זמן תפילת שחרית בשבת
וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְנִסְכּוֹ ]במדבר כח, ט[
ולשון זה משמע איחור ]מרדכי שבת רמז שצח[
. 1 הסוברים לאחר את תפילת שחרית בשבת
על מה שנהגו העולם שכל ימי השבוע מתעוררין בבקר לבית הכנסת להתפלל או ללמוד ובשבת ישנים יותר בשחרית זהו טעמו של דבר שבכל ימי השבוע נאמר בתמיד של שחר בבקר בבקר ובתמיד של שחר דשבת לא נאמר בבקר אלא וביום השבת ולשון זה משמע איחור כדמשמע ביומא ]דף לג ב[ וטעם זה שמע ר״י בר׳ יהודה בעיר רומא מפי רב האי גאון: ]מרדכי שבת רמז שצח[
קשה, והלא פסוק של וביום השבת לא נאמר בתמיד של שחר אלא בקרבן מוסף. ונראה דה״ק דבתמיד של שחר בשבת לא נאמר בבוקר, ר״ל דכתיבה בה על עולת התמיד ונסכה ולא אמר על עולת התמיד של בוקר, ש״מ דאינו צריך להיות בבוקר. ]בגדי ישע אות טו[
גברא רבה אמר מילתא לא תחיכו עלה וזיל קרי ביה רב הוא דהך קרא איירי בקרבן מוסף אלא כוונתו כך כיון דכתיב וביום השבת משמע לשון איחור כדאמרינן וביום השביעי ימול כל היום כשר למילה והכא נמי כתיב ביום צותו וכל היום כשר להקרבה וז״ל הרמב״ם פ״ד ממעשה הקרבנות זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה ואעפ״כ זריזין מקדימין למצות. וכיון דכתיב בהאי קרא עולת שבת בשבתו על עולת התמיד ונסכה ארישא דקרא קאי דכתיב וביום השבת דמשמע איחור והוי כאלו כתוב עולת יום שבת בשבתו על עולת התמיד ונסכה. תדע דלא כתיב מלבד עולת הבקר וכ״ת גם בעולת ר״ח לא כתיב אלא על עולת התמיד יעשה מ״מ בעולת שבת שהיא סמוכה לעולת החול הוה ליה למכתב על עולת הבקר דכתיב לעיל מינה אלא ודאי מדלא כתב הכי משמע דסיפיה דקרא ארישא סמיך ]שו״ת רדב״ז חלק ב סימן תריד[
אמר מהר״י סג״ל פעם אחת בשבת נחמו סיימו הצבור תפלתם בבה״כ טרם סיים מהר״ש עם הבחורים בביתו. ויהי בבוא הצבור לקבל פני הרב אמרו הפרנסים אליו, מר מ״ש היום שכ״כ הארכת בתפלה, אמר להם מה אעשה אשר מנהג שלכם להפך, דכל שבת משכימין אתם לבה״כ יותר מבחול וביום השבת אני מאריך בשינת שחרית. ואמר שכך קבלה בידו מרבו מה״ר יצחק נורטהויזן אשר הוא הראה לו סמך לזה מעבודת הכהנים, דביום השבת לא היו משכימין להקריב תמיד השחר כבשאר הימים, כדי שלא לבטל שינת שחרית דהוא עונג שבת, וראיה דבסדר פנחס )במדבר כח, י( לא כתיב גבי שבת עולת הבקר, כמו שכתוב סמוך לו גבי פסח )שם, כג(, וקאי אז על כל תמידים של שאר רגלים הנזכרים משם והלאה, והיינו משום דבשבת לא השכימו כ״כ. ]מהרי״ל הל׳ שבת סי׳ לז[
שהיו מתקבצין בשבתות וקובעין מדרשות לריבוץ תורה עד כמו שתי שעות, ושאלו מראשי ישיבות והתירו להם לאחר ק״ש משעת הנץ החמה משום ריבוץ תורה ולאח״כ היו מתפללין ויושבין ומסדרים פרשיותיהן שנים מקרא ואחד תרגום. ]אוצר הגאונים, ברכות סי׳ לג[
. 2 הסוברים שלא לאחר את שחרית בשבת
דתניא ביום טוב מאחרין לבוא וממהרין לצאת ביום הכפורים ממהרין לבוא ומאחרין לצאת ובשבת ממהרין לבוא וממהרין לצאת ]מגילה כג א[
ובשבת ממהרין לבא - שכבר תיקנו הכל מערב שבת, ויפה למהר ביאתן לקרות שמע כוותיקין. ]רש״י[
גרסינן במגילה ]כ״ג. [ בשבת ממהרין לבא לבהכ״נ שכבר תקנו הכל מע״ש ויפה למהר ביאתן לקרות שמע כוותיקין ]רש״י ד״ה ובשבת[ וממהרין לצאת משום עונג שבת ]שם[ ובמס׳ סופרים ]פי״ח הל׳ ד׳[ אומר בשבת ממהרין לבא כדי לקרות ק״ש כוותיקין ומאחרין לצאת כדי שישמעו פירוש של הסדר כלומר פרשה של הסדרה ולפ״ז יש להתפלא על רבינו הרמ״א שכתב בסי׳ זה ונוהגים שבשבת מאחרים יותר לבא לבהכ״נ מבחול משום דבתמיד של חול כתיב ]במדבר כח, ד[ בבוקר ואצל שבת נאמר ]שם[ וביום השבת דמשמע איחור עכ״ל וזהו כנגד הגמ׳ והמסכת סופרים ואולי ס״ל דזה שאמרו ממהרים לבא אינו על כנגד ימי החול דלא הזכיר בגמ׳ ימי החול אלא כנגד יום טוב שאומר שם מאחרין לבא משום דצריך להכין לסעודת יום טוב כנגד זה אמר דבשבת ממהרין לבא כלומר יותר מביו״ט אבל כנגד ימי החול מאחרין וזה שכתב הטעם מהא דכתיב וביום השבת הוא רמז בעלמא דהא במוספין כתיב אלא משום דכתיב על עולת התמיד דמשמע סמוכים זל״ז ועיקר הטעם משום דבשבת ישינים יותר מימות החול וכן הוא במקור הדין במרדכי פ׳ כל כתבי ע״ש משום דשינה בשבת תענוג ]עב״ח ומג״א ולפמ״ש א״ש הכל וצ״ע על הרי״ף והרמב״ם והרא״ש והטור שהשמיטו הך דמגילה[: ]ערוך השלחן סי׳ רפא סע׳ א[
אע״פי שהראתי פנים לטעם המנהג לקיים דברי הראשונים וכ״ש דברי רבינו האיי גאון שדבריו דברי קבלה לא תחשוב שאני סובר שמנהג יפה הוא אלא מנהג בלתי הגון אלא ישכים לתפלה בשבת כמו בשאר הימים ואפילו לפי הטעם דביום משמע איחור מ״מ זריזין מקדימין למצות. ]שו״ת רדב״ז חלק ב סימן תריד[
וכן אני נוהג בבית הכנסת של בחורים שבביתי שבכל שבת שחרית יש לי מנין הבאים להשכמה ואנחנו מתפללים שחרית ושוב באים הבחורים וכל השייך להם ומתפללים שנית ואני מניח החזן השני במקום שעמד הראשון כי לא שייך בזה פגם כלל ולחשש אורחים כבר ביארתי בנ״ב חלק א״ח שבאיסור קל לא חיישינן לאורחים ק״ו כאן שאין כאן שום נדנוד איסור ]שו״ת נודע ביהודה תניינא או״ח סימן טו[
בשחרית משכים לבה״כ, ואומר קרבנות וברכות כשאר ימי השבוע ]פרי עץ חיים שער השבת פרק יט[
. 3 להתפלל בזמן
ונוהגים שבשבת מאחרין יותר לבא לבהכ״נ מבחול, משום דבתמיד של ימות החול נאמר בבקר )במדבר כח, ד( ואצל שבת נאמר וביום השבת )במדבר כח, ט( דמשמע איחור )מרדכי פרק כ״כ(. ונוהגין להרבות בזמירות של שבת כ״מ לפי מנהגו, ובכל דבר אם לא אמרו אין מחזירין אותו מלבד אם לא אמר לאל אשר שבת וכו׳ מחזירין אותו. ויש להאריך ולהנעים בזמירות ואין למחות במאריך בהם, אף על פי שהמוחה מכוין משום ביטול תורה )א״ז(. ומ״מ בשבת ויו״ט לא יאריך יותר מדאי, כדי שיאכלו קודם שעה ששית כדלקמן סי׳ רפ״ח. ]רמ״א או״ח סי׳ רפא סע׳ א[
מבחול. אבל מ״מ ממהרין לבא יותר מבי״ט כדי לקרות ק״ש בזמנה ]מג״א ס״ק א[
ואין למחות. אף על גב דאמרינן במגילה בשבת ממהרין לצאת כשיוצא קודם ו׳ שעות מקרי מהר )ב״ח( ומ״מ יזהרו לקרות ולהתפלל בזמנו ]מג״א ס״ק ה[
וכ״ש שיש להפלא מאלו מתחסדים במדינה זו שעושין השכמה בכל ש״ק וקורין אותה תפלת וותיקין, שחוטפין ק״ש ותפלה באפלה כאורה )בימות החורף( ימששו, חושך ולא אור נגה עליהם, בחשכה יתהלכו דלא כמר ודלא כמר, לא יצאו י״ח כלל, אינה אלא יוהרא ורוח יתירא )ועיין מ״ש מהרי״ל משם הר״ש רבו. ולר״ת לית הלכתא אפילו כוותיקין(, והנהו דרדקי או עתיקי דלא דייקי תלו בוקי סריקי בוותיקי. ואף על גב דחזינן לרבנן קשישי דהוו עבדי הכי, אינהו הוו דייקי טפי וידעי ובקיאי טובא לכווני שעתא כהוגן, שכל מעשיהם לשם שמים, אבל לא כל הרוצה לטול את השם יטול. ותמה אני אם לא יצא שכרם בהפסדם, בשתים רעות הנה קוראותם, מתוך שבהולים ונחפזים להשליך משא התפלה, הייטב בעיני ה׳, בזה ג״כ הפסידו השעה הראויה לתפלה בעת רצון לה׳ ליראי ה׳ ולחושבי שמו, ומשם יצאו ופנו לאכילה ושתיה ודברי בטלה, בשעה שהצבור מתפללין, ומראים עצמם פרושים כשפורשים מדרכי צבור. בודאי ראוי למחות בידם מי שספוק בידו וכחו יפה, האידנא דלא אכשור דרי וגברה אגרופה של חנופה. ]מור וקציעה סימן נח[
שמואל אמר מאי וירא ראה שאין חכמה - כלומר: נזכר פסוק אין חכמה ואין תבונה נגד ה׳ שכל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב, לפיכך הורה פנחס הלכה בפני רבו, ולא המתין ליטול רשות ממשה, שלא יראו הרואים וילמדו להתיר את הנכרית. ]רש״י סנהדרין פב א[
אבל באיסורא - כגון אשה הבאה לפני חכם להתירה לינשא ותלמיד זה יודע שבעלה חי אין חכמה חשוב לנגד ה׳. ]רש״י שבועות ל ב[
לאפרושי מאיסורא, כגון שרואה אדם שעובר עבירה מפני שאינו יודע שהוא אסור, או מפני רשעתו, מותר להפרישו ולומר לו שהוא אסור, בפני רבו, שבכל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב. ]שו״ע יו״ד סי׳ רמב סע׳ יא[
. 4 האם יש הבדל בין מי שרגיל להתפלל ותיקין כל השבוע למי שלא?
והנה לא מצאנו בכל הראשונים והאחרונים שהביאו מנהג זה שיחלקו בין אלו המקפידים כל השבוע להתפלל בותיקין לאלו שאין מקפידים כל השבוע להתפלל בותיקין לגודל חשיבותה ועכ״ז לא כתבו הפוסקים לחלק במנהג זה. ואין לומר שהיה כה פשוט בעיניהם שיש להעדיף תפלה בותיקין עד שלא הוצרכו לכתוב זאת, דהא לגבי שלא יעברו את הזמן ק״ש מצאנו בהרבה אחרונים שהזהירו ע״ז ובודאי שהחוב להתפלל כותיקין לא היה פשוט בעיניהם יותר מק״ש לפני שיעבור זמנה.
ובשו״ת ר״י מילר )תלמיד מובהק להשבות יעקב( כתב בסי׳ קל״ד בתו״ד שבודאי מהרי״ל שהיה מחסידי ותיקי אשכנז שהתפללו עם הנץ החמה בימי החול. ע״כ אמר שבשבת אי״צ להשכים כ״כ אבל לאחר הרבה לא אמר עיין שם בדבריו. הרי שהבין בפשיטות שהמהרי״ל עצמו התפלל כל השבוע בותיקין, ובשבת איחר התפילה.
ויתרה מכך, בבגדי ישע )פי׳ על המרדכי מהשל״ה הק׳( כתב שדברי המרדכי קאי על דברי הגמ׳ שם בשבת קי״ח: דאיתא שם א״ר יוסי יהא חלקי עם המתפללין עם דמדומי חמה )כשהיא אדומה שחרית אחר הנצה מיד היא אדומה וערבית סמוך לשקיעתה, רש״י( וע״ז כתב המרדכי להסביר מדוע בשבת אין נוהגים כן, הרי שבכל מקורו של המנהג הוא כלפי המתפללין בכל יום כותיקין. ואעפ״כ בשבת מאחרין.
עוד מצאנו במור וקציעה שהבין שהמנהג אמור גם כלפי כותיקין, דבסימן נ״ח אחר שכותב באריכות כנגד אלו המתפללין בשבת מוקדם מאד שאינם יוצאין גם כותיקין דעדיין אין זמנה כתב שם בסוגריים ״ועיין מ״ש מהרי״ל בשם הר״ש רבו, ולר״ת לית הלכתא אפי׳ בותיקין״ וכוונתו לומר, שמלבד מה שאינם מקיימים תפלה בותיקין הרי גם כבר כתב מהרי״ל שבשבת מאחרין התפלה. הרי שהיה פשוט לו שמנהג מהרי״ל הוא גם לגבי המתפללין כותיקין ועיי״ש בכל דבריו וכן מש״כ בסידורו.
ומצאתי גם בנתיבות השלום )להגר״מ כהנאוו זצ״ל בסוף ספרו עמוד קס״ח( שכתב שהרבה מן המדקדקין כותיקין אינם מתפללין בשבת ויו״ט בותיקין. אך הוא עצמו כתב שם דגם בשבת יש להקפיד ע״ז עפ״י מש״כ שם דתפילה כותיקין הוא עפ״י דין שלכתחילה יש לגמור ק״ש בזריחת החמה עיין שם.
תמצית הדברים העולה ממה שכתבנו א( מנהג קדום ביותר הוא לאחר התפלה בשחרית של שבת, ומוזכר כבר בתקופת הגאונים. ב( יש מקורות שעל פיהם המנהג הוא לישון יותר על היום אם בגלל רמז מהפסוק או בגלל עונג שבת. ג( ויש מקורות שאיחור התפלה הוא כדי שיעסקו בתורה קודם התפלה בשבת, אמנם הקימה יכול להיות בהשכמה כבשאר ימים, ואפילו יותר. ד( יש שכתבו שהטור חולק על מנהג זה, ויש שכתבו שאין דברי הטור סותרים המנהג. ה( הזוה״ק והאריז״ל אינם חלוקים על מנהג זה. ועכ״פ לא מצאנו מי שיפרש כן כדבריהם. ו( המנהג קאי גם על המתפללין כוותיקין כל השבוע. ולדברי השל״ה הק׳, עיקר דברי המרדכי הוא לגבי המתפללין כותיקין בימי החול. ז( שיטת מס׳ סופרים ורש״י שגם בשבת יפה להתפלל כותיקין וכן יש נוהגים. ח( אם כי רוב רובם של האחרונים הביאו מנהג זה, או שלא ערערו ע״ז. בכ״ז ובראשם הרדב״ז, ובארצות המזרח נהגו לרוב שלא לאחר בשבת. ט( ביום טוב, לא שייך היום מש״כ בגמ׳ שמאחרין לבוא, אך המנהג של איחור הרגיל בשבת שייך גם ביום טוב. מלבד ר״ה ויוה״כ ]דף על הדף מגילה כג א, ממאמרו של הרב מרדכי שלמה אעקר שליט״א[
. 5 האם להקפיד על זמן מגן אברהם?
בדבר זמן ק״ש בשחרית הנה מנהג רוב מקומות שבדינותינו רייסן וליטא וכן מנהג הישיבות היה עד שלש שעות מנץ החמה כשיטת הגר״א והגר״ז וכן הוא העיקר לדינא בכל הענינים ורק יחידים היו מחמירין לעצמן עד ג׳ שעות מעלות השחר, ובלוח יש לקבוע כעצם הדין. ומנחה אין להתפלל אחר שקיעה רק בשעת הדחק יכולין לסמוך על המקילים. עיין במ״ב סי׳ רל״ג. ולענין מוצאי שבת מפני החומר יש להחמיר כר״ת. וכן יראה ידידי בכל המקומות במ״ב שדעתו נוטה כהגר״א והרבה ראשונים סוברין כן. ולכן איני רוצה להכנס בפלפולא בענין זה כי מה אנחנו להכריע בין הרים גדולים אבל הגר״א הוא בתראה והסכימו עליו כל העולם שהוא גדול טובא וראוי להכריע וא״כ הלכה כבתראה ובפרט שגם הגרש״ז סובר כן. ומש״כ ידידי שלתינוק שנולד אחר שקיעה דסוף שבת שהיו נוהגין למול בשבת, ודאי הוא שלא כהראוי שהעיקר לדינא כהגר״א והגרש״ז שנמצא שהוא ספק איסור מלאכה והראוי לענין זה להחמיר כחומר ב׳ השיטות. ]שו״ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן כד[
אבות העולם נחלקו בדין זה, וכרוב הפוסקים הקדמונים נראה כתה״ד והמג״א שהזמן מעמוד השחר עד לילה, אבל דעת הגר״א וגרש״ז הלבוש והתויו״ט והרמ״ע מפאנו שהזמן מנץ עד שקיעה, וכן מביא בעה״ש ס׳ נ״ח ס״ד שכך המנהג, ושכן פרסמו אצלם בלוחות, אבל בפולין ואונגרין פירסמו הזמן כמ״א. ובארץ ישראל פירסם הגאון רבי מיכל טוקצינסקי זצ״ל זמן ג׳ שעות לפי אורך היום מעה״ש עד צאת כל הכוכבים דוקא ]ולא עד צאת הכוכבים בג׳ כוכבים שזהו לילה מדיני התורה - ראה לעיל סימן נ״ה[, ויש לתמוה שלפי זה בצפון דהיינו אנגליה ופולין כמו ווילנא ועוד מקומות הרבה באירופא שאין צאת כל הכוכבים כלל בקיץ כחדשיים ויותר, לא נוכל לחשוב כלל סוף זמן קריאת שמע, שאין צאת כל הכוכבים כלל, ומשמע יותר כהשיטה מנץ עד שקיעה, ראה לעיל בסימן נ״ה בענין זה.
ושמעתי מפי הגאון רבי יוסף דוב סולווייציג זצ״ל שסבו הגאון רבי חיים מבריסק זצ״ל זמן רב החמיר כמגן אברהם, אבל עבר הענין בעיון פעמים הרבה עד שהחליט שיש להקל בזמן קריאת שמע ששיעורו מנץ עד שקיעה, אב
נשלח על ידי: ינון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה