תובנה לפרשת קדושים
ממשנת רבי עובדיה ספורנו
התורה מתארת את עונשו של המקריב את בנו למולך: "אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמָת עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן. וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ" (ויקרא כ, ב-ג). הפסוקים מתארים למעשה עונש כפול: סקילה בידי בני אדם ועונש כרת מן השמים. רבי עובדיה ספורנו מסביר מדוע יש צורך בעונש כפול - בידי אדם ובידי שמים.
הפוגם בקדושה עושה למעשה נזק כפול: חטא לאומי שבו הוא מטמא את העם הנבחר וחטא רוחני שבו הוא מחלל שם שמים. בגלל הפגיעה בעם ישראל הוא נרגם באבנים על ידי "עַם הָאָרֶץ" בנוסף לעדים המרשיעים. בגלל הפגיעה בשם ה', ה' מעניש אותו באופן ישיר - "וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא". הפגיעה הכפולה הזו מתוארת בסיומם של הפסוקים המנמק את חומרת החטא: "לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קׇדְשִׁי" (שם). שוב, נימוק כפול לחטא: טומאת "מִקְדָּשִׁי" שהיא הפיכת העם הקדוש לטמא ופגיעה בקדושת העם היהודי, ובנוסף חילול שם קודשו של ה'.
נמצא אם כן, שאין לך חטא שהוא רוחני בלבד, בין אדם למקום ותו לא. כל פגיעה בקודש היא פגיעה גם במישור האנושי, בין אדם ללאום. החטא, הנימוק והעונש הם כפולים ומכופלים כפי שהתורה מאריכה בלשונה לתאר. וכן הדברים גם להיפך: התקשרות לה' יתברך כרוכה בהתקשרות לעם ישראל, כפי שמתואר רבות בכתבי הרב קוק:
"כל מה שאדם מרבה בתורה ובמצות: מתקשר הוא יותר בכנסת ישראל, ומרגיש בקרבו את נשמת הכלל כולו, בתמציתו היותר עליונה, וחש בכל מהותו את הצער של כנסת ישראל בשפלותה, ומתענג משמחת עולמים העתידה לפניה, ומתפאר בהכרה עמוקה פנימית בהוד עליוניותה האלהית." (אורות ישראל ג, יז)
והקישור הרוחני משפיע עמוקות על החיבור הלאומי של כל אדם פרטי:
"כל אומה יסודה הוא רק טבעי פשוט, הכרח החיים והקיבוץ, מילוי הרצונות הטבעיים, הנוחים ע״י קיבוץ שיש להם קשורים אמיצים זה לזה, והרצון הזה אינו צריך להיות מתעורר ע״י סיבות לימודיות וחינוכיות. אבל קישור של כנסת ישראל בנוי הוא ביותר על מאויים רוחניים משותפים, שבעצמם הם צריכים אימוץ וחיזוק רוחני מרובה מאד גם בלבו של כל יחיד, וכל־שכן בחיי הציבור כולו." (אורות ישראל ד, ח)
ההבנה הזו משפיעה למעשה על כל הגדרת התורה:
"מהצד הלאומי, הנמצא בהרבה מצות של תורה בגילוי, ובכללות המצות כולן בגניזה, נמצא קיום המצות הוא היסוד המזין להחזקת כח החיים של הלאומיות הישראלית, שאוצר בקרבו אותו החומר המזין של המוסריות, הנדרש כדי להעמיד את התביעה הלאומית הכללית על מכונה." (אורות ישראל ו, ג)
הרב אבינדב אבוקרט
רב קהילת "אבני החושן" גבעת שמואל
נשלח על ידי: חייא
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה