עה״ת– הק' החיים אור בפי' שבועי שיעור פרשת ויגש
להתאפק יוסף יכול ולא
המרגשים האירועים אחד הינו לאחיו יוסף התוודעות
ביותר המרגש לא אם. בתורה,
זאת עם אור רבנו זו לפרשיה בביאורו הקדוש החיים
לאחיו העמוק וביחסו יוסף של בדמותו עמוק נדבך. חושף
ולעמוד רבנו, של פירושיו עם וקים הפס אחר לעקוב ננסה
יוסף של הפלאית דמותו על ער. כנו כפי
מה פרק בתחילת מופיעה לאחיו יוסף התוודעות, תהליד
הכתוב לשון: וזה
עָלָיו הַנִצָבִים לְכֹל לְהִתְאַפֵק יוֹסֵף יָכֹל וְֹלא (א)
אִּתו אִיׁש עָמַד וְֹלא מֵעָלָי אִיׁש כָל הוֹצִיאּו ֹוַיִקְרָא
: אֶחָיו אֶל יוֹסֵף בְהִתְוַדַע בִבְכִי קֹלוֹ אֶת וַיִּתֵן (ב)
פַרְעֹה בֵית וַיִׁשְמַע מִצְרַיִם: וַיִׁשְמְעּו
רבנו: ומבאר
כח עצר שלא פירוש להתאפק. יוסף יכול ולא בקול וקרא מעצמן הנצבים כל שיצאו עד להמתין
רו שיאמ לא במהרה, פירוש איש כל הוציאו גדול במיתון- יצאו מעצמן כשיצאו כי לצאת להם ולא לא פי' עמד ולא ואמר ההוצאה, זמן אורך סבל
יחד יצאו תיכף במהרה אלא איש: נתעכב
הפרשנות מהפכני. באופן הפסוקים את מפרש רבנו
יוסף״להתאפק יכל "ולא מילים ל המקובלת שיוסף היא,
את מלהסתיר להתאפק עוד יכול שלא עד התרגש כך כל
זהותו בקשתו- היא זה קושי של והתוצאה כל "הוציאו
מעלי."איש
הקושי על מדבר לא הפסוק לדעתו אחרת. מפרש רבנו אך כאן היה שאכן להיות יכול זהותו. את להסתיר יוסף של
הסיפור– ברקע שעמד קושי בא שאותה הנקודה זו לא אך
" במפורש- אומר הכתוב הנה להדגיש. הכתוב כֹל י וְלֹא
הוא ליוסף שהפריע מה ". יו ל ע בִים הַנִצ לְכֹל לְהִתְאַפֵק יֹוסֵף שהוא בשעה סביבו מצריים, ניצבים, . שיש מחליט
הוא" לאחיו להיחשף כל שיצאו עד להמתין כח עצר לא
מעצמן". הנצבים שהמצרים להמתין, יכול היה לא יוסף
תכף- יצאו שכולם דרש אלא לאט-לאט, מהחדר יצאו
ההוצאה" זמן אורך סבל יוסף״לא יד. ומ ולכן "קרא בקול
במהרה" פירוש איש כל הוציאו גדול דרישתו- לאור.
- יצאו מעמד באותו יוסף את שהקיפו המצרים עמד "ולא
תיכף במהרה אלא איש נתעכב א ש "ל היינו אתו" איש
יחד". יצאו
השאלה– עולה מעתה של שמציאותם הסיבה מה
ליוסף הפריעה? ועוזריו, משמשיו המצרים, מוצא רבנו
אֶחָיו". אֶל יֹוסֵף במילים״בְּהִתְּוַדַע לכך התשובה את גם
באים הללו המילים לפיה הראשונית, להבנה בניגוד כאן
אתו איש עמד ש״לא זמן, נקודת "לציין בשעה ש״התודע
אחר הסבר מציע רבנו לאחיו": יוסף
אל עותו התוד בשביל פירוש וגו'. יוסף בהתודע
דבר, הכרת פירוש אחיו, כי ויצדיקו שיכירו כדי
במכירתו. להזכירם צריך זה ודבר יוסף. הוא ולא כזו נבלה בדבר אותם שיחזיקו באחיו לזלזל רצה בבכי קולו את ויתן בסמוך ואמר אחיהם, למכור שמנע מה כי מגיד זה הרי וכו' מצרים וישמעו
הוא כי לצדו לא לאחיו בהתודעו הזולת קרא בושת לצד אלא הדבר את העיר כל ושמעו בקול
הנזכר מטעם שעשה הוא: אחיו
הוא לאחיו" יוסף "בהתוודע שכתוב שמה מסביר, רבנו
" התודעותו "בשביל - דרש שיוסף לכך טעם נתינת היינו
אותו- יזהו שאחיו רוצה יוסף. מעלי איש כל ""הוציאו
אחיו, אל "התודעותו דבר, הכרת פירוש שיכירו כדי
יוסף". הוא כי ויצדיקו מידע של חשיפה דורש זה זיהוי
מיוחד– במכירתו" להזכירם צריך זה "ודבר לכן–.
רבנו– מסביר מה ולסבול להתאפק יוסף היה יכול לא לאחיו להודיע חייב יוסף הרי בחדר. נמצאים שהמצרים ואם יוסף, שהוא לו שיאמינו מנת על המכירה מעשה על
בזה יגרם המכירה מעשה על וישמעו בחדר ו יהי המתרים יוסף" לאחים. גדול ביזיון שיחזיקו באחיו לזלזל רצה לא
– אחיהם" למכור כזו נבלה בדבר אותם ולכן בקול קרא
גדול– להתעכב אחד לאף נתן ולא מעלי, איש כל הוציאו
קלה לשעה אפילו. שם
אינו להתאפק" יוסף יכול "ולא שנאמר שמה אומרת זאת
מ אי- על ורה ההתנכרות את עוד לסבול שלו היכולת היה יכול לא שיוסף לומר בא זה פסוק אלא לאחיו. בני מול יתביישו שהם האפשרות את ולסבול להתאפק לספר נזקק שהוא שבשעה רוצה לא יוסף המצריים. הבית
המכירה– מעשה על כבוד והפחתת זלזול בכך יגרם
שהם למרות שמכרוהו, למרות. לאחיו בכבודו, זלזולו ודאי הוא שכזה מכירה ומעשה אליו שהתאכזרו למרות
בדבר אותם "יחזיקו ש לסבול יכול לא יוסף נבלה– ""דבר
."נבלה
" לשיטתו- ראיה מביא גם רבנו את ויתן בסמוך ואמר
מצרים" וישמעו בבכי קולו יוסף– הלא. שהוא אחרי
מהחדר– כולם את מוציא עד ת בקולי-קולו בוכה הוא כולם את הוציא שיוסף הסיבה אם שומעים. מצריים שכל בשעה אחיו עם אינטימיות על לשמור רצה הוא כי מהחדר
בפניהם– נחשף שהוא בקולי- בכה מדוע אלא קולות?
לאחיו" בהתודעו הזולת שמנע מה כי מגיד זה "הרי מהחדר– מידית לצאת מכולם וביקש לצדו" "לא לא זה
ליוסף שהפריע בגלל שהוא בשעה סביבו אנשים שיש
טבדי▪ בנימין הרב 2
" לאחיו– מתוודע את העיר כל ושמעו בקול קרא הוא כי
הנזכר". מטעם שעשה הוא אחיו בושת לצד אלא - הדבר אחת– מנקודה אכפת ליוסף בשעה אחיו את לבייש לא
המכירה מעשה על להם לספר נזקק. שהוא
האחווה בקשר פגם מעולם הרגיש לא יוסף
ואהבתו דאגתו יוסף, של מעלתו את לבאר ממשיך רבנו הבאים לפסוקים בביאורו גם: לאחיו
חָי הַעוֹדָאבִי יוֹסֵף אֲנִי אֶחָיו אֶל יוֹסֵף וַיֹאמֶר (ג)
מִפָנָיו נִבְהֲלּו כִי אֹתוֹ לַעֲנוֹת אֶחָיו יָכְלּו: וְֹלא )(ד
אֲנִי מֶר וַיֹא וַיִגָׁשּו אֵלַי נָא גְׁשּו אֶחָיו אֶל יוֹסֵף וַיֹאמֶר
מִצְרָיְמָה: אֹתִי מְכַרְּתֶם אֲׁשֶר אֲחִיכֶם יוֹסֵף
אלי– נא "גשו המילים את רבנו פירש "בתחילה בקו
לכן קודם דבריו את: הממשיך
לצד ההגשה, טעם וגו'. נא גשו וגו' יוסף ויאמר לומר רצה לא לזה המכירה ענין להם לומר שרצה
גשו שנ ואחר גשו אמר לזה בלחישה, אלא להם
וגו. אותי מכרתם 'וגו׳אשר להם אמר והגם אף אדם שם עמד ולא וגו' איש כל הוציאו שאמר
באזניהם ודבר לקיר לאזנים חש כן פי: על
גדולה1 קרבה על מורה "גשו" המילה שיוסף מסביר רבנו. להתוודע שיוכל מנת על אליו להתקרב מאחיו ביקש
למרות בלחישה המכירה מעשה סיפור ידי על. אליהם דבריו– את שישמע מי ואין בחדר, איש מלבדם היה שלא
באזניהם". ודבר לקיר לאזנים יוסף״חש מקום מכל
בביאורו רבנו: וממשיך
אני ב' פעם שחזר טעם וגו'. אחיכם יוסף אני
דברים לב' חשש ענוהו שלא שראה לצד. יוסף,
גנב כבושת להשיב יכלו ולא ממנו שפחדו האחד
ימצא, כי יוסף. שהוא האמינוהו שלא 'והב ונבהלתם יראים שאתם היראה צד כנגד אמר לזה פירוש אחיכם יוסף אני כי לדבר תחושו לא
1 "ויגש המילים על פרשתנו, בתחילת שגם לציין מקום זה
דבר כי הוא הכתוב פשט אכן הקדוש החיים אור פי': יהודה" " ושריהם כות המל גדולי לפניהם ישבו המלכים מנהג כי הוא ידוע המלך מאת דבר או משפט דבר על איש בא אם והיה ויועציהם במלכות ראשונה היושבים ושריו המלך בין בהפסק יעמוד לא עתה עד יהודה מדבר היה כן וכמו ידבר, ושם יעמוד לעגול וחוץ ובין המלך בין ועמד ממחיצתו לפנים שנכנס פי' אליו ויגש ואח״כ
דבריו ישמעו שלא כדי השרים המלך. . . לזולת המלך פני וחילה עבדך נא ידבר אדוני בי אומרו והוא אליו ביחוד לדבר לו שיתרצה
באזניו." לא אם יתכן לא וזה זולתך שומע באין אדוני באזני דבר
של לאזניו לדבר יוכל שיהודה כדי נועד ה״ויגש" כאן גם היינו
בלחישה– יוסף ביקש שיוסף למה כאמור מקבילים והדברים אליו קרוב יגשו שהם בזה לומר רצונו רבנו ביאור וע״פ נא" "גשו
באזנם ללחוש שיוכל מנת על. ממש
הדבר היה לא וכאלו האחוה במדת עמכם מתנהג לומר מכרתם אשר אחיכם לומר סמך גם ההוא,
ממני האחוה עין כהתה לא המכר בזמן, שאפילו
דבר להם ר אמ יוסף שהוא הדבר הצדקת צד וכנגד באומרו זה הוא כי מובהק בסימן יצדיקו שבו אדם ידעו לא זה ודבר מצרימה אותי מכרתם אשר ודאי שתאמר לא אם קמ״ב) (ילקוט נביא ואפילו
יוסף זה הוא כי: גמור
כְלּו י וְלֹא מעיד והכתוב יוסף" "אני אומר יוסף ג' בפסוק "
נ מִפ נִבְהֲלּו כִי אֹתֹו לַעֲנֹות יו אֶח אומר יוסף ד' ובפסוק ". יו אחיכם יוסף "אני שוב אומר הוא ואז אליו לגשת "לאחיו מסביר רבנו מצרימה". אותי מכרתם "אשר ומוסיף יוסף אני ב״כלליות" אומר שיוסף הראשונה הפעם שלאחר
– יכולה ששתיקתם מבין הוא אחיו, תגובת את ורואה
השנייה– בסיבה נתחיל העניין לצורך סיבות משתי. לנבוע הראשונה לסיבה נחזור כך. ואחר
טכנית– היא השנייה הסיבה האחים ששתיקת חשש יוסף
התוודע יוסף כן על יוסף. אינו הוא שמא מספק עת נו ב לאחיו המילים את ואמר" ה" יְמ מִצְר אֹתִי מְכַרְתֶם אֲשֶר
זה". הוא כי מובהק וזהו״סימן ל שחז מציין, "רבנו
א שיעקב אומרים בינו, נביא– שהיה פי על אף ידע לא סיפור על שמעו שהאחים ברגע כן, ואם חי, שיוסף
יוסף". זה הוא כי גמור "ודאי המכירה–
הסיבה דווקא הוא רבנו של המשמעותי החידוש אך יוסף שותקים. האחים שבגללה חשש שיוסף הראשונה
לגרור יכולה אחיו בפני שהיחשפותו הבין בושה תחושת
ומבוכה" כי גנב כבושת להשיב יכלו ולא ממנו שפחדו
ימצא" יֹוסֵף אֲנִי לאחיו מודיע יוסף זו לאפשרות ביחס. "
אותם אוהב הוא האחווה. עניין את מדגיש הוא ". אֲחִיכֶם ההוא" הדבר היה לא אליהם״וכאלו שייך ומרגיש יוסף. המכירה כאילו אליהם מתייחס שהוא לאחיו, אומר
– וההתאכזרות ההתעללות היו. לא בזה היה די ש כמובן, רבנו זו בנקודה אך בעיננו. יוסף של מעמדו את לרומם כדי
הפסוקים" לשון ב מדייק אשר אחיכם לומר סמך גם
מכרתם" מכרתם ל״אשר "אחיכם" המילים בין "הקרבה
מעורר לרמוז בזה התכוון שיוסף מסביר והוא רבנו, את ת
ממני". האחוה עין כהתה לא המכר בזמן "שאפילו יש המכירה בשעת גם נתפס. בלתי ואפילו גדול חידוש, כאן
עצמם( האחים מעידים שעליה " כא בראשית)מב, אֲשֶר
" עְנּו מ ש וְלֹא אֵלֵינּו בְהִתְחַנְנֹו נַפְשֹו רַת צ אִינּו ר – כך על
שלא אחווה רגש בקרבו הרגיש הוא אז שאפי' יוסף, אומר
שלב2. בשום ממנו כהתה
2 וינברג אברהם רבי האדמו״ר שכתב נאים דברים לציין כאן ראוי
אני עב (עמ' ויגש פרשת על אברהם" "בית בספר:)מסלונים "
טבדי▪ בנימין הרב 3
מה בסוף הבינו שהאחים
מעלת את בעיננו חידדו כה עד רבנו של שפירושיו ספק, אין יוסף הדברים בתחילת שראינו כפי יוסף. של האחווה להתאפק יכול ואינו מהחדר, מצרי איש כל להוציא ממהר
מ שהוא בשעה יתביישו שאחיו אפשרות ולסבול וודע ת
לדבר מנת על אליו שייגשו מבקש אף הוא כך לשם אליהם.
מלבדם- בחדר אחד אף שאין למרות, בלחישה לאזנם כי בושה ותגרם החוצה יצאו הדברים ושמא לקיר"."אוזניים אהבה מרגיש עדיין שהוא יוסף של הודעתו כן כמו
כלפיהם–, עצמה המכירה בשעת שאפי' מהכול ולמעלה כלפיו- התאכזרו מצדם שהם הגם האחווה עין כהתה לא
! מצדו
ואחים– יוסף של ס ביח העמקה ביניהם– ההבדלים וכן
יוסף של דבריו המשך דרך רבנו: מבאר
מְכַרְּתֶם כִי בְעֵינֵיכֶם יִחַר וְַאל וְעַּתָהַאלּתֵעָצְבּו (ה)
… לִפְנֵיכֶם אֱֹלהִים לְמִחְיָהׁשְלָחַנִי כִי הֵנָה אֹתִי )(ח
הָאֱֹלהִים י כ הֵנָה אֹתִי אַּתֶםׁשְלַחְּתֶם ִוְעַּתָהֹלא בְכָל בֵיתוֹּומֹׁשֵל לְכָל לְפַרְעֹהּולְָאדוֹן לְָאב וַיְשִימֵנִי
מִצְרָיִם… אֶרֶץ
ה אור מצרימה. אותי מכרתם אשר אחיכם יוסף כתב הק' יים ח
המכר בזמן שאפילו מכרתם אשר אחיכם לומר שסמך פי' ע״ז אמר ז״ל מדאלאטשיץ ר״י והרה״ק ממנו האחוה עין כהתה לא
ז״ל מלכוויץ הר״מ הרה״ק מרן בשם ה הק' לאוה״ח שגם יה
זה". פי' לומר א״א אחרת כי זו מדה
יוסף אצל הזו והטהורה העליונה העומק נקודת שמציאת, והיינו
דרכי כך כי וטהור. עליון בלב אלא גלות להת הייתה יכולה לא
הכתובים– פירושי ויגיעתו עמלו בעוצם מהפרשנים, אחד שכל כלפי בפרט הדבר ונכון ערכו. כפי התורה התגלות את חושף
לספרו" בהקדמה שכתב הקדוש החיים אור רבנו ה 'תורת נפשי האירה והיא השיחתני והיא אותי העירה והיא לפני כתובה
תובנות את השליך לא רבנו אומרת זאת ". הערבי באור לאור התורה– על נפשו ערכו כפי רבנו אל התגלתה התורה אלא אם כן, ואם חידושיו. את לגלות ושכלו מוחו נשמתו, את ועוררה
זה– פירוש בשעת אפי' האחווה רגש את איבד לא יוסף לפיו
עצמה– המכירה עצמו הק' אוה״ח של דרגתו. מורהעל
(עמ הספר שבסוף בליקוטים אברהם בית בספר שם 'ד עו ועי'
רלא- הלך היסוה״ע וכו'. אחיכם יוסף אני בזה״ל שכתב: רלב) " הס״ק אצל עוד שהיה דאלאטישר יוסלי ר' הישיש את לבקר דבור איזה לו שיאמר היסוה״ע וביקשו חולה אז והיה זי״ע מלכויץ
מכרתם אשר אחיכם יוסף אני לו ואמר מהלכויצר. ששמש אותי שעה באותה שגם בזה להם אמר' שיוסף האוה״ח ופירש וכו' האחוה מדת באותה אחיכם יוסף הייתי אותי שמכרתם
. כמקודם כן פירש הק' האוה״ח שאם זי״ע הלעכויצר ואמר ע״כ זאת. במדרגה היה הוא שגם בודאי הצדיק יוסף בדברי
שבעת אמרו זי״ע הליכויצר על זי״ע האדמו״ר והמשיך. הספור השמחה באותה הלך מסירה בגלל ברזל בכבלי אותו שהוליכו למקום אדם בין הוא זה אך לחופה. בתו את שהוליך בשעה כמו
וכמאה״כ' אשא ישועות כוס אקרא ה' ובשם אמצא ויגון צרה
אקרא' ה' ובשם יותר הרבה קשה זה לחבירו אדם בין ואילו. .
שגם בודאי האוה״ח- על כן אמר הלעכויצר אם אלא היה הוא
מדרגה". באותה
רבנו: ומבאר
מלבם להסיר טעם לתת פי' וגו'. אתם לא ועתה אותם ישטום יוסף כי יחשבו לבל השנאה חשש בעיניהם ויהיה עליו נתאכזרו אשר על וישנאם
אמר לזה עמם, נכון סף יו לב שיהיה רחוק דבר היו מכרוהו אשר מעשה בשעת כי אמת הן להם בלב האכזריות כל יהיה איך בעיניו זרים הדברים
שנואים להיות הם וראוים יהם אח על אחים
אצלו. מצרים מירידתו הנמשך כל ראותו אחר עתה אכן יתברך שליחותו והם ה' מאת היה המעשה כי ידע
לשמור מקום ין א ובזה עצמם שליחות ולא עשו האחו מדת להרחיק ולא איבה להם מהם ו: ה
שטחי במבט כסותרים לכאורה ראים נ רבנו של אלו דברים
דבריו את "לא המכירה בשעת שאפי' כתב קודם הרי. לעיל הק החיים אור כותב 'כאן ואילו, האחווה עין "כהתה
ש" בעיניו זרים הדברים היו מכרוהו אשר מעשה בשעת
הם וראוים אחיהם על אחים בלב כזריות הא כל יהיה איך אצלו" שנואים להיות הדברים את ליישב ניתן כיצד? .
בתחילת עצמו הק' החיים אור בדברי כתובה התשובה
הפסקה" לבל השנאה חשש מלבם להסיר טעם לתת נתאכזרו אשר על וישנאם אותם ישטום יוסף כי יחשבו
נכון יוסף לב שיהיה רחוק דבר בעיניהם ויהיה עליו
עמם". ניסיון רק הוא יוסף ידי על כך שנאמר מה כל
מדקדק יוסף אותם שונא שאינו להשתכנע לאחים. לגרום
אצלו" שנואים להיות הם ואומר״וראוים – המילה פשוט שבאופן לאחיו מסביר שיוסף כך על מורה "ראויים" לא מצידו הוא בפועל אך שנואים, להיות ראויים הם
אומר הוא כן על האחווה את. רגיש ה אדרבה אלא שנאם
הדברים אכן מעשה בשעת: להם בפן. תמוהים נראים היו
הרגיל– האנושי בשעת שהופגנה שהאכזריות ודאי אצלי כיצד תבינו לא ואתם שנאה, לעורר ראויה המכירה
האחווה עין כהתה. לא
זאת– עם אמורים אתם, לשיטתכם אפילו יוסף- מסביר
הסתבר" עתה ות הפח לכל למה להבין מאת היה המעשה אין ובזה עצמם שליחות ולא עשו יתברך שליחותו והם ה'
האחו מדת להרחיק ולא איבה להם לשמור מקום ה ו
מהם" 3.
3 בל היה שנעשה שמה אומר לא שיוסף כך על לעמוד יש א
הואיל זאת עם בחירה. של ממד כאן שהיה ודאי חופשית. בחירה
יש כן אם היסטורי, ה מההכרח חלק היו למצרים– הירידה ועצם
לכן הכרח. מאותו הושפע במכירה האחים ל ש שהחלק לתלות שום האחים על אין ולכן הכרח ב נעשה שהכל רבנו כותב לא
אשמה– להרחיק ולא איבה להם לשמור מקום אין ש "אלא
האחו מדת ו " מהם ה – הדין חומרת במלא לדונם שאין, והיינו
שילוב שיש לראות אלא מוכרח היסטורי מהלך יש אחד, שמצד
טבדי▪ בנימין הרב 4
יצא ה' שמאת העיקרון עם ממשיך רבנו דבריו בהמשך
הפרשה4. לאורך תמיהות עוד מיישב זאת ולאור הדבר–
מצופה היה אמנם האחים. של מעשיהם על השפיע הוא שגם
אך בחרו, הם שבה בדרך הלך מ לאותו שותפים להיות לא מהם עוד פעלו תודעתם שעל העובדה את למחוק אפשר אי זאת בכל
ורצונם חפצם מעצם חוץ משמעותי היסטורי. כח
סבת לך התבאר הנה וז״ל י) (פרק ה' גבורות במהר״ל: ועי' " מוצאיהם כי תזוז אל ומדבריהם הנכון, והוא רז״ל דעת על הגלות
על ועמדו ידעו שהם חיים מצא ובאמונתם בחכמתם תורה. דברי הסבה יוסף מכירת כי יסוד, להם אין אשר דברים שנאמר אבל למעלה שאמרנו כמו יתכן לא זה דבר מצרימה, שיעבוד, לעונש יוסף רמז ולפיכך למכירה. הגורם הוא מצרים ירידת אדרבה כי שמכרוהו על בניו את יעניש שלא אביו, ליעקב המכירה דבר
דכתיב והיינו מצרים. שירדו כדי השמים מן גזירה שהיא מטוב נושאים חמורים עשרה כזאת שלח ולאביו מ״ה) (בראשית וגו לאביו ומזון ולחם בר נושאות אתונות ועשר,'מצרימה דמדקדק משמע הזה, כמנין ופירושו כזאת שלח ולאביו ומדכתיב לא ואם אחר, ממנין עשרה מנין ומ״ש הזה, המנין על הכתוב
עשרה שלח ולאביו למכתב הוי המנין, על מדקדק תוב הכ שהיה כי לומר בא אלא כזאת למכתב הוצרך למה וגו', חמורים רק הזה. לחשבון טעם מאי וקשיא שלח דווקא הזה החשבון אותו מכרו אשר שהשבטים לאביו, להראות יוסף מכוון, שהיה יודע ואינו משא נושא שהוא החמור כמו רק למכירתו היו לא
תכלית המכירה פועלים היו השבטים כך נושא, שהוא הזה משא מה רק עושים היו לא כי עושים, הם מה יודעים היו ולא הזאת משא שנושא הזה החמור כמו הוא, ברוך הקדוש עליהם שגזר תכלית יודע ואינו פועל והוא לו אדון שהוא האדם עליו ששם
ידי ועל ם מצרי שירדו הוא ברוך הקדוש מן נגזר היה כך פעולתו, הם מה ידעו ולא פועלים שהיו נמצא מצרים, ירדו המכירה
היו שהם גב על ואף הירידה גומרים שהיו ידעו לא כי. עושים עיקר מקום מכל שנאתו, בשביל אותו למכור מכוונים
שלח ולפיכך. שיתבאר כמו למצרים יעקב שירד הזה, הפעל ידי על כי רמז מצרים, מטוב נושאים חמורים עשרה השבטים והיו עשו, מה ידעו ולא שעשו המכירה בענין חמורים שהיו (שמות דכתיב מצרים את מנצלים שיהיו מצרים, טוב נושאים כי ל״ה) (בראשית זה לפני אומר הוא וכן מצרים את וינצלו י״ד) אותה לעשות שעתידים ונתנבא הוא לכם מצרים ארץ טוב
מטוב נושאים מורים ח עשרה היו ולפיכך דגים. בה שאין כמצולה יוסף את שמכרו סבה היה עוד פירוש וגו', אתונות ועשר מצרים (שם אמר וכן הרעב, בימי שיתפרנסו סבה זה דבר שיהא )מפני אלקים שלחני למחיה כי הנה אותי שלחתם אתם לא ועתה כי וגו', אתונות עשר היו ולפיכך הרעב. שנתים זה כי לפניכם
שהוא והמזון הפרנסה על רמז כאשר ו בודאי, חמרית היא הנקבה ומזון צדה נושאות אתונות עשר שלח הגוף, את להחיות חמרי לפרנס ה' מאת היתה כן גם המכירה כי בזה, שהכוונה לדרך, הללו סבות שתי בשביל יוסף של המכירה כי ובניו. ישראל, את מצרים טוב כל שייך ובזה מצרים ינצלו שבעתיד מפני, האחת
שנ סבה ועוד בכתוב." שמבואר כמו אותם לפרנס ית עוד ועי'
הבאה בהערה. לקמן
4 פנים להם היה בזה כי ואולי (שם דבריו בהמשך רבנו:)ז״ל " ובכי אבל לו הגורמים הם כי הדבר כשנגלה אביהם לפני לעמוד בוש שגם ורואני אחיהם במכר המופלא המעשה ועשו שנה כ״ב
מאביהם. יבושו לא כי לומר נראה והיה גוף ידע לא יעקב היאך זאת מחקור ימנע שלא פשיטא כי רחוק, דרך וזה המעשה, כתונת מעשה וגם למצרים יוסף שירד עד הדברים נתגלגלו
בדם. מוטבל אליו המובא הפסים אתם לא בטענת כי ודאי אלא ואין זאת היתה ה' מאת כי הדבר הוכר יוסף שאמר וגו' שלחתם
אומר והוא מדותיו, אחר להרהר היה אוי ר פ״ז) פ' (ב״ר ז״ל ם
וכו." בשלשלאות לירד 'יעקב
שהוא ליעקב סיפר ולא המתין יוסף מדוע, חי
ושלם בריא
שיוסף אחר מדוע היא הראשונים בה שדנו השאלות אחת
פרעה– בבית לגדולה שהגיע אחר שכן וכל למצרים, הגיע מספר בזה נאמרו וקיים. חי שהוא מסר לאביו שלח לא
דעתו גילה רבנו אף יישובים5. התייחס הוא ובדבריו בזה,
מעיר– רבנו מתביישים שהאחים מקום בשום מוזכר לא מדוע
ש" אפשרות מעלה הוא בדבריו מעשיהם על איבנו? מיעקב יעקב
המעשה" גוף ידע לא הרמב אכן ". הולך ן אחר שאפי' זו, בדרך
המכירה. שה מע על כלום ידע לא אבינו יעקב יוסף עם הפגישה
רבנו לכן. מסתבר ולא דחוק הסבר שזה בטעה זאת דוחה רבנו שהס שאחר הנ״ל, העיקרון על חוזר ת ובכל, הדבר יצא שמה' בר
אחר או זה באופן למצרים לרדת, בינו א יעקב ראוי היה מקרה
כולם– הבינו ממילא אבינו– ויעקב האחים המכירה מעשה כי
כנ״ל בזה מבא לבחירה. היה ש למרות מהבחירה, לגמרי נבע לא התגלה שהמעשה אחר התביישו לא האחים. לכן
"רצו שפי' ו) (מט, שור" עקרו "ברצונם עה״פ לקמן ברש״י ועי' ממעשה ידע יעקב לכאו' זה ולפי ע״ש. יוסף", את לעקור
אחר בעניין הפס' שמפרש גופיה ברמב״ן ע״ש אך. המכירה.
5 צפה שהוא משום לאביו הודיע לא שיוסף כתב הרמב״ן טרם לקיומם יוסף המתין כן ועל להתקיים, חייבים שהחלומות
הרמב״ן ז״ל ו אחרת. או כזו מעשית פעולה לעשות התעורר הוא
:) ט (מב, " מחכמתו ביוסף היו האלה הענינים שכל אומר אני וכן ימים במצרים יוסף שעמד אחר לתמוה יש כי החלומות, בפתרון
כתב שלח לא איך במצרים, גדול שר ית בב ונגיד פקיד והיה רבים כששה לחברון קרוב מצרים כי ולנחמו, להודיעו לאביו אחד ויקר אביו, לכבוד להודיעו ראוי היה שנה מהלך היה ואילו ימים, אחיו השתחויית כי רואה היה אבל ממון. ברוב ויפדנו נפשו פדיון
מקוה והיה בארצם, להיות אפשר אי אתו, זרעו וכל אביו וגם לו שכן וכל שם, הגדולה הצלחתו בראותו במצרים שם להיותו
שמה לם כ יבאו כי לו שנתברר פרעה חלום ששמע אחרי
חלומותיו." כל ויתקיימו
ויגש פ' גירושנדי יוהנ רבנו ופירושי )(דרשות בדרשותיו יונה ורבנו החלומות לקיים בשביל כי לומר ואין הרמב״ן דברי לשלול: כתב "
וחלילה האלה בדברים ציער אביו גם שהרי זאת כל עשה בלבד חלומותיו". שיתקיימו בשביל אביו את שיצער לו
וביחס לא יוסף מדוע לשאלה יונה רבנו משיב לאביו, הודיע בשני
היתה זאת כי זה כל על להשיב ויש הראשון האופן: אופנים. "
עלילות נתכנו לו אשר השם מאת סבה אבינו יעקב שירד
בכבוד למצרים ההוא העונש עליו שבא שחשב יוסף בלב והכנים נענש ולכן אביהם אל רעה דבתם הבאתו בסבת המכירה של הדבר מגיע היה שאם דבר מאתם אליו שבא מדה כנגד מדה
לה שלא עמד ולכן יותר, רעה דבה להם היתה לאביהם יד ג
עב בהיותו רעה. דבתם יביא שלא כדי ד הוא טוב שיותר וידע
ידע שלא לאביו מלבוא ן זמ הוא שיתעכב אע״פ הרע אחיו מעשה
שיפד בענין משיעשה לאביו על מרובה צער ויצטער אביו ו ה
ידע אביו שאם חשב שיוסף היינו ". אחיו עשו אשר הרע המעשה
אחיו– לו שעשו מה ואע״פ הרע. המעשה על מאד יצטער אביו
מת– שיוסף חושב שהוא מצטער יעקב שעכשיו יוסף מקום מכל
שעשו מה את לו יספר אם יותר גדול צער לאביו יהיה ש סבר יכול לא שהוא זה שמצב חשב שיוסף יונה, רבנו (והוסיף האחים
דבריו בתחילת כתב כפיש לחטאו, תיקון הוא לאביו.)לספר
מיישב– יונה שרבנו השני האופן " משעה משתנה ענינו ראה וגם
היה הוא ה הגלגול שכל וידע שעברה בפרשה שאמרנו כמו לשעה
שיוסף והיינו ". יחפוץ לאשר וענינו רוחו והפקיד האלהים מאת
טבדי▪ בנימין הרב 5
שזכה קודם במצרים: יוסף של במעמדו שלבים לשני
למלכות שזכה ואחר ל. מלכות
הראשון לשלב ביחס לשונו: וזה
יוסף בענין לב לתת ראיתי צער על חש לא איך
שנים… כמה אביו טעם יוסף של טעמו כי ונראה בוא עת עד למצרים ירידתו מעת כי והוא לשבח אין למלוך האסורים מבית והוציאו יתברך דברו
היה ש שיונח ואפילו לאביו להודיע בידו סיפק ולצד בדבר אחיו שידעו נפשו על חש בידו סיפק עליו עצמם ימסרו מאביהם וכלימתם בושתם
מאביהם. בושת להם תגיע לבל העולם מן לאבדו
. כולם וימית יקללם כי אפשר וגם יבקשו זה ומצד
. מהעולם לקעקעו אחיו שידעו נפשו על חש לזה
נפשו. בדמי מבא וימנע בדבר
לג עלה לא יוסף עוד כל ש" גדולה סברא יש דולה סיפק אין
לאביו". להודיע בידו בידו– סיפק היה שכן הצד על אך
בדבר" אחיו שידעו נפשו על שיוסף״חש מציע רבנו –
יוסף את להרוג ירצו שהאחים סיבות שתי מביא. ורבנו
ראשונה– סיבה " ימסרו מאביהם וכלימתם בושתם לצד
בושת להם תגיע לבל העולם מן לאבדו עליו עצמם
מאביהם." שניה– וסיבה " וימית יקללם כי אפשר וגם
מהעולם". לקעקעו יבקשו זה. ומצד כולם
את להרוג מוכנים היו שהאחים מצב כאן מתאר רבנו ה ויגש, (תנחומא המדרש את רבנו יזכיר בהמשך )יוסף. עליו קמו לאחיו יוסף התוודעות בתחילת שבאמת שאומר
בושתם– מחמת להורגו עד הנקודה ופזרם. מלאך שבא
היא- לציון הראויה שולח לא זה ומפני לעניין מודע שיוסף לא שהוא זמן כל לפחות חי, שהוא להודיעו ליעקב שליחים
לגדולה. הגיע
יצר לא לגדולה יוסף שעלה אחר מדוע לשאלה ביחס והנה
רבנו כותב אביו עם: קשר
לא ולכן בדבר משגיח שהקב״ה אותו הפוקדות מהמאורעות ראה כה באופן אותו מנהיג שהקב״ה בשעה אקטיבית פעולה עשה
. ברור
לא אבינו שיעקב הרמב״ן לדברי מסכים יוהנ רבנו שאף לציין יש
ע״ש ימי. ו סוף עד יוסף ממכירת ידע
כתב נוספת תשובה בכור- יוסף רבנו, תם רבנו (מתלמידי )שור
יוסף שלדעתו דבר לאביו לגלות שלא אחיו ידי על מושבע, היה
: כו (לז, וז״ל זאת. לגרום שיכולה פעולה שום יעשה שלא )וכן
" הדברים- ונראים בית אל עוד יבא שלא השביעוהו שכשמכרוהו
ולא לאביו עצמו יגלה ולא אביו, ושהוא חי, שהוא לאביו יודיע בשום ולא סימן בשום יעקב, מבני שהוא לשם יאמר ולא נמכר, בידם שימות ולא כן, לעשות לו היה שמוטב עשה, וכן. ראייה, שהיה שנים תשע וגם אדוניו, בבית גדול כשהיה כן, היה לא דאי שלח לא למה הרעב, מן ושתים השבע שני שבע במצרים, מלך
לאמר– לאביו יו אב כי יודע היה הלא במצרים', כאן 'הנני לה״ם. נשבע ודאי אלא עליו, מצטער
לה והלכה גדול שר ונעשה ממאסר צאתו ואחר
לאביו מהודיע נמנע כן פי על אף ראשונה ששה ח שיפיל מוטב א) נ״ט (ב״ק ז״ל אומרם דרך על והוא וחש חבירו פני ילבין ואל האש לכבשן עצמו אדם וכל ויצחק יעקב לפני מלביישם האחים כבוד על
מלביישם. בצערו אביו שישאר וסבל יעקב זרע בלבם יוסף חשב לגדולה שעלה אחר כי אף ועוד
לעוקרו עליו ויתיעצו ממנו ההשטמה ש מיחו (תנחומא ז״ל שאמרו תמצא כן וכמו )מהעולם, גבריאל ובא גדולתו בימי אפילו לעוקרו שרצו
ופזרן.
הוא לגדולה עולה שיוסף אחרי שגם רבנו כותב בתחילה
אביו– עם קשר יוצר לא שוב לאחים. בושה גרימת מחשש
ומעוניין אחיו ד לכבו דואג שיוסף זו נקודה אל חוזר רבנו
ו בושה מהם למנוע את שהוציא כמו בדיוק פנים. לבנת ה
המצר כל דיבורו וכן לאחיו, שהתוודע בשעה מעליו ים י לקיר– ש״אוזניים מחשש "בלחישה דואג יוסף כאן גם כך
שמת החריגה הנקודה לאחיו. בושה לגרום לא כאן, ת גלי
להורגו מוכנים היו שאחיו יודע שיוסף דמת הקו בפיסקה.
לגדולה– עלה לא עדיין ש השלב על זאת כתב רבנו
ובפ כתב הנוכחית סקה גם זאת לעשות מוכנים היו שהם
לגדולה. שעלה לאחר קלים יוסף של שחייו למרות והנה
העולם– מן לאבדו מוכנים הם רגע ובכל האחים בעיני
מצידו" שיוסף הרי לפני מלביישם האחים כבוד על חש
זרע וכל ויצחק יעקב בצערו אביו שישאר וסבל יעקב
מלביישם" יוסף פגש שלא שנה מעשרים למעלה לאחר גם.
להורגו– מוכנים שהם לכך ודע והוא אחיו, את כהה לא
אחיו– שהם מרגיש הוא ממנו. האחווה רגש שזו למרות
צדדית חד. אחווה
האחים ביחס נוספת נקודה ומבהיר רבנו ממשיך והנה
: ויוסף
ז״ל שאמרו והגם אחריו שירדו צ״א) פ' (ב״ר
- יקרים בדמים לפדותו למצרים אם הדבר ישתנה
באחוותם, יכיר שאז הם יפדוהו עברתו זה וזולת
ישכח ולא נצח שמרה ויקדמו לו עשו אשר את
להורגו… הם
בשאלה– פותח רבנו מוכנים היו שהאחים לומר ניתן כיצד המכירה שאחר מובא במדרש הלא יוסף, את להרוג מנת על יוסף את וחיפשו מעשיהם על האחים הצטערו
" הדבר ש״ישתנה כך על משיב רבנו בדמים. לפדותו – יש
הבדל– באחוותם" יכיר שאז הם יפדוהו "אם האחים. מצדם יוסף, עם קשר שיצרו אלו הם שאם חשבו
וביוזמתם– ויכיר מעשיהם על מצטערים שהם יאמין הוא
זה" זאת״זולת לעומת באחוותם. – יקדימו לא הם אם יעקב עם קשר שיצור זה הוא יוסף אלא מיוזמתם לפדותו
טבדי▪ בנימין הרב 6
– נצח" שמרה שיוסף״עברתו האחים חוששים יכעס הוא
לו" עשו אשר את ישכח "ולא זמן לאורך עליהם רבנו.
להורגו" הם "ויקדמו המילים את מוסיף שהאחים משמע.
את לשכנע הצליחו שהם לפני זה, בשלב שלפחות חושבים
מעשיהם– על מצטערים שהם יוסף מוכן שיוסף הרי
יהרגם שהוא לפני להורגו" הם "יקדמו כן על. להורגם.
אומרת– זאת לכן– קודם שראינו כפי יכולים לא האחים מעשה אחר האחווה רגשות על שומר שיוסף להבין הם היו אם לה. שהתלוותה וההתאכזרות במכירה
יוסף– במקום עצמם את מעמידים מלאים שהיו ודאי שמכרם מי את להרוג מוכנים והיו משטמה, . ברגשות בשעת אפי' האחווה רגשות כהו לא יוסף מצד זאת לעומת
עצמה– המכירה של לכבודם דואג הוא מכן לאחר וגם
להורגו מכונים שהם מודע שהוא הגם. האחים,
מסילות מצא כן יוסף שבה בדרך דבריו את חותם רבנו
האח: ים של ללבם
דמים להם ונתן והשקם והאכילם שנתחכם עד
שלם בלב עמהם הוא כי להם. והראה שומר לא כי ודאי וידעו יצא מה' כי הדבר נגלה גם בושה הוסרה כן באמצעות וגם איבה, להם הוא וכמו הגוזר גזר כן כי אליו יאמרו כי מאביהם
להם. גילה ואז וגו' אתם לא (ח') בפסוק שפירשתי
חיבה- להם הראה וסף שי לאחר רק מה ידי על ובפרט
הדבר– יצא מה' כי להם שהוכיח לאחים" הובהר לא כי
איבה" להם הוא שומר שכבר כפי נוספת תוצאה וכן
מאביהם". בושה הוסרה כן "באמצעות לעיל הוזכר
אצל והאחווה הברית שמירת בין החיבור
יוסף
מאיליה– שעולה השאלה כמובן יוסף אצל מיוחד מה העוצמה מניין חזקים. כך כל היו שלו האחווה שרגשות כבודם על ולחוס אליהם שייך להרגיש האחים, את לאהוב
– כאן מדובר לא להורגו. רגע בכל מוכנים שהאחים בשעה שסותרת בתחושה אלא צדדית, חד אחווה בתחושת רק הכוחות את קיבל יוסף מניין הפשוט. האנושי הטבע את
ואיך אותם, קיבל יוסף דווקא מה ל הללו, המיוחדים שכזו בהתנהלות ההיגיון את להבין? אפשר
יוסף לש בייחודיותו למצוא ניתן לדברים שפתח נראה הזה הקשר עומק את שנסביר לפני הברית. שמירת בעניין
– מקומות במספר הק' החיים אור רבנו דברי על נעמוד
ה בהם, למשפחתו יוסף של אחריותו את יחד מצמיד וא עם והאחים– ליעקב הברית בשמירת. ייחודיותו
שִבְעִים יַעֲקֹב יֶרְֶך יֹצְאֵי נֶפֶש ל כ וַיְהִי נאמר שמות בפרשת "
מספק על עומד רבנו ה). (א, ם" י בְמִצְר ה י ה וְיֹוסֵף נִפֶש לשונו וזה בפסוק, : דקדוקים
וגו ויוסף וגו' נפש באומרו׳כל הכתוב יכוין עוד
לטובה שוים כולם אלו ענפים ללות כ כי לומר חכמים כולם צדיקים כולם ביניהם הבדל באין
אחת. נפש כולם וכאלו זה על זה שלם בלב כולם שהיה יוסף לצד היא גדולה ורבותא חידוש והודיע האחים מהשואת משתנה יהיה הטבע ומן במצרים
ברצון שוה שיהיה יתכן לא כי האחוה לצד בין שמכרוהו לו שעשו מה לצד כולם כהשואת לבין בינו שינוי קצת יהיה לא ואיך עליו ונתאכזרו
, כולם בכור נתון היה כי הצדקות לצד בין באילן ומסוככים כנען בארץ היו והאחים הטומאה
קצת. ישתנה פנים כל ועל אביהם, יעקב הוא
להם הוא שוה י כ הכתוב מודיעך כן פי על ואף ליקרא יחד כולם וכהשואת הע' במספר ונכנס בין הנכונה והאחוה האהבה לפרט בין אחת נפש בו נדבק שלא הנפש וטהרת הצדקות לענין
במצרים. . היותו הגם הנפש. מתחלואי
בלשון וממשיך נפש" כל "ויהי יחד בלשון פותח הפסוק
ל ע ומדובר הואיל בפשטות, יעקב". ירך "יוצאי רבים
יוצאי- רבנו "נפשות". במילה לפתוח ראוי היה רבים ירך
שלשון״נפש" מבאר ביחיד ש" כך על מורה ענפים כללות
" כולם אלו – – יעקב ירך יוצאי כל " באין לטובה שוים
עני סוגים שני כאן מפרט."ורבנו ביניהם הבדל. ים ינ
" רוחני- הוא הראשון העניין חכמים כולם צדיקים כולם
"ומצ כולם במישו גם שני ד " כולם האישי-משפחתי ר בלב
." זה על זה שלם הללו המישורים בשני האחדות ממילא
אחת". נפש כולם ש״כאלו מורה
במצרים היה "ויוסף הפסוק של לסיפא רבנו עובר."מכאן להורות בא לרישא, הסיפא של שהחיבור מסביר רבנו
כוללת – יעקב ירך יוצאי כל בין השוררת אחדות שאותה סוגי ששתי ומצביע בלשונו מדייק רבנו יוסף. את גם
האחדות– והרוחנית– המשפחתית בדרך אמורות היו
מיוסף להיגרע. הטבע
שונה להיות אמור היה יוסף המשפחתית, לאחדות ביחס
מכולם– " כולם כהשואת ברצון שוה שיהיה יתכן לא כי
יהיה לא ואיך עליו ונתאכזרו שמכרוהו לו שעשו מה לצד
כולם." לבין בינו שינוי קצת
הרוחנית– בבחינה וכן " בכור נתון היה כי הצדקות לצד הוא באילן ומסוככים כנען בארץ היו והאחים הטומאה
אביהם" יעקב לו וראוי יעקב של בנו היה גם שיוסף ואף
פנים" כל "על טהרתו על לשמור במצרים שהיה אחר
קצת" "ישתנה יוסף הטבע דרך פי שעל מאד סביר ולא
טבדי▪ בנימין הרב 7
יעקב של בצלו המסוככים האחים לשאר בצדקתו ידמה
. אבינו
במצרים– היה "ויוסף הכתוב מעיד זאת "עם וזאת ודבר יעקב". ירך יוצאי "נפש למילים וצמידות בסמיכות
מורה– זה כן" פי על ש״אף ליוסף טובות סיבות שהיו
והצדק מהאחווה להתרחק – ות " שוה כי הכתוב מודיעך
ליקרא יחד כולם וכהשואת הע' במספר ונכנס ם לה הוא לענין בין הנכונה והאחוה האהבה לפרט בין אחת נפש הגם הנפש מתחלואי בו נדבק שלא הנפש וטהרת הצדקות
במצרים". היותו
האחווה ושמירת הצדקות עניין בין חיבר שרבנו. הרי
יוסף של ייחודיותו כמו התנאים לו היו שלא שלמרות היא
המשפחה– בני ר לשא שהיו והתעצם באחווה התעצם הוא הייתה לא הללו התחומים בשני יוסף התעצמות בצדקות.
המשפחה– משאר המקום ריחוק בגלל רק ייחודית אלא ביחס התחומים. בשני שלו החריגה בהתמודדות גם
למשפחה– לצדקות וביחס אליו, והתאכזרו מכרוהו הלא
– הדוגמא וכפי, הארץ ערוות מצרים, בארץ היה הלא פוטיפר6. אשת על התורה שסיפרה
רבנו התחומים בשני יוסף של ייחודיותו על עומד ו חוזר דברים ספר בסוף משה של ברכותיו על בפירושו. הללו
נאמר הברכה זאת בפרשת " טז לג, )(דברים אֶרֶץ ּומִמֶגֶד
י לְרֹאש ה בֹואת ת סְנֶה שֹכְנִי ּומְֹלאּהּורְצֹון נְזִיר דְקֹד לְק ֹוסֵףּו
יו" אֶח, שם רבנו: ופירש
וגו סנה שוכני.'ורצון פירוש שיתרצה ה 'בו
שכונת סימן והוא בצער שישראל בזמן גם להטיבו
. סנה וגו ולקדקד יוסף לראש ואומרו׳תבואתה פירוש שנמצאו טובות מדות ב' כנגד הוא האמור טעם
בו. שע הר סיבות וכמה למצרים וירד שגלה שהגם א' פ״א (שמ״ר ז״ל כאומרם בצדקתו עמד )הקיפוהו
וכו יוסף הוא במצרים היה בפסוק,'ויוסף והוא
באומרו שרמז מה יוסף. לראש אמר רעה תחת טובה לאחיו ששילם מה וכנגד
אחיו נזיר כמו אחוותם, מן אחיו שהזירוהו
6 בכל וז״ל ו) ו, (דברים לבבך" "בכל הפסוק על רבנו לשון: ראה " כך כל יהיה לא להון או לאכול האדם שיתאוה הגם הנה לבבך, למשול אדם יכול לאכול חפיצה שהנפש הגם הערבות עוצם
בלבו כשנכנס כן שאין מה בנקל, דבר מה עצמו למנוע ברוחו בלבבו חשקה יתרבה כי גם ומה יפה לאשה ויתאוה הלב חמדת ויכוף לבו להטות ברוחו למשול יכול שאינו עד ההרגש בו יפעיל יוסף נתעצם כמה ולמד צא עשות, רצונו שאין מה לעשות אותו
לו." יגיד ושכרו פוטיפר אשת במעשה הלב חמדת לכוף הצדיק
על לדורות דוגמא המהווה כצדיק יוסף את העמיד נו שרב הרי הרע יצר על. התעצמות
ואף מזה, נסעו בפסוק וישב) פ' (מד״ת ז״ל שדרשו
יוסף׳וגו ויכלכל כן פי על י״ב מ״ז:)(בראשית
בהשפעת היא וייחודיותו יוסף של שזכותו מסביר רבנו בצער" שרויים שישראל בשעה אפי' ה'. טוב סימן והוא
– סנה" שכונת בתחילה למשה מתגלה ה' שדבר כפי בדיוק ישראל של השפל מצבם על המורה הקוצני, הסנה דרך
כקוץ– הם שכביכול זאת למרות עמהם שוכן הקב״ה הרוחני הכח את משקף יוסף זה במובן אותם. ומנהיג לטבעם ההופכים הקשים, במצבים ישראל את שמלווה שני בזכות לו נקנתה יוסף של זו עוצמה חייהם. ולסדר
עניינים– עמידה הוא הראשון הטעם. רבנו שמבאר כפי
בצדקות– " סיבות וכמה למצרים וירד שגלה שהגם
בצדקתו", עמד הקיפוהו הרשע האחווה הוא השני והטעם
– … רעה תחת טובה לאחיו "ששילם מן אחיו שהזירוהו
אחוותם… יוסף." ויכלכל כן פי על ואף
היצר על להתגבר הסגולה
שיש לודאי קרוב הללו התחומים בשני ייחודי יוסף אם שבין הקשר סוד את למצוא ניתן כיצד ביניהם. קשר
הבלתי? מתפרשת לצדיקות נדלית הבלתי האחווה
פתח- לנו נתן רבנו כאן שגם נראה על ממנו להשקיף תקוה
העניין. שורשי
בִיו וְא אִמֹו אִיש ג יט, (ויקרא נאמר קדושים )בפרשת "
ביאר הק' החיים אור בפי' ". תִשְמֹרּו שַבְתֹתַי וְאֶת אּו תִיר הוא כיצד לבאר וניסה הפסוק של הראשון החלק את רבנו
הנא למצוה קשור תִהְיּו" "קְדֹשִים הסמוך בפסוק מרת:
למצות זו מצוה סמיכות טעם וגו'. אמו איש והוא לעריות, גדר כן גם לרמוז נתכוון קדושים. בפסוק שדרשו ב) לו (סוטה ז״ל מאמרם דרך על כי וגו' יעקב אביר מידי ידיו זרועי ויפוזו יצרו ותקפו ליוסף פוטיפר אשת כשתקפתו
ויפוזו מיד וכו' לו ואמר ביו א דיוקן לו נזדמנה
וגו 'זרועי דיוקן כי פ״ב) הישר (קב אמת אנשי משם ושמעתי אל מבוא ותמנעהו בבן הקדושה כח תגביר האב אביו העריות למצות סמוך אומרו והוא התיעוב עיניו בין יצייר יצרו שתקפו מי ולזה תיראו, ואמו
נפש למשיב לו ויהיה: יולדיו
אביו כבוד יבזה, המזימתה בעשותו כי ירמוז גם מוראו מצות העריות למצות סמוך האל יצו ולזה בטל עריות גילה שאם למדת הא ואם, אב של שיאמרו זלזול להם שגרם ואם אב מורא מצות לאב האם הקדים זה ולדרך וכו', ילד שזו ארור
טבדי▪ בנימין הרב 8
אומרו דרך על ביותר, החרפה נוטלת שהיא לצד
אמו תוגת כסיל ובן י). (משלי
אמת" מאת״אנשי סגולה לנו מגלה בנו ר על להתגבר
הרע– היצר " בבן הקדושה כח תגביר האב דיוקן כי
… התיעוב אל מבוא ותמנעהו יצייר יצרו שתקפו מי ולזה
" יולדיו עיניו בין – אמו– או אביו " למשיב לו ויהיה
נפש" הוא מיד ואמו אביו את מדמיין האדם כאשר.
זעזוע איזה בתוכו מרגיש כל התאווה. חום את שמכחיש
בעינ שיראה אדם את י-רוחו בלהט סדקים יחוש דיוקנם
. העבירה יוסף– אצל ארע כך " אשת כשתקפתו כי
יצרו" ותקפו ליוסף פוטיפר שאמרו כפי ממש חטא וכמעט
חז״ל– א דיוקן לו "נזדמנה ביו" למצ הצליח ובזה עוז א ו
ייצרו על להתגבר. בנפשו
" כן יתר, על בעשותו כי המזימתה" בחטא שיכשל היינו
אביו". כבוד "יבזה העריות– " ממילא- שאם למדת הא
זלזול ם לה שגרם ואם אב מורא מצות בטל עריות גילה
ילד". שזו ארור שיאמרו
מצווה שהיא תהיו" "קדושים שבין לסמיכות הסיבה זו מאיסורי ובפרט מהתאוות האדם את להרחיק שעניינה
עריות– תראו ואביו אמו למצוות.""איש באה הקדושה
אם מורא עם בד-בבד. ואב
הברית קשר את להבין קצת היה ניתן הללו בדברים כבר
. והאחווה שטחי באופן האחווה? רגש מגיע מניין הלא הקרוב המעגל עם גדל, שהוא מי עם חיבור מרגיש האדם
יות עמוק באופן אך המשפחה. של והמוכר א הי האחווה ר
לשורש שייכות של תוצר. המשותף חש האדם כאשר שייכותו גם אז משפחתו, ולשושלת להוריו, גדולה שייכות
מתעצמת. לאחיו בשמירת יוסף של כוחו ש מצאנו והנה שלו הרצון בכוח האישית, בהתעצמותו רק היה לא הברית
- יצרו את לכבוש לאביו הגדולה שייכותו, מצד אלא המשך להיות שלו י הפנימ החיוב לעוצם דיוקנו, לדמות
למגמת. אביו
העניינים שני בין הפנימי הקשר לפנינו הרי כן, . אם
היצר– נגד והתעצמותו יוסף של האחווה אחד שורש
ונאמנותו שייכותו: להם אבינו ל. קב יע
מדוי גם בזה רבנו דברי קים הציג בהם מקומות במספר את כלכל שהוא בכך האחווה בעניין יוסף של מעלתו את
רב, וכלשון אחיו לעיל- ו נ תחת טובה לאחיו ששילם
אחוותם… מן אחיו …שהזירוהו רעה ויכלכל כן פי על ואף
יוסף נים– לב שפע משפיע שהאב כשם והיינו. יוסף כך
האב תכונת את ירש יוסף לאחיו. שפע השפיע לאחיו ביחס
בכלל ישראל ולעם אביו7. ליעקב שייכותו מתוך, על יתר
שנים– י״ז אביו את פרנס שיוסף רבנו כתב כן, אותם כנגד
י שאב שנים "ז לשונו וזה בילדותו, אותו פרנס יו בריש
פ ויחי רשת ו: )(מח,
אלהים שהודיע למה הכתוב יתבאר רמז ובדרך והחיה שזן והוא המשביר הוא כי יוסף בבחינת זו ובחינה רב, עם להחיות כ') (נ' כמאמרו רב עם
היותה תשלול חוב בעלת בבחינת לזולתה
ל ההשפעה ה ול, י״ז יוסף את ופרנס זן שיעקב ד צ הבחינה שילם לזה וגו' י״ז בן ב') (ל״ז דכתיב שנה כמה כפל תשלומי במדת ליעקב הוא והשפיע הלז
שרמז והוא שנה י״ז מרובות מדות יעקב ויחי
אפשר זה וזולת, שנה עשרה שבע מצרים בארץ יוסף לשלם אלא לכן קודם ימיו שלמים שהיו
השנים טובי״ם ולזה נו ממ שקבל חסד טובת ונכון שנים טו״ב פר מס הטיב אחד כל כי מהאחד
לזה זה. לשלם יוסף כי א) קפב וישב (זהר ז״ל שאמרו ותמצא ליודעי כידוע וא״ו מילוי וא״ו בבחינת הוא
אלהינו. לה' נסתרות
הפרשה לשונו: בהמשך וזה
יוסף כי ק״פ) ח״א (זהר ז״ל מאמרם לדעת יש אלא
באומרו הכתוב שרמז והוא יעקב. נפש בחינת הוא אומרו והוא יוסף. יעקב תולדות אלה ב') (ל״ז כי אמת חכמי ורמזו ויוסף, יעקב בני עז) (תהלים
שהמילוי הוא״ו מילוי בחינת הוא. עצמו כאות יוסף כי הדקדוקים, כל יתיישבו זו הקדמה פי ועל
7 מט הפסוק(בראשית על רבנו בדברי עי' " כג-כד), וָרּבּו וַיְמָרֲרֻהּו
וַיִּשְטְמֻה ב יַעֲק אֲבִּיר …מִּידֵי חִּצִּים ּוּבַעֲלֵי יִּשְרָא אֶבֶן עֶה ר ֵמִּשָם ל."
חצים בעלי "וישטמוהו שם רבנו: וז״ל פוטיפר אשת היא זרע שהוא חיציו ממנו שבקשו במסיבתה המוסבות וחברותיה
וימררוהו זה פרט על הכתוב כל יכוין אולי או כחץ. היורה הם
הרע בחינת זרועי שיפוזו סיבה לו היה וזה רע לעשות המפתה רב א) פא (קידושין וכמעשה הרע היצר בגופו שנכנס לצד ידיו
שם לה יתיחס הקליפה בחינת והנה חסידא, עמרם לזה מרה
. ורבו הרע כוחות וימררוהו אמר עליו הרע כוחות שרבו ידי על
חצים בעלי וישטמוהו המונע על ורבו העבירה על ואנסוהו הם היורה לבטלה זרע להוציא האדם את מחטיאים אשר הקליפות כמשטמים לרעה יחשבו הרע כוחות כי משטמה לשון ואמר כחץ חצו ירה ולא כארי נתגבר כן פי על ואף חמדה להשחית לקדושה
יעקב אביר מידי ואומרו ידיו. זרועי ויפוזו אלא עזרו ה' כי פירוש
אבירות לו ונתן בידו זבנו יע לא ה' לז) (תהלים אומרו דרך על ואומרו והמדיח. המסית נגד העוזר הוא ה' כי כנגדם רועה משם
ישראל אבן ויוסף הבונים מאסו אבן קיח) (תהלים רמז כאן והוא הראשה. באבן זכה קודש ברית שמר אשר צדקו באמצעות והבן ישראל אבן רועה שנקרא עולם יסוד צדיק י) (משלי סוד
של התגברותו את מחבר רבנו כאן שגם הרי ". לו נתנו ומשלו היצר מכשולות על יוסף יעקב– "אביר "בזכות הגבורה והיינו
זה בשם המכונה לו שנתנה, האלוקית הוא זוכה כך די י ועל בנוי ישראל עם שכל היסוד אבן היא הראשה", "אבן להיות
. עליה
טבדי▪ בנימין הרב 9
יקרא לשבטים אב ובמדרגת יעקב בחינת הוא
ויוס יעקב בני באומרו כן גם כרשום ף… האב ואין כיעקב אב במדרגת יוסף הרי ומעתה
נמנה יעקב שאין כמו אחד בגדר ים הבנ עם נמנה
השבטים. עם
מיללו" בררו רבנו דברי יעקב בחינת הוא יוסף כי
בזקנותו יעקב את פרנס והוא לשבטים". אב ובמדרגת
יעקב )(של פרנסו שיעקב השנים י״ז כמו בדיוק שנים י״ז
בילדותו יוסף. )(של
האחווה עיו כהתה לא כיצד מאד מובן הדברים לאור
בשע אפי' מיוסף המ ת הוא יוסף הלא כירה. "אח "אמנם
מתחילה אינה יוסף של האחווה. בבחינת""אב גם הוא
מ הבנים– בין בן כ דמותו אלא המשביר היותו, צד מ
וה האחראי בכל ופרנסתם קיומם את ישראל לכל שפיע מ המצבים ובכל. המקומות שנאה של עיוות הזו התכונה את
לכבות יכול לא. ואכזריות
והשלום השבת- ההתגברות,
שרבנו אחר. רבנו בדברי חשובה לפיסקה נוכל מכאן ליעקב יוסף של שייכותו בין הקשר את הסביר לבין
היצר– על בהתגברות התעצמותו רבנו( כתב ג יט, :)ויקרא
ואת בסמיכות גם נכון טעם הרווחנו זה ולדרך
בזוהר ז״ל אומרו דרך על והוא, תשמרו שבתותי
ימי ז' להם יתכנו צדיקים ז' כי ש״א) ח״ג רעז "ב (ח כי תולדות) פ' (ריש חדש בזוהר ואמרו, השבוע השלום סוד והוא הצדיק, יוסף כנגד הוא שבת יום הפורס מברכין ואנו שלום שבת אומרים אנו ולזה
הכל. יסוד בחינת והיא שלום, סכת קודש ברית אות שמר אשר צדקתו לצד ויוסף
הטומ אל מגשת זו. בחינה ירש אה
שבתותי ואת כאן שאמר מה והוא שבתות: ב'
קודש ברית אות מלטמא עצמו 'א, שמירת 'וא
שבת. שמירת אותות שניהם נקראים ולזה אחת, בחינה, ושניהם
. וגו ביני היא יג׳אות לא (תשא אמר )בשבת
יא יז (לך אמר )ובמילה לאות. והיה אבל ב הם המעשי בערך הבחינות ב' כי 'ותדע והשומר אחת בחינה הוא מהם המסובב בערך בב נפשו והתקשרות התיקון יסובב מהם 'אחד
שבתותי. ואת אמר ולזה המצות,
בין מחברת התורה הורים מורא מצות ואביו אמו "איש
השבת– שמירת לבין תראו" " תשמורו שבתותי."ואת שמירת עם אחד דבר הוא ההורים שמורא שהתבאר לאחר
לעיל רבנו שכתב וכפי הברית, האמת– חכמי בשם י "כ
אל מבוא ותמנעהו בבן הקדושה כח תגביר האב דיוקן
– התיעוב" השבת שמירת זאת. לעניין ומחבר
כיצד? הא
הצדיק" יוסף כנגד הוא שבת יום "כי רבנו ביאר ומרחיב עוד רבנו הברית. שמירת בזכות לזכה זכה שיוסף בכל
כי מוסיף מה רבים– בלשון תשמורו" "שבתותי שנאמר
הכוונה על ממש "שבת" ושמירת הברית ה״שבת". שמירת
במשפט" דבריו שחתם עד המעשי בערך הבחינות ב' כי
והשומר אחת בחינה הוא מהם המסובב בערך אבל ב 'הם המצות בב' נפשו והתקשרות התיקון יסובב מהם, אחד
שבתותי". ואת אמר ולזה מנת על בדבר להתבונן ויש
העניין סוד. להבין
הנ״ל– פי על אך ביאר שהרי הדברים. להבין פתח לנו יש
הבר ששמירת רבנו מכ היא ית ו לשורשיו– דם הא שייכות ח
מצות את התורה מצמידה כן על מולידיו. הם הלא לעיל כנזכר תראו", ואביו אמו ל״איש תהיו"."קדושים
לו בא שמהם לשורשיו מחובר יותר הוא דם שהא ככל והנה
קיומו– על ושומר לעצמו נאמנות מרגיש הוא גם כך
. בריתו בריתו– על שומר שהאדם וככל וא כך ה תח מפ גם והשבת הברית קשר ברור ממילא לשורשיו. נאמנותו. את
ראשונה תה על היא הבריאה, שורש היא השבת שהרי
וה במחשבה העו עומד עליו היסוד יא לם8. כן על ככל
הברית– שמירת של למהות יותר מתחברת שהאדם כך
לבחינת עד מגיע החיים, שורשי ביסוד ומעמיק הולך וא ה להיפך– וכן השבת. את בקרבו ומבסס מבין שהאדם ככל
כך השבת שמירת עניין ומזדהה שמכיר לאדם הופך א הו
שלם בריתו שאף עד והשורשיות היסודיות תכונת עם ביסוד נשאר אלא חוץ, יוצא. ואינו
שכתב" כאן רבנו דברי מובנים זה לאור השלום סוד והוא סכת הפורס מברכין ואנו שלום שבת אומרים אנו ולזה
בראשית בפרשת רבנו ז״ל 8 " ג: )(ב, יהגה אמת שפירשתי ולמה הוא שהשבת להיות כי צודק בטעם אמת בפיהם ה' ודבר חכם
שבת יבא ימים ששת עבור ואחר ימים ששת כל העולם המקיים כי לדעת ולך אחרים, ימים ששת עוד ויקיימהו ויחייהו אחרת אין אם כי אותו שמקיימים קיומו הוא בעולם השבת מציאות חלל ב) קנא (שבת ז״ל שאמרו ותמצא שבת, אין שבת מקיימים שבת שומר אין ואם הרבה שבתות שישמור כדי אחד שבת עליו
מקיים פירוש וכו' בת הש את המקדש כל ולזה עושה. זאת מה מתקיים ומאמצעותו לשבת ישנו זה באמצעות קדושתו ושומר גדול שותף לך ואין העולם המקיים הוא כי לדעת הראת העולם. חסר לא אדם אלהים ברא מיום כי לדעת ולך וכהלכה. כדין מזה
צדיק המעמיד דבר העולם יסוד שומר שהוא עולם שבת אדם כי
שומר שבת היה הוא כי בנו שת קם ואחריו צב) ט (שוח ע״ה "היה השמש בא כבר נופל וכשזה צדיקים כמה ואחריו גמור צדיק פסקה לא ומשם וכו' אברהם שם נח וכו' מתושלח שבת שומר שבתות שומרי היו במצרים ואפילו מישראל שבת שמירת
ונכון". פ״א) (שמו״ר ז״ל כמאמרם
טבדי▪ בנימין הרב 10
הכל" יסוד בחינת והיא שלום, והיינו–, אינה שהשבת
להח עניינה אלא לעצמה, כולו העולם את. ם ולקיי זיק
כמו ממש שרואה יוסף את שפורס וכמי כ״אב" עצמו את
על חסותו ישראל– כלל עושה" השבת כך על "שלום ידי
מקיימת שהיא מה ששת בכל כולו העולם את ומפרנסת
המעשה9. ימי היסוד– עניין זה לקבל ולא משפיע. להיות
לה לא י היצר אחר גרר – הקיום בשורש להתעצם אלא,
ומשם לחזור הארץ לכל משביר. ולהיות
נשא בפרשת רבנו לשון וזה 9 " כו ו, ")(במדבר לך וישם שלום
והמשכיל הפירוד הפך הוא, פירוש בתיבת זה הוא כי ידע שלום המחזיק כלי והוא ובתחתונים בעליונים המחזיק עולם יסוד ישראל בני על שמי את ושמו סוד הוא וזה מפריד, כשאין ברכה
אברכם." ואני אומר שגמר
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה