ב״ה 1
ת פתיל בהלכה מכריע כגורם וארכיאולוגיה מדע – כלת
מסורת ללא התכלת חידוש א.
1. ְ משנה שו״ת ו סימן טז חלק, הלכות המדעים מציאת על לסמוך אין
ובדבר גוי י הטבע, מחכמי המדובר ישראלים, או ם לסמוך שאין שליט״א ידידי דברי מאד צדקו בזה הנה חכמתם, ועל עליהם
וכלל. כלל עליהם לסמוך שאין עליהם לסמוך שאין זאת ולא
בהם והקורא, בחיבוריהם לקרות אסור שגם אלא תורה בדיני הבא. לם לעו חלק להם שאין החיצונים בספרי הקורא בכלל הרי
תה י ה ראי להביא בישראל תורה יש עוד חי בעודי -ל לא לה משלים להביא יצטרכו ולא וירושלמית בבלית וגמרא מהמשנה
הדינים… לפסקי תהיה" נאמר״תמים זה ועל יצא אפילו כלומר,
הקבלה. על תהרהר אל הטבע מן חוץ הדבר לך אמר זה ועל
מתח ונכנס הבא כל לומר רוצה ישובון", לא באיה החכם״כל לה י
לה ממנה לצאת יוכל לא זו בחכמה כי התורה, חכמת בלבו כנס י נמשך תמיד לבו כי בה, שהורגל טבעית מחכמה לשוב יוכל לא
ע אחריה, ע והוא אש, כגחלי דברים שם יין " דרך ל מינות שאני
וכ דמשכה", שכן ל התורה נגד וחכמותיהם עליהם לסמוך שלא
. הקדושה
צריך אמיתיים שדבריהם במקום דאפילו מזו וגדולה
האמת… אל שכיונו שנראה במקום לו אפי דעתם ולבטל לבטלם
וכ שכן ל להחרימם לרודפם שיש הדת רודפים שהם בזמנינו
שקרם ולהראות אפשר בכל. ולרחקם
שיש אותן אלא עופות אוכלין שאין קיי״ל אנן עצמך והגע
(סי בטוש״ע כמבואר עליהם קבלה לנו מן הרמ״א: שפסק ס״ג )פב
"וי אפי לסמוך שאין אומרים ש לו זה, על עוף שום לאכול ואין
שק במסורת אלא י לשנות" ואין נוהגין וכן טהור, שהוא בו בלו. האינסטרומענטען ע״פ ויעידו המדעים יבואו אם ומעתה
)(מכשירים ועקספערמענטען)(ניסויים שהוא עוף איזה על שלהם
ח״ו, עליהם נסמוך אנן וכי טריפה, שהוא או כשר ספק כאן אין
מיחוש, בית ולא ל ע עד מפי עד אמיתית קבלה על רק נסמוך לא
פי מסיני. . למשה עד. קבלה
התכלת לברר המדעים שמצאו מהמציאה לי הגידו והיום
עמהם מסכים שאיני להם ואמרתי דעתי, את ושאלו, , האמיתי בא אלי בא שנים וחמש כעשרים לפני כי מאחר ישראל רץ אחד הוא מה באמת עכשיו מצאו שהם ואמר ומהמדעים מהם
הי זה בפולין עכשיו עד שהמציאו ומה התכלת, ה והיום טעות,
שהי זה על אומרים ה ימים כמה ובעוד טעות, שנים כ״ה לפני שהם להם גם יראה הנביא ואליהו צדקינו משיח לנו שיתגלה
, טעו פשוט וזה. , אמיתית וידיעה קבלה על רק סומכין אנו ואין
2. ב סימן ב, חלק אשר, מנחת שו״ת
ע דרק פשוט ובאמת ידי ל זה חלזון לדעת נוכל ברורה מסורת
ספק אף התכלת חלזון הוא זה שחלזון נתברר שלא וכיון מהו,
הציצית את לצבוע מצוה כל ואין, בעלמא השערה אלא כאן אין
מסוים בצבע הוא. תכלת ואולי פן שמא
מרי אבא לזכר שיעורים 3. רמט עמ' א, חלק, סולוביצ׳יק ][הגרי״ד הלוי דב יוסף רבי הגאון זקני בין שאירע מה ידוע הלוי ]'[ה׳בית ובין
מראדין הגאון האדמו״ר מראדין שהרבי שבציצית, לתכלת בנוגע האדמו״ר בציציותיהן. תכלת להטיל חסידיו לכל וציוה חידשה באמת הוא הזה הצבע כי ראיות הרבה יסוד על להוכיח ניסה
. התכלת
יכולות וסברות ראיות שאין ואמר כנגד טען דוב יוסף רבי. ויגדך אביך שאל של למסורת דשייכי במילי דבר שום להוכיח אבות ראו כך עצמה. המסורה אם כי מכריעה הסברה אין, שם
הבנים לנהוג צריכים וכך נוהגים, היו. וכך
התכלת עין 4. הקדמה, מראדזין האדמו״ר ליינר, חנוך גרשון ][הרב ממאנים מדוע מהם, ואחד אחד כל ישאלו אם אשר כאלה יש להשיב ושמאל ימין לנטות לו שאין רואו ואחרי התכלת, במצות כי מקנאתם יאמרו מהם ואלה הקיר… אל וילחץ דבר, שום בזה
זה לעניין כלל לכנוס בתבונה יחפצו …לא
לברר בידו יכולת ויש היודע כל אדרבה, תורה? ! דעת, והכזה עושה ידי לסייע מחויב מום, בו ימצא לא ואם להתבונן, מחויב
. מצוה
ומהם שיחיה דליטא בריסק הגאבד״ק הלוי דוב יוסף [הרב
בדבר ונימוקו טעמו כל מסר, הלוי 'בית בעל מבריסק, ]'סולוביצ׳יק לנו ויאמר שיכתוב ממיודענו לאחד התכלת, במצות מיאונו
הלשון בזה: משמו
שנשכח אחר מצא זאת מה בדבריו, ביאר לא מעלתו, כבוד מעלתו כבוד אשר אחרי ורק צבעו, הוצאת או הדג מציאת אם נהיה אז מצאה, והוא הנשכח דבר בזה היה היינו זאת, יברר היה הדג כי נאמר אם אכן וללבשו. אליו לשמוע מחויבים
רו שעב מהזמנים זמן בכל ידוע היה צבעו הוצאת וגם במציאות, לבשוהו לא זה כל ועל מישראל, התכלת שפסקה מעת עלינו ומסורה בקבלה לנו יש כאילו הוא הרי אבותינו, ואבות אבותינו שהוא אף והתכלת, החלזון איננו וצבעו הדג זה כי מאבותינו,
לא ראיות, כחול נרבה אפילו כי חז״ל בו שסמנו הסימנים, בכל
אחרי ורק. והמסורה הקבלה נגד יועילו זה דג כי לנו יברר אשר זמן בשום ידיעתו או מציאותו ונשכח נפסק צבעו מלאכת או
ההלכה דברי לנו יהיה אז הקבלה, בזה ונפסקה מהזמנים
המה ואמיתיים נכוחים ודבריו שיחיה. דבריו כאן עד לראיה…
בארכיאולוגי הלכתי שימוש ב. מדע בו ה
ע״א סב זבחים 5. --- המזבח למקום ארכיאולוגי ממצא
מינכרא בית בשלמא רבי אמר ידעי? מנא מזבח אלא צורתו, עליו ומקריב עומד הגדול השר ומיכאל בנוי מזבח ראו. אלעזר:
ור בי אמר נפחא: יצחק. מקום באותו שמונח ראו יצחק של אפרו
ור בי קטרת ריח הריחו כולו הבית מכל אמר: נחמני בר, שמואל
אברים ריח הריחו משם א חנה בר בר רבה אמר. רבי מר: יוחנן
על להם שהעיד אחד הגולה, מן עמהם עלו נביאים שה של ו להם שהעיד ואחד המזבח, מקום על להם שהעיד ואחד המזבח,
בית שאין פי על אף. שמקריבין
ב״ה 2
ע״ב עג בתרא בבא 6. --- התכלת לחוטי ארכיאולוגי ממצא במדברא אזלינן קא הוה חדא זימנא חנה: בר בר רבה, אמר
טייעא… ההוא בהדן ואיתלוי מדבר מתי לך אחוי תא לי: . אמר
דמיבסמי כמאן ודמו חזיתינהו אזלי, זקיפא והוה אפרקיד, וגנו גמלא רכיב כי ברכיה תותי טייעא ועייל מינייהו, דחד ברכיה דחד דתכלתא קרנא חדא פסקי ביה. נגע ולא רומחיה וזקיפא מידי שקלת דלמא לי: אמר לן. מסתגי הוה ולא מינייהו, מסתגי לא מינייהו מידי דשקיל דמאן דגמירי, אהדריה, מינייהו?
לן מסתגי והדר. , אהדרתיה אזלי ליה.
אבא- כל לי: אמרו דרבנן, לקמיה אתאי כי בר וכל חמרא,
חנה- בר כבית אי למידע הכי? עבדת הלכתא למאי! סיכסא חוליות ולמימני חוטין למימני לך איבעי. , הלל כבית אי שמאי
ע״א נז יומא 7. --- הכיפורים ביום להזאות ארכיאולוגי ממצא אמר הפרוכת. כנגד אלא הפרוכת על מזה אינו מזה, כשהוא תנא:
יוסי ברבי אלעזר: רבי טיפי כמה עליה והיו, ברומי ראיתיה אני
הכ יום של ושעיר פר של דמים דבר העלם דפר ודילמא פורים. י
צ של כסדרן דעבידי דחזא הוו? זרה עבודה ושעירי. בור י
8. ע״א נז יומא רש״י
ברומי- ראיתיה אני נעשה תלמיון, בן גבי ב) (יז, מעילה במסכת בגופה שד שנכנס רומי מלך בת את שריפא יוסי בר' אלעזר לר' נס שירצה מה כל ליטול המלך לאוצר והכניסוהו תלמיון, בן, ששמו על שגזרו גזירות שכתבו איגרות משם ליטול אלא חפץ היה ולא
וקרעם ומצאם, ישראל, . באוצר המקדש בית כלי ראה ושם
9. , סמ״ג כב, עשין --- התפילין לפרשיות ארכיאולוגי ממצא
הגאונים, לדבר פסול שלמה רבינו של הנחה סדר הנחת וסדר
שלמה. רבינו לדברי פסול הגאונים משום חושש שמים וירא
הגאונים, מן האחד כדברי רק מניח אינו אם לבטלה ברכה הלכך
שניהם… יניח ישמעאל ובארץ אדום בארץ נהגו מקום ומכל
משה, רבינו וכדברי שלמה רבינו כדברי מארץ כתב שלחו וגם תפילין שם ומצאו יחזקאל קבר שעל בימה שנפלה ישראל
. ז״ל ורש״י משה רבינו כסדר מאוד ישנים
10 ו אות, קלז סימן מהרי״ל שו״ת.
הכי דעבדי ז״ל רבותינו קשישי רבנן חזינן לא תפילין זוגי, שני ו רישא, בתר אזיל וגופא ההוא הסמ״ג שכתב מה על וסמכינן
. יחזקאל דקבר
11 התורה לפירוש הרמב״ן הוספת. -- השקל למשקל ממצא לעכה, ובאתי שזכיתי כה עד השם ברכני זקני ביד שם ומצאתי מקל כעין האחד מצדו חותם, פתוחי מפותח כסף מטבע הארץ מפותח כתב סביב הצדדים ובשני צלוחית, כעין השני ומצדו שקד כתב הוא כי מיד, וקראוהו לכותיים הכתב והראו היטב. באר הצד מן וקראו בסנהדרין, שמוזכר כמו לכותיים נשאר אשר עברי
ומן השקלים, שקל האחד הקדושה ירושלים השני. הצד והצורה ופרחיה, שקדיה אהרן של מקלו הצורות כי ואומרים
המן צנצנת. השני
בשלחנות, אותה ושקלנו אסטרלינש כסף עשרה, ומשקלה
האוקיא חצי והם המטבע מן ראיתי וכן שלמה. רבינו שהזכירה השקל חצי והוא משקלה, חצי ההיא ובכתיבה ההן בצורות ההוא
סיוע שלמה רבינו דברי נסתייעו והנה לקרבנות שוקלים. שהיו
חכ״ה חצי הפרוטה והגאונים הגדול רבינו דברי כפי כי, גדול הדינר הוא והרי שעורות, צ״ו שהם אמרו והם חכ״ה, צ״ו והדינר והוא בכיוון, שיעורו הוא שכך שארדינט ביזאנד בעכו שקורין שפתם בלעגי שהלעוזות הגאונים שהזכירו הששדינג הוא בכתובות כותבין וכך צורי, דינר לבזנאד קורין וכך כן, אומרים
. אותן מטביעין היו לעכו הקרובה בצור כי צורי, דינרי שלהן
י״ב הסלע צא נמ איסטטלינש, שלושה הזה הדינר ומשקל
רש״י כדברי עשרה אלא. ואינן דבריהם לפי, איסטליניש ולמדנו הקטנות החתיכות אולי שתות, עליהן הוסיפו הללו שהגוים חרוב גרעיני עשרים בעצמו וגופו תוספת, הם בבוזאנד, הנשקלות
. תושלב״ע
נשלח על ידי: יצחק שטרן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה