פתיל תכלת – מדע וארכיאולוגיה כגורם מכריע בהלכה
חידוש התכלת ללא מסורת
ְשו״ת משנה הלכות, חלק טז סימן ו
אין לסמוך על מציאת המדעים
ובדבר המדובר מחכמי הטבע, גויים או ישראלים, שאין לסמוך עליהם ועל חכמתם, הנה בזה צדקו מאד דברי ידידי שליט״א שאין לסמוך עליהם כלל וכלל. ולא זאת שאין לסמוך עליהם בדיני תורה אלא שגם אסור לקרות בחיבוריהם, והקורא בהם הרי בכלל הקורא בספרי החיצונים שאין להם חלק לעולם הבא.
תהילה לא-ל בעודי חי עוד יש תורה בישראל להביא ראיה מהמשנה וגמרא בבלית וירושלמית ולא יצטרכו להביא משלים לפסקי הדינים… ועל זה נאמר "תמים תהיה", כלומר אפילו יצא לך הדבר חוץ מן הטבע אל תהרהר על הקבלה. ועל זה אמר החכם "כל באיה לא ישובון", רוצה לומר כל הבא ונכנס מתחילה בחכמה זו לא יוכל לצאת ממנה להיכנס בלבו חכמת התורה, כי לא יוכל לשוב מחכמה טבעית שהורגל בה, כי לבו תמיד נמשך אחריה, עיין שם דברים כגחלי אש, והוא על דרך "שאני מינות דמשכה", וכל שכן שלא לסמוך עליהם וחכמותיהם נגד התורה הקדושה.
וגדולה מזו דאפילו במקום שדבריהם אמיתיים צריך לבטלם ולבטל דעתם אפילו במקום שנראה שכיונו אל האמת… וכל שכן בזמנינו שהם רודפים הדת שיש לרודפם להחרימם ולרחקם בכל אפשר ולהראות שקרם.
והגע עצמך אנן קיי״ל שאין אוכלין עופות אלא אותן שיש לנו קבלה עליהם כמבואר בטוש״ע (סימן פב ס״ג) שפסק הרמ״א: "ויש אומרים שאין לסמוך אפילו על זה, ואין לאכול שום עוף אלא במסורת שקיבלו בו שהוא טהור, וכן נוהגין ואין לשנות". ומעתה אם יבואו המדעים ויעידו ע״פ האינסטרומענטען (מכשירים) ועקספערמענטען (ניסויים) שלהם על איזה עוף שהוא כשר או שהוא טריפה, וכי אנן נסמוך עליהם ח״ו, אין כאן ספק ולא בית מיחוש, לא נסמוך רק על קבלה אמיתית עד מפי עד על פי קבלה עד למשה מסיני…
והיום הגידו לי מהמציאה שמצאו המדעים לברר התכלת האמיתי, ושאלו את דעתי, ואמרתי להם שאיני מסכים עמהם, מאחר כי לפני כעשרים וחמש שנים בא אלי בארץ ישראל אחד מהם ומהמדעים ואמר שהם מצאו עכשיו באמת מה הוא התכלת, ומה שהמציאו עד עכשיו בפולין זה היה טעות, והיום אומרים על זה שהיה לפני כ״ה שנים טעות, ובעוד כמה ימים שיתגלה לנו משיח צדקינו ואליהו הנביא יראה גם להם שהם טעו, ואין אנו סומכין רק על קבלה וידיעה אמיתית, וזה פשוט.
שו״ת מנחת אשר, חלק ב, סימן ב
ובאמת פשוט דרק על ידי מסורת ברורה נוכל לדעת חלזון זה מהו, וכיון שלא נתברר שחלזון זה הוא חלזון התכלת אף ספק אין כאן אלא השערה בעלמא, ואין כל מצוה לצבוע את הציצית בצבע מסוים שמא פן ואולי תכלת הוא.
שיעורים לזכר אבא מרי [הגרי״ד סולוביצ׳יק], חלק א, עמ' רמט
ידוע מה שאירע בין זקני הגאון רבי יוסף דב הלוי [ה׳בית הלוי'] ובין האדמו״ר הגאון מראדין בנוגע לתכלת שבציצית, שהרבי מראדין חידשה וציוה לכל חסידיו להטיל תכלת בציציותיהן. האדמו״ר ניסה להוכיח על יסוד הרבה ראיות כי הצבע הזה הוא באמת התכלת.
רבי יוסף דוב טען כנגד ואמר שאין ראיות וסברות יכולות להוכיח שום דבר במילי דשייכי למסורת של שאל אביך ויגדך. שם אין הסברה מכריעה כי אם המסורה עצמה. כך ראו אבות, וכך היו נוהגים, וכך צריכים לנהוג הבנים.
עין התכלת [הרב גרשון חנוך ליינר, האדמו״ר מראדזין], הקדמה
יש כאלה אשר אם ישאלו כל אחד ואחד מהם, מדוע ממאנים במצות התכלת, ואחרי רואו שאין לו לנטות ימין ושמאל להשיב בזה שום דבר, וילחץ אל הקיר… ואלה מהם יאמרו מקנאתם כי לא יחפצו בתבונה לכנוס כלל לעניין זה…
והכזה דעת תורה? ! אדרבה, כל היודע ויש יכולת בידו לברר, מחויב להתבונן, ואם לא ימצא בו מום, מחויב לסייע ידי עושה מצוה.
ומהם הגאבד״ק בריסק דליטא שיחיה [הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ׳יק מבריסק, בעל 'בית הלוי'], מסר כל טעמו ונימוקו בדבר מיאונו במצות התכלת, לאחד ממיודענו שיכתוב ויאמר לנו משמו בזה הלשון:
כבוד מעלתו לא ביאר בדבריו, מה זאת מצא אחר שנשכח, אם מציאת הדג או הוצאת צבעו, ורק אחרי אשר כבוד מעלתו יברר זאת, היינו היה בזה דבר הנשכח והוא מצאה, אז נהיה מחויבים לשמוע אליו וללבשו. אכן אם נאמר כי הדג היה במציאות, וגם הוצאת צבעו היה ידוע בכל זמן מהזמנים שעברו עלינו מעת שפסקה התכלת מישראל, ועל כל זה לא לבשוהו אבותינו ואבות אבותינו, הרי הוא כאילו יש לנו בקבלה ומסורה מאבותינו, כי זה הדג וצבעו איננו החלזון והתכלת, אף שהוא בכל הסימנים שסמנו בו חז״ל, כי אפילו נרבה כחול ראיות, לא יועילו נגד הקבלה והמסורה. ורק אחרי אשר יברר לנו כי דג זה או מלאכת צבעו נפסק ונשכח מציאותו או ידיעתו בשום זמן מהזמנים ונפסקה בזה הקבלה, אז יהיה לנו דברי ההלכה לראיה. עד כאן דבריו שיחיה. ודבריו נכוחים ואמיתיים המה…
שימוש הלכתי בארכיאולוגיה ובמדע
זבחים סב ע״א --- ממצא ארכיאולוגי למקום המזבח
בשלמא בית מינכרא צורתו, אלא מזבח מנא ידעי? אמר רבי אלעזר: ראו מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו. ורבי יצחק נפחא אמר: אפרו של יצחק ראו שמונח באותו מקום. ורבי שמואל בר נחמני אמר: מכל הבית כולו הריחו ריח קטרת, משם הריחו ריח אברים. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שלושה נביאים עלו עמהם מן הגולה, אחד שהעיד להם על המזבח, ואחד שהעיד להם על מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית.
בבא בתרא עג ע״ב --- ממצא ארכיאולוגי לחוטי התכלת
אמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא, ואיתלוי בהדן ההוא טייעא… אמר לי: תא אחוי לך מתי מדבר. אזלי, חזיתינהו ודמו כמאן דמיבסמי וגנו אפרקיד, והוה זקיפא ברכיה דחד מינייהו, ועייל טייעא תותי ברכיה כי רכיב גמלא וזקיפא רומחיה ולא נגע ביה. פסקי חדא קרנא דתכלתא דחד מינייהו, ולא הוה מסתגי לן. אמר לי: דלמא שקלת מידי מינייהו? אהדריה, דגמירי, דמאן דשקיל מידי מינייהו לא מסתגי ליה. אזלי אהדרתיה, והדר מסתגי לן.
כי אתאי לקמיה דרבנן, אמרו לי: כל אבא - חמרא, וכל בר בר חנה - סיכסא! למאי הלכתא עבדת הכי? למידע אי כבית שמאי אי כבית הלל, איבעי לך למימני חוטין ולמימני חוליות.
יומא נז ע״א --- ממצא ארכיאולוגי להזאות ביום הכיפורים
תנא: כשהוא מזה, אינו מזה על הפרוכת אלא כנגד הפרוכת. אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: אני ראיתיה ברומי, והיו עליה כמה טיפי דמים של פר ושעיר של יום הכיפורים. ודילמא דפר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודה זרה הוו? דחזא דעבידי כסדרן.
רש״י יומא נז ע״א
אני ראיתיה ברומי - במסכת מעילה (יז, ב) גבי בן תלמיון, נעשה נס לר' אלעזר בר' יוסי שריפא את בת מלך רומי שנכנס שד בגופה ששמו בן תלמיון, והכניסוהו לאוצר המלך ליטול כל מה שירצה, ולא היה חפץ אלא ליטול משם איגרות שכתבו גזירות שגזרו על ישראל, ומצאם וקרעם, ושם ראה כלי בית המקדש באוצר.
סמ״ג, עשין, כב --- ממצא ארכיאולוגי לפרשיות התפילין
סדר הנחה של רבינו שלמה פסול לדבר הגאונים, וסדר הנחת הגאונים פסול לדברי רבינו שלמה. וירא שמים חושש משום ברכה לבטלה אם אינו מניח רק כדברי האחד מן הגאונים, הלכך יניח שניהם… ומכל מקום נהגו בארץ אדום ובארץ ישמעאל כדברי רבינו שלמה וכדברי רבינו משה, וגם שלחו כתב מארץ ישראל שנפלה בימה שעל קבר יחזקאל ומצאו שם תפילין ישנים מאוד כסדר רבינו משה ורש״י ז״ל.
שו״ת מהרי״ל סימן קלז, אות ו
ושני זוגי תפילין לא חזינן רבנן קשישי רבותינו ז״ל דעבדי הכי, וגופא אזיל בתר רישא, וסמכינן על מה שכתב הסמ״ג ההוא דקבר יחזקאל.
הוספת הרמב״ן לפירוש התורה -- ממצא למשקל השקל
ברכני השם עד כה שזכיתי ובאתי לעכה, ומצאתי שם ביד זקני הארץ מטבע כסף מפותח פתוחי חותם, מצדו האחד כעין מקל שקד ומצדו השני כעין צלוחית, ובשני הצדדים סביב כתב מפותח באר היטב. והראו הכתב לכותיים וקראוהו מיד, כי הוא כתב עברי אשר נשאר לכותיים כמו שמוזכר בסנהדרין, וקראו מן הצד האחד שקל השקלים, ומן הצד השני ירושלים הקדושה. ואומרים כי הצורות מקלו של אהרן שקדיה ופרחיה, והצורה השני צנצנת המן.
ושקלנו אותה בשלחנות, ומשקלה עשרה כסף אסטרלינש, והם חצי האוקיא שהזכירה רבינו שלמה. וכן ראיתי מן המטבע ההוא בצורות ההן ובכתיבה ההיא חצי משקלה, והוא חצי השקל שהיו שוקלים לקרבנות. והנה נסתייעו דברי רבינו שלמה סיוע גדול, כי כפי דברי רבינו הגדול והגאונים הפרוטה חצי חכ״ה והדינר צ״ו חכ״ה, והם אמרו שהם צ״ו שעורות, והרי הוא הדינר שקורין בעכו ביזאנד שארדינט שכך הוא שיעורו בכיוון, והוא הוא הששדינג שהזכירו הגאונים שהלעוזות בלעגי שפתם אומרים כן, וכך קורין לבזנאד דינר צורי, וכך כותבין בכתובות שלהן דינרי צורי, כי בצור הקרובה לעכו היו מטביעין אותן. ומשקל הדינר הזה שלושה איסטטלינש, נמצא הסלע י״ב איסטליניש לפי דבריהם, ואינן אלא עשרה כדברי רש״י. ולמדנו שהגוים הללו הוסיפו עליהן שתות, אולי החתיכות הקטנות הנשקלות בבוזאנד הם תוספת, וגופו בעצמו עשרים גרעיני חרוב, תושלב״ע.
נשלח על ידי: יצחק שטרן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה