ב״ה 1
ת פתיל כלת – בימינו דאורייתא ספק או הלכתית? ודאות
א. ההלכתית הוודאות רמת
ע״א מד מנחות 1. ת זהו- חלזון: רבנן נו ועולה לדג, דומה וברייתו לים, דומה גופו
יקרים דמיו לפיכך תכלת, צובעין ובדמו שנה, לשבעים. אחד
הקדמ 2. הרמב״ן ת ה 'למלחמת
בספרי, המסתכל ואתה הרב על תשובתי כל כי בלבבך תאמר אל
בעיני כולן ז״ל זרחיה רבי נ תשובות י אותך ומכריחות צחות י
עקשותך, פני על בהם להודות מהן אחת מספק בהיותך ותתפאר
לומדיה, על לדחות המחט בנקב להכנס דעתך על תטריח או
ראיותי. י הכרח מעליך
, כן הדבר אין במחלוקת שאין תלמודנו לומד כל יודע כי
חלוטות, קושיות ברוב ולא גמורות, ראיות מפרשיו בחכמה שאין
ונ התשבורות חשבוני כגון ברור מופת הזאת י התכונה; סיוני אבל
מא כל נשים מחלוקת, מכל ודיינו ו, דנו הדעות מן אחת בהרחיק
השמועות, עליה ונדחוק מכריעות בסברות הכשר יתרון ונשים השכל הסכמת עם הסוגיות והוגן ההלכות מפשטי דינה לבעל
, לתנו ו יכ תכלית וזאת הנכון. האלהים וירא חכם כל וכוונת
הגמרא. בחכמת
ת״ח אברך עם התכתבות 3. להתנהל צריך כיצד היא זו בסוגיה היסודיות המחלוקות אחת
החלזון זיהוי: תהליך
חז״ל של הסימנים על ורק אך להתבסס צריך התהליך האם על להתבסס וראוי יכול שהוא או וכו'), לים" דומה ("גופו
ה ממצאים את סותר יהא שלא ובלבד וארכיאולוגיים, סטוריים י
חז״ל. דברי
שציטטת הרבנים שניהם ומסקנת הראשונה, בדרך הולכים מסיבה אחד כל אך כיום, המקובל הזיהוי על לסמוך אפשר שאי
: אחרת
הרב הראשון הוא והבלעדי ההכרחי התנאי שאמנם סובר
עם כלום לעשות אפשר אי למעשה אך, חז״ל סימני על לסמוך אינה ן שנית פרשנות וכל עמומים, שהם מפני הללו, הסימנים התפילין על המסורת את חלילה נאבד שאם וכמו השערה. , אלא ל׳קציצה דומים להיות צריכים שהם נבין חז״ל, בסימני.'ונבדוק גואל לביאת לחכות אלא לנו ואין בבירא, פיתא נפל וממילא
. צדק
הרב השני דומה ברורים: מאוד חז״ל של שהסימנים סובר העונה חיים בעל למצוא ואפשר צריך ולכן וכו'. לדג דומה לים, ברור וממילא לסימניהם, עונה אינו והארגמון חז״ל, לסימני
התכלת חלזון לא. שהוא
עם אחד מצד מסכימה איתה, מזדהה שאני השנייה, הגישה
הרב שיטת הראשון ע לא אך, ם חז״ל סימני אכן מסקנתו. להם שניתן הסבר וכל עליהם, לעמוד וקשה וברורים עמומים
אל לגשת לנו יש זו מסיבה דווקא אך בלבד. השערה, הוא
, והכימי והארכיאולוגי וההיסטורי המדעי ו המחקרי התחום התכלת מקור היה שהוא להניח שסביר ימי חיים בעל שם ולחפש
ברור באופן סותר שאינו לוודא יש אותו, שנמצא אחר קדם. בימי
חז״ל דברי את דברי כלומר, מכל). יותר מחייבים ודאי (שהם אבל מספיק), ברורים שאינם (כיון לדיון המוצא אינם חז״ל
לדבריהם האפשרית ההתאמה לאמיתות הכרחי תנאי היא
. הזיהוי
צריך לא לפיכך, להוכיח שאנו הפירוש הוא לדג" ש״דומה צריך אך הארגמון, על גם אותו להחיל שאפשר כעת, מעלים
יהיה הפחות לכל שהוא אפשרי פירוש הגיונית סבירות.)(ברמת
לכל כולל כשם משמשת "דג" שהמילה בחז״ל מצאנו למשל,
מצילין כלים "אלו: מ״א )(פ״י כלים במסכת הימיים: החיים בעלי
הדג עצמות פתיל…,"בצמיד
הדג- "ועצמות רע״ב: ופירש אם שבים בריות מעצמות כלי, עשה הגר״א שם כתב וכן מצילים".
- שבים "שכל המשנה: בביאור שיהיה דמות כל הוא, דג מין הרב כתב זה פי ועל לו".
'(הל למלך ב׳מעשי 'זילברשטיין
בחלזון "י״ל: הי״ג פ״ח המקדש )כלי לדג דומה ובזה במים, ."ששוהה
מחלוקת כאן יש אופן, בכל לסוגיה לגשת איך, עקרונית
כנלענ״ד הפרטים. בעצם. ופחות
ב. ודאי לידי בא שלא עשה ספק
4. והנהגות תשובות חלק כו סימן א שספיקא טען זצ״ל מראדזין האדמו״ר וכ״ק היא דאורייתא
בתכלת. לצובעו בספק עכ״פ נחוש לא ולמה
ספיקא אמרינן דאימתי זצ״ל מבריסק הגרי״ד והשיב יצא מספק, עכשיו המצוה כשיקיים אם רק לחומרא דאורייתא
מידי יצא לא מספק, תכלת ילבש אם גם כאן אבל חיובו, בודאי כן והוכיח, לחומרא דאורייתא ספיקא אמרינן לא וכה״ג ספק,
ואכמ״ל ר״ה סוף. מגמרא
, ד חלק והנהגות, תשובות 5. ה סימן מספק המצוה לקיים הדורשים טענת עיקר לה אזדא זה, ולפי סוף מגמרא הוכיח זצ״ל דיסקין ליב יהושע רבי הגה״ק שרבינו ילך מברכין, ובאחד תוקעין באחד מקומות שני דבאיכא ר״ה
שתוקעין למקום מאי ותמה דרבנן. רק שברכה ספק, ואפילו ממצוה עדיף לחומרא דאורייתא שספיקא דפשיטא הגמ' קמ״ל
מוכח אלא דרבנן, , לחומרא דחייב אמרינן דלא מהכא היכא אלא
ב״ה 2
שתוקעין למקום ילך אפילו כאן אבל, מהספק יוצא עביד דאם. לחומרא ספק אמרינן לא בזה יתקעו אם ספק רק הרי
6. ע״ב לד השנה ראש באחת עיירות, שתי כיצד? המברכין. מן יותר בתוקעין ומצוה
מברכין- ובאחת תוקעין הולכין ואין שתוקעין, למקום הולכין
דרבנן- הא דאורייתא הא פשיטא! שמברכין. ! למקום לא
, צריכא ספק. והא ודאי דהא גב על דאף
7. ע״ב לד השנה ראש רש״י
ספק- והא ודאי דהא ימצא המברכין אצל ילך שאם לו הוא ודאי אצל ילך ואם חובתו, ידי ויוציאנו צבור שליח ויתפלל עשרה, שם
התוקעין- לביתם והלכו עמדו כבר. שמא
8. ב סימן ב, חלק אשר, מנחת שו״ת
סק״ג קצד סימן הפמ״ג)(א״א כתב והנה ספק אמרו לא כאן שעד
לחומרא תורה המצוה את יקיים שנחמיר שע״י במקום אלא אינו המצוה את קיים אם ספק נחמיר אם שגם היכא אבל בודאי, צריך אין גמור ספק בזה יהיה אם אף ולשיטתו להחמיר, חייב
. להחמיר
כדבריו משמע אין וגם בסברא, גם חידוש דברי דבריו אך אלא לתקוע יודע אינו שאם מבואר שם ס״ב, תקצג סימן באו״ח הביא ובב״י לתקוע, צריך תר״ת תש״ת מתשר״ת אחד סדר ידי יצא שמא לתקוע דצריך שכתבו והר״ן מהרא״ש זו הלכה
במקום אף דאורייתא בספק להחמיר דיש הרי זה. בסדר חובה ע״ש. . כשיחמיר גם יצא אם שספק
9. הארון 'לבוש לחוברת גולדברג הגרז״נ 'הסכמת אם התורה מן מצוה יקיים אם ספק אם שדן מה ואכתוב
לחומרא דאורייתא ספיקא בזה. אומרים
סוכה מר״ן ראיה מראדזין אדמו״ר הביא כבר זה, דבר
השמשות בבין לאכול שחייבין מוקצה סוכה נוי תורה, שבשמחת ולולב אתרוג ואילו, התורה מן מצוה מקיים אם שספק בסוכה, בבין מליטלום שפטורים כיון תורה בשמחת מוקצים אינם
במדינה מדרבנן שבעה כל שלולב. השמשות,
10. תרמח סימן יעקב ביכורי
)(נא הי ואם ה לכאורה מכביצה, פחות ונעשה ונצטמק כביצה
אכן דכשר… נראה הי ה מסופק י״ט ס״ק הפמ״ג)(משב״ז גם בדין
פחות ונעשה שנצטמק אתרוג רק לו אין אם ולכן ע״ש. נצטמק, ברכה… בלא יטלו מכביצה,
( … אתרוג ממין שאינו כל, שבעה פסול דמורכב הוא ופשוט )נג
וע ברכה. בלא יטלו אחר, לו אין אם מורכב, ספק פנים כל ל
בספק המצווה קיום מעלת ג.
11 יד, ויקרא ספרא. ח אות, כ פרק, יב פרשה דחובה, בורא
" " עֲֹונֹו א וְנָשָ ם ש וְאָ ע יָדַ וְלֹא: אומר עקיבא רבי - יז) ה, (ויקרא
ח האוכל - אכל לא ספק אכל ספק בסלע, חטאת מביא - לב מביא
סלעים; בשתי תלוי אשם ספק לידו שבא למי הכתוב ענש כך אם
מצוה. לעושה שכר שישלם וכמה כמה אחת על עבירה,
12 התכלת עין. מא אות, מראדזין ][האדמו״ר
הסברא מצד באמת על החיוב דודאי כלל, בזה לחלק אין הישרה הספק צד על אפילו למיעבד דמצי טצדקי כל למיעבד, האדם
חיוב כשיש פשיטא כן ואם בוראו… מצות לקיים יכוין שמא מחויב הספק, צד על אלא לקיים בידו ואין האדם, על מצוה
מקיים אינו שמא בעשייתו ספק צד כן גם שיש הגם, לקיים ה מצות את לקיים הרוצה לאדם לו מה כי המצוה, זו 'בעשייתו לו שייוודע זמן או צד באיזה בירור לידי יגיע אם דבריו על וחרד
לעולם לו ייוודע לא או המצוות. שקיים
רק נפקותא, שום אין בזה גס, שכל הוא בזה, והמחלק קיים לא או קיים אם ברור לדעת צריך שכרו לתבוע הבא, לשכיר מצותי את כלל קיימת לא אדונו לו ישיב שכרו שכשיתבע. שיירא כמאמרם פרס, לקבל מנת על שלא מאהבה הש״י את העובד אבל
לקבל מנת על הרב את המשמשים כעבדים תהיו אל ז״ל, פרס
בזה יקיים אולי אצלו, חביב הספק וגם בזה נפקותא שום לו, אין
. השי״ת מצות
ובזה שכר. מקבל בספק מצוה כשמקיים גם שבאמת ובפרט
וביאור, הספרא דברי את מעתיק כהנים]…[כאן התורת לשון ביארנו ללמוד דצריך זה דשכר רבותיה דמאי לכאורה, נפלא זו ברייתא לעושה שכר שייתן וחומר קל סלעים שני לחוטא קנס אם ולומר
מרובה שכרן מצוה דעושי פשיטא …מצוה,
חטאת מביא חלב האוכל קאמר: דהכי לבאר נראה אכן סלעים בשתי תלוי אשם מביא אכל לא ספק אכל ספק, בסלע,
אחר במקום אצלנו שנתבאר כמו והיינו, מודאי חמור שספק הרי שאין להיות יכול המזיד כי ממזיד, גרע דשוגג הזוה״ק מדברי הוא השוגג אבל היצר, הסתת מחמת במקרה רק בשורש החסרון
ב) יט, כדכתיב(משלי בשורש, חסרון בו שנמצא ממה בא ": לֹא בְ גַם
הודאי מן קשה הספק עצמו בשוגג כן, כמו,". טֹוב לֹא נֶפֶש עַת דַ שחלב הוא יודע שהרי, נפשן בשורש חסרון על מורה שהספק וחרד זריז להיות דרכיו בפלס שוקל להיות חשב ולא אסור
מן קשה עונשו ולזה חשבון, ו בדעת מבוררים מעשיו לעשות
. הודאי
שהגם כן, גם מצוה עושי לשכר וחומר קל למד ומזה אכן מסופקת, ממצוה יותר גדולה מבוררת מצוה ודאי שבכמות זה בספק, אפילו הש״י מצות לקיים וחרד שזריז מי באיכות שמקיים מבמה ביותר אצלו ית' מצוותיו חביבות גודל מורה
יותר מרובה שכרו ולהכי ודאית. , מצוה
נשלח על ידי: יצחק שטרן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה