קורח
שווים! ? כולם א.
ב. ודבש חלב זבת ארץ? מהי
ג. נשאתי מהם אחד חמור לא
ד. הראשונה המגיפה
וכעדתו כקורח היום) (גם יהיה ולא ה.
ו. למי נותן? מי
1 שווים כולם! ? .
שום במוצהר) (לפחות להפלות אסור השוויון. ערך היא העכשווית בתרבות המרכזיים הערכים אחד
כן אם אלא הגיע, הוא רקע ומאיזה עשה הוא מה משנה לא אדם, (לדוגמא לנושא רלוונטי השוני לעבודה או למגורים ללימודים, בקבלה קרביות יחידות או צבא יוצאי לטובה להפלות אסר.)בג״ץ כולם העדה "כל באמת שהרי קורח בטענת הפסול את להבין אצלנו קושי יוצרת זו רוחנית תפיסה
אם ישראל, עם כל בתוך תו שכינ את משרה הקב״ה ה'" "ובתוכם ישראל, עם בכל בחר ה' קדושים" ומעמדם טעות בה יש אם וגם לגיטימית! טענה היא לכאורה ה'" קהל על תתנשאו "מדוע הטענה כן לעשות אפשר שאי שורשית כך כל טעות זו באמת האם בהם, בחר שה' מכיוון שונה ואהרון משה של
בבריה דווקא צורך יש ע מדו ואהרון? במשה ה' בחירת את לכולם ויוכיחו שיפרחו מטות עם קטן נס משפחתם וכל ואבירם דתן קורח, את ובולעת פיה את פותחת האדמה ומזעזע, גלוי נס חדשה,
! ? ורכושם
קורח הציצית. על השאלה ע״י למחלוקת להיכנס ישראל עם את שכנע שקורח לנו מספרים חז״ל
שוודאי לו עונה ומשה תכלת פתיל צריך מתכלת עשוי שכולו בגד האם אותו ושואל למשה? מגיע מצוות ציווה לא שה' ודאי ולכן במצוות הגיון שאין להראות מנסה קורח תכלת. בפתיל חייב שהוא
מליבו אלו מצוות המציא ומשה משה) שליחות על חלק רק אלא כופר, היה לא ודאי (קורח. אלו
הגמרא פי על ומר ל אפשר התכלת? ופתיל התכלת בגד דרך דווקא קורח תפיסת את תארו חז״ל מדוע דומה התכלת מפני צבעונין? מיני מכל תכלת נשתנה מה אומר מאיר ר' היה "תניא מג דף במנחות השמים וכעצם הספיר לבנת כמעשה רגליו 'ותחת שנאמר הכבוד לכסא ורקיע לרקיע, דומה וים לים,
שהכיסא יודע הוא ש הכבוד כיסא את שראה אדם יש וכי כיסא'" דמות ספיר אבן 'כמראה וכתיב לטהר' הכבוד כיסא של לצבאו כמקור שהובאו בפסוקים הוזכר לא התכלת צבע ובנוסף תכלת? ! בצבע
שגורם זה הוא מהרקיע והמרחק הים גודל דווקא אלא תכלת בצבע אינם והרקיע שהים יודעים אנו את רואה הוא הכל על מביט אדם כאשר "כל" הוא תכלת המילה שורש כתכלת. אותם לראות לנו
הכבוד כיסא את לראות יכול הוא וממילא המטרה את הכל, של. התכלית כל לכבודו" ברא "שהכל לזכור צריך פתילים עם ציצית שלובש האדם בעולם. השכינה הופעת למען נבראה כולה המציאות
התכלית- את לשמש באו השונים הפרטים שכל לעלות היא המטרה התכלת, פתיל מוסיף הוא ולכן
הפ כל את התכלת- לעבר הפרטים כל את תילות, התכלית אל אותם. לקרב
ואהרון- למשה טוען קורח בתיקון צורך אין קדושים. כולם העדה כל לתכלית. הגיע ישראל עם כל
במציאות אחד אף של ובהתעלות כמו בדיוק אלוקיך" ה' "אנוכי סיני בהר שמעה השפחה גם שהרי
לילה וארבעים יום ארבעים ושתה אכל ולא סיני להר. לה ע רבינו שמשה לכך משמעות ואין משה, המידות ולעבודת עושה שאדם הרוחנית לעבודה משמעות. אין בעם בחר שה' ברגע קורח לטענת
רוחנית- בעבודה צורך גם אין משמעות שאין וכיוון שווים. כולם ישראל התכלית את לראות צורך אין
התכלית- לקראת אותם ולרומם הפרטים כל של הכבוד. כיסא
להתעלות כדי האדם בני של במעשים צורך אין: הנצרות תפיסת של השורש היא קורח של תפיסתו מאמין שהוא יאמר שהאדם מספיק האלוהים. של ברואיו היותם מעצם קדושים כבר כולם שהרי
ך הופ הוא הנוצרית בתפיסה שמאמין מי כל לדבריהם הבא. בעולם חלק לו ויש מסויימת בתפיסה
האדם בני בין הבדל אין ישראל. עם. להיות
להתגבר עצמו, את לתקן מהאדם הדרישה היא התורה שורש זאת. טענה לסבול יכול לא רבינו משה
חייו כל במהלך ה' אל ולהתקרב יצריו. על לצד להתעלות תנסו תהיו" "קדושים הציווי שורש זה
הקדושה צד שבחיים, . המרומם
הקבוצה את תקדם קבוצה שכל כדי וישראלים לווים כהנים מעגלים, ל ש בצורה בנוי ישראל עם המקדש בית, הבית הר ירושלים, ישראל, ארץ העולם, כל הארצית: במציאות גם כך שמסביבה.
אבל אלוקית, בריאה היא כולה המציאות שכל ודאי והשבת החול ימות הזמן: במימד וכן. וקוה״ק.
הקרובה מציאות ישנה הבריאה בתוך ולקרבה יותר הרחוקה המציאות את לרומם שתפקידה לה' יותר
.'לה צריך שהאדם מכיוון שלנו הנפילות על בתשובה ולחזור מעשים, לעשות אותנו מחייבת התורה
חייו כל במשך ולהטהר. להתקדש
מוזמנים\ "כולם איננה התשובה ה'" בהר יעלה "מי השואל תהילים מזמור את אומרים אנו כאשר כל
מי שרוצה\ שהתקדש אדם למרמה…" נפשו נשא לא אשר לבב, ובר כפיים "נקי דווקא אלא וכדו'" פי על אנשים מעריכים אנחנו ה'. בהר לעלות יכול מידותיו, את שתיקן אדם יצרו, על גבר והטהר, לשאוף לכולם דוגמא שמהווים אלו והם התוצאה) פי על רק (לא השקיעו שהם וההשקעה העבודה
והנסיונות הקשיים ל. מרות לעלות
אלוקית מבחירה נובע חלקו האדם- בני בין מהותי הבדל יש בין וכן לעמים", ישראל …בין "המבדיל: שונות מצוות גם להם יש (ולכן שונים תפקידים להם שיש מכיוון ישראל בעם שונות,)קבוצות
אישית ועבודה אנושית מבחירה נובע וחלקו חכם תלמיד ממזר היה אם אבל בהוריות המשנה כדברי " שיש הזה ההבדל משמעות הארץ." עם גדול לכהן קודם חכם תלמיד ממזר הארץ, עם גדול וכהן שממנו המקום מתוך אחד כל אבל למעלה. לשאוף יכולת התכלית, אל להתקרב האנושות מכל תביעה
אדם של להתקרבות מישראל אדם של ההתקרבות דומה אינה אותו. לברוא בחר ה' העולם. מאומות תביעה לחוסר מובילה חיים) לבעלי אדם בני בין גם (לפעמים מוחלט בשוויון הדוגלת הפוכה אמירה
במציאות מקום אין שווים, כולם שהרי מאמץ לחוסר כך ומתוך. בהתקדמות
עצמו את לתקן מישראל אדם לכל ותגרום רלוונטית תהיה תמיד שהיא משום נצחית היא משה תורת
אליו והתקרב ה' בהר לעלות כך ומתוך מי. דותיו ואת
****
2. ודבש חלב זבת ארץ? מהי
כִּי ט עַ מְ הַ נַעֲלֶה. רּוֹלא אמְ "וַי בחוצפה לו עונים הם ואבירם דתן עם לדבר מגיע רבינו משה כאשר
נּו יתֵ לַהֲמִּ בַׁש לָבּודְ חָ ת זָבַ ץ רֶ אֶ מֵ נּו עֱלִּיתָ הֶ מ ִּבַ כִּי- ר: בָ דְ ת שְ ָתִּ ג לֵינּו עָ ר רֵ ם- ת שְ ָהִּ ל- אֶ ר. ַאףֹלא רֵ זָבַת ץ רֶ אֶ
יא הֲבִּ בַׁש לָבּודְ חָ נּו תָ ִּוַתֶןת- שהם רק לא נַעֲלֶה" ר, ֹלא תֵנַק ם הֵ הָ ים אֲנָׁשִּ הָ עֵינֵי הַ ם, וָכָרֶ ה דֶ שָ נַחֲלַת ְלָנּו אותה מכנים ממצרים, היציאה עצם על בתלונה באים גם אלא רבינו משה עם לדבר להגיע מסרבים
הצליח לא שמשה טוענים ודבש", חלב זבת "ארץ ישראל ארץ של הגדול בשבח לארץ העם את להביא כפי איתך, לדבר נעלה לא רק אינה נעלה" "לא דבריהם סיום משמעות ולכן להם שהבטיח חלב זבת ישראל עם בהוצאת משה הנהגת בכל מרידה בדבריהם יש אלא דבריהם, מתחילת שמשתמע
ממצרים- ישראל לארץ נעלה. לא
כאשר הראשונה בפעם הסנה, במעמד כבר ישראל. ארץ של הגדול השבח זה ודבש" חלב זבת "ארץ ילו צִּ לְהַ ד רֵ "וָאֵ יגיעו שאליה הארץ את מתאר הוא גאולתו על ישראל לעם לבשר משה את שולח ה'
ל- אֶ ה בָ חָ הּורְ בָ טו ץ רֶ ל-אֶ אֶ וא הִּ הַ ץ ן-הָָארֶ מִּ עֲֹלתו יִּםּולְהַ רַ צְ מִּ יַד מִּ בתואר מיוחד מה בָׁש" לָבּודְ חָ ת זָבַ ץ רֶ אֶ
ארץ איזה ישנה לא שלהם נראה היה עבדים? של לעם אותו דווקא לבשר ומדוע ץ? לאר שניתן זה הקשה העבדות את להפסיק העיקר …יקבלו
ארץ היא שמצרים טוענים ואבירם דתן כאשר טעותה. שורש את לברר צריך טענה מושמעת כאשר
שבח היה לא אם ש ישראל, ארץ של הגדול השבח בהבנת טעו הם במה להבין צריך ודבש, חלב זבת
ישראל ועם משה באזני זו טענה לטעון יכולים היו לא הם במצרים, . כלל
אדם כל על מצווה התורה מאוד. מיוחד בהקשר נוספת פעם מופיע ודבש" חלב זבת "ארץ הביטוי
לאחר3 המעשרות כל את שהפריש כך על להתוודות מפרותיו המעשרות את הפריש בהם, שנים
את עמך את וברך השמים מן קדשך ממעון "השקיפה להתפלל אדם כל על וי הויד בסיום כהלכה. מתארת התורה ודבש חלב זבת ארץ לאבתינו נשבעת כאשר לנו נתתה אשר האדמה ואת "ישראל והחיבור השכינה השראת על מצפים היינו שאולי כפי ולא הכלכלי, השפע בתחום דווקא הארץ את
בארץ, לה' זו בקשה של המשמעות את מסבירה יג) משנה ה' פרק שני מעשר במסכת המשנה ( כאשר שהבטחתנו… מה עשה אתה אף עלינו, שגזרת מה עשינו השמים": מן קדשך ממעון "השקיפה
ודבש חלב זבת ארץ לאבותינו: נשבעת לבקש מדוע המתבקשת והשאלה." בפירות טעם שתתן כדי
כ? דין המצוות קיום אחרי הפירות של הטוב הטעם את דווקא
הכרח שיש מסביר ברכתם) אחרי הכהנים בקשת על ראיה בעולת גם (מובא איה עין בספרו קוק הרב הבטיח כבר שה' ההבטחה, את ממצרים, יוצא שהוא לפני עוד הראשון, מהרגע ישמע ישראל שעם מבחינה שפל שהוא עם להרוס יכול כלכלי עושר חקלאי. עושר עם ארץ ויקבל יגיע שהוא לאבות,
בעם השפע בשורת מטרת בהווה להתענג כדי עצמו לצורך העושר כל את יקח הוא שהרי. סרית מו במשימה להצליח כדי העולם, את ולרומם לתקן להוביל, נועד ישראל עם לחלוטין. שונה היא ישראל
למציאות להתרגל צריך ישראל עם זו קשה של להחלטות הנתון עבדים, של עם לא כבר שהוא
כעם עצמו את לראות חייב הוא כך ולשם הנהגה יכולות עם עם אלא עליו, ת השולטו מעצמות בסוף יגיע אליה השלמה במדרגה. הנמצא
עוברת מחלה זו שלהם הרעה ההשפעה קוק הרב אומר אבל גדול, סיכון שיש וודאי ובעושר, בשפע
העליונה במדרגה יחיה ישראל עם התהליך בסוף ובגלות, בעונשים צורך יש אם גם הוא שלשמה
נועד- ולכן תפקידו מה יבין ישראל עם כמתחילה צורך יש כך לשם ה לקרבת והובלתו העולם,'תיקון ודבש חלב זבת ארץ יקבל ישראל שעם לאבות נשבע כבר. ה' את להפריש מסיים הוא כאשר אדם כל
לאבות, רץ הא להבטחת מחובר הוא אליו שהגיע האלוקי שהשפע לעצמו להזכיר צריך הוא מעשרותיו עצמה בפני תכלית להיות ולא המלא יעודו את להגשים ישראל לעם לסייע הוא השפע של. מטרתו
לטובה היא הגשמי השפע מטרת שכל הראיה על מבוססת ואבירם דתן של שהחשיבה לומר ניתן עפ״ז
לכן ו ודבש, חלב בה יש מצרים גם ישראל. לארץ תחליף למצוא אפשר כזאת בראיה בהווה, האישית לחיות ובה ודבש חלב זבת שהיא אחרת לארץ לחזור אפשר המובטחת לארץ מיד מגיעים לא אם
נוחים. חיים
ודבש חלב זבת "ארץ בשבח מעמיק קוק יהודה צבי "הרב והדבש החלב מתכוון התורה שלשון (למרות
לדבורים גם מיוחס דבש בנביאים כבר פירות, ושאר תמרים )לדבש שחז״ל דברים שני הם התאמצו
הטמא- מן היוצא "כל כלל לנו יש שהרי אותם לאכול וניתן כשרים הם כיצד לימוד למצוא."טמא את שהופך הבהמה בגוף תהליך ישנו חלב", ונעשה נעכר ש״דם למדו חז״ל ו') (דף בכורות במסכת
א שהי הדבורה ע״י נעשה דבש וכן חלב. לשתות אסור היה הרגילים הכללים ע״פ וא״כ לחלב הדם
להאכל אסור היה וודאי וא״כ העוף שרץ! וודאי
לאבות עוד הבטיח ה' אותה דווקא שכאמור ודבש", חלב זבת "ארץ ישראל ארץ של הגדולה המעלה
שנראים בדברים והקדוש הטהור השורש את לחשוף היכולת היא הראשונה בפגישתם למשה, ואומר מהקדושה וכרחוקים כטמאים. לרוב כנען- כ״ארץ כלפי״חוץ שנראית הארץ אותו גר שבה הארץ ביותר הישרה בצורה שמופיעה הארץ ישראל" "ארץ באמת היא עבדים" עבד ב״ארור. . שקולל אחד ברא "הכל בעולם. ה' שם את לגלות נועדו במציאות החומר מימדי כל איך שחושפת הארץ האל, את
אין בגלות, מאשר שונה ישראל בארץ האלוקית ההדרכה לכבודו". הגוף בכוחות להאבק צורך עוד אסור האישיות), של כמוביל הרוחני הצד לביסוס ביניים כשלב רק (אלא הקדושה להופעת כמטרה
יש לאדם ישראל בארץ זה כוח לו נתן הקב״ה שהרי מכוחותיו כוח מוחלטת בצורה לבטל. לאדם
ה מעבודת כחלק נפשו כוחות בתוך הנכון לשימוש כוח כל לנתב.'מטרה
רובד אין לטענתם המציאות. של עמוקה ראיה בכל וזלזלו משה כלפי פניהם החציפו ואבירם דתן הסתכלות לכל הלועגת כזאת הרסנית לתפיסה מהקדושה. המנותק חומר כולנו החומרי, לשפע פנימי
קיום זכות אין עמוקה. רוחנית
בחיינו הבא עולם של מציאות היא ישראל. ארץ פתק כתוב המשיח של היכלו שב מביא הקדוש הזוהר לכאן יכנס לא זו, למדרגה הגיע שלא מי לטוב, ורע למתוק מר לאור, חושך להפוך יכול שלא. שמי זו לדלג אסור המציאות. חלקי בכל הרוחני השורש מציאת לארץ ישראל עם בכניסת הגדולה המטרה
מהטמא– שיוצא מה ולכן מדרגות על על שמעידים דברים ישנם אבל טמא, שתהליך שלמרות הכלל
הרע כל כיצד יגלה המשיח לבא לעתיד טהרה היא היסודית מהותם הטמא דרך הוא, היווצרותם ודבש חלב זבת "ארץ העליון. מהקודש נובע הכל שורש שהרי לטוב."יהפוך
****
3 נשאתי מהם אחד חמור. לא
מצליח קורח ואהרן. משה עם שלהם המחלוקת חומרת על מעיד ועדתו קורח על שהוטל העונש מִּּתוְך לּו דְ בָ "הִּ ישראל עם כל את להעניש רוצה שה' כך כדי עד ואהרן משה על העדה כל את להקהיל
החזקה הטענה מה ישראל. עם את הצילה ואהרן משה תפילת רק " גַע כְרָ ם תָ א וַאֲכַלֶה את; ז הַ ה עֵדָ הָ ואהרן משה במנהיגות ספק להטיל לעם לגרום שהצליחה ועדתו קורח? של
שניתנו השונים העונשים את לעצר והצליח העם, בעד התפלל משה בהם אחרים לחטאים בניגוד
והמרגלים העגל בחטא העם את להעניש רצה שה' העונשים את או, המגיפה את או השריפה לעם, שלכאורה בנימוק מנחתם את יקבל לא שה' מתפלל משה קורח עדת על כאן העדה, לכל כאן וגם י אתִּ נָשָ ם הֶ מֵ ד חָ אֶ ר חֲמו ם; ֹלא תָ נְחָ מִּ ל אֶ פֶן ה׳ַאלּתֵ ל אֶ ר אמֶ וַי ד, א מְ ה לְמׁשֶ ר "וַיִּחַ קשור לא, נראה
"ַאף שהרי נכשלה משה שמנהיגות קורח עדת של הטענה כנגד לכאורה ם." הֶ מֵ ד תַאחַ אֶ י תִּ ע הֲרֵ ְוֹלא שהם לכך הוכחה מהווה זה וכשלון ם" וָכָרֶ ה דֶ שָ נַחֲלַת לָנּו ן וַּתִּּתֶ נּו, תָ יא הֲבִּ בַׁש לָבּודְ חָ ת זָבַ ץ רֶ אֶ ל אֶ ֹלא
משה בתפילת בקשה לבא צריכה היתה ם, למנהיגי אותם מינה ה' ולא ה' קהל על שהשתררו אלו משה מדוע פיה. את האדמה פתיחת ע״י בהמשך יוכח שבאמת כפי בהם, האלוקית בבחירה להוכחה
בהנהגתו הנאה טובות נטילת ואי כפיים נקיון ישרות, על טוען אלא גלויה בצורה מה' זאת מבקש? לא
בהם ונוהג ישראל עם על משתרר שהוא משה על לטעון קשה שהיה העובדה לאור מתחזקת השאלה האדם מכל מאד ענו משה "והאיש משה על מעידה התורה שהרי אונקלוס) שתרגם (כפי בהתנשאות
האדמה פני על?"אשר
על שכינתו את משרה ה' שבהם פעמים ישנם ה' שבהנהגת ראה רבינו שמשה מסביר סופר החתם
אמוני יסוד ישראל עם את או, אותם ללמד כדי השכינה להשראת הראויה במדרגה שאינם אנשים ישמע "בעבור ישראל לכל סיני הר במעמד שהיתה פעמית והחד המיוחדת השכינה השראת את למשל המיוחדת נבואתו מדרגתו על ללמדם כדי ואהרון למרים וכן לעולם" יאמינו בך וגם עמך בדברי העם
שהוא כדי ובנוסף נביא, להם קם א של פה פתחון יהיה לא שלגויים כדי בלעם על ולהבדיל משה, של ההבדל את לברר כדי ועדתו קורח על שכינתו את ישרה שה' משה חשש כאן גם ישראל. עם את יברך
משה מדרגת לבין. בינם
לקיחת א. תכונות: בשתי ניכרת שמים לשם שאינה הנהגה. צורך אין שכאן ה' כלפי טוען משה
לעמדת להגיע כדי לגדולה להגיע ניסיון ב. להנהגה. להגיע מנסה אדם כך ולשם אישיות, הנאה טובות
יחשוד שמישהו חשש אין בוודאי שאצלו ה' כלפי טוען רבינו משה באויביו להנקם כדי והשפעה. כוח הרעה לא הוא ובנוסף כלל הנאה טובת לקח לא הוא שהרי, אלו מניעים משני באחת נגוע שהוא בו
קורח עדת על שכינה צורך. להשרות אין ולכן ישראל מעם אחד לאף
בוחרים הצדיק על המתנגדים איך "לראות מפשיסחא האדמו״ר בשם מביא תר״מ) (שנת אמת השפת
ביותר אצלו המתוקנת במידה דווקא עליו "לדבר חמור מהם לקח לא שהוא לומר בחר רבינו משה
טענתם היתה שזו! ! מכיוון
וניכר משה של ענוותנותו על מעידה התורה ור כאמ שהרי מובנים לא האלו הדברים ראשון במבט כך על להתלונן דווקא אפשר ואיך לעצמו וכבוד גדולה מחפש הוא! ? שאין
"הפוסל- העולם על שלו ההסתכלות צורת פי על חברו את דן אדם שכל מבאר מפשיסחא האדמו״ר
ביטוי לידי באה ש העדה כל על ואהרון משה התנשאות על התלוננו ועדתו קורח כאשר פוסל" במומו
להנהיג מתכננים הם כיצד ההנהגה, את רואים עצמם הם כיצד התברר לעצמם הנאה טובות, בלקיחת רבינו משה את ולהחליף להדיח שיצליחו במקרה ישראל עם. את
ישראל עם טובת את רק המחפשים ואהרון, משה את להחליף שרוצה ההנהגה שזו מתברר, כאשר
אלא המרכז לא הם ובאהרון בו הבחירה ועל משה הנהגת על ענייניות שנראות הטענות שגם מתברר הנהגתו בין ההבדל שיחשוף רוצה בתפילתו משה קורח את למנות כדי העם לב את למשוך נועדו. רק שררה להשיג דרך בשלטון שרואה ההנהגה לבין והישרה. הנקיה עיניו לנגד שם שתמיד רבינו, משה
להשוות אפשרות שתווצר מחשש ומנחתם תפילתם את לדחות ש ביק הפעם גם ישראל, טובת את השראת גם כך לשם אישיות, למטרות כלי בשלטון הרואה אלטנרנטיווית להנהגה משה הנהגת את
השונים המנהיגים בין השוואה של רושם ליצור עלול זה אמוני יסוד לימוד לצורך פעמית חד. שכינה
הנבואה ולמדרגת כמנהיג בו האלוקי לבחירה הבסיס הם נו רבי משה של וישרותו המיוחדות מידותיו לדורות הוא קורח עדת מול בבירור הצורך לו. שניתנה. המיוחדת משה בין החדה ההבדלה מתוך
יַד- בְ ה' בֶר דִּ ר כַאֲׁשֶ, תו כַעֲדָ וְ ח רַ כְק יֶה "וְֹלא-יִּהְ ישראל עם קורח עדת לבין ואהרון ישראל עם." לו ה מׁשֶ
ואהרון במשה האלוקית בבחירה הדורות ב. כל יאמין
****
4 הראשונה. המגיפה
ועדתו קורח ובליעת האדמה פי פתיחת הוא ועדתו קורח ממחלוקת לדורות שנזכר, האירוע ידי על
שנ הדברים מעשרת אחד חז״ל פי (על ברא שה' המיוחדת הבריאה השמשות בין שבת בערב )ו ברא
נענשו שגם זוכרים רבים רבינו משה הנהגת על מחלוקתו על קורח את, והעניש וחמישים מאתים
בשריפה. הקטורת מקטירי העדה מנשיאי
נענש ישראל עם שגם שוכחים לפעמים. ה עם את המיתם "אתם תלונתם אחרי הפרשה "'בהמשך
כבר אבל את לכלות רצה ה' הפרשה ת בתחיל גורפת בצורה העם כל ורק תפיל עזרו ואהרון משה ת ו
ל- אֶ וְ ה ל-מׁשֶ אֶ ה' בֵר "וַיְדַ ה' אף חרון את להעביר ם תָ א וַאֲכַלֶה את, ז הַ ה עֵדָ הָ מִּּתוְך לּו דְ בָ הִּ ר. לֵאמ ן ַאהֲר
לְכָל- ת רּוח הָ י אֱֹלהֵ ל אֵ רּו אמְ וַי ם נֵיהֶ ל-פְ עַ לּו וַיִּפְ גַע. כְרָ א הָ ר שָ ִּבָ כָל- ל עַ וְ א יֶחֱטָ ד חָ אֶ יׁש ף צ קְ הּתִּ עֵדָ ". הָ ישראל עם את לכלות ה' של אמינא ההווא מובנת לא שאחרת בסדר היה לא ישראל שעם וודאי
אחד. ברגע
לברר צריך ולכן חטא היה מה עזר במה חטא הוא ואם העם? של ו ואהרן משה אמירת ה איש שרק
ישראל שעם שוודאי מסביר הרמב״ן חטא? אחד הוא שמשה ברור לו והיה למשה האמין בתחילה עבודת את ישיב ה' באמת אולי לראות בא העם להתאסף, לכולם קרא קורח כאשר אבל ה', שליח
קורח טענת כפי לבכורים, , המקדש כליה לחייבם ה' רצה זה הרהור על רבו אחרי המהרהר "כל שהרי
במעשה ולא בהרהור רק היה שהחטא, ה הי ואהרן משה של הזכות לימוד השכינה". אחרי כמהרהר העונש את לקבל שצריך זה הוא רק ולכן במעשה שחטא זה הוא קורח. ורק
שנראה נס לאחר דווקא באדמה, ועדתו קורח בליעת לאחר השניה, בפעם הועיל לא זה סנגוריה לימוד
שקרה מה מכל הפוכה שנראת בתלונה בא ישראל עם משמעית, וחד ברורה אלוקית כהתערבות
ת- אֶ ם הֲמִּּתֶ ם אַּתֶ ר: לֵאמ ן ל-ַאהֲר עַ וְ ה ל-מׁשֶ עַ ת חֳרָ מָ מִּ ל אֵ רָ נֵי-יִּשְ בְ ת כָל-עֲדַ "וַיִֹּּלנּו כאן ובאמת ה'" ם עַ רק שנעצרת מגפה מתחילה מיד ולכן צופה. היה רק ישראל שעם ולומר סנגוריה ללמד אפשר אי כבר
בזמן הקטורת. בעזרת העם על מכפר שאהרן אחרי מתים14, 700 הזה הקצר עונש מישראל. אנשים
ומשמעותי חמור חטא על מעיד חמור כך. כל
כך כל שנראת לאמירה הבסיס להיות יכול מה מהמציאות? הפוכה כך כל תלונה להבין אפשר איך
? תלושה
הרמב״ן גרמו ואהרן שמשה אלא באדמה ועדתו קורח בליעת על היתה לא ישראל עם שטענת מסביר
של למותם וחמישים מתאים הקטורת, מקטרי ואהרן ממשה הגיעה הקטורת להקטרת היוזמה שהרי הקטרת עונש מראש, ברורות היו התוצאות שהרי מסוכן, פחות אחר מבחן לעשות יכולים היו והם
מיתה הוא ולמקומה לזמנה חוץ קטורת ואביהו נדב של )(כעונשם עשות ל אמרו לא שהם במיוחד. לישראל אמר לא והוא הזאת, הקטורת להקריב למשה אמר לא השם "כי ה' של בשמו הזה המבחן את ומופת אות לתת יכולין והיו העם, בה מתו אשר הזאת העצה נתנו מעצמם כן אם כן, לעשות ה' בשם
בזולתו או במטה. אחר "
שגרמה זו והיא ואהרן שה מ לתפילת נענה שה' סבר ישראל שעם דומה בדרך מסביר עזרא האבן גם
הנשיאים את שורף היה לא ה' תפילתם ובלעדי העדה נשיאי. לשרפת
הם אם גם ישראל. אמירת על תמיהה נשארת עזרא ואבן הרמב״ן של ההסברים לאחר גם לכאורה את וקיבל אותם גיבה ה' הרי ואהרן, משה של יוזמה היו הקטורת במחתות המבחן שצורת חשבו
והראה תפילתם ב ולא ואהרן במשה בחר שהוא הזה במבחן לכולם וחמישים מאתים העדה! נשיאי
ב בחירתו את מראה ה' להתחזק. צריכה רק ואהרן משה בבחירת האמונה א״כ ואהרון משה גם
מהם שמגיעים! ביוזמות
רבות פעמים ישראל עם של זו תלונה דרך מאוד חשוב יסוד אותנו מלמד מלובלין הכהן צדוק. ר'
מכך אין אבל בדרכו. תומך שה' סימן זה מצליחה דרכו שאם חושב והוא מצליחה שדרכו רואה אדם באמת ישרה לא דרכו ואם ראיה, לילך- רוצה שאדם "בדרך חז״ל אמרו זה על המבחן אותו "מוליכים.
ה רצון פי על באמת הם מעשיו האם אמיתית, היא זו דרך באמת האם להיות.'צריך
חז״ל (לפי ישראל עם על בצורת מדעתו גוזר הנביא אליהו זה. לעיקרון דוגמאות י שת מביא צדוק ר' והרי אחאב לו אמר ע״ז, עובדים שהם אליהו של תוכחתו כנגד קשות מילים אמר שאחאב אחרי וא״כ מתקיימות לא מטר" יהיה ולא השמים את "ועצר שמוע אם ב״והיה כתב רבינו שמשה הקללות
לא זו שגזרה ולמרות דברי") לפי אם כי מטר ואל טל "אל גזר אליהו מיד לנו, ש הע״ז על כועס לא ה' בין בויכוח גם וכך אותו. פרנס ה' ושם כרית בנחל ולהסתתר ללכת לו אמר ה', ה' ציווי פי על היתה אליעזר רבי של והמופתים הראיות כל את דחו חכמים עכנאי" של "תנורו בסוגיה וחכמים אליעזר, רבי
מפנ לא שהסיי אלא משמים, נעשים שהם האמינו שלא י אליעזר שרבי כך בעקבות היתה דשמיא תא ע
משמיים לו סייעו ולכן הזאת בדרך. בחר
אבל ביקשו, הם שכך מכיוון רק היא ואהרן למשה שהיתה דשמיא שהסייעתא טען ישראל עם כאן גם
הכפירה המשך יש זו בטענה ש משום במגיפה נענש ישראל עם האמיתי. ה' רצון שזה ראיה בכך אין
משה בבחירת קורח. של
את שהרגה קטורת אותה ידי על דווקא הוא למגפה התיקון וחמישים המאתים העדה. נשיאי שכל ישראל עם את שמלמדות אלו הן הקטורת ע״י דווקא והפסקתה המגיפה של הקשות התוצאות
המחלוקת מתחילת ואהרן משה מעשה ה דבר.'י פ על הכל אלא מיוזמתם אינם
שבכל כדי נועד עולם לדורות למזבח ציפוי אותם ולרקוע האנשים מחתות את לקחת למשה ה' ציווי
. . וְֹלא- ל, אֵ רָ יִּשְ נֵי לִּבְ ן "זִּכָרו הדורות יַד בְ בֶר׳ה דִּ ר כַאֲׁשֶ, תו וְכַעֲדָ ח רַ כְק יֶה יִּהְ להאמין חובה יש " לו ה מׁשֶ
של בקשתם או מרצונם תוצאה רק נגרמו ולא מוחלטת ה' ירת בח הם מעשיו ובכל במשה שהבחירה אמת ותורתו אמת "משה ואהרן. ."משה
****
5 ועדתו כקורח היום) (גם יהיה ולא.
דתן קורח את ובלעה פיה את פתחה האדמה משמעית, חד היתה ועדתו קורח במחלוקת ההכרעה
מאתים את ושרפה אש יצאה ובנוסף משפחותיהם ובני ואבירם וחמישים מקטירי העדה נשיאי את מצווה ה' אבל לדורות, הלקח את ילמד ישראל עם כזאת ברורה הכרעה אחרי לכאורה הקטורת. למזבח ציפוי פחים ריקועי אותם ולעשות הנחושת מחתות את לקחת אהרון בן אלעזר אל לומר משה
ר אֲׁשֶ ן עַ לְמַ ל, אֵ רָ יִּשְ נֵי לִּבְ ן ו "זִּכָר לדורות המטרה את מנמקת התורה ישראל". לבני "אות שיהיו כדי
וְֹלא- ה'; נֵי לִּפְ ת, רֶ ט קְ יר טִּ קְ לְהַ הּוא ן עַאהֲר זֶרַ מִּ רֹלא אֲׁשֶ זָר יׁש אִּ ב רַ ֹלא-יִּקְ ר כַאֲׁשֶ תו כַעֲדָ וְ ח רַ כְק יֶה יִּהְ
יַד- בְ ה' בֶר דִּ לו ה מׁשֶ ".
שהם והזכרון המחתות יקועי מר שכתוצאה הבטחה או ועדתו כקורח להיות איסור כאן יש האם מחלוקת עוד תהיה לא? מעוררים
אל וילך משה "'ויקם במחלוקת להחזיק איסור זה מפסוק לומדת ק״י) (דף סנהדרין במסכת הגמרא
בלאו עובר במחלוקת המחזיק כל רב דאמר במחלוקת, מחזיקין שאין מכאן ר״ל אמר ואבירם 'דתן וכעד כקרח יהיה "ולא יז) (במדבר שנאמר לו משה "ביד הכא כתיב ליצטרע ראוי אמר אשי רב "", תו בחיקך ידך נא הבא עוד לו ה' 'ויאמר ד) (שמות התם."'וכתיב
מ״ב עשה ובמצוות המצוות לספר בשורשים כותב הרמב״ם רב. דברי במשמעות חלקו הראשונים
תתגוד "לא מהאיסור חלק והוא ואסמכתא דרש רק אלא עצמו בפני איסור כאן שאין דו- תעשו לא
יצטרע אלא נענשו ועדתו שקורח כמו יענש לא הכהונה על שיחלוק ומי אגודות". אגודות
ומוסיף הכהונה על לחלוק איסור כאן שיש במפורש כותב המצוות ספר על בהגהותיו הרמב״ן לעומתו
ות בשאילת הגאונים כבר כתבו גם וכך ל'), תעשה לא (מצוות מהתורה הלאווים לרשימת זה איסור
דבריו- (בתרגום גאון אחאי דרב במחלוקת עומדים שכאשר מחלוקת, לעשות ישראל לבית להם אסור
להלכה זאת פסקו והרא״ש הרי״ף וכן גדולות הלכות ובעל זה) את זה לשנוא. יבואו
לקורח שהצטרפו האנשים את מכנים חז״ל ובעקבותיה התורה זה? איסור של המשמעות מה
פרוש על חולק גַע" כְרָ ם תָ א וַאֲכַלֶה את ז הַ ה עֵדָ הָ מִּּתוְך לּו דְ בָ "הִּ ה' ציווי על ו בפרוש הרמב״ן כ״עדתו". על3 לכנות אפשר אי שהרי ואבירם דתן קורח, על רק שמדובר חננאל רבינו ולכן "עדה", אנשים
ה מש כנגד אותם ולהקהיל ספק בליבם להכניס הצליח שקורח ישראל לכל שהכוונה מסביר הרמב״ן
כרגע לכלות רצה ה' ואותם לבכוריהם, העבודה תחזור אולי לראות כדי. ואהרון התפלל שמשה ומה
כָל- ל עַ וְ א, יֶחֱטָ ד חָ אֶ יׁש אִּ "הָ אשמת את מעבירים שהם ישראל מנהיגי של דרכם הוא כך ף" צ קְ הּתִּ עֵדָ הָ
לחטוא לעם שגרם זה שהוא היחיד על העם. כלל
בא אלו בדורות הפירוד המלך, דוד של ודורו השופטים דור על לה גדו האשמה מכאן לומד הרמב״ן את לבנות דרש ולא הקורבנות את הקריב ובה פרטית במה לעצמו הקים אחד שכל בכך ביטוי לידי
ה לעבודת ישראל עם כל של אחד מרכזי כמקום המקדש.'בית השופטים תקופת את איפיין זה חטא
ואת שבטו את הנהיג שופט וכל בתחומו שגרו הכנענים מול לבד התמודד לעצמו, חי שבט כל בהם המנהיגים גם דבורה). בשירת (כמתואר לעזרתו יבואו אחרים ששבטים בלי בסביבתו השבטים הנביא שמואל מלבד אליהם, יגיע שרוצה מי שכל ואמרו בביתם נשארו בלבד, שיבטיים היו הרוחניים
ישראל ערי בכל והסתובב השינוי את, שהתחיל העם אחדות של התחושה את שאיפשר זה הוא
העם כל על אחד מלך מינוי לבקשת. שהובילה
את למנות דוד את ה' הסית שבעקבותיו החטא הוא אלו בדורות והפירוד שהמחלוקת אומר הרמב״ן ובכך עצמו על האחריות את לקח המלך דוד שם גם הדבר. מגפת של הקשה לעונש וגרם ישראל, עם
העם כל המגפה. מעל את עצר
המרכז ואת העם את לפורר איסור אלא בדעות לחלוק איסור לא הוא ועדתו, כקורח להיות, האיסור
שלו המאחד. הרוחני בעצם היא קדושים" כולם העדה "כל אהרון כהונת על ועדתו קורח טענת שורש
אחד כל לא א העם. כל את ומחבר המקשר אחד שורש על המעיד לעם אחד במרכז צורך שאין אמירה
לה מתקרב כך ידי ועל בעצמו הקטורת את ומקריב לעצמו.'חי
המקדש בבית המזבח על המחתות בריקוע דווקא היא זו תפיסה של התיקון מדוע מובן זה פי. על באחדות שפקפקו אלו אותם של המחתות את למקדש בכניסתו רואה ה' את לעבוד שמגיע מי כל
נשמתו דרך רק ישראל, עם לאחדות המהותי קישורו מתוך נובע ה' ל א שחיבורו מבין ה' עובד ישראל. ה אל להתקרב יכול הוא.'הישראלית
ל- אֶ פֶן "ַאל-ּתֵ לה' התפלל רבינו שמשה חז״ל בשם מביא רש״י לבקשה הצורך מה ולכאורה ם" תָ נְחָ מִּ
תנחומא מדרש בשם רש״י מביא זו? יקובל לא חלקם אף ציבור, בתמידי חלק להם שיש אני "יודע האחדות את מסמל התמיד שקורבן זצ״ל נריה הרב והסביר תאכלנו" ולא האש תניחנו לרצון, לפניך
ועדתו שקורח משה ביקש, ולכן זו קודש בעבודת והעני העשיר בין הבדל אין הציבור, של, המלאה
זה ציבור קורבן מתוך יפלטו יש. ראל, בעם האחדות שלילת את שהובילו
אחד שלכל השותפים קורבן אינו תמיד קורבן והרי חרל״פ הרב קושיית את ומביא מוסיף נריה הרב קורבן הוא אלא ועדתו, קורח של חלקם את תשרוף לא שהאש לומר ואפשר בו חלק יש ישראל מעם
לבקשת הנימוק מובא רש״י, רי לדב הבסיס שהוא תנחומא, שבמדרש חרל״פ הרב דייק ולכן ציבור!
ישראל מכלל פרישה היא ישראל מאחדות קורח עדת של הפרישה מבניך", ופרשו, הואיל רבינו משה " יתקבל לא הפרטי שחלקם מבקש משה וממילא הציבור מקורבן חלק הם אין. ולכן
ללות בכ פגמו שהם "מאחר משמואל" "השם מסוכוצ׳וב מהאדמו״ר נריה הרב מביא דומים דברים חזר ישראל, מכלל נדחים ממילא הם כן ועל הטומאה), (כתרי דמסאבותא בכתרי ונדבקו ישראל
תחלנו ולא האש "תניחנו כן על שותף, כחלק."חלקם
מהות יש האם להסתפק ישראל עם כל את ומובילים ישראל אחדות על המערערים הציבור מנהיגי
אמיתית בעם אינטרס ורק העמים ככל עם ואנחנו העם חלקי בין מהותי חיבור שאין או ישראל
כלכלי- אחר מקום בכל גם מקומו את למצוא יכול אחד כל ובאמת יחד, אותנו מחבר זמני חברתי
ישראל בעם מהציבור להדחות עלולים הם ולכן ישראל, בכלל פוגעים הם. בעולם,
מלמד ועדתו כקורח להיות לא האיסור לשמור בדעות, מחלוקת ישנה כאשר גם חשוב, כמה עד אותנו ולכן אחד מגזע יוצאים שונים ענפים שגם בכך להכיר אחד, כעם ישראל עם של המהותי החיבור על
לקב״ה מתקרבים ישראל כל שדרכם אחד גדול וכהן אחד מקדש שיהיה עליונה חשיבות. ישנה
****
6 למי נותן מי? .
האלוקית הבחירה על הבירור לאחר פרשתנו, סיום עוסק לוי, בשבט הרגילה התפיסה כהונה. מתנות ב להם שאין מכיוון המקדש בבית את שמשרתים בכהנים לתמוך צריכים שאנו היא כהונה מתנות של
גם42 להתפרנס. דרך להם אין ולכן בארץ ונחלה חלק ו6 לויה ערי אינם לוי לשבט שניתנו מקלט ערי
חקלאיים שטחים עם בראיה להם. ולעזור לתמוך שראוי וודאי ולכן בכבוד פרנסה שמאפשרים מסביב היא ודאי זו גישה הנזקק. עם חסד הוא ושורשם לעניים מתנות לנתינת דומה כהונה מתנות נתינת זו
י" פרק דברים בספר הכתוב על ומבוססת נכונה יא צִּ נִּים, ּתו צֵהׁשָֹלׁשׁשָ קְ "מִּ מעשרות ביעור במצוות ד
ין- אֵ כִּי לֵוִּי הַ א ּובָ יָך. רֶ עָ בִּׁשְ נַחְּתָ הִּ וְ וא, הִּ הַ נָה שָ בַ בּוָאתְָך רּתְ שַ עְ ֶתא-כָל-מַ גֵר וְהַ מְָך עִּ נַחֲלָה וְ לֶק חֵ לו
כָל- בְ יָך אֱֹלהֶ ה' כְָך רֶ יְבָ ן עַ לְמַ בֵעּו וְשָ וְָאכְלּו יָך, רֶ עָ בִּׁשְ ר אֲׁשֶ נָה וְהַָאלְמָ ם יָתו הַ וְ ה עֲשֶ רּתַ אֲׁשֶ ה". יָדְָך עֲשֵ מַ
שאנחנו כיוונית חד לתחושה להגיע עלולים אנחנו כהונה למתנות זו בגישה רק מסתפקים אם אבל ההצלחה של המבט כל לנתינתנו, שזקוקים אלו הם ורק וללוי לכהן שנותנים ואלו הממון בעלי "ומה שני מעשר מסכת על איה עין בפרושו קוק הרב וכדברי כסף, יותר יש למי נמדדת במציאות משגת שידו הנוצצת המתכת כמדת רק נמדדים האדם והצלחת אושר שכל החושב האיש הוא אומלל מה לו שאין לחשוב עלול הוא לשני, הנותן שהוא נפשי במצב נמצא אחד כאשר ידו." תחת לצבור
מהשני לקבל כדי ומעשרות תרומות הפרשת על ברכה תקנו זאת למנוע שכדי הרב שם ומסביר כספית תמיכה רק אינה שלו הנתינה ה', ועבודת התורה מעמידי ידי את מחזק שהוא יבין שהאדם זווית אינו שהכסף להבנה באישיותו מהפך עובר האדם במציאות. הרוחני הצד חיזוק אלא בנזקקים
כך ומתוך לקודש מחובר האדם כמה עד הוא להצלחה המדד אלא בחיים להצלחה היחידה הראיה והלוי מהכהן לקבל יכול הוא הרבה כמה יבין גם. הוא
ס" דף ברכות במסכת הגמ' תרומות לפרשת סוטה פרשת נסמכה למה יוחנן: רבי "אמר דורשת ג
אשתו ידי על לכהן. רך נצ סוף לכהן, נותנן ואינו ומעשרות תרומות לו שיש כל לך, לומר ומעשרות? שהקשר קוק הרב ומסביר אשתו" תשטה כי איש איש ליה וסמיך יהיו לו קדשיו את ואיש שנאמר:
איש את מוסרית מרומם הוא ומעשרות תרומות נתינת ע״י הרוח איש לבין המעשה איש בין שנוצר שיעורים עברת בה מסתכם לא לישראל" ותורתך ליעקב משפטיך "יורו לוי שבט של תפקידו המעשה.
העם לתיקון שגורם זה הוא הלוי עם חי וקשר מפגש. אלא רוח אנשי עם ומקשר ממפגש שנמנע מי
הכהן את לחפש אותו תאלץ שהמציאות למצב עד גשמיות בתאוות ולהתמלא מוסרית להדרדר. עלול
הציבורי- בהיבט גם מכך ויותר האישי בהיבט נכון שהדבר הרב כותב, לאומי מציאות ה של התוצאה שאנשי ירגישו מכך וכתוצאה וביצרים בתאוות התמלאות תהיה הקודש מאנשי מתרחק שהעם שפלות ועוד הדרדרות לעוד יוביל שזה כמובן אותם, ויבזו אותם ישנאו גם ולכן מיותרים הם הקודש
החזרת את ידרשו הם לקדושה ורצון קשר בהם שנשאר אנשים אותם הזה הנמוך במצב. מוסרית
כל את לתקן כיצד להדרכה בבקשה החכמים ולתלמידי לכהנים שיבאו אלו והם והרוח, המוסר אנשי ביושר ההולך ישראל עם של לטבעו שנחזור כדי הקודש את המבזים הפריצות והרגלי הנפילות
הקדושה הוא שמרכזם חיים מתוך. ובצניעות
שמחברים ככאלו הכהונה אנשי את שרואות אחרות בדתות גישות ישנם עם הפשוטים האנשים את
פרקי בתחילת קוק הרב האלוהים. התחיה אורות אורות )(בספר ביהדות הכהונה שתפקיד מסביר
לאלוהים יותר קרוב להיות עצמו האדם את לרומם הכהונה שונה. תפקיד, הוא ראיה מתוך דווקא
קודש, אנשי שיש האנושות בתוך ומדרגות מעלות שיש בכך להכיר מגיע, האדם יכול הוא כך וך ומת
. נמוכים וכוחות עליונים כוחות בהם שיש נפשו כוחות על גם להסיק התיקון תחילת הוא זה המבט
כוחותיו את שירוממו אלו והם והטהורים העליונים כוחותיו מתוך ה' את לעבוד האדם על. המוסרי. החומריים
ומתוך ה' לעבודת ונה הנכ הגישה את מהכהן מקבל מישראל האדם לכהן הכהונה מתנות בניתנת
בספר בחכמה, גם העליונים כוחותיו את ימצא כולו העם זו גישה מלא יהיה כך ומתוך ובשירה ת ו החסיד "הכהן התחיה באורות קוק הרב וכדברי המעשה. חיי את גם וידריכו שיובילו עליונים ערכים
העליונה והרגשתו עתו ד סמך ועל באמת, האלהים את יודע הוא עליונה, ודעה חסד המלא העליוני, נסמך הוא שבבניו. העליונים עם העם את מאחד השלם החיים שזרם בעתים כולו, העם הוא נסמך כוללת ובהכרה בהירה בהרגשה כללי, בכח לו המתבררת ברורה באמונה שיחם, את ומאזין בחילם אז
בגדלם, ומתגאה גדוליו אל מתיחש הוא ושירה, ספרות חכמה, של פתוח כדי עד לפעמים המתנשאת ומלא והמדינית, החברתית החמרית, לעבודתו חיל ומתמלא בקדושתם, ומתקדש בברכתם מתברך
עמו אמן שאלהי ברור הוא יודע דרכו, את הוא הולך ואומץ ". עוז
רק העליון, הצד עם רק נשארנו וללוי לכהן והמעשרות התרומות את בפועל נותנים אנו שאין בימינו
אלו אנשים וזכירת המציאות, על קדושה של מבט מתוך החיים קודש אנשי ם בע שיש הזכירה עם כוחות בנו שיש בידיעה ומעשינו חיינו כל את לרומם השאיפה את לחיינו להכניס לנו שמאפשרת היא
וקדושים. עליונים
****
נשלח על ידי: אסף רונס
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה