חמישי 09 יולי 2026
09/07/2026
לימוד אבות ובנים – ניסן תשפ״ד
לפניכם הפסוקים המתארים את המצוה לשמוח בחגי ישראל:
דברים פרק ט״ז פסוק יד (פרשת ראה): וְשָׂמַחְתָּ֖ בְּחַגֶּ֑ךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֤ וּבִתֶּ֙ךָ֙ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶ֔ךָ וְהַלֵּוִ֗י וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׁעָרֶֽיךָ:
נסו לחשוב כיצד מקיימים מצות שמחת החג? מה יכול לעשות אתכם שמחים יותר?
רמב״ם הלכות יום טוב פרק ו׳ הלכות יז-יח: שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ותענית, וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו שנאמר: (דברים ט״ז) ״ושמחת בחגך״ וגו׳, אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד כראוי לו. […] וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו, ועל אלו נאמר (הושע ט׳): ״זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם״, ושמחה כזו קלון היא להם שנאמר (מלאכי ב׳): ״וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם״.
מה מחדש לנו הרמב״ם לגבי מצות השמחה בחג, שאולי לא היינו חושבים עליו?
הרמ״א (על שולחן ערוך אורח חיים סימן תכ״ט סעיף א): הגה: ומנהג לקנות חטים לחלקן לעניים לצורך פסח. וכל מי שדר בעיר י״ב חודש צריך ליתן לזה.
כיצד הרמ״א מביא לידי ביטוי להלכה את העיקרון שניסח הרמב״ם?
משנה ברורה (שער הציון ס״ק י): ואפשר דמשום זה תקנו קדמונינו בפסח יותר משארי רגלים, שהוא זמן חירות ויושבין מסובין וכל אחד הוא וביתו ברוב שמחה אין זה כבוד לה׳ שהעניים יהיו אז רעבים וצמאים, ועל כן נותנין לו קמח על כל ימי הפסח שיוכל גם הוא לספר יציאת מצרים בשמחה.
לפי דברי ה׳משנה ברורה׳ מדוע בחג הפסח חשוב יותר ליישם את העיקרון הזה?
עיינו בדברי רבי ברוך ממז׳יבוז׳, ושימו לב – כיצד לפי דבריו קשורה מידת החסד באופן ייחודי עם חג הפסח? מהו הלקח שאנחנו יכולים להפיק מדבריו?
׳שם משמואל׳ על הגדה של פסח: הגיד הקדוש הרבי ר׳ ברוך זצללה״ה בפסוק ופסח ה׳ על הפתח עפ״י מאמרם ז״ל ״פתחו לי פתח כחודה של מחט, ואני אפתח לכם כפתחו של אולם״, ובגאולת מצרים פסח ה׳ על פתח זה שיפתחו הם אפי׳ כחודה של מחט, כי לא הי׳ בכחם לפעול כלל כי היו במ״ט שערי טומאה, וכתיב ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה, אלא שהשי״ת עשה עמהם חסד.
עיינו בשני הסיפורים שלפניך, עמדו על המשותף ועל השונה ביניהם:
כיצד נוכל גם אנחנו בימי הפסח לבטא את מידת החסד המאופיינת עם חג הפסח?
מסופר על הגאון רבי שמואל סלנט זיע״א (רבה של ירושלים עיה״ק), שיום לפני חג הפסח הופיע לפניו יהודי עני ובפיו שאלה: האם אפשר לצאת ידי חובת ארבע כוסות בחלב? הרב שמע את השאלה, ומיד הוציא סכום כסף ונתן לעני: ״לך קנה לך יין ובשר ודגים״. לאחר מכן הסביר לבני ביתו: ״כששאל אם אפשר לשתות ארבע כוסות חלב במקום יין, הבנתי שגם בשר אין לו, שאם לא כן לא היה עולה על דעתו לשתות חלב בליל הסדר. לכן נתתי לו די הצורך״.
הגאון רבי שמשון אהרן פולאנסקי זצ״ל ראה פעם בבית המדרש אברכים השוקדים על תלמודם בהתמדה גדולה ערב פסח. והבין שבבית כמה מהם נצרכים לעזרתם בהכנות החג. עלה הרב על הבימה והכריז: בידי רשימת אלמנות המשוועות לעזרה בדחיפות למען צרכי החג, מי מיכם מוכן לעזור ולסייע להן? כאיש אחד ובלב אחד התאספו כולם לעזור ולסייע לאותן אלמנות. ביקש מהם הרב להתייצב לפניו בשורה ונתן בידי כל אחד פיתקא בו נכתבה כתובת של אחת מהמשפחות הזקוקות לעזרה. כאשר פתחו את הפתקים מצאו כל אחד כתוב בפיתקא שלו מקום מגוריו - שנשלח לסייע לבני ביתו. כוונתו היתה להוכיח להם שלא טוב הוא המעשה שהם מוכנים ומזומנים לסייע לאחרים יותר מבני ביתם. ולא באלה חפץ לה׳, שהרי כתיב (ישעיה נח, ז) ׳ומבשרך לא תתעלם׳…
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה