בס״ד
מעשה פנחס מונצח לטובה – ז״א קנאות היא טובה?
האם קנאות היא מעשה מתפרץ חסר שליטה?
מצד אחד – מדובר על משעה ללא אישור בית דין, דהיינו: ללא האפיק הפורמאלי על פיו מופיע הצדק האלוקי, מצד שני הוא כתוב בהלכה עם גדרים, סייגים הלכות.
גם פה כמו בשאר התכונות כמו אהבה, יראה, וכו' – נותנים מקום לגילוי של רגשות אש קודש, אולם ללא הצבת גבולות גם כאן עלולה לצאת מכשלה.
הסוגיה
בס״ד
האם יש גבולות לקנאות?
1. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף פב עמוד א
מה עשה - עמד וקיבץ עשרים וארבעה אלף מישראל, והלך אצל כזבי, אמר לה: השמיעי לי! - אמרה לו: בת מלך אני, וכן צוה לי אבי: לא תשמעי אלא לגדול שבהם. אמר לה: אף הוא נשיא שבט הוא, ולא עוד אלא שהוא גדול ממנו, שהוא שני לבטן והוא שלישי לבטן. תפשה בבלוריתה, והביאה אצל משה. אמר לו: בן עמרם! זו אסורה או מותרת? ואם תאמר אסורה - בת יתרו מי התירה לך? נתעלמה ממנו הלכה, געו כולם בבכיה, והיינו דכתיב +במדבר כ״ה+ והמה בכים פתח אהל מועד. וכתיב, +במדבר כ״ה+ וירא פנחס בן אלעזר, מה ראה? - אמר רב: ראה מעשה, ונזכר הלכה. אמר לו: אחי אבי אבא, לא כך לימדתני ברדתך מהר סיני: הבועל את הנכרית קנאין פוגעין בו! - אמר לו: קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא. ושמואל אמר: ראה +משלי כ״א+ שאין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' - כל מקום שיש חילול השם - אין חולקין כבוד לרב. רבי יצחק אמר רבי אליעזר: ראה שבא מלאך והשחית בעם. +במדבר כ״ה+ ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו - מיכן שאין נכנסין בכלי זיין לבית המדרש. שלף שננה, והניחה באונקלו, והיה נשען והולך על מקלו, וכיון שהגיע אצל שבטו של שמעון אמר: היכן מצינו ששבטו של לוי גדול משל שמעון? אמרו: הניחו לו, אף הוא לעשות צרכיו נכנס, התירו פרושין את הדבר. אמר רבי יוחנן: ששה נסים נעשו לו לפנחס: אחד - שהיה לו לזמרי לפרוש ולא פירש, ואחד - שהיה לו לדבר ולא דבר, ואחד - שכוון בזכרותו של איש ובנקבותה של אשה, ואחד - שלא נשמטו מן הרומח, ואחד - שבא מלאך והגביה את המשקוף, ואחד - שבא מלאך והשחית בעם. בא וחבטן לפני המקום, אמר לפניו: רבונו של עולם, על אלו יפלו עשרים וארבעה אלף מישראל? שנאמר +במדבר כ״ה+ ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף, והיינו דכתיב +תהלים ק״ו+ ויעמד פינחס ויפלל, אמר רבי אלעזר: ויתפלל לא נאמר, אלא ויפלל - מלמד כביכול שעשה פלילות עם קונו. בקשו מלאכי השרת לדחפו, אמר להן: הניחו לו, קנאי בן קנאי הוא, משיב חימה בן משיב חימה הוא. התחילו שבטים מבזין אותו: ראיתם בן פוטי זה, שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה, והרג נשיא שבט מישראל! בא הכתוב ויחסו: פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: הקדם לו שלום, שנאמר +במדבר כ״ה+ לכן אמר הנני נותן לו את בריתי שלום. וראויה כפרה זו שתהא מכפרת והולכת לעולם.
2. רש״י
בן קנאי - משבט לוי שקינא במעשה דינה דכתיב (בראשית לד) הכזונה יעשה את אחותנו.
בן משיב חמה - אהרן במעשה דקרח דכתיב כי יצא הקצף וכתיב ויתן את הקטורת.
3. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף פא עמוד ב
משנה. הגונב את הקסוה, והמקלל בקוסם, והבועל ארמית - קנאין פוגעין בו. כהן ששמש בטומאה - אין אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין אלא פרחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ומפציעין את מוחו בגזירין.
4. רש״י
קנאין פוגעין בו - בני אדם כשרין המתקנאין קנאתו של מקום פוגעין בו בשעה שרואין את המעשה אבל לאחר מיכן אין מיתתו מסורה לבית דין, והלכה למשה מסיני הוא.
5. רמב״ם הלכות איסורי ביאה פרק יב
הלכה ד
כל הבועל כותית בין דרך חתנות בין דרך זנות אם בעלה בפרהסיא והוא שיבעול לעיני עשרה מישראל או יתר אם פגעו בו קנאין והרגוהו הרי אלו משובחין וזריזין, ודבר זה הל״מ הוא ראיה לדבר זה מעשה פנחס בזמרי. +/השגת הראב״ד/ כל הבועל עכו״ם וכו'. כתב הראב״ד ז״ל /א״א/ בד״א שהתרו בו ולא פירש אבל לא התרו בו לא אמרינן הרי אלו משובחין עכ״ל. +
הלכה ה
ואין הקנאי רשאי לפגוע בהן אלא בשעת מעשה כזמרי שנאמר ואת האשה אל קבתה אבל אם פירש אין הורגין אותו, ואם הרגו נהרג עליו, ואם בא הקנאי ליטול רשות מב״ד להרגו אין מורין לו ואע״פ שהוא בשעת מעשה, ולא עוד אלא אם בא הקנאי להרוג את הבועל ונשמט הבועל והרג הקנאי כדי להציל עצמו מידו אין הבועל נהרג עליו, והבא על בת גר תושב אין הקנאין פוגעים בו אבל מכין אותו מכת מרדות.
6. רמב״ם הלכות סנהדרין פרק יח הלכה ו
הגונב כלי שרת מן המקדש והמקלל בקוסם והבועל ארמית אין בית דין נזקקין להן, אלא הקנאין פוגעין בהן וכל שהורגן זכה, וכן כהן ששמש בטומאה לא היו אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין אלא פרחי כהונה היו מוציאין אותו חוץ לעזרה ופוצעין את מוחו בגזירין.
7. תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק ט הלכה ז
כתיב וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן מה ראה ראה את המעשה ונזכר להלכה הבועל ארמית הקנאים פוגעין בהן תני שלא ברצון חכמים. ופינחס שלא ברצון חכמים? אמר רבי יודה בר פזי: ביקשו לנדותו אילולי שקפצה עליו רוח הקודש ואמרה "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם" וגו'
8. תורת חיים מסכת סנהדרין דף פב עמוד ב
בקשו מלאכי השרת לדחפו וכו'. לכאורה קשה למה זה בקשו לדחפו וכי לא יפה עשה ועוד דמה ענין התשובה שהשיב להן קנאי בן קנאי הוא וכו' כדי שלא ידחפוהו. ועוד דקאמר התחילו שבטים לבזותו ראיתם בן פוטי זה וכו' בא הכתוב ויחסו וכי בייחוס תליא מילתא הלא קנאת ה' צבאות היא ומה לנו אם המקנא מיוחס הוא אם לאו.
ונראה שבכל מקום שיש חילול השם ורוצה אחד להתנדב עצמו לקנא קנאת ה' צריך שיהא בו אחד משני פנים (א) או שיהיה הוא עצמו אדם גדול בישראל שלא יאמרו לו טול קורה מבין עיניך ולשם יוהרא ולהתפאר עשה כן ולא לקנאת השם, (ב) או אפילו מי שאינו גדול כל כך אם אבותיו היו גדולי ישראל הכל מחזיקין לו טובה ואומרים עליו ברא כרעא דאבוה הוא ויש לו טבע אבותיו,
ולפי שהיו שם גדולי ישראל יותר מפינחס משה ואלעזר ונשיאי העדה ועליהם היה מוטל לקנא קנאה זו, ולכך עלה על דעתן של המלאכים כי לשם יוהרא רוצה לעשות כן, ולהכי בקשו לדוחפו ולעכב עליו את הנסים שלא יהיה המעשה נגמר על ידו. לכך אמר להן הקב״ה הניחו לו, כי ראוי הוא לכך הן מצדו הן מצד אבותיו כי קנאי הוא בטבעו כדפי' לעיל דפינחס זה אליהו שדרכו לקנא ולעשות מעשה בקצפו, והוא בן קנאי דלוי אביו נמי לקנאת ה' הרג בקצפו שכם וחמור כמ״ש כי באפם הרגו איש.
ועוד נראה דכי היכי דגבי פינחס כתיב וירא פינחס ראה מעשה ועבר עליו רוח קנאה כך גבי אהרן במעשה העגל אחר שאמרו אלה אלהיך ישראל כתיב וירא אהרן וגו' שראה מעשה ועבר עליו רוח קנאה אלא שהבין ממה שזבו' לפניו ראה חור שהרגוהו כדאיתא במדרש לכך אמר קנאי בן קנאי הוא פי' בן אהרן הכהן שעבר עליו רוח קנאה כדפי'.
ולשמואל דאמר לעיל וירא פינחס ראה שאין חכמה ואין עצה וכו' ולא המתין ליטול רשות ממשה איכא למימר דלהכי בקשו לדוחפו על שרצה לעשות כן בלי נטילת רשות ולכך אמר להן קנאי הוא פי' שכל כך עברה עליו רוח ה' צבאות ונתמלא חמה עד שאינו יכול להתאפק בכדי שישאל תחילה בן קנאי הוא בן לוי שנתמלא נמי חמה לקנאת ה' צבאות והרג לשכם וחמור בלי שאלת יעקב אביהם משיב חמה בן משיב חמה הוא לפי שאינו מן הראוי להשיב חמתו יתברך אלא אם כן הוא ראוי לכך או מצדו או מצד אבותיו כדפירש לכך ואמר להן דהא והא איתנהו ביה התחילו שבטים לבזותו נמי מהאי טעמא כי לא נאה לקנא קנאת השם אלא שמוחזק לכך מצדו או מצד אבותיו ולכך אמרו ראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעכו״ם ואם כן היאך נתמלא לבו לקנא קנאת ה' בשביל עכו״ם דעיקר חטאן עכו״ם הוה שעבדו תחילה לפעור כדאיתא במדרש וכיון דאבותיו עבדו עכו״ם הוו אינו ראוי לקנא על כך לכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן דראוי הוא לכך מצד אבותיו כי הוא בן בנו של אהרן הכהן קדוש ה'.
ונראה דלכך ייחסו הכתוב פעמים אחר אהרן דמעיקרא כתיב וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן והדר נמי כתיב פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי היחס הראשון היה למלאכי השרת שרצו לדוחפו בשעה שרצה לעשות המעשה והשיב להן הקב״ה שהוא בן אהרן הכהן בן קנאי ומשיב חמה והיחוס השני היה לשבטים כדפי'.
א״ל הקב״ה למשה הקדם לו שלום. נראה דלכך נקט לישנא דהקדם לפי שרצו חכמים לנדותו כדאיתא בירושלמי וירא פנחס ראה מעשה ונזכר הלכה הבועל כותית כו' תני שלא ברצון חכמים ופנחס שלא ברצון חכמים אמר רבי יהודה בן פזי בקשו לנדותו אילולי שקפצה עליו רוח הקדש ואמרה והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, אי נמי כשהתחילו שבטים לבזותו צוה הכתוב להקדים לו שלום מיד כדי שלא יבזוהו עוד.
9. ספר מצוות קטן מצוה פב
שלא לרצוח דכתיב (שמות כ') לא תרצח, ומיתתו בסייף, ואמרו חכמים שלא לרצוח שום בר קיימא שבעולם, והמעמץ עיניו של אדם בשעת פטירתו בשעת יציאת נשמתו או מזיז בו אבר כאלו שופך דמים. ואין הורגין רק הרודף אחר חבירו להורגו. ורודף אחר נערה המאורסה ורודף אחר הזכור. ובא במחתרת כמו רודף אחר חבירו להרגו, וכן הרודף למסור ממון חבירו בידי גוים (ה) וכל אלו אם כבר עברו אין הורגים אותן (ו).
10. ספר מצוות קטן, הגהות רבינו פרץ מצוה פב
ה) שלא כדין.
ו) ובשם ריב״א ההורג צריך שיזהר מאבק שלהם כי אם ח״ו יכשל ההורגים בעבירה כיוצא בהם יחשב לו אותו הנהרג לדם נקי. וראיה מיהוא שנענש מדמי בית אחאב אעפ״י שצוה לו הנביא להרגם לפי שנכשל בעבירה של בית אחאב. מפי הר״י מקורביל.
11. תלמוד בבלי מסכת זבחים דף קא עמוד ב
סבר לה כרבי אלעזר, דאר״א א״ר חנינא: לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי, דכתיב: +במדבר כה+ והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. רב אשי אמר: עד ששם שלום בין השבטים, שנאמר: +יהושע כב+ וישמע פינחס הכהן ונשיאי העדה וראשי אלפי ישראל וגו'. ואידך נמי והכתיב: והיתה לו ולזרעו אחריו! כי כתיב ההוא - בברכה הוא דכתיב. ואידך נמי הא כתיב: וישמע פינחס הכהן! ההוא ליחס זרעו אחריו.
12. בית הבחירה למאירי מסכת סנהדרין דף פב עמוד א
הבא על אחת מבנות עובדי האלילים שלא פגעו בו קנאים מכין אותו מכת מרדות משום גויה לבד הואיל ולא יחדה לזנות אלא שבא עליה דרך מקרה,
אבל אם ייחדה לו לזנות חייב עליו מדברי סופרים ולמרדות משום נשג״ז,
ואם כהן הוא אף במקרה לוקה מן התורה בשביל זונה, ואם ייחדה דרך אישות אע״פ שאין אישות לעובדי האלילים לוקה מלא תתחתן, …
וכל שלא פגעו בו הקנאים ולא הכוהו בית דין ענשו מסור לשם שנאמר חלל יהודה קדש י״י ובעל בת אל נכר יכרת י״י לאיש אשר יעשנה ער ועונה למדת שענשו מסור לשם ואע״פ שיש באותו מקרא רמז לשאר עבירות שענשן מסור לבית דין מ״מ אשר יעשנה אינה מוסב אלא לסמוך לה ר״ל לבת נכר וקראה בת אל נכר מפני שהוא כמי שנתחתן בע״ז מפני שהיא סיבה גדולה להמשך אחריהן ואחר נימוסיהן כמו שהתפרסם במעשה השטים:
פגיעת קנאים שבבועל ארמית הרבה תנאים יש בה:
אחד שיהא הוא בועל בפרהסיא ר״ל לעיני עשרה מישראל ב' דוקא בשעת מעשה אבל אם פירש אין הורגין אותו ואם הרגו נהרג עליו
ג' שאף בשעת מעשה אם נהפך בועל והרג את הקנאי להציל עצמו אין נהרג עליו שהרי רודף הוא ואע״פ שבשאר רודפים שהיו רודפים להציל אם נהפך רודף והרג ודאי חייב אינו דומה שברודף כדי להציל הוא מתרה באחר והוא מתכוין לעשות דבר שהוא בו בר מיתה אבל זה אינו בן מיתה ואף זה אין יכול להתרות במיתת בית דין, ומ״מ אחר שבא והרג את הקנאי נהרג עליו שאין הקנאי רודף גמור
ד' שאם בא הקנאי ליטול רשות מבית דין אף בשעת מעשה אין מורין לו להרוג.
התבאר במקום אחר שלא נאמר אלא דוקא בארמית גמורה אבל בת גר תושב אין קנאין פוגעין בו אלא שמכין אותו מכת מרדות:
יראה שאף גונב את הקסוה ומקלל בקסמו אין קנאין פוגעין בהם אלא בשעת חמום, וכן יראה שאין מורין בהם אם באו הקנאים לישאל, אבל פרהסיא נראה שאינה צריכה בהם ובלבד שהיו שם עדים וכן יראה שאם נהפך זה והרג את הקנאי נהרג ואין הדבר ברור בידי:
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה