ב״ה
התש אמור פרשת קודש שבת ערב פ "ו
שלום שבת ורעי לאחי
הזה בזמן תודה קרבן? !
חּו זְבִֽ צֹנְכָ֖םּתִ רְ לִִֽ לַיקֹוָ֑ק זִֽבַח־ּתֹודָ֖ה חּ֥ו זְבְ י־תִ וְכִִֽ
יְקֹוִֽק אֲנִָ֖י ר ק עַד־בָֹ֑ מָּ֖נּו מִ ירּו א־תֹותִ֥ לִֹֽ ל כֵֵ֔ יֵא הּוא֙ הַ בַיֹּ֤ום
זה בן קר לו. שאירע נס על כתודה המקדש, לבית אדם, מביא תודה קרבן לקרבן דומה השלמים
לבעלים וגם גם. לכוהנים למזבח גם שמתחלק דברים בשלשה שלמים מקרבן שונה: אבל
ולילה ליומיים שנאכל השלמים קרבן לעומת ולילה, יום הוא תודה קרבן אכילת זמן. א.
מהם לחמים ארבעים מצורפים תודה לקרבן ב. עשרה האחרים הקורבנות לעומת חמץ. לחמי 2
תזבחו "לרצונכם נאמר עליו היחידי הקרבן זה "ג
שלמים קרבן שגם למרות בא עולה וקרבן ב ים עלי נאמר לא נדבה תזבחו" "לרצונכם הם
להודות צורך מרגיש הוא כאשר אדם מביא תודה קרבן ש הקורבנות, משאר תודה בקרבן והשונה המיוחד
הנס. על ולחבריו ביתו לאנשי לספר היא להודות, ביותר הנכונה הדרך לו. שקרה נס על לה' אדם כאשר
יותר. מתגדלת תודתו לאחרים גם שלו התודה את מפרסם, תודתו רגשי את שומר אדם כאשר מאשר
. בליבו ע״י שבזה הוא ה שם את 'מפרסם 3
מזאת, יתירה השמחה של העז הרושם הזמן, עם מהלב משתכח לו שאירע משמח שדבר אדם של טבעו
ולהודות להמשיך הצורך את חש הוא אין זמן ולאחר השנים בעבור ומתכהה. הולך
הרושם נשאר וכך בליבו אותו ומשמר אותו מפנים גם הוא לו שאירע הנס על לחבריו מספר אדם כאשר
זמן למשך בליבו התודה. של 4
ארבעים הקורבן בצד מביא לה', תודה של עמוקה הכרה ומתוך מרצונו תודה קרבן שמביא אדם, לכן
בשר רוב עם יחד, עצמו המקריב אוכל וששה שלושים מתוכם לחמים לקרבן. שהביא הכבש
שלמים, לקרבן יחסית קצר, זמן בפרק לאכול לסיים צריך זה כל את יום תוך הכול את לסיים עליו המקביל,
. אחד והלחמים מהקורבן להשאיר אסרה התורה זה כל את לאכול מסוגל אינו אחד ביום אחד. אדם
הקצוב לזמן מעבר אליו, . המצורפים 5
ה את מאלצות האכילה זמן ומגבלות המזון כמות אדם, התודה קרבן את, המקריב משפחתו את לשתף
בזמן הכול את לסיים לו שיעזרו כדי ההודיה בסעודת. וחבריו 6
כן כמו לאחרים. וסיפורה בה העיסוק מעצם 'לה התודה רגשות את מעצימה הודיה סעודת עריכת
יותר ארוך זמן למשך התודה רגשות את. משמרת
היבשות העצמות חזון מהתגשמות החל ה' מאת גדולים ניסים חווה האחרון הדור יחזקאל הנביא של 7
כאשר את הקימו ה' ובעזרת, חיים מלאי רגליהם על קמו הפליטה, שארית של רעב, מזי אדם שלדי
הרבים הניסים כל מתוך לכלותינו עלינו שקמו האויבים נגד המלחמות בכל בניצחונות וכן ישראל. . מדינת
השמחה בריקודי להיזכר שלא קשה ירושלים. ויום העצמאות יום את ציבורי תודה הכרת מתוך חגג העם
כימי ונשארו לליבנו חדרו אלו שמחות ואכן בידינו" הבית "הר הקריאה בהישמע וכן המדינה הקמת עם
הזה היום עצם עד. הודיה
על לה' ולהודות לחגוג השכלנו לא לעומתם לנו. שאירעו אחרים רבים ניסים של המוצלח סיומה עם
הכיפורים, יום מלחמת ואף הקטנה ישראל מדינת תושבי כל את להשמיד כוונתם על אויבינו הצהירו בה
. ולסכנו היהודי לישוב להתקרב האויב צבאות הצליחו
. מהשמדה בנס ונצלו טילים במאות ישראל אזרחי הופצצו בה המפרץ במלחמת או
במלחמות או ה אחרו בה ם נות השכלנו לא האלו המקרים בכל בידם. עלתה ולא להשמידנו אויבינו ניסו
מאתנו אלו ניסים נשתכחו השנים ובחלוף הנס גודל את הפנמנו לא, לה' ציבורית הודיה לתת 8
התודה כך עושים לא כאשר עם, בקהל חגיגה ומתוך לה' להודות חזק רצון מתוך לבוא צריך תודה קרבן
ונעלמת. משתכחת
עלינו הגזרות בכל הצלה של גדולים ניסים ראינו האחרונות. במלחמות הפחדים, הקשיים כל את להפנים
ו חלקינו, מנת שהיו הסכנות לה ולהודות, לפרסם לזכור כך 'ומתוך. חפצה ונפש שלם בלב, ביננו נספר
וב ז את נהפוך. לנו יזכרו שאלו כדי הניסים גודל את כולו ציבור שעברנו הקשה התקופה כרון י כרון לז י
נ אותם, הניסים ר ישא הניסים שזכר כדי, נפנים ואותם ספר ז לנו שנשאר כפי שלא בנו, יום מלחמת כרון י
. כיפור( הטעויות את לבדוק לצורך סתירה להודות בצורך אין לתקנם כדי והכשלים.),
הנ המלחמה של הניסים על גם לה' להודות הזדמנות לנו תהיה ירושלים חרות ביום וכחית.
עם ברוב לנו. שעשה הניסים כל על העולם לבורא תודה קרבן להקריב בקרוב שנזכה מלך הדרת
1 ל כט– פסוקים כב פרק ויקרא
2 י פסוקים ז פרק. ויקרא טו – א
מֶן בַשֶֶּׁ֔ ת לולֶ֣ בְ מַּצֹות֙ חַלֹּ֤ות ה הּתֹודָָ֗ עַל־זֶֶ֣בַח יב׀ קְרִֶ֣ וְהִ יבֶּנוּ֒ יַקְרִ עַל־ּתֹודָה֘ ם אִֶ֣ לַיקֹוָָֽק יב יַקְרִַ֖ אֲשֶֹ֥ר ים לָמִִ֑ הַשְ זֶֶ֣בַח ת ַוְזֹֹ֥אתּתֹורַַ֖
מֶן בַשָָֽ ת לולֹ֥ בְ ת חַלַ֖ כֶת בֶֶּׁ֔ מֻׁרְ לֶת וְסֶֹ֣ בַשִָ֑מֶן שֻׁחִֶ֣ים מְ מַּצַֹ֖ות י קִיקֹ֥ ורְ
ן בֶָּׁ֔ כָל־קָרְ מִ חָד֙ אֶ מֶּּ֤נו מִ יב קְרִִ֨ והִ יוְ לָמָָֽ שְ עַל־זֶַ֖בַחּתֹודַֹ֥ת בָנִֹ֑ו קָרְ יב יַקְרִַ֖ ץ חָמֶּׁ֔ לֶֶ֣חֶם עַל־חַלת֙ ת־דַֹ֥ם אֶ ק הַזֹרֵ֛ ן לַכֹהָ֗ לַיקֹוִָ֑ק רומַָ֖ה ּתְ
עַד מֶַּ֖נו מִ לָֹֽא־יַּנִֹ֥יחַ אָכִ֑ל י בָנַֹ֖ו קָרְ יֹֹ֥ום בְ יו לָמֶָּׁ֔ שְ בַחּתֹודֶַ֣ת זֶֶ֚ ר שַָ֗ ובְ יֶָֽה יִהְ לֹֹ֥ו ים לָמִַ֖ הַשְ קֶר ־בָֹֽ
כב פסוק קז פרק תהילים 3.
תודה זבחי ויזבחו ויספרו ברינה. מעשיו
4 מג פסוק קז פרק תהילים. .
חכם מי וישמור ה חסדי ויתבוננו 'אלה
5 ל פסוק כב פרק ויקרא
יְקֹוָָֽק אֲנִַ֖י קֶר עַד־בִֹ֑ מֶַּ֖נו מִ ירו א־תֹותִֹ֥ לָֹֽ ל אָכֶּׁ֔ י הַהוא֙ בַיֹּ֤ום
כט6 פסוק כב פרק ויקרא דבר העמק.
דתודה ה', וי״ט י״א ז' לעיל ביארנו …דכבר דבא צ״ל אלא במדבר, בהיותם אפילו בשר לאכילת להביא אפשר אי
מקום ומכל שלמים הוא תודה והנה עמוס(ב). הנביא כדבר אחר לדבר ולא לגשם, להועיל לרצון יהי לה' דוקא לדקדק
ולא נס, על שבא תודה דוקא וס״ד הנסים, את ולספר להודות שבא משום טעם צו בפ' וביארנו ולילה, ליום נאכל כן
תודה: דיני במועדים גם כתיב מש״ה גשם, בשביל שבא תודה
שנה. בגשמי העתיד על והיינו רצון, להפקת שיבא דמשמעו י״ט וכ״ב ה' י״ט פירשנו כבר לרצונכם.
. 7 יד א– פסוקים לז פרק יחזקאל
עֲצָמָֹֽות אָֹ֥ה ל מְ וְהִַ֖יא קְעִָ֑ה הַבִ תֶֹ֣וְך בְ וַיְנִיחַ֖נִי יְקֹוֶָּׁ֔ק ר֙וחַ֙ בְ אּ֤נִי וַיֹוצִ יַד־יְקֹוָקּ֒ עָלַי֘ הָיְתֶָ֣ה בֹּ֤ות רַ וְהִּנִ֨ה סָבִִ֑יב סָבִֶ֣יב׀ יהֶַ֖ם עֲל נִי ירַֹ֥ וְהֶעֱבִ
וַיֶֹ֣אמֶר עְּתָ יָדָָֽ אַּתָֹ֥ה יְקֹוִַ֖ק אֲדֹנָֹ֥י ר וָאֹמַָ֕ הָאִ֑לֶה הָעֲצָמֶֹ֣ות יֶֶ֣ינָה חְ הֲתִ ם בֶן־אָדָָ֕ י לֶַּׁ֔ א וַיֶֹ֣אמֶר ד אָֹֽ מְ שֹֹ֥ות יְב וְהִּנַ֖ה ה קְעֶָּׁ֔ הַבִ נֶ֣י עַל־פְ אֹד֙ מְ
הִּנִ֨ה הָאִ֑לֶה לָעֲצָמַֹ֖ות יְקֹוִֶּׁ֔ק אֲדֹנֶָ֣י ר֙ אָמ ה כּ֤ בַר־יְקֹוָָֽק דְ ו עַ֖ מְ שִ שֶֹּׁ֔ות הַיְב הָעֲצָמֹות֙ ם יהֶֶּׁ֔ אֲל וְאָמַרְּתֶָ֣ הָאִ֑לֶה עַל־הָעֲצָמֶֹ֣ות הִּנָבַ֖א י לֶַּׁ֔ ַא
וִידַעְּתֶַ֖ם יִיתִֶ֑ם וִחְ וחַ רַ֖ בָכֵֶ֛ם י וְנָתַּתִֹ֥ עֶֹּׁ֔ור כֶם֙ י עֲל י מְּתִּ֤ וְקָרַ ר בָשָָ֗ יכֶֶ֣ם עֲל י תִִ֧ הַעֲל וְָֽ ים גִדִִ֜ ם יכִֶ֨ עֲל י֩ וְנָתַּתִ ם יִיתֶָֽ וִחְ וחַ רַ֖ בָכֵֶ֛ם בִֹ֥יא מ אֲנִִ֜י
יְקֹוָָֽק י־אֲנִֹ֥י כִָֽ
מָֹֽו ל־עַצְ אֶ עֶַ֖צֶם עֲצָמֶֹּׁ֔ות ו בֶ֣ קְרְ וַּתִ עַש ה־רֶַּׁ֔ וְהִּנ י֙ אִ כְהִּנָָֽבְ י־קֹּ֤ול וַַָֽֽיְהִ י צֻׁוִ֑יתִ כַאֲשֶֶ֣ר י וְנִבַ֖אתִ ה עָלֶָּׁ֔ ובָשֶָ֣ר ים֙ גִדִ יהֶּ֤ם וְהִּנָֽה־עֲל י יתִ אִִ֜ וְרָ
בָהֶָֽם אֹ֥ין וחַ וְרַ֖ לָה לְמִָ֑עְ מִ עַֹ֖ור יהֵֶ֛ם עֲל ם וַיִקְרִַ֧ גָדֹֹ֥ול חַַ֖יִל ם יהֶֶּׁ֔ גְל עַל־רַ דו֙ וַיַָֽעַמְ יָ֗ו וַיִָֽחְ וחַ הָרִ֜ ם בָהִֶ֨ בֹוא֩ וַּתָ וִָ֑נִי צִ כַאֲשֶֶ֣ר י וְהִּנַבַ֖אתִ
ד אָֹֽ אֹד־מְ: מְ
מֹותֵ֛ינו עַצְ ו שִ֧ יָבְ ים רִָ֗ אֹמְ הִּנֶ֣ה הִ֑מָה אַ֖ל רָ יִשְ כָל־בֹ֥ית לֶה הָאֶּׁ֔ הָעֲצָמֶֹ֣ות ם בֶן־אָדָָ֕ לַיּ֒ א וַיֹאמֶר֘ לָָֽנו נו נִגְזַַֹֽ֥רְ קְוָתַ֖נו תִ דָֹ֥ה וְאָבְ
י אתִֹ֥ ב וְה י עַמִִ֑ יכֶַ֖ם רֹות קִבְ מִ כֵֶ֛ם אֶתְ י ית וְהַעֲל ם יכֶָ֗ רָֹֽות ת־קִבְ אֶ חַ פֹתִ֜ אֲנִִ֨י ה֩ הִּנ יְקֹוִקּ֒ אֲדֹנֶָ֣י מַר֘ ה־אָ כָֹֽ ם יהֶָ֗ אֲל וְאָמַרְּתִָ֜ א הִּנָבִ֨ ן֩ ִֹ֥לָכ
בָכֶם רוחִּ֤י י וְנָתּ֙תִִ֨ י עַמִָֽ יכֶַ֖ם רֹות קִבְ מִ כֵֶ֛ם אֶתְ י הַעֲלֹותִֹ֥ ובְ ם יכֶָ֗ רָֹֽות אֶת־קִבְ חִֶ֣י תְ פִ בְ יְקֹוִָ֑ק י־אֲנִֶ֣י כִָֽ ידַעְּתֶַ֖ם לַוִָֽ אָֽ רָ יִשְ מַֹ֥ת אֶל־אַדְ כֶַ֖ם תְ: אֶ
נְאֻׁם־יְקֹו י יתִ וְעָשִַ֖ י בַֹ֥רְּתִ דִ יְקֹוֵָ֛ק כִי־אֲנִִ֧י ם וִידַעְּתֶֶּ֞ כִֶ֑ם מַתְ עַל־אַדְ כֶַ֖ם תְ אֶ י וְהִּנַחְּתִֹ֥ ם יִיתֶֶּׁ֔ ָָֽוִחְ ק
8. יום לקבוע אביב, תל של הראשי רבה אז שהיה זצ״ל, גורן הגר״ש מו״ר הציע הכיפורים יום מלחמת סיום עם אמנם
במלחמת ההצלה נס לה'. תודה להכרת נפשית פנוי היה לא לקחים, בהפקת עסוק שהיה העם אבל ההצלה נס על הודיה
מליבנו נשכח הכיפורים. יום
נשלח על ידי: mbiegel53
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה