בס״ד
מה בין סוכות לחנוכה?
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף ב עמוד א
סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה - פסולה, ורבי יהודה מכשיר. ושאינה גבוהה עשרה טפחים, ושאין לה שלש דפנות ושחמתה מרובה מצלתה - פסולה.
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נו עמוד ב
תנו רבנן: מעשה במרים בת בילגה שהמירה דתה, והלכה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יוונים. כשנכנסו יוונים להיכל היתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח, ואמרה: לוקוס לוקוס, עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק! וכששמעו חכמים בדבר קבעו את טבעתה, וסתמו את חלונה… ומשום אבוה ואימיה קנסינן לכולה משמרה? - אמר אביי: אוי לרשע אוי לשכינו, טוב לצדיק טוב לשכינו, שנאמר: אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. הדרן עלך החליל וסליקא לה מסכת סוכה.
רש״י מסכת סוכה דף נו עמוד ב
וכששמעו חכמים בדבר - לאחר שגברה יד בית חשמונאי.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב
אמר עולא: פליגי בה תרי אמוראי במערבא, רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא, חד אמר: טעמא דבית שמאי - כנגד ימים הנכנסין, וטעמא דבית הלל - כנגד ימים היוצאין. וחד אמר: טעמא דבית שמאי - כנגד פרי החג, וטעמא דבית הלל - דמעלין בקדש ואין מורידין.
שבת כב - הנאה מהמצווה
אמר רב יהודה אמר רב אסי: אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה… בעו מיניה מרבי יהושע בן לוי: מהו להסתפק מנויי סוכה כל שבעה? אמר להו: הרי אמרו, אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה. אמר רב יוסף: מריה דאברהם! תלי תניא בדלא תניא? ! סוכה – תניא, חנוכה – לא תניא…
שבת קלג - הידור מצווה
׳זה אלי ואנוהו׳ – וחז״ל למדו: ׳התנאה לפניו במצוות עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאה ציצית נאה וספר תורה נאה׳.
סוכה פה - ריבוי אור
מנורות של זהב היו שם, וארבעה ספלים של זהב בראשיהם, וארבעה סולמות לכל אחד ואחד, וארבעה ילדים מפרחי כהונה, ובידיהם כדים של מאה ועשרים לוג שהן מטילין לכל ספל וספל. מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן, מהן היו מפקיעין, ובהן היו מדליקין. ולא היה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה. חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין בפניהם באבוקות של אור שבידיהן.
משנה מסכת ביכורים פרק א
מעצרת ועד החג מביא וקורא, מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא. רבי יהודה בן בתירא אומר מביא וקורא.
מדרש (ב״ר פר׳ כב)
׳ויהי מקץ ימים׳, שנאמר אחרי שקורבן הבל התקבל וקורבן קין נדחה. מהו ׳מקץ ימים׳, ומתי הרג קין את הבל? בכך נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע: לפי רבי אליעזר, שאמר בתשרי נברא העולם – חי הבל מסוכות ועד חנוכה, ובחנוכה נהרג.
הרוקח הלכות חנוכה רכה
בפרשת אמור התחיל שבת ורגלים פסח עצרת ראש השנה ויום הכיפורים וסוכות וידבר משה את מועדי ה׳ אל בני ישראל וסמיך ליה ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור רמז לחנוכה – שמן זית זך מן המובחר. ואמר להעלות נר, יערך את הנרות ללמד לילה ראשונה נר אחת ואחר כך נרות. סמך שמן ונרות לסוכות. מה סוכות ח׳ ימים אף חנוכה ח׳ ימים וגומר את ההלל.
פירוש המשנה לרמב״ם מסכת ביכורים פרק א משנה ו
אמר ה׳ בפרשת בכורים ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה׳ וכו׳, ואמרו בספרי אין קריאה אלא בשעת שמחה, כשתמצא לומר מעצרת ועד החג מביא וקורא, מהחג ועד חנוכה מביא ואינו קורא, לפי ששמחת אותה שנה נגמרה בסוף חג הסוכות שבו אמר ה׳ ושמחתם לפני ה׳ אלקיכם. ור׳ יהודה בן בתירה אינו תולה הקריאה בשמחה. ואינה הלכה.
חשמונאים ב י
ויחוגו את שמונת הימים בשמחה כחג הסוכות בזכרם את רעותם לפני זמן מה בחג הסוכות בהרים ובמערות כחיות השדה. ועל כן בענפי עץ עבות ובענפי הדר ובכפות תמרים בידיהם הודו לאשר הצליח בידם לטהר את מכונו. ובדעת כולם נמנו וקבעו לכל עם היהודים לחג מידי שנה בשנה את הימים האלה.
שפת אמת בראשית לחנוכה
אא״ז מו״ר ז״ל הגיד כי חז״ל רמזו במשנה מחג ועד החנוכה מביא ואינו קורא ולא אמרו עד כ״ה בכסליו רק לרמז כי שמחת החג מאיר עד החנוכה עכ״ד. ומסתמא בשעת הנס ממש הי׳ הישועה בכח הארת החג כי כל תהלוכות השנה בכח הג׳ רגלים. וסוכות הוא ח׳ ימים מה״ת ואין רגל אחר כמוהו לכן חנוכה תיקנו כעין חג הסוכות ולכן יש בו מהדרין כמו בסוכות הדר בעינן. וגם הנס נעשה ע״י הכהנים וענני הכבוד בזכות אהרן. ולכן בני בינה קבעו שמונה ימים כעין החג.
והרמב״ן כתב בפ׳ בהעלותך פי׳ המדרש שלך לעולם קיימת על נר חנוכה ע״ש. והיינו שהנס נעשה ע״י הכהנים. אכן נראה לומר עוד בכוונתו שע״י הנרות חנוכה מאיר הארת המנורה גם היום בזמן הזה. ורמזו הפוס׳ אסור להשתמש לאורה שהוא זכר למנורה והיינו שיש בנרות קצת הארת המנורה ושע״י הנרות נזכרין בנרות המנורה ומשתוקקין בני ישראל לנרות המנורה וע״י התשוקה מתעורר אותו הארה של המנורה ולכן אומרים הנרות הללו קודש הם.
וביום האחרון שנק׳ זאת חנוכה קורין בו פרשת בהעלותך. כי יום האחרון כולל כל הימים כמו שמיני עצרת מאסף כל ימי החג. כן בחנוכה. ופרשת זאת חנוכת המזבח הוא כן שמקודם כ׳ פרט הקרבת כל נשיא ואח״כ הכלל. כמו כן בזאת חנוכה וע״י שהוא יום האחרון קשה עלינו פרידות הימים טובים לכן משאיר יותר הארה על כל השנה ומתעורר בו נרות המנורה כנ״ל.
שפת אמת בראשית לחנוכה
מהר״ל ז״ל כתב איך רצו להשכיח התורה מבני ישראל. מצד שיש להם קצת אחיזה במה שהתורה נכתבת בלשון יונית יפת אלקים ליפת כו׳ ע״ש. היינו שיש נקודה במלכות יון אשר צריכה להתקרב אל הקדושה. והלשון כמו לבוש שהתורה מתלבשת בלשון זה. ובנ״י כאשר גברו היונים המשיכו זה הלבוש להתורה. והיונים רצו לעשות הטפל עיקר שיתדבקו בני ישראל ח״ו בלבוש הזה ולהשכיחם הפנימיות והקב״ה הצילנו מהם. ואפשר על שם זה נקרא חנוכה מלשון כינוי כמו כל שם וחניכה דאית לי׳. פי׳ שחידשו ע״י התגברות היונים כינוי והתלבשות שיהי׳ התורה מתפרשת בלשון יון כנ״ל.
הרב קוק (מאמרי הראי״ה):
״ההבדל בין ׳לשון׳ ל׳חכמה׳ הוא הבדל בין סגנון לתוכן. בשעה שחז״ל אומרים ׳לשון יונית לחוד׳, הכוונה לסגנון. את התוכן, את החכמה, אין אנו צריכים לקבל אלא מתורתנו הקדושה״
נשלח על ידי: יצחק גבאי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה