בס״ד
לימוד תורה בתשעה באב – פקע החיוב?
האם מברכים ברכת התורה?
האם יש חובה ללמוד בדברים הרעים?
האם מותר ללמוד מהר״ל על אגדות החורבן? איוב בעיון?
ספר שבולי הלקט הלכות שמחות סימן כו
דין אבל מהו בדברי תורה וחכם שמת שמבטלין בית מדרשו.
אבל אסור בדברי תורה דאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום מכלל דכולי עלמא אסירי. ואסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במשנה ובהלכות ובאגדות ואם היו רבים צריכים לו אינו נמנע ומעשה ומתו בניו של ר' יוסי בציפורי ונכנס לבית המדרש ודרש כל היום כולו ובתו של ר' בבית שערים ונכנס לבית המדרש ודרש כל היום כולו. תנא ובלבד שלא יעמוד תורגמן ואלא היכי עביד כי הא דתניא מעשה ומת בנו של ר' יהודה ב״ר אילעאי ונכנס לבית המדרש ונכנס ר' חנניה בן עקביה וישב בצדו ולחש הוא לר' חנניה בן עקביה ור' חנניה לתורגמן ותורגמן השמיע לרבים.
ירושלמי תני אבל שונה הוא במקום שאינו רגיל כהדא ר' יסא הוי ליה עובדא שלח ליה ר' יוחנן תרין תלמידים דיתנין עמיה אין דשרי לא ידעין ואין משום דלא רגיל לא ידעין. ור' יסא לא רגיל. אלא כגון אילין מיליהון דרבנן דבר נש משתאיל בהון וקיים ליה כמאן דלא רגיל. ר' יוסי פיטרם חמוי דר' יהושע בן לוי קדמיא הוה ליה עובדא שלח ליה בר קפרא תרין תלמידין (דיתבין) [דיתנין] עמיה אין דשרי לא ידעין ואין משום שהיה להוט אחר התורה לא ידעין. ותני כן אם היה להוט אחר התורה מותר.
מצאתי בתשובות הגאונים ז״ל כל יום שאסור לקרות בתורה כגון אבל וט' באב אסור לברך ברכת התורה פי' במאה ברכות. תנו רבנן חכם שמת בית מדרשו בטל [כלומר ביום קבורתו] אב בית דין שמת כל בתי מדרשות [שבעירו] בטילין ובני הכנסת נכנסין [לבית הכנסת] ומשנין את מקומן היו יושבין בצפון יושבים בדרום בדרום יושבים בצפון. נשיא שמת כל בתי מדרשות [שבעירו] בטילין ובני הכנסת נכנסין לבית הכנסת וקורין שבעה ויוצאין ר' יהושע בן קרחה אומר לא שיצאו ויטיילו בשוק אלא יושיבן ודווין ואין אומרים שמועה והגדה בבית האבל אמרו עליו על ר' חנניה בן גמליאל שהיה אומר שמועה והגדה בבית האבל.
הטעם – ומה הנפק״מ בין התוספות למאירי שלפניך?
תוספות מסכת מועד קטן דף כא עמוד א
ואסור לקרות בתורה - בתשובת רבינו יצחק זקני כתב כי רבינו יעקב היה אוסר בימי אבלו באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיה מדלא תני ליה בשמעתין כמו ט' באב שילהי תענית (דף ל.) ובימי זקנותו חזר והתיר ובירושלמי אמר אבל שונה במקום שאינו רגיל משמע ששונה כמו בט' באב שאומר בפרק בתרא דתענית (שם) אבל קורא במקום שאינו רגיל וה״ק התם כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בט' באב ואסור לקרות בתורה כו' אבל קורא במקום שאינו רגיל וקורא באיוב וקינות וכו' משמע לכאורה דאבל וט' באב שוין כדקאמר בירושלמי ומיהו אבל שונה במקום שאינו רגיל משמע דהא דוקא שרי ולא באיוב ובקינות ובירמיה ומה שהביא רבי יצחק ראיה לאסור מדקאמר לעיל (ד' טו.) אסור בדברי תורה שנאמר האנק דום ומשמע הכל אין נ״ל ראייה דלא קאמר אלא מדבר המשמחו כדאמר בתענית (ד' ל.) משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב תדע דכולהו לאו דוקא דהא קאמר אסור בתפילין שנאמר פארך חבוש עליך ואינו אסור כל ימי אבלו.
בית הבחירה למאירי מסכת מועד קטן דף טו עמוד א
אבל אסור בדברי תורה מדקאמ' רחמנא ליחזקאל דום כמו שביארנו ואיסורו לדעתנו כל שבעה אלא שיש פוסקין דוקא יום אחד כמו שיתבאר וכבר חלקו בענין זה גם כן בשאר דברים והוא שלדעת קצת אסור אף בקינות ודברים הרעים אף על פי שהותרו בתשעה באב שבאבל הדבר תלוי בשתיקה ובתשעה באב אינו תלוי אלא בצער ומ״מ אנו נוהגין שמיום ראשון ואילך קורא בדברים הרעים.
עיין בית יוסף יורה דעה שפד וכן שולחן ערוך יורה דעה שפד, סעיף א עם נושאי כלים וכנ״ל כל אלו אורח חיים סימן תקנד
וכן עיין כף החיים על סימן תקנד
שו״ת אור לציון חלק ג - הערות פרק כט - דיני תשעה באב
ובעיקר דין לימוד תורה בתשעה באב, ראה מה שכתב בשבט יהודה יו״ד סימן שפ״ד, שאין חיוב לאבל ללמוד תורה בימי האבלות, ומה שאמרו מותר בדברים הרעים, מותר ורשאי קאמר, ע״ש בראיותיו. והביאו הערוך השולחן כאן בסימן תקנ״ד אות א'. (וראה גם בשבולי הלקט הלכות סימן כ״ו בשם הגאונים ובשלחן גבוה בסימן תקנ״ד אות ה'. וראה עוד בשדי חמד כללים מערכת ואו כלל ט״ו ובמועד לכל חי סימן י' אות כ״א).
ונראה שכן משמעות דברי מרן שכתב בסימן תקנ״ד סעיף א', ואסור לקרות תורה נביאים וכתובים ולשנות במשנה ובמדרש ובגמ' בהלכות ואגדות וכו'. ובסעיף ב' כתב, ומותר ללמוד מדרש איכה ופרק אלו מגלחין, וכן ללמוד איכה ופירוש איוב. ומשמע שאין זה חיוב ללמוד אלא היתר ללמוד בדברים הרעים. (וראה גם בכה״ח שם אות י'). ועל כן נראה, שאם קשה לו ללמוד מחמת התענית, הרי אומר קינות עד קרוב לחצות, וכמ״ש הרמ״א בסימן תקנ״ט סעיף ג', ולאחר מכן יהא רשאי לנוח. ובכל אופן ודאי שאין לבטל את הזמן לבטלה, וכל זמן שיכול ללמוד, ישב וילמד.
ואף בליל תשעה באב יש להתמיד בתורה. והרי כתב הרמב״ם בפרק ג' מהלכות תלמוד תורה הלכה י״ג וז״ל, אף על פי שמצוה ללמוד ביום ובלילה, אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה. לפיכך, מי שרצה לזכות בכתר התורה, יזהר בכל לילותיו, ולא יאבד אפילו אחד מהן בשינה ואכילה ושתיה ושיחה. וכיוצא בהן, אלא בתלמוד תורה ודברי חכמה. עכ״ל. ונראה מדברי הרמב״ם שכתב שלא יאבד שום לילה, דהיינו אף ליל הנישואין וליל תשעה באב. ויש להזהר בזה.
ועל כל פנים, יש הרבה דברים שאפשר ללמוד בת״ב, שגם פירוש איכה ופירוש איוב התיר מרן שם. ואף פירוש פסוקים הרעים שבירמיה בכלל זה, וכמבואר בב״י שם. וכן מדרש איכה מותר כמבואר בדברי מרן. ובכלל זה אף פתיחתא דאיכה רבה. ובכלל מה שכתב מרן פרק אלו מגלחין גם אבל רבתי דהיינו מסכת שמחות. וכן הלכות אבלות ברמב״ם ושו״ע. וראוי לבן תורה ללמוד הלכות אבלות ברמב״ם ושו״ע, וזמן זה ראוי לכך.
והנה בב״י שם הביא דברי רבינו פרץ, שפירוש איוב אסור ללמוד, משום שהוא עמיק טפי, ואמרינן קורין דוקא, אבל לענין סברא אסור. והוסיף שמהרי״ל התיר אף פירוש איוב, דאטו בשופטני עסקינן שאינם מבינים מה שמוציאין מפיהם, ואי משום שיש בו עיון, מכל שכן דעדיף, דכל מה דמצטער ללומדו ומתקשה טפי עדיף, ולישא וליתן לפניו דמפרסמי מילתא טובא אפשר דאסור. ובשו״ע שם סעיף ב' פסק מרן כמהרי״ל שמותר ללמוד פירוש איוב.
ובמג״א ס״ק ה' כתב שאסור ללמוד איזו דרוש או קושיא ותירוץ, אפילו בדברים הרעים. וראה גם בט״ז שם ס״ק ב' ובפרמ״ג א״א ס״ק ה' מש״כ בזה. וראה באליה רבה ס״ק ד' ובמאמר מרדכי אות א' מש״כ על דברי המג״א. ולמעשה נראה שלענין לימוד הדברים המותרים בעיון ובעמקות אף שלכתחילה אין ללמוד בעמקות, מכל מקום מי שמחמת זה יתבטל לגמרי מלימודו ולא ילמד, לא ימנע מחמת כן, וילמד דברים אלו בעיון ובעמקות. (וראה עוד בברכ״י יו״ד סימן שפ״ד אות ג' ובערוך השולחן כאן סעיף ד', ע״ש).
נשלח על ידי: יצחק גבאי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה