*האם שבט לוי יתגייס לצבא לעתיד לבא? *
לאחר מחלוקת קרח ועדתו על בחירת שבט לוי מתוך ישראל, ובירור ההוכחה ע״י בליעת קרח, דתן ואבירם, שריפת 250 איש מקטירי הקטורת, המגיפה שפורצת בעם ופריחת מקל אהרן התורה מצווה על מתנות הכהונה והלויה: תרומות ומעשרות, בכורות ופדיון פטר רחם, חזה ושוק ועוד. התורה מדגישה שנתינת הקדשים לכהנים היא "ברית מלח" וכדברי רש״י כברית הכרותה למלח שאינו מסריח לעולם- הבטחה נצחית.
בתוך הציוויים בפסוק כ' מופיעה גם הנחיה "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַהֲרֹן בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל וְחֵלֶק לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם, אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל." והתורה חוזרת על כך פעם נוספת בפסוקים כ״ג וכ״ד שבהם היא מחברת את העבודה במקדש וקבלת מתנות כהונה לאי קבלת נחלה בארץ "וְעָבַד הַלֵוִי הוּא אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד, וְהֵם יִשְׂאוּ עֲוֹנָם: חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה. כִּי אֶת-מַעְשַׂר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַיהוָה תְּרוּמָה, נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה, עַל-כֵּן אָמַרְתִּי לָהֶם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה." ציווי זה חוזר פעם נוספת בפרשת פנחס ובספר דברים.
כך גם מודגש פעמיים בספר יהושע פרק י״ג בחלוקת הנחלות ששבט לוי לא קיבל נחלה בארץ "וּלְשֵׁבֶט הַלֵוִי לֹא נָתַן מֹשֶׁה נַחֲלָה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא נַחֲלָתָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם." שבט לוי נחלו ב42 ערי לויים וב6 ערי מקלט בתוך נחלות עם ישראל, אבל גם השטח שמסביב לערים אלו היה מוגבל מאוד, שטח שלא מאפשר עבודה חקלאית המפרנסת את תושבי העיר.
הרמב״ם מונה איסור זה בספר המצוות "הזהיר שלא יקח כל שבט לוי חלק בארץ. והוא אמרו לא יהיה לכהנים הלויים כל שבט לוי חלק ונחלה עם אחיו ה' הוא נחלתו" וכך גם פוסק בהלכות שמיטה ויובל "כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען, וכן הם מוזהרים שלא יטלו חלק בביזה בשעה שכובשין את הערים שנא' 'לא יהיה לכהנים הלויים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל', חלק בביזה ונחלה בארץ. וכן הוא אומר: 'בארצם לא תנחל וחלק ונחלה לא יהיה לך בתוכם' " אמנם הרמב״ם מסייג ואומר שהאיסור הוא רק בארץ שנחלו בגבולות ההבטחה לאבות, אבל אם ירחיבו את גבולות הארץ- שבט לוי יקבל נחלה.
במבט פשוט מגבלה זו לא מובנת והרי לאחר חלוקת הכהנים והלוויים ל24 משרות, כל אחד שירת בבית המקדש כשבועיים בשנה בלבד. מדוע לא לאפשר לשבט לוי להתפרנס בשאר השנה בכוחות עצמו? מדוע להיות תלוי בחסדי ישראל?
הרב קוק מסביר בשמונה קבצים (קובץ א' תפג) שלא מדובר בבעיה טכנית של חלוקת זמן ופחד מכך שקשיים כלכליים ימנעו משבט לוי ללכת לעבוד במקדש, *אלא ישנה בעיה שורשית ויסודית. טבע האדם הוא שההתרכזות בעולם המעשה מפריעה לתפוס את העולם הרוחני בצורה עמוקה ולכן יש צורך לבדל את אנשי הקודש מעולם העבודה המעשית* "המוכשרים לעבודה מעשית ונועדים לה, אינם מסוגלים להיות תופסים ברוחם את הענין האלהי, באותה הטהרה הסוגלת להיות יסוד לעבודת ד' תדירית. והמסורים לעבודת ד' תמידית, שיכולים להאיר את הצורה האידיאלית של העבודה האלהית בנפשם, עד כדי התאמה עם הצורה המוגבלה של העבודה המרוכזת של הקרבנות. *מוכרח הדבר שיהיו אנשים כאלה, שהתוכן האידיאלי של העולם, שהוא סוד האלהי המוחלט שבהויה, ימלא את כל חגוי נשמתם, ולא יהיה מוטל עליהם שום עול מעשי צדדי. זהו סוד הכהונה, שאינה נוטלת חלק בארץ ובביזה, וד' הוא נחלתה."*
*ישנה מחלוקת פרשנים מעניינת האם לשבט לוי תהיה נחלה בארץ לעתיד לבא*. הגמרא במסכת בבא בתרא בדף קכ״ב דורשת את הפסוקים מספר יחזקאל לגבי חלוקת הנחלות בארץ ישראל לע״ל ל13 חלקים. "ועוד תניא עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלושה עשר שבטים שבתחילה לא נתחלקה אלא לשנים עשר שבטים ". הרשב״ם לומד מדברי הגמרא בהמשך הסוגיה המחברת את הפסוק בהמשך הפרק שלכל שבט יהיה שער בירושלים כולל לשבט לוי לחלוקת הנחלות "לא כחלוקה של עולם הזה חלוקה של עולם הבא, העולם הזה אדם יש לו שדה לבן אין לו שדה פרדס שדה פרדס אין לו שדה לבן, לעולם הבא אין לך כל אחד ואחד שאין לו בהר ובשפלה ובעמק שנאמר 'שער ראובן אחד שער יהודה אחד שער לוי אחד' וכו' " ולכן מסביר הרשב״ם ששבט לוי יקבל חלק אחד ושבט יוסף יקבל אחד והחלק הנוסף יהיה לנשיא "שתתחלק לעתיד לבא לי״ג שבטים כלומר לי״ג חלקים שוים, ולקמן מפרש מאי ניהו אותו חלק דטפי התם דאי משום לוי דנקיט נחלה כשאר שבטים כדכתוב התם שער לוי אחד, הא מנשה ואפרים נמי לא יטלו אלא חלק אחד, כדכתוב התם שער יוסף אחד, נמצאו י״ב שבטים נוטלין י״ב חלקים- והי״ג לנשיא" וכך גם הסבירו את הגמ' התוס' וכך גם כתב רבי משה מקוצי בסמ״ג המחבר את דעת הרמב״ם שששבט לוי נוחל בכיבושים מחוץ לגבולות הארץ לחלוקת הארץ לע״ל "ראה לרבינו משה (הרמב״ם) שאם כבש מלך ישראל חוץ לארץ שהכהנים ולויים נוטלים שם חלק ונחלה, ולעתיד לבא נוטלין חלק אף בארץ שנאמר 'שער לוי אחד' כדאיתא בבבא-בתרא"
ישנם ראשונים ואחרונים רבים שהקשו על ההסבר הזה של הרשב״ם והסמ״ג והם חילקו בין השער המיוחד שיהיה בירושלים לכל שבט (כולל שבט לוי) לבין חלוקת הארץ ל13 חלקים שבו לשיטתם לא יהיה חלק לשבט לוי אלא שבט יוסף ימשיך לקבל 2 חלקים. אחת הקושיות החזקות היא של ה׳מנחת חינוך' שמקשה על שיטתם שהרי אי אפשר לבטל מצווה ואיסור מפורש הכתוב בתורה, גם לא על פי דברי נביא!
הרב הראשי הרב אברהם שפירא זצ״ל הסביר את שיטת הראשונים בדרך מיוחדת. הספרי (מדרש הלכה) דורש את הכפילות בפסוקי הפרשה "" ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה" … "על כן אמרתי להם בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה-" שיכול אין לי אלא בשעת חילוק הארץ, אבל משיחלקו שומע אני יקצה לו כל שבט ושבט בפני עצמו? ! תלמוד לומר על כן אמרתי "
מדוע שנחשוב שיהיה הבדל בין החלוקה בזמן חלוקת הארץ לחלוקה לאחר מכן? ! *הסביר ר' אברום שאיסור חלוקת נחלה לשבט לוי נובע מכך שהארץ נתנה לעם ישראל מדין ירושה*, לא בגלל מעלת הדור שירש את הארץ, *אלא רק מתוך הקדושה המיוחדת שעם ישראל זכה לה מכוח האבות הקדושים הוא קיבל נחלה* ולכן הייתי אומר שאולי ניתן בהמשך השנים לתת לשבט לוי חלקים בארץ כמתנה? בשביל למנוע זאת חזרה התורה פעם נוספת על הציווי לא לתת לשבט לוי נחלה שהרי הוא מקבל את התרומות והמעשרות במקום הנחלה בארץ.
על פי הסבר זה מובנים דברי הרמב״ם ששבט לוי מקבל חלק בכל כיבוש שהוא מחוץ לגבולות שהובטחו לאבות- שהרי החלוקה היא לא מדין נחלה וממילא שבט לוי לא שונה משאר שבטי ישראל.
לפי עיקרון זה מסביר ר' אברום שפירא זצ״ל את שיטת הרשב״ם- החלוקה לשבטים מימות יהושע התבטלה עם כיבוש הארץ ע״י הגויים. *החזרה שלנו לארץ איננה כבר מצד הירושה שלנו מהאבות אלא מכוח הברית שהקב״ה כרת עם עם ישראל והבטחתו הנצחית שאנו נחזור לארץ אחרי הגלות, ממילא אין עוד דין ירושה שבה אין לשבט לוי חלק. זכות ההבטחה לחזרה לארץ עומדת לעם ישראל בדור הגאולה בפני עצמו. *
על פי זה ניתן לומר שההסבר של הרב קוק שאנשי הרוח לא יוכלו להגיע למדרגתם העליונה אם הם יהיו עסוקים בעולם העשיה- נכון כאשר מדברים על מדרגת ירושת הארץ מכח האבות. מדרגת החיים שהתרגלנו אליה דורשת חלוקה בין עולם הגוף והמעשה לעולם הרוח. *אבל כאשר הארץ תחולק מכוח ברית ה' לעם ישראל לא תהיה עוד סתירה בין עבודת ה' לבין עבודת האדמה- גם שבט לוי ירש ויקבל חלק בארץ. *
הרב קוק באורות התחיה פרק ל' מתאר את השינוי שהוא רואה שאליהו הנביא מבשר לנו בגישה לחיבור בין הקודש והגוף השונה לגישה ש המאבק בניהם לאורך כל ההיסטוריה של עם ישראל "הנני רואה בעיני, אור חיי אליהו עולה, כחו לאלהיו הולך ומתגלה, *הקודש שבטבע פורץ גדריו, הולך הוא בעצמו להתאחד עם הקודש שלמעלה מן הטבע* הגס, עם הקודש הלוחם בטבע. לחמנו בטבע ויצאנו בנצחון, הטבע המגושם עשה אותנו לבעלי מומים, נגע בכף ירכנו, אבל השמש הלא לנו זרחה לרפאותנו מצלעתנו. היהדות של העבר, ממצרים ועד הנה, מלחמה ארוכה היא נגד הטבע, בצדו הכעור, של טבע האנושי הכללי, אפילו טבע האומה וטבעו של כל יחיד. לחמנו בטבע כדי לנצחו כדי לרדותו בתוך ביתו, הוא נכנע בפנינו, העולמות הולכים ומתבסמים, *בעצם עומק הטבע תביעה גדולה מתגברת לקדושה ולטהרה, לעדינות נפש ולזכוך החיים, אליהו בא לבשר שלום ובנשמתה הפנימית של האומה זרם חיים של טבע מתפרץ, והוא הולך ומתקרב אל הקודש. * זכירת יציאת מצרים הולכת ונעשית לזכירת יציאת שעבוד מלכיות ההולכת ומתרקמת, *והננו כולנו הולכים ומתקרבים אל הטבע והוא מתקרב אלינו, הולך הוא ונכבש לפנינו ודרישותיו הולכות ומתתאמות עם דרישותינו האציליות ממקור הקודש. * הרוח הצעיר התובע את ארצו, שפתו, חרותו וכבודו, ספרותו וכחו, רכושו, רגשותיו, נזרמים הם ע״י שטף של טבע, שבתוכיותו מלא הוא אש קודש."
במבנה השלם והמתוקן של עם ישראל התורה מחוברת לחיי המעשה, אין סתירה כלל, שבט לוי יכול לנחול נחלה בעם ישראל, להתגייס לצבא וביחד עם זה לעבוד עבודת קודש מבלי שיהיה בכך כל סתירה או הורדת היכולת הרוחנית שלו לעבוד את ה' בשלמות.
נשלח על ידי: אסף רונס
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה