הלכות לשבועות כשחל ביום ו'- מורחב
מדיני ההכנות לחג
תספורת: מצוה להסתפר אם לא הסתפר יותר מ30 יום (שו״ע תקלא א ור' שעה״צ א. ועי' כה״ח תצג יג שלפי האר״י יסתפר בערב שבועות).
טבילה: ראוי לטבול ולהיטהר לקראת החג (טור וב״ח תרג, משנ״ב תעא כב, קכח קסה). ויש שנהגו לטבול שוב אחרי לימוד ליל שבועות, לפנות בוקר (של״ה שבועות, נר מצוה ב, חק יעקב תצד, א).
שמחה: מצוה לשמוח בחג, וכן לשמח את בני המשפחה, כפי יכולתו הכלכלית- אוכל משובח וממתקים, פרחים, בגדים ותכשיטים (תקכט ב. כמובן- לא צריך הכל, אפשר לבחור אחד…).
כחלק משמחת החג ראוי שבגדי חג יהיו יותר יפים מבגדי שבת (תקכט, א).
קישוט הבית: נהוג לקשט את הבית בענפי אילנות (כי בעצרת נידונים על פירות האילן) או בעשבים ודברים ריחניים (כי הר סיני התקשט בעשבים והעולם התמלא בריח בשמים). ויש שנמנעים מכך משום שגויים משתמשים בעץ מקושט ביום אידם (רמ״א תצד ג, משנ״ב י וערה״ש ו, ור' חזו״ע יו״ט עמ' שיז).
עירוב תבשילין: כאשר חל חג בערב שבת יש להתחיל לבשל לכבוד שבת לפני החג ואז מותר להמשיך לבשל גם בחג עצמו. ולכן לוקחים בערב החג פת ותבשיל, ומייעדים אותם לאכילה בשבת (עדיף פת שלימה ותבשיל חשוב, ולפחות כביצה פת וכזית תבשיל. לתבשיל יש לקחת תבשיל שרגילים לאכול עם פת- בשר, סלט מבושל, ביצה וכדו'- לא דייסה או אטריות).
יחזיק את האוכל, יברך: 'ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות ערוב'. ויאמר: 'בזה העירוב יהא מותר לנו לאפות ולבשל ולהדליק נר ולעשות כל צורכנו מיום טוב לשבת'.
היודע שלא יבשל, יאפה או יוסיף מים למיחם בחג, וצריך רק להדליק נרות שבת, יערב אך בלי ברכה (ר' תקכז יט ומשנ״ב נה שנח' אם צריך לערב ולכן לא יברך, כה״ח יג, פסת״ש יז, ילקו״י ד ושש״כ מד, יב).
את הפת והתבשיל יש לשמור עד סיום הכנת צרכי השבת, ונהגו לאכלם בשבת, אף שאין חיוב לאכלם (תקכז ג ויב ומשנ״ב ח).
גם כשעושים עירוב תבשילין, לכתחילה יש להכין לפני החג דברים שהכנתם לפני החג לא תפגע בכבוד ועונג השבת (כגון לכוון שעוני שבת לפלטה, אור וכדו' כך שיתאימו הן לחג והן לשבת, וכן אוכל שמבחינת הטעם לא משנה אם יכינו בחג או בערב החג- יכינו בערב החג (ואם לא עשו כן עדיף לבשל בשינוי אם אפשר)).
הדלקת נרות החג: נהגו לברך על נרות החג לפני ההדלקה, ואז להדליק. ואף שאפשר להעביר אש ולהדליק נרות משחשכה, עדיף להדליק לפני השקיעה (כמו בכל ערב שבת). ברכת שהחיינו- יש שמברכות בזמן ההדלקה ויש שיוצאות ידי חובה בקידוש.
הדלקת נרות השבת: מדליקים לפני השקיעה וכניסת השבת. בחג אסור להבעיר אש חדשה אלא רק להעביר אש, ולכן יש להדליק בערב החג נר נשמה גדול (שיחזיק עד הדלקת נרות שבת).
מדיני ליל שבועות ותפילת שחרית
נהגו ללמוד כל הלילה כהכנה וציפיה לקבלת התורה, וכתיקון לזה שעמ״י באותו הדור ישנו. וכתב בשו״ע האריז״ל שמי שלא ישן בלילה ויעסוק בתורה, מובטח שישלים שנתו וינצל מנזק, אך היושב בטל, כישן (משנ״ב תצד א עפ״י הזוהר, חזו״ע יו״ט עמ' שיא).
יש נוהגים לומר את סדר 'תיקון ליל שבועות' (יש נוסחים שונים), ויש נוהגים ללמוד במקום שלבם חפץ, ויש שכתבו שלפחות יאמרו את חלק התנ״ך שבתיקון (כה״ח תצד, ח. אך שועה״ר תצד, ג, כתב ש׳עיקר העסק יהיה בתורה שבע״פ').
מעלה גדולה ללמד אחרים, שזכות הרבים תלויה בו, וזה כולל ללמד ילדים קטנים, 'הבל פה שאין בו חטא' (עי' רש״י במדבר ג, א).
יזהרו שלא לדבר שיחת חולין כל הלילה, וצריך להם שמירה גדולה בזה בלילה זו, מפני דכל עת שיש אסיפה מאנשים הרבה דרכו של יצה״ר להכשילם לדבר דברי חול, ומדבר לדבר יבואו לדברים אסורים של שחוק ושל לשה״ר, ויזהרו ללמוד כל סדר הלימוד של זאת הלילה בחשק גדול ובשמחה רבה והתלהבות הלב, כי הלימוד המתוקן לזאת הלילה עושה פרי גדול למעלה וממשיך לנפש האדם קדושה וטהרה (בן איש חי במדבר ג).
ברכות התורה, ברכות השחר ונטילת ידים למי שער בלילה
נטילת ידים: לספרדים- בעלות השחר יטול ידיו בלי ברכה, לאשכנזים- כשיעשה צרכיו יטול ידים בברכה. (תצד ס״ק א).
ברכות השחר: לספרדים ומקצת מהאשכנזים- מברך הכל, לדעת רוב האשכנזים- אפשר לברך ברכות השחר, למעט ברכת 'אלה-י נשמה' ו׳המעביר שינה' שאותם ישמע ממי שישן בלילה (או מספרדי), או יברך בעצמו לאחר שיקום משנתו (מו ס״ק כד).
ברכות התורה: לספרדים וחלק מהאשכנזים- מברך כרגיל. אך חלק מהאשכנזים נהגו לשמוע ברכות התורה ממישהו אחר, למעט מי שישן שנת קבע ביום שלפני החג או מי שכיוון בערב החג בברכות התורה שיחולו רק עד עלות השחר למחרת, שיברך בעצמו (מז ס״ק כח, ועי' פמ״ג א״א ריש סי' תצד).
הלומד והגיע עלות השחר ולא יכול לברך (או שמסופק אם כבר עלה השחר) ימשיך ללמוד עד שיוכל לברך (מנחת שלמה א, צא ועוד, אך במאמ״ר מועדים כב, לה אסר אלא יאמר פיוטים ותשבחות).
תפילת שחרית וקריאת התורה
קריאת התורה היא השיא, שאליו מתכוננים כל הלילה, וכתוב במדרש שזו מעין קבלת התורה מחדש: 'אמר הקב״ה לישראל, בני היו קורין את הפרשה הזו בכל שנה ואני מעלה עליכם כאלו אתם עומדים לפני הר סיני ומקבלין את התורה' ולכן 'בעת קריאת התורה יהיו אזני כל העם אל הספר תורה באימה וביראה מעין דוגמא של מעמד הר סיני' (כה״ח תצד, ל, ור' ילקו״ש יתרו רמז רעא, ותוס' סוטה יד:).
'תפלת שחרית ומוסף יתפלל בהתלהבות וזריזות כדי שלא תחטפנו שינה באמצע ויבוא לידי טעות, וידוע כי גמר הפרי של תיקון ספירת העומר ולימוד ליל חג השבועות יהיה בתפלת מוסף, לכן צריך להזדרז בה הרבה כי הכל הולך אחר החתום' (בן איש חי במדבר אות ה).
האשכנזים וחלק מהספרדים נהגו לעמוד בזמן קריאת עשרת הדברות ויש מהספרדים שיושבים, ובכל אופן החושש שירדם אם ישב- יעמוד בכל קריאת התורה (ר' כה״ח תצד, ל, ישכיל עבדי ב, א, אג״מ ד, כב, חזו״ע יו״ט עמ' שיד-שיז).
עוד מדיני החג
סעודות החג: כחלק משמחת החג יש לאכול בשר ולשתות יין. יש דעות שגם בליל החג יש לאכול בשרי (ואת מאכלי החלב שנהגו לאכול בשבועות- לאכול לפני הסעודה הבשרית או בבוקר) ויש דעות שבלילה אפשר לאכול חלבי ולאכול בשרי רק ביום.
'חציו לה'': גם ביום יש להקדיש זמן ללימוד (הישן ביום בערך עד 14: 00, יכול להקדיש עם משפחתו לסעודה ועונג החג בנחת כ3 שעות, ועוד כ3 שעות ללימוד ואמירת תהלים) ויש לדרוש בהלכות החג ולעסוק בענייני קבלת התורה וחביבות וחשיבות התורה ולימודה.
וכתב הפלא יועץ (ערך עצרת): 'מה טוב, דבר בעתו, לשפוך נפשו בימים האלה ובזמן הזה שיזכה הוא ובניו לכתרה של תורה, ללמוד וללמד לשמור ולעשות'.
כבוד השבת: אף שאין איסור לאכול כל היום, משום כבוד השבת מצוה להימנע מלאכול סעודת קבע משעה עשירית של היום- כ3 שעות לפני השקיעה. ומי שכבר התחיל יכול להמשיך לאכול ולא יפסיק (שו״ע רמט, ב וס״ק טז, רמ״א תקכט, א, ומג״א א).
הכנות לשבת בחג
עירוב תבשילין מתיר לבשל ולהכין בחג לקראת שבת, אך לכתחילה יש לסיים את ההכנות האלו מוקדם, כך שאפשר יהיה ליהנות מהם כבר בחג עצמו אם ירצו (תקכז סק״ג).
אם לא הכין את נרות השבת לפני החג יכול להכינם בחג, אך ישתמש בנרונים וכדו' ולא בנרות שצריך להמיס ולהדביק אותם בפמוטות. אם מדליק בשמן, אין לגלגל פתילות בשבת או לנקב את השעם שמציף את הפתילה, אך מותר להשחיל פתילה מוכנה לתוך שעם מנוקב אם לא הספיק מערב שבת.
שינוי זמני שעון שבת בשבת ובחג
בשבת מותר להאריך את המצב הקיים אך לא לקצרו, ולכן כשאור דולק או מזגן פועל מותר להאריך את הזמן כך שישאר דלוק יותר זמן, וכשאור כבוי או מזגן כבוי מותר להאריך את הזמן כך שידלק רק יותר מאוחר.
לצורך מצוה או חולה מותר גם לקצר זמנים- לקרב את ההדלקה אם עכשיו כבוי או לקרב את הכיבוי אם עכשיו דלוק, אך צריך להיזהר מאוד שלא לכבות או להדליק בידים.
בחג מותר גם להקדים את ההדלקה, אך להקדים את הכיבוי יש שהקלו רק במקום הפסד ויש מתירים, ובמקום צורך אפשר להקל (עי' יבי״א ג סי' יז ויח, שש״כ פי״ג סע' כו ולא).
מדיני הבערה וכיבוי בחג
בחג אין להבעיר אש חדשה ואין לכבות אש או להקטינה. ולכן הפשוט ביותר הוא להשתמש בחגז או בתנור חשמלי שיידלק ויכבה עם שעון שבת.
אם מבשלים על אש אין להוליד אש אך מותר להעביר אש מאש קיימת, וכן מותר להגביר את עצמת האש כשצריך.
לכבות ולהנמיך אש אסור בד״כ, כי אין בזה צורך 'אוכל נפש', ולכן יש לבחור את עוצמת האש הרצויה לפני העברת האש לגז.
נחלקו אם כיבוי ב׳גרמא' מותר לכתחילה או רק במקום הפסד, וכן יש דעות שונות איזו פעולה מוגדרת כ׳גרמא'. הנזקקים לדין זה מוזמנים לשאול בעל פה.
כיבוי לצורך אוכל נפש מותר, ולכן מותר להנמיך את האש אם אחרת האוכל יתקלקל או ישרף, וראה הערה.
דין רחיצה בשבת וחג
יש אופנים של רחיצה שנאסרו מחשש שיסחטו את השיער או שיחממו מים באופן האסור, ויש חילוקי מנהגים בדבר:
למנהג הספרדים
בשבת מותר להתקלח במים קרים, וכן לרחוץ את השיער, ובלבד שיזהרו מאוד שלא יסחטו את המים מהשיער החוצה.
רחיצה חלקית- של מיעוט הגוף, מותרת גם במים חמים שחוממו מערב שבת (בדוד שמש, אך אם המים מדוד חשמלי- בוילער, מותר רק כשהמים כבר לא מאוד חמים- שמים שיכנסו לא יתבשלו).
בחג מותר להתקלח כרגיל במים שחוממו בהיתר (מערב חג, או בחג עצמו ע״י דוד שמש או דוד חשמל- בוילער עם שעון שבת- עי' חזו״ע שבת ו עמ' פז) אך יזהרו שלא לסחוט את השיער מהמים שבו.
למנהג האשכנזים
בשבת רחיצת מיעוט הגוף מותרת במים חמים שחוממו מערב שבת (מדוד חשמלי-בוילער או דוד שמש, שהמים בהם כבר לא מאוד חמים (עי' שש״כ יד, ג). בדוד שמש יש שמקילים יותר ומתירים להשתמש גם אם המים מאוד חמים, וטוב להימנע מכך אם אפשר).
ובמקום צער גדול או חולי מותר גם לרחוץ את כל הגוף במים חמים שחוממו בערב שבת, ויזהרו מסחיטת השיער.
במים קרים מותר להתקלח למעט מקומות שבהם יש ריבוי שיער. בשעת הצורך כגון בימים חמים, מותר לרחוץ גם את השיער ובלבד שיזהרו מסחיטת המים מן השיער.
בחג במים שחוממו בהיתר (מערב חג, או בחג עצמו ע״י דוד שמש או בוילער עם שעון שבת- עי' שש״כ יד, ג וב, ז) מותר לרחוץ את רוב הגוף למעט מקומות ריבוי השיער, שמותר רק כשיש צורך. ויש מחמירים לרחוץ בשינוי- אבר אבר עד שרוחצים את כל הגוף.
מותר להשתמש בסבון נוזלי בחג, אך לחפוף שיער עם שמפו יש מחמירים משום סוחט ויש מקילים, ובשעת הצורך אפשר להקל, אך צריך להיזהר מאוד כשמורידים את השמפו שלא להגיע לסחיטת השיער, ולכן אין ללחוץ עם הידיים על השיער אלא להוריד את השמפו רק עם זרם המים.
אחרי המקלחת יש להיזהר מסחיטה בניגוב השיער, ולכן ינגבו בנחת במגבת עבה, כך שאם יצאו מים הם יבלעו מיד במגבת.
במקלחת במקוה יש להחמיר יותר ולהשתמש רק במים קרים או במים חמים מדוד שמש (משום גזירת מרחצאות).
לאשה הטובלת בלילות החג או השבת יש הלכות מיוחדות, ניתן לקבל דף הלכות אצל הבלנית, מומלץ מספיק זמן מראש.
יה״ר שנזכה לקבל את התורה הקדושה בשמחה, ושנזכה שיקבל ה' תפילתנו 'והאר עיננו בתורתך ודבק לבנו במצוותיך ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך', ונהיה אנו וצאצאנו יודעי שמו ולומדי תורתו באהבה.
חג שמח ושבת שלום
חנניה פולק
נשלח על ידי: חנניה פולק
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה