חייב אדם להשתכר בפורים?
מגילה ז:
אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.
רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום, קם רבה שחטיה לרבי זירא. למחר בעי רחמי ואחייה. לשנה, אמר ליה: ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי. אמר ליה: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא.
המאירי:
חייב אדם להרבות בשמחה ביום זה באכילה ובשתייה עד שלא יחסר שום דבר. ומכל מקום אין אנו מצווין להשתכר ולהפחית עצמנו מתוך השמחה, שלא נצטוינו על שמחה של הוללות ושל שטות, אלא בשמחה של תענוג שנגיע מתוכה לאהבת ה׳ והודאה על הניסים שעשה לנו. ומה שאמר כאן עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי כבר פירשו קצת גאונים שממה שהזכיר אחריו קם רבא שחטיה לרבי זירא נדחו כל אותם הדברים.
ה׳כל-בו׳ סי׳ מה:
וחייב אדם לבסומי בפוריא, לא שישתכר, שהשכרות איסור גמור ואין לך עבירה גדולה מזו, שהיא גורם לגילוי עריות ושפיכות דמים ולכמה עבירות זולתן. אך שישתה יותר מלימודו מעט כדי שירבה לשמוח ולשמח האביונים וינחם אותם וידבר על ליבם, וזו היא השמחה השלמה.
הרמב״ם הל׳ מגילה פ״ב, הל׳ טו:
כיצד חובת סעודה זו? שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה, כפי אשר תמצא ידו; ושותה יין, עד שישתכר ויירדם בשכרות.
ה׳יד אפרים׳ לרב אפרים מרגליות:
ולי הצעיר נתפרש בחזיון לילה, שהכוונה היא, שעיקר החיוב של המשתה הוא שיהיה שרוי בשמחה, כדכתיב ׳ויין ישמח לבב אנוש׳ ומחמת שיהיה שרוי בשמחה יהיה חדות ה׳ מעוזו ויתן תודות לה׳ על הנס מתוך הרחבת הלב. . . ולכן אין לו להשתכר יותר מדי שיתבלבל דעתו ולא יכיר בתוקף הנס, וזה שכתבו חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע וכו׳ - עד ולא עד בכלל הוא, ורצה לומר: שגדול חיוב השתייה בזה לבסומי עד גבול דלא ידע שמן הגבול הזה והלאה הוא ביטול כוונת חיוב שחיבו חכמים לבסומי כדי שיתן הלל והודאה, שכיון שיתבלבל דעתו כל כך דלא ידע… פשיטא דאין בו דעת ותבונה לשבח ולפאר על תוקף הנס. ואתבונן בו בבוקר וראיתי כי נכון הוא… ולכך יש ליזהר לבסומי רק עד הגבול הזה.
הב״ח סימן תרצ״ה:
וצריך שישתכר וכו׳. מימרא דרבא שם. וקשה הא אפילו שתה טובא לא טעי בה! ופי׳ התוס׳ עד דלא ידע בין ׳ארור המן לברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל הרשעים ברכים כל היהודים׳, ורבא קיצר בלשונו וכן פירש הר״ן. אבל בספר ׳צידה לדרך׳ פירש שישתכר עד שלפעמים יטעה לומר להפך ברוך מרדכי ארור המן. וז״ל האגודה: י״מ לחשבון, כי חשבון זה כזה עכ״ל. ולע״ד כפשוטו דצריך שישתכר הרבה עד דלא ידע כלל מה חילוק יש בין ארור המן לברוך מרדכי, שזה הגיע קרוב לשכרותו של לוט.
השל״ה מסכת מגילה עמוד הצדקה:
מצאתי כתוב ואף אותם המשתכרים יהיה כוונתם לשם שמים, כדי לזכור הנס שבא במשתה היין. ולא כאותן המשתכרין כדי למלאות גרונם, כאשר ראיתי רבים בני אדם, אשר המה ביין שגו פקו פליליה ומרבים בימי הפורים האלה לעשות שחוק וקלות ראש, ואינם חוששים להתפלל בימים האלה. ואדרבה מרימים קולות בשעת התפילה וקריאת מגילה, ומערבבים החזן עד כי לא ישמע. גם באכלם לבם ועיניהם שם על מעדניהם, ולא נשאו את ראשם לאו הביטו העולם העליון אשר ה׳ א-להי ישראל בא בו. ולא יחושו על נטילת ידים ולא על ברכת המוציא ולא על ברכת המזון, עד כי נדמה לרוב המון שבשני ימים האלה הותר לכל אדם לפרוק עול תורה ומצות מעליו, וכל המרבה להיות משוגע – הרי זה משובח.
וכל זה בלי ספק הוא רע ומר, והוא עון פלילי. כי לא הותר לנו רק שמחה, לא שחוק וקלות ראש. וכל המבטל תפלה, ואינו שומע מקרה מגלה מלה במלה, הרי זה חוטא ומתחייב בנפשו. ואי אפשר לכל אשר בשם ישראל יכונה לפרוק מעליו עול מלכות שמים אפילו שעה אחת. ולא מצינו לראשונים שהיו מתעסקים בקלות ראש בפורים.
השו״ע סי׳ תרצ״ה, סעיף ב:
חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.
הגה: ויש אומרים דאין צריך להשתכר כל כך אלא ישתה יותר מלמודו (כל-בו) וישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי (מהרי״ל). ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים.
ביאור הלכה:
ואם תאמר האיך יחיבו חז״ל מה שנזכר בתורה ובנביאים בכמה מקומות השכרות למכשול גדול? ויש לומר, מפני שכל הניסים שנעשו לישראל בימי אחשורוש היו על-ידי משתה, כי בתחילה נטרדה ושתי על ידי משתה ובאה אסתר, וכן ענין המן ומפלתו היה על-ידי משתה, ולכן חיבו חכמים להשתכר עד כדי שיהא נזכר הנס הגדול בשתית היין. ומכל מקום כל זה למצוה ולא לעכב.
שפת אמת שמות לפורים שנה תרל״ה:
מה שלא קבעו בלילה משתה ושמחה. כי העשי׳ בא אחר הזכירה. ועיקר הזכירה ביום. וכן הוכיחו תוס׳ מדסעודה ביום דעיקר מצות קריאה ביום. ולכך אחר השלמת הזכירה ומתעורר ע״י הקריאה הארת הנס כדכתיב והימים כו׳ נזכרים ונעשים. וכן לעשות אותם ימי משתה ושמחה הוא כנ״ל שע״י הקריאה מתעורר הנס.
שפת אמת שמות לפורים שנה תרל״ו:
בפורים הוא עת תשובה כמו דאיתא שיוה״כ ופורים הוא ענין אחד ע״ש בתקונים. כי הנה כל הנסים שנעשו לבנ״י הי׳ מצד זכות מעשיהם הטובים שהם מוכנים לנסים. אבל בפורים הי׳ באמת גזירה בשמים כו׳ רק ע״י תשובה זכו לנס. לכן איתא שכל המועדות בטלין ופורים לא יתבטל. כענין במקום שבעלי תשובה עומדין כו׳. ועתה על ידי שמחה יכולין לבוא לבחי׳ תשובה. מה שבאים ביוהכ״פ על ידי העינוים.
שפת אמת שמות לפורים שנה תרמ״א:
מה שקבעו יום המנוחה ליו״ט. הגם כי עיקר הנס ואיבוד עם עמלק הי׳ בי״ג. אכן באמת כל השמחה צריך להיות לשם ה׳. באשר עמלק הרשע וזרעו מעכבים כבוד שמו ית׳ כמ״ש נשבע שאין שמו שלם וכסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק. לכן צריכין מאוד לשמוח באיבוד רשעים שונאי ה׳. ובנ״י שנבראו להעיד על הבורא ית׳. והרשעים מעכבין ומערבבין אותם. ובאיבוד רשעים מתחזקין בנ״י כמ״ש להודיע שכל קויך כו׳. וארור המן שביקש לאבדי היינו שכל הצער של הצדיקים ומרדכי ואסתר הי׳ על שרוצין לאבד שם ישראל מעולם. ומי יברר כבוד שמים. וז״ש לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כו׳.
ולכן אחר מחיית עמלק קיבלו תורה ומצות מחדש כמ״ש הדר קבלוה כו׳. ובכל עת שיש מחיית עמלק מתעורר אח״כ אהבת התורה בישראל. לכן אחר יום המלחמה באו בנ״י אל המנוחה. ונעשו שונאים ביותר הרבה למפרע על המן. שראו והבינו מה איבד מהן כל הימים אותו הרשע ימ״ש. וכן כתיב זכור כו׳ אשר עשה לך כו׳ שבגלות בעודנו תחת הרשעים א״י להבין כל הרשעות שגורמים לנו. וצריכין להאמין. וכפי מה שמתברר לאדם רוב רשעות שלהם. כך יכולין למחותם. לכן ביום המנוחה הוסיפו שנאה עליו. ואז מחו את שורשו בכח השנאה. והוא עיקר היו״ט. כמ״ש ונוח מאויביהם והרוג כו׳. וכ״כ והי׳ בהניח כו׳ תמחה. ולכן ביקשה אסתר לקיים הנקמה גם ביום י״ד שהי׳ זמן המנוחה כנ״ל.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה