*לא נפסיק לשיר / לפרשת קרח* 🎶
_הרב יצחק שטרן, טל מנשה_
*ראש המשוררים*
לאחרונה גיליתי שקֹרַח היה *זַמָּר*. 🎤
מפתיע.
ידעתי שקרח פיקח היה (תנחומא, קרח, ה), וידעתי שעשיר גדול היה (ירושלמי, סנהדרין פ״י ה״ד), אבל לא חשבתי שהוא היה *זַמָּר*.
אם הייתי לומד תנ״ך כראוי, הייתי מגיע לספר דברי הימים ומגלה שקֹרַח נמנה על הלויים המשוררים (דה״א ו, טז-כב): ״וְאֵלֶּה אֲשֶׁר… מְשָׁרְתִים לִפְנֵי מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד בַּשִּׁיר… קֹרַח״. 📜
*תפקידו של קֹרַח במשכן היה: לשיר. *
מפרשי המקרא מוסיפים שהוא לא היה סתם כך איזה זַמָּר-מִשְׁנֶה, אלא ״היה ראש המשוררים״ (חזקוני טז, י); ״קֹרַח היה ראש לשיר״ (ר׳ חיים פלטיאל, שם).
*מיצוי ושדרוג רוחני*
יום אחד קרח החליט שנמאס לו לשיר. 🛑
את המנגינה הזו אי אפשר להמשיך.
*צריך להתקדם. *
קרח מבקש כהונה.
אנו רגילים לחשוב שהביטוי *״וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה״* מעיד על רצון שלילי, של רדיפה אחר הכבוד והשררה.
אבל בעל הטורים מעיר שהביטוי *״וּבִקַּשְׁתֶּם״* מופיע עוד פעמיים במקרא:
*״וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ* וּמָצָאתָ, כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ״ (דברים ד, כט); *״וּבִקַּשְׁתֶּם אֹתִי* וּמְצָאתֶם, כִּי תִדְרְשֻׁנִי בְּכָל לְבַבְכֶם״ (ירמיהו כט, יג).
בשני האִזכורים הללו ברור שהבקשה מעידה על רצון פנימי ודרישה עמוקה לקרבת ה׳. ✨
נראה אם כן, שזו גם משמעות הביטוי אצל קרח.
*קרח רצה לעלות מדרגה בעבודת ה׳. * 📈
לא מספיק לו להיות משורר, ואף לא להיות ראש המשוררים.
הוא מיצה.
כמה שנים אפשר להישאר באותו תפקיד? !
לשיר ולשיר.
הגיע הזמן להשתדרג ולחפש תחום רוחני אחר.
זה הזמן להיות קצת כהן גדול… 👑
*לא לקפוץ מהקרש*
פה הייתה טעותו ונפילתו. 🌪️
הקב״ה ייעד לך תפקיד רוחני? עליך לבצעו בלי לפזול ימינה ושמאלה לתפקידים אחרים.
כך משה רבינו מוכיח אותו ואת עדתו:
״הַמְעַט מִכֶּם… לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן ה׳ וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם״? !
*עליכם להעריך את המשימות שאתם מבצעים כעת, ולא לנסות לחפש כל הזמן משימות אחרות. *
אנחנו דור שממצה מהר. ⏳
כל הזמן מחפשים שדרוגים. כל עבודה היא קרש קפיצה לתפקיד הבא.
בבסיסה, זו אמנם שאיפת קודש של מיצוי כוחות וכישרונות, אבל יש לשים לב שהיא מכוּונת נכון. 🎯
שהשאלה היא: ׳מה ה׳ רוצה ממני? ׳, ולא: ׳מה מעניין ומאתגר אותי? ׳.
*עבד ה׳ לא חושב על עצמו. * אינו שם את עצמו במרכז. הוא חושב על רצון ה׳.
הוא קשוב לשמוע איזה תפקיד הקב״ה מייעד לו, 🧭 ואותו הוא מבצע בשלימות.
*שַׂר אוֹ שָׁר*
על הפסוק: ״וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ״ דורשים חז״ל (סנהדרין קי ע״א):
״מקום נתבצר להם בגיהנם, וישבו עליו ואמרו שירה״.
למה דווקא אמרו שירה?
נראה שהבנים של קורח הבינו את המסר:
*להיות משורר במקדש, ולשיר לפני ה׳ —*
*זהו תפקיד חשוב, * ❤️
*לא פחות מלהיות כהן גדול, שר או ראש ממשלה…*
נשלח על ידי: יצחק שטרן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה