מצוות שינה בסוכה עם אשתו
א.
דברי הדרכי משה
כתב הטור )סי' תרל״ט( ואין ישנים אפי' שינת עראי חוץ לסוכה.
וכתב על זה הדר״מ )שם ס״ק ג'(: )א( והמרדכי פרק הישן )סי' תשמ״א( כתב "אבל העולם סמכו על דבר זה שיראים מצינה, ואפשר מזה נתפשט המנהג שרבים מקילים בשינת הסוכה". אך דחה זאת הד״מ וכתב שהטעם אינו מספיק, שהרי ברוב המקומות אינו קר כ״כ בימי הסוכות והיו יכולים לישן בסוכה בכרים וכסתות.
ומוסיף וכותב הד״מ: "ולי נראה שנהגו להקל כי מצוות סוכה לישן בה כמו שישן בביתו איש עם אשתו וכמו שדרשו חז״ל )סוכה כו' ע״א( תשבו כעין תדורו, וכמ״ש במהרי״ל )סי' ד'( שהיה ישן עם אשתו בסוכה, ובזמן הזה שאין לכל אחד סוכה מיוחדת אלא רבים אוכלים ושותים בסוכה אחת, אי אפשר להם לישן עם נשותיהן בסוכה כאחת, ואם יניחו נשותיהן בביתן והאנשים ישנו בסוכה לפעמים הוי מצטער ולא מיקרי כעין תדורו. וכבר אמרו בעירובין )ס״ג ע״ב( "נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה )מיכה ב' ט'( זה הישן בחדר שאיש ואשתו ישנים שם ואפי' אשתו נדה, ואף יבטל עי״ז מצוות עונה לפעמים, או יבטל מה שנאמר "ושמחת אתה וביתך" )דברים י״ד כ״ו( כי לפעמים אשתו מצטערת על זה, ועי״ז נשתרבב המנהג להקל בדבר, אך החרד אל דבר ה' ישתדל לו מקום שיוכל לישן שם בלא צער ויישן שם ויעבוד את ה' בשמחה וכן נוהגין המדקדקים וכן אמרינן בריש פרק קמא דערכין )דף ג' ע״ב( בהדיא דבמקום שלא יוכל להיות עם אשתו לא מיקרי כעין תדורו ופטור מן הסוכה וכן משמע בפרק הישן )שם( גבי חתן שפטור מן הסוכה, וגבי נשים פטורות מן הסוכה )שם דף כ״ח ע״ב(. ואף שיש לדחות מ״מ מזה נשתרבב המנהג וסברא גדולה היא."
וכפי אריכות דברי הד״מ יש לעיין היטב בכל דבריו, וננסה לקמן להסבירם.
רואים בדברי הד״מ שהרבה לא הקפידו על שינה בסוכה למרות שדין שינה חמור יותר מדין אכילה, שהרי שינה אפי' ארעי אסורה משא״כ אכילה. וא״כ קשה כיצד הקלו העולם בדין דאורייתא חמור. ועל כך מנסה הד״מ להגן על מנהג זה.
א. שמא מחמת הצינה שבמדינות אלו קר מאד ולכן דינו כמצטער שפטור מן הסוכה, אך הוא דוחה זאת כי לא קר כ״כ שאינו יכול לדור עם שמיכות ובגדים חמים, ולכן הוא דוחה את ההסתמכות על דין צינה.
ב. במצוות סוכה דרשו "בסוכות תשבו שבעת ימים" – תשבו כעין תדורו כדרך שאדם דר בביתו במשך כל השנה כך צריך לדור בסוכתו בחג הסוכות. ומכיוון שאדם כל השנה דר בביתו באותו חדר עם אשתו לפיכך הוא צריך לדור כך גם בסוכתו. ואע״פ שאשה פטורה מן הסוכה, אך האיש צריך לדור בסוכה כמו דירתו בבית, ולכן הוא צריך להיות עם אשתו בסוכתו.
והד״מ הסתמך על המהרי״ל )הלכות סוכות סעיף ד'( וז״ל: "אמר מהר״י סג״ל עיקר המצווה לישן אשתו עמו בסוכה, וכן אמר שהוא נהג כן בימי בחורותיו". דוק בדבריו, עיקר המצווה לישן עם אשתו עמו בסוכה כי כן הוא נוהג כל השנה בביתו. ומה שנהג כן המהרי״ל בימי בחורותיו ולא בזקנותו, נראה לומר שכשהוא היה זקן היה קשה לאשתו לישון בסוכה ולא הייתה לה שמחת חג ולכן לא נהג כן. ושמא אף הוא היה בגדר מצטער בזקנותו מפני הצינה וכדו', אלא שאין זה מפורש בדבריו, ודלמא הוא ישן בזקנותו בסוכה לבדו בלא אשתו, וצ״ע.
וכן כתב בהגהות המנהגים )דיני סוכה אות קצ״ג( וז״ל: "מהרי״ל נהג בימי בחרותו ללון עם אשתו בסוכה כי כן עיקר המצווה כדאמרינן בריש סוכה )צ״ל בריש ערכין דף ג' ע״ב י. ו. ( הכל חייבים בסוכה אפי' כהנים, דסלקא דעתך אמינא "תשבו כעין תדורו" ופרש״י דכהנים הוו בני עבודה ואינן יכולין לדור איש ואשתו דאין נזקקין לנשותיהן מפני הרגל וכו' אימא לא לחייבו בסוכה קמ״ל".
וצ״ע מדוע כתב על שינה עם אשתו בסוכה "עיקר המצווה", יותר מאכילה ושהות עם אשתו בסוכה?
וצריך לומר דכיוון דהגדרת מצוות ישיבה בסוכה כתב הרמב״ם )הלכות סוכה פ״ו ה״ה( "כיצד היא מצוות הישיבה בסוכה, שיהיה אוכל ושותה ודר בסוכה כל שבעת הימים בין ביום בין בלילה כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה", א״כ יותר מצוי שאדם אוכל פעמים לבדו בביתו בלא אשתו מאשר שינה, דבשינה כל זמן שאשתו בביתו תמיד הוא ישן עמה באותו חדר, וכך הוא במשך כל ימות השנה כשהאדם בביתו. משא״כ בעניין אכילה ושתיה, דפעמים שאדם מפני עבודתו לא שוהה בבית בזמן אכילת אשתו, וכשהוא שב לביתו אוכל לבדו. ולכן בשינה דווקא כתב המהר״ל דעיקר המצווה הוא ללון עם אשתו שזהו חלק מהגדרת המצווה "תשבו כעין תדורו". ולקמן נבאר את ראייתו ממסכת ערכין.
ב.
טעמי הפטור של הרמ״א
והנה, המעיין בד״מ יראה שהוא מליץ על הלנים מחוץ לסוכה מכמה טעמים שונים.
א. בתחילה רצה לומר כהמרדכי שיראים מן הצינה והוי כחולים או כמצטערים הפטורים מן הסוכה, אך דחה זאת, שהרי ברוב אינו קר כ״כ בימי הסוכות והיו יכולים לישן שם בכרים וכסתות.
ב. מצד "תשבו כעין תדורו", "כי מצוות סוכה לישן בה כמו שישן בביתו איש עם אשתו", וכפי שהבאנו בשם המהרי״ל.
מדוע לא מקיים האדם שינה עם אשתו בסוכה? על כך כותב הד״מ שלא הייתה מצויה סוכה מיוחדת לכך, וכדבריו "ובזה״ז שאין לכל אחד סוכה מיוחדת אלא רבים אוכלים ושותים בסוכה אחת אי אפשר להם לישן עם נשותיהן בסוכה כאחת". ואכן בגלויות השונות כמעט שלא היה בנמצא שלאדם תהיה סוכה פרטית לשינה לו ולאשתו. וכן הוא גם להרבה מבני הערים בארץ ישראל.
וכמ״ש המרדכי )מסכת סוכה סי' תשס״ט( בהסבירו מדוע לא מברכים שהחיינו בבניית הסוכה כפי שמובא בגמ' סוכה )דף מ״ו ע״א(, וענה "לפי שכל אחד היה עושה )סוכה( לעצמו לפיכך היה מברך )שהחיינו(, אבל עתה שאחד עושה למאה אין נראה שיברך העושה והשאר לא יברכו". עיי״ש. אתה הראת לדעת כמה היתה מצוות סוכה קשה בגלות, ומעטים שהיה להם בית פרטי עם חצר פרטית, כדי שניתן יהיה לבנות סוכת שינה להם ולנשותיהם.
ג. שמא תאמר, א״כ שיישן האיש לבדו בסוכה בלא אשתו. על כך עונה הד״מ "ואם יניחו נשותיהן בביתן והאנשים יישנו בסוכה לפעמים הוי מצטער ולא מקרי כעין תדורו". אמנם, הוא כתב רק "לפעמים" אך בהגהותיו לשו״ע כתב בהחלטיות "ובמקום שלא יוכל לישן עם אשתו שאין לו סוכה מיוחדת פטור". וא״כ חיבר הרמ״א בין דין תשבו כעין תדורו לדין מצטער, דכיוון דאין דרך ללון בביתו בלא אשתו, א״כ אם יעשה כן הוי מצטער. ואף אם נאמר שלא תמיד האדם מצטער מכך, מ״מ לא הוי "תשבו כעין תדורו" ולכן פטור. ולכן נראה שזה מטעם ב' סיבות: א. מצטער ב. ותשבו כעין תדורו.
ד. שמא נאמר שטעם זה שייך רק כשאשתו טהורה ולא בימי נידתה, דאז הם ממילא אסורים בקירבה.
דוחה זאת הרמ״א וכותב "וכבר אמרו )עירובין ס״ג ע״ב( נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה" זה הישן בחדר שאיש ואשתו ישנם שם ואפי' אשתו נדה". ונראה שהתכוון לב' הטעמים: א. מצטער, דאם אסור לדור בחדר של איש ואשתו אף שהיא נדה, ודורשת הגמ' על כך את הפסוק "נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה", משמע שזה עונג לאשה להיות עם בעלה יחד בחדר אף אם היא נידה, וא״כ אם הוא ייפרד ממנה בחג הסוכות בלינה הוי מצטער. ב. ואף מדין "תשבו כעין תדורו" צריך האדם להיות עם אשתו. דכשם שכל השנה כשאדם לן בביתו לן עם אשתו באותו חדר אף כשהיא נדה, א״כ כך צריך להיות ג״כ בחג הסוכות.
ה. ועוד מוסיף הרמ״א דאם אדם יישן לבדו בסוכה בלא אשתו יכול הדבר לפגוע במצוות עונה, וכדבריו "ואף יבטל על ידי זה מצוות עונה לפעמים". ונראה דכוונתו היא דמצוות עונה הוי ביום טבילתה או בימים הראויים לפי סוגי האנשים השונים, כמובא בשו״ע )או״ח סי' ר״מ(. אלא שאף אם האדם יקפיד על זמנים אלו, כדוגמת ת״ח מליל שבת לליל שבת, מ״מ יש גם דין של אם הוא מכיר בה שהיא משדלתו ומרצה אותו ומקשטת עצמה לפניו כדי שיתן דעתו עליה, שחייב לפוקדה כמובא בשו״ע )שם סעיף א'(. ואם הוא יישן בסוכתו לבדו, הוא לא יוכל להבחין בכך, ולכן הוסיף הרמ״א "ואף יבטל ע״י זה מצוות עונה לפעמים".
ו. בנוסף לכך הוסיף הרמ״א: "או יבטל מה שנאמר "ושמחת אתה וביתך" )דברים י״ד כ״ו( כי לפעמים אשתו מצטערת על זה". ואף שפסוק זה נאמר על מעשר שני, מ״מ גם בחג הסוכות יש מצווה לשמח את אשתו, ואף היא חייבת במצוות שמחת החג, ואם היא תצטער לישן לבדה בביתה, א״כ כשבעלה יבוא ללון עמה הרי הוא משמחה ומקיים מצווה. ומכיוון שהוא לא יכול לקיים את שניהם יחד, כי אין לו סוכה הראויה לו ולאשתו יחד, א״כ הוי פטור מדין עוסק במצווה שפטור מן המצווה. ונראה דלזה נתכוון הד״מ שכתב בהמשך "וכן משמע בפרק הישן גבי חתן שפטור מן הסוכה".
וכן כתב הט״ז )סי' תרל״ט ס״ק ט'( פטור מטעם זה מסברתו הוא, וניכר שהוא לא ראה את הדרכי משה אלא רק את הגהות הרמ״א על השו״ע, ששם ניתן רק את טעם הפטור "משום דמצוות סוכה איש וביתו איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה". וע״ז כתב הט״ז )שם( "ונלענ״ד לתת טעם לקולת השינה דאיתא בגמ' דשלוחי מצוה פטורים דהיינו רבה בר רב הונא ור״ח שהלכו לקבל פני ר״ג היו ישנים חוץ לסוכה, וה״נ למי שנשוי אשה שחייב לשמח את אשתו ברגל כדלעיל סי' תקכ״ט ונשים פטורות מן הסוכה א״כ אם אינו רוצה לפרוש מאשתו מקרי דבר מצווה וע״כ פטור מן הסוכה בלילה בשינה ואפי' אם אשתו איננה טהורה מ״מ שייך שמחה כשבעלה עמה בחדר… כנ״ל טעם הקולא בזה למי שמיקל בו".
אך מדגיש הרמ״א דכל זה למי שאין באפשרותו לישן עם אשתו בסוכה, אך סיים: "אך החרד אל דבר ה' ישתדל לו מקום שיוכל לישן שם בלא צער ויישן שם ויעבוד את ה' בשמחה וכן נוהגים המדקדקים".
מבואר בדבריו, דאף דאשה פטורה ממצות סוכה, אך הבעל לכתחילה צריך לדור בסוכה עם אשתו כדרך שהוא דר בכל השנה בביתו. וא״כ מצווה זו דומה למצוות פו״ר, שאשה פטורה אך איש המצווה, לא יכול לקיים זאת בלא אשתו כשאשתו עמו, כך אף אדם נשוי, חייב ללון עם אשתו בסוכה. וכשהתנאים מאפשרים זאת הוא גם מקיים מצוות סוכה כדבעי, ואף משמח את אשתו בכך, וא״כ הוא גם מקיים "עבדו את ה' בשמחה" וגם מקיים את המצווה שחייב לשמח את אשתו ברגל, ויוצא ידי חובת שניהם.
אך רואים בדברי הרמ״א שהחומרא היא, לישון עם אשתו בסוכה וכן כתב בהגהותיו לשו״ע: "וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת" אך לא כתב שיש להחמיר ולישון בסוכה לבדו בלא אשתו. ומשמע שאין כזו אופציה.
ג.
הראיות שהביא הרמ״א למנהג שלא ישנו בסוכה
והנה, הד״מ הביא ג' ראיות לפטור את מי שאינו יכול לישן עם אשתו בסוכה:
א. "אמרינן בריש פרק קמא דערכין )ג' ע״ב( בהדיא דבמקום שלא יוכל להיות עם אשתו לא מקרי כעין תדורו ופטור מן הסוכה".
ב. "וכן משמע בפרק הישן )סוכה כ״ו ע״א( גבי חתן שפטור מן הסוכה".
ג. "וגבי נשים פטורות מן הסוכה" )שם כ״ח ע״ב(.
אלא שסיים הרמ״א דבריו "ואף שיש לדחות, מ״מ מזה נשתרבב המנהג וסברא גדולה היא". והמעיין יווכח בתרתי דסתרי כביכול בדבריו. דמצד אחד הוא כותב שיש לדחות ראיות אלו ומנהג זה הוא שרבוב, ומשמע שאינו לכתחילה, ומצד שני הוא מסיים "וסברה גדולה היא", דמשמע שראיות אלו חזקות ומוצקות וצ״ע. ושמא בכוונה נקט הרמ״א לשון זו, כדי שלא בקלות רבה מדי יוותרו על מצוות שינה בסוכה, ומאידך גיסא יגן על הישנים מחוץ לסוכה שלא ייחשבו עבריינים ח״ו או כאלה שאינם יר״ש. ודו״ק.
ועל ראיות הרמ״א דנו הרבה אחרונים לחזק או לסתור, וננסה קודם לבאר את ראיותיו של הרמ״א ומה הייתה כוונתו.
א. בגמרא בערכין )דף ג' ע״ב( מובא "הכל חייבים בסוכה כהנים לוים וישראלים. פשיטא. אי הני לא מיחייבי מאן מיחייבי, כהנים איצטריכא ליה סד״א הואיל וכתיב "בסוכות תשבו" ואמר מר תשבו שבעת ימים כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו והני כהנים הואיל ובני עבודה נינהו לא ליחייבו, קמ״ל נהי דפטירי בשעת עבודה בלא שעת עבודה חיובי מיחייבי מידי דהוה אהולכי דרכים דאמר מר הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבים בלילה".
וביאר רש״י )שם ד״ה ובני עבודה נינהו( דהואיל והכהנים בני עבודה נינהו "ואין יכולין לדור איש ואשתו בסוכה שאין נזקקין לנשותיהן דרמיא עלייהו עבודת הרגל, אימא לא נחייבו. קמ״ל – "דאע״ג דלא אפשר להו כעין תדורו היכי דאפשר להו חייבי ובעידן עבודה פטירי שלא בעידן עבודה מיחייבי". והתוס' )שם ד״ה ובני עבודה( הוסיפו "דמטעם הולכי דרכים ליכא למיפטרינהו אלא בשדות אבל לא בלשכת בית המוקד ושאר מקומות בהמ״ק".
ומה הייתה ההו״א בגמ' ומה המסקנה. המג״א )שם ס״ק ח'( נראה שהבין שבתחילה סברו שכיוון שהכהנים לא יכולים להיות עם נשותיהן בחג הם יפטרו לגמרי מסוכה גם שלא בשעת עבודה, כשהם כן יכולים להיות עם נשותיהם. וחידשה המשנה שלא בשעת עבודה הם חייבים בסוכה, ורק בשעת עבודה הם פטורים. וכמו שמצינו שהולכי דרכים חייבים בסוכה בלילה, למרות שהם פטורים ממנה ביום.
יוצא א״כ שמי שלא יכול להיות עם אשתו בסוכה פטור מן הסוכה מטעם תשבו כעין תדורו, אלא שפטור זה הוא רק בזמן שנמנע ממנו להיות עם אשתו, ובזמן שלא נמנע חייב בסוכה. ולפי״ז הכהנים יכולים להיות בלילה עם נשותיהם כמו בעל עם אשתו נדה.
ואפשר להבין שהכהנים בביהמ״ק אף בלילה לא היו עם נשותיהם שהן נשארו בביתם, והכהנים נשארו בסמוך לביהמ״ק. וההו״א הייתה שמכיוון שהם בלא נשותיהם, מחמת העבודה, א״כ אין להם את הגדרת המצווה "תשבו כעין תדורו" מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו, וא״כ הם יהיו פטורים מהסוכה לגמרי. קמ״ל שהם כמו הולכי דרכים, שפטורים ביום וחייבים בלילה. וכמו שאדם כל השנה לא נמנע מלעזוב את ביתו וללון בדרך, אף הכהנים בכה״ג ביום כשעובדים פטורים מהסוכה, אך בלילה הם חייבים בסוכה, כפי שהולכי דרכים חייבים בסוכה בלילה כשהם חונים. וכפי שלא מצאנו בגמ' שהולכי דרכים חייבים בסוכה בלילה דווקא עם נשותיהם, אלא הם חייבים אף
נשלח על ידי: יהושע ון דייק
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה