**בהעלותך – "והעם לא נסע עד האסף מרים"**
המשנה בסוטה (ט, ט) מגלה את שכרה של מרים: "וכן לענין הטובה, מרים **המתינה למשה שעה אחת, ** שנאמר: ׳ותתצב אחותו מרחוק׳, **לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר**״.
**האם מרים חיפשה כבוד? **
דברי המשנה מעוררים כמה שאלות. ראשית, **מה החידוש הגדול במעשה זה** עד שהיה צורך להבליט את שכרו? לכאורה, אנשים רבים היו עושים מעשה דומה עבור אחיהם או בני משפחתם. **לאורך הדורות שמענו על מעשי מסירות נפש מופלאים** בהרבה. אם כן, מדוע המתנתה של מרים זכתה להדגשה מיוחדת?
**ועוד קשה על עצם השכר. ** **וכי זהו השכר שמרים הייתה מבקשת לעצמה** - שכל עם ישראל ימתין לה? שכר כזה נראה **מתאים למי שמחפש כבוד** והכרה ציבורית, ולא למרים הנביאה, שפעלה בצניעות גמורה. הרי כאשר עמדה על משמרתה ליד היאור לא ביקשה פרסום או הערכה. אדרבה, לאחר שנענשה בצרעת על דיבורה במשה, **מסתבר יותר שהייתה מעדיפה להצניע את הדבר** ככל האפשר, ולא שכל העם יעמוד וימתין לה, וסיבת העיכוב תתפרסם לכולם!
יתרה מזו, **מדוע לא קיבלה שכר אחר** - שכר בעל משמעות פנימית יותר, **כגון בנים צדיקים** או טובה אישית אחרת? ובכלל, הרי לימדונו חז״ל ש״שכר מצווה בהאי עלמא ליכא״, והשכר העיקרי על המצוות שמור לעולם הבא?
**הזכות להציל אינה יוצרת בעלות**
נראה שיש כאן מסר עמוק הנוגע לשורש חטאה של מרים. מרים הייתה **שותפה מרכזית בהצלתו ובהופעתו של משה** בעולם. היא שכנעה את אביה עמרם לשוב לאמה יוכבד, ובכך אפשרה את לידתו של משה. לאחר מכן עמדה על שפת היאור, עקבה אחר התיבה ודאגה להצלתו. אפשר שאדם שעשה כל כך הרבה למען זולתו **עלול לפתח, אפילו בתת-מודע, תחושה מסוימת של בעלות עליו. **
תחושה זו קיימת לעיתים גם במערכות יחסים אחרות. **הורה עלול לחשוב** שמכיוון שהוא גידל את ילדיו, השקיע בהם ודאג להם, יש לו זכות להתערב בכל תחום בחייהם. **אדם המפרנס את משפחתו** עלול להרגיש שמעמדו מקנה לו זכויות יתר ו׳בעלות׳ כלפי אשתו ובני ביתו. המכנה המשותף לכל המקרים הללו הוא המעבר מן ה׳זכות׳ אל תחושת הבעלות.
ייתכן שמרים, מתוך גודל חלקה בהצלת משה ובבנייתו כמנהיג ישראל, **חשה שיש לה מעמד מיוחד כלפיו, ומכוחו הרשתה לעצמה לבקר את הנהגתו** ולדבר עליו. לכן בא הקב״ה ומציב גבול ברור: העובדה שעשית למען אדם טובה עצומה אינה מעניקה לך בעלות עליו! אכן, מעשייך גדולים ונשגבים, ועל כל אחד מהם תקבלי שכר מלא, אולם **שום זכות, גדולה ככל שתהיה, אינה מתירה לעבור על רצון ה׳. **
**שכר על החסד, עונש על הדיבור**
לפי זה מובן מדוע דווקא זה היה השכר שניתן למרים. אין הכוונה שזהו השכר העיקרי על המצווה הגדולה שעשתה, שהרי שכר המצוות שמור לעולם הבא, וגם אין הכוונה להעניק לה כבוד והערצה. מטרת השכר הייתה ללמד עיקרון.
כאשר כל עם ישראל המתין למרים שבעה ימים, **התברר לעין כל שהקב״ה אינו מקפח שכרו** של שום אדם. גם מעשה קטן שנעשה לפני עשרות שנים - שעה אחת שבה עמדה אחות צעירה ושמרה על אחיה התינוק, אינו נשכח. הקב״ה זוכר ומשלם שכר על כל מעשה טוב.
אך **יחד עם זאת, אותו מעשה עצמו מלמד את הגבול. ** העובדה שמרים זכתה לשכר כה גדול על חסדה עם משה אינה מעניקה לה בעלות עליו ואינה מתירה לה לדבר עליו שלא כראוי. השכר והעונש מופיעים כאן זה לצד זה כדי ללמד ששני הדברים אמת: הזכות קיימת, והקב״ה משלם עליה שכר; אולם **הזכות אינה הופכת לבעלות, ** ואינה מתירה לאדם לחרוג מגבולות התורה.
**הזכות להיטיב, לא הזכות לשלוט**
זהו יסוד חשוב בעבודת ה׳: אדם יכול לעשות למען הזולת טובות עצומות, להקדיש מזמנו, מכוחותיו ומחייו, אך עליו לזכור תמיד שהחסד שגמל אינו קונה לו בעלות על האדם האחר. על המצווה יקבל שכר, אך המצווה עצמה אינה מעניקה היתר לעשות את מה שאסור.
נשלח על ידי: קרן מגן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה