שבת וארבעה מינים
אתם יודעים, לא ליטול ארבעת המינים ביום הראשון, זה לפעמים עושה קצת ״קרעכץ״. אפילו בראש השנה זה לא אותה אי נוחות, כי בראש השנה — שני הימים הם ימים טובים. בסוכות, נשאר רק חול המועד ליטול בו.
נטילת הלולב אחרי ימי הדין היא העדות לכך שיצאנו זכאים בדין. אדם שיוצא ומרים את המטה שלו, את החרב שלו, את היד שלו — זה האדם שיצא זכאי בדין. מי שהולך לבית כלא, בד״כ הולך עם ראש כפוף. עד לפני השינוי התנאי הכליאה של המחבלים, הם היו יוצאים בראש מורם ובתנועת ניצחון באצבעות. זה דבר לא תקין ולא טבעי. באופן טבעי — מרים את המקל מי שמנצח.
והנה אנחנו יוצאים מיום הכיפורים, ולא מנענעים את הלולב שלנו. הגמרא אומרת, שהצמחים האלה גדלים על ידי הקב״ה בכבודו ובעצמו. כמובן שכל צמח גדל על ידי ה׳ יתברך, אבל כאן זה בולט — כי הדקלים גדלים לבד, הערבות וההדסים גדלים לבד. אפילו האתרוג, שדורש הרבה עבודה לכאורה, אם לא מטפלים בו, הוא משאיר את הפירות משנה לשנה שהולכים וגדלים… אולי יהיו קוצים ולכלוכים, אבל הפרי יגדל לבד.
אז באסה. השנה לא ניצחנו חלילה?
אבל אם מבינים את הדברים בשורשם, הדברים מניחים את הדעת. מכירים את זה שאדם יושב עם אשתו או עם חברים במסעדה, וכל אחד נמצא בטלפון שלו? אתה מסתכל מהצד ואומר — מה נסגר! אתם פה אחד ליד השני, למה להיות בטלפון עם חברים שעכשיו לא לידכם…?
היה קיסר באוסטריה (אוסטרו הונגריה), אהוד מאוד על היהודים, כי היחס שלו היה מצויין כלפי היהודים. שמו היה פרנץ יוזף הראשון. הוא נתן זכויות שוות ליהודים, הוא עזר במימון מוסדות הקהילה היהודית, ואפילו היה שותף בהקמת בית מדרש לרבנים בהונגריה.
הקיסר הזה היה אוהב לבוא לבקר בבתי כנסת יהודים ולקבל את ההערכה הרבה כלפיו. בסידורים לפני 150 שנה בהונגריה, היתה מודפסת תפילה לשלום הקיסר פרנץ יוזף. יום אחד הקיסר ירום הודו התכוון להגיע לבית כנסת גדול מאוד בבודפשט, שבכניסה אליו היתה תמונה של הקיסר בעצמו. היה גר שם יהודי מומר אחד, שלא אהב את היהדות, והחליט לנקום את נקמתו באחיו היהודים.
בעוד ההכנות בשיאן, המומר הרשע הפך את התמונה בכניסה, ואף אחד לא שם לב. כשהקיסר נכנס, המומר הזה אמר לו — שים לב, התמונה שלך הפוכה. הקיסר התפלא ושאל את ראשי הקהל — למה התמונה שלי עם הפנים לקיר?
הרב של הקהילה התעשת מיד ואמר שהדבר ברור למה החליטו לעשות כך. כי כשהקיסר עצמו נמצא כאן — לא מכובד לשים תמונה. הרי התמונה היא קרה ומתה. הקיסר הוא חם, מסביר פנים ומלא חיות. כשהקיסר עצמו פה — לא מביטים בתמונה. להיפך — זה לא ראוי. הקיסר שמח מאוד מהתשובה החכמה של הרב.
אפשר להגיד כעין זה, שכשאנחנו מבקשים ליטול ארבעת המינים, שמראות כמה אנחנו קרובים לקב״ה, זה מתאים בימות החול. אבל בשבת, שהיא עצמה ברית עם הקב״ה, שהיא עצמה לשבת עם הקב״ה לאותו שולחן — אין צורך בשום סימנים! כמו שלא צריך לבקש מאישה בחודש תשיעי אישור לכך שהיא בהיריון, כך לא צריך הוכחות לקשר שלנו עם הבורא יתברך שמו כשאנחנו קשורים אליו בברית השבת הקדושה.
היום כשתשבו לסעודת שבת בסוכה, תחת צל השכינה — תזכרו שאתם באים לאכול בביתו של השופט, בשולחנו של הדיין הגדול. אין לך הוכחה גדולה מזו לשמחה שאחרי יום הכיפורים.
שבת שלום וחג שמח
נשלח על ידי: עמיחי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה