בס״ד כ''ד סיון ה׳תשפ״א
פרשת שלח – מין הבגד הכשר לציצית
1. מנחות לט ב
איבעיא להו של פשתן מהו שיפטרו בשל צמר צמר בשל פשתים הוא דפטר דכיון דתכלת פטרה לבן נמי פטר אבל פשתים בצמר לא או דלמא כיון דכתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו גדילים תעשה לך לא שנא צמר בפשתים ולא שנא פשתים בצמר ת״ש דאמר רחבה אמר רב יהודה חוטי צמר פוטרין בשל פשתן ושל פשתן פוטרין בשל צמר חוטי צמר ופשתים פוטרין בכל מקום ואפילו בשיראין ופליגא דרב נחמן דאמר רב נחמן השיראין פטורין מן הציצית איתיביה רבא לרב נחמן השיראין והכלך והסריקין כולן חייבין בציצית מדרבנן אי הכי אימא סיפא וכולן צמר ופשתים פוטרין בהן אי אמרת בשלמא דאורייתא היינו דמישתרו בהו כלאים אלא אי אמרת דרבנן היכי מישתרי בהו כלאים אימא או צמר או פשתים הכי נמי מסתברא דקתני סיפא הן במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין אי אמרת בשלמא דרבנן היינו דמיפטרו במינן אלא אי אמרת דאורייתא צמר ופשתים הוא דפטר אי משום הא לא איריא כדרבא דרבא רמי כתיב הכנף מין כנף וכתיב צמר ופשתים הא כיצד צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן שאר מינין במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין ורב נחמן כדתנא דבי רבי ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהן צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים אמר אביי והאי תנא דבי רבי ישמעאל מפקא מאידך תנא דבי רבי ישמעאל דתנא דבי ר' ישמעאל בגד אין לי אלא בגד צמר מנין לרבות צמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עזים והכלך והסריקין והשיראין מנין ת״ל או בגד.
2. רמב״ם פ״ג מהל' ציצית הל' ב
אבל טלית של שאר מינין כגון בגדי משי ובגדי צמר גפן ובגדי צמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עזים וכיוצא בהן אין חייבין במצות ציצית אלא מדברי חכמים כדי להזהר במצות ציצית.
3. אגרות משה או״ח ב סי' א
אך שאולי יש לומר דחכמים חייבו בכל בגדים משום שאפשר אין הטעם שלא יטעו להשוות הבגדים ואם יפטרו בשאר מינים יפטרו גם בצמר ופשתים אלא משום דלאו כל אדם יכול להיות לו בגד מצמר ופשתים וישארו בלא מצות ציצית שחביבה מאד משום שראיה מביאה לידי זכירה וזכירה מביאה לידי עשיה כדאיתא בדף מ״ג /מנחות/ לכן תיקנו שיתחייב בציצית גם בכל בגדים וכדמשמע קצת כן בלשון הרמב״ם בפ״ג מציצית ה״ב שכתב אבל טלית של שאר מינים אין חייבין במצות ציצית אלא מדברי חכמים כדי להזהר במצות ציצית, שפשטות לשון זה הוא לא בשביל חשש טעות אלא בשביל המצוה גופה שכל אדם יוכל להזהר במצות ציצית שיבא התועלת מהראיה גם אותם לזכירה ומהזכירה לעשיה ואף שלא יהיה בזה קיום המצוה ממש כיון דפטורות מציצית, וא״כ הרי יש לחייב לטעם זה גם הבגדים שלא דמו לצמר ופשתים בציצית, אבל הא גם ברמב״ם נקט הדין דשל עור פטורה וג״כ סתם דהוא אף בעשה מהעור חוטין וארגם לבגד אלמא דעכ״פ לא תיקנו אלא בבגדים הדומין לצמר ופשתים, וגם אולי אף לשון כדי להזהר במצות ציצית נפרש שהוא שלא יטעו במה שפטורין מציצית בבגדים דשאר מינים שדומין בכל לבגדים דצמר ופשתים ולא יזהרו בשביל זה במצות ציצית גם בבגדים דצמר ופשתים החייבים אף שהוא דוחק קצת. עכ״פ לדינא הרי גם הרמב״ם פוטר בבגדים של עור וא״כ יש למילף מזה שיפטור גם בגדים ממינים אלו כיון שגם הם לא דמו לבגדים דצמר ופשתים אלא לבגדים של עור…
ולענין ללבוש בימים החמים בגד דק הנעשה ממינים שאין מחממין כמו מצמר גפן וכדומה, הנה להרמב״ם והמחבר ששאר מינים פטורין מדאורייתא נמצא שאינו מקיים המצוה דציצית מדאורייתא שבעידן ריתחא הא אמר מלאכא לרב קטינא בדף מ״א /מנחות/ דענשינן אעשה משום שיש לו למיהדר לקיים עשה אף שאינו מחוייב כדאיתא שם /מנחות/ בתוס' ובדף מ' כתבו שאף בשביל ציצית מן המובחר שסובר דבגד פשתן חייב בציצית ורק בתכלת אסרו שנמצא שבבגד זה קיים מצות הציצית דמאחר דאפקעו מחיוב תכלת הרי אין מעכב הלבן ומ״מ הי״ל ליקח בגד של צמר בשביל קיום מצות תכלת וא״כ כ״ש שיש לו להשיג בגד שחייב מדאורייתא בשביל קיום עצם מצות ציצית שמדאו' לא קיים המצוה בבגד משאר מינים שודאי יש לו מצד זה להשתדל לילך בבגד צמר אבל להרמ״א שפוסק כרוב הראשונים שכל בגדים חייבין מדאו' יכול לילך בבגד של שאר מינים, ובאופן זה שאינו מצד החיוב אלא מצד הדור לקיים מצוה יש לסמוך על הרמ״א גם שלא להחמיר לילך דוקא בשל צמר כיון שקשה לו מצד החום אבל מ״מ בע״נ המחמיר תבא עליו ברכה.
4. רא״ש הלכות ציצית סימן יח
ור״ת פסק דהלכתא כרבא דהוא בתרא וכן פסק רש״י ז״ל בתשובה אף על גב דתנא דבי ר' ישמעאל כר״נ הלכה כרבא. והא דקאמר בפ״ק דיבמות (דף ד ב) ס״ד אמינא כדרבא דרבא רמי כו' קמ״ל דלא כרבא דהיינו לתנא דבי רבי ישמעאל דפליג עליה. וכן יראה דהלכה כרבא. ותימה הוא למה פסק הרב אלפס ז״ל כרב נחמן כיון דרבים פליגי עליה רב יהודה ורחבה ורבא. אי משום תנא דבי רבי ישמעאל (ס״א ר״י הא איכא תנא דבי ר' ישמעאל אחר) אחר דסבר כותייהו.
5. שו״ע סי' ט סע' א
אין חייב בציצית מן התורה, אלא בגד פשתים או של צמר רחלים, אבל בגדי שאר מינים אין חייבים בציצית אלא מדרבנן. הגה: וי״א דכולהו חייבין מדאורייתא והכי הלכתא.
6. דרכי משה סי' ט
כתב בהגהות מיימוני פ״ג (אות א) דירא שמים יעשה טלית של צמר כדי לאפקועיה נפשיה מפלוגתא וכן כתב האגור (סי' ט) בשם מהר״י מולין ולא ראיתי נזהרין בזה.
7. שולחן ערוך הרב סע' ד
ומפני שיש אומרים שכל בגד שאינו מצמר ופשתים אינו חייב בציצית כלל מן התורה אלא מדברי סופרים לכן הרוצה לקיים מצוה זו מן המובחר יזהר שיהיה לו טלית גדול וטלית קטן של צמר לבן ויטיל בהם ציצית של צמר לבן ובזה מקיים מצות ציצית בלי שום פקפוק.
8. בית יוסף סי' י
יש לדקדק במלבושים שלנו שהם פתוחים מלפניהם מלמעלה למטה שהרי יש להם ארבע כנפות שנים סמוך לצואר ושנים למטה סמוך לארץ למה אין מטילין בהם ציצית… ולי נראה שהטעם שלא נהגו להטיל בהם ציצית משום דלא מיקרי כסות אלא הבא להגין על האדם מפני החום והקור זכר לדבר (איוב כד ז) ואין כסות בקרה והגלימא אין לובשין אותה להגן אלא מפני הכבוד שהרי אפילו יש לאדם כמה מלבושים אינו יוצא לחוץ בלא גלימא ואף על פי שלפעמים נהנה מחומה כיון שתחלת עשייתה אינו להתחמם בה לא חשיב כסות ופטור.
9. דרכי משה
רוב טליתות שלנו שאנו לובשים בשעת התפלה שאינן להגן כלל רק לובשין אותן כדי לצאת בהן ידי חובת ציצית א״כ לא מיקרי כסות ופטורים מציצית וא״כ אנו לא מקיימין בהן מצות ציצית ומברכין ברכה לבטלה.
10. דברי חמודות (על הרא״ש הל' ציצית סי כ ס״ק סג)
וצ״ל דכיון שכל עצמו אנו עושין אותו לקיים בו מצות ציצית קרינן ביה כסותך להתחייב בציצית.
11. שו״ת ארץ צבי ח״א סי' א בהג״ה
12. מעשה רב אות יז
וכן לובש הוא מתחת לבגדיו כעין טלית גדול מבגד של צמר גפן
13. תשובות והנהגות ח״א סי' יח
ועיין רמב״ם פ״ג דציצית (ה״ב) שמפרש בשאר מינים שחייבין מדרבנן "כדי להזהר במצות ציצית" ותמוה למה מפרש הטעם, רק נראה שנתקשה למה חז״ל לא עברו בל תוסיף כשהוסיפו על דבר תורה ואין כאן שום גזירה או סייג, לכן פירש שתיקנו כדי להזהר ולא יזלזלו בצמר ופשתים שמה״ת וא״ש. ולפי״ז אף ששאר מינים דרבנן, מ״מ עיקר תקנתם שיזהרו במצות ציצית דאורייתא, א״כ שפיר י״ל דלהגן בעידן ריתחא בעינן דוקא קיום ציצית מה״ת וכנ״ל.
ובלאו הכי דעת מהר״ם (מובא בב״י) שצמר אינו פוטר בשאר מינים אלא כשהוא עם פשתים ובזמן דאיכא תכלת, אבל שאר מינים צריך שיהא הציצית ממין הבגד, ואם כן בבגד של משי לא נפטר בציציות של צמר, ועיין מ״א (ט' ס״ק ט״ז) דחוששין לדבריו ולא מברכין על שאר מינים רק על של צמר, וכן מפורש בב״ח (סימן ט'), (וכן העתיקו האחרונים ז״ל, הגר״ז שם ס״ב, ובקיצוש״ע סי' ט' ס״ב ובחיי אדם כלל י״א ובמ״ב סק״ו, יעוש״ה) וא״כ למה לן ליכנס לחששות שלכמה פוסקים יש כאן ביטול מ״ע, ואף ששמענו על גדולי עולם זצ״ל שלבשו של משי בציצית צמר, בודאי היה להם טעם כמוס, ואנו במ״ע חייבין להשתדל לצאת כל הדיעות שנאמר "ושמרתם את המצות", ופירשו המפרשים שבל״ת אם סומך על רוב בודאי לא עבר, אבל במ״ע אף שכשיש רוב יכול לסמוך אבל מ״מ עדיין לא מיקרי שמור, שאם כהמיעוט לא קיים (עיין ב״משך חכמה" פרשת בא שמפרש ליזהר מאד בכל מ״ע מהאי טעמא).
ובימות הקיץ כשחם מאד נראה שילבש צמר ומשי ורובו צמר, ואף שיש פוסקים המחמירים דחוטין לא בטל, נראה שלענין ציצית תלוי בשם הבגד, ושמו צמר ברובו, ולכן יש לסמוך על רוב הפוסקים שבטל ויוצא בזה.
לפי זה יש להדר בצמר דוקא משני טעמים: ראשית בגד צמר וודאי חייב מה״ת, ואפילו לפוסקים שחייב גם שאר מינים מה״ת הרי למהר״ם ציצית של צמר לא פוטר בשאר מינים, וראוי להחמיר לצאת מ״ע זאת החביבה לכל הדיעות.
ובמעשה רב מהגר״א זצ״ל שלבש ט״ק של צמר גפן, אך כבר כתב בשיח אליהו בשם זקני וילנא שטעמו משום שהיה הולך בחלוק של פשתן וחשש לדעת הרבינו יונה שאין ללבוש בגד פשתן ע״ג בגד צמר, וכ״כ הגרנ״ה הלוי, או כידוע טעמו של הגר״ש מסלנט זצ״ל, כיון שבלא״ה היה לבוש כל היום בטלית צמר, ורצה לקיים גם החביבות של קיום עשה דרבנן, אבל לדידן ודכוותן חייבין לצאת מכל ספק לקיים המ״ע ולינצל בעידן ריתחא כהנ״ל בצמר או רובו צמר.
ולפי זה ראוי להשתדל ללבוש צמר שאז בודאי מצוה מה״ת דמיגן בעידן ריתחא, אך צ״ב בזמן הקיץ שחם ולא נהנה כלל מהט״ק הלוא אין מקיימין המצוה כלל וכמבואר בתוס' נדה סא: (ד״ה אבל), וצ״ל שקיום המצוה חשוב כהנאה ואחשביה, אבל לפי זה תמוה בבגדי כהונה שקשין ולא נהנה מהם אין אסור כלאים גם בלבישה לרז״ה וראב״ד, וקשה נימא שחשוב המצוה כהנאה, ונראה לחלק שבקשין אינן בגד ליהנות לא מועיל אחשביה, משא״כ ט״ק בגד גמור ליהנות, רק הוא אינו נהנה בקיץ, ובזה המצוה שפיר חשוב כהנאה.
נשלח על ידי: ינון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה