תענית אסתר – מה מקורה?
אסתר פרק ד
וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל מָרְדֳּכָי:
(טז) לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי:
אסתר פרק ט
לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם:
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף טו עמוד א
ויעבר מרדכי אמר רב: שהעביר יום ראשון של פסח בתענית.
״… בתליסר באדר יום ניקנור הוא״
תלמוד בבלי מסכת תענית דף יח עמוד ב
מאי ניקנור ומאי טוריינוס? דתניא: ניקנור אחד מאפרכי יוונים היה, ובכל יום ויום היה מניף ידו על יהודה וירושלים, ואומר: אימתי תפול בידי וארמסנה. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, קצצו בהונות ידיו ורגליו ותלאום בשערי ירושלים ואמרו: פה שהיה מדבר בגאוה וידיים שהיו מניפות על ירושלים — תעשה בהם נקמה.
שאילתות דרב אחאי פרשת ויקהל שאילתא סז
אבל תענית בין כרכים בין כפרים בין עיירות כולן מתענין בשלשה עשר באדר, דאמר שמואל בר רב יצחק שלשה עשר זמן קהילה לכל היא, שנאמר ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על נפשם ביום שלשה עשר לחדש אדר. מאי קהילה? יום תענית. ומאי יום כניסה? שמתכנסין בו ויושבין בתענית ומבקשין רחמים.
רמב״ם הלכות תעניות פרק ה הלכה ה
ונהגו כל ישראל בזמנים אלו להתענות בשלשה עשר באדר, זכר לתענית שהתענו בימי המן, שנאמר דברי הצומות וזעקתם. ואם חל שלשה עשר באדר להיות בשבת מקדימין ומתענין בחמישי שהוא אחד עשר. אבל אחד מארבעה ימי הצומות שחל להיות בשבת דוחין אותו לאחר השבת. חל להיות בערב שבת מתענין בערב שבת. ובכל הצומות האלו אין מתריעין ולא מתפללין בהן תפלת נעילה, אבל קורין בתורה שחרית ומנחה בויחל משה, ובכולן אוכלים ושותין בלילה חוץ מתשעה באב.
מסכתות קטנות מסכת סופרים פרק יז הלכה ג
שלשת ימי הצום, אין מתענין אותן רצופין אלא פרודין, שני וחמישי ושני. ורבותינו שבארץ ישראל נהגו להתענות אחר ימי הפורים, מפני ניקנור וחביריו, ועוד שמאחרין בפורענות ואין מקדימין.
רא״ש מסכת מגילה פרק א סימן א
ופירש רבינו תם זמן קהלה לכל היא, שהכל מתאספין לתענית אסתר ובאים בני הכפרים לעיירות לומר סליחות ותחנונים, לפי שבו נקהלו לעמוד על נפשם והיו צריכים רחמים. וכן מצינו במשה שעשה תענית כשנלחם בעמלק, דכתיב ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה, ודרשינן במסכת תענית מכאן לתענית צבור שצריך שלשה. מכאן נראה לרבינו תם סעד לתענית אסתר שאנו עושין כמו שעשו בימי מרדכי ואסתר כשנקהלו היהודים לעמוד על נפשם, ולא מצינו לו סמך בשום מקום אלא בכאן.
ומה שאנו מקדימין התענית ליום חמישי היכא שחל פורים להיות במוצאי שבת ולא עבדינן ליה בערב שבת, נמצא בתשובת הגאונים, לפי שרגילין בתענית להרבות בסליחות ובתחנונים ולא יתכן לעשות כן בערב שבת לפי שלא יוכלו לטרוח לכבוד השבת. ובמסכת סופרים (פי״ז הל׳ ד) איתא שרבותינו שבמערב מתענין באדר שלשה תעניות של אסתר, אע״פ שאותן היו בניסן לא היו רוצים להתענות בניסן שנגאלו בו אבותינו והוקם המשכן.
מחזור ויטרי
מעשה שאירע פורים באחד בשבת וקדמו להתענות בחמישי בשבת. ובאתה אשה אחת לפני רבינו (רש״י) שהיה לה לרכב אחר השלטונה ושאלה אם אפשר שתתענה למחר ותאכל היום מפני טורח הדרך. ואמר רבינו אעפ״י שאין זה תענית ציבור קבוע לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים, אלא שנהגו העם כן, שהרי אותן תעניות שהתענה מרדכי בשושן בפסח התענה ג׳ ימים… ואי (ואם) משום ׳דברי הצומות וזעקתם׳ דכתיב בקרא (שכתוב בפסוק), לאו היינו קבלת צום לדורות… אלא הכי קאמר (אלא כך אומר) על דברי הצומות וזעקתם והצרות שעבר עליהם בימי המן, קיבלו עליהם היהודים פורים זכר לנסים. מ״מ אסור לו לאדם להיות פורש מן הציבור.
רבי יוסף קארו – מגיד מישרים
בפורים ובליל פסח יוכל האדם לשתות כל יין שירצו, וכדי שלא יסטינו עליהם, נוהגים להתענות בערב פורים וערב פסח, כדי להכניעם ולהורות שאינם אוכלים ושותים להשלים תאוות היצר הרע, אלא לעבודת קונו.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה