנוהגין בו כמו בליל א'. יפ״ל ח״ב או' א'. ובענין הימים כתב בתשו' בית יהודה סי' נ״א דבמקום שנהגו שלא לאכול הוא בין בלילה ובין ביום דלא בעינן דוקא דומיא דאכילת פסח ממש וסיים וכן קבלתי ממורי הרב ז״ל שאיסור צלי לדידן בשני ימים ראשונים בין בלילה בין ביום וכן צריך לנהוג ולהנהיג יעוין שם…ומיהו כבר כתבנו לעיל סי' תע״ג או' ס״ג דדעת כמה אחרונים כדברי מ״א וכ״ה דעת מור״ם ז״ל בדרכי משה דביום מותר לאכול…וכ״מ לשון התנא דנקט לילי פסחים משמע דאף במקום שנהגו שלא לאכול אינו אלא בלילות. וכן כתב השו״ג או' ג' דביום מותר בכל מקום דהפסח אינו נאכל אלא בלילה ואין לגזור ביום אטו לילה כיון שעיקר איסורו אינו אלא מנהג וכן המנהג עכ״ל. וכ״כ הנה״ש או' ב' דמוכח מסתמיות כל הפו' דביום שרי וכתב על דברי בית יהודה הנז' דראיותיו אין מכריעות ואפי' אם נהגו נמי לא הוי מנהגא וסיים כי נמי נימא דאין להקל במקום שנהגו איסור מ״מ פשוט דאין להנהיג איסור בעיר חדשה וכ״ש במקום שנהגו היתר כיון דעיקר הדבר תלוי במקומות מאי דנהוג נהוג יעו״ש. ומנהג אזמיר יע״א שלא לאכול צלי ב' לילות של פסח ויום א' לבד וביום ב' אוכלין כמ״ש הרב בתי כנסיות בסי' זה יעו״ש. רו״ח או' א'.
בן איש חי שנה ראשונה פרשת צו אות ל
ומנהגינו לעשות הזרוע צלי והביצה שלוקה במים, ואם שכח ולא צלה הזרוע בערב פסח מותר לצלותו בליל פסח, אף על גב דאין אוכלין צלי גם ביום ראשון, וכמ״ש בסה״ק מקבציאל.
חזון עובדיה פסח, חלק ב, עמ' קג סעיף ב
ובמקומות הללו נהגו שלא לאכול צלי בליל פסח.
מאמר מרדכי-למועדים וימים (פרק יא סעיף יד; אמנם עיין גם סעיף קכה)
רוב הספרדים והאשכנזים נהגו לא לאכול צלי בליל פסח, ויש שנהגו לא לאכול צלי גם ביום פסח…
אכילת זרוע צלי בליל פסח
שו״ע או״ח הלכות פסח סימן תעג סעיף ד
מביאין לפני בעל הבית קערה שיש בה שלשה מצות ומרור וחרוסת וכרפס או ירק אחר ( וחומץ או מי מלח) ושני תבשילין, אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה, ונהגו בבשר וביצה…והבשר נהגו שיהיה זרוע, ונהגו שהבשר יהיה צלי על הגחלים והביצה תהיה מבושלת.
שו״ת מהר״י ווייל סימן קצג
ונהגו לצלות הזרוע. משום הכי נ״ל שאסור לאכול בין בלילה הראשון בין בלילה השני כיון שהוא זכר לפסח ואפי' במקום שנהגו לאכול צלי.
ב״ח אורח חיים סימן תעג
ודע שמנהג אשכנז ליטול זרוע וביצה ולצלותם ואין אוכלין אותם לפי שנהגו כמ״ש במרדכי (סי' תרח לג ב) דאין אוכלין צלי בשני לילות אפילו ביצה צלויה…ומהר״ש לוריא (שו״ת מהרש״ל סי' פח) כתב שלפי דין התלמוד צריך לאכלם לזכר אכילת פסח וחגיגה ולפיכך צריך לבשלם ומיד אחר הכריכה יאכלם ויחלקם לכל המסובין אבל לא יצלה אותם דאין אוכלין צלי כל עיקר ודבריו נכונים וכך אני נוהג.
ארץ חיים סתהון או״ח תעו סעיף א
מקום שנהגו לאכול צלי בליל פסחים אוכלים וכו'. עיין חק יעקב סק״א דאף במקום שנהגו לאכול צלי מכל מקום אסור לאכול הזרוע צלויה שמביאין זכר לפסח ועיין מ״ש האחרונים לעיל סימן תעג סעיף ד'. אך מורינו הרב מלכי בקודש דף כא ריש ע״א דחה זה ובסוף דבריו כתב שאנחנו נוהגים לאכלה.
סידור בית הבחירה (דף קלה ע״א, דיני כורך אות טו):
אחר אכילת הכריכה אוכלין הזרוע כמ״ש בש״ע סימן תעו מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלין, ובארצנו אר״ץ חל״ב נהגו לאכול.
ספר כתר שם טוב גאגין (ח״ג עמ' 165):
מנהג הספרדים בארץ ישראל לאכול הזרוע הצלוי באמצע הסעודה.
הרב שבתאי בן חיים זצ״ל (השבח לאל, עמ' 102)
מי שנהג לאכול את הזרוע צלויה בליל פסח – יכול להמשיך במנהגו. אך זה דווקא במקום שנהגו כך, כגון: יוצאי כורדיסטאן ותימן. ואין לאדם זה לחשוש שהוא כ״אוכל קדשים בחוץ", מכיוון שאנו מדגישים שאכילה זו היא רק "זכר לקרבן פסח". ורבני כורדיסטאן וחכמיה נהגו לאכול את הזרוע בליל הפסח הראשון (משתי לילות יו״ט שבגלויות), ולא חששו לספקות שהעלו האחרונים ז״ל על המנהג. וכן אני נוהג לאכלה בכל ליל פסח.
שו״ת יחוה דעת חלק ג סימן כז
שאלה: במושב שלנו נהגו בליל פסח, להגיש לשלחן בקערת הסדר בשר זרוע צלי, ואוכלים אותו בתוך הסעודה זכר לקרבן פסח, ויש שנוהגים גם לברך עליו אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת הפסח, האם רשאים להמשיך במנהג זה, והאם על כל פנים מותר לאכול את בשר הזרוע שהוא צלי, בסעודת הבוקר של יום הפסח?
תשובה: שנינו בפסחים (דף נ״ג ע״א): מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלים, מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלים. והטעם למנהג המקום שנהגו שלא לאכול צלי, משום גזירה שמא יאמרו בשר פסח הוא, ונמצא אוכל קדשים בחוץ, שיש על זה איסור כרת. ומבואר באחרונים שבארצותינו נהגו שלא לאכול צלי בליל פסח. ומבואר עוד בשו״ת רבינו יעקב וייל, מהרי״ו, (סימן קצ״ג), שאפילו במקום שנהגו לאכול צלי בליל פסח, אסור לאכול את בשר הזרוע שהוא צלי, שהואיל והוגש לשלחן עם המצה והמרור, זכר לקרבן פסח, יש לחוש בו יותר לשמא יאמרו בשר פסח הוא ונמצא כאוכל קדשים בחוץ. וכן כתב הפרי חדש (בסוף סימן תע״ג). וכן כתבו החק יעקב (שם ס״ק י״ז), והגאון רבי זלמן בשלחן ערוך (סעיף כ״א), והפרי מגדים (שם במשבצות זהב סק״ד) ועוד. לפיכך מה שנהגו במושב שלכם לאכול בליל פסח בשר הזרוע שהוא צלי, המוגש בקערת הסדר, הוא מנהג בטעות, ומצוה לבטלו. ומכל שכן לאלה המברכים עליו אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת הפסח, מלבד שהם מברכים ברכה לבטלה, וגדול עונם מנשוא, שעוברים משום לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, וכמבואר במסכת ברכות (ל״ג ע״א), עוד הם מוסיפים על חטאתם פשע, שמראים בעליל שהם כאוכלי קדשים בחוץ, שהרי הם מברכים עליו כמו שהיו אבותינו בזמן בית המקדש מברכים על קרבן פסח. והעושה כן בר נידוי הוא ח״ו. וכמו שאמרו כיוצא בזה בפסחים (נ״ג ע״א) תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי לאכול גדיים מקולסים בלילי פסחים, (כלומר, גדיים שלמים צלויים ראשם על כרעם ועל קרבם), שלחו לו חכמים, אלמלא תודוס אתה (שהיה אדם חשוב), היינו גוזרים עליך נידוי, שאתה קרוב להאכיל את ישראל קדשים בחוץ. ומבואר בהרא״ש (פסחים נ״ג ע״א) שאף במקום שנהגו לאכול צלי בליל פסח, גדי מקולס שדומה יותר לקרבן פסח, אסור. וכן כתב המאירי שם. וכן כתב באור זרוע חלק ב' (סימן ר״ל) ע״ש. וזאת אף מבלי להזכיר עליו שם פסח, אבל במפרש עליו שם פסח, אפילו אינו מקולס אסור, כמבואר בגמרא (שם /פסחים נ״ג ע״ב/). ולכן אמרו בגמרא שם, שהקונה בשר לצורך הפסח, אל יאמר בשר זה לפסח, אלא בשר זה ליום טוב. וכן פסק בשלחן ערוך /א״ח/ (סימן תס״ט סעיף א'): אסור לומר על שום בהמה בין חיה בין שחוטה, בשר זה לפסח, לפי שנראה שהקדישו מחיים לקרבן פסח, ונמצא אוכל קדשים בחוץ, אלא יאמר בשר זה ליום טוב. וכן אמרו כיוצא בזה בפסחים (קט״ז ע״ב), שהאומר בהגדה של פסח מצה זו שאנו אוכלים, צריך להגביה המצה, וכשאומר מרור זה שאנו אוכלים, צריך להגביה המרור, ואילו כשאומר פסח שהיו אבותינו אוכלים, אינו צריך להגביה הבשר, ולא עוד אלא שאם יגביהנו יש איסור בדבר פן יהיה נראה כאוכל קדשים בחוץ. וכן פסק הטור /א״ח/ (בסימן תע״ג), והאחרונים שם. ומכל שכן שהמברך ברכת הפסח על בשר הזרוע, שהוא נראה כאוכל קדשים בחוץ, ואין זה מברך אלא מנאץ, ואין ספק שהוא מנהג בורות, ועליו יומלץ: מנהג אותיות גהנם. ומצוה לפרסם ברבים שחובה לבטל המנהג הזה, שלא לאוכלו בליל פסח, וכל שכן שאסור לברך עליו ברכת הפסח. ולשומעים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב.
ברם יש לבאר שכל זה כשבשר הזרוע צלי, אבל אם הוא מבושל ורוצים לאוכלו בליל פסח בתוך הסעודה מבלי להזכיר עליו שם פסח כלל, יש להתיר.
קונטרס "וקנה לך חבר" סימן צג - אכילת זרוע צלי בליל פסח - מאת הרב יגאל כהן / מחוברת שבט-אייר תשס״ד (שנה ד') סי' יג
בס״ד עש״ק פ' צו תשס״ב
נשאלתי מחברים מקשיבים מבני עדת תימן הע״י אודות מה שנהגו אצלם, לאכול בסעודת ליל הסדר את אותו הזרוע צלוי שמניחים אותה בקערת ליל הסדר זכר לקרבן פסח. האם יש לפקפק בזה משום חשש שמא יאמרו בשר פסח הוא ונמצא כאילו אוכל קדשים בחוץ או לא?
תשובה: הרי שאין איסור לאכול בשר צלוי בכל מקום אלא בשר צלוי כולו כאחד שהוא כקרבן פסח ממש אבל אם הוא בשר עגל או בשר שה מחותך או שלוק מקצתו שאין זה דומה לבשר קרבן פסח מותר במקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים. וא״כ בני תימן הי״ו שהם מן המקומות שנהגו לאכול בשר צלי בלילי פסחים, רשאים לאכול את הזרוע שהוא חלק מן השה.
אולם בשו״ת מהרי״ו (סי' קצג) כ' וז״ל: ונהגו לאכול הזרוע. משום הכי נ״ל שאסור לאכול בין בלילה הראשון בין בלילה השני כיון שהוא זכר לפסח ואפי' במקום שנהגו לאכול צלי. עכ״ל…נמצא שלדעתם ז״ל דין הזרוע שהוא צלי והונח בליל פסח זכר לקרבן פסח, דינו כדין גדי מקולס, שבכל מקום אסור. ברם מסוגיית הגמרא הנ״ל משמע שאם אינו גדי מקולס כל שלא קרא לו שם אע״פ שעשאו זכר לקרבן פסח, מותר במקום שנהגו. דודאי תודוס איש רומי הנהיג כן זכר לקרבן פסח, ואעפ״כ לא מצאה הקפידה מנוח אלא כשעשאן גדיין מקולסין. וכן ראיתי למהרח״א בס' מקראי קודש (דקע״ח ע״א) שהביא דברי הפר״ח הנ״ל, וחלק עליו, שאף אם עושהו זכר לפסח כל שלא אמר בהדיא בשר זה לפסח, מותר לאוכלו צלי, כיון שאינו מקולס. וכדאמרינן בפסחים (נג:). וגם בס' מלכי בקודש הביא דברי הפר״ח, וכתב ע״ז, דמההיא עובדא דתודוס איש רומי שהנהיג לאכול גדי מקולס בלילי פסחים זכר לפסח, ונחלקו עליו חכמים, מוכח מפשט הסוגיא שאפי' נעשה לשם קרבן פסח, אם אינו מקולס מותר לאכלו מן הדין במקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים. ע״ש. ובס' ארץ חיים סתהון הביא מ״ש הח״י שאסור לאכול הזרוע הצלי שעושין זכר לפסח. וכ' ע״ז, אבל מורנו הרב מלכי הקודש דחה דבר זה, וכתב שאנו נוהגים לאוכלו. ע״ש. וחדשות אני מגיד, שכן מוכח מדברי מרן הש״ע שקבלנו הוראותיו, שהרי בסימן תעג ס״ד כ' שנהגו שהבשר יהיה צלי על גחלים. ולהלן בסי' תעו ס״א צדיק עתק לשון הרמב״ם הנ״ל שאם היה מחותך הרי זה מותר במקום שנהגו. ולא הוציא מן הכלל את הזרוע שצלאו ושמו בקערה זכר לקרבן פסח, משמע, שאף זו בכלל ההיתר וכאמור. ופשוט.
אמנם ראיתי למרן הראש״ל נר״ו בשו״ת יחו״ד ח״ג (סי' ז״ך) ששאל השואל על מנהג מושבו לאכול בשר זרוע צלי שבקערת הסדר. והשיבו, שבארצותינו נהגו שלא לאכול צלי בלילי פסחים ומבואר בדברי מהרי״ו וסיעתו שבשר הזרוע שהוא צלי, אסור בכל מקום, לפיכך מה שנהגו במושב שלכם לאכול בליל פסח את בשר הזרוע שהוא צלי, המוגש בקערת הסדר, הוא מנהג בטעות, ומצוה לבטלו. ע״ש. וקצת קשה שלא זכר שר כאן דברי האחרונים הנ״ל שהזכירם בשו״ת חזו״ע ח״א כרך ב' עמוד תשע״ז – תשע״ח. שהתירו לאכול בשר זרוע צלי במקום שנהגו ואע״פ שנעשה זכר לקרבן פסח ושכן הוא פשט השמועה בפסחים (שם). ונראה שהבין מרן הראש״ל נר״ו מן השואל שזהו מנהג חדש במושבו, ולכן העיר ע״ז שבמקומותינו נהגו שלא לאכול צלי בלילי פסחים. ועוד, שלפי דעת מהרי״ו וסיעתו אף במקום שנהגו אין לאוכלו. והקרוב אלי, שאילו ידע מרן הראש״ל נר״ו שזהו מנהג של כל קהל עדת התימנים ויש אומרים שאף בטריפולי נהגו כן, לא היה דוחה מנהג הנ״ל בשתי ידים, כי יש להם כר נרחב לסמוך על דברי האחרונים הנ״ל שכתבו שכן הוא פשט סוגיית הגמרא בפסחים, וספר תורה גבן הוא מרן ז״ל כמו שהוכחנו בעליל בסמוך. ואע״פ שראיתי למרן הראש״ל נר״ו בספרו חזו״ע ח״ב (עמוד קעו) שפסק לאסור בנ״ד, ובהערה שם כ' והרב מלכי בקודש חולק ע״ז וכעת אמ״א, אינו מוכרח. ע״ש. ואני עני לא ידעתי כיצד אפשר לדחות ראיית הרב מלכי בקודש הנ״ל מן הגמרא. ומה גם שכן נראה דעת מרן ז״ל שקבלנו הוראותיו.
לכן נלע״ד ברור כי מה שנהגו בקהילת תימן לאכול צלי בלילי פסחים ואף את בשר הזרוע הצלוי שהניחו בקערת הסדר זכר לקרבן פסח, מנהגם נכון הוא עפ״י הדין. וישראל אע״פ שאינם נביאים בני נביאים הם. זהו הנלע״ד להלכה ולא למעשה אא״כ יסכימו לזה גדולי הדור שליט״א. וציי״מ וימ״ן.
סיכום השיעור:
א. מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלים. מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלים גזירה שמא יאמרו בשר פסח הוא. ובכל מקום אסור לאכול שה צלוי כולו כאחד בלילה זה מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ, ואם היה מחותך או שחסר ממנו איבר או שלק בו אבר והוא מחובר הרי זה מותר במקום שנהגו (שו״ע תעו, א).
ב. מנהג האשכנזים שלא לאכול צלי בליל פסח. וכן נהגו רוב עדות הספרדים שלא לאכול צלי בליל פסח, ויש שנהגו לא לאכול צלי גם ביום פסח.
ג. יש עדות אצל הספרדים שנהגו לאכול צלי בליל פסח (כורדיסטאן, תימן, טריפולי, חלאב, וכן היה המנהג בעיר הקודש צפת) ולכולי עלמא יכולים להמשיך במנהגם ולאכול צלי.
ד. לדעת הגר״ע יוסף זצ״ל ועוד אחרונים אין לאכול הזרוע הצלי המונח בקערת הסדר בליל פסח, ומי שנוהג כך עליו לבטל מנהגו, אך ביום פסח מותר לאכול ממנו. אמנם לדעת כמה מהאחרונים מותר לאכול את הזרוע הצלי בליל פסח ואין בזה שום חשש וכן נהגו למעשה בקהילות יוצאי כורדיסטאן, תימן, טריפולי, חלאב, וכן היה המנהג בעיר הקודש צפת.
ויהי רצון שנזכה לעלות ולהיראות בבית הבחירה ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים ונודה לה' שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו בעגלא ובזמן קריב אכי״ר.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
