בס״ד
מה רבי חנניא בן עקשיא אומר?
מכות פרק ג. - רבי חנניה בן עקשיה אומר: רצה הקדוש ברוך הוא - לזכות את ישראל, לפיכך - הרבה להן תורה ומצוות, שנאמר: "ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר" (ישעיהו מב כא).
פירוש הרמב״ם - הרבה אפשרויות: מעיקרי האמונה בתורה, כי כשיקיים אדם מצווה מתרי״ג מצות כראוי וכהוגן ולא ישתף עמה כוונה מכוונת העולם בשום פנים, אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה כמו שבארתי לך, הנה זכה בה לחיי העולם הבא. ועל זה אמר רבי חנינא, כי המצוות בהיותם הרבה אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהם על מתכונתה ושלמותה, ובעשותו אותה המצווה תחיה נפשו באותו מעשה. וממה שיורה על העיקר הזה מה ששאל רבי חנניא בן תרדיון "מה אני לחיי עולם הבא", והשיבו המשיב "כלום בא מעשה לידך" כלומר נזדמן לך לעשות מצווה כהוגן, השיבו כי נזדמנה לו מצות צדקה על דרך שלימות ככל מה שאפשר, וזכה לחיי העולם הבא. ופירוש הפסוק, ה׳ חפץ למען צדקו לצדק את ישראל, למען כי יגדיל תורה ויאדיר:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא - שכר על מעשה הנעשה בלאו הכי. : לפיכך הרבה להם תורה ומצות - כגון פרשת שקצים ורמשים כדי להרבות שכר כשהן בדילים מהם, אע״פ שבלאו הכי לא היו אוכלין אותן שנפשו של אדם קצה בהן: למען צדקו - להצדיק את ישראל ולזכות אותן:
ספר החינוך מצוה טז - הרבה פעולות=השפעה גדולה על הלב: דע, כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבתיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם אם טוב ואם רע, ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות, ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, בכח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות… ועל כן אמרו חז״ל רצה הקב״ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, כדי להתפיס בהן כל מחשבותינו, ולהיות בהן כל עסקינו להטיב לנו באחריתנו. כי מתוך הפעולות הטובות, אנחנו נפעלים להיות טובים וזוכים לחיי עד. (הקדמה לאור ה' - רבי חסדאי קרשקש - השגת השלימות מצריכה פעולות רבות (=של״ה))
ר״י אלשקאר מרכבת המשנה על אבות - המצוות קשורות ולכן מצוה גוררת מצוה: וענין אמרו ששכר מצוה מצוה, הוא שבא לומר שיש לו לעשות המצוות כדי שיהיה רגיל בהם, ויהיה לו טבע שני… ודע שכל המצוות הם קשורות כלם קשר אמיץ זו עם זו. והנה העושה מצוה אחת, ימשך ממנה אחרת, והם כמו סולם לעלות בהם לעולם העליון. ובזה יתבאר מאמר החכם: רצה הקב״ה … לפיכך הרבה להם תורה ומצוות.
מהר״ל תפרת פרק ה'- הרצון הטבעי למצוות הוא הזכות: ותימה על זה כי איך יסבלו דבריו הא דאמרינן בגמרא דראש השנה (ט״ז ע״ב) בהדיא דאליבא דכולי עלמא ברוב עבירות ליום הדין נדון בגיהנם, והתם איירי לעולם הבא …ואיך יסתור גמרא ערוך. ואם יאמר דהא דאמרינן שאפילו במצוה אחת זוכה לעולם הבא היינו שעושה מצוה אחת אבל לא עשה שום עבירה אם כן אין כאן להגדיל שכר כלל, דסוף סוף כאשר יש להם הרבה מצות אפשר שיעשה הרבה חטאים ויהיו החטאים מכריעים. ואם רצה הרמב״ם ז״ל כאשר עושה מצוה ולא עשה שום חטא כנגד זה, בודאי כדבריו כן הוא. ודבר זה משנה פשוטה בפרק קמא דקידושין (ל״ט ע״ב) כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל הארץ, ואף על גב דמוקי ליה שם כשעשה מצוה אחת יתירה על מחצה עונות, כל שכן שיש ללמוד מזה שאם עשה מצוה אחת ולא עשה שום חטא שזוכה לעולם הבא, אך אם כן אין צריך לדבר זה מה שכתב שעשה מצוה אחת ולא שתף עמה כונה אחרת סוף סוף למדנו כי אין הדבר כמו שפירש הרמב״ם ז״ל דבמצוה אחת זוכה לחיי עולם הבא…ואני אומר כי לא קשיא כלל, כי מה שישראל הם מוכנים אל התורה היא מדרגה בפני עצמה, כי מפני שהם מוכנים אל תורה כמו שהתבאר למעלה ואינם כמו עכו״ם שאין מוכנים לתורה, ואם נתן להם מעט מצות לא היה הזכות שלהם כל כך כמו שיש להם זכות במה שיש להם תורה שיש בה מצות הרבה ומוכנים אל הרבה מצות, ואם לא היה מעלת ישראל במה שהם מוכנים אל התורה, באיזה צד נוכל לומר שאותם שלא היו יכולים לקיים מצות התורה שמתו כשהם קטנים שיהיו בני עולם הבא, אבל הענין הוא במה שהם העם שיש להם תורה ומוכנים לתורה ומצוה בשביל הכנתם לתורה יזכו לחיי עולם הבא.
רבי עזרי׳ה פיג׳ו - לימוד ומחשבה על המצוות כהר זכות: אמנם נתחסד ה' עם ישראל, כי לא בלבד בעשות המצוות הכוללות וגם הפרטיות לכל מי ששייך בה יקבלו שכר, אלא אפילו במצוה שאין לו חלק בה ולא הגיע הצווי עדיו, יתהנה משכרה. וזה, בהיותו עוסק בלימוד אותה המצוה, יהיה מכין עצמו ומכוין בדעתו באמת ובתמים שאילו היתה באה לידו היה מקיימה בכל כחו, כוונה זו בלב תספיק לתת לו שכר טוב. ונמצא, שכל עוד שיתרבו המצוות ותגדל אצל האדם התשוקה והחפץ בהתלהבות גדול לעשותן, יגדל שכרן כאלו עשאן כולן. וא״כ צדק לומר שלזכות את ישראל ולטובתם הרבה להם תורה ומצות, כי ע״י התורה המזהרת המצוות כולן, מתרבה באדם החפץ והרצון, וזכותו הרבה מאד.
משך חכמה שמות - מבט רוחני לא דמיוני: וזה רצה הקב״ה לזכות את ישראל (פירוש נקיון, מלשון זכיתי לבי) (משלי כ, ט), להעמידם על הדת הפילוסופי ולבלי להתפתות מהציורים והמוחשים, הרבה להם תורה מושכלות… לגעור בכח המדמה, ומצוות ליקח כל המוחשים וההרגשות למצוות ומעשים טובים, שלא יפתו את האדם לרע.
הרב קוק מאורות הראיה חנוכה: אף אנו נאמר, ראשית סיבת תוה״ק היא רצונו של מקום ב״ה לתכלית הטוב והיושר האמיתי, א״כ בודאי גבוה ונשגב וקדוש הוא עד אין חקר, והוא אחד בשורשו. א״כ היו מצוות התורה ראויות להיות ג״כ אחד, רק מפני שהיה הכרח להוריד מקור המצוות עד שירדו מעוצם רוחניותן להתגשם במעשה גשמי, א״כ בודאי צריך זה ע״י סיבות וקישורים רבים, א״כ אמרנו שכל מה שתתרחק הסיבה מהמסובב יתרבו המסובבים, א״כ הריבוי של המצוות והפעולות שבהן ייוולד בהכרח ממה שהיו מוכרחים לירד מעוצם גדולתן למטה עד שיוכלו בני אדם לזכות בהן. וזה שאמר "רצה הקב״ה לזכות, לפיכך הרבה להם", כדי שיתגשמו התורה ומצוות ויוכלו לזכות על ידיהן.
הרב חרלפ מי מרום וירא: נראה דהנה שורש קדושת ישראל אינו מצד המצוות, אלא להיפך, מתוך שהם קדושים "כי יעקב בחר לו י-ה ישראל לסגולתו" (תהלים קלה, ד), משום כך הרבה להם תורה ומצוות. וכן אמרו בתנא דבי אליהו (פי״ד סכ״ג): ישראל קודמים לתורה. הרי שקדושת ישראל היא קדושה עצמית, ומתוך כך זכו לתורה ומצוות. וזהו מה שאמר ר״ח בן עקשיא "רצה הקב״ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות", שכדי שהמצוה תזכך את ישראל היה די במצוה אחת, וכדברי הרשב״א על מה דאמרינן "מצוות לאו ליהנות ניתנו", והקשה הרי יש לו שכר על המצוה, ותירץ דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא. היינו שאין בכל העולם מספיק שכר לשלם אף בעד מצוה אחת. אלא מתוך גודל קדושת עם ישראל זיכה להם הקב״ה בהרבה מצוות, וכמו שמברכים "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו", שאילו אך מתוך קיום המצוות ישראל קדושים אין מובן איזו גדולה היא זו, שאין זו אהבה הבלתי תלויה בדבר. מוכח מזה שהעיקר הוא קדושתם של ישראל, ויש להקב״ה חיבה יתירה לישראל, ובחר בהם וקידש אותם ונתן לנו את תורתו ומצוותיה, לא כן אומות העולם שכל זכותם באה להם רק עבור קיום המצוות שלהם ולא שהמצוות נובעות כתוצאה מהזכות שלהם… אבל בישראל באות המצוות מאור הוד קדושתם העצמית.
הרב דסלר: על האדם להיות מוכן כנגד מיני יצר הרע למאות, ואין דרך אחרת אלא להתכונן ולהיות מוכן מראש, שכן בשעת ההתקפה מאוחר מדי להתחיל בחיזוק. זהו ביאור דברי ר' חנניא בן עקשיא - כדי לעמוד תדיר נגד היצר המתחדש, זקוקים ישראל לציוויים הרבה מאד מאת הבורא יתברך, כדי שיהיה מוכן ציווי חדש נגד כל התחדשות היצר.
שיחות הרציה בראשית
. : הפסוק "ד' חפץ למען צדקו", והכוונה לצדקו של העם, שזהו תוכן כל הפרק הנמשך מהפסוק הראשון "נותן נשמה לעם עליה". כך מתברר בנפלאות המאמר של רבי חנניא בן עקשיא, שהמובן של "ד' חפץ למען צדקו" הוא "רצה הקב״ה לזכות את ישראל". להצדיק - לזכות בדין את העם, לגלות זכותו וצדקו של העם הזה. "לפיכך, הרבה להם תורה ומצוות". ב״אורות התורה", בפרק "תורה לשמה" [פרק ב], שלושת הסעיפים הראשונים מגדירים "לשמה" - לשם התורה בעצמה. אחר כך מופיעים עוד שלושה סעיפים: "לשמה" - לשם כנסת ישראל. "אחד מהדרכים של עסק התורה לשמה הוא, להעשיר את כנסת ישראל בכחות רוחניים גדולים". "כשלומדים תורה לשמה, עושים חסד עם כנסת ישראל". "יגדיל תורה ויאדיר" למען צדקו וזכותו של ישראל. "כל אשר חפץ ד' עשה בשמים ובארץ" [תהלים קלה, ו], למען צדקו של העם הזה, למען זכותו ובנינו, וזה נעשה על-ידי "יגדיל תורה ויאדיר".
עין איה הקדמה ברכות: . . אף אנו נאמר בענין הדברים השכליים, הכל יודעים כי "ד' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר". כל מה שתתרחב יותר דרישת התורה לכל צדדיה, יתכונן יותר רוח ישראל בקדושתו וטהרתו. על כן כל דבר ודבר מן התורה שמתחדש הוא מוסיף מזון נפשי לנשמה הישראלית. המזון הזה הוא מוסיף כח ועצמה לרוחניות האומה בכללה. האופנים שעל ידם נבוא להרחיב את התורה בדרך ישרה, היא הפגישה השכלית שלנו עם הידיעות שישנן אתנו כבר, לבררן ולהרחיבן.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה