קדושים
ת "לא א. ת״טור- ולא קום לא? למה
ב. בתורה גדול כלל
ג. ישראל לארץ ערלה? מהעניין
ד. הוא. חסד
1 תטור- ולא תקום "לא ". לא? למה
מו״ר של שיעור מתוך מעובד התורה דבר זצ״ל. דרוקמן מאיר חיים הרב
ה״פר להיות עלי מדוע אנושי! בלתי כמעט עד מאוד קשה נראה ונטירה נקימה של האיסור שעוזר " א יי ר לבקשותיו סרוב של התחושה את שיחווה כדי דווקא לו לעשות נכון לא האם לי? ! עוזר שלא, למי טינה ששמירת נאמר אם וגם לחבריו? חפציו את להשאיל ויתחיל דרכיו את ישנה האדם כך רק אולי
לא ני א לי, נתת לא שאתה "למרות לו ולומר החבר את לחנך לא מדוע בעייתית, היא מעשה כדי עד והוא אותו תבייש כזאת אמירה אולי ושכניו" לחבריו נורמלי אדם מתנהג ככה נותן. אני אלא כמוך
? ישתנה
לו אמר תקום: לא "ד״ה ונטירה. לנקימה דוגמה מביאים ברש״י) מובאים (ודבריהם במדרש: חז״ל
כדרך משאילך ני "אי לו: אמר קרדומך" "השאילני לו: אמר למחרת "לאו" לו: אמר מגלך". "השאילני "לאו לו: אמר קרדומך". את "השאילני לו: אמר נטירה? היא ואיזו נקימה. היא זו השאלתני" "שלא בלבו שנוטר נטירה היא זו השאלתני". שלא כמותך ואיני לך "הא לו: אמר מגלך" "השאילני לו: אמר
מבקש אחד כל שהרי ם שוני כלים שני כאן נקטו שחז״ל נראה ראשון במבט נוקם". שאינו פי על אף כאשר ונטירה. בנקימה הבקשות סדר את שינו בעקבותיהם ורש״י חז״ל אבל לו. שאין מה את מהשני
נקימה– את הסבירו הם את הסבירו כאשר זאת לעומת קרדום, והשניה מגל היתה הראשונה הבקשה
מגל והשניה קרדום היתה הראשונה הבקשה. נטירה
הוא התבואה) (לקצירת המגל התורה. בדרישות הבדל כאן שיש להסביר הפרשנים את עורר זה שינוי בכך הגיון שיש לחשוב יכול הייתי ולכן חפירה) (כלי מהקרדום להתקלל שעלול עדין יותר הרבה כלי כועס שהוא מכך רק נובע הקרדום את לתת השני של סרובו יותר, העדין הכלי את משאיל לא שאדם
לו להשאיל שסרב הראשון על ודאי למגל. מנזק חברו של החשש את לראות מצליח ולא המגל, את לו לתת לבקשתו לסרב לחבר מותר יסרב, וחברו קרדום יבקש אדם אם אבל אסורה! כזאת שנקמה
במגל להפסד יותר גבוה סיכוי יש שהרי מנקמה נובע שהסרוב הוכחה בכך ואין המגל. את
קיבל ולא קרדום ביקש הראשון אם שגם לומר, ת הבקשו סדר את שינו חז״ל שונה. המצב בנטירה גבוה- שיהרס שהסיכוי מגל אפילו לך משאיל אני כמוך, לא "אני לו לומר לשני "אסור אסורה הנטירה
מהאדם אפשרית, בלתי כמעט גדולה, תביעה על כאן מדובר לכאורה הגיון מאחוריה לכאורה שיש! גם מידותיו על ולהעביר זכרונותיו על להתגבר מוחלטת! בצורה
לא שנאמר תעשה בלא עובר מחברו "הנוקם רעה מידה זו כמה עד מדגיש דעות בהלכות הרמב״ם על מעביר להיות לאדם לו ראוי אלא מאד. עד היא רעה דעה עליו, לוקה שאינו פי על ואף תקום.
הרמב״ם הם." עלי לנקום כדאי ואין והבאי הבל דבר המבינים אצל שהכל העולם, דברי כל על מדותיו
יותר מפרט דבריו בהמשך והבאי. הבל הוא השני מעשה וזכרון רעה מידה היא הנקימה כמה עד מדגיש הדעה היא וזו כלל, יזכרנו ולא מלבו העוון שימחה עד הנטירה על תורה הקפידה "לפיכך הרמב״ם
הנכונה זה עם זה אדם בני של ומתנם ומשאם הארץ ישוב בה שיתקיים שאפשר יזכור אחד ל כ אם."
ומתוקנת בריאה חברה כאן לנהל נוכל לא אליו השני של ויחסו מעשיו כל. את
במבט רק חייו על מסתכל ונוטר שנוקם האדם המציאות. על הנכון למבט אותנו מרומם החינוך ספר והקרדום המגל של ההשאלה זה (במקרה שמושפעת המבט מנקודת נובע לחברו שלו היחס )אנושי,
שכל ולהבין מבטו את להרים צריך האדם מאוד מצומצמת הסתכלות זו אבל כלפיו, ! חברו ממעשי רק רע ועד מטוב יקרהו אשר כל כי לבו אל ויתן האדם שידע המצוה "משרשי ה להשגחת נתונים!'חייו עוונותיו כי בנפשו ידע אדם יכאיבהו או כשיצערהו ומיד יתברך. השם מאת עליו שתבוא סיבה הוא
העוון כי רעתו, סיבת אינו הוא כי ממנו, לנקום מחשבותיו ישית ולא בכך, עליו גזר יתברך ם והש גרמו ה- לו אמר כי ויקלל לו "הניחו ט״ז) (שמואל ע״ה דוד שאמר וכמו המסבב. "'הוא בחטאו הענין תלה
גרא בן בשמעי ". ולא
שמעי לכך ובנוסף בו, ד שמר בנו מאבשלום בורח הוא כאשר שלו, קשה הכי הזמן בנקודת המלך, דוד בשמעי לפגוע שרוצה צרויה בן באבישי גוער הוא אבנים, עליו ומשליך מקלל אותו, מבזה גרא בן חלק היא זו וקללה אותו שלח ה' עכשיו, אותו מקלל גרא בן שמעי שאם מבין דוד אותו. ולהרוג
הוא למלכותו ויחזור לום אבש את ינצח דוד כאשר גם בו. לפגוע טעם שאין ודאי ולכן לדוד, מהעונש המציאות את מנהל שה' ההכרה של העמוק המבט עם נשאר דוד בשמעי. לפגוע. מסרב
חברו של נעימים הלא מעשיו על להתבונן לאדם לגרום היא ונטירה נקימה על התורה איסור מטרת
חבר על וכעס טינה לשמור מה לי אין וממילא עלי ה' מהשגחת נובע שהכל ולהפנים כלפיו- י. דוגמא
על התבוננות ל גבוהה רמה ב המציאות שמתגלה לאחר אחיו עם יק הצד יוסף של התנהלותו היא כך כל להם מדגיש יוסף אבינו), יעקב מיתת לאחר (גם במצרים חייהם שנות כל לאורך אליהם ש" אלוקים
לטובה "חשב ה השגחת את לראות מצליח שעברתי׳אני הגדול הסבל למרות כל את להציל כדי עלי
. משפחתי
חברה חיי שתאפשר רק לא ואנושיים, טבעיים לנו שנראים והנטירה, הנקימה רגשות על ההתגברות
חיינו– על קבוע למבט אותנו תרומם גם אלא תקינים, וחוסר ואחד, אחד כל על שמשגיח זה הוא ה'
ה השגחת בגלל אלא חברי, של החלטתו בגלל נגרמה לא לי, שנגרמה.'הנעימות
לו- שקורה מה כל ועל האדם על ה' בהשגחת האמונה מתוך ה', עבודת עם מחוברת המידות עבודת אליו שלו יחסו את כלל לחברו להזכיר ולא מידותיו על להעביר יצליח. האדם
****
2 בתורה גדול. כלל
התלויות מצוות ולעצמו, לחברו למקום, אדם בין שונים, מסוגים רבות מצוות כוללת קדושים פרשת
חברתיות- ומצוות ע״ז מנהגי כנגד איסורים בה, תלויות ושאינם בארץ המצוות בין ועוד. ועוד כלכליות
."כמוך לרעך "ואהבת המצוות. רשימת בתוך נבלעת היתה אולי חז״ל דברי שאלמלי מצווה גם ישנה גדול "כלל של המשמעות מה בתורה" גדול כלל זה כמוך לרעך ש״ואהבת לנו הדגיש עקיבא רבי
?"בתורה
הוא כאשר להתגייר שביקש גוי לאותו הזקן הלל דברי הם עקיבא רבי דברי של שהיסוד להניח סביר
לחברך עליך ואי ששנ גמור- זיל הוא פרושא ואידך תעביד לא לחברך סני "דעלך אחת רגל על "עומד (
תלמד לך הוא פרוש והשאר תעשה )לא
מצווה אותה של פרוש הוא והשאר גדול כלל שהיא אחרת במצווה בוחרים היינו שאנחנו להניח, סביר במצווה מיוחד מה והנהגתו, בעולם ה' כגילוי מצרים יציאת זכרון אולי האמונה, מצוות או שבת אולי
ואהבת של פרוש הם המצוות שאר וכיצד בה? דווקא בחרו יבא עק ורבי שהלל המצוות לשאר מעבר זו כמוך"? לרעך ל״ואהבת מצוות ושאר שבת זרה עבודה כלאים, בין הקשר מה כמוך? לרעך
כָּמוָֹך– עֲָך לְרֵ תָּ בְ "וְָאהַ עקיבא רבי על החולקת נוספת דעה ישנה בספרא מפתיע במדרש עקיבא רבי
אומר: י עזא בן בתורה. גדול כלל זה אומר: מתוך פסוק כיצד " מזה גדול כלל זה ם תוֹלְדֹתָאדָּ פֶר סֵ זֶה במבט טכני מאוד שנראה פסוק המבול, שלפני בדורות שלה הראשוני בשלב עוד האנושות, השתלשלות
כמוך לרעך "ואהבת מאשר יותר גדול כלל הוא?"ראשון,
דע המביאה המדרש של אחרת גרסא ישנה נוספ ות ו זומא "בן ת והוא יותר כולל פסוק מצינו: אומר
אומר פזי בן שמעון: . כמוך לרעך והוא''ואהבת יותר כולל פסוק מצינו אומר ננס בן. ישראל ''שמע. הערביים בין תעשה השני הכבש ואת בבקר תעשה האחד הכבש והוא''את יותר כולל פסוק מצינו בן דעת המשכן". תבנית את אותך מראה ני א אשר 'ככל דכתיב: פזי, כבן הלכה ואמר: פלוני רבי עמד
ישראל- "שמע מובנת זומא " התמיד בקורבן יש מה אבל בתורה, מרכזית היא ודאי ה' באחדות אמונה
כמותו הלכה שפוסקים ועוד בתורה? גדול יותר כלל? שהוא
ל" בפרק הזקן האדמו״ר ל עַ ן זָּקֵ הַ לֵל ה ר שֶָאמַ "וְזֶהּו זו מצווה של השורש את מבאר התניא ספר של ב
יּה גְב לְהַ הּוא ה תוֹרָּ הַ כָּל ש וְשֹרֶ יְסוֹד י כוַכ הּוא" א פֵרּושָּ ידְָּך א וְ כֻּלָּּה, ה תוֹרָּ הַ כָּל "זֶהּו זוֹ, וָּה צְ מ ּיּום.'ק העולמות כל ושורש עיקר ד עַ לָּה עְ מַ לָּה עְ מַ הַּגּוף ל עַ נֶפֶש הַ עֲלוֹת ּולְהַ רּוְך בָּ סוֹף ין אֵ אוֹר יְך ש מְ לְהַ גַם וְ א וְקָּ דַ ד חָּ, אֶ ב ד חָּ אֶ לְהיות ל, אֵ רָּ שְ כָּלּי מוֹת שְ נ קוֹר מְ ב יְינּו הַ דְ ן, מָּ לְקַ ר אֵ בָּ תְ שֶּי כְמוֹ ל, אֵ רָּ שְ י ת כְנֶסֶ ב ְהּוא
כֵנּו ברְ ר נֶאֱמַ שֶ חסר. ּוכְמוֹ ר אֲתַ ב שורה לָּא הּוא יְך ר בְ א שָּ דְ קֻּ דְ מוֹת, נְשָּ בַ לוֹם וְשָּ ס חַ פֵרּוד כְשֶּיֵש ַוְֹלא את לראות היכולת לעצמו, לדאוג ובראשונה בראש הוא האדם טבע נֶיָך", פָּ אוֹר בְ ד חָּ כְאֶ כֻּלָּנּו ינּו ָאב לעצמי האינטרסנטית ומהדאגה הגשמית מנוחות היציאה את המבטאת יכולת היא השני של צרכיו
העולם. של הרוחני הצד את ולהעדיף
פרט לא כבר האדם ישראל, כל של האחדות את מבטא הוא זה נפשי מהלך לעשות מצליח אדם כאשר
מוסיפה נשמה כל וממילא הנשמות לשאר מחוברת נשמה כל כיצד רואה הוא אלא מאחרים מנותק את מאפשרת וממילא ישראל כלל של השלמות את שיוצרת היא זו עמוקה ראיה. שלה המעלות את
חסרונות יש עצמו בפני אדם שלכל (ודאי וחסר פגום ולא שלם במקום רק ששורה ה השכינ השראת השלמויות כל את בו.)ואין
והפרטית הגשמית הנוחות פני על הרוחני הצד להעדפת האדם את להביא נועדו בתורה המצוות כל
של ית הפנימ הראיה את מבלטים המועדים כל לחברו, אדם ובין למקום אדם בין מצוות כל שלו.
החומרית- המציאות זאת מבליטה שהכי המצווה השונות. המצוות סוגי בכל וכן בה. האלוקות הופעת
כמוני- הרע אהבת היא וכל גדול כלל זה ממילא לזולת. הדאגה לטובת לעצמי מהדאגה לצאת היכולת
זה כלל של יישום רק הוא. השאר
לרעך ואהבתך מרכזיות על לחלוק בא לא פזי בן שמעון להיות יכול זה שערך להדגיש אלא כמוך,
חד מעשה ובהתמדה, בקביעות נעשה הוא כאשר רק האדם של עולמו תפיסת את ולשנות משמעותי האדם של תודעתו את משנה אינו חשיבותו, כל עם. פעמי, התמיד- קורבן את דווקא בחר פזי בן שמעון
אין כבש אותו את הצהרים ואחר. קר בו להקריב יום, בכל פעולה אותה את לעשות מצווה התורה
הפרטי שהאדם קורבן ולא ציבור קורבן להיות חייב תמיד קורבן הקבועה ההתמדה על רק כאן, מדובר ההתקרבות רק אותו למביא יוצר שהקורבן ה' בקרבת וההתרגשות ההתחדשות תחושת כל עם, מביא,
ומתוך בעולם ה' את מופיעים כולנו שאנחנו ראיה מתוך קבועה זאת היא ה' אל ביחד מתקרבים כך
האדם את. שמשנה
ישראל לעם משייכותו הנובעת האלוקית נשמתו את בחברו תמיד רואה אדם כאשר שרק לומר ניתן
נפרדת, כאישות אדם כל הרואה המדרגה מעל להתעלות מסוגל הוא כולו מעל להתעלות וממילא
ראיה, לחברי וקודמת עדיפה האישית שטובתי התפיסה כציבור ישראל נשמות כל את המחברת וקה עמ כמוך לרעך ל״ואהבת להשקפה האדם את לרומם מצליחה "אחד לכלל המשותף והעמוק הרוחני הצד
והאגוצנטרית הצרה טובתי על עדיף בחברי. המופיע ישראל
של קבועה בתנועה להיות צריך אדם כיום גם הקורבנות, והקרבת המקדש בית בזמן רק לא נכון הדבר אותה את יום בכל שמתפלל אדם רק בו. טבוע להיות הופך זה נפשי מהלך כך רק לה', התקרבות ישראל עם של רק אלא שלי הצרכים על בקשה כלל בה ואין רבים בלשון שנאמרת תפילה תפילה,
הזולת. צרכי ועל ישראל עם צרכי על כללית למחשבה שלו המחשבה מרכז את להפוך יכול כולו,
ולשם האנושות כל את ברא ה' האדם" תולדות ספר "זה מזה גדולה מדרגה עוד שישנה ן טוע עזאי בן מכל בנו בחר ה' ישראל, עם אחדות של מבט מתוך רק איננה השלמות ולכן התורה את לנו נתן כך חיים לתת כדי הכוזרי, בספר ריה״ל כדברי באיברים, לב להיות כדי סגולה לעם אותנו והפך העמים
ל רוחנייים מגע לו שאין כאלו גם האנושות, לכלל מחובר שהוא בתודעה שחי אדם האנושות. כלל ישיר
איתם במלכות עולם תיקון המציאות. של העליון הרוחני הצד את חי ודאי איתם, יפגש לא הוא אם גם
ש-. די
להתרומם מסוגלים נהיה אנו כך ומתוך שלי, הפרטי הרע לאהבת מובילה ה' באחדות באמונה התמדה מכן לאחר ורק יום, בכל מתפלל אני שעליה העליונה כמטרה העם כלל של השלמות את הרואה למבט
כולו– ישראל עם משימת את הרואה למבט חיינו את לרומם גם נוכל לתולדות כולה האנושות הפיכת
הקב״ה של כפיו יציר. האדם
****
3. ישראל לארץ ערלה עניין? מה
בעוד א. מרכזיים עניינים בשני בארץ התלויות המצוות משאר חריגה ערלה מצוות המצוות שאר שב פרותיו את להעלות הבעלים שעל או לעני או ללוי לכהן, מהרכוש חלק נתינת הוא ציווים עיקר
הפירות בעלי בהנאה. ואפילו באכילה אסרים נ הפירות ערלה במצוות בקדושה, ולאוכלם לירושלים ולכן בפרי וסגור אטום משהו יש כאטימה. ערלה המילה את מסביר רש״י כליל. אותם לבער צריכים
לאחר3 הפרי לבין גידולו בתחילת הפרי בין ההבדל מה להבין צריך פרושו לאחר גם אסור. הוא? שנים
פריו את ערלתו וערלתם מאכל עץ כל "ונטעתם הארץ אל תבואו "וכי במפורש כותבת התורה ב. תוקפה מסיני, למשה הלכה בחו״ל גם אסורה שערלה הדעות) (לרוב אותנו לימדו חז״ל זאת ולמרות מצוות את תלתה התורה מדוע להבין צריך ולכן ספקות). בדיני (למעט דאורייתא כדין הוא הלמ״ס של
מקום בכל נוהג שהאיסור יודעים והיינו סור האי את כללית בצורה כתבה ולא לארץ בביאה ערלה
? בעולם
שלש עד הבא הפרי כי ידוע גרועה כלל בדרך היא הראשונות בשנים הפרי שאיכות מסביר עזרא האבן " בשר החכמה לנפש ויזיק וקשקשת, סנפיר לו שאין דג כל לגוף יזיק כאשר ומזיק תועלת בו אין שנים
חשוב הוא הפרי שאותו ערלתו וערלתם וטעם יבין: … כיל והמש הטמאות, והבהמות דורס עוף כל בעיניכם נחשב שיהיה וערלתם וטעם בשר. וערלת ואוזן שפה כערלת תועיל, ולא מזקת שהיא כערלה
לה צריכה התורה מדוע ברור לא לפרושו אבל …" ערלה כדבר אם האדם, של המאכל לעדיפויות כנס י
חמור כך כל האיסור מדוע ממנו. לאכול ל? א לו שעדיף לבד יבין האדם גרוע הפרי
שנולדת הבכורה הבהמה ואת עונה בכל הראשון הפרי את להביא מצווה שהאדם שכמו מוסיף הרמב״ן הראשונות שנים בשלוש היבול כלל שבדרך כיוון אבל לה', הראשון היבול את להביא עליו היה לו,
הוא וטוב גדול הוא היבול כאשר ורק עית הרבי לשנה לחכות האדם על קטנה ובכמות נמוכה באיכות לו שנתן השפע על לה' והילול שבח מתוך ובטהרה בקדושה שם אותו ויאכל לירושלים אותו. יעלה בשנה הפירות את להעלות מצווה האדם שבו רבעי נטע למצוות הכנה ערלה באיסור רואה הרמב״ן
בירושלים ולאכלם. הרביעית
עבודה ממנהגי להוציא מטרתם שעיקר המצוות טעמי בפרוש יטתו לש נאמן נבוכים במורה הרמב״ם העץ גדילת את לזרז כדי לע״ז כישוף מילות לומר העץ נטיעת בזמן היה הע״ז שמנהג מסביר זרה
ממנהג להוציא כדי, לע״ז להודיה כתקרובת הראשונים הפירות את מביאים היו ולכן הפירות והוצאת
השלישית השנה ע. ד הפירות את כלל התורה אסרה זה
ישראל בארץ רק ולא העולם בכל אסורים הערלה פירות מדוע מובן האלו ההסברים שני לפי. לכאורה
ישראל בארץ בנטיעה דווקא הערלה איסור את תולה התורה מדוע לברר צריך עדיין? אבל
הצליח שלא הראשון אדם של לחטאו תיקון ערלה באיסור רואים כ״ה פרשה רבה ויקרא במדרש חז״ל הראשון אדם מעיניך עפר יגלה מי: פזי בן יהודה רבי "דרש הדעת מעץ לאכול ולא ה' ציווי על לשמור
שמע שר כא הונא רב אמר! שנים ג' לערלה ממתינין בניך והרי אחת שעה צוויך על לעמוד יכולת שלא עץ כל ונטעתם הארץ אל תבאו 'וכי דכתיב הוא הדא אחותי בן יהודה ר' דרש יפה אמר: כך קפרא בר רבי לדברי ההוכחה ומה הראשון? מאדם יותר גדולה איפוק יכולת על רק כאן מדובר האם מאכל':"
הארץ אל תבואו "וכי מהפסוק?"יהודה
דבר בכל ורע טוב התערבב הראשון אדם של חטאו שבעקבות מבאר תרנ״א) (בשנת אמת השפת
להשתמש יכולים אנחנו אדה״ר של חטאו שלאחר אמת השפת של שכוונתו לבאר אפשר, במציאות
חול לשימוש או שלו והעליונה הקדושה לתכלית במציאות חומרי דבר בכל של לשימוש אפילו או
אחרת בריאה כל או החפ. ץ העץ, את ברא ה' מה לשם ברורה בצורה שנדע בלי וחטאים תאוות
לברר וצריכין והדעת החיים מעץ דבר בכל שיש הפרטים, בכל נוהגין הדברים "ואלה השפ״א, וממשיך
דבר בכל הגנוז לחיים וזוכין מרע. טוב לתקן האבות בכח זכו בנ״י אבל האדמה, נתקללה החטא ואחר
ארץ להיות כנען ידי תחת מ הארץ שיצאה בכלל, שהיה וכמו לברכה. מקללה להוציאה ישראל, ארץ
, הקדושה. הקדושה התגלות הוא הלולים קודש ואח״כ ערלה בשני מרע סור להיות נטיעה בכל הוצרך כן
תכונה יש ישראל בארץ וזמרה שירה מלא הוא הסט״א מתערובת לחירות שיוצא שבקדושה דבר "שכל
קדושה נמצא החומר לם עו בתוך שגם לגלות מהרע, הטוב את לברור יכולים אנו בה רק מיוחדת
אפשרות שיש מעיד הוא מהפירות, אוכל אינו ה' ציווי ובגלל עצמו את עוצר אדם כאשר. וטהרה זו מדרגה אלינו. ה' מטוב נובע השפע שכל להכיר מכן ולאחר במציאות שנמצא הרע מחלק להתרחק
הילול מתוך קדושה לאכילה מובילה החומרית במציאות האלוקית הברכה ראיית של לה.'וזמרה
שגם לראות יכולת יש ולכן שכינתו את משרה ה' שבה ארץ ישראל, בארץ רק אפשרית זו מדרגה שבהם צדדים שישנם אכילתנו ע״י לגלות מצווים אנו כך ומתוך מתגלה, ה' ביותר החומריים בדברים
הקודש בו ש בצדדים להתבונן מצליחים אנו זה ריחוק ומתוך להתרחק, צריך ומהם מתגלה החומריות
. מתגלה
הם שמטבעם שהפירות, מסביר הראי״ה באוצרות קוק הרב בפירות? דווקא מתגלה זה יסוד מדוע עלול האדם פירות. אכילת ללא גם שלמה האדם של התזונה באכילה, המותרות חלק הם מתוקים,
מאכילת נמנע האדם שנים ששלוש לאחר רק ולכן החיים ממותרות ההנאה אחרי להסחף בקלות את לצרף יכול הוא לעיקר תוספת רק ומה החיים מרכז מה לעצמו ברר כך ומתוך זה) (מעץ מותרות
לעיקר ההנאה את ולהפוך להסחף מבלי אכילתו לעיקר. התוספת
זו משיכה עם להתמודד יכול הוא הפרטי, לאדם בעיקר היא החיים הנאות אחרי הסחפות של הסכנה
זריזות את חווה הוא כאשר ישראל, עם של הקודש למקום מגיע האדם כאשר בירושלים האכילה. ע״י ומה חייו תוכן מה כך ומתוך ישראל עם של העיקרי תוכנו מה להפנים מצליח הוא ה' בעבודת הכהנים
העיקר את שמעדנת הוספה מהווה. רק
עם שבו המקום ישראל, בארץ דווקא לעשות ניתן לטפל, העיקר בין, החיים כוחות של זה בירור התורה אבל בחו״ל, גם הפירות את לאכול אסור מעשית מבחינה אמנם בטבעיות. חייו את חי ישראל
ישראל בארץ דווקא היא העליונה מדרגתה את להשפיע המצווה שיכולת אותנו מלמדת. שבכתב
****
4 הוא. חסד
על כופים כאשר שגם האיסורים משלושת, אחד בתורה החמורים מהאיסורים אחד הוא עריות גילוי כך ומתוך לרצח מאורסה נערה אונס מדמה. התורה נפשו את למסור מחוייב הוא עליהם לעבור האדם
עריות. גילוי איסורי לכל יעבור ואל יהרג של הדין את לומדים חז״ל
בפרשת, תחילה הרבה וחומרתם האיסורים פרטי את מפרטת התורה וקדושים מות אחרי בפרשות
על לעובר העונש את גם קדושים בפרשת מכן, ולאחר האדם על האסורות הנשים את מות אחרי אלו. איסורים
ח קַ י ר אֲשֶ יש א "וְ מפתיע בביטוי משתמשת היא אחותו עם עריות גלוי לאיסור מגיעה התורה כאשר
ת אֶ יו תָאב בַ ֹאֲחֹתו ת בַ ֹאו ת אֶ ה אֶ רְ ת יא ה וְ וָּתָּּה רְ עֶ ת אֶ רָָּאה וְ מו ֹא נֵי בְ לְעֵינֵי תּו כְרְ וְנ הּוא ד סֶ, חֶ וָּתו רְ ֹעֶ
וַת רְ עֶ ם, מָּ עַ לָּה ֹאֲחֹתוּג בת י משתמשת התורה. מדוע " א שָּ י עֲוֹנו ֹ, והרי חסד במילה אחותו איסור אור
נתינה? המבטאת חיובית מילה זו כלל בדרך
שאין לחשוב ניתן שהיה, למרות האנושות בכלל מוסרי ליסוד נהפכו המשפחה בתוך עריות איסורי
את, קיבלו צעיר מגיל השני את אחד, מכירים משפחה באותה שגדלו אנשים משני יותר טבעי דבר היו זוג בני בין מההבדלים חלק. אולי משפחה ביחד שיקימו משותפים הרגלים להם ויש חינוך אותו משפחה? קרובי בין להתחתן לאסור בכלל? מדוע נמנעים
" הוא. חסד כחרפה" המילה את מסביר אחותו באיסור חסד למילה הראשון בפרושו רש״י ארמי לשון -
אחותו נשא קין "ומדרשו מפתיע מאוד המדרש ע״פ השני הפרוש )אבל." נח (סנהדרין חסודא חרפה
האנושות בניית."תחילת יבנה חסד )עולם (תהילים" שנאמר ממנו עולמו לבנות המקום עשה חסד חסד. מכונים האחות עם נשואין ולכן אחותו עם קין של נשואין ע״י היתה
הוא העריות "שסוד בשנים בעריות דורשים "אין חגיגה במסכת המשנה את מסביר מפראג המהר״ל
, וכתוצאה ועמוקים פנימיים רבדים בה שיש מיוחדת בצורה המציאות את סידר. הקב״ה המציאות סדר הוא פיו שעל הפנימי התוכן את משקפים בעולם החיים. סדרי עריות איסורי ישנם סודות מאותם
נברא.
ואסור אישה ואהבת קרובים אהבת אהבות בשתי צורך שיש )מסביר ו (קובץ קבצים בשמונה קוק הרב בצורה בשתיהן צורך ויש האדם מנפש נובעות הן הללו האהבות ששתי מכיוון בניהם בלבול שיהיה בפני תעמוד מהו אחת שכל צורך יש ולכן והאנושות העולם לבניין נצרכות. שתיהן וטהורה מזוככת
העולם על טובתה את תשפיע ולא כראוי תתפשט לא מהן אחת כל ינב הן ערבוב ויהיה. במידה עצמה
מכך, וכתוצאה העולם את למלא טומאה של ויכולת האור של הסתר תהיה מכך. התוצאה כוחה במלא
מתגברת. הדין מידת
טבעית בצורה, האדם אליה לעבוד צורך, אין טבעית )היא והאחים האחיות (ובניהם הקרובים אהבת אדם, וכן אחרת עיר לעניי קודמים ערך. עניי השייכות מעגלי בכל אליו לקרובים רגשי קשר מרגיש האנושות. לשאר מאשר יותר לעמו טבעי קשר מרגיש
טבעית תכונה, זו אחר לאדם ולהעניק להשפיע רוצה האדם שבה התכונה זו ואישה איש של אהבה טבעית, אהבה אלו אהבות שתי מערבוב גדול חשש יש המשפחה. בני עם הקשר מתכונת השונה האדם
את לשבש עלול. ערבוב אישה או לאיש הנתינה מאהבת מושפעת להיות לה שאסור המשפחה בתוך
אליהן שלו, הנתינה אחיות שתי עם יתחתן אדם אם לקרות עלול גם, כך האחים בין הטבעי הקשר כל השניה. כלפי אחת של הטבעי בקשר חתמ ליצור עלולה
ללא נתינה גם ישנה, אבל האדם בנפש והכרחית טובה מידה זו כלל, בדרך נתינה משמעותו חסד היא כאשר או לו לתת ראוי שלא לאדם מגיעה היא כאשר פסולה להיות שעלולה נתינה, זו גבולות
ינ איסור ובמיוחד עריות. גילוי שונה בצורה לו לתת שראוי לאדם מגיעה את מבטא האחות עם שואין
הנ י בחיי והחסד הנתינה הנתניה רגשות בשני צורך. יש שונה היא אליו הנתינה שצורת מי כלפי שואין
אדם. אותו כלפי לא, אבל והקרבה
למצוא מנסים והדוד הרעיה הספר,'במהלך ה כלפי הללו האהבות שתי את מוצאים אנו בשירים בשיר
ישנו, אבל הרעיה אל מתקרב שהדוד ופעמים הדוד אל מתקרבת שהרעיה פעמים בניהם החיבור את "… תמתי יונתי רעייתי אחותי לי "פתחי ואחות אח של חיבור ישראל 'לעם ה בין טבעי שהוא חיבור עוד
הקשר את לבנות צריכים "אנו לי יבוזו לא גם אשקך בחוץ אמצאך אמי שדי יונק לי כאח יתנך "מי וכן שקיימת הנשמה את המבטא טבעי קשר אחד, מצד האהבות סוגי שתי בין לערבב בלי הקב״ה עם הכפול
המציאות על וטוב חסד 'משפיע. ה לזה זה לתת הרצון והדוד- הרעיה של הנשואין קשר שני, ומצד בנו 'בעולם. ה שם את להופיע והמאמץ ההשתדלות כל את עושה מלמטה ישראל ועם
נשלח על ידי: אסף רונס
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה