עה״ת– הק' החיים אור בפי' שבועי שיעור פרשת ויגש
להתאפק יוסף יכול ולא
המרגשים האירועים אחד הינו לאחיו יוסף התוודעות
ביותר המרגש לא אם. בתורה,
זאת עם אור רבנו זו לפרשיה בביאורו הקדוש החיים
לאחיו העמוק וביחסו יוסף של בדמותו עמוק נדבך. חושף
ולעמוד רבנו, של פירושיו עם הפסוקים אחר לעקוב ננסה
יוסף של הפלאית דמותו על ער. כנו כפי
מה פרק בתחילת מופיעה לאחיו יוסף, התוודעות תהליך הכתוב לשון: וזה
עָלָיו ים צָב הַנ לְכֹל תְאַפֵק לְה יוֹסֵף יָכֹל וְֹלא (א) אּתו יׁש א עָמַד וְֹלא מֵעָלָי יׁש א כָל יאּו הוֹצ קְרָא ֹוַי
: אֶחָיו אֶל יוֹסֵף תְוַדַע בְה י בְכ ב קֹלוֹ אֶת וַיּתֵן (ב)
פַרְעֹה בֵית וַיׁשְמַע ם צְרַי מ: וַיׁשְמְעּו
רבנו: ומבאר
כח עצר שלא פירוש להתאפק. יוסף יכול ולא בקול וקרא מעצמן הנצבים כל שיצאו עד להמתין
במהרה, פירוש איש כל הוציאו גדול שיאמרו לא
במיתון- יצאו מעצמן כשיצאו כי לצאת להם ולא לא פי' עמד ולא ואמר ההוצאה, זמן אורך סבל
יחד יצאו תיכף במהרה אלא איש: נתעכב
הפרשנות מהפכני. באופן פסוקים ה את מפרש רבנו
יוסף״להתאפק יכל "ולא מילים ל המקובלת שיוסף היא,
את מלהסתיר להתאפק עוד יכול שלא עד התרגש כך כל
זהותו בקשתו- היא זה קושי של והתוצאה כל "הוציאו
מעלי."איש
הקושי על מדבר לא הפסוק לדעתו אחרת. מפרש רבנו אך
כאן היה שאכן להיות יכול זהותו את להסתיר יוסף. של
הסיפור– ברקע שעמד קושי בא שאותה הנקודה זו לא אך
" במפורש- אומר הכתוב הנה להדגיש. הכתוב יָכֹל וְלֹא
הוא ליוסף שהפריע מה ". עָלָיו הַנִצָבִים לְכֹל לְהִתְאַפֵק יֹוסֵף שהוא בשעה סביבו מצריים, ניצבים, . שיש מחליט
הוא" לאחיו להיחשף כל שיצאו עד להמתין כח עצר לא
מעצמן". הנצבים שהמצרים להמתין, יכול היה לא יוסף
תכף- יצאו שכולם דרש אלא לאט-לאט, מהחדר יצאו
ההוצאה" זמן אורך סבל יוסף״לא ומיד. ולכן "קרא בקול
במהרה" פירוש איש כל הוציאו גדול דרישתו- לאור.
- יצאו מעמד באותו יוסף את שהקיפו המצרים עמד "ולא
תיכף במהרה אלא איש נתעכב א ש "ל היינו אתו" איש
יחד". יצאו
השאלה– עולה מעתה של שמציאותם הסיבה מה
ליוסף הפריעה ועוזריו, משמשיו? המצרים, מוצא רבנו
אֶחָיו". אֶל יֹוסֵף במילים״בְּהִתְּוַדַע לכך התשובה את גם
באים הללו המילים לפיה הראשונית, להבנה בניגוד כאן
אתו איש עמד ש״לא זמן, נקודת "לציין בשעה ש״התודע
אחר הסבר מציע רבנו לאחיו": יוסף
אל התודעותו בשביל פירוש וגו'. יוסף בהתודע
דבר, הכרת פירוש אחיו, כי ויצדיקו שיכירו כדי
לא ו במכירתו. להזכירם צריך זה ודבר יוסף. הוא כזו נבלה בדבר אותם שיחזיקו באחיו לזלזל רצה בבכי קולו את ויתן בסמוך ואמר אחיהם, למכור שמנע מה כי מגיד זה הרי וכו' מצרים וישמעו קרא הוא כי לצדו לא לאחיו בהתודעו הזולת בושת לצד אלא הדבר את העיר כל ושמעו בקול
הנזכר מטעם שעשה הוא: אחיו
הוא לאחיו" יוסף "בהתוודע שכתוב שמה מסביר, רבנו
" התודעותו "בשביל - דרש שיוסף לכך טעם נתינת היינו
אותו- יזהו שאחיו רוצה יוסף. מעלי איש כל ""הוציאו
אחיו, אל "התודעותו דבר, הכרת פירוש שיכירו כדי
יוסף". הוא כי ויצדיקו מידע של חשיפה דורש זה זיהוי
מיוחד– " להזכירם צריך זה ודבר במכירתו" לכן–.
רבנו– מסביר מה ולסבול להתאפק יוסף היה יכול לא לאחיו להודיע חייב יוסף הרי בחדר. נמצאים שהמצרים ואם יוסף, שהוא לו שיאמינו מנת על המכירה מעשה על
בזה יגרם המכירה מעשה על וישמעו בחדר יהיו המצרים קו שיחזי באחיו לזלזל רצה יוסף״לא לאחים. גדול ביזיון – אחיהם" למכור כזו נבלה בדבר אותם ולכן בקול קרא
גדול– להתעכב אחד לאף נתן ולא מעלי, איש כל הוציאו
קלה לשעה אפילו. שם
אינו להתאפק" יוסף יכול "ולא שנאמר שמה אומרת זאת
אי- על מורה ההתנכרות את עוד לסבול שלו היכולת
היה יכול לא שיוסף לומר בא זה פסוק אלא לאחיו. בני מול יתביישו שהם האפשרות את ולסבול להתאפק לספר נזקק שהוא שבשעה רוצה לא יוסף המצריים. הבית
המכירה– מעשה על כבוד והפחתת זלזול בכך יגרם
. לאחיו, בכבודו זלזלו שהם למרות שמכרוהו, למרות ודאי הוא שכזה מכירה ומעשה אליו שהתאכזרו למרות
נבלה– ""דבר יכול לא יוסף בדבר אותם "יחזיקו ש לסבול
."נבלה
" לשיטתו- ראיה מביא גם רבנו את ויתן בסמוך ואמר
מצרים" וישמעו בבכי קולו יוסף– הלא. שהוא אחרי
מהחדר– כולם את מוציא בקולי- בוכה הוא עד קולות כולם את הוציא שיוסף הסיבה אם שומעים. מצריים שכל בשעה אחיו עם אינטימיות על לשמור רצה הוא כי מהחדר
בפניהם– נחשף שהוא בקולי- בכה מדוע אלא קולות?
לאחיו" בהתודעו הזולת שמנע מה כי מגיד זה "הרי מהחדר– מידית לצאת מכולם וביקש לצדו" "לא לא זה שהוא בשעה סביבו אנשים שיש ליוסף שהפריע בגלל
טבדי▪ בנימין הרב 2
" לאחיו– מתוודע את העיר כל ושמעו בקול קרא הוא כי
הנזכר". מטעם שעשה הוא אחיו בושת לצד אלא - הדבר אחת– מנקודה אכפת ליוסף בשעה אחיו את לבייש לא
המכירה מ. עשה על להם לספר נזקק שהוא
האחווה בקשר פגם מעולם הרגיש לא יוסף
ואהבתו דאגתו יוסף, של מעלתו את לבאר ממשיך רבנו
הבאים לפסוקים בביאורו גם: לאחיו
חָי י הַעוֹדָאב יוֹסֵף י אֲנ אֶחָיו אֶל יוֹסֵף וַיֹאמֶר (ג)
פָנָיו מ בְהֲלּו נ י כ אֹתוֹ לַעֲנוֹת אֶחָיו יָכְלּו: וְֹלא )(ד
י אֲנ וַיֹאמֶר גָׁשּו וַי אֵלַי נָא גְׁשּו אֶחָיו אֶל יוֹסֵף יֹאמֶר ַו צְרָיְמָה: מ י אֹת מְכַרְּתֶם אֲׁשֶר יכֶם אֲח יוֹסֵף
אלי– נא "גשו המילים את רבנו פירש "בתחילה בקו
לכן קודם דבריו את: הממשיך
לצד ההגשה, טעם וגו'. נא גשו וגו' יוסף ויאמר
להם לומר שרצה לומר רצה לא לזה המכירה ענין שנגשו ואחר גשו אמר לזה בלחישה, אלא להם
וגו. אותי מכרתם 'וגו׳אשר להם אמר והגם אף אדם שם עמד ולא וגו' איש כל הוציאו שאמר
באזניהם ודבר לקיר לאזנים חש כן פי: על
גדולה1 קרבה על מורה "גשו" המילה שיוסף מסביר רבנו. להתוודע שיוכל מנת על אליו להתקרב מאחיו ביקש למרות בלחישה. המכירה מעשה סיפור ידי על אליהם
דבריו– את שישמע מי ואין בחדר, איש מלבדם היה שלא
באזניהם". ודבר לקיר לאזנים יוסף״חש מקום מכל
בביאורו רבנו: וממשיך
פעם שחזר טעם וגו'. אחיכם יוסף אני אני ב'
דברים לב' חשש ענוהו שלא שראה לצד. יוסף,
גנב כבושת להשיב יכלו ולא ממנו שפחדו האחד
ימצא, כי יוסף. שהוא האמינוהו שלא 'והב ונבהלתם יראים שאתם היראה צד כנגד אמר לזה פירוש אחיכם יוסף אני כי לדבר תחושו לא
1 "ויגש המילים על פרשתנו, בתחילת שגם לציין מקום זה דבר כי הוא הכתוב פשט אכן הקדוש החיים אור פי': יהודה" " ושריהם המלכות גדולי לפניהם ישבו המלכים מנהג כי הוא ידוע המלך מאת דבר או משפט דבר על איש בא אם והיה ויועציהם במלכות ראשונה היושבים ושריו המלך בין בהפסק יעמוד לא
עתה עד יהודה בר מד היה כן וכמו ידבר, ושם יעמוד לעגול וחוץ ובין המלך בין ועמד ממחיצתו לפנים שנכנס פי' אליו ויגש ואח״כ
המלך. . לזולת דבריו ישמעו שלא כדי. השרים המלך פני וחילה עבדך נא ידבר אדוני בי אומרו והוא אליו ביחוד לדבר לו שיתרצה
באזניו." לא אם יתכן לא וזה זולתך שומע באין אדוני באזני דבר
גם היינו של לאזניו לדבר יוכל שיהודה כדי נועד ה״ויגש" כאן
בלחישה– יוסף ביקש שיוסף למה כאמור מקבילים והדברים אליו קרוב יגשו שהם בזה לומר רצונו רבנו ביאור וע״פ נא" "גשו
באזנם ללחוש שיוכל מנת על. ממש
הדבר היה לא וכאלו האחוה במדת עמכם מתנהג
לומר מכרתם אשר אחיכם לומר מך ס גם ההוא, ממני האחוה עין כהתה לא המכר בזמן, שאפילו דבר להם אמר יוסף שהוא הדבר הצדקת צד וכנגד באומרו זה הוא כי מובהק בסימן יצדיקו שבו אדם ידעו לא זה ודבר מצרימה אותי מכרתם אשר ודאי שתאמר לא אם קמ״ב) (ילקוט נביא ואפילו
יוסף זה הוא כי: גמור
יָכְלּו וְלֹא מעיד והכתוב יוסף" "אני אומר יוסף ג' בפסוק "
אומר יוסף ד' ובפסוק ". מִפָנָיו נִבְהֲלּו כִי אֹתֹו לַעֲנֹות אֶחָיו אחיכם יוסף "אני שוב אומר הוא ואז אליו לגשת "לאחיו מסביר רבנו מצרימה". אותי מכרתם "אשר ומוסיף
יוסף אני ות" ב״כללי אומר שיוסף הראשונה הפעם שלאחר
– יכולה ששתיקתם מבין הוא אחיו, תגובת את ורואה
השנייה– בסיבה נתחיל העניין לצורך סיבות משתי. לנבוע הראשונה לסיבה נחזור כך. ואחר
טכנית– היא השנייה הסיבה האחים ששתיקת חשש יוסף
התוודע יוסף כן על יוסף. אינו הוא שמא מספק עת נו ב לאחיו מִצְרָיְמָה" אֹתִי מְכַרְתֶם המילים״אֲשֶר את ואמר
זה". הוא כי מובהק וזהו״סימן ל שחז מציין, "רבנו
א שיעקב אומרים יב, נו נביא– שהיה פי על אף ידע לא סיפור על שמעו שהאחים ברגע כן, ואם חי, שיוסף
יוסף". זה הוא כי גמור "ודאי המכירה–
הסיבה דווקא הוא רבנו של המשמעותי החידוש אך יוסף שותקים. האחים שבגללה חשש שיוסף הראשונה
לגרור יכולה אחיו בפני שהיחשפותו הבין בושה תחושת
ומבוכה" כי גנב כבושת להשיב יכלו ולא ממנו שפחדו
ימצא" יֹוסֵף אֲנִי לאחיו מודיע יוסף זו לאפשרות ביחס. "
אותם אוהב הוא האחווה. עניין את מדגיש הוא ". אֲחִיכֶם
ההוא" הדבר היה לא אליהם״וכאלו שייך ש ומרגי יוסף. המכירה כאילו אליהם מתייחס שהוא לאחיו, אומר
וההתאכזרות– ההתעללות היו. לא בזה היה די ש כמובן, רבנו זו בנקודה אך בעיננו. יוסף של מעמדו את לרומם כדי
הפסוקים" לשון ב מדייק אשר אחיכם לומר סמך גם
מכרתם" מכרתם ל״אשר "אחיכם" המילים בין "הקרבה
מעורר לרמוז בזה התכוון שיוסף מסביר והוא רבנו, את ת
ממני". האחוה עין כהתה לא המכר בזמן "שאפילו יש המכירה בשעת גם נתפס. בלתי ואפילו גדול חידוש, כאן
עצמם( האחים מעידים שעליה " כא בראשית)מב, אֲשֶר
נַפְשֹו צָרַת רָאִינּו " שָמָעְנּו וְלֹא אֵלֵינּו בְהִתְחַנְנֹו – כך על
שלא אחווה רגש בקרבו הרגיש הוא אז שאפי' יוסף, אומר
שלב2. בשום ממנו כהתה
2 וינברג אברהם רבי האדמו״ר שכתב נאים דברים לציין כאן ראוי
אני עב (עמ' ויגש פרשת על אברהם" "בית:)ספר ב" מסלונים
טבדי▪ בנימין הרב 3
בסוף הבינו שהאחים מה
מעלת את בעיננו חידדו כה עד רבנו של שפירושיו ספק, אין יוסף הדברים בתחילת שראינו כפי יוסף. של האחווה
להתאפק יכול ואינו מהחדר, מצרי איש כל להוציא ממהר מ שהוא בשעה יתביישו שאחיו אפשרות ולסבול וודע ת לדבר מנת על אליו שייגשו מבקש אף הוא כך לשם אליהם.
מלבדם- בחדר אחד אף שאין למרות, בלחישה לאזנם כי בושה ותגרם החוצה יצאו הדברים ושמא לקיר"."אוזניים
אהבה מרגיש יין עד שהוא יוסף של הודעתו כן כמו
כלפיהם–, עצמה המכירה בשעת שאפי' מהכול ולמעלה כלפיו- התאכזרו מצדם שהם הגם האחווה עין כהתה לא
! מצדו
ואחים– יוסף של ביחס העמקה ביניהם– ההבדלים וכן
יוסף של דבריו המשך דרך רבנו: מבאר
חַר י וְַאל וְעַּתָהַאלּתֵעָצְבּו (ה) מְכַרְּתֶם י כ בְעֵינֵיכֶם
… פְנֵיכֶם ל ים אֱֹלה י חְיָהׁשְלָחַנ לְמ י כ הֵנָה י אֹת )(ח ים הָאֱֹלה י כ הֵנָה י אֹת אַּתֶםׁשְלַחְּתֶם וְעַּתָהֹלא בְכָל בֵיתוֹּומֹׁשֵל לְכָל לְפַרְעֹהּולְָאדוֹן לְָאב י ימֵנ וַיְש
ם… צְרָי מ אֶרֶץ
ה אור מצרימה. אותי מכרתם אשר אחיכם יוסף כתב הק' יים ח המכר בזמן שאפילו מכרתם אשר אחיכם לומר שסמך פי' ע״ז אמר ז״ל מדאלאטשיץ ר״י והרה״ק ממנו האחוה עין כהתה לא
ז״ל מלכוויץ הר״מ הרה״ק מרן בשם ה הק' לאוה״ח שגם יה
זו מדה זה". פי' לומר א״א אחרת כי
יוסף אצל הזו והטהורה העליונה העומק נקודת שמציאת, והיינו דרכי כך כי וטהור. עליון בלב אלא להתגלות הייתה יכולה לא
הכתובים– פירושי ויגיעתו עמלו בעוצם מהפרשנים, אחד שכל כלפי בפרט הדבר ונכון ערכו. כפי התורה התגלות את חושף
לספרו" בהקדמה שכתב הקדוש ם החיי אור רבנו ה 'תורת נפשי האירה והיא השיחתני והיא אותי העירה והיא לפני כתובה
תובנות את השליך לא רבנו אומרת זאת ". הערבי באור לאור
התורה– על נפשו ערכו כפי רבנו אל התגלתה התורה אלא
כן ואם חידושיו. את לגלות וש, כלו מוחו נשמתו, את ועוררה
זה– פירוש בשעת אפי' האחווה רגש את איבד לא יוסף לפיו
מורה עצמה– המכירה עצמו הק' אוה״ח של דרגתו. על
(עמ הספר שבסוף בליקוטים אברהם בית בספר שם עוד 'ועי'
רלא- הלך היסוה״ע וכו'. אחיכם יוסף אני בזה״ל שכתב: רלב) " הס״ק אצל עוד שהיה דאלאטישר יוסלי ר' הישיש את לבקר
דבור איזה לו שיאמר היסוה״ע וביקשו חולה אז והיה י״ע ז מלכויץ מהלכויצר. ששמש אותי מכרתם אשר אחיכם יוסף אני לו ואמר שעה באותה שגם בזה להם אמר' שיוסף האוה״ח ופירש וכו' האחוה מדת באותה אחיכם יוסף הייתי אותי שמכרתם
. כמקודם כן פירש הק' האוה״ח שאם זי״ע הלעכויצר ואמר
ע״כ זאת. במדרגה היה הוא שגם בודאי הצדיק יוסף בדברי
. הספור שבעת אמרו זי״ע הליכויצר על זי״ע האדמו״ר והמשיך השמחה באותה הלך מסירה בגלל ברזל בכבלי אותו שהוליכו למקום אדם בין הוא זה אך לחופה. בתו את שהוליך בשעה כמו
וכמאה״כ' אשא ישועות כוס אקרא ה' ובשם אמצא ויגון צרה
אקרא' ה' ובשם יותר הרבה קשה זה לחבירו אדם בין ואילו. .
האוה״ח- על כן אמר הלעכויצר אם אלא היה הוא שגם בודאי
מדרגה". באותה
ומבאר: רבנו
מלבם להסיר טעם לתת פי' וגו'. אתם לא ועתה אותם ישטום יוסף כי יחשבו לבל השנאה חשש בעיניהם ויהיה עליו נתאכזרו אשר על וישנאם אמר לזה עמם, נכון יוסף לב שיהיה רחוק דבר היו מכרוהו אשר מעשה בשעת כי אמת הן להם בלב האכזריות כל יהיה איך בעיניו זרים הדברים
אחים שנואים להיות הם וראוים יהם אח על
אצלו. מצרים מירידתו הנמשך כל ראותו אחר עתה אכן יתברך שליחותו והם ה' מאת היה המעשה כי ידע לשמור מקום אין ובזה עצמם שליחות ולא עשו
האחו מדת להרחיק ולא איבה להם מהם ו: ה
שטחי במבט כסותרים לכאורה ראים נ רבנו של אלו דברים
"לא המכירה בשעת שאפי' כתב קודם הרי. עיל ל דבריו את הק החיים אור כותב 'כאן ואילו, האחווה עין "כהתה
ש" בעיניו זרים הדברים היו מכרוהו אשר מעשה בשעת הם וראוים אחיהם על אחים בלב האכזריות כל יהיה איך
אצלו" שנואים להיות הדברים את ליישב ניתן כיצד? .
התשובה בתחילת עצמו הק' ם החיי אור בדברי כתובה
הפסקה" לבל השנאה חשש מלבם להסיר טעם לתת נתאכזרו אשר על וישנאם אותם ישטום יוסף כי יחשבו נכון יוסף לב שיהיה רחוק דבר בעיניהם ויהיה עליו
עמם". ניסיון רק הוא יוסף ידי על כך שנאמר מה כל
החיים אור אותם שונא שאינו להשתכנע לאחים. לגרום
'הק – אצלו" שנואים להיות הם ואומר״וראוים מדקדק לאחיו מסביר שיוסף כך על מורה "ראויים" המילה הוא בפועל אך שנואים, להיות ראויים הם פשוט שבאופן
כן על האחווה את הרגיש אדרבה אלא שנאם לא. מצדו
נראים היו הדברים אכן מעשה בשעת להם אומר: הוא
הרגיל– האנושי בפן. תמוהים שהופגנה שהאכזריות ודאי כיצד תבינו לא ואתם שנאה, לעורר ראויה המכירה בשעת
האחווה עין כהתה לא. אצלי
זאת– עם אמורים אתם, לשיטתכם אפילו יוסף- מסביר עתה הפחות לכל למה להבין איבה לשמור לי ראוי. לא
" כי שהתברר אחר שהרי והם ה' מאת היה המעשה
ולא עשו יתברך שליחותו " "ממילא עצמם שליחות אין
האחו מדת להרחיק ולא איבה להם לשמור מקום ה ו
מהם" 3.
3 בל היה שנעשה שמה אומר לא שיוסף כך על לעמוד יש א
הואיל זאת עם בחירה. של ממד כאן שהיה ודאי חופשית. בחירה
למצרים– הירידה ועצם הייתה מ חלק כן אם היסטורי, ה ההכרח
הכרח מאותו הושפע במכירה האחים. ל ש שהחלק לתלות יש
שום האחים על אין ולכן בהכרח נעשה שהכל רבנו כותב לא לכן אשמה– להרחיק ולא איבה להם לשמור מקום אין ש "אלא
טבדי▪ בנימין הרב 4
יצא ה' שמאת העיקרון עם ממשיך רבנו דבריו בהמשך
הפרשה4. לאורך תמיהות עוד מיישב זאת ולאור הדבר–
האחו מדת ו " מהם ה – הדין חומרת במלא לדונם שאין, והיינו
שילוב שיש לראות אלא מוכרח היסטורי מהלך, יש אחד שמצד האחים של מעשיהם על השפיע הוא שגם אמנם. שני מצד יש? ומה שבה בדרך מהלך לאותו שותפים להיות לא מהם מצופה היה שעל העובדה את למחוק אפשר אי זאת בכל אך בחרו, הם חפצם מעצם חוץ משמעותי היסטורי כח עוד פעלו תודעתם
. ורצונם
סבת לך התבאר הנה וז״ל י): פרק ה" גבורות במהר״ל 'ועי' ( מוצאיהם כי תזוז אל ומדבריהם הנכון, והוא רז״ל דעת על הגלות ובאמונתם בחכמתם תורה דברי על ועמדו ידעו שהם חיים. מצא הסבה יוסף מכירת כי יסוד, להם אין אשר דברים שנאמר אבל למעלה שאמרנו כמו יתכן לא זה דבר מצרימה, שיעבוד, לעונש
יוסף רמז ולפיכך למכירה. הגורם הוא מצרים ירידת בה אדר כי שמכרוהו על בניו את יעניש שלא אביו, ליעקב המכירה דבר דכתיב והיינו מצרים. שירדו כדי השמים מן גזירה שהיא מטוב נושאים חמורים עשרה כזאת שלח ולאביו מ״ה) (בראשית וגו לאביו ומזון ולחם בר נושאות אתונות ועשר,'מצרימה דמדקדק משמע הזה, כמנין ופירושו כזאת שלח ולאביו ומדכתיב לא ואם אחר, ממנין עשרה מנין ומ״ש הזה, המנין על הכתוב עשרה שלח ולאביו למכתב הוי המנין, על מדקדק הכתוב שהיה כי לומר בא אלא כזאת למכתב הוצרך למה וגו', חמורים
הזה לחשבון טעם מאי וקשיא שלח דווקא הזה. החשבון רק אותו מכרו אשר שהשבטים לאביו, להראות יוסף מכוון, שהיה יודע ואינו משא נושא שהוא החמור כמו רק למכירתו היו לא המכירה פועלים היו השבטים כך נושא, שהוא הזה משא תכלית מה רק עושים היו לא כי עושים, הם מה יודעים היו ולא הזאת
משא שנושא זה ה החמור כמו הוא, ברוך הקדוש עליהם שגזר תכלית יודע ואינו פועל והוא לו אדון שהוא האדם עליו ששם ידי ועל מצרים שירדו הוא ברוך הקדוש מן נגזר היה כך פעולתו, הם מה ידעו ולא פועלים שהיו נמצא מצרים, ירדו המכירה
היו שהם גב על ואף הירידה גומרים שהיו ידעו לא כי. עושים
עיקר מקום מכל שנאתו, בשביל אותו למכור מכוונים שלח ולפיכך. שיתבאר כמו למצרים יעקב שירד הזה, הפעל השבטים ידי על כי רמז מצרים, מטוב נושאים חמורים עשרה והיו עשו, מה ידעו ולא שעשו המכירה בענין חמורים שהיו (שמות דכתיב מצרים את מנצלים שיהיו מצרים, טוב נושאים
כי ל״ה) (בראשית זה לפני אומר הוא וכן מצרים את וינצלו י״ד) אותה לעשות שעתידים ונתנבא הוא לכם מצרים ארץ טוב מטוב נושאים חמורים עשרה היו ולפיכך דגים. בה שאין כמצולה יוסף את שמכרו סבה היה עוד פירוש וגו', אתונות ועשר מצרים (שם אמר וכן הרעב, בימי שיתפרנסו סבה זה דבר שיהא )מפני
אלקים שלחני למחיה כי הנה אותי לחתם ש אתם לא ועתה כי וגו', אתונות עשר היו ולפיכך הרעב. שנתים זה כי לפניכם שהוא והמזון הפרנסה על רמז וכאשר בודאי, חמרית היא הנקבה ומזון צדה נושאות אתונות עשר שלח הגוף, את להחיות חמרי לפרנס ה' מאת היתה כן גם המכירה כי בזה, שהכוונה לדרך,
הללו סבות שתי בשביל יוסף של המכירה כי ובניו. , שראל י את מצרים טוב כל שייך ובזה מצרים ינצלו שבעתיד מפני, האחת
עוד ועי' ". בכתוב שמבואר כמו אותם לפרנס שנית סבה ועוד
הבאה בהערה. לקמן
4 פנים להם היה בזה כי ואולי (שם דבריו בהמשך רבנו:)ז״ל "
ובכי אבל לו הגורמים הם כי הדבר כשנגלה אביהם לפני לעמוד בוש שגם ורואני אחיהם במכר המופלא המעשה ועשו שנה כ״ב
מאביהם. יבושו לא גוף ידע לא יעקב כי לומר נראה והיה היאך זאת מחקור ימנע שלא פשיטא כי רחוק, דרך וזה המעשה, כתונת מעשה וגם למצרים יוסף שירד עד הדברים נתגלגלו
מ אליו המובא הפסים בדם. וטבל אתם לא בטענת כי ודאי אלא
חי שהוא ליעקב סיפר ולא המתין יוסף, מדוע
ושלם בריא
שיוסף אחר מדוע היא הראשונים בה שדנו השאלות אחת
פרעה– בבית לגדולה שהגיע אחר שכן וכל למצרים, הגיע מספר בזה נאמרו וקיים. חי שהוא מסר לאביו שלח לא
דעתו גילה רבנו אף יישובים5. התייחס הוא ובדבריו בזה,
ואין זאת היתה ה' מאת כי הדבר הוכר יוסף שאמר וגו' שלחתם
היה אוי ר פ״ז) פ' (ב״ר ז״ל אומרם והוא מדותיו, אחר להרהר
וכו." בשלשלאות לירד 'יעקב
מעיר– רבנו מתביישים שהאחים מקום בשום מוזכר לא מדוע
ש" אפשרות מעלה הוא בדבריו מעשיהם על איבנו? מיעקב יעקב
המעשה" גוף ידע לא הרמב אכן ". הולך ן אחר שאפי' זו, בדרך המכירה מעשה על כלום ידע לא אבינו יעקב יוסף עם. הפגישה
רבנו לכן. מסתבר ולא דחוק הסבר שזה בטעה זאת דוחה רבנו ובכל הדבר, יצא שמה' שהסתבר שאחר הנ״ל, העיקרון על חוזר
אחר או זה באופן למצרים לרדת, בינו א יעקב ראוי היה מקרה
כולם– הבינו ממילא אבינו– ויעקב האחים המכירה מעשה כי כנ״ל בזה מבא לבחירה שהיה למרות מהבחירה, לגמרי נבע. לא
התגלה שהמעשה אחר התביישו לא האחים. לכן
"רצו שפי' ו) (מט, שור" עקרו "ברצונם עה״פ לקמן ברש״י ועי'
ממעשה ידע יעקב לכאו' זה ולפי ש. ע יוסף", את "לעקור אחר בעניין הפס' שמפרש גופיה ברמב״ן ע״ש אך. המכירה.
5 צפה שהוא משום לאביו הודיע לא שיוסף כתב הרמב״ן טרם לקיומם יוסף המתין כן ועל להתקיים, חייבים שהחלומות
הרמב״ן ז״ל ו אחרת. או כזו מעשית פעולה לעשות התעורר הוא
:) ט (מב, אני "וכן מחכמתו ביוסף היו האלה הענינים שכל אומר ימים במצרים יוסף שעמד אחר לתמוה יש כי החלומות, בפתרון כתב שלח לא איך במצרים, גדול שר בבית ונגיד פקיד והיה רבים כששה לחברון קרוב מצרים כי ולנחמו, להודיעו לאביו אחד
אביו לכבוד להודיעו ראוי היה שנה מהלך היה ואילו, ימים, ויקר אחיו השתחויית כי רואה היה אבל ממון. ברוב ויפדנו נפשו פדיון מקוה והיה בארצם, להיות אפשר אי אתו, זרעו וכל אביו וגם לו שכן וכל שם, הגדולה הצלחתו בראותו במצרים שם להיותו
שמה לם כ יבאו כי לו שנתברר פרעה חלום ששמע אחרי
חלומותיו." כל ויתקיימו
ויגש פ' גירושנדי יוהנ רבנו ופירושי (דרשות )ותיו בדרש יונה ורבנו החלומות לקיים בשביל כי לומר ואין הרמב״ן דברי לשלול: כתב " וחלילה האלה בדברים ציער אביו גם שהרי זאת כל עשה בלבד
חלומותיו." שיתקיימו בשביל אביו את שיצער לו
ני בש יונה רבנו משיב לאביו, הודיע לא יוסף מדוע לשאלה וביחס
היתה זאת כי זה כל על להשיב ויש הראשון האופן: אופנים. "
עלילות נתכנו לו אשר השם מאת סבה אבינו יעקב שירד
ההוא העונש עליו שבא שחשב יוסף בלב והכנים בכבוד למצרים דבתם הבאתו בסבת המכירה של נענש ולכן אביהם אל רעה הדבר מגיע היה שאם דבר מאתם אליו שבא מדה כנגד מדה
לה שלא עמד ולכן יותר, רעה דבה להם היתה לאביהם יד ג
עב בהיותו רעה. דבתם יביא שלא כדי ד הוא טוב שיותר וידע מלבוא ן זמ הוא שיתעכב אע״פ הרע אחיו מעשה ידע שלא לאביו
שיפד בענין משיעשה לאביו ה על מרובה צער ויצטער ביו א ו
ידע אביו שאם חשב שיוסף היינו ". אחיו עשו אשר הרע המעשה
אחיו– לו שעשו מה ואע״פ הרע. המעשה על מאד יצטער אביו
מת– שיוסף חושב שהוא מצטער יעקב שעכשיו יוסף מקום מכל שעשו מה את לו יספר אם יותר גדול צער לאביו שיהיה סבר
יכול לא שהוא זה שמצב חשב שיוסף ונה, י רבנו (והוסיף האחים דבריו בתחילת כתב כפיש לחטאו, תיקון הוא לאביו.)לספר
טבדי▪ בנימין הרב 5
שזכה קודם במצרים: יוסף של במעמדו שלבים לשני
שזכה ואחר למלכות. למלכות
הראשון לשלב ביחס לשונו: וזה
יוסף בענין לב לתת ראיתי צער על חש לא איך
שנים… כמה אביו טעם יוסף של טעמו כי ונראה בוא עת עד למצרים ירידתו מעת כי והוא לשבח אין למלוך האסורים מבית והוציאו יתברך דברו שהיה שיונח ואפילו לאביו להודיע בידו סיפק
ולצד בדבר אחיו שידעו נפשו על ש ח בידו סיפק עליו עצמם ימסרו מאביהם וכלימתם בושתם
מאביהם. בושת להם תגיע לבל העולם מן לאבדו
. כולם וימית יקללם כי אפשר וגם יבקשו זה ומצד
. מהעולם לקעקעו אחיו שידעו נפשו על חש לזה
נפשו. בדמי מבא וימנע בדבר
גד סברא יש לגדולה עלה לא יוסף עוד כל ש" ולה סיפק אין
לאביו". להודיע בידו בידו– סיפק היה שכן הצד על אך
בדבר" אחיו שידעו נפשו על שיוסף״חש מציע רבנו –
יוסף את להרוג ירצו שהאחים סיבות שתי מביא. ורבנו
ראשונה– סיבה " ימסרו מאביהם וכלימתם בושתם לצד בושת להם תגיע לבל העולם מן לאבדו עליו עצמם
מאביהם." שניה– וסיבה " וימית יקללם כי אפשר וגם
מהעולם". לקעקעו יבקשו זה. ומצד כולם
את להרוג מוכנים היו שהאחים מצב כאן מתאר רבנו ה ויגש, (תנחומא המדרש את רבנו יזכיר בהמשך )יוסף. עליו קמו לאחיו יוסף התוודעות בתחילת שבאמת שאומר
בושתם– מחמת להורגו הנקודה ופזרם. מלאך שבא עד
היא- לציון הראויה שולח לא זה ומפני לעניין מודע שיוסף לא שהוא זמן כל לפחות חי, שהוא להודיעו ליעקב שליחים
לגדולה. הגיע
מיישב– יונה שרבנו השני האופן " משעה משתנה ענינו ראה וגם היה ההוא הגלגול שכל וידע שעברה בפרשה שאמרנו כמו לשעה
שיוסף והיינו ". יחפוץ לאשר וענינו רוחו והפקיד האלהים מאת
ראה לא ולכן בדבר משגיח שהקב״ה אותו הפוקדות מהמאורעות כה באופן אותו מנהיג שהקב״ה בשעה אקטיבית פעולה עשה
. ברור
לא אבינו שיעקב הרמב״ן לדברי מסכים יוהנ רבנו שאף לציין יש
ע״ש ימיו סוף עד יוסף ממכירת. ידע
בכור- יוסף רבנו כתב נוספת תשובה תם רבנו (מתלמידי,)שור
שלדעתו דבר לאביו לגלות שלא אחיו ידי על מושבע היה, יוסף
: כו (לז, וז״ל זאת. לגרום שיכולה פעולה שום יעשה שלא )וכן
" הדברים- ונראים בית אל עוד יבא שלא השביעוהו שכשמכרוהו ושהוא חי, שהוא לאביו יודיע ולא לאביו עצמו יגלה ולא אביו,
בשום יעקב, מבני שהוא לשם יאמר ולא נמכר, בשום ולא סימן בידם שימות ולא כן, לעשות לו היה שמוטב עשה, וכן. ראייה, שהיה שנים תשע וגם אדוניו, בבית גדול כשהיה כן, היה לא דאי שלח לא למה הרעב, מן ושתים השבע שני שבע במצרים, מלך
לאמר– לאביו יו אב כי יודע היה הלא במצרים', כאן 'הנני לה״ם. נשבע ודאי אלא עליו, מצטער
יצר לא לגדולה יוסף שעלה אחר מדוע לשאלה ביחס והנה
רבנו כותב אביו עם: קשר
ה ל והלכה גדול שר ונעשה ממאסר צאתו ואחר לאביו מהודיע נמנע כן פי על אף ראשונה חששה שיפיל מוטב א) נ״ט (ב״ק ז״ל אומרם דרך על והוא וחש חבירו פני ילבין ואל האש לכבשן עצמו אדם וכל ויצחק יעקב לפני מלביישם האחים כבוד על
מלביישם. בצערו אביו שישאר וסבל יעקב זרע בלבם יוסף חשב לגדולה שעלה אחר כי אף ועוד
לעוקרו עליו ויתיעצו ממנו ההשטמה יחוש מ (תנחומא ז״ל שאמרו תמצא כן וכמו )מהעולם, גבריאל ובא גדולתו בימי אפילו לעוקרו שרצו
ופזרן.
הוא לגדולה עולה שיוסף אחרי שגם רבנו כותב בתחילה
אביו– עם קשר יוצר לא שוב לאחים. בושה גרימת מחשש
ומעוניין אחיו כבוד ל דואג שיוסף זו נקודה אל חוזר רבנו
ו בושה מהם למנוע את שהוציא כמו בדיוק פנים. לבנת ה
המצר כל דיבורו וכן לאחיו, שהתוודע בשעה מעליו ים י לקיר– ש״אוזניים מחשש "בלחישה דואג יוסף כאן גם כך
שמת החריגה הנקודה לאחיו. בושה לגרום לא כאן, ת גלי
הקודמת בפיסקה. להורגו מוכנים היו שאחיו יודע שיוסף
לגדולה– עלה לא עדיין ש השלב על זאת כתב רבנו
ובפ כתב הנוכחית סקה גם זאת לעשות מוכנים היו שהם
לגדולה. שעלה לאחר קלים יוסף של שחייו למרות והנה
העולם– מן לאבדו מוכנים הם רגע ובכל האחים בעיני
מלביישם האחים כבוד על מצידו״חש שיוסף הרי לפני בצערו אביו שישאר וסבל יעקב זרע וכל ויצחק יעקב
מלביישם" יוסף פגש שלא שנה מעשרים למעלה לאחר גם.
להורגו– מוכנים שהם לכך מודע והוא אחיו, את כהה לא
אחיו– שהם מרגיש הוא ממנו. האחווה רגש שזו למרות
צדדית חד. אחווה
חים הא ביחס נוספת נקודה ומבהיר רבנו ממשיך והנה
: ויוסף
אחריו שירדו צ״א) פ' (ב״ר ז״ל שאמרו והגם
- יקרים בדמים לפדותו למצרים אם הדבר ישתנה
באחוותם, יכיר שאז הם יפדוהו עברתו זה וזולת
ישכח ולא נצח שמרה ויקדמו לו עשו אשר את
להורגו… הם
בשאלה– פותח רבנו מוכנים היו שהאחים לומר ניתן כיצד
המכירה שאחר מובא במדרש א הל יוסף, את להרוג מנת על יוסף את וחיפשו מעשיהם על האחים הצטערו
" הדבר ש״ישתנה כך על משיב רבנו בדמים. לפדותו – יש
הבדל– באחוותם" יכיר שאז הם יפדוהו "אם האחים. מצדם יוסף, עם קשר שיצרו אלו הם שאם חשבו
וביוזמתם– ויכיר מעשיהם על מצטערים שהם יאמין הוא
טבדי▪ בנימין הרב 6
זה" זאת״זולת לעומת חוותם. בא – יקדימו לא הם אם יעקב עם קשר שיצור זה הוא יוסף אלא מיוזמתם לפדותו
– נצח" שמרה שיוסף״עברתו האחים חוששים יכעס הוא
לו" עשו אשר את ישכח "ולא זמן לאורך עליהם רבנו.
להורגו" הם "ויקדמו המילים את מוסיף שהאחים משמע. את לשכנע הצליחו שהם לפני זה, בשלב שלפחות חושבים
מעשיהם– על מצטערים שהם יוסף מוכן שיוסף הרי
יהרגם שהוא לפני להורגו" הם "יקדמו כן על. להורגם.
אומרת– זאת לכן– קודם שראינו כפי יכולים לא האחים מעשה אחר האחווה רגשות על שומר שיוסף להבין
המכירה הם היו אם לה. שהתלוותה התאכזרות וה יוסף– במקום עצמם את מעמידים מלאים שהיו ודאי שמכרם מי את להרוג מוכנים והיו משטמה, . ברגשות בשעת אפי' האחווה רגשות כהו לא יוסף מצד זאת לעומת
עצמה– המכירה של לכבודם דואג הוא מכן לאחר וגם
מוכנים. להורגו שהם מודע שהוא הגם האחים,
מסילות מצא כן יוסף שבה בדרך דבריו את חותם רבנו
האחים של: ללבם
דמים להם ונתן והשקם והאכילם שנתחכם עד
שלם בלב עמהם הוא כי להם. והראה שומר לא כי ודאי וידעו יצא מה' כי הדבר נגלה גם בושה הוסרה כן באמצעות וגם איבה, להם הוא
כמו ו הגוזר גזר כן כי אליו יאמרו כי מאביהם להם. גילה ואז וגו' אתם לא (ח') בפסוק שפירשתי
חיבה- להם הראה שיוסף לאחר רק מה ידי על ובפרט
הדבר– יצא מה' כי להם שהוכיח לאחים" הובהר לא כי
איבה" להם הוא שומר שכבר כפי נוספת תוצאה וכן
מאביהם". בושה הוסרה כן "באמצעות לעיל הוזכר
אצל והאחווה הברית שמירת בין החיבור
יוסף
מאליה– שעולה השאלה כמובן יוסף אצל מיוחד מה העוצמה מניין חזקים. כך כל היו שלו האחווה שרגשות כבודם על ולחוס אליהם שייך להרגיש האחים, את לאהוב
– כאן מדובר לא להורגו. רגע בכל מוכנים שהאחים בשעה שסותרת בתחושה אלא צדדית, חד אחווה בתחושת רק
הכוחות את יוסף קיבל מניין הפשוט. האנושי טבע ה את ואיך אותם, קיבל יוסף דווקא למה הללו, המיוחדים
שכזו בהתנהלות ההיגיון את להבין? אפשר
יוסף של בייחודיותו למצוא ניתן לדברים שפתח נראה הזה הקשר עומק את שנסביר לפני הברית. שמירת בעניין
– מקומות במספר ק' ה החיים אור רבנו דברי על נעמוד
ה בהם יחד מצמיד וא למשפחתו יוסף של אחריותו, את
עם והאחים– ליעקב הברית בשמירת. ייחודיותו
שִבְעִים יַעֲקֹב יֶרְֶך יֹצְאֵי נֶפֶש כָל וַיְהִי נאמר שמות בפרשת "
מספק על עומד רבנו ה). (א, ם" בְמִצְרָי הָיָה וְיֹוסֵף ָנִפֶש לשונו בפסוק: וזה, דקדוקים מספר
וגו ויוסף וגו' נפש באומרו׳כל הכתוב יכוין עוד לטובה שוים כולם אלו ענפים כללות כי לומר חכמים כולם צדיקים כולם ביניהם הבדל באין
אחת. נפש כולם וכאלו זה על זה שלם בלב כולם שהיה יוסף לצד היא גדולה ורבותא חידוש והודיע
מהשואת משתנה יהיה הטבע ומן במצרים האחים ברצון שוה שיהיה יתכן לא כי האחוה לצד בין שמכרוהו לו שעשו מה לצד כולם כהשואת לבין בינו שינוי קצת יהיה לא ואיך עליו ונתאכזרו
, כולם בכור נתון היה כי הצדקות לצד בין באילן ומסוככים כנען בארץ היו והאחים הטומאה
קצת. ישתנה פנים כל ועל אביהם, יעקב הוא להם הוא שוה כי הכתוב מודיעך כן פי על ואף ליקרא יחד כולם וכהשואת הע' במספר ונכנס בין הנכונה והאחוה האהבה לפרט בין אחת נפש בו נדבק שלא הנפש וטהרת הצדקות לענין
במצרים. . היותו הגם הנפש. מתחלואי
בלשון וממשיך נפש" כל "ויהי יחיד בלשון פותח הפסוק
על ומדובר הואיל בפשטות, עקב". י ירך "יוצאי רבים
יוצאי- רבנו "נפשות". במילה לפתוח ראוי היה רבים ירך
שלשון״נפש" מבאר ביחיד ש" כך על מורה ענפים כללות
" כולם אלו – – יעקב ירך יוצאי כל " באין לטובה שוים
." ביניהם הבדל סוגי שני כאן מפרט ורבנו עני העניין ים. ינ
" רוחני- הוא הראשון כולם " כולם חכמים כולם צדיקים
במישו גם שני ומצד " כולם האישי-משפחתי ר שלם בלב
מורה הללו המישורים בשני האחדות."ממילא זה על זה
אחת". נפש כולם ש״כאלו
במצרים היה "ויוסף הפסוק של לסיפא רבנו עובר."מכאן להורות בא לרישא, הסיפא של שהחיבור מסביר רבנו
השוררת אחדות שאותה – יעקב ירך יוצאי כל בין כוללת סוגי ששתי ומצביע בלשונו מדייק רבנו יוסף. את גם
האחדות– והרוחנית– המשפחתית בדרך אמורות היו
מיוסף להיגרע. הטבע
שונה להיות אמור היה יוסף המשפחתית, לאחדות ביחס
מכולם– " כולם כהשואת ברצון שוה שיהיה יתכן לא כי
יהיה לא ואיך עליו ונתאכזרו הו שמכרו לו שעשו מה לצד כולם." לבין בינו שינוי קצת
הרוחנית– בבחינה וכן " בכור נתון היה כי הצדקות לצד הוא באילן ומסוככים כנען בארץ היו והאחים הטומאה
טבדי▪ בנימין הרב 7
אביהם" יעקב לו וראוי יעקב של בנו היה גם שיוסף ואף
פנים" כל "על טהרתו על לשמור במצרים שהיה אחר
מא סביר קצת" "ישתנה יוסף הטבע דרך פי שעל ד ולא יעקב של בצלו המסוככים האחים לשאר בצדקתו ידמה
. אבינו
במצרים– היה "ויוסף הכתוב מעיד זאת "עם וזאת ודבר יעקב". ירך יוצאי "נפש למילים וצמידות בסמיכות
מורה– זה כן" פי על ש״אף ליוסף טובות סיבות שהיו
והצדק מהאחווה להתרחק – ות " שוה כי הכתוב מודיעך ליקרא יחד כולם וכהשואת הע' במספר ונכנס להם הוא לענין בין הנכונה והאחוה האהבה לפרט בין אחת נפש הגם הנפש מתחלואי בו נדבק שלא הנפש וטהרת הצדקות
במצרים". היותו
האחווה ושמירת הצדקות עניין בין חיבר שרבנו. הרי
כמו התנאים לו היו לא ש שלמרות היא יוסף של ייחודיותו המשפחה– בני לשאר שהיו והתעצם באחווה התעצם הוא הייתה לא הללו התחומים בשני יוסף התעצמות בצדקות.
המשפחה– משאר המקום ריחוק בגלל רק ייחודית אלא ביחס התחומים. בשני שלו החריגה בהתמודדות גם
למשפחה– לצדקות וביחס אליו, והתאכזרו מכרוהו הלא
– הדוגמא וכפי הארץ, ערוות מצרים, בארץ היה הלא
פוטיפר6. אשת על התורה שסיפרה
רבנו התחומים בשני יוסף של ייחודיותו על עומד ו חוזר דברים ספר בסוף משה של ברכותיו על בפירושו. הללו
נאמר הברכה זאת בפרשת " טז לג, )(דברים אֶרֶץ ּומִמֶגֶד
ס שֹכְנִי ְּומְֹלאָּהּורְצֹון נְזִיר יֹוסֵףּולְקָדְקֹד לְרֹאש תָבֹואתָה נֶה
אֶחָיו", שם רבנו: ופירש
וגו סנה שוכני.'ורצון פירוש שיתרצה ה 'בו
שכונת סימן והוא בצער שישראל בזמן גם להטיבו
. סנה וגו ולקדקד יוסף לראש ואומרו׳תבואתה פירוש שנמצאו טובות מדות ב' כנגד הוא האמור טעם
בו. שהגם א' הרשע סיבות וכמה למצרים וירד שגלה פ״א (שמ״ר ז״ל כאומרם בצדקתו עמד )הקיפוהו
6 בכל וז״ל ו) ו, (דברים לבבך" "בכל הפסוק על רבנו לשון: ראה " כך כל יהיה לא להון או לאכול האדם שיתאוה הגם הנה לבבך, למשול אדם יכול לאכול חפיצה שהנפש הגם הערבות עוצם בלבו כשנכנס כן שאין מה בנקל, מהדבר עצמו למנוע ברוחו
כי גם ומה יפה לאשה ויתאוה הלב חמדת בלבבו חשקה יתרבה ויכוף לבו להטות ברוחו למשול יכול שאינו עד ההרגש בו יפעיל יוסף נתעצם כמה ולמד צא עשות, רצונו שאין מה לעשות אותו
לו." יגיד ושכרו פוטיפר אשת במעשה הלב חמדת לכוף הצדיק
על לדורות דוגמא המהווה כצדיק יוסף את העמיד שרבנו הרי
הרע יצר על. התעצמות
וכו יוסף הוא במצרים היה בפסוק,'ויוסף והוא
באומרו שרמז מה יוסף. לראש אמר רעה תחת טובה לאחיו ששילם מה וכנגד
אחיו נזיר כמו אחוותם, מן אחיו שהזירוהו
(מד״ת ז״ל שדרשו ואף מזה, נסעו בפסוק וישב) פ'
וגו יוסף כן׳ויכלכל פי על י״ב מ״ז:)(בראשית
בהשפעת היא וייחודיותו יוסף של שזכותו מסביר רבנו בצער" שרויים שישראל בשעה אפי' ה'. טוב סימן והוא
– סנה" שכונת בתחילה למשה מתגלה ה' שדבר כפי בדיוק
ישראל ל ש השפל מצבם על המורה הקוצני, הסנה דרך
כקוץ– הם שכביכול עמהם שוכן הקב״ה זאת למרות הרוחני הכח את משקף יוסף זה במובן אותם. ומנהיג לטבעם ההופכים הקשים, במצבים ישראל את שמלווה שני בזכות לו נקנתה יוסף של זו עוצמה חייהם. ולסדר
עניינים– עמידה הוא הראשון הטעם. רבנו שמבאר כפי
בצדקות– סיבות וכמה למצרים וירד לה שג "שהגם בצדקתו" עמד הקיפוהו הרשע האחווה הוא השני והטעם,
– … רעה תחת טובה לאחיו "ששילם מן אחיו שהזירוהו
אחוותם… יוסף." ויכלכל כן פי על ואף
היצר על להתגבר הסגולה
ל קרוב הללו התחומים בשני ייחודי יוסף אם שיש ודאי ו
שבין הקשר סוד את למצוא ניתן כיצד ביניהם. קשר מתפשרת? הבלתי לצדיקות נדלית הבלתי האחווה
פתח- לנו נתן רבנו כאן שגם נראה על ממנו להשקיף תקוה
העניין. שורשי
וְאָבִיו אִמֹו אִיש ג יט, (ויקרא נאמר קדושים )בפרשת "
ביאר הק' החיים אור בפי' ". תִשְמֹרּו שַבְתֹתַי וְאֶת תִירָאּו
את רבנו הוא כיצד לבאר וניסה הפסוק של הראשון החלק
למצו קשור ו תִהְיּו" "קְדֹשִים הסמוך בפסוק הנאמרת ה:
למצות זו מצוה סמיכות טעם וגו'. אמו איש והוא לעריות, גדר כן גם לרמוז נתכוון קדושים. בפסוק שדרשו ב) לו (סוטה ז״ל מאמרם דרך על
וגו יעקב אביר מידי ידיו זרועי 'ויפוזו כי יצרו ותקפו ליוסף פוטיפר אשת כשתקפתו ויפוזו מיד וכו' לו ואמר אביו דיוקן לו נזדמנה
וגו 'זרועי דיוקן כי פ״ב) הישר (קב אמת אנשי משם ושמעתי אל מבוא ותמנעהו בבן הקדושה כח תגביר האב אביו העריות למצות סמוך אומרו והוא התיעוב
יצייר יצרו שתקפו מי ולזה תיראו, ואמו עיניו בין
נפש למשיב לו ויהיה: יולדיו אביו כבוד יבזה המזימתה בעשותו כי ירמוז, גם מוראו מצות העריות למצות סמוך האל יצו ולזה
טבדי▪ בנימין הרב 8
בטל עריות גילה שאם למדת הא ואם, אב של שיאמרו זלזול להם שגרם ואם אב מורא מצות לאב האם הקדים זה ולדרך וכו', ילד שזו ארור
נוטלת שהיא לצד אומרו דרך על ביותר, החרפה
אמו תוגת כסיל ובן י). (משלי
אמת" מאת״אנשי סגולה לנו מגלה רבנו על להתגבר
הרע– היצר " בבן הקדושה כח תגביר האב דיוקן כי
… התיעוב אל מבוא ותמנעהו יצייר יצרו שתקפו מי ולזה
" יולדיו עיניו בין – אמו– או אביו " למשיב לו ויהיה
כאשר נפש". הוא מיד ואמו אביו את מדמיין האדם כל התאווה. חום את שמכחיש זעזוע איזה בתוכו מרגיש
בעינ שיראה אדם י- בלהט סדקים יחוש דיוקנם את רוחו
. העבירה יוסף– אצל ארע כך " אשת כשתקפתו כי
יצרו" ותקפו ליוסף פוטיפר שאמרו כפי ממש חטא וכמעט
חז״ל– אביו" דיוקן לו "נזדמנה עוז למצוא הצליח ובזה
על להתגבר בנפשו יצרו.
המזימתה" בעשותו כן״כי על, יתר בחטא שיכשל היינו
אביו". כבוד "יבזה העריות– " ממילא- שאם למדת הא זלזול להם שגרם ואם אב מורא מצות בטל עריות גילה
ילד". שזו ארור שיאמרו
מצווה שהיא תהיו" "קדושים שבין לסמיכות הסיבה זו מאיסורי ובפרט מהתאוות האדם את להרחיק שעניינה
עריות– באה הקדושה תראו". ואביו אמו "איש למצוות
בד- ואב אם מורא עם. בבד
הברית קשר את להבין קצת היה ניתן הללו בדברים כבר שטחי באופן האחווה? רגש מגיע מניין הלא והאחווה.
קרוב ה המעגל עם גדל, שהוא מי עם חיבור מרגיש האדם היא האחווה יותר עמוק באופן אך המשפחה. של והמוכר חש האדם כאשר המשותף. לשורש שייכות של תוצר שייכותו גם אז משפחתו, ולשושלת להוריו, גדולה שייכות
מצאנו והנה מתעצמת. לאחיו בשמירת יוסף של שכוחו שלו הרצון בכוח האישית, בהתעצמותו רק היה לא הברית
- יצרו את לכבוש לאביו הגדולה שייכותו מצד, אלא המשך להיות שלו הפנימי החיוב לעוצם דיוקנו, לדמות
אביו. למגמת
העניינים שני בין הפנימי הקשר לפנינו הרי כן, . אם
היצר– נגד והתעצמותו יוסף של האחווה אחד שורש
אבינו ליעקב ונאמנותו שייכותו. להם:
הציג בהם ת מקומו במספר רבנו דברי מדויקים גם בזה את כלכל שהוא בכך האחווה בעניין יוסף של מעלתו את
לעיל- רבנו וכלשון, אחיו תחת טובה לאחיו ששילם
אחוותם… מן אחיו …שהזירוהו רעה ויכלכל כן פי על ואף
לבנים– שפע משפיע שהאב כשם והיינו. יוסף יוסף כך
האב תכונת את ירש יוסף לאחיו. שפע השפיע לאחיו ביחס
בכלל ישראל ולעם אביו7. ליעקב שייכותו מתוך, על יתר
שנים– י״ז אביו את פרנס שיוסף רבנו כתב כן, אותם כנגד בריש לשונו וזה בילדותו, אותו פרנס שאביו שנים י״ז
ו (מח, ויחי:)פרשת
אלהים שהודיע למה הכתוב יתבאר רמז ובדרך
שזן והוא המשביר הוא כי יוסף בבחינת והחיה זו ובחינה רב, עם להחיות כ') (נ' כמאמרו רב עם בבחינת לזולתה חוב בעלת היותה תשלול
ול לה, ההשפעה י״ז יוסף את ופרנס זן שיעקב ד צ הבחינה שילם לזה וגו' י״ז בן ב') (ל״ז דכתיב שנה כמה כפל תשלומי במדת ליעקב הוא והשפיע הלז
ב יעק ויחי שרמז והוא שנה י״ז מרובות מדות אפשר זה וזולת שנה, עשרה שבע מצרים בארץ יוסף לשלם אלא לכן קודם ימיו שלמים שהיו השנים טובי״ם ולזה ממנו שקבל חסד טובת
ונכון שנים טו״ב פר מס הטיב אחד כל כי מהאחד
לזה זה. לשלם יוסף כי א) קפב וישב (זהר ז״ל שאמרו ותמצא ליודעי כידוע וא״ו מילוי וא״ו בבחינת הוא
נסת אלהינו. לה' רות
הפרשה בהמשך לשונו: וזה
יוסף כי ק״פ) ח״א (זהר ז״ל מאמרם לדעת יש אלא באומרו הכתוב שרמז והוא יעקב. נפש בחינת הוא אומרו והוא יוסף. יעקב תולדות אלה ב') (ל״ז כי אמת חכמי ורמזו ויוסף, יעקב בני עז) (תהלים עצמו כאות שהמילוי הוא״ו מילוי בחינת. הוא
יוסף כי הדקדוקים, כל יתיישבו זו הקדמה פי ל וע
7 מט הפסוק(בראשית על רבנו בדברי עי' כג-, " )כד וָרּבּו וַיְמָרֲרֻהּו
ב יַעֲק אֲבִּיר …מִּידֵי חִּצִּים וַיִּשְטְמֻהּוּבַעֲלֵי יִּשְרָא אֶבֶן עֶה ר ֵמִּשָם." ל
פוטיפר אשת היא חצים בעלי "וישטמוהו שם רבנו: וז״ל זרע שהוא חיציו ממנו שבקשו במסיבתה המוסבות וחברותיה הם וימררוהו זה פרט על הכתוב כל יכוין אולי או כחץ. היורה זרועי שיפוזו סיבה לו היה וזה רע לעשות המפתה הרע בחינת רב א) פא (קידושין וכמעשה הרע היצר בגופו שנכנס לצד ידיו
לה יתיחס הקליפה בחינת והנה חסידא, עמרם שם לזה מרה
. הרע כוחות וימררוהו אמר עליו הרע כוחות שרבו ידי על ורבו הם חצים בעלי וישטמוהו המונע על ורבו העבירה על ואנסוהו היורה לבטלה זרע להוציא האדם את מחטיאים אשר הקליפות כמשטמים לרעה יחשבו הרע כוחות כי משטמה לשון ואמר כחץ
חצו ירה ולא כארי נתגבר כן פי על ואף חמדה להשחית לקדושה עזרו ה' כי פירוש יעקב אביר מידי ואומרו ידיו. זרועי ויפוזו אלא אבירות לו ונתן בידו יעזבנו לא ה' לז) (תהלים אומרו דרך על רועה משם ואומרו והמדיח. המסית נגד העוזר הוא ה' כי כנגדם ויוסף הבונים מאסו אבן קיח) (תהלים רמז כאן ישראל אבן
והוא הראשה. באבן זכה קודש ברית שמר אשר צדקו ת באמצעו והבן ישראל אבן רועה שנקרא עולם יסוד צדיק י) (משלי סוד
של התגברותו את מחבר רבנו כאן שגם הרי ". לו נתנו ומשלו יעקב– "אביר בזכות היצר מכשולות על "יוסף הגבורה והיינו
הוא זוכה כך ידי ועל זה, בשם המכונה לו שנתנה האלוקית בנוי ישראל עם שכל היסוד אבן היא הראשה", "אבן להיות
. עליה
טבדי▪ בנימין הרב 9
יקרא לשבטים אב ובמדרגת יעקב בחינת הוא
ויוסף… יעקב בני באומרו כן גם כרשום האב ואין כיעקב אב במדרגת יוסף הרי ומעתה נמנה יעקב שאין כמו אחד בגדר הבנים עם נמנה
השבטים. עם
מיללו" ברור רבנו דברי יעקב בחינת הוא יוסף כי
בזקנותו יעקב את פרנס והוא לשבטים". אב ובמדרגת
יעקב )(של פרנסו שיעקב השנים י״ז כמו בדיוק שנים י״ז
בילדותו יוסף. )(של
כהתה לא כיצד מאד מובן הדברים לאור אחווה ה עין "אח אמנם הוא יוסף הלא המכירה. בשעת אפי' מיוסף "
אינה יוסף של האחווה "אב". בבחינת גם הוא אך מתחילה
הבנים– בין כבן מדמותו המשביר היותו מצד, אלא בכל ופרנסתם קיומם את ישראל לכל והמשפיע האחראי שנאה של עיוות הזו התכונה את המצבים. ובכל המקומות
לכבות יכול לא. ואכזריות
והשלום השבת- ההתגברות,
לפיסקה נוכל מכאן שרבנו אחר רבנו. בדברי חשובה לבין ליעקב יוסף של שייכותו בין הקשר את הסביר
היצר– על בהתגברות התעצמותו ג יט, (ויקרא רבנו:)כתב
ואת בסמיכות גם נכון טעם הרווחנו זה ולדרך בזוהר ז״ל אומרו דרך על והוא תשמרו, שבתותי
ימי ז' להם יתכנו צדיקים ז' כי ש״א) ח״ג רעז (ח״ב כי תולדות) פ' (ריש חדש בזוהר ואמרו השבוע, השלום סוד והוא הצדיק, יוסף כנגד הוא שבת יום הפורס מברכין ואנו שלום שבת אומרים אנו ולזה
הכל. יסוד בחינת והיא שלום, סכת קודש ברית אות שמר אשר צדקתו לצד ויוסף
זו בחינה ירש הטומאה אל. מגשת שבתותי ואת כאן שאמר מה והוא שבתות: ב'
קודש ברית אות מלטמא עצמו שמירת, א' 'וא
שבת. שמירת אותות שניהם נקראים ולזה אחת, בחינה, ושניהם וגו ביני היא אות יג) לא (תשא אמר.'בשבת
לאות והיה יא) יז (לך אמר. ובמילה אבל ב' הם המעשי בערך הבחינות ב' כי ותדע והשומר אחת בחינה הוא מהם המסובב בערך
אחד בב נפשו והתקשרות התיקון יסובב 'מהם
שבתותי. ואת אמר ולזה המצות,
ואביו אמו "איש הורים מורא מצות בין מחברת התורה
השבת– שמירת לבין תראו" תשמורו שבתותי.""ואת שמירת עם אחד דבר הוא ההורים שמורא שהתבאר לאחר
האמת– חכמי בשם לעיל רבנו שכתב וכפי הברית, י "כ
אל מבוא ותמנעהו בבן הקדושה כח תגביר אב ה דיוקן
התיעוב" – רבינו- בא להוסיף: אפשר אולי לעניין זאת ומחבר
השבת. שמירת
כיצד? הא
הצדיק" יוסף כנגד הוא שבת יום "כי רבנו ביאר וביאר.
לו נקנית זו מעלה כי עוד רבנו הברית. שמירת בזכות
רבים– בלשון " תשמורו "שבתותי שנאמר מה כי מוסיף
ממש "שבת" ושמירת הברית."שבת" שמירת על הכוונה במשפט" דבריו שחתם עד המעשי בערך הבחינות ב' כי והשומר אחת בחינה הוא מהם המסובב בערך אבל ב' הם המצות בב' נפשו והתקשרות התיקון יסובב מהם, אחד
שבתותי" ואת אמר ולזה מנת על בדבר להתבונן ויש.
סוד. העניין להבין
הנ״ל– פי על אך ביאר שהרי הדברים. להבין פתח לנו יש
מכ היא הברית ששמירת רבנו לשורשיו– האדם שייכות ח ו מצות את התורה מצמידה כן על מולידיו. הם הלא
לעיל כנזכר תראו", ואביו אמו ל״איש תהיו"."קדושים
לו בא שמהם לשורשיו מחובר יותר הוא שהאדם ככל והנה
קיומו– על ושומר לעצמו נאמנות מרגיש הוא גם כך
. בריתו בריתו– על שומר שהאדם וככל מפתח גם הוא כך והשבת הברית קשר ברור ממילא לשורשיו. נאמנותו. את
במחשבה מעשה "סוף הבריאה שורש היא השבת, שהרי
העולם8 עומד עליו היסוד והיא "תחילה- ככל כן על.
שהאדם מתחבר הברית– ירת שמ של למהות יותר הוא כך
החיים שורשי ביסוד ומעמיק, הולך לבחינת עד מגיע ו
להיפך– וכן השבת. את בקרבו ומבסס מבין שהאדם ככל ומזדהה שמכיר לאדם הופך הוא כך השבת שמירת עניין
תכונת עם בריתו שאף עד והשורשיות היסודיות שלמה
ביסוד9. נשאר אלא חוץ, יוצא ואינו
8 יהגה אמת שפירשתי ולמה ג (ב, בראשית בפרשת רבנו:)ז״ל " הוא שהשבת להיות כי צודק בטעם אמת בפיהם ה' ודבר חכם שבת יבא ימים ששת עבור ואחר ימים ששת כל העולם המקיים
כי לדעת ולך רים, אח ימים ששת עוד ויקיימהו ויחייהו אחרת אין אם כי אותו שמקיימים קיומו הוא בעולם השבת מציאות חלל ב) קנא (שבת ז״ל שאמרו ותמצא שבת, אין שבת מקיימים שבת שומר אין ואם הרבה שבתות שישמור כדי אחד שבת עליו מקיים פירוש וכו' השבת את המקדש כל ולזה עושה. זאת מה
מתקיים ומאמצעותו שבת ל ישנו זה באמצעות קדושתו ושומר גדול שותף לך ואין העולם המקיים הוא כי לדעת הראת העולם. חסר לא אדם אלהים ברא מיום כי לדעת ולך וכהלכה. כדין מזה אדם כי שבת שומר שהוא עולם יסוד צדיק המעמיד דבר העולם היה הוא כי בנו שת קם ואחריו צב) (שוח״ט ע״ה היה שבת שומר
ואחריו גמור צדיק השמש בא כבר נופל וכשזה צדיקים כמה פסקה לא ומשם וכו' אברהם שם נח וכו' מתושלח שבת שומר שבתות שומרי היו במצרים ואפילו מישראל שבת שמירת
ונכון". פ״א) (שמו״ר ז״ל כמאמרם
רבנו לשון ועי' 9 " ט כו, (ויקרא בחקותי:)בפרשת גניזת רמז עוד
ברית לה המתיחס בחינה י כ וידוע ה' את החיים בצרור הנשמות
טבדי▪ בנימין הרב 10
שכתב" כאן רבנו דברי מובנים זה לאור השלום סוד והוא סכת הפורס מברכין ואנו שלום שבת אומרים אנו ולזה
הכל" יסוד בחינת והיא שלום, והיינו–, אינה שהשבת
עד. כולו העולם את ולקיים להחזיק עניינה אלא לעצמה,
ורועד– "רופף העולם היה "השבת השבת בא עם ורק
העולם10 יסוד התחזק עצמו את שרואה יוסף כמו ממש. ישראל– כלל על חסותו את שפורס וכמי כ״אב" השבת כך את ומפרנסת מקיימת שהיא מה ידי על "שלום" עושה
המעשה11 ימי ששת בכל כולו העולם היסוד– עניין זה. אלא היצר, אחר להיגרר לא לקבל. ולא משפיע להיות
הקיום– בשורש להתעצם ולהיות לחזור ומשם משביר
הארץ. לכל
שלום, לה כן גם יתיחס שהוא בריתי את והקימותי אומרו והוא
- אתכם הנשמות, עולם יסוד העולמים חי זיווג כלל בזה גם זה הוא כי יבין והמשכיל הנשמות כללות שהיא ישראל בכנסת
הנשמות." מנוחת תכלית
שמות נ שכללות שפירושו ישראל, כנסת עם הקב״ה שזיווג והיינו והמנוחה השלום עצם הוא בבוראן, ומתדבקות שבות. ישראל
10 (ב החיים, בבראית אור ז״ל לומר הכתוב שיכוין ונראה ")ב עד ורועד רופף היה העולם כי קורח) (זוהר ז״ל אומרם דרך על
שבת ביום כי הוא והכוונה. ונתייסד העולם ונתקיים שבת שבאה וינפש שבת השביעי וביום אומרו סוד והוא העולם נפש ה'. ברא אלא זה אין נפש, וי שבת שיצא כיון דרשו טז) (ביצה שחז״ל הגם נתכוון כי דרשו ונפש אמר ולא וינפש מאומרו שדרשו דרש דרך משמעות אבל הנפש שאבדה וי שבת שיצא כיון לרמוז הכתוב
פירוש ששבת כיון לומר שנתכוון ממנה יוצא אינו הכתוב פשט קודם כי הנבראים בכל החיוני שפע נשפע פירוש וינפש שבת בא בספר לרז״ל מצאנו וכן הנבראים. לכל נפש היה לא השבת למול ה' למצות טעם שנתנו א) מד (תזריע התורה זוהר הקדוש
הוא הטעם כי הח' יום עד לה' קרבן לקרב ושלא השמיני ביום הכתוב שאמר והוא נפש. בעל ויהיה השבת יום עליו עבור עד מלאכתו השביעי יום באמצעות ה' שכלה פירוש וגו', אלהים ויכל מעשותו דבר חסר שהיה לא שכלה מלאכתו הוא מה ופירש וחזר המלאכה פי' עשה אשר היא הכוונה אלא ויכל אומר הוא ועליו
יום אמצעות וב המעמיד דבר חסרה היתה עדיין עשה שכבר
הענין". נגמר בו השביעי
11 שלום לך וישם כו ו, (במדבר נשא בפרשת רבנו לשון ")וזה " זה הוא כי ידע שלום בתיבת והמשכיל הפירוד, הפך הוא פירוש המחזיק כלי והוא ובתחתונים בעליונים המחזיק עולם יסוד ישראל בני על שמי את ושמו סוד הוא וזה מפריד, כשאין ברכה
שגמר אברכם." ואני אומר
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
