חז״ל מדרשי
חמו בן יהודה הרב
עניינים תוכן
חז״ל למדרשי היחס … … … … 2
- רמב״ם למדרשים ביחס הכתות שלושת … … … 2
- כוזרי ומשל אמת הצעה אגדות סוגי ג' … … … 4
- א 'מהר״ל משל דבריהם רוב … … … 5
- ב 'מהר״ל הטבע בתופעות ולא בשורש דיברו חז״ל … … 5
- רמח״ל רוחני לעיקרון לבוש המדרש … … … 7
- מהרש״א משל… הוא מהשכל ויוצא בתנ״ך שאינו מה … 9
חז״ל מדרשי ל היחס
- רמב״ם למדרשים ביחס הכתות שלושת
הרמב״ם- הקדמות חלק לפרק הרמב״ם הקדמת
כתות לשלשה אדם בני בם נחלקו ז״ל חכמים דברי כי לדעת צריך שאתה, וממה
הראשונה מאמינים הם עליו ששמעתי ומה חיבוריו ראיתי ואשר שראיתי מה רוב והוא
סוברין ואין פשטם, על אותם הם כולם והנמנעות פנים, בשום נסתר פירוש בהם מן רחוקים והם החכמה הבינו שלא לפי כן עושין ואמנם המציאות, מחוייבות אצלם שיעורר מעורר מצאו ולא מאליהם שיתעוררו כדי השלמות מן בהם ואין התבונות מה אלא והמתוקנים הישרים דבריהם בכל ז״ל החכמים כוונו שלא סוברין אותם,
בהם יש דבריהם מקצת שהנראה ואע״פ פשוטם, על ושהם מהם דעתם לפי בינו שה לחכמים שכן כל הארץ לעמי פשוטו על סופר שאילו עד השכל, מן והריחוק הדיבה, מן שיחשוב אדם בעולם שיהיה יתכן היאך אומרים והם בהם בהתבוננתם תמהים היו
בעיניו שייטיב ק״ו נכונה אמונה שהיא שיאמין או, בזה יש הדעת עניי הכת וזו והם דעתם כפי החכמים ומנשאין מכבדין שהם לפי לסכלותם עליהם להצטער הזה הכת כי יתברך השם וחי זה, מבינין אינם והם השפלות בתכלית אותם משפילים לפי בה, המכוון בהיפך ה' תורת ומשימים זהרה ומאפילים התורה הדרת מאבדים
רק ואמרו האלה החוקים כל את ישמעון ר אש התמימה בתורה אמר יתברך שהשם מה ז״ל החכמים דברי משפטי מספרים הזאת והכת הזה הגדול הגוי ונבון חכם עם מה ורוב הזה, הקטן הגוי ונבל סכל עם רק אומרים האומות שאר אותו שכששומעין יתן ומי יודעין, שאינם מה העם להמון ומודיעין מפרשין שהן הדרשנים זה שעושין
שותקין שיהיו הבינו ולא ידעו ש, לא אחר ותהי תחרישון החרש יתן מי שאמר כמו היאך ולא המאמר בזה החכמים כוונת מבינים אנו אין אומרים שיהיו או לחכמה, להם מה לעם לפרש להודיעו ומשתדלים אותו מבינים שהם מחשבים הם אבל יתפרש, העם בראשי ודורשין חכמים, שאמרו מה לא החלושה דעתם כפי עצמם הם שהבינו
במלה מלה פשטם על וזולתם חלק ופרק, רכות ב ממסכת דרשות
אותם והבינו שמעום או החכמים דברי שראו אותם והם ג״כ, רבים הם השניה והכת וחשבו פשוטם, כפי אותם והבינו שמעום או החכמים כיוונו שלא וחשבו פשוטם כפי אותם לסכל באים והם הדבר, פשט עליו שמורה מה זולתי בו חכמים כיוונו שלא
דברי על וילעגו דיבה בו שאין מה על דיבה ומוציאין ולגנותם זך יותר ושכלם חכמים היו שלא עד המציאות בכלל סכלים השכל גרועי נפתים הארץ עמי ושהם מהם,
לחכמת המתיחסים השיבוש בזה הנכשלים ורוב פנים, בשום חכמה דבר משיגים בעיניהם וחכמים נבונים במחשבתם שהם לפי הכוכבים, בגזרת והמהבילים הרפואות חכמים שהם אותם אצל האנושית מן רחוקים הם וכמה ופילוסופים ומחודדים
פתיות מהם והרבה הראשונה הכת מן יותר סכלים הם, אבל האמת על, ופילוסופים חכמתם נתבררה אשר ונשיאים גדולים אנשים על משיבים שהם לפי ארורה כת והוא לסדר ראוי היאך יודעים שיהיו עד בחכמות עמלם היה אילו הפתאים ואלו לחכמים
החכמים ואצל ההמון אצל הדברים מן להן והדומה האלהות בחכמת הדברים ולכתוב
לא אם חכמים ז״ל החכמים אם מבינים היו אז, פיה, הפילוסו מן המעשיי החלק ויבינו דבריהם ענין להם מתבאר, והיה
השלישית והכת כמו אלא כת לקרותם ראוי שאין עד מאד עד מעטים השם חי והם החכמים גדולת אצלם שנתברר אדם בני אותם והם יחידי, היא ורק מין לשמש שיאמר ואע״פ למאד, אמיתיים עניינים על מורים דבריהם בכלל שנמצא ממה שכלם וטוב ז״ל
שלמותם על מורים הם מחיבוריהם במקומות ומפוזרים מעטים שהם השיגו הם וכי הם כי וידעו להמצא, המחוייב ומציאות הנמנע מניעת אצלם ג״כ ושנתברר האמת,
וכי ונסתר, נגלה לו יש שדבריהם להם ונתאמת היתולים מדברים אינם הארץ עמי זה הוא כי ומשל חידה בדרך בהם דברו הנמנעים הדברים מן שאומרים מה בכל הם
הגדולים החכמים, דרך ומליצה משל להבין ואמרו החכמים גדול ספרו פתח ולפיכך בו שהמכוון הדבר הוא חידה כי הלשון בעל אצל הוא וידוע וחידותם, חכמים דברי החכמים שדברי לפי וגו', חידה לכם נא אחודה שאמר וכמו ממנו, בנגלה לא בנסתר
על מם נאשי והאיך ומשל, חידה הם אמנם התכלית שהם העליונים בדברים כולם ואנו ההמוניים, הפחותים בדברים אותם ומדמים משל דרך על החכמה שמחברים השירים ושיר במשלי שלמה ר״ל הקודש ברוח זה עשה האדם מכל החכם רואים כדי מפשטם ולהוציאם דבריהם על פירוש לסבור עלינו יקשה ואיך קהלת, ובמקצת
סוברים בעצמם והם הקודש כתבי היותם ועם האמת עם ויסכים לשכל, שיאות כמו האמת, והוא משל אותם ומשימין מפשוטם אותם ומוציאים המקרא בפסוקי מואב אריאל שני את הכה הוא פסוק בפירוש ע״ב) יח (ברכות שאמרו מוצאים שאנו מה וכן משל, הבור בתוך הארי את והכה ירד והוא שנאמר מה וכן משל, כולו שהוא
ספר וכן משל, כולו הסיפור ושאר ע״ב) ס (ב״ק ם לח בית מבור מים ישקני מי שנאמר זה הושם דבר לאיזה פירש ולא ע״ב), טו (ב״ב היה משל קצתם אמרו בכללו איוב ואם כאלה. ורבים הוא משל קצתם אמרו ע״ב) נב (סנהדרין יחזקאל מתי וכן המשל, מזה דבר בשום ולא בדבריו תשגיח לא הראשונות כתות השתי מאחת המעיין אתה
יאותו והיאך ותשנאהו, יזיקך אבל ממנו דבר שום לך נאות יהיה שלא לפי נין, הע במאכלים שהרגיל לאדם באיכותם הישרים מכמותם המעטים הקלים המאכלים
האנשים אמרו מה ידעת הלא אותם, שונא והוא לו מזיקים הם באמת אבל הרעים,
וגו קצה ונפשנו והדגים ושומים בצלים לאכול רגילים.'שהיו
תעמוד אותו מרחיק שהדעת מדבריהם דבר כשתראה השלישית הכת מן אתה ואם ובסברתו בחיבורו הרעיון וטרוד הלב עשוק ותשכב ומשל, חידה שהוא ודע בו ותתבונן
וכתוב חפץ דברי למצוא שנאמר כמו, היושר ואמונת השכל כוונת למצא ותחשוב בע״ה לך ויועיל זה בספרי תסתכל ואז אמת, דברי. יושר
- כוזרי ומשל אמת הצעה אגדות סוגי ג'
סח שלישי מאמר הכוזרי- ספר
להגדות- אשר והקדמות הצעות המשמשות מהן יש לחזקה מבקשים שהיו לדעה כי האמונה את לחזק כדי למצרים העולמים רבון כשירד אמרו למשל כך ולאשרה תחבולה באמצעות ולא במקרה לא ית' האלוה מאת בכונה באמת באה מצרים יציאת השדים של או המלאכים של הכוכבים רוחות של באמצעותם או אנוש תחבולות מעין
מימרתם ואין לבדו האלוה בדבר אלא חושב של בו בל שיעלה מה כל באמצעות או אלו היא שהוראתה מימרה כביכול בפעם פעם אומרים שהם מה דרך על אם כי זאת בתלמוד אינה זו מימרה זאת גם ואף כך היה אז כי וכך כך יהיה כי אפשרי הדבר היה
בקרוב משמעה זה כמותה שתמצא קום מ בכל אך אחדים בסדורים אם כי
במראה רוחניים ראית על מספרות שההגדות ויש יראו כאלה שחסידים פלא זה ואין אמתות להן שיש ומהן מדמות מהן כאלה צורות דעותם וזכוך הגדולה פרישותם בכח קול בת שמיעת לזאת ודומה הנביאים אותן ראו כאשר למחשבה מחוץ גם מציאות תרחיק ואל האלוהי והדבור החזון מן למטה מדרגה והיא שני בבית מהם פסקה שלא
כי לזה דומים ומאמרים כיונה שמנהמת קול בת שמעתי עאל ישמ ר' של מאמרו על נאמנה קבלה אפוא יש אם אפשרי זה דבר כי נתברר ע״ה ואליהו משה ממראות
בה להאמין יש לזה הדומה
החכמות סודות על שנשאו משלים הן שההגדות ויש ולהמון הואיל לגלותם שאסור ימצא אולי בהם וידרשו שיחקרו ליחידים אם כי נמסרו ולא תועלת משום בהם אין
הדורות באחד או בדור להם הראוי אדם בתוכם
למשל כך ענינן יתברר כלשהו עיון אחרי אך שחר כנטולות הנראות הגדות יש אמנם וכסא וישראל וצדיקים ותורה עדן גן לעולם קדם נבראו דברים שבעה החכמים מאמר כל המעשה סוף המחשבה תחלה החכם למאמר דומה דוד בן ומשיח וירושלים הכבוד
ונושאיה החכמה עצם שהיא התורה היתה העולם בבריאת האלוהית החכמה כונת
אם כי ימצאו לא האמת צד על וצדיקים הכבוד כסא שוכן בתוכם שרק הצדיקים הם אותם ירושלים והוא במקומות המיחד רק ראוי ולאלה ישראל והם הסגלה אנשי בקרב היא ודרכם אדם בני כל תקות אך דוד בן משיח הוא אדם בבני הנעלה אם כי ינהיג לא
. עולם ל קודם כברואים אלה כל יצרו ולכן עדן לגן
- א 'מהר״ל משל דבריהם רוב
הגולה- באר ספר הרביעי הבאר
והוא חכמה זה אין בחכמתו שקר ואם חכמה, הוא לכך כי שקר בה אין החכמה כי וזה משנים שיהיו דבריהם נהפך יהיה איך זה כל שקר…ואחר בחכם אין ולפיכך דמיון, שנראים בדבריהם דברים נמצא אם אבל אמת. בלתי דברים מספרים ויהיו בדבריהם
חכמים בדרך ומליצה משל דברי, ם וה בהם נסתרה חכמה הלא האדם, מהשגת רחוקים אנו שאין בשביל וכי וחידותם. חכמים דברי ומליצה משל להבין א') (משלי כמש״ה דבריהם בסוד יעמוד לא אם כן גם פלא ואין עליהם? רע נחשוב דבריהם על, עומדין חכמתנו ובין חכמתם בין הבדל יש כך מאוד, רב שהוא שלהם מזמן זמנו שרחוק כמו
ועתה לאחרונים ולא לראשונים החכמה כי זה בדבר מודים והכל. נים, הזמ כהבדל. החכמה ומליצת משל בדרך הוא דבריהם רוב כי תראה
איתביה מיתה וחייב רבו בפני להורות אסור כי שם אמר א') ס״ג, (עירובין הדר ' ובפ תמהני אשתו שלום לאמא ר״א א״ל רבו בפני הלכה שהורה לר״א היה אחד תלמיד גוריא בן יודא תלמיד אותו חנא בר בר רבה ואמר שנתו הוציא ולא שנתו זה יוציא אם
פרסאות ג' ממנו רחוק והא ומקשה היה ו בפני ומתרץ פרסאות ג' ממנו רחוק והיה שמו
היה משל תאמר שלא אלא ל״ל אביו ושם שמו וליטעמיך קאמר. ע״כ
אמר שר״א זה כמו נפלאים בדברים כשמדברים במשל לדבר חכמים שדרך מפני הרי ומקומו אביו שם זכר לכך משל, שהי' דעת על להעלות ויש הי', וכן שנתו זה יוציא לא שאינו פירשו לא כאשר מופלגים הם אשר הדברים וא״כ במשל. ולא באמת היה שכך
יראה כאשר לתמוה אין ולפיכך של. מ כמו והם חכמה דברי הם כאן שפירש כמו משל ימצא כאשר שכן וכל חכמה, דברי הם הדעת מן רחוקים לסכלים הנראים בדבריהם
נסתרים דברים שהם יתברך מכבודו שממעטים ח״ו שנראים דברים. בדבריהם
- ב 'מהר״ל הטבע בתופעות ולא בשורש דיברו חז״ל
הגולה- באר ספר הרביעי הבאר
בשעה אדמה) (רעידת גוהה קטינא רב אמר הזועות ועל א') נ״ט (ברכות הרואה בפרק וקולם הגדול לים דמעות ב' מוריד האומות בין בצער ששורין בניו את זוכר שהקב״ה
אני גם שנאמר ספק כפיו אמר קטינא ורב. גוהה והיינו סופו ועד העולם מסוף נשמע בם חמתי והנחותי שנאמר מתאנח אנח אומר נתן ר' לך. והנחותי כפי אל כפי אכה רב הארץ יושבי אל יענה כדורכים הידד שנאמר ברקיע בועט אמרי ורבנן והנחמתי. רגלי הדום והארץ כסאי השמים שנאמר הכבוד כסא מתחת רגליו דוחק אומר אדא
. ע״כ
הכל בורא על נאמרים שיהיו דברים אלו על להם הנחה ואין כף מכים הזה הדבר ועל הוא השלימות כי חסרון הם דברים אלו כי וידוע כלל, חסרון ושלום חס אצלו שאין התפעלות אצלו אין יתברך והוא התפעלות הם דברים אלו ומכ״ש והחדוה, השמחה
שהיו קודם וכי הזאת, הגדולה א והקושי לשונות. אלו על מתפעלים הם ולכן כלל תחת חדש אין והלא אדמה) הארץ? (רעידת הרעשת היה לא וכי האומות בין ישראל
כמנהגו נוהג והעולם: השמש
הדברים אבל כלל, השכלי מההיקש יוצא דבר ואין חכמים דברי צדקו בזה גם אמנם
שיש בוודאי כי מהטבע חכמים דיברו לא כי וזה וכל מכל והשכל הדעת יגזור. הללו הטבע בספרי שמבואר כמו הרעשה את מחייב, טבע הטבע אל יביטו לא חכמים, אבל זה ודבר הטבע. התחייב יתברך השם מן מקום מכל פועלת, טבע יש כי אף כי ודעתם מקום מכל ידוע, כאשר האדם יצירת פועל הטבע כי ספק שאין הנבראים, בכל הוא ברא הכל הנבראים כל וכן יתברך, בשם כ״א בלבד בטבע הדבר נתלה שיהיה ראוי אין
יתברך הוא כי זה, מין ובורא זה מין בורא שנברא דבר בכל שתקנו ו כמ יתברך השם
השמש כי אף עליה ולדרים לארץ המאיר שתקנו כמו הטבע, ידי על הוא ו הכל פועל מקומו זה ואין בו נתלה זה פעל מקום מכל. מאיר
בדבר כי לומר שבאנו רק האמונה, יסוד נבנה עליו אשר מאוד גדול יסוד זה דבר אבל
אדם לבני דעת ולתת אמת אמונת לתקן ז״ל רבותינו בארו בו, הזה
דברים אמיתת שיתבאר כמו עליהם רע ולחשוב פיה על הקערה להפוך רוצים ועתה ורעמים הארץ רעידת כמו כאלו עניינים על חקרו כאשר לב, חקרי אנשי והנה אלו. ישראל חכמי אבל מרחוק. יוצרם אל הביטו ולא בטבע הכל תולים היו בהם, וכיוצא
כך הדבר שאין משה מפי קבלו, ים והנביא נביאים כמה ומהם הגדולה כנסת אנשי והם והרעמים הזועות על היא הברכה והרי איש, מפי איש הדברים כל על הברכות קבלו כי אל הזה המעשה צירוף מבלי בלבד בטבע זה היה ואם עולם, מלא וגבורתו שכחו ברוך
ולפיכך בלבד טבעי עניין הוא שהרי בזה, יש עולם מלא וגבורתו כחו מה יתברך. השם
מכל הפעל, אל הטבע ידי על יוצאים שהם אף האלו הדברים אבל כך, אינו רז״ל דעת שלוחו הוא והטבע הפעל אל בטבע מוציא כוחו ומצד הכל פעל יתברך השם מקום
ליחס ראוי אין כי זה גוזר והשכל. יתברך השם אל זה דבר לייחס יש ולפיכך יתברך, עניין לתקן אפשר היה שלא לומר וצריך זה דבר למה שא״כ בלבד, הטבע אל זה פעל שהוא גזרו ולכך הפועל כח קצור היה וזה הזה הדבר הטבע שיפעל רק זה בזולת הטבעי מאנשי הוא מוסכם רק בלבד התלמוד מחכמי מוסכם הזה הדבר ואין דבר. פעל יתברך
כנסת וכו שכחו ברוך זה על שתקנו נביאים כמה ומהם:'הגדולה
- רמח״ל רוחני לעיקרון לבוש המדרש
ההגדות על מאמר
המקובל היות אחר פה שבעל התורה דברי לכתוב לחז״ל שהביא שמה ידעת כבר והנה הולכות הדיעות שהיו שראו מה היה בכתב, ללמדם אסור פה שבעל שדברים אצלם מתקצרת והסברא מתמעט והזכרון הזמנים, וחליפות הגלות באורך, ומתחלשות
פירוש בספר לחקוק לה לעשות עת משום בחרו כן על משתכחת. התורה,'ונמצאת והגמרא המשנה כלל והוא הימים, כל קיים ישאר למען כלו, . המצות
גם לחוש היה ראוי המצות חלק על שחששו זאת שבחששא וראו עוד התבוננו והנה
האלקיות ועיקרי התורה סתרי חלק על, כן ראוי המצות לחלק שמצאו התיקון אין אך בביאור בספר יכתבו אם כלל היזק אין והדינין המצות ביאורי כי וזה הסודות, לחלק השם את ליטול הרוצה כל לפני כך שימסר ראוי אין הסודות חלק אך קורא, לכל, גלוי
א הבור של כבודו אינו כי יקרם, מצד אם עמקם. מצד ולא המושכלות, יקר מצד לא מצד ואם מחוכמים. חכמים שיהיו ואפילו רעות, מדות אנשי ביד סתריו שימסרו ית' השכל זכי אנשים אלא בם יצליחו ולא מאד עמוקים באמת הענינים שהרי עמקם,
ומלומדים בעיונים מלומדים בלתי אף גסים שכלים בם יפגעו ואם היטב, העיון, בדרכי
את לבצוע גמרו כן על רעות ודיעות לשיבושים היקרים האמיתים הענינים. יוציאו נעלמים בדרכים אך האחרונים, הדורות מן יאבדו לא למען אותם, לכתוב והיינו הדין, הכללים דהיינו המפתחות, לו שמסרו מי אלא עליהם לעמוד יוכל שלא חידות ומיני לפניו יהיו המפתחות לו נמסרו שלא ומי ההם, החידות ויפורשו הרמזים יובנו שבהם
כלל נכתבו לא וכאלו. ום החת הספר כדברי בידי השאירום האלה והמפתחות לתלמידיהם אלא ימסרום שלא סמכו עליהם ואמנם מידם, שקבלום תלמידיהם
שיהיה ומלמד משכיל לכל צוו וכן הזהירו והמה דור. אל מדור וכן כהם, הגונים אחרים ואין להם הקרוב ושכל למוד, צריכים וחידותיהם חכמים שדברי לכל, ומכריז מזהיר יבא אם הזאת, האזהרה הזהירם אחרי ואולם ליכשל. רוצה אלא אינו בידו המפתחות
בראשו דמו הנה ונשבר, אחור וכשל בידו, אינם והמפתחות בם ליכנם ויעפיל איש
הצילו נפשם את והם: יהיה
ההשאלות דרך הוא הא' הם שונים דבריהם את בם העלימו אשר הדרכים, אך
הדמיון יסוד על אשר המליצה, בעלי אצל הידועים ההלציים הדרכים והם, והמשלים לו נכונים ההם הפעולות או ההם המקרים שאין למי ופעולות מקרים ייחסו והמשל
: כלל
ההעלם דרך הוא, הב' מוחלט מאמר ויאמרו יבארום, ולא הענין תנאי שיעלימו, והיינו לפי או אחד זמן לפי או אחת בחינה לפי דהיינו בגבול, אלא ההוא המאמר אמתת ואין וכבר וישתבש. יכשל ומוחלט, כולל ההוא המאמר שיקח ומי אחד. מקום או נושא
דבר כל והיודע, תנאיהם פורשו לא יען זה, את זה כסותרים יראו רבים מאמרים להרבה גם קרה הזה שכמקרה תראה וכבר כלל. סתירה ובלי אמיתים ימצאם בגבולו, בש״ס שתמצא הכונה, בזאת הדבר נעשה שלא אע״פ והמצות, הדינים ממאמרי את זה יסתרו או האמת עם יאותו לא בהחלט אותם שבהבין ברייתות או מאמרים
ונמצאו בגבולו, מהם אחד כל והעמידו עסקינן, במאי הכא אמרם, ב בש״ם ופירשום זה, וישרים נכוחים: כולם
לכאורה נראים בדברים ירמזוהו ונכבד גדול עיקר שאיזה והוא הקלות, היא הב' והדרך ורמים נכבדים ענינים על בזה מכוונים והם ההדיוטים, כמשלי עיקריים, ובלתי קלים ויודע האלה, ברמיזות ומכיר שיודע מי אצל להם הערה הם ההם הקלים בדברים אשר
לרמים ומהשפלים לנסתרים, הגלוים. ים מהדבר מחשבותיו ולנשא בשכלו לשוטט
או הטבע מן בענינים חז״ל ירמזום הסודות מעיקרי רבים שדברים שתדע צריך עוד הטבעית החכמה אנשי ההם בדורות מלמדים שהיו הלימודים מן וישתמשו התכונות,
שרצו הסוד אלא התכוניי, או הטבעי ההוא הענין להם העיקר אין ואמנם. והתכונה המשליי הלבוש היות הנרמז הענין אמתת על יגרע ולא יוסיף לא כן ועל בזה. לרמוז שהיה במה ההוא הסוד להלביש היתה הכונה כי לא, או אמיתי הלבישוהו אשר ההוא
אחר בלבוש להתלבש יכול יה ה עצמו הענין ואותו החכמים, בין ההם בדורות מפורסם אלו עצמו המאמר אותו בעל אותו מלביש היה וכך אחרים, בדורות המפורסם כפי
ההם בדורות. ו אות אומר היה
מתנהגים הגשמיים שהדברים הולכים לשיטתם שחז״ל שתדע צריך אלה כל ועל דברי וכל והמזיקים, השדים המלאכים דהיינו למיניהם, רוחניים מכוחות ומתפעלים רושם עושים הגשמים דברי וכן העליונים, בהשפעת מתנועעים השפל העולם
כלל ז״ל דעתם על לעמוד מעולם לו אפשר אי הזה הדרך יכיר שלא ומי ברוחניים.
. ועיקר
- מהרש״א משל הוא מהשכל ויוצא בתנ״ך שאינו מה
ב/א דף ברכות על מהרש״א
בחבורי מעיין לכל להודיע בזה ואוסיף הדרש מוצא אשר מהאגדות מאמר בכל כי זה אם מפשוטו המקרא להוציא חז״ל שהכריחו מה בו לבאר ראיתי המקרא מן ההוא מאמר וכל אחר ממקום או מענינו סותר בענין אם לשון בשינוי אם בחסר אם ביתור
לפי משכל יוצא אחד מאמר או ונפלא זר מעשה הוא אם המקרא מן מוצאו אין אשר סובלים ומליצה משל בדרך לענינו קרובים הדברים בו לבאר אמרתי האנושי דעת הם דבריהם חז״ל שקצרו מתוך באגדות הגדול צורך הוא ודאי שזה בו והמכוון הנמשל
וכל שאמרנו הדברים בכל וחידותם חכמים בדברי לדקדק לנו ויש כסתומים נראים
לקח יוסיף חכם בכ״ז
לידע מבקשים ואינן חז״ל בדברי זה בכל מדקדקים אינן באגדות מהלומדים רבים אבל מהם ויש הסיר תחת הסירים כקול קולו ברבים להשמיע רק אמיתתו על הענין כל סובל והמאמר המקרא שאין פלסתר תורתן וכעושין דופי של אגדות לדרוש שבאו
ממנו במופלא להשיג יהם בעינ הם וחכמים ליוצרה צורה מדמין הן אבל דרושם כבוד על חס שלא כל דורשין אין ר״פ שנינו ועליהם עולם של כבשונו שהם בדברים
נברא שלא לו ראוי. קונו
נשלח על ידי: יהודה בן חמו
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה