בס״ד כב תמוז ה׳תשפ״א
פרשת פנחס – זמן תפילת מנחה
אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם (כח, ד)
1. ירושלמי ברכות פ״ד הל' א
ורבנן אמרי תפילות מתמידין גמרו תפלת השחר מתמיד של שחר את הכבש אחד תעשה בבוקר תפילת המנחה מתמיד של בין הערבים ואת הכבש השני תעשה בין הערבים.
2. ברכות כו ב
ותניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד חצות ורבי יהודה אומר עד ארבע שעות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד ארבע שעות. ומפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פלג המנחה ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה ומפני מה אמרו של מוספין כל היום שהרי קרבן של מוספין קרב כל היום רבי יהודה אומר עד שבע שעות שהרי קרבן מוסף קרב והולך עד שבע שעות ואיזו היא מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה ואיזו היא מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה איבעיא להו רבי יהודה פלג מנחה קמא קאמר או פלג מנחה אחרונה קאמר תא שמע דתניא רבי יהודה אומר פלג המנחה אחרונה אמרו והיא אחת עשרה שעות חסר רביע.
רש״י
מנחה גדולה - אם בא להקדים תמיד של בין הערבים אינו יכול להקדימו קודם שש שעות ומחצה, דבין הערבים כתיב ביה מכי ינטו צללי ערב, משהחמה נוטה למערב, דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה, דאמר מר: חצי שש וחצי שבע - חמה עומדת בראש כל אדם, באמצע הרקיע (פסחים דף צ״ד א').
מנחה קטנה - זמן תמיד של בין הערבים בכל יום מתשע שעות ומחצה ולמעלה, כדתנן בתמיד נשחט (דף נח א): נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה, והתם מפרש טעמא.
פלג מנחה אחרונה - חלק את שתי שעות ומחצה הנותרים ביום, ותמצא פלג אחרון של מנחה מאחת עשרה שעות חסר רביע ולמעלה.
3. ברכות כז א
אמר ליה רב חסדא לרב יצחק התם אמר רב כהנא הלכה כרבי יהודה הואיל ותנן בבחירתא כוותיה הכא מאי אישתיק ולא אמר ליה ולא מידי אמר רב חסדא נחזי אנן מדרב מצלי של שבת בערב שבת מבעוד יום שמע מינה הלכה כרבי יהודה אדרבה מדרב הונא ורבנן לא הוו מצלו עד אורתא שמע מינה אין הלכה כרבי יהודה השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד.
תחילת זמנה להלכה
4. רמב״ם פ״ג מהל' תפילה הל' ב -ג
כבר אמרנו שתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תקנו זמנה, ולפי שהיה התמיד קרב בכל יום בתשע שעות ומחצה תקנו זמנה מתשע שעות ומחצה והיא הנקראת מנחה קטנה, ולפי שבערב הפסח שחל להיות בערב שבת היו שוחטין את התמיד בשש שעות ומחצה, אמרו שהמתפלל מאחר שש שעות ומחצה יצא, ומשהגיע זמן זה הגיע זמן חיובה וזו היא הנקראת מנחה גדולה.
נהגו אנשים הרבה להתפלל גדולה וקטנה והאחת רשות, והורו מקצת הגאונים שאין ראוי להתפלל רשות אלא הגדולה, וכן הדין נותן מפני שהיא כנגד דבר שאינו תדיר בכל יום, ואם התפלל הגדולה חובה לא יתפלל קטנה אלא רשות
5. שו״ת הרא״ש כלל ד סימן ט
ותפלת המנחה זמנה מכי ינטו צללי ערב דהיינו מו' שעות ומחצה ולמעלה, כדאמרינן צלותא דאברהם מכי משחרי כותלי
6. ברכות לא ב
יכול יהא כוללן בבת אחת (רש״י: לשלש תפילות הללו בשעה אחת)? כבר מפורש ע״י דוד דכתיב ערב ובקר וצהרים וגו'.
רש״ש: הנה צהריים הוא תפילת המנחה, ובפ״ב דנגעים מ״ב משמע דצהרים לר״י דהל' כוותיה הוה שעה ששית ושביעית (וכן ביומא כח ב אמרינן צלותי' דאברהם מכי משחרי כתלי וכו' ע״ש). ולכן ק״ל מזה ע״ד הרמב״ם וכן סתם בשו״ע ר״ס רלג דלכתחילה אין מתפללין מנחה גדולה.
ואולי דדוד היה דרכו לאכול אחר חצי היום ועי' במדרש איכה בפסוק קומי רוני דהיה אוכל עד תשע שעות ופעמים עד הערב ובכה״ג אף להרמב״ם מתפלל מנחה גדולה לכתחלה כמ״ש המג״א שם. ועי' בסוכה נג א משם לתפלת המנחה משם לתמיד של בה״ע הרי שהיו מתפללים מנחה גדולה.
7. שו״ע סי' רלג סע' א
מי שהתפלל תפלת המנחה מאחר שש שעות ומחצה ולמעלה יצא ועיקר זמנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה.
8. ערוך השלחן סע' יא-יב
והנה יש מנחה גדולה ומנחה קטנה כמו שביאר הרמב״ם שם [הל' ב'] וז״ל ולפי שהיה התמיד קרב בכל יום בתשע שעות ומחצה תקנו זמנה בט' ומחצה והיא הנקראת מנחה קטנה ולפי שבע״פ שחל להיות בע״ש היו שוחטין את התמיד בשש שעות ומחצה אמרו שהמתפלל מאחר שש שעות ומחצה יצא ומשהגיע זמן זה הגיע זמן חובה וזו היא הנקראת מנחה גדולה עכ״ל ומבואר מדבריו שהעיקר הוא מנחה קטנה מפני שרוב השנה היה התמיד קרב בזמן זה ובדיעבד אם התפלל מנחה גדולה יצא וזה שאומר שמשהגיע זמן זה הגיע זמן חובה אין כוונתו שחובה להתפלל אלא כוונתו שאסור לעסוק באכילה ותספורת ומרחץ ובורסקי ודין עד שיתפלל דכן הוא שיטתו כמ״ש בסי' הקודם.
ולפ״ז אף לכתחלה יכול להתפלל מנחה גדולה כשצריך לה כגון שרוצה לאכול וכיוצא בזה ואין זה כלכתחלה ודיעבד שבכל הדברים דלכתחלה אסור ובכאן אינו כן אלא כלומר דאם אין לו איזה דבר שטוב לו יותר המנחה גדולה טוב שיתפלל יותר מנחה קטנה אבל אם יש לו איזה סיבה קלה יתפלל לכתחלה מנחה גדולה ולכן אצלינו המנהג בימי הסליחות שיש מתענים עד חצי היום ומתפללים מנחה גדולה ועוד דמלשון הרא״ש והטור משמע דהעיקר לכתחלה הוא מנחה גדולה [ב״י] וראיתי לאחד מן הקדמונים שהזהיר להתפלל דווקא מנחה גדולה [ר״ש פרחון בשורש מנח או פלל שכתב דלכן העניות מצויה בארץ אדום מפני שאין מתפללים מנחה גדולה ע״ש ובפרט אצלינו שמתפללים סמוך לשקיעה ואינם זהירים להתפלל קודם פלג המנחה שאז היתה תמיד הקרבת התמיד כמ״ש אלא הולכין אחר הזמן שמותר להקריב התמיד א״כ פשיטא שביכולת להתפלל מנחה גדולה כמובן ודו״ק].
9. שו״ת דברי יציב חלק אורח חיים סימן צח
ומ״ש בערוך השולחן שם סי' רל״ג סי״ב, מר״ש פרחון שהזהיר להתפלל דוקא מנחה גדולה ושלכך העניות מצויה בארץ אדום מפני שאין מתפללין מנחה גדולה עיין שם. הנה אין הספר תח״י לעיין בו, אבל לפענ״ד נדמה לי דזה קאי לפמ״ש הרמב״ם שם בפ״ג מתפלה ה״ג, נהגו אנשים הרבה להתפלל גדולה וקטנה והאחת רשות והורו מקצת הגאונים שאין ראוי להתפלל רשות אלא גדולה עיין שם, ובטור שם סי' רל״ד, ולזה כתב הר״ש פרחון כיון שלא התפללו באדום מנחה גדולה ג״כ לתפלת רשות, לזה נענשו בעניות ודו״ק, ולזה עכשיו שאין מתפללין רשות ורק אחת לחיובא, החיוב הוא מנחה קטנה ודו״ק. (ושוב הראוני ספרו של הר״ש פרחון הנ״ל הנקרא מחברת הערוך ויעו״ש בערך מנח דף ל״ו ע״ב וערך ערב דף נ' ע״ב ויעו״ש דלא נמצא כמו שהעתיק ממנו הערה״ש עיין שם).
ולענ״ד נראה לומר טעם דלכתחילה אין להתפלל מנחה גדולה, דהנה נתעוררתי דלמה לכתחילה לא והרי צלותא דאברהם היה מכי משחרי כתלי כמבואר ביומא כ״ח ע״ב, וראיתי אח״כ שהרש״ש שם בברכות דף ל״א ע״א בד״ה ערב ובקר העיר כבר בזה, ושם תמה בעיקר מדוד דאמר ערב ובקר וצהרים עיין שם. ולענ״ד היה נראה ליישב דלא קשה כלל מדוד, דברמב״ם בפ״א מתמידין ומוספין ה״ג, ולמה מאחרין אותו שתי שעות אחר תחילת זמן שחיטתו מפני הקרבנות של יחידים או ציבור, לפי שאסור להקריב קרבן כלל קודם תמיד של שחר ולא שוחטין קרבן אחר תמיד של בין הערבים וכו' עיין שם ובלח״מ ובמל״מ. והרהרתי אם בנוב וגבעון בשעת היתר הבמות היה יכול להקריב נדרים ונדבות בבמה קטנה אחר שהקריבו בבמה גדולה תמיד של בין הערבים, וכן לענין העולה עולה ראשונה, אי זה דין דייקא בהאי מזבח שיקריבו בו העולה ראשונה ועליה השלם.
ובהיותי בזה ראיתי בשפת אמת בפסחים נ״ח ע״ב בד״ה העולה, שנסתפק באם אין להציבור להביא תמיד אם אסורין להביא שאר הקרבנות, וציין שם מהא דערכין י״א ע״ב דבזמן חורבן הבית הקריבו קרבן אף על גב דמי״ז בתמוז בטל התמיד, ותמה שם על האוה״ח הק' בריש צו בד״ה צו בא״ד עוד נראה, שכתב בפשיטות להפך עיין שם. אך בלשון האוה״ח שם, וצריכין ישראל לתת ממון רב בכבש לצד שאין מציאות להקריב עד שיקדים וכו' ואולי שאם לא היה העיכוב לא היו נותנין כל הפלגה בכבש אחד וכו' עכ״ל. נראה שרק בכה״ג שאפשר עכ״פ בממון רב הוא דמעכב, אבל באין מציאות לקרבן תמיד לא, ולהאוה״ח הק' רק בכה״ג נקרא לית ליה כמנחות מ״ט ע״ב עיין שם ודו״ק.
אך לעניננו נראה דתליא במזבח שמקריבין שם התמידין, דשם איכא האי עשה דעליה השלם, משא״כ במזבח אחר שפיר יכולין להקריב. ולזה בדוד שהבמות היו עוד מותרות, ומקריבין התמיד בבמה גדולה, והיחידים בבמה קטנה היו יכולים להקריב אפי' אחר הקרבת התמיד בבמה גדולה, וממילא היו מקריבין התמיד תיכף בשש ומחצה דזריזין מקדימין למצות. ואפי' תימא שלא היו יכולים להקריב שום קרבן בשום מקום לאחר הקרבת התמיד, מ״מ לא היו צריכין ב' שעות ליחידים כיון דכל יחיד היה יכול להקריב נו״נ בבמה שעשה ולא היו צריכין לאחר כ״כ, ולזה שפיר אמר דוד צהרים דייקא, והוי כהך צהרים דנגעים פ״ב מ״ב ועיין באליהו רבא שם ודו״ק.
ולגבי אברהם שפיר י״ל דתפלתו היה נגד עיקרא דדינא דתמיד דבשש ומחצה, ולא כמו שנהגו אח״כ משום קרבן היחידים, ובזה לא שייך קיים אברהם עד שלא ניתנה [יומא שם], שהקרבה בט' ומחצה רק מחמת סיבה הנ״ל, ושפיר התפלל לכתחילה מכי משחרי כתלי אף אם כיון נגד זמן התמידים ודו״ק.
ועכ״פ הרווחנו בהנ״ל טעם נחמד לומר דדייקא לא יתפללו מנחה גדולה, שא״כ יסברו שח״ו אחר חורבן הבית הותרו שוב הבמות, ולא צריכי תו להאיחור של ב' שעות כנ״ל, ולזה מתפללים מנחה קטנה דייקא להורות דמשנבנה המקדש בירושלים נאסרו הבמות לעולמים כמבואר בזבחים קי״ב ע״ב וקט״ז ע״ב, וברמב״ם הל' ביהב״ח פ״א ה״ג ודו״ק.
ה) ועוד י״ל להקושיא מערב ובקר וצהרים דמייתי שם בברכות ל״א ע״א הנ״ל, דהברייתא הנ״ל ס״ל תפלות אבות תקנום. ובזה יובן קצת מ״ש שם יכול יהא כוללן בבת אחת כבר מפורש ע״י דוד דכתיב ערב ובוקר וצהרים, ובאמת יש לתמוה דמה היה ההו״א דכוללן בב״א, דאם כנגד תמידין תקנום הרי בהכרח הם זמנים מחולקין, ועיין במהרש״א בח״א שם בד״ה יכול יהא שהרגיש בזה, וכתב דמהא דתקנו ג' תפלות למר כנגד קרבנות ולמר כנגד אבות נמי מוכח אלו ג' זמנים, אלא דבהאי קרא ערב ובוקר וצהרים מפורש טפי עיין שם. מ״מ אפשר לומר דלמ״ד כנגד קרבנות ע״כ דזמנים מחולקים נינהו, אבל אי אבות תקנום י״ל דהם תקנו רק שיתפללו ג' תפלות בכל יום, אלא שתפלת אברהם היה בשחרית וכו', ומ״מ היה הו״א שתקנתם לא היה לזמנים מחולקים דייקא, ואפשר להתפלל שלשתן בזמן אחד, ולזה אשמעינן ערב ובוקר וצהרים.
ולפי״ז ממילא שפיר מנחה בצהרים ושפיר מתקרי לפנות ערב, ואינה כפופה למה שאיחרו זמן הקרבת התמיד לט' ומחצה, אפי' לפמ״ש שם בברכות כ״ו ע״ב תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות ודו״ק, אבל הרמב״ם שפסק בפ״א מתפלה הל' ה' ו' דתפלות כנגד תמידין, שפיר כתב דמנחה גדולה לכתחלה לא ודו״ק.
וא״ש בזה גם הא דערב ובוקר וצהרים, דחשיב ערב כמו בוקר וצהרים, ותמוה למ״ד תפלת ערבית רשות, אך החיד״א במחזיק ברכה סימן פ״ט אות א', ובפתח עינים שם דף כ״ו ע״ב בד״ה אתמר, הביא ממהר״י פינאטו והרב שדה יהושע ומוהר״ר אליהו דנפק״מ אי אבות תקנום אי כנגד תמידין, דלמ״ד אבות תקנום תפלת ערבית חובה עיין שם, [וע״ע פנ״י בברכות שם בגמ' בד״ה איתמר, ובמראה הפנים לירושלמי רפ״ד דברכות], ולפי האמור דהאי ברייתא דמייתי מערב ובוקר וצהרים ס״ל אבות תקנום שפיר ערב כמו בוקר לחיובא ודו״ק.
נשלח על ידי: ינון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה