עמידה בעשרת הדברות
תרעומת המינים
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יב עמוד א
וקורין עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע ויאמר אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים. אמר רב יהודה אמר שמואל: אף בגבולין בקשו לקרות כן, אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין. תניא נמי הכי, רבי נתן אומר: בגבולין בקשו לקרות כן, אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין. רבה בר בר חנה סבר למקבעינהו בסורא, אמר ליה רב חסדא: כבר בטלום מפני תרעומת המינין. אמימר סבר למקבעינהו בנהרדעא, אמר ליה רב אשי: כבר בטלום מפני תרעומת המינין.
רש״י מסכת ברכות דף יב עמוד א
מפני תרעומת המינין - שלא יאמרו לעמי הארץ: אין שאר תורה אמת, ותדעו שאין קורין אלא מה שאמר הקדוש ברוך הוא ושמעו מפיו בסיני.
בציבור או ביחיד?
טור אורח חיים סימן א
וטוב לו׳ פרשת העקידה ופרשת המן ועשרת הדברות
בית יוסף אורח חיים סימן א
וטוב לומר פרשת העקדה ופרשת המן ועשרת הדברות. תנן בפרק ה׳ ממסכת תמיד (לב:) אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והם ברכו וקראו עשרת הדברים. ואף על גב דאמרינן בסוף פרק קמא דברכות (יב.) שבטלום מפני תרעומת המינים, ופירש רש״י שלא יאמרו לעמי הארץ אין שאר תורה אמת ותדעו שאין קורין אלא מה שאמר הקדוש ברוך הוא ושמעו מפיו בסיני. איכא למימר דהיינו דוקא בצבור, אבל ביחיד דליכא משום תרעומת המינים, טוב לאמרם שעל ידי כן יזכור מעמד הר סיני בכל יום ותתחזק אמונתו בזה.
שו״ת ישכיל עבדי חלק ב - אורח חיים סימן א
האמנם לפי אמרתינו כי הכל לפי העת והזמן, אזי יש להורות ולדון ולאסור גם ליחיד לאומרם מפני חשש התרעומת. ולזאת בימי מלך האר״י ז״ל ראה ראה ברוח קדשו בזמנו שהיה המינות הולך וסוער לרוב להסית ולהדיח עם הנבחר ישראל קדושו. והיו אורבים ומחטטים להיות נתלים באילן גדול כמו רבינו מהרח״ו ז״ל. לזאת ישר בעיניו עין הבדולח האר״י ז״ל למנוע את מהרח״ו ז״ל מלאומרו גם ביחיד מפני התערומת המפו׳ בגמ׳, ולזאת אומרו מי יערב לבו לחזק את המינין מה שביטלו רז״ל בגמ׳. והאמת יורה דרכו כי לא נתכוון כלל בעבור סודן כ״א לפי הפשט המבו׳ בש״ס ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות. לטובה ולאות.
בעיה אמונית
שו״ת הרמב״ם סימן רסג
התשובה זה, אשר הנהיג הרב הנפטר נ״ע לישב, הוא הראוי, וראיותיו ראיות נכונות לפי דיני אנשי העיון, ואין להוסיף עליהן. וכך היה ראוי לעשות, (ר״ל) בכל מקום, שמנהגם לעמוד, צריך למנעם, בגלל מה שמגיע בזה מן ההפסד באמונה (ומה שמדמים), שיש בתורה מדרגות ומקצתה מעולה ממקצתה, וזה רע עד מאד. ומן הראוי לסתום כל הפתחים, שמביאים לזאת האמונה הרעה. ומה שטען החכם האחר, שבגדאד ומקצת הערים עושות זאת, אין זה ראיה בשום פנים, לפי שאם נמצא אנשים חולים, לא נחליא הבריא מאנשיהם, כדי שיהיו שווים, אלא נשתדל לנתח כל חולה שנוכל.
כוונתינו ברורה לכל
שו״ת יחווה דעת חלק א סימן כט
אמנם הגאון רבי שמואל אבוהב בשו״ת דבר שמואל (סי׳ רע״ו), העלה לקיים מנהג העומדים בעת קריאת עשרת הדברות, וכתב לחלק בין מה שאמרו בברכות (יב ע״א) הנ״ל, לנידון שלנו, שבנידוננו אין כאן מקום למינים לרדות, כיון שהכוונה מפורסמת וגלויה לכל לתת אל לבנו דרך קימה שיש בה הידור כאילו הקבלנו פני שכינה במעמד הגדול והנורא ההוא, כמו שנאמר, ויתיצבו בתחתית ההר. ודומה למ״ש בענין ברכת הלבנה בסנהדרין (מב ע״א): תנא דבי רבי ישמעאל, אלמלא זכו בני ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים פעם אחת בחודש דים. אמר אביי הילכך נמרינהו מעומד.
ועינא דשפיר חזי למרן החיד״א בספר טוב עין (סי׳ יא), שנשאל על מקומות שנהגו לעמוד בקריאת עשרת הדברות, אם אין בזה חשש תרעומת המינים, והשיב, שמכיון שקוראים בספר תורה בכל שבת ויום טוב, ואף ביום חג השבועות שקוראים עשרת הדברות קוראים גם חלק מפרשת יתרו, מוכח שהכל אמת, אלא שעומדים בקריאת עשרת הדברות, להיות יסודי התורה ונכתבו בלוחות הברית, והקב״ה אמרם לכל ישראל. ויחרד כל העם וינועו ויעמדו מרחוק. ולכן עושים זכר בקימה בעת אמירתם, ואין בזה משום תרעומת המינים.
לא מה שאסרו חז״ל
שו״ת ישכיל עבדי חלק ב - אורח חיים סימן א
ואחרי הודיע לנו אלוקים כל זאת מפי פסקי גדולי עולם רא׳ ועד אח׳ ז״ל, מה כוחינו ומה גבורתינו לקום ולגזור גם בעת הקריאה לאסור העמידה מדעתינו אשר לא נמצא צד איסור בשום פו׳. ואפי׳ לקבוע מנהג לעמוד בעת קריאת היו״ד דברות התורה אין מקום למנוע, דראוי והגון הדבר לזכור מעמד הקדוש לכבוד היום והנורא זמן מתן תורתינו מעמד ה״ס. וצא וראה החג השבועות הקדוש קבעה לנו התורה לחוג את חג זמן מתן תורתינו מעמד ה״ס יום קבלת עשרת הדברות.
הרמב״ם לא חילק
שו״ת יחווה דעת חלק א סימן כט
סוף דבר שהעיקר הוא כדברי רבינו הרמב״ם בתשובה, ואין לזוז מדבריו ימין ושמאל.
זו מחלוקת ראשונים
ספר חכמי המערב
אומנם הנה מציאה מצאנו את דברי הרשב״ץ שהיה מהראשונים בזמן הריב״ש, ופסקיו פשטו בכל העולם, ורבים מהם נכנסו להלכה למעשה בשו״ע שכידוע מרן חיבבם מאוד, ושם הוא כותב שבארג׳יל היו עומדים בשבועות ובפרשת יתרו, ולא פרשת ואתחנן. וממילא יוצא שכל הנידון אם לעמוד בעשרת הדיברות הוא מחלוקת הראשונים בין הרמב״ם לרשב״ץ, וכל אחד ילך במנהגו. ועוד שאם באנו להקשות מתשובות הרמב״ם מדוע לא נלך להלכה אחר כל תשובות הרמב״ם.
שו״ת שמש ומגן, א, נז
קבלתי מכתבו היקר ע״ע עמידת הקהל בעשרת הדברות, והנה האמת מנהג עתיק יומין במרוקו, והיו מקפידין ע״ז לעמוד בזמן שהש״ץ אומרם, ובזה היתה חרדה גדולה בבהכ״נ, ואין שוחח ואין מדבר. ושורש דבר זה, ממה שהיה בשנה א׳ של קבלת התורה שהיו קולות וברקים, וכו׳ וכתיב וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק. ובאמת ראיתי כאן באיזה בתי כנסיות שהקהל יושבין, שאין בזה שום אימה והדר וכבוד לתורה, כמו שעומדים צפופים, וזה כבוד לעמוד בעשרת הדברות שחרדה גדולה כמו שנכנס מלך, הכל עומדים. ובפרט אם גם הש״ץ קורא בחרדה, אזי מכניס יראה ופחד בלב העם וכאילו מקבלים התורה מחדש.
והן היום השקפתי באחרונים, ומצאתי זה בס׳ לקט הקמח הלכות שבת. וז״ל יחזיק במנהג מקודם שנהגו לקום בשעת קריאת עשרת הדברות דיש רמז לדבר ויתיצבו בתחתית ההר, דב״ש סה רע״ו עכ״ל. ועוד נ״ל טעם העמידה כפי מ״ש רז״ל והביא דבריהם אוה״ח הקדוש ז״ל שכל התורה רמוזה בעשרת הדברות ע״ש, ולכן עומדים בהם יותר משאר התורה. ובכל אופן, זה מנהג עתיק ואין נכון לבטלו, וכל מי שנהג לעמוד יעמוד ואין לעכב בעדו, וכבר ידוע דאין אחר המנהג כלום.
ומ״ש הגאון הראש״ל הגרע״י שליט״א, שהיום מצויים המינים בינינו, זה אמת שמצויים הם, אבל הם יותר גרועים מאותם המינים שבימי הרמב״ם והדורות שעברו, שמחלקים בין יו״ד הדברות לשאר התורה, שאלו של זמנינו אינם מאמינים בה׳ ובתורתו, והם כופרים בעיקר, וכ״ש שהם כופרים ביו״ד הדברות עצמם… דאפילו נשב ביו״ד הדברות לא יתוקנו המינים בזה. ולכן מקום שנהגו לעמ
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה