הנחת תפילין בתשעה באב
השוואת דיני אבל לדיני בתשעה באב
מועד קטן טו ע״א
אבֵל אסור להניח תפילין, מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל "פארך חבוש עליך" - מכלל דכולי עלמא אסור.
שו״ע, יו״ד שפח, א
אבֵל אסור להניח תפילין ביום ראשון; ואחר שהנץ החמה ביום שני - מותר להניחם.
תענית ל ע״א
תנו רבנן: כל מצוות הנוהגות באבל - נוהגות בתשעה באב.
שו״ע או״ח, סימן לח
[ה] אבֵל - ביום ראשון אסור להניח תפילין, מכאן ואילך חייב.
[ו] בתשעה באב - חייבין בתפילין.
הסוברים שאין להניח תפילין בתשעה באב
ראב״ד, תשובות ופסקים, סימן קכא
ותשעה באב אסור בתפילין, כך כתב הגאון. מי שערב לו הדבר יעשה כמותו, כי אני מעולם לא הנחתים בו, ויותר טוב לשים אפר מקלה בראשו.
מהר״ם, הלכות שמחות, סימן נא
ונראה דבתשעה באב נמי אין להניח תפילין כמו ביום ראשון דאבל; שאין יום מר יותר ממנו, יום קבוע לבכייה לדורות.
ספר הרוקח, הלכות תשעה באב, סימן שי
תשעה באב אין מתעטפין - על שם "בִּצַּע אֶמְרָתוֹ", ולא תפילין - על שם "הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל".
הסוברים שיש להניח בתשעה באב
שערי תשובה (תשובות הגאונים), סימן קנה
רב ששנא גאון ז״ל - בתשעה באב גופו מותר להניח תפילין, דהא כבר אמרינן אבֵל מותר להניח תפילין; ומה אבל דאבלות חדתא ולבו מריר על מתו - חייב להניח תפלין, תשעה באב דאבלות עתיקא היא ודשנן בה מכמה שני - על אחת כמה וכמה שחייב להניח תפילין. וכך הלכה למעשה בב' ישיבות מניחין תפלין בט' באב.
רמב״ן, תורת האדם, שער האבל, ענין אבלות ישנה
ומסתברא דחייבין במצות תפילין בתשעה באב, ואף על גב דהיא מצות לא תעשה הנוהגת באבל, כיון דאבל לא מיתסר בהו אלא יום ראשון דאבלות - לא חמור תשעה באב טפי מיום שני דאבל… הילכך תפלין דלא מיתסר בהו אבל אלא ביום ראשון בלבד חייב בהן בתשעה באב, ונותן תפילין ביד ובראש, שלא ראו לבטל מצוה משום אבלות ישנה, אלא ביום ראשון של אבלות בלבד דכתיב ביה "ואחריתה כיום מר" וכדאמרינן התם מצוה שאני, כך נראה לי. ושוב מצאתי בגליוני הראשונים תשובה לרבינו האי ז״ל …זכינו להסכים לדעתו, וכן עיקר.
רא״ש, מסכת תענית, פרק ד, סימן לז
ומסתברא דחייב בתפילין אף על גב דהיא מצות לא תעשה כיון דבאבל גופיה לא מיתסר אלא ביום ראשון ולא חמיר תשעה באב משבעת ימי אבילות…
ורבינו מאיר כתב ונראה דבתשעה באב אין להניח תפילין כמו ביום ראשון דאבל, דאין יום מר יותר ממנו יום קבוע בכיה לדורות. ואפשר שדחק למצוא סמך למנהג אשכנז. אבל לכאורה נראה כמו שכתבתי למעלה.
המנהג להניח במנחה
רמב״ם, הלכות תעניות פ״ה הי״א
תלמידי חכמים אין נותנין זה לזה שלום בתשעה באב, אלא יושבים דוויים ונאנחים כאבלים… ומקצת החכמים נוהגין שלא להניח בו תפילין בראש.
מגיד משנה, שם
ומקצת החכמים נוהגין וכו'. פירוש סברת רבינו הוא שרשאי אדם להניח תפילין בט' באב, והרי הוא בזה כשאר הימים. אלא שמקצת החכמים נהגו שלא להניחם; שאם היה דעתו ז״ל שאסור להניחם לא היה כותב כן, אלא דעתו הוא כמו שכתבתי, וכן הוא עיקר.
הגהות מיימוניות, שם אות ג
וכן בספר המצוות שאסור, מפני שנקרא פאר. וכן מהר״ם כתב בהלכות שמחות שלו, אמנם ראיתיו מניח תפילין מן המנחה ולמעלה.
בית יוסף, או״ח, סימן תקנה
וכן נהגו העולם שלא להניח תפילין בתפילת שחרית, ובמנחה מניחין אותם.
שו״ע או״ח תקנה, א
נוהגים שלא להניח תפילין בתשעה באב שחרית, ולא טלית, אלא לובשים טלית קטן תחת בגדיו בלא ברכה; ובמנחה מניחים ציצית ותפילין, ומברכים עליהם.
הנחת תפילין בשחרית בביתו
שו״ת יחוה דעת חלק ב סימן סז
ובשו״ת הלכות קטנות חלק ב' (סימן קלט) כתב, שהרב המג״ן, רבינו משה גלאנטי, היה נוהג בט' באב להניחם בביתו וקורא קריאת שמע עמהם, ואחר כך היה הולך לבית הכנסת ומתפלל עם הציבור.
ונראה טעמו כדי שלא יהיה קורא קריאת שמע בלא תפילין, שמבואר בברכות (יד ע״ב): כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. ואמרו עוד, כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים.
ונראה ליישב המנהג שהביא מרן השלחן ערוך שלא חששו לזה, על פי דברי הרמ״ע מפאנו, שכל שמניח טלית ותפילין אחר כך באותו יום שפיר דמי. שהרי מביא אדם קרבנו היום ונסכיו לאחר עשרה ימים. וכן כתב בשו״ת בית יצחק שמלקיס שלא אמרו כאילו מעיד עדות שקר בעצמו, אלא כשאינו מניחם כלל, אבל אם מניחם באותו היום אינו נחשב כמעיד עדות שקר. וכן כתב בספר עמק יהושע בשם האדמו״ר רבי יעקב יצחק הורוויץ מלובלין. ובשו״ת לבושי מרדכי הביא שכן נהגו כמה גדולים וצדיקים, ושכן כתב הרב בעל התניא.
ומכל מקום הרי אמרו בברכות (טו ע״א) הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, יניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל, וזו היא מלכות שמים שלמה. וכן נפסק בשלחן ערוך (או״ח סימן כה סעיף ד), שצריך שיהיו עליו התפילין בשעה שקורא קריאת שמע ומתפלל. וכנראה שחשש לזה גם הגאון בעל ברכות המים, ולכן כתב בספרו (סימן תקנז), שנהג לקרוא קריאת שמע ולהתפלל בבית בתפילין, ואחר כך היה הולך לבית הכנסת.
מנהג המקובלים – להניח בשחרית
ברכי יוסף, סימן תקנה
ואנא חזיתיה לתפילי דבי חביב׳י המקובל המופלא מהר״ש שרעבי נר״ו שנהג להניח דרש״י ור״ת בימי אבלו ובט' באב בבוקר, ואמר שהמעמיק בסודן של דברים עיניו יחזו שכן עיקר.
בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת דברים, אות כה
ביום ט' באב יניח ציצית ותפילין רש״י ור״ת בבוקר בביתו, ויקרא קריאת שמע בלבד, ואחר כך ילך לבית הכנסת להתפלל עם הציבור, ואותם שנוהגים לעשות זאת עד זמן המנחה לאו שפיר עבדי.
שו״ת וישב הים (הגר״י הלל) חלק א סימן ט
ומרן הרי״ח טוב ז״ל בבן איש חי (ש״א פרשת דברים אות כ״ה) כתב שהדוחים הנחתם עד המנחה לא שפיר עבדי, (ומה שלא הנהיג בעירו בג׳דאד להניחם בציבור בשחרית, טעמו ונימוקו עמו לגבי שער מקומו ומצבו, אבל נדון דידן שאני וכאשר נבאר אי״ה בהמשך)…
ובהיותי בזה אמרתי להזכיר מה ששמעתי בזה אודות מנהג בבל, בשם אחד המיוחד מחו״ר בבל שבדורנו הוא הרה״ג כמהר״ר יעקב מוצפי ז״ל, והוא כי בתחילה היו היחידים המה החכמים נוהגים כמ״ש מרן הרי״ח טוב ז״ל בבן איש חי (פרשת דברים אות כ״ה) להניח תפלין בבית ולקרוא ק״ש ביחיד, ושוב ללכת לבית הכנסת להתפלל עם הציבור שלא היו מניחים אלא במנחה. וכן העיד על מנהג בג׳דאד הרב גדולות אלישע (סימן תקנ״ה אות א' עי״ש). ושוב חזרו בהם לנהוג כמ״ש הרב רוח חיים והרב בית עובד, להתפלל ביחיד בטלית ותפלין כל התפילה עד גמירה, ושוב לבוא לבית הכנסת לאמירת הקינות. אמנם במרוצת הזמן שנתרבו המניחים בשחרית, ולא ניחא להו להתפלל ביחיד, החלו מתפללים במנין בטלית ותפלין בעזרת בית הכנסת, ובראות העם שכך נוהגים החכמים ביקשו לצאת לעזרה ולהתפלל עמהם ולנהוג כמנהגם, עד שנכנסו כולם תוך בית הכנסת והתפללו רוב ככל הקהל במנין בטלית ותפלין. באופן שלמעשה המנהג של ק״ק המקובלים בית אל יכב״ץ שיסד מרן הרש״ש ז״ל, נתקבל בהרבה מקהלות הספרדים ובני עדות המזרח בארץ ובגולה, והוא הוא האופן המוסכם ביותר לפי הפוסקים האחרונים ז״ל לצאת ידי חובת היום על הצד היותר טוב.
וראה בשו״ת ישכיל עבדי (ח״ח בחלק דעה והשכל סימן ו'), שהשיב לרב אחד שהעלה לאסור להניח בשחרית פרט לחסידים בעלי קבלה, והמחבר האריך להוכיח שעל פי קבלה מוכרח כל אדם גם ביום זה להיות עליו תפלין בשחרית, ואין חילוק בזה בין מקובל לאינו מקובל עיש״ב.
דינים העולים…א) הנכון ורצוי שק״ק הספרדים ועדות המזרח די בכל אתר ואתר בארץ ובגולה יניחו תפלין בתפילת שחרית דט' באב כשאר הימים ויברכו עליהם.
ב) בבית כנסת שכל מתפלליו מרוצים בדבר ועל פי הוראת הרבנים רצונם לשנות מנהגם ולהניח תפלין בט' באב שחרית, הרשות בידם, שכן עדיף ומוסכם טפי לדעות הפוסקים ראשונים ואחרונים, והכי סבירא להו גדולי המקובלים.
מקור חיים (הגרח״ד הלוי), פרק לה, סעיף ט
בתשעה באב חייבים בהנחת תפלין. ונחלקו המנהגים, יש נוהגים להניחם בתפלת מנחה, ויש נוהגים להניחם בבוקר בבית, ולבוא לבית הכנסת לאמירת קינות בלבד.
ומנהג ירושלים, להניחם בבוקר בתפלת שחרית בבית הכנסת ולהתפלל ככל הימים בלי שום שינוי, וישיבה על גבי ספסל, ואחר התפילה חולצים אותם לאמירת קינות. ואף אלה שלא נהגו כך ראוי לשנות מנהגם עתה שזכינו ל״אתחלתא דגאולה" (ובלבד שלא יבואו ח״ו לידי שום מחלוקת) ולנהוג כמנהג ירושלים, עד שנזכה לבנין בית מקדשנו ותפארתנו בב״א.
שו״ת מאמר מרדכי, חלק ב, או״ח סימן מז
נשאלתי לחוות דעתי במה שהורה רב ביכנ״ס לכל הקהל להניח תפילין ביום ט״ב בשחרית, ולהתפלל בטלית ותפילין עם ברכותיהם בביהכנ״ס כשאר הימים כקטון כגדול כעם ככהן וטעמו ונימוקו עמו, שרוצה לנהוג כמנהג ירושלים ת״ו… ויש שנהגו כמקובלי בית א-ל לבוא לבית הכנסת ושם מניחים טו״ת, וכן נהגו כיום רבים מבני ירושלים. אך צריכים להזהר שלא יאמרו קינות עת לובשים וחובשים "פאר" זה תפילין…
ועל כן מי שרוצה לנהוג כדין ולא כמנהג, דהיינו כדין שט״ב הוא יום שחייב בתפילין, יש לו על מי לסמוך דהינו על סברת מקובלי בית א-ל. ואי אפשר לומר לו הרף, ואי אפשר למונעו, אך אסור לו ללכת בו בחוצות קריה וברחובות עיר, אלא בביהכנ״ס ובצנעה, והעיקר למנוע מחלוקת בפרט ביום מר ונמהר כזה שעבור מחלוקת בא לנו עיקרו של יום.
שו״ת יחוה דעת חלק ב סימן סז
ובאמת שמנהג זה בירושלים הוא מנהג עתיק יומין, שכן מבואר בספר חיים וחסד מוספייא (בקונטרס חידושי דינים מרבני ירושלים, שנת רס״ט), בימי הנגיד רבי יצחק הכהן שולאל, שמנהג ירושלים להניח תפילין בשחרית בבית הכנסת כמנהגם בכל יום, ושהגאון רבינו יצחק אבוהב היה מסירם מיד לאחר תפלת שמונה עשרה קודם הקינות. ע״כ. לפיכך צדקו המחזירים עטרה ליושנה. וכן נהגו בכמה בתי כנסת חשובים ברחבי ארצנו הקדושה. ויפה נהגו.
ובמקום שנהגו כדברי מרן השלחן ערוך ימשיכו במנהגם להניח תפילין במנחה. ועל כיוצא בזה אמרו בפסחים (נ:) לעולם אל ישנה אדם במקום שנהגו מפני המחלוקת. ונהרא נהרא ופשטיה.
שו״ת אור לציון, חלק ג, פרק כט, אות כב
שאלה: כיצד יש לנהוג לענין הנחת תפילין בתשעה באב?
תשובה: יש מקומות המניחים תפילין בתשעה באב בתפילת שחרית כבכל יום, ויש שאין מניחים בשחרית אלא במנחה. וכל מקום רשאי להמשיך במנהגו. וראוי לנהוג להניחם בשחרית, אלא שיש להסירם לפני אמירת הקינות. ואף תפילין דרבינו תם מניחים בתשעה באב.
והנוהג להניח בשחרית ונזדמן למקום שאין מניחים, לא ישנה ממנהגם, אלא יניחם בביתו קודם שיצא לבית הכנסת, ויקרא בהם קריאת שמע. והנוהג שלא להניחם בשחרית ונזדמן למקום שמניחים, יניח תפילין כמותם. וכן לעניין תפילת מנחה, הנוהג להניחם בשחרית, ונזדמן למקום שמניחים במנחה, יניחם שוב. והנוהג שלא להניח בשחרית ונזדמן למקום שאין מניחים במנחה, יניחם בביתו קודם תפילת מנחה. ויש להימנע מלהתפלל במקום שחלק מהמתפללים מניחים תפילין וחלקם אין מניחים (מחשש איסור לא תתגודדו).
נשלח על ידי: יצחק שטרן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה