יום ראשון, 5 ביוני 2022

מגדיל או מגדול

ומגדל מגדול מגדיל,

יח תהילים

**1. נ-נא יח, פרק תהלים**

מַגְדִיל (נ-נא) יְשּועֹות מַלְכֹו וְעֹשֶׂה חֶׂסֶׂד לִמְשִׁיחֹו לְדָוִד וּלְזַרְעֹו עַד עֹולָם: עַל כֵּן אֹודְָך יְֹקֹוָֹק בַּגֹויִם וּלְשִמְָך אֲזַמֵּרָה.

**2. נ-נא כב, פרק ב שמואל**

מִגְדֹול (נ-נא) יְשּועֹות מַלְכֹו וְעֹשֶׂה חֶׂסֶׂד לִמְשִׁיחֹו לְדָוִד וּלְזַרְעֹו עַד עֹולָם: עַל כֵּן אֹודְָך יְֹקֹוָֹק בַּגֹויִם וּלְשִמְָך אֲזַמֵּר.

**3. מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר מזמור יח, ד״ה [לו] יח נא)**

כתוב אחד אומר מגדיל (תהלים יח, נא) וכתוב אחד אומר מגדול (ש״ב = שמואל ב׳ כב, נא), אומר יודן לפי שאין הגאולה באה על אומה אחת בבת אחת, אלא מהו מגדיל, לפי שהיא מתגדלת והולכת לפני ישראל, עכשיו הן שרוין בצרות גדולות, [וכשתבא הגאולה באה שהיא בצרות גדולות, לפיכך היא גדולה, לפיכך משולה הגאולה כשחר, שנאמר אז יבֹקע כשחר אורך (ישעיה נח, ח) והולכת ומתגדלת לפניו].

ולמה נמשלה כשחר, שאין לך אפילה גדולה יותר מאותה שעה הסמוכה לשחר, שכל הבריות היו נלכדין, ואם יעלה גלגל חמה כך ואחר תחלה עולה ומאיר עמוד השחר לעולם, ובאותה שעה גלגל חמה עולה ומאיר ואין הבריות נלכדין, שנאמר [וארח] (ואור) צדיֹקים כאור נוגה (משלי ד, יח). ומהו מגדול, שנעשה להם כמגדל מלך המשיח, וכן הוא אומר מגדל עז שם ה׳ בו ירוץ צדיֹק (משלי יח, י) ונשגב.

**4. אור תורה פרשת נח של״ה**

נחזור לענין, ענין נח מלמעלה למטה, ואז הוא צדיֹק גמור, אברהם אבינו מלמטה למעלה, משה רבינו הלך למעלה והוא ׳איש האלהים׳. ועתה יד. וחילוֹק גדול בין תיבה של ׳נח׳ לתיבה של ׳משה׳. אבאר ענין התיבה על פי הרמזים שכתבתי, ואֹקדים מה שכתב בזהר (ח״ג דף קס״ד ע״ב) שמביא הפסוֹק (משלי יח, י) ׳מגדל עז שם ידו״ד בו ירוץ צדיֹק ונשגב׳, ואומר, שרמוז על התיבה ׳ה׳צדיֹק׳ הוא ׳נח איש צדיֹק׳. ואגב אבאר ענין ׳מגדול׳ ו׳מגדיל׳ של פסוֹק ׳מַגְדִל ישועות מלכו׳ (משלי יח, י).

כתיב ׳מִגְדֹול ישועות מלכו׳ (שמואל ב כב, נא) ובספר תהלים (יח, נא) ונוהגין לומר זה, וכתבו האחרונים (אבודרהם, הל׳ ברכות שער הראשון) שבחול יאמרו ׳מגדיל׳, ובשבת ובראש חודש יאמרו ׳מגדול׳, ונתנו סימן: ׳שבת קרא וחודש קרא׳. שלישי, כמו שמצינו אצל ׳מגדל דוד׳ כמו שנאמר (שיר השירים ד, ד) ׳כמגדל דויד [צוארך] בנוי לתלפיות׳. הרי שלש, ׳מגדול׳, ׳מגדיל׳, ׳מגדל׳…

ועיֹקר ההתעוררות הוא מלמטה למעלה, ואז הוא ׳תמים׳, וכמו שנאמר באברהם אבינו (בראשית יז, א) ׳התהלך לפני והיה תמים׳. אבל מלמעלה למטה, אף שנעשה צדיֹק גמור, מכל מֹקום לא נֹקרא ׳תמים׳, על כן אמר הֹקדוש ברוך הוא לנח (שם ז, א) ׳כי אתך ראיתי צדיֹק לפני׳, ולא כתיב ׳תמים׳, כי נח מצא אבל הֹקדוש ברוך הוא לא מצא אותו ׳תמים׳. ודוד המלך ע״ה לפעמים ׳מזמור לדוד׳ ולפעמים ׳לדוד מזמור׳ (פסחים קיז ע״א; זהר ח״א דף ס״ז ע״א) כמו שכתב לעיל (אות ח).

וזהו סוד ׳מגדול׳ ו׳מגדיל׳, ׳מגדול׳ הוא בית ה׳, מדור השכינה, מתעורר מלמטה למעלה, כן כי החירֹק הוא למטה, ונקודת חולם מסיים כך ואחר למעלה; נקודה ראשונה היא חירֹק תחת ה׳מ״ם׳ למעלה על ׳ו׳. ׳מגדיל׳ מתחיל בפת״ח, רומז על ידו של הֹקדוש ברוך הוא פתוחה, והֹקדוש ברוך הוא הוא למטה, והוא התעוררות מלמעלה למטה, כן כי מסיים בנֹקודת חירֹק בסוף תיבה, והוא פותח למטה. אבל מעלת ׳מגדול׳ על ׳מגדיל׳ שהוא כתובים שהוא רוח הקודש, ו׳מגדול׳ הוא נביאים שהוא מעלה יתירה על כתובים. ושבת וחודש הם זמנים המורים על רוממות ישראל, החודש מורה כי תחדש אור ישראל בסוד ׳אור הלבנה כאור החמה׳ וגו׳ (ישעיה ל, כו) ומכל שכן שבת המורה על קדושת עולם שכולו שבת, על כן קוראין כן בהם ׳מגדול׳.

והנה השם יתברך רמז לנח שיעשה תיבה כמגדל (בראשית ז, א) ׳כי אתך ראיתי צדיֹק׳, והוא ׳איש צדיֹק תמים׳ (כדפירשתי אות יד). אכן התעורר אותו לֹקחת מוסר שמכאן ואילך יהיה הולך משלמות לשלמות כי הוא מגדל, ויֹקויים בו ׳מגדל עז שם ה׳ בו ירוץ צדיֹק ונשגב׳. והאדם נֹקרא מהלך, כי הוא הולך משלמות לשלמות, והמלאכים עומדים נֹקראים, שעומדים במֹקומם. עד שזוכה לידבֹק בין הכתות הֹקדושות האלה, ׳רץ׳ נֹקרא זהו, שהוא צדיק ביותר ובן מעלה, ומגיע למקום שאין שאר יכולין להגיע, ונקראים ערכו מהלכים. זהו שאמר מי שזכה לעלות עד ׳מגדל עז שם ה׳׳, הוא רץ ונשגב מכל, וגדול מעלתו אפילו ממעלת המלאכים, כי דבֹקותו מכסא כבוד ולמעלה.

וזה רמז לו יתברך השם בבנין התיבה, שיהיה מגדול, דהיינו התעוררות מלמטה למעלה עד רום המעלה. ובזה ׳צהר תעשה לתבה׳ (בראשית ו, טז) ותאיר. אבל הֹקדוש ברוך הוא רמז לו שאם לא יהיה התעוררות מלמטה למעלה רֹק, הוא רמז על בחינת ׳מגדיל׳, וסוד ׳ופתח התבה בצדה תשים׳ (בראשית ו, טז) כי ׳תבה׳ זו רומזת על תיבת ׳מגדול׳, כי ׳פירושה גם כן ׳מלה׳, והפתח בצד התיבה הרומזת ל׳מגדיל׳, ירמוז ל׳מגדיל׳, וסוד תיבת ׳מגדיל׳ שבצד ׳מגדול׳ יש פת״ח תחת המ״ם (כדפרישית אות י׳ד).

ונגד אלו הענינים היה דוד לפעמים ׳מגדיל׳ ולפעמים ׳מגדול׳. וענין ׳מגדל דויד [צוארך] בנוי לתלפיות׳ (שיר השירים ד, ד) הוא בית המקדש של מטה, ש(ה)כל [פיות] פונין בו (ברכות ל, א), המכוון נגד בית המקדש שלמעלה (תנחומא, ויֹקהל) ׳ושכנתי בתוכם׳ (שמות כה, ח), ורומז על המֹקדש שלעתיד שיֹקוים ׳ושכנתי בתוכם׳ כדפירשתי, וסוד ׳מגדל׳ הוא חירֹק תחת המ״ם (אות יד-טו). וסוד ׳מגדל דויד׳ הוא ששם הגנוז והנסתר אור סוד הקמץ, והוא ברום המעלה.

וכתיב בדוד (שמואל ב שם) תיקון לקלקול מגדל הפלגה (דור הפלגה), ׳ונעשה לנו שֵּם׳ (בראשית ח, יג), דוד ׳ויעש שֵּם׳.


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום חמישי, 2 ביוני 2022

עומר שבועות וירידת המן

בנקודות המדרשה — וירידת שבועות עומר

לאין שבועות חג. "שבועות" — השם שלו. לא חג בפני עצמו, אלא תאריך אחרי ספירה. "חג מתן תורה" — דברי חכמים. למה לשמוח בקבלת חוקים? ביום שבו קיבלנו את "חוק העונשין" — לשמוח במדינת ישראל.

בספירת העומר וחג השבועות יש שלושה מרכיבים:

1. "שבת" — שבע שבתות, ממחרת השבת. השבת מרכזית בו. 2. "ממחרת" — למה לא אומרים ממחרת היום השני של פסח? 3. הספירה תחילה עומר אחד, ובסוף מנה כפולה, והבאתם את העומר — לחם.

עומר — הפעם השנייה שמופיע המן. מצוות לגולגולת. שם יש שלושת העומרים.

שלושת החוקים של המן, האלה הדברים:

1. הפעם הראשונה — שעם ישראל מצווה על שבת. לא ללקוט בשבת. 2. לא להשאיר למחרת מיום. 3. ביום שישי מקבלים כפול.

מה הקשר? מה זה בכלל עומר? השורש עמ״ר — פירושו לא צער של שיעבוד. מצד שני מעמר — זה אוסף, "ומכרו בו והתעמר". אחת מל״ט מלאכות — מלקט, "בה תתעמר" (אדם שהתפזרו לו פירות בחצר).

אפשר להגיד שיש קשר ביניהם. עיקר המסר: בספירת העומר אנחנו אוספים ימים. אבל אם כל החיים שלנו זה איסוף ללא סיפוק, עימור תמידי של פירות — אנחנו בעצמנו מתעמרים. עלו לעמר את עצמו.

1. לכן אסור לאסוף בשבת — כי מתעמרים בעצמנו, רק בימי החול. 2. כמה שצריך — עם ישראל מתחנך מעבדות לחירות באופן מדורג. לחשב את הכלכלה אמנם, אבל לא להיות בחרדה לגבי מחר. 3. נולד לנו עוד ילד, אולי נשעבד עצמנו יותר! אבל הרב אומר — רגע, כשצריך אני אביא לכם לחם כפול, משנה.

אם נתבונן שוב בתלונה על המן — העם צודק: אין אוכל. אז ה' עונה: הנה קחו. אבל הוא עונה: אם לא, בוא ננסה את עם ישראל — "הילך בתורתי".

מלקטים את העומר. אבל בדיוק כמה מלקטים — כל אחד צריך עומר לגולגולת. ״וַיָּמֹדּוּ בָּעֹמֶר, וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר. ״ מי שעימר יותר ממה שצריך — סתם ליקט ובזבז זמן ומאמץ.

ופה השאלה: מה עושים עם הזמן הפנוי? זה הניסיון של ה'. האם אתה הולך לחפש משמעות החיים? לכן חוגגים את הרגע הזה — אנחנו רוצים יותר מזה! אמרנו להשם — תודה לחיים שקיבלנו, לחיים עם משמעות.

עברו על החוקים. ויצאו מן העם אנשים, ויותירו, וילקטו איש מחוק אחד. ויבואו הנשיאים על הכפול.

תהילים לט: ״הוֹדִיעֵנִי ה' קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא אֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי״ — תודיע לי כמה ימים אחיה, זה יעזור לי.

״הִנֵּה טְפָחוֹת נָתַתָּה יָמַי … אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ, אַךְ הֶבֶל יֶהֱמָיוּן, יִצְבֹּר וְלֹא יֵדַע מִי אֹסְפָם. ״ אין לי וודאות מי ישתמש במה שנצבר. במילים אחרות: שימיו מדודים. ועוזרת לנו ההבנה שהאדם בעולם מדוד — להפסיק לעמר, ללקט ולאסוף ולעסוק במשמעות החיים.

גם כשאוספים משהו שאינו מן — זוכרים שאפשר לאסוף את זה. בספירת העומר אנחנו סופרים יום כל יום ומבינים שהזמן שלנו בעולם מדוד. אם נבזבז אותם בעימור — "יצבור ולא ידע מי יאספם". ולפי הרמב״ם בהלכות מלכים — הימים הפנויים לעסוק בתורה, מטרת הטובה של אחרית.

זאת הצהרה שלנו בערב חג השבועות!


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

ג' יסודות לקראת קבלת תורה - הרב אשר וייס

בס״ד

ג' יסודות לקראת קבלת תורה

הרב אשר וייס (סיכום, עריכה ותוספות הלל מרצבך)

אנו לפני קבלת תורה. כתוב בפסוק (שמות יט, ב): ״וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר״.

אור החיים כותב שם בפרשת יתרו: ״ויחנו ישראל כנגד ההר״. מלמד אותנו 3 יסודות:

עמל התורה — ״ויסעו מרפדים״ – סנהדרין צז – שרפו ידיהם מדברי תורה. להתרחק מרפיון ידיים. צריך עמל ויגיעה. בפרק ו של אבות: ״כך היא דרכה של תורה פת מלח תאכל ומים במשורה תשתה״, וכן כותב הרמב״ם בפרק ג׳ מהלכות תלמוד תורה על עמל התורה.

ענווה — ״ויחנו במדבר״, נדרים נה, עירבין נד. ״אין דברי תורה מתקיים אלא במי שמשים עצמו כמדבר״. רש״י: ענווה, ומפקיר עצמו ללמד תורה לכלל. אור החיים מפרש מלשון ענווה. תענית דף ז, תורה נמשלה למים — ״אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שמשפיל עצמו״.

אחדות ואהבה — ״ויחן שם ישראל כנגד ההר״ — התורה היא רק כשאנו באחדות.

עמל תורה

מסופר בגמרא שבת קמז ע״ב:

״רבי אלעזר בן ערך איקלע להתם [לפרוגייתא ולדיומסת]. אימשיך בתרייהו [דיין פרוגיתא ומי דיומסת], ואיעקר תלמודיה ממנו שכחו. כי הדר מהתם, אתא וקם למיקרי בספרא. בעא למיקרא את הפסוק ׳החדש הזה לכם׳. וקרא ׳החרש היה לבם׳. בעו רבנן רחמי עליה, והדר אליו תלמודיה״.

ר׳ אלעזר הולך למרחץ, כשהוא חוזר משם הוא קורא בתורה ״החודש הזה לכם״ ויוצא לו: ״החרש היה לבם״. חז״ל מגנים אותו, שזה בגלל שהוא הלך להתענג. האם בגלל זה הוא שכח את התורה? כנראה זה היה תמרור אזהרה. ר׳ אלעזר גדול הדור לא יכול להרשות לעצמו מרחצאות. שלמה מבקש ״ונתת לעבדך לב שומע״. כך ״לב חרש״ היא קללה שאין כדוגמתה.

מזהירים את ר׳ אלעזר: במקום ״החדש הזה לכם״, במקום להתחדש בתורה, אתה תגיע ל״חרש היה לבם״.

ענווה ושפלות

בפרק מצות חליצה בירושלמי, וכן במדרש רבה פרשת בשלח. סיפור מדהים (בראשית רבה וישלח פרשה פא סימן ב):

״אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה… רבי עקיבא אמר מי גרם לך להתנבל בדברי תורה על ידי שנשאת את עצמך בהון? רבינו הוה עבר על סימוניא ויצאו אנשי סימוניא לקראתו אמרו לו רבי תן לנו אדם אחד שיהא מקרא אותנו ושונה אותנו ודן את דיננו, נתן להם רבי לוי בר סיסי ועשו לו בימה גדולה והושיבו אותו למעלה ממנה, נתעלמה דברי תורה מפיו.

שאלו אותו שלשה שאלות אמרו לו גדמת יבמה היאך חולצת? ולא השיבן, רקקה דם מהו? ולא השיבן כלום, אמרו דלמא דלית בר אולפן בר אגדה הוא נשאליה קראי. אמרון ליה מהו דין, דכתיב (דניאל י) את הרשום בכתב אמת, אם אמת למה רשום ואם רשום למה אמת, ולא השיבן.

וכיון שראה שצרתו צרה השכים בבקר והלך לו אצל רבינו, א״ל מה עבדון לך אנשי סימוניא אמר לו אל תזכירני צרתי שלשה שאלות שאלו אותי ולא יכולתי להשיבן. א״ל ומה אינון א״ל גידמת במה היא חולצת א״ל והא לא היית יודע להשיב, א״ל אין אפילו בשיניה אפילו בגופה, רקקה דם מהו א״ל ולא היית יודע מה להשיב א״ל אם היה בו צחצוחית של רוק הרי הוא כשר ואם לאו הרי זה פסול, אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת אם אמת למה רשום ואם רשום למה אמת, אמר לו ולא היית יודע להשיב אמר לו רשום עד שלא נגזרה גזירה אמת משנגזרה גזירה… אמר לו ולמה לא השיבות אותן כשם שהשיבות אותי. אמר ליה עשו לי בימה גדולה והושיבו אותי עליה למעלה הימנה וטפת רוחי עלי ונתעלמו ממני דברי תורה וקרא עליו המקרא הזה (משלי ל) אם נבלת בהתנשא״.

הכבוד והגאווה משבשים דעתו של אדם.

אחדות ואהבת ישראל

כותב המדרש על מעלת השלום בתוך עם ישראל והאחדות שצריכה להיות בינינו:

תנחומא — שופטים סימן יח:

״אמר רבי אליעזר הקפר ברבי גדול כח השלום שבשעה שישראל עושין חבורה אחת אפילו עבודה זרה ביניהם — אין מדת הדין נוגעת בהם שנאמר (הושע ד) חבור עצבים אפרים הנח לו, ובשעה שהן חלוקין מדת הדין נוגעת בהן שנאמר (הושע י) ׳חלק לבם עתה יאשמו׳״.

תלמוד ירושלמי מסכת פאה פרק א הלכה א:

אמר רבי אבא בר כהנא: דורו של דוד כולם צדיקים היו וע״י שהיה להן דילטורים היו יוצאים במלחמה והיו נופלים… אבל דורו של אחאב עובדי ע״ז היו וע״י שלא היה להן דילטורין היו יורדים למלחמה ונוצחין.

נקבל על עצמנו 3 דברים לקראת מתן תורה:

עמל תורה מתוך שמחה. (היום יש שוטנשטיין ומתיבתא. אף אחד לא יכול לפתור את עצמו מלימוד).

ענווה ושפלות.

אחדות ישראל ״יחד כולנו באור פניך״.

חג שמח לכולם


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

פרשת נשוא-חג השבועות תשפ''ב מעוצב

ם בוש תורה מתן

ב יתירה נשמה טוב יום

הבדלה בסדר דנה בפסחים הגמרא טוב יום בליל אינה היא הרי ו, שבת במוצאי שחל,

קום המ על. הרשב״ם הבשמים1 את מזכירה לדבר טעם העניק – ש ישנה טוב ום בי אף

: יתירה נשמה

יום ב הבשמים על מברכין שאין לפי לבשמים סימן האמוראין נותנין שאין "ומה ב גם שהרי טוב כשבת" יתירה נשמה לנו יש טוב יום 2. ב הקשו כך על תוס פות:

"ו בשמים? תקינו לא אמאי טוב יום במוצאי כן דאם קשה דביום נראה לכך

יתיר נשמה ליכא טוב " ה 3. הר הסבר על זו קושיה מפאת לדבר: אחר הסבר התוספות בעלי הביאו שב״ם

" כמו מועיל ושתיה ואכילה טוב יום דשמחת משום בשמים מזכיר אין והכא

" ועיקר נכון הטעם וזה נכונים לא טעמים ויש בשמים, 4. עדיין אולם הרשב״ם שיטת קשה – אכן אם ב יש לא מדוע ירה ית נשמה טוב יום

על מברכים ה? יציאתו ב בשמים הר דברי פי על המוב מב״ן אפשר משמואל' ב׳שם ם אי

הדבר: שיתיישב

ב שמשיגין יתירה דרוח הרמב״ן דברי ידוע "והנה טוב יום מסתלקת אינה

במוצאי לבשמים. צריכין אין וע״כ טוב, יום אדומו״ר אבי כ״ק אמר והטעם לו אין בו יד תפוסת לאדם ואין בחסד משמים הניתן דבר דכל משום זצללה״ה

אבל יתירה, הנשמה מסתלקת שבת במוצאי וקיימא בוע דק שבת וע״כ קיום,

יום ב טוב מסתלקת איננה ע״כ בו יד תפיסת לאדם לו יש לי' מקדשין דינא, דבי

ב יתירה מעלה וזהו ו ששבת הדברים וממוצא מבשבת. טוב יום טוב יום לכל

" מיוחדת מעלה יש אחד 5.

1 ע״ב קב. פסחים

שם. 2

3. שם

ו שם. 4 עוד אה ר, ע״ב לג ביצה ן ב "בר, םש פסחים ועוד.' תו״ש׳וינפש

'ואל משמ 'שם 5 תרע פורים שושן קפ.)ה עמ' (שמות "ד

א– נש השבועות חג

, דהיינו וו ביציאתו מסתלקת אינה זו אולם טוב, , ביום לאדם יתירה נשמה ורדת י דאי מ יד, תפיסת לאדם בו שיש מפני שאי ה ן בשבת. כן

ל שבת בין המעבר טוב יום אותה ידי על מואר בב שתקנו המרגלית בל:

בבבל– מרגניתא לן קינו "ת ותלמדנו צדקך משפטי את אלהינו ה' ותודיענו שבת קדושת ותורישנו נדבה וחגי ששון זמני ותנחילנו רצונך חקי לעשות יום ואת הבדלת טוב יום לקדושת שבת קדושת בין הרגל וחגיגת מועד וכבוד בקדושתך ישראל עמך את וקדשת הבדלת קדשת המעשה ימי מששת השביעי

" וכו לנו ותת׳ן 6.

ב שבועות בליל שמים

ליל בכל כן, אם טוב יום אין שבת במוצאי החל צ ל ריך בשמים – הוא מיוחד אולם

מנהג על יששכר' ב׳בני כך מיים. שמי לבשמים מיוחד מקום בו שיש שבועות ליל

וי שושנים להכין ישראל: השבועות לחג רק

היא תורה ישראל "מנהג בחג בשמים עשבי ושאר וורדים שושנת להכין

השבועו התורה את בהם מעטרין וגם, ת – הוא פ המדרש דברי עפ״י 'לדעתי

פ 'אחרי כ. החוחים. . בין כשושנה פסוק על "ג נטוע פרדס לו שהי' למלך. משל

לו והלך לאריס ומסר. וחי' תפ ושל רמונים. ושל גפנים. ושל תאנים של שורה ודרדרים חוחין מלא ומצאו עשה מה לידע בפרדס והציץ המלך בא ימים. לאחר נפשו ושבת בו והריח נטלה ורד של אחת שושנה בו ראה לקוצו קציצים הביא

. הפרדס כל ינצל זו שושנה בשביל המלך אמר עליו

כול העולם כך ו לאחר תורה בשביל אלא נברא לא כ הקב״ה ץ הצי דורות "ו המבול דור במי'. מים אנוש דור במים. מים מלא ומצאו עשה מה לידע בעולמו

שנא׳ד לקוצו קצצים והביא במים. מים הפלגה דור במים. 'מים ישב. למבול להם שנתן בשעה והריחה ונטלה ישראל אלו ורד של אחת שושנה בו וראה

הקב״ה אמר ונשמע נעשה שאמרו בשעה עליו נפשו ובבת הדברות. עשרת עכ״ל" כולו עולם ינצל לישראל תורה בזכות הפרדס. ינצל זו שושנה בשביל 7.

ע."ב לג ברכות 6 וראה במהרש״א שם. ץ ר ס' ח״ג הרשב״א ב״תשובות עוד וראה,

סיוון יששכר' 'בני 7. ז, ד

תורה במתן משיחי ניחוח

שורש ה של ש אותה ו ריחנית שנה נעוץ ש בראשיתו עולם ל ה יחוח ו, נ א מבשם ף את

, המשיחית אחריתו 'בני:'יששכר בעל לבאר שממשיך כפי יהי ב״ב שלעתיד הנביא ישעי' שהתנבא מה כ״פ מ״ש עפ״י תתבונן 'ולדעתי משארי הריח דחוש אולמי' מאי י״י ביראת והריח בריח המשיח. מלך מעלת

ה בעי. וטעמא דייקא הריח חוש המשיח למלך הובטח אשר חושים. כל שנא' הריח על שמברכין מנין ברכות. במס' משארז״ל עפ״י ואומר ואען וכתוב הריח זה הגוף ולא ממנו נהנית שהנשמה דבר איזה וכו' תהלל הנשמה

וכו האשה ותר״א האדם 'א חט אצל נזכרו החושי' כל. . והנה תהלל הנשמה. כל לא הריח חוש אבל וכו' ויאמר וישמעו. ויאכל ותתן. וכו' ותאכל וכו' ותקח החושים שארי כמו אדם בחטא כ״כ נפגם לא הריח חוש כי נראה הנה. נזכר.

. . הגוף ולא ממנו ניהנית הנשמה רוחנ. י. הוא הריח חוש ע״כ לע״ל ע״כ החושים כשאר אדם בחטא כ״כ נתפגם לא הריח שחוש כיון ומעתה

ממש אדם (הוא צדקנו משיח בביאת אדם חטא מן העולם תוקן י כאשר ב״ב אשר הזה בחוש מעלתו תגדל בזה הנה משיח) דוד אדם אדם מר״ת כידוע מעלתו תגדל הזה ובחוש י״י ביראת והריח״ו אז החטא בזמן גם לברכה נשאר

. נ״ל החושים שאר מן המעשר י שע ולולי אדם חטא לגמרי ניתקן תורה מתן בשעת דגם ידוע "והנה היו החושים כל עם והגוף המות. נתבטל הי' כבר אזי לקלקולו הדבר חזר

. ב״ב. לעתיד שיהיה וכמו או״ר כתנות החטא קודם שהי' כמו לרוחניים. חוזרים

שבו שנתגשמו החושים וכל חטא נתקן הנכבד שבמעמד הוא שכן וכיון כמו הנה אדם. בחטא כ״כ נתפגם שלא הריח חוש כולנה על ועלתה לרוחניים במתן היה כן כמו המשיח מלך אצל ראש למעלה לעתיד ההוא החוש שיהי'

… וכו כן החוחים בין כשושנה דודים בשירת החכם המלך אמר ע״כ 'תורה ותבין

מתן ם ביו בשמים ועשבי שושנים להכין היא תורה ישראל מנהג ביותר

" תורתינו 8.

, דהיינו המפ ישראל של ריחם תורה– במתן יחוחו נ יץ משמעות לתת בכדי בו יש

כולו; לעולם ממנו– ית נהנ שהנשמה בדבר לישראל."ה הקב בין המגע נקודת שם

ח שם, . ם ש 8

הבושם ערוגת

לנו הרי אף העולם את ממלא הטוב ניחוח ה ולם א, תורה במתן ישראל של בושמם

נוסף– מכיוון מצד ה ידי על תורה של נתינתה: קב״ה

" הבושם?' כערוגת דכתיב׳לחייו מאי לוי בן יהושע א״ר שיצא ודיבור דיבור כל

בשמים. כולו העולם כל נתמלא הקב״ה מפי נתמלא ראשון שמדיבור וכיון

הלך? להיכן שני דיבור ראשון מעביר והיה מאוצרותיו הרוח הקב״ה הוציא

ראשון, אלא שנים שו תקרי אל עובר' מור נוטפות שושנים שנאמר׳שפתותיו

ששונים" 9. המהר״ל ראה אלו בבשמים ל סות התייח: הדין מידת

" הדבור כי יתברך, השם של הדבור מכח בשמים מתמלא העולם כל שהיה ומה

הוא שהדבור י ומפנ למעלה, שהתבאר כמו דין בגזרת הוא ברוך הקדוש של הדין מדת אל מתיחס הבשמים כח כי עמהם, הבשמים כח נמשך לכך דין, גזרת של הדבור אחר נמשך שהיה בשמים מתמלא העולם כל שהיה אמר ולכך

" הוא ברוך הקדוש 10. קשה– לכאורה ו הדין מידת של שייכות ה ה מ אלא העולם? לבישום היה צריך הדין מן

העו כך, מבושם להיות לם החטא– זוהמת קת כשמסתל ואכן, החטא טרם נברא

' ד. ביראת וה''ריחו נשמתם11 יצאה שעה אותה, להתקיים היה יכול העולם שאין,

ול בשמ. ים12 מצריך הוא הדין ידי על קיומו המשך

ב ואף מעלה, של כדוגמא תורה מתן של בושם היה סיני בהר יתירה נשמה יש טוב יום

מת– המבש זה ו אדם; מעשה מצד של הסברו מכאן תורה מתן של ה׳לקיחה'. חלק

לעיל הרמב״ן בדברי נזר י האבנ – שיש מפני מסתלקת אינה היתירה הנשמה טוב ום בי

יד.''תפיסת בה

ע" פח שבת 9. ב

10. לא ישראל 'פארת 'ת

11 " שם בגמ' ריב״ל שממשי: ך כפי של נשמתן יצתה הקב״ה מפי שיצא ודיבור דיבור כל ואריב״ל

שנאמר ישראל קיבלו? היאך שני דיבור נשמתן יצתה ראשון שמדיבור ומאחר בדברו.' יצאה 'נפשי אל תניף נדבות שנאמר׳גשם אותם חיה וה מתים בו להחיות שעתיד טל הוריד ונלאה נחלתך ים ק

." כוננתה' אתה

12 יעקב 'עיון עוד 'ראה ורי״ף. שם

– התיקון שית רא מהריח

ה כאמור נפג שלא החוש הוא ריח מתחיל ממנו דווקא כן ול הראשון, אדם בחטא ם

סיני– בהר הבשמים עניין זהו תורה. במתן יקון הת זוהמ כשפסקה רו חז ישראל של תן

עבודתם ופתיחת טא, הח קודם הראשון אדם מד למע הם משמואל ב:''שם כך מהריח.

… לוי בן יהושע ר' ואמר שבת "בש״ס בני בספר שכתוב מה עפ״י יובן והענין

… אדה״ר בחטא נשתתפו שבאדם החושים דכל יששכר שלא הריח מחוש חוץ

. עכת״ד נתפגם, ולא בהחטא נשתתף שהי טו״ר הדעת עץ היפוך החיים עץ שהוא התורה דבקבלת לומר יש 'ובזה

… הדעת עץ חטא על תיקון חוש שהוא נתפגם שלא בחוש להיות צריך הי'

. שנתפגמו החושים ליתר התיקון מתפשט וממנו הריח, הבא להאדם לימוד וזה שבלב הפנימית נקודה והוא נתפגם, שלא מאבר להתחיל שצריך להתתקן ההוא להנקודה באים רבה יגיעה שע״י והיינו ידעה, לא ואיש בתולה, שנקראה

כל על תיקון מתפשט ממנו הלב, בעומק ותורתו בעבודתו נוגע שהוא וכ " האברים 13.

ומוריה סיני ניחוחות

ב ממז אחד המשורר פותח בתהילים ירושלים מורי קודש: 'ב׳הררי

" בהררי-קודש יסודתו שיר מזמור ל-קורח "בני 14. ב ואמרו מדרש – אלו: המוריה והר סיני הר

קדושים הרים שני בזכות ירושלים עולם של יסודתו קדש. בהררי "יסודתו –

" המוריה והר סיני הר 15. סיני של ריחות לנו הרי הקטורת של וריח תורה מתן של ריח מוריה, של וריחות –

שכל מהם מתבשם העולם תורה– מתן בליל המוריה הר ד לי ללמוד; משמעות לכך יש

שלפנות עד התעלות, של מיוחדת ד פני את להיראות.'לך נ הבוקר

13 עמ (במדבר תרע״א שבועות משמואל' ''שם מט-.)נ

14 תה א. , פז ילים

15.'י שמעונ 'ילקוט ראה

למדים16: נמצאנו

נחל בטעם נים הראשו קו ב ברכת השמטת שבת במוצאי החל יו״ט בליל שמים ו, – הרשב״ם ביאר משום

יתירה׳ב נשמה ישנה. יו״ט ב שאף משמוא שם, ו״ט י במוצאי מסתלקת זו נשמה אין ש אביו בשם הביא ל'

בשו בו יד. ת תפיס לאדם שיש משום, שבת ממוצאי נה מקום לבשמים נתגדר השבועות בחג ם אמנ

משום, מיוחד תורה במתן ש ניחו הופץ, המעניק ישראל של חם לעולם. משמעות חוש הריח שהנשמה

את מהווה – ממנו נהנית בין המגע נקודת לק ישראל. ב "ה נפ שלא חוש, זה אדה״ר, בחטא גם שנתן הוא

תורה במתן, ריחו של ן זוהמת פסקה אז המשיחי. לעתיד ן התיקו ניחוח והוא ישראל, במתן הבושם אולם

– וסף נ מכיוון ריחו נותן תורה הקב ע״י התורה נתינת מצד ש "ה, ודיבור דיבור כל ב העולם את לא נתמ

צריך הדין שמן לדין, מתייחס הדיבור בשמים. מבושם להיות העולם, היה הדין ידי על קיומו המשך אף ו

ב בשמים. מצריך י ב היה סיני הר מ מצד שום ת ב יש טוב וביום תורה, ן חלק זהו האדם; מעשה מצד ם ישו

בתורה שלנו ה׳לקיחה' מסתלק אינו ו. הוא, שלא הפנימית בנקודה לאחוז האדם, עבודת ראשית זה מריח

נפג בחוש החל תורה במתן שתיקונם כישראל מה, ניחוחות גם ישנם אולם סיני, יחוחות נ לנו הרי הריח.

; מוריה קטורת של וריח תורה מתן של ריח; קודש הררי ההתעלות מעלת מכאן מהם מתבשם. העולם שכל

ד. פני את נ׳יראה בוקר שלפנות עד תורה מתן בליל המוריה הר ליד, הלימוד 17

16 העורך מדברי הינה זו. תוספת

17 במוצאי נאמרה זו שיחה תשל״א השבועות, חג ליל ש. בת, השיחות0587943034 וקבלת לפניות הדרי. למשפחת שמורות: הזכויות / elishag100@gmail. com


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

תורה נמשלה לאש ומים

ל נמשלה תורה ומים אש

הצגה

א. שמות יט: ״וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר, וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל-הָהָר, וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד; וַיֶּחֱרַד כָּל-הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה. וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת-הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים, מִן-הַמַּחֲנֶה; וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר. וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ, מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה׳ בָּאֵשׁ; וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן, וַיֶּחֱרַד כָּל-הָהָר מְאֹד. ״

ב. דברים ד: ״וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד-לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל. ״

ג. שופטים ה: ״ה׳ בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם רָעָשָׁה אֶרֶץ גַּם-שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם-עָבִים נָטְפוּ מָיִם. מִפְּנֵי ה׳ זֶה סִינַי מִפְּנֵי ה׳ אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל. ״

ד. תהילים סח: ״אֱלֹקִים בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה. אֶרֶץ רָעָשָׁה אַף-שָׁמַיִם נָטְפוּ מִפְּנֵי אֱלֹקִים זֶה סִינַי מִפְּנֵי אֱלֹקִים אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל. גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹקִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ. ״

ה. ירמיה כג, כט: ״הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָאֵשׁ נְאֻם ה׳. ״

ו. ישעיה נה, א — רד״ק: ״הוֹי כָּל-צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם. ״ אפשר שהמים — משל לתורה ולחכמה, וכמו שאי אפשר לעולם בלא מים, כך אי אפשר לעולם בלא חכמה. וכמו שהצמא מתאוה למים, כך הנפש החכמה מתאוה לתורה ולחכמה, כמו שנאמר בנבואת עמוס: ״לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳. ״

העמקה

ז. מדרש תנחומא (ורשא), פרשת כי תבא, סימן ג: ״שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ״ — נמשלה התורה לשמן, ונמשלה למים, דכתיב ״הוֹי כָּל-צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם. ״ מה המים — אין העולם יכול לעמוד בלא הם, ואדם מטהר עצמו בהם — כך אין העולם יכול לעמוד בלא תורה, והתורה מלמדת את האדם היאך יטהר. ומה המים — אין אדם נוטע אילן ולא בונה בית אם אין לו מים — כך אין העולם יכול לעמוד בלא תורה. ומה המים — חיים לכל העולם — כך התורה חיים לעולם. כל מי שאינו יודע לשוט בהם אובד מן העולם — כך כל מי שאינו יודע למצוא דברי תורה אובד מן העולם. ומה המים — נמשכין לכל מקום שירצה — כך התורה משוכה בכל העולם. ומה המים — אין מתקיימים בגרגיות של כסף ולא של זהב אלא של חרס — כך התורה אין מתקיימת בגס הרוח אלא במי שדעתו נמוכה עליו.

ח. תענית, דף ז: אמר רבה בר בר חנה: למה נמשלו דברי תורה כאש? שנאמר (ירמיהו כג, כט): ״הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָאֵשׁ נְאֻם ה׳. ״ לומר לך: מה אש — אינו דולק יחיד, אף דברי תורה — אין מתקיימין ביחידי.

ט. ספרי דברים, פיסקא שמג: ״מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ״ — מגיד שדברי תורה משולים באש. מה אש — נתנה מן השמים, כך דברי תורה נתנו מן השמים, שנאמר: ״אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן-הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם״ (שמות כ, יח). מה אש — חיים לעולם, כך דברי תורה חיים לעולם. מה אש — קרוב לה אדם נכוה, רחוק ממנה צונן — כך דברי תורה, כל זמן שאדם עמל אותו הם חיים לו, פרש מהם ממיתים. מה אש — כל המשתמש בה עושה רושם גופו, כך דברי תורה — כל המשתמש בהם עושה רושם גופו. מה אש — עמלים בה ניכרים בין הבריות, כך תלמידי חכמים ניכרים בהילוכם ובדבורם ובעטיפתם בשוק.

י. בראשית רבה צה, ג: ומהיכן למד אברהם את התורה? אומר: כליותיו שתי נעשו כדים של תורה, והיו נובעות מים.


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום רביעי, 1 ביוני 2022

שבת פרשת נשא 2

וישמעאל אברהם של מותם את התורה מציינת הפרשה בסוף אישה, לו. מוצא במיל לשתות לו שתתן ממנה מבקש אליעזר כאשר רבקה של מעשיה את מתארת התורה

"חד ב שבת״י

עלו יעקב ין | ע השבת-מושב ן 'ה סיוון | התשפ״ב נשא- פרשת שבועות חג

בס״ד

ה רה– תו דבר ל איי רב קנטרוביץ- מ רב ה ושב

שהתחיל ארוך תהליך אחרי נשא. פרשת שבת עם שבועות חג את לחבר זוכים אנחנו השנה

במשך49 העומר את ספרנו הפסח, חג במוצאי שבועות- חג הגדול לרגע והגענו ימים, מתן חג

. תורה אינו גדול כזה יום מדוע והשאלה, התורה קבלת חג הוא שבועות שחג מזכירה לא התורה

בתורה ברמז ולו? מוזכר שאר שבועות. חג הוא בתורה מוגדר תאריך לו שאין היחיד שהחג מתעצמת, יותר עוד השאלה

חל50 שבועות חג ואילו תאריך, להם יש החגים אינו התאריך אבל הפסח, חג לאחר יום

שבו חג עדים, ידי על הלבנה את קידשו (כאשר מוגדר. ב- דוקא חל לא עות בסיוון )ו לתורה ביחס חשובה מאוד נקודה לנו להדגיש באה שהתורה לומר, ניתן אלו לשאלות: תשובה

רק בתורה, יעסוק שהוא להגיד יכול אדם. מסוימים ובזמן במקום תלויה לא התורה זמן לו אין ועבודה, בפרנסה עסוק שהוא עכשיו אבל והמקום, הזמן מבחינת לו שיתאפשר

תורה ל. למוד אחד לכל להדגיש כדי מדויק, תאריך נותנת ולא ניתנה, היא מתי אומרת לא התורה לכן

ללמוד יכול אחד כל זה, ברגע ממש עכשיו, הוא תורה ללמוד ביותר הטוב שהזמן, מאיתנו וכו הלכה אגדה, משנה, תהילים, חומש, בתורה, נמשך שליבו.'דבר

ובכל יום בכל בעצם היא התורה קבלת תורה וללמוד להתחבר אפשר תמיד שעה, ובכל. עת

של תורה שיעורי השבוע: במהלך המתקיים התורה ללימוד להצטרף מוזמן היקר, הציבור

אייל הרב, רביעי בימי במעלות ההסדר ישיבת בשיתוף ערב מדרש בבית לימוד, לו ולזכות

פירותיהן אוכל שאדם דברים 'אלו א): א, (פאה המשנה כמאמר רבות בזכויות ולמשפחתו

והבאת חסדים, וגמילות ואם אב כבוד הן ואלו הבא לעולם לו קיימת והקרן הזה, בעולם

כולם כנגד תורה לחבירו׳ותלמוד …אדם בין שלום! שמח וחג שלום שבת

זמנ תפיל י שבת- מוצאי ( שבועות חג ולימוד- ות ) ראשון

חג20: 10 של: ערבית

שבועות22: 30 ליל לימוד: תחילת

אייל24: 00 הרב של: תורה שיעור

חג8: 00 של שחרית: תפילת

: תמר הרבנית בבית רות במגילת לנשים שיעור 17: 00

: הכנסת בבית לילדים ופעילות הדיברות עשרת קריאת 18: 15

: חג של מנחה 19: 00

קר: אזהרות יאת 19: 30

ערבית החג: צאת 20: 10

הזמני לוח: ם

: ת8 השב כניסת 1: 19

השבת9: צאת 2 20:

מ השירים שיר, נחה רשה ד

שב קבלת 8 וערב: ית ת, 1 19:

של שחרית: שבת7: 30

שבת13: 30 של: מנחה

א פרקי מנחה לאחר ו פרק בות

לילדים19: 00: שיעור

שיעור: תורה 19: 30

ל חו יום תפילות זמני

: שחרית5: 30, : מנחה19: 30

: ערבית5 0 20:

: לרפואת אק םר דוד דביר חתון, בן

בן אתי נעימ חנה, ב ה ת נעימה חתון,

יע חנה, בת, אסתר בן קב בת רחמה

מרי בת רבקה קרן, חנה, ם בת ליהי

שולמ, ת י רחמים ולו, ל ןב אורי

רפא נועה, בן דניאל ל האני, בן

, מרסל בן בועז רבק, ה בת אסתר בת נעימה חתון ו מתיתיה בן משה,

חדשות הקהילה:

משה ומור ג לאלמו טוב מזל 1. לתורה לגדלו תזכו הבן. להולדת

טובים ולמעשים, לחופה

ושמחה אושר. בבריאות,

2. אטיאס וליאת לשימי טוב מזל

ל אור בן ה של המצווה בר רגל

. ל שמוא ו הצלחה ברכה. אושר

ה בשבת, תתקיים לתורה עלייה

. התפילה ר לאח יערך קידוש

3. שבועות בליל לנשים לימוד

בשעה23: 00 תמר הרבנית בבית הרימון. ברחוב

נשמת ל: עילוי הלן שמעון, בן שלום

ן ב מדמון ימימה שו, ל בת מית

סעידה, רה ש בן דוד, סתר א בת

, (גבריאל מזל בן מש)ה, פרחה

גברי בן עופר ), (רביבו סימי בן אל

בת חיה רבקה ותי, ר בן משה נזימה,

מ מזל, בן מאיר איטו, , סמרה בת דלן

בת נעימ בת שבע ה, מרים בן אליהו,

מ סעדה בת זל, גורג׳יה בן אברהם,

בת נרקיס עזיזה. רוזה בת חננה,

סיפור לשב זכות לכף לדון ועות- טובה )(עין

בלתי בצורה וצדיק עצום, חכם תלמיד היה פראג העיר של המוערך רבה ביהודה", "הנודע בעל של חתנו פוזנר, יוסף רב

אותו ולהשפיל להקטין הזדמנות כל שניצלה טורדנית, מאישה סבל הוא חייו, כל במשך. רגילה דרשה כל אחרי כל. לעיני

הייתה היא מוערכת, מאוד דעתו חוות הייתה שבהן חשובות, שות בפגי אותו. ומשפילה נכנסת, הייתה היא מבריקה, הגן לא הוא מעולם הגיב. לא מעולם הוא האלה, ההתפרצויות כל על לו. ללעוג שכחה לא אבל למשתתפים, אוכל מגישה

שלה הבוז למילות מסכים הוא כאילו הראש, את הוריד הוא למעשה, עצמו. . על

מרשעת לאשה נשוי הקשים, חייו ועל גדולתו, על דיברו כולם בהלווייתו. השתתפו מאות פתאום. נפטר פוזנר יוסף רבי

אשתו פתאום הופיעה ההספדים, בתום אותו. מקברת שעכשיו מר בבכי ממררת כשהיא הארון, . ליד אישור ביקשה היא

ועקב בעלה. רצון את לעשות כלומר לפעול, צריכה כשרה ישה שא בדרך פעלתי הללו, השנים כל " בבכי. פרצה ושוב לדבר,

מה כל עשיתי לגדולתך, והוקרתי נאמנותי יכולה סוף סוף אני האמת, בעולם נמצא שאתה עכשיו אבל ממני. שביקשת

האמת את."להגיד ולחמלתו לחיבתו ולסבלנותו, לצדיקותו ולענוותו, לגדולתו שרכשה הכבוד על סיפרה. ואז

ההלם פרץ ואז ומתאבלת. אוהבת אלמנה פתאום נעשית הזאת האישה את לראות הזדעזעו הארון יד על שעמדו האנשים בקול הרהורה את המשיכה היא: האמיתי.

כבוד ברחשי אליך שהתייחסו פעם כל ממני. שביקשת וההתחייבות ההבטחה על שמרתי בשבילי, העצום הקושי למרות,"

הכבוד שגינוני פחדת ביותר. הגסה בצורה אותך ולהשפיל להיכנס ממני דרשת רתי, יוק תפקיד למלא ממך שביקשו או רק היה זה האמת. את להגיד יכולה סוף סוף אני עכשיו, אבל רצונך! היה זה שכן צייתי, רק ומתנשא. ליהיר אותך ייהפכו

לה שאבד לחיים ושותפה. דול הג הצדיק על לבכות המשיכה היא אותך והערכתי אהבתי כמה יודע אתה האנשים! "! לפני למלא כדי ונודניקית טורדנית של שם לעצמה שרכשה הרבנית, של העצומה מהמסירות המומים היו ההלם מוכי הנוכחים

בעלה. רצון

בית האלף סדר לפי ותשובות לאש ות לפרשת ל כל מדבר ב המשפחה

. א לְפִי תַּאֲרִיְך בְאֵיזֶה רש״י, פֶרֶק)'ז'/א הַּמִשְכָּן אֶת לְהַּעֲמִיד? ה מֹש( ֶסִייֵם

. ב פָּסּו / ו' (פֶרֶק בַּפָּרָּשָּה מֹופִיעָּה מְפֻרְסֶמֶת בְרָּכָּה? אֵיזֹו ) כ״ג-כ״ז קִים

שֶהַּנָּזִיר הַּדְבָּרִים אֶחָּד. ג לְה ִצָּרִיְך מֵהֶם י. מָּנַּע ד )'פָּסּוק ו '(פֶרֶק /

. ד ה שַּל זָּהָּבֶ" "עֲשָּרָּה הַּמִשְקָּל מְסַּמֵל מָּה רש״י פֵרּוש: לְפִי? כַּף( /'ז׳כ)

. ה מִמִנְח (חֶלַּק) עִם הַּכֹהֵן עֹושֵה ֵמָּה ת- יֵימ-הַּנְזִירּו יּוְם בִס ְהַּנָּזִיר? ת )'(ו'/ג

. ו בַּפָּרָּשָּה הַּמֹופִיעָּה הַּכֹהֲנִים' בְ׳בִרְכ? ת הָּאַּחֲרֹונָּה הַּבְרָּכָּה ַּמָּהִי '(ו/ ו) "כ

. ז קְל י נִקְרָּאִיםִפֹות כֵיצַּד ד פָּסּוק / ו' (פֶרֶק בְאֲכִילָּה? לַּנָּזִיר )'אֲסּורִים הָּעֲנָּבִיםַּה

. ח נִקְרָּאִים כֵיצַּד גַּרְעִינֵי ד פָּסּוק / ו' (פֶרֶק בְאֲכִילָּה? )'נָּזִיר אֲסּורִיםַּל הֵם שֶגַּם הָּעֲנָּבִים

לִשְל צָּרִיְך מִי אֶת. ט ל מִחּוץ ֹוַּחַּ מִשְכָּןּומִ׳מַּחֲנֶה- ב פָּסּוק / ה' (פֶרֶק )'ה'? שְכָּנ ִי

. י ג פָּסּוק / ו' (פֶרֶק לִשְתֹות? לַּנָּזִיר אָּסּור )'מָּה

. כ הַּמִשְכָּן לֲח? נֻכַּת הַּנְשִיאִים שֶהֵבִיאּו וְהַּמַּזְרֵק הַּקְעָּרָּה עֲשּויִים הָּיּו ְמִמָּה פַּסּוק / ז' (פֶרֶק ) פ״ד

. ל שֶבֶט אֶיזֵה לֹא (פֶרֶק הַּמִשְכָּן בְחֲנֻכַּת הַּנְשִיאִים קָּרְבָּנֹות בְהֲבָּאַּת? הִשְתַּתֵף )'ז

. מ סְחִיבַּת עַּל אַּחְרָּאִית לֵוִי מִשֶבֶט מִשְפָּחָּה אֵיזֹו קַּרְשֵי- הַּמִשְכָּןֵוְעַּמּוד י-? הֶחָּצֵר ( כ״ט- פְס' / ד' פֶרֶק )ל״ב

. נ מ ִמֵאֵיזֹו הַּמ לָּהִהִגִיעָּה י "כִי_ פֵירּושָּה? 'נָּזִיר', ּומָּה לָּה י_ עַּל- א-ֹלהָּיו __ "רֹאשֹו. ז פָּסּוק / ו' )'(פֶרֶק

. ס הַּמִשְכָּן לֲח? נֻכַּת הַּנְשִיאִים שֶהֵבִיאּו בַּקְעָּרָּהּובַּמַּזְרֵק שֶהָּיְתָּה הַּמִנְחָּה עֲשּויָּה הָּיְתָּה ְמִמָּה '(ז / י״ג)

הַּנְשִיאִים בְקָּרְבָּנֹות שֶבַּצֹאן) הַּתְיָּשִים? הַּגְדֹולִים מְכֻנִים ד ֵכַּיצ=(. ע )י״ז פַּסּוק / ז' (פֶרֶק

. פ ב אֶת ִהַּשְלִימּו רְכַּת- ה_ "יָּאֵר 'הַּכֹהֲנִים: _ ה_ 'א יִש_ וִיחֻנֶךָּ, אֵלֶיָך ָּ_ כ״ה-כ״ו) ' פָּס / ו' (פֶרֶק אֵלֶיָך."_

הַּמ הָּעֲגָּלֹות יצַּדְנִקְרָּאֹות ֵכ. צ לְחֲנֻכַּת- הַּנְשִיאִים שֶהֵבִיאּו כּוסֹות, ג פָּסּוק / ז' (פֶרֶק ְהַּמִש)'כָּן?

. ק ֵבָּמ לְחֲנֻכַּת- הַּנְשִיאִים הֵבִיאּו אֹותָּּה שֶגַּם כַּף-הַּכֶסֶף מְלֵאָּה הָּיְתָּה ה? הַּמִשְכָּן פָּסּוק / ז' (פֶרֶק פ״ו)

מִקָּרְבָּן חֶלֶק. ר מ הּוא כַּאֲשֶר לְהָּבִיא צָּרִיְך הַּנָּזִיר שֶאֹותֹו ְהַּנָּזִיר, ט״ו / (ו' שֶלֹו. הַּנְזִירּו)ת תְקּופַּת אֶת סַּיֵם

. ש מ מְפֻרְסָּם נָּזִיר אֵיזֶה ֵעַּל ר ּסּוַּפ " פָּרָּשַּת שֶל בַּהַּפְטָּרָּה?" נָּשא

. ת לְה צָּרִיְך הָּיָּה שֶהַּנָּזִיר נֹוסַּף ִדָּבָּר מַּמְנּו י. מָּנַּע ה פָּסּוק / ו' )'(פֶרֶק

תשובות:

. א. בְנִיסָּן א' כֹוהֲנִים. בִרְכַּת. ב. ג גֶפֶן ) ה. ד(ָּעַּשֶרֶת ד בְרֹו. ת ". ה 'ה לִפְנֵי" תְנּופָּה הַּכֹהֵן אֹותָּם הֵנִיף

שָּלֹום לְָך. ו""וְיָּשֵם. ז זָּג. ח חַּרְצַּנִים ". ט לָּנָּפֶש "טָּמֵא. י ְ(ו יַּיִן שֵכָּר). . כ כֶסֶף. ל לֵוִי מְרָּרִי. מ

כֶתֶר = נֵזֶר. נ ע ס. לֶתֹוס עַּתּודִים. . פ ""פָּנָּיו צָּב. צ קְטֹרֶת. ק. ר מַּצֹות ""רְקִיקֵי שִמְשֹון. ש. ת עַּל יַּעֲבֹר לֹא "תַּעַּר תִסְפֹורֶת-

"רֹאשֹו


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

אור החיים הקדוש 31- פרשת נשא תשפב

בפי שבועי 'שיעור וש- הקד החיים אור טבדי בנימין הרב תשפ״ב▪ שבועות וערב נשא פרשת

פסו ז פרק במדבר פט ק

לְדַבֵּר מוֹעֵד אֹהֶׁל אֶׁל מֹשֶׁה וּבְבֹא מִדַּבֵּר הַקּוֹל אֶׁת וַיִּשְמַע אִתּוֹ אֲרֹן עַל אֲשֶׁר הַכַּפֹּרֶׁת מֵעַל אֵלָיו וַיְדַבֵּר הַכְּרֻבִים שְנֵי מִבֵּין הָעֵדֻת

: אֵלָיו

החיים אור שם

אליו. מדבר הקול דבור כי א'), כ' (שמות אחרים במקומות שכתבנו מה לפי תיבת כל ישבתי זה פי ועל לנביא, המדבר והוא מלאך ממנו נוצר היה מה' היוצא

אליו מדבר הקול אומרו והוא ה' בדיבורי האמור לאמר הקדוש של קולו פירוש עצמו הוא שהקול לצד מתדבר, כמו דגושה שהתיבה והגם לו, מדבר הוא ברוך

יבין והמשכיל זה, כסדר לי: אמר יוצדק הדיבור

א פסוק כ פרק שמות

לֵאמֹר הָאֵלֶּׁה הַדְּבָרִים כָּל אֵת אֱלֹהִים: וַיְדַבֵּר

יתרו פרשת החיים אור

א: כ״ד (מכות ז״ל אומרם דרך על יתבאר )אכן

שמענום הגבורה מפי לך יהיה ולא אנכי

עשרת ה' דיבר כאשר כי יובן הדיבור בתגבורת פירוש

בסמוך- שכתבנו כמו אחד בדיבור הדברים האוזן אין

גו השי לישראל וכשהשמיעם הגבורות. כל לשמוע יכולה דיבור שהם מהם דברות ב' שמוע הם אנכי לא ודיבור וגו'

לך יהי' –

ה (שה״ש כאומרו נשמתם )'ויצתה בדברו יצאה נפשי ולא מקולו אש להבות נחצבו הדברות ושאר עוד הבין יכלו

ישראל נשמת שחזרה עד סיני הר על סדורים ועמדו יתברך ו והי הוא ברוך האדיר קולות שהם הדברות באו חיים בטל

מישראל. א' לכל מדברות

ש תמצא ולזה כסדר בתורה נחקקו לך יהיה לא ו אנכי

הוצאתיך אשר אלהיך ה' אנכי ה 'שאמרם האלוה כי כן וכמו הוא ברוך עצמו בעד לישראל נוכח מדבר בכבודו

זה. כסדר ידבר כן גם לך יהיה לא במצות

יתברך קולו ידבר ואילך משם אבל כאומרו מלאכו בעד

אל לה' שבת היך, ה, עשה ימים ששת 'כי ברך כן על

וגו ', 'ה וגו לי שבת לומר הקול יכול אינו כי,', כולם וכן ית מלאכו אלא אינו 'כי וגו ונתתי וגו' השמים את,'עשיתי

לחכך. ויערב והבן

לישראל אמרם משה כי ב) כ״ג ז״ל, מכות שאמרו והגם (

הקולות וכשבאו כולם ושמע כח בו היה משה כי אפשר

ל ליש דבר מדבר. כן גם משה של קולו היה ראל

משה י״ט י״ט (לעיל באומרו הכתוב רמז לזה כי )ואולי

בקול יעננו והאלהים. ידבר

דיבור שכל ישקני) פס' (שהש״ר ז״ל שאמרו ותמצא לו ואומר מישראל ואחד אחד כל על עומד היה ודיבור ועולה ומנשקו ומחבקו הן לו אומר והוא עליך תקבלני

ומתע ראשו. על טר

הדרך זה על לאמר אומרו יתיישב זה ולפי וידבר אלהים

ה בתגבורת פירוש וגו' כל את אלהים בדיבור כולם ודיבר

אחד, לישראל יאמרו בעצמם שהם בדברות כח עשה גם לשמוע ישראל יכלו כשלא כי היה שכן כמו כשיצטרכו

אליהם הם דברו מהגבורה כולם שכתבנו: כמו

דבר יב פסוק ד פרק ים

קוֹל זוּלָתִי רֹאִים אֵינְכֶׁם וּתְמוּנָה שֹמְעִים אַתֶּׁם דְּבָרִים קוֹל הָאֵש מִתּוֹךְ אֲלֵיכֶׁם ה': וַיְדַבֵּר

יב פסוק ד פרק דברים החיים אור

שומעים אתם דברים קול על יתבאר, דברים קול אומרו.

דיבור שכל שאמרו קני) יש פ' (שהש״ר ז״ל דבריהם פי על עומד והיה מלאך ממנו נוצר היה ה' מפי יוצא שהיה

ע״כ וכו' מחבקו והיה וכו' מ, קבלני אתה לו ואומר האדם

דברים קול נכון על הכתוב יתבאר זה וכפי פירוש הדברים

אותם קול מלאכים מהם נבראים שהיו ה' דבר אשר

שנקראים מלאכים שומעים. אתם דברים

מה ועיין מפי ישראל שמעו שלא יתרו בפרשת שכתבתי השמנה אבל וגו' לך יהיה ולא וגו' אנכי אלא הגבורה יכלו לא הדברות עשרת יחד כאחד שיצאו הגם דברות שנחצבו המלאכים עמדו והח' ב' אלא לשמוע לסבול מפי ושמעום וחזרו נשמתם שחזרה עד בהם יתברך מקולו

ומצוה מצוה כל והיתה עצמן הדברים שהם המלאכים אתה לו ואומר האדם על עומד ומלאך מלאך שהוא

וכו:'מקבלני

על לאמר יוצדק איך קשה. וגו רואים אינכם 'ותמונה

ה תמונה - השמיעה. שהיא קול זולתי

שהוא שהמלאך זה שלפני בפסוק שכתבתי מה ולפי

רואים ישראל והיו אחד כל עם מדבר היה עצמו הדיבור

אותו וכל בפסוק (מכילתא) ז״ל ותינו רב שאמרו תמצא וכן,

הקולות. את רואים העם

ישראל אלהי הוא זה כי ח״ו שיחשבו משה חש ומעתה

אמר לזה עיניהם, ראו אשר זולתי רואים אינכם ותמונה

קול שהיה תמונתו רואים שהייתם הוא הקול לבד פירוש

וכו מקבלני אתה ואומר עמכם:'מדבר

לו פסוק ד פרק דברים

הָאֵש מִתּוֹךְ שָמַעְתָּ וּדְבָרָיו הַגְּדוֹלָה אִשּוֹ אֶׁת אֲךָ הֶׁר: הָאָרֶׁץ וְעַל לְיַסְּרֶׁךָּ קֹלוֹ אֶׁת הִשְמִיעֲךָ הַשָּמַיִם ְמִן

ואתחנן פרשת החיים אור

שפירשתי מה לפי הוא, הכתוב כוונת. וגו השמים 'מן עליו והעירותי א') (כ' אלהים וידבר בפסוק יתרו בפרשת

יתישב וגו' רואים אינכם ותמונה (י״ב) בפסוק למעלה על

נכון.

הדרך: זה על הדרגות בב' להם באו הדברים עשרת כי

שהם דברות ב' לך יהיה לא ו אנכי ל לישרא הדברים הגיעו

ובתגבורתם. הדברים בכח להם מה'

ליסרך והטעם - קולו את השמיעך השמים מן אמר וכנגדם

פירוש זוהמא כל ם מה להעברת סיבה היה זה זוהמתך למרק פעמים. כמה שכתבנו כמו

עצמן מהדברים אותם שמעו העשרה תשלום דברות וח'

אמר וכנגדם הוא, ברוך מהאדון שיצאו הראך הארץ ועל

אשו את שנחצבו אש להבות שהם הקולות ראיית הוא

ט״ו כ' (יתרו דכתיב ישראל אותם וראו ה', )בדבר העם וכל

ותמונה (י״ב בפסוק שפירוש וכמו ), הקולות את רואים ודברי ואומרו וגו', האש מתוך שמעת ו נכון על יבא לדברינו שהוא האמורה האש מתוך אותם שמעו דברות הח' כי

ותמונה (י״ב) בפסוק שפירשתי וכמו לוהט אש: מלאך

י פסוק ד פרק דברים

ה לִפְנֵי עָמַדְתָּ אֲשֶׁר 'יוֹם ה בֶּׁאֱמֹר בְּחֹרֵב 'אֱלֹהֶׁיךָ הָעָם אֶׁת לִי הַקְהֶׁל אֵלַי אֲשֶׁר דְּבָרָי אֶׁת וְאַשְמִעֵם כָּל אֹתִי לְיִרְאָה יִלְמְדוּן עַל חַיִּים הֵם אֲשֶׁר הַיָּמִים בְּנֵיהֶׁם וְאֶׁת הָאֲדָמָה

ַיְל: מֵּדוּן

החיים אור שם

א קמו (שבת ז״ל אומרם דרך על יתבאר ). הימים כל אותי ליראה וגו' דברי את ואשמעם

סיני הר ל ע שעמדו ישראל זוהמתן פסקה ופירשתי, היתה זוהמתן שפסיקת יתרו בפרשת מהם זוהמה הסרת וזהו נשמתם שיצתה עד אלהים דברי גבורות מאמצעות מאמר והוא,

דברי את ואשמיעם וידבר א') כ' (שמות דכתיב בגבורות שבאו הדברות עשרת פירוש

הי כל אותי ליראה זה שעשיתי וטעם הדברים, כל את אלהים מים זוהמתן הפסק באמצעות

ה את מלירא האדם את המונע שהוא,'מהם וסבלו כבודם את מרו לא שישראל סיבה וזה נפשם וטבע זוהמתן פסקה כי עומדים ה' יראת משמרת ועל מספר אין רבים ימים צרות כמה

ב״ה: הנכבד ה' לירא מטבעו ה' לבין בינו מבדלת זוהמא שאין כל כי ה', את ליראה

הברכה וזאת פרשת החיים אור

קדושיו כל ואומרו 'וגו (ילקוט ז״ל ם אומר דרך על פירוש

בפסוק קדושים) פ' סוף העמים מן אתכם ואבדיל אילו לאומות תקומה היתה לא מכם העמים את ואבדיל אמר

ומאומרו אתכם ואבדיל מהעמים יבואו שאם מכאן 'וגו ישראלי כאחד מקובלים הם הנה להתגייר אומרו והוא, כל

קדושיו שהבא להתגייר פירוש להם עודנה זו מעלה פירוש

תחת ומקובל נכנס הוא פירוש בידיך מהם דש להתק כנפיך…

חובב אף הדרך זה על הכתוב כוונת תהיה חיבה פירוש

כמו בידיך קדושיו כל ש והוא לעמים נשארה אחת

והם ואומרו שפירשתי, כל הוא שבהם ישראל עם פירוש של קדושיו על להתגדר הפרש להם יש המאמר עיקר

שישראל הגוים, שאר מן הבאים ת פירוש, לרגלך וכו

ב: קמ״ו (שבת ז״ל )כאומרם

ישר זוהמתם. פסקה סיני הר על שעמדו אל

הדיבור כח ידי על נתמרקו פירוש שתוכו מה מצד היה וזה ב פ״ח (שבת ז״ל ואמרו ), האלהים דברי ששמעו המופלא יצאה )נפשי ה (שה״ש בפסוק כרמוז נשמתם 'שיצאה

שהגם הגרים כן שאין מה זוהמתם פסקה ובזה, , בדברו כידוע מהם זוהמא פסקה לא ישראל שבטי כאחד שיתקבלו

מדבריהם י״ד ח״ג:)(זוהר

מדברותיך ישא אומר וגמר דרך על ממשלה, לשון פירוש

מ״ז (תהלים )אומרו שאין בזה הכוונה, תחתינו עמים ידבר

מזרע שהוא למי אלא ישראל על ממשלה שום נותנים

(קידושין ז״ל שדרשו וכמו, הגרים ממשפחת ולא ישראל י״ז (לעיל מפסוק ב) )ע״ו מלך עליך תשים שום כל ולמד וצא אחיך, מקרב אלא יהיו לא עליך שתשים משימות בבית כשקרא המלך אגריפס של א) מ״א (סוטה מברייתא

אומרו והוא הענין, וכל דמעות עיניו זלגו המקדש ישא

כול י הוא ישראל בני עם מזרע שהוא כל פירוש מדברותיך ישא ואומרו עמך, ישראל על שישנם בגדולות להתרומם שני ולא לדור א' דבר א) ח' (סנהדרין כאמרם יחיד לשון

: דברים

ב עמוד קמה דף שבת מסכת בבלי תלמוד

שבשעה סיני- הר על שעמדו ישראל זוהמא. בה הטיל חוה על נחש שבא

סיני- הר על דו עמ שלא כוכבים עובדי זוהמתן, פסקה זוהמתן פסקה. לא

מאי גרים אשי: לרב דרבא בריה א? חא רב ליה אמר

- דכתיב" הוו, מזלייהו הוו, לא דאינהו גב על אף ליה: אמר ישנו אשר את

פה" איננו אשר ואת אלהינו ה' לפני היום עמד עמנו פה.'וגו

שבת מהרש״א שם

לבא העתידים דורות כל. כו הוה 'מזלייהו כדאמרי וגו' פה איננו אשר בכלל נמי 'הוו ישראל לגבי אלא הדיינין שבועות בר״פ הוו לא דגופן גב על אף למימר איכא הוו החיים בצרור הצרורות נשמותיהן

אלא הכי ימר למ שייך לא בגרים אבל

וק״ל הוה: דמזלן

א עמוד לט דף שבועות מסכת בבלי תלמוד

דעו להן: אמר ישראל את כשהשביע רבינו, במשה מצינו, שכן ועל המקום דעת על אלא אתכם משביע אני דעתכם על שלא

פה ישנו אשר את כי; ו' וג לבדכם אתכם ולא שנאמר: דעתי, וגרים הבאים דורות סיני, הר על העומדין אותן אלא לי אין

איננו אשר ואת ת״ל: מנין? להתגייר; העתידין

מהרש״א שם

. כו פה איננו אשר ואת ת״ל כו' וגרים הבאים 'דורות

שבועה לענין קאמר גרים ולגבי הכא לה מייתי סיני דהר אבל הוו מזלייהו הוי לא דאינהו גב על אף חבית פ' אלא הכי למימר צריך הוה לא מישראל הבאים דורות

שם… היו הטהורים דנשמותיהן

מלובלין- הכהן צדוק ר' ב עמוד השבין תקנת

האדם שורש הוא ומזל הוו מזלייהו ע״א) ריש (קמ״ו בשבת שאמרו כמו סיני הר במעמד היו הגרים נפשות גם דבאמת דאף כ״ח קטן (מועד במזלא דתליא ומזוני חיי ובני מזלא ליה דאית אדם ב) נ״ג (שם שאמרו מה על אחר במקום שכתבתי כמו

וזה וכו' ששיהו בשורש זה חסרון להם ויש כך אחר רק בלידה מיד השכינה כנפי תחת נכנסו לא מקום מכל אבל ), א כלל בם נתרפא לא: החסרון

פעמים כמה הגר אונאת על תורה הזהירה כן ועל ב (נ״ח מציעא בבבא שאמרו כמו וכו' נבילות שאכל פה יאמר,)שלא

עליו יאמרו אם לאדם איכפת לא כלל שאינו דמה אונאה משום בו דיש ליאמר, ניתן ש דבר דהוא משמע להזהיר ומדהוצרך לזה. עוד שייכות שום לו דאין כיון מתרח שיצא ולאברהם מלבן שיצאו ואמהות עשו אח לו שהיה ליעקב איכפת שלא וכמו

שורשן לומר רצה רע, שסורן הגרים על תורה הזהירה מה מפני ע״ב) סוף (נ״ט מציעא בבבא ואמרו באמת ויסודן כן על רע שיוכל עד הרבה בו פועל אז שבו אמת דבר אומר כאשר הוא דעיקרה גדולה דברים אונאת בו שיש אונאתו על אזהרה צריך

מקומו כאן ואין קיבלתי וכך בעצם כן באמת שהוא החסרון שמזכיר ידי על כן גם בעצמותו שינוי זה ידי על בו: לפעול


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

צדקה ושמיטה כיסוד לגדולת ישראל

**ייחודיות מחשבת הצדקה בישראל** * מה הקשר בין מצוות הצדקה לעוצמתה הכלכלית של מדינת ישראל? * ואיך כל זה קשור לתהליך הגאולה? בסוף ...