שיעור לפרשת אמור תשפו

לפרשת שיעור אמור

ט פרשה אמור ספרא

ישראל בני ב] [כג, לומר תלמוד הגיעו לא ועדין שגלו הגליות על השנה את שמעברים ומנין א. ישראל כל אותם שיעשו המועדות את עשה. מועדיי,

הדבר שאירע עד מעוברת לומר הספיקו ולא ועמדו בדבר ונתנו וישבו להתעבר צריכה שנה היתה. ב אינם לאו ואם מועדיי אתם קראתם מועדיי אותם תקראו אשר לומר תלמוד מעוברת, תהא יכול

. מועדיי

שנאמר מעוברת שהיא מנין וטעים מ או שוגגים או אנוסים ועיברוה לעבר צריכה השנה היתה. לא ג אם אנוסים] אפילו אתם מוטעים אפילו אתם שוגגים אפילו [אתם מועדי אותם תקראו אשר

מועדיי אינן לאו ואם מועדיי אתם. קראתם

תלמוד מעוברת תהא יכול חודש יתר או חודש פחות לחבירתה משנה ועברוה בלילה יברוה ע ד.

מועדיי אלה אין [מועדי], הם אלה אותם אותם לומ. ר

תקראו אשר קודש מקראי ה' מועדי אלה לומר תלמוד הצורך מפני השנה את שמעברים ומנין. ה במועדם. אותם

. ו ובחודש לומר תלמוד אה הטומ מפני יעברוה כך הצורך מפני השנה את שמעברים כשם יכול

פסח ידי הראשון חודש יצא אל פסח. הראשון

את חילל כאלו עליו מעלים המועדות את המחלל שכל ללמד אלא מועדות לענין שבת ענין ומה. ז השבתות ואת המועדות את קיים כאילו עליו מעלים המועדות את המקיים וכל. השבתות,

ט פרשה אמור ספרא ל ע מלבי״ם

. א רק העם ביד תלויה אינה והחדשים השנים וקביעת המועדים קריאת ה', מועדי ב״י אל דבר לב״ד נשמע אם המועדות דוחין העם צורך מפני שגם פי' ישראל, בני אל אמר ולמה הגדול ב״ד ביד

(סוף בירושלמי וכמ״ש רגל, ב יגיעו ולא לא״י לעלות ממקומם נעקרו מא״י הרחוקים הגולה שבני הזה דרוש ועקר שם. ובתוספתא יא) דף בסנהדרין בבלי ועי' דסנהדרין ופ״א דר״ה ופ״ג שביעית

קמג (בס' וית' קודש מקראי אותם תקראו אשר ה' מועדי ממ״ש:)נדרש

לה שמטה קרא כי כמו קדש, בשם אותם שיקראו השם קריאת היא אתם, תקראו,'אשר. ב אשר מ״ט אר״פ מקודש, אחריו עונים העם וכל מקודש אומר ב״ד ראש כד) דף בר״ה וכמ״ש ( וכן מועיל, אינו בפה קראו כשלא ולכן בכ״מ בפה אלא אינה וקריאה אתם. בי' קרי אתם תקראו

החדש קידוש לענין מ״א) יוד (בפרק: אמר

מזידים גגים שו אפי' כ״ה) (דף בר״ה ודרשו פעמים, ג' זו בפ' נאמר זה אתם תקראו אשר. ג וקרי חסר אתם דכתיב משום פי' והמפ' החדש) קידוש מה' פ״ב בהגמי״י עי' כאן (וכצ״ל מוטעים.

לו קרא ובין את קרא בין השם בקריאת הבדל יש כי למד, בעצמה המלה שמן וי״ל אתם, . בי' אחר שם עליו להוסיף ורוצה שם י״ל הנקרא אם אבל אותו, קרא יאמר שם מחוסר כשהנקרא

ולפ״ז הלשון. דורשי בזה הערו וכבר שריון. לחרמון יקראו צדונים יום. לאור ויקרא לו. קרא מר יא באופן כדינו המועד זמן שיהיה שצריך מבואר היה קודש, מקראי להם תקראו אשר אומר היה אם

תקראו אשר כשאמר אבל קדש, מקרא שם עליהם מוסיפים והם מעצמם מועדים הם שכבר

ע״י כלל מועד שם לו שאין דבר על השם עצם וקראתם כלל, למועד ראוים ין שא אף ר״ל אותם. מועדי הם בכ״ז טעות או מזיד או: שוגג

. ד הרומז וכינוי ה', מועדי אלה אמר אתם. תקראו אשר שאמר מקום בכל אמר וכן מועדי הם אלה

שיהיה צריך מקום מכל בזמנם שלא אף אותם לקרוא הרשות לכן שנותן שהגם תמיד, ממעט אלה בסנהדרין שלמדו כמו כדין שאינו חדש פחות או לחברתה ומשנה בלילה עברו אם לא כדין, העיבור

מועדי אינם יא): (דף

שאינם אף קדש מקראי הקוראים שהם משמע קדש מקראי אותם תקראו אשר ה' מועדי. ה שחשב כמו ליות והג והגשרים הדרכים מפני כמו הצורך מפני מעברין אם כגון לקדש. מוכנים

יג (דף.)בסנהדרין

ע״י מתקדשת ואינה וקיימא קדישא ששבת המועדות עם שבת כלול ל לו היה לא ימים. ששת. ו עם שוה קדושתם כי הב״ד ע״י שנקראים אעפ״י המועדות בקדושת אדם יקל בל ללמד רק הב״ד.

השבתות את חלל כאלו המועדות את והמחלל וטעמם, סודם לפי אחד וענינם השבת: קדושת

כג פרק ויקרא החיים אור ב פסוק

ד בפרק רמב״ם שכתב מה דרך על פעמים, ב' אותם תקראו אשר לומר שכפל טעם לומר נראה 'עוד

ועל האביב ועל התקופה על השנה מעברין סיבות שלשה על לשונו וזה החודש קידוש מהלכות

הגשרים ני ומפ וכו' הדרכים מפני בשבילן מעברין דין שבית אחרים דברים שם ויש האילן. פירות וכו לירושלים הגיעו לא ועדיין ממקומן שנעקרו ישראל גליות ומפני וכו' פסחים תנורי ומפני 'וכו' והב באביב, שיהיה הזמן תנאי לצד הא' המועד, ומאחרין מעברין כוללות סיבות לב' כי הרי 'ע״כ.

הזמן תנאי שלצד תאמר ושלא אותם, תקראו אשר פעמים ב' הכתוב אמר לזה העם, כשרון לצד הנמצאים בזמנים המועד יעשה העם לכשרון אבל מעברין לבד האביב חודש הכתוב שהתנה

אותם תקראו אשר פעמים ב' לומר תלמוד: מוכשרים,

ב פסוק כג פרק ויקרא רמב״ן

ם הנזכרי על מועדי, הם אלה קודש מקראי אותם תקראו אשר ה' מועדי פירוש כי בעיני והנכון שהפסיק בעבור ה', מועדי אלה אחרת פעם שם חזר ולכן וגו', הראשון בחדש בפרשיות, למטה

במלאכת מועדי הם אלה קדש מקראי אותם תקראו אשר ה' מועדי אמר והנה השבת. בענין בשבת יזהיר כי שבעולם, מלאכה מכל שבתון שבת אותה לעשות תשמרו השבת אבל עבודה,

רבות. פעמים

קדש- מקראי וטעם ישראל על היא מצוה כי אותו, לקדש ונאספים קרואים כולם הזה ביום שיהיו

ולעשות נקיה, בכסות לאל והלל בתפלה בפרהסיא היום לקדש מועד ביום האלהים בבית להקבץ

מנות ושלחו קים ממת ושתו משמנים אכלו לכו י) ח (נחמיה בקבלה שנאמר כמו משתה יום אותו קדש "מקרא והנה מעוזכם. היא ה' חדות כי תעצבו ואל לאדונינו היום קדוש כי לו נכון,"לאין ציון הר מכון כל על וכן יג), ט (ש״א הקרואים יאכלו כן אחרי טז), א (במדבר העדה קרואי מלשון

עשאו אונקלוס ו העדה. קרואי בהם שיתקבצו שם שנקראים המקומות ה), ד (ישעיה מקראיה ועל תעשו שיארעו יום בכל מאורע, לשון א), מט (בראשית הימים באחרית אתכם יקרא אשר מלשון כלומר נקיה, ובכסות ובמשתה במאכל ארעם קמז), פנחס (ספרי אמרו ז״ל ורבותינו קדש. אותם

במאכל לשנותם קדש של מקרא להם תעשה אבל הימים שאר כחק אצלך חוקם יהא שלא

אונקלוס דעת זה וגם לקדש, מחו: ל ובמלבוש

ב פסוק כג פרק ויקרא בחיי רבינו

בכל אלהיכם לה' היא "שבת בו: והזכיר הוא, מועד יום כי המועדים בכלל השבת הזכיר במשמעו היה כן אמר שאילו מושבותיכם" בכל לדורותיכם עולם "חקת אמר ולא מושבותיכם",

"בכל כשהזכיר עתה אבל המקדש. בבית ואף לדורות, מושבות בכל אכה המל איסור שינהוג המקדש בבית לא בלבד, מושבותינו בכל השבת מלאכת לאסור הכתוב בא. מושבותיכם"

אמור פרשת אברבנאל

כבודו יהיה שלא ישראל בני בתוך ונקדשתי קדשי שם את תחללו ולא אלו פרשיות בסוף ואמר

בזכרון בהם השם שיכבדו הזמנים ישראל לבני שיבאר המועדים ענין לזה וסמך בתוכם מחולל לעלות הזכרים כל ויתקבצו בהם ויחוגו שישמחו כדי במועדים יתברך צוה כן על כי נפלאותיו וכל השם כהני ולשמח לאביונים ומתנות בצדקה ולהרבות מקדשו נגד ולהשתחוות ה' לפני ולראות

ונחלתו עמו על משגיח יתברך שהאלוה ולראיה לזכר זה

ב פסוק כג פרק ויקרא הירש רש״ר

אותם תקראו אשר ה' מועדי ה'": כ״מועד יום של אופייו תלוי שבו מהותי, תנאי מבטא זה משפט

קודש- מקראי אֹו קרָ העם כן אם אלא ה', מועד נעשה איננו למועד יעדו שה' זמן מועדי. הם הם

פח עמ' (שמות החודש לקידוש ביחס אותו הסברנו שכבר הגדול, הכלל נקבע בכך קודש. מקרא

על- מאליהם נקבעים אינם חדשיו וראשי ישראל חגי ): ואילך מתקדש היום אין השמים: גורמי פי

חודש- ולראש לחג על- שעתו משהגיעה זמנים קובעים אנחנו אלא האסטרונומי. החישוב פי אלא ה'; עם בהם ייוועד שישראל ל״מועדים", אותם מקדשים ואנחנו חדשים; ולראשי לחגים

זה עיקרון והלבנה. החמה מהלך עם ובהתאמה אסטרונומיים חישובים יסוד ל ע נעשית זו שקביעה מתוך הנובע והירח, השמש לפולחן דמיון כל החדשים ומראשי והאסיף הקציר האביב, מחג נוטל

הקניין יחס מכלל ישראל עם ה' של ההיוועדות זמני את מוציא והוא הטבע; של אלילית האלהה

על- נקבעו ההיוועדות זמני לבנו. אב שבין האהבה ליחס ם אות ומעלה לעבדו, אדון שבין בחירת פי

לקביעת הנוגעת הלכה, נקבעה כאן אהבה. של הדדיים געגועים לספק באים והם הצדדים; שני

על- נקבעת וזו המועדים; שנת בראשית תלוי המתאימה בעונה המועדים זמן המועדים. שנת פי

האומה נציגות של. הכרזה

פולחן של וסתיו וקיץ אביב חגי אינם האסיף וחג מעשיך ביכורי הקציר וחג האביב חודש של החג

הטבע- את המפאר שמש חידוש אלא ירח. פולחן של אליליות מכל רחוק הוא חודש שראש כדרך

קודש:"קראי "מ אלא אינם והסתיו הקיץ האביב, וחגי התחדשותנו- את לחוג לנו גורם רק הירח מקדש אל ולהיכנס לעלות היער, ומן השדה מן להתרחק הטבע, ממסגרת לצאת לנו קוראים הם

האמת- על כנגדה ומכריזים הטבע את המעריצה באליליות מוחים הם ה'; תורת הברכה שאין לא והאילן, הארץ פירות את יבשיל השמש חסד לא וסתיו; וקיץ אביב המביא השמש, בכוח תלויה

הוא תורתו את שמרנו ואם ובחסד; בצדק אותנו דן החפשית בהנהגתו ה' אלא אסמינו; את ימלא

אסמינו את וימלא בקיץ פירותינו את יבשיל באביב, שדותינו את יפריח הוא במקדשו, המונחת

של והאש האור כוח והחברתית; המוסרית התנהגותנו בכל לשלטונו להשתעבד עלינו בסתיו;

מעשינו- את ותעצב ותפתח תעורר לנו שניתנה התורה החוקים של והאש האור שכוח כדרך פריחתנו רק אומר: הווה והפירות; הזרעים את ומעצבים ומפתחים מעוררים לטבע, שניתנו ברכת אסמינו את וימלאו פירותינו את יבשילו שדותינו, את יפריחו המוסרית ושלמותנו בשילותנו

ואת- תלכו קתי בח "אם- בתורתו: אמר כך שהרי ה'; ונתתי אתם; ועשיתם תשמרו מצותי

את- דיש לכם והשיג פריו; יתן השדה ועץ יבולה הארץ ונתנה בעתם גשמיכם את ישיג ובציר בציר

- ג- כו, (להלן בארצכם" לבטח וישבתם לשבע לחמכם ואכלתם זרע רבים במקומות זה וכעין.)ה;

אמור פרשת ויקרא כהן שפתי

ג ע״ה, (תהלים אשפוט מישרים אני מועד אקח כי כמו ייעוד מלשון הוא מועד,)'שלשון לפי בשדהו ואיש בכרמו איש יתעסק אחד כל עתה תורה אמרה לארץ ישראל נכנסו כאשר הוא והייעוד

כן אם בתורה, שיתעסקו טובים וימים שבתות להם נתתי כבר בתי לה אמר עליה, תהא מה תורה

הם התורה לימוד שהוא קודש מקראי בהם תקראו אם תקראו, אשר תורה, ל שייעד ה' מועדי כמו זימון מקראי פירוש רבים, בלשון מקראי ואמר מועדיכם, הם לאו ואם שיעדתי, כמו מועדי

(שמואל- הקרואים יאכלו אתי כי וכמו ט״ז), א', (במדבר העדה קרואי זימונים שני י״ג), ט', א

עצרת ונאמר לכם תהיה עצרת נאמר ב) ס״ח (פסחים ז״ל שדרשו כמו, ללמוד וזימון לאכילה זימון ובלבד הלימוד, כן גם יהיה האכילה שעם לומר מקראי, אמר לזה לה', וחציו לכם חציו לה',

המועד לכבוד אלא גופו לשמח כוונתו תהיה שלא כלומר קודש, אכילה אותה. שתהיה

ק נחל ז אות אמור פרשת ויקרא דומים

מק אותם תקראו אשר בפסוק פירש ז״ל אסתרוק שלמה רבינו והקדוש מועדי הם אלה קדש אי ר שאני כמו עליכם מעלה אני עכ״ז אתם. תקראו אשר שאמר כמו הקביעות בידכם שנמסר דהכונה

מועדי הם אלה אתם תקראו אשר וז״ש זמנם הקובע: הוא

אמור פרשת ויקרא אפריון מועדי ב] [כג ד״ה

יצ״ו ליסקא דק״ק אב״ד נ״י פרידמאן הירש צבי מו״ה ובקי חריף המאוה״ג הרב רעי ידידי, וכבוד

ע״ב קי״ט [שבת חז״ל אמרו הנה כי מועדות, אצל שבת ענין מה הנ״ל רש״י קושית לתרץ לי כתב

אוה״ח ' בס וכתב בראשית. במעשה להקב״ה שותף נעשה כאילו השבת את המשמר כל שם] עיין את ישראל ובשמירת ימים, בששת העולם את ברא השי״ת כי ג']) [ב' ויכלו פסוק בראשית (בפ' והנה ע״ש. כשותפין ונעשו העולם את מקיימים המה גם ולכן חדשה, בריה שבת בכל נעשית השבת

מקדשין מטה של שהב״ד איך מזידין, אפי' שוגגין אפי' אתם תקראו אשר ע״א] כ״ה [ר״ה דרשינן

שהמה מחמת לישראל להם בא זה כח כי וי״ל למעלה. מסכימין השנה את ומעברין החדש את שמקדשין מה עפ״י יהיה טובים שימים חלק ג״כ השית״ש לנו נתן ולכן בראשית, במעשה כשותפין

תוס (ע' וכדומה בחדש ט״ו ביום דוקא דהיינו ית״ש, ה' מצות עפ״י וגם כרצונם החדש את 'הב״ד

וכו שוגגין אפי' היינו אתם תקראו אשר ה' מועדי אלה וז״ש יוהכ״פ), ד״ה ע״ב.'"א ק דף חולין זה שע״י וגו', שבת השביעי וביום מלאכה תעשה ימים ששת כי ע״י זהו כך, כל יפה כוחכם ובמה

עכדפח״ח כשותפים, נעשים. אתם

יתרו פרשת שמות עינים מאור

המועדים נתינת בתחילת כמו בהם התיקון עשה נ שנה בכל חלילה החוזרים ה' מועדי שכל ונודע

לישראל

מצורע פרשת ויקרא ציון מנחם

מלתא והזמנה חוקם, השלימו לא שעדיין כשראו השנה לעבר מוכרחים דין הבית היו כך ובשביל

הדוממים ידי על להם נתודע וזה לבב, ובטוב בשמחה רצונו לעשות בוראם עם להתאחד

באצבע המורה אמת אות היה זה ושנה, שנה בכל כמשפטם כליתם בת נשלמו לא כאשר והצומחים, ואם יום, שלשים עוד הזמן את להרחיב השנה את ועיברו והכנה, תיקון צריכין שעדיין ישראל על

שני פסח עשו מזעיר מעט עוד. נשארו

לפסח דברים ישראל אוהב

למעלה יתברך דהוא ן זמ שייך לא יתברך אצלו דבאמת והזמנים. ישראל מקדש אומרים אנו הנה העולמות כל את לברוא הוצרך ועבורם בהם בחר אשר עמו ישראל מאהבת אך והזמנים. הטבע מן

על אורו התגלות ויש הזמן. לתוך נמשך יתברך ה' אז רגלים בג' והנה הזמן לחדש כן גם הוכרח

ראשית אל עצמינו את מדבקים כשאנו הזמן. לתוך כביכול אותו ממשיכין ובמה ישראל. הכנסת קודש ג) ב, (ירמיה שכתוב כמו ישראל בשביל הזמן לברוא הפשוט ברצונו עלה אשר המחשבה כביכול להיות בארצנו לשכון הקודש את ומזמינים ממשיכין אנו תבואתו. ראשית לה' ישראל לתוך אותו ממשיכין אנו ובזה הקודש את מזמנים שאנו במועד וזהו העולמות. לתוך ויורד נמשך

הזמן הזמן מן למעלה הגבוהה בבחינה עצמינו מדבקים שאנו ידי. על

אמור פרשת ויקרא צדיק פרי מלובלין- הכהן צדוק ר'

דכתיב פסח בראשית ימי מששת לגאולה מתוקנים הימים היו שבאמת המועדים, קדושת ענין וכן

(בראשית מדרש ב שאמרו וכמו הלילה הוכן אברהם מימי וכבר לה' שימורים ליל מ״ב) י״ב, (שמות שאמרו ב) י״ב (סוטה שאמרו וכמו סוף ים לקריעת דפסח שביעי יום הוכן וכן ג'). מ״ג, רבה מהר תורה לקבל שעתיד מי בסיון ו' וכן וכו', זה ביום הים על שירה לומר שעתיד מי המלאכים

זרה (עבודה בסיון ו' על המרמז הששי יום בראשית במעשה כתיב וכן וכו' זה ביום סיני אך א) ג'

קביעת ידי על ההם בימים הקדושה מכניסין שהם בישראל, המועדות קדושת תלוי זה כל עם

בהזמן… קדושה להכניס שיוכלו מתפיסה למעלה הוא וזאת חודשים הראשי זכר המועדות וכל

בלא כן גם שהיה מצרים ליציאת (שיר שאמרו וכמו נגאלין יהיו איך השגה שום היה ולא הכנה

הגבעות על מקפץ ההרים על מדלג משה והשיבם וכו' נגאלין אנו האיך כ״ב) ב', רבה, השירים

בא מקרא נאמר ולכן עליון מפלא.'שהוא

---

נשלח על ידי: אריאל
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות