הציבור הדתי מפחד מקירוב רחוקים? ! | הרב טל שאוליאן
https: //www. youtube. com/watch? v=y5apeBEFljQ
משימת הדור שלנו: קירוב רחוקים וחזרה בתשובה
תחושת אחריות מוגברת
האמת היא שאם יש משהו שמדיר שינה מעיניי וגורם לי לתחושת אחריות מוגברת, זה שאני חושב לעצמי באיזו תקופה מטורפת אנחנו חיים. כמה אני עלול להתעורר בגיל 80 ולהגיד לעצמי: "בואנה, פספסת את זה! כשהרכבת של הגאולה עברה, היית בתחנה!" זו נקודה שאני לא רוצה להגיע אליה לעולם.
לכן, פעמים רבות, כל הזמן אני בודק את עצמי: האם אני עושה מה שאני יכול בהקשר של מה שנראה לי משימת הדור עכשיו? יכול להיות שאני טועה וזיהיתי לא נכון את משימת הדור - וזה בסדר, כל עוד הייתי נוכח בסיטואציה ואמרתי לעצמי: "אני מנסה להבין מה נכון."
יסורי המצפון יפגשו אותי דווקא אם אני אהיה במקום שאומר: "אה, פשוט חייתי את החיים שלי וזהו."
חשבון נפש אמיתי
אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש מדי פעם ולשאול את עצמנו. כשאני אומר "חשבון נפש", אני לא מתכוון רק לחשבון נפש במובן "האם אני בסדר או לא בסדר במעשה זה או אחר שאני עושה", אלא חשבון נפש במובן הכללי יותר. זאת אומרת, להגיד: "האם הקדוש ברוך הוא שהניח אותי בדור מסוים, עם כוחות מסוימים וכלים מסוימים - האם במציאות הזו אני עושה מספיק?"
בשביל זה אתה חייב תמיד לזהות את הנקודה. דיברתי איתכם על זה הרבה - מיקרו ומקרו - בהקשר של קיבוץ גלויות ובעוד הרבה מקומות. על מה אנחנו עכשיו מדברים?
הרב קוק עשה את זה מצוין. כשהוא הגיע למסקנה שעלייה לארץ זה המקום לשים את הדגש עכשיו - הוא עשה את זה, והוא הציל רבים רבים מעם ישראל שהקשיבו לו.
אגב, גם הרב עוזיאל - זה פחות ידוע. הרב עוזיאל הלך להיות הרב של סלוניקי, וכמעט כל מה שהוא עשה כשהוא היה שם, או רוב מה שהוא עשה, זה להגיד להם: "תעלו לארץ! תעלו לארץ!" זה היה כמה שנים לפני השואה. כידוע, קהילת סלוניקי - חלקה עלתה וחלקה לא עלתה וחטפה מאוד מאוד בשואה, השם ישמור ויציל. השואה פגעה בה בצורה נוראית.
אנחנו בעיצומה של התפתחות מדהימה
תחשבו על זה: אני לא מרגיש שאנחנו רגע לפני קטסטרופה. אני מרגיש שאנחנו דווקא בעיצומה של התפתחות מדהימה! אנחנו חייבים לשאול את עצמנו אם אנחנו שם, אם אנחנו נוכחים, אם אנחנו עושים את מה שאנחנו אמורים לעשות.
בהקשר הזה, יש מגמות. בדרך כלל מביאים את המגמות האלה כמגמות חיוביות וזהו, אבל האמת היא שהמגמות החיוביות האלה צריכות לעורר אותנו.
אני אתאר לכם: "איך אתם מתייחסים לשמירת השבת?" - השאלה הזו נשאלה, ואני מביא את זה מסקר שיצא בפסח האחרון.
בקרב מבוגרים (מעל גיל 50):
שומרים שבת לפי ההלכה (בלי נסיעות, טלפונים): 13%
שומרים שבת לפי הלכה חלקית (למשל, לא מדליקים אש אבל משתמשים בטלפון): 10%
לא שומרים שבת כלל: 55%
אבל עכשיו תקשיבו טוב - בקרב צעירים (גילאים 18-29):
לא שומרים שבת כלל: רק 24%!
שומרים שבת לפי הלכה חלקית: 9%
שומרים שבת לפי ההלכה ללא נסיעות וטלפונים: 53%!
אתם שומעים? רוב עם ישראל שומר שבת בגילאים 18 עד 29! וזה לא שאחרי זה הם מזדקנים ומפסיקים לשמור שבת. זה פשוט המגמה - מדינת ישראל והחברה היהודית בארץ ישראל הולכת לקראת שמירת שבת.
נתונים נוספים מעודדים
צום ביום כיפור - זה קל יחסית.
שמירת כשרות - "מקפידים תמיד בבית ובחוץ": יש כרגע 38%. אתם יכולים להעריך שאם יש 53% שומרים שבת קלה וחמורה, אז יש כנראה לא פחות מזה שומרים כשרות - כנראה הרבה יותר.
תדירות הליכה לבית כנסת - יש עלייה משמעותית.
אבל הנקודה הכי קוראת לי - באיזה אופן השתנה היחס שלכם לדת בשנה וחצי האחרונות (מאז 7 באוקטובר)?
בקרב גילאי 18-29: 35% התקרבו לדת!
אתם מבינים את המימדים שאנחנו מדברים עליהם?
אינדיקציות נוספות מהשטח
יש מלא סקרים, מלא אינדיקציות מצוינות. האינדיקציה הכי פשוטה שיש בעולם: כשאני הייתי ילד, הייתי פותח רדיו והיה רשימה אחת של פלייליסט בגליצ״ה. היום הפלייליסט השתנה לחלוטין.
כשאני הייתי ילד, זה היה אביב גפן וה״טעויות" (שקראו ללהקה שלו). היום יש לך ססון וחנן בן ארי, שאולוב, אליה צור, בן צור וכל היהודים היקרים האלה.
אגב, פעם סיפרתי לכם שפגשתי את בן צור במספרה. הוא מסתפר איפה שאני מסתפר. ראיתי יהודי מניח תפילין, לא הכרתי אותו - את השירים הכרתי אבל לא ידעתי איך הוא נראה. הוא הניח תפילין בעמידה. יש עמדה היום, אתם מכירים את זה? יש בכל מקום עמדת תפילין כבר.
הוא בא להסתפר, אחרי תספורת הניח תפילין. אמרתי לו: "יופי, אתה מתקרב!" ודיברנו על ההתקרבות שלו והכל. אחרי שהוא הלך, הספר אומר לי: "אתה יודע עם מי דיברת?"
יש מגמות חיוביות, נכון? כולם מבסוטים. יש פה מישהו שאין לו חיוך על הפנים שהוא שומע את זה? ואללה, ברוך השם, המדינה הולכת לטוב, הולכת לטובה, לעוד יותר טוב ועוד יותר טוב.
אבל אני לא נרדם מזה - ואסביר למה
זה קצת נשמע מוזר, אבל אם תחשבו על זה זה מאוד הגיוני.
הייתי השבוע (ביום חמישי האחרון) בכנס של "רוח יהודי" בתל אביב.
יש לך 35% שאחרי ה-7 באוקטובר התקרבו. יש לך בין 18 לגיל 29 מלא סליחות. לא דיברנו על סליחות - כל מי שהיה פה בסליחות יודע על מה אני מדבר. חולון בסליחות - זה כל העיר! צעירים שהולכים לסליחות. אתה רואה אותם ברחוב, באיפה שאתה רוצה.
יום כיפור - לא דיברנו, אבל אני משאיר שכולנו חיים באותו עולם בסך הכל. גם אם אתם גרים בישוב, כשאתם חיים בחולון, אתם רואים את המציאות.
בתי הכנסת גדלו ב-40%! רבותיי, בתי הכנסת לא גדלו כמעט בכלל. רוב בתי הכנסת כמעט בכלל לא גדלו. אני אפילו לא בטוח שהם גדלו עד כדי כך. אני מכיר את הסיטואציה בתוך בתי הכנסת, אני מכיר אותה די טוב. אני חלק מארגון גדול של הרבה רבני קהילות.
הישיבות פתאום יש בהם פיצוץ אוכלוסין. אז אצלנו יש עוד כמה, כן, ברוך השם. אבל הן לא גדלו מספיק. זאת אומרת, זה לא שפתאום יש מלא מכוני לימוד חדשים שנבנו כתוצאה מהתקרבות של 35% יהודים.
איפה הם? הם בבית
עכשיו אתה אומר, "טוב, אז בטח כולם נהיים חרדים?" זה לא נכון. זאת אומרת, במובן מסוים - הלוואי. ובמובן מסוים, תכלס, זה לא נכון. אני לא נכנס לזה, זה לא פשוט.
איפה הם? הם בבית עכשיו. זה טוב שהם בבית, זה נפלא מאוד שתמיד יהיה להם בית טוב ומקום מתוק לחזור אליו. אבל תכלס, בשביל להתקרב באמת, אתה צריך קהילה, אתה צריך תמיכה, אתה צריך הבנה.
סתם אני שואל את עצמי: מישהו רוצה לשמור שבת - מאיפה הוא, איך הוא מתחיל בכלל? אם לא יש לו הכוונה טובה, סיכוי רב שזה טרנד שיחלוף.
יותר מזה: ללמוד תורה בצורה רצינית, בצורה טובה - זה לא מספיק לראות שיעורים ביוטיוב או בטלוויזיה. את זה צריך ציבור שעוד לא נבנה בצורה הזאת. ציבור אינדיבידואלי - אני שומע לגמרי, וזה מעולה להיות אינדיבידואלי. אבל צריך לדעת שיש מעבר שהוא מאוד מאוד חשוב בין להגיד "אני מתקרב" לבין להתקרב בפועל. המעבר הזה אפשר לשהות בו עשרות שנים ובעצם שום דבר מהותי לא יקרה.
איפה אנחנו נכנסים לסיפור?
פה אני מתחיל להגיד: איפה אנחנו נכנסים? אנחנו צריכים להיות אלה שהם הפנים של היהדות, הפנים של הקירוב.
עכשיו, אם תחשבו על זה - קיום כל התורה כולה בעצם תלוי בזה. אני רוצה להסביר למה אני מתכוון.
איזה מצוות מקיימים כאשר יהודי מקרב יהודי אחר?
מצווה ראשונה: אהבת ה'
כדאי לדעת. אני מסכים ב-100%: המצווה הכי ראשונה היא אהבת השם. ותדעו לכם שזה כלול בתוך הציווי: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ."
אחד הטקסטים הכי מכוננים בהקשר הזה זה חובות הלבבות בשער אהבת השם. הוא אומר:
"דע שאפילו החסיד הגדול ביותר וגדול בתורה, עד שיגיע לתכלית השלמות בתיקון נפשו אצל השם יתברך, ואפילו אם הוא יגיע למדרגת מלאכי השרת במידותיהם הטובות - עדיין לא יגיע לזכויות מי שמורה ומדריך את בני האדם אל הדרך הטובה והישרה בעבודת השם יתברך, ומיישר אורחותיהם להדריכם לעבודת השם יתברך, לקרבם לצור מחצבתם, להחזירם בתשובה שלמה. שזכויותיו של זה נכפלות שבעתיים בעבור זכויותם של אלו שבמשך כל ימיהם, ובזכות זרעם וזרע זרעם."
מה הוא אומר? אומר דבר מדהים.
אומר: אתה זכית לקרב יהודי אחד, והיהודי הזה אחרי זה עשה עבודה עם עצמו, עשה עבודה עם אחרים, וזכה לקרב עוד 10? אז אתה עכשיו - כן, כולם מחפשים הכנסות פסיביות, נכון? זו ההכנסה הפסיבית הכי חזקה שיש בעולם - הכנסה פסיבית רוחנית!
הכסף שלי עושה כסף - אתם מכירים את הווירטואלים? יש פה מכירים, יש פה עוסקים בתחום, שיפדו את כולנו מהדמיונות.
בכל מקרה, השלב הבא רבותיי: השלב הבא זה - תחזיר בתשובה יהודי אחד. היהודי הזה, כל מי שהוא קירב, ההתקרבות הזו היא שייכת גם לך!
עכשיו תשאלו: איך זה יכול להיות שייך לשניים? יש את הרעיון של הנר, רעיון ידוע ברוחניות: כאשר אדם מלמד מישהו אחר, הוא לא נחסר שום דבר - כמו להבה מנר. להבה - כמה נרות שתדליק מלהבה אחת, הלהבה היא אותה להבה והיא לא נחסרת דבר. מסכימים?
אותו דבר זה גם ברוחניות. יכול להיות שהוא עושה עבודה והוא עושה, אבל בגלל שאתה החזרת אותו - ולולא שאתה החזרת אותו זה לא היה קורה - אז כולם שלך!
סיפור מעורר השראה: אהרון עזרא
אני מכיר מישהו, גבאי בית כנסת פה בחולון - בעצם זה היה המפגש הראשון שלי עם חולון. שמו אהרון עזרא, יהודי יקר מאוד. לא נכנס עכשיו לכל שאר הדברים הטובים שהוא עשה ועושה בעולם. היום הוא יהודי מבוגר, אבל הוא עדיין עושה הרבה דברים.
אחד הדברים שהוא עשה זה פשוט להיות נחמד לאנשים בבית כנסת. אנחנו עוד נדבר על המעשה הזה - להיות נחמד לאנשים בבית כנסת זה מעשה בפני עצמו!
היהודי הזה בנה, ככה נדמה לי, ארבע קהילות! ארבע קהילות - זה אומר לפעמים הוא בנה ממש את המבנה של בית הכנסת, לפעמים הוא בנה את הקהילה שבתוך בית הכנסת. חוץ מזה, הוא קירב מאות יהודים בתשובה - ממש לתשובה שלמה! יהודים שלא היו, ועכשיו כן.
ואחד מהם שהוא קירב הפך להיות מעצמה של תשובה בפני עצמו. הוא קירב אותו, ההוא נהיה חבדניק - אתם מבינים כבר לאן זה הולך, נכון?
לא רק זה: הוא הגיע לבת ים, ושם הוא פתח בית חב״ד אחד, ואחרי זה עוד בית חב״ד, אחרי זה בית ספר, אחרי זה…
עכשיו אתם אומרים: "טוב, זה הזכויות של הרבי." עכשיו, ברור! על הלהבה של הרבי אף אחד לא מגיע, רבותיי. אבל לולא לאהרון לא היה יוסף - ככה קוראים לו, יוסף - לולא לאהרון לא היה יוסף, חד משמעי!
ועכשיו, זה רק דוגמה. יש כאלה אלפים!
עכשיו אני אגיד לכם יותר מזה: הרבה פעמים זה בכלל לא מה שאמרת, מה שעשית - זה שפשוט היית במיינדסט של קירוב.
איפה מכניס את זה חובות הלבבות?
בשער אהבת השם! זו הנקודה.
יש עשרות מאמרים. אני מקריא לכם פה עכשיו, סתם מישהו שאסף את זה:
בזוהר הקדוש (פרשת תרומה, רכ״ח-רכ״ט אם אני לא טועה) אמרו: "אילו ידעו בני אדם כמה גדולה מעלת המזכה את הרבים ומחזירם בתשובה, היו רצים אחר זה כאדם הרץ אל חייו!" אני חושב שזה "רודף אחר חייו".
תחשבו שנייה על מה אני מדבר. אני לא יודע אם ראיתם פעם מישהו בורח מאש, בורח ממוות, בורח ממגפה, בורח מצונאמי. אומרים את זה על בעלי חיים שבורחים לפני שבא רעידת אדמה, צונאמי - אתה רואה אותם נסים על נפשם.
אז יש דבר כזה לרדוף אחרי החיים - לא לנוס על נפשך, אלא לרדוף אחרי החיים! תחשבו שהחיים הולכים ואתה רודף.
אז אומר ככה: אנשים היו רודפים אחרי מי שאפשר לקרב אותו.
אפשר להבין את המעשה: "באוזנינו שמענו, אבותינו סיפרו לנו" - זה הנושא הזה של "להשיב לב בנים על אבות", "לב בנים על אבותם". זה, קודם כל, בצורה הכי פשוטה: להחזיר עבדות לקדוש ברוך הוא, להחזיר נשמות להשם יתברך. וזו אהבת השם פשוטה. אם יש לך אהבה לקדוש ברוך הוא, אתה פשוט עושה את זה.
איך יודעים את זה? האדם שהכי אהב את השם יתברך - קודם כל זה היגיון: אתה אוהב מישהו, והמישהו הזה איבד כביכול את הבן שלו. אז מה אתה עושה? ברור שאתה מקרב את הבן. אתה עושה איחוד משפחות.
אגב, זה - אני באמת חושב שקירוב רחוקים הוא בעצם איחוד משפחות. זה איחוד משפחות של הקדוש ברוך הוא עם שארו.
"לשארית נחלתו"
כתוב במיכה, אז הרמ״ק אומר: מה שכתוב בספר מיכה "לשארית נחלתו" - "תיתן אמת ליעקב, חסד לאברהם" וכולי וכולי, ואז "לשארית נחלתו". זאת אומרת, מה זה "לשארית נחלתו"? "מי אל כמוך" - אתם יודעים על מה אני מדבר, נכון?
מה זה "לשארית נחלתו"? אומר הרמ״ק בתומר דבורה: "לשארית נחלתו - כביכול שאר בשר הם ישראל עם הקדוש ברוך הוא." מה זה "שאר בשר"? זה משפחות שארו, הקרוב אליו, נכון?
אז הוא אומר: אנחנו משפחה של הקדוש ברוך הוא. טוב, זה נשמע מפתיע, אבל תחשבו - זה כתוב מפורש בתורה: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם."
ממילא, מי שמחזיר יהודי בתשובה הוא מחזיר בן עובד לקדוש ברוך הוא!
עכשיו תחשבו כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותך. תחשבו כמה אדם היה שמח אם היית מחזיר לו את הבן שלו. ככה, ממש, הקדוש ברוך הוא - והרבה יותר מזה - שמח בכל יהודי שחוזר.
יש מימד כזה שהוא אפילו יותר שמח במי שחוזר מאשר שמח באנשים פשוטים.
משל מהעולם החסידות
יש משל שמופיע בעולם החסידות, ואומרים: "לעולם הנפש המתקרבת היא יותר גדולה מהנפש המקרבת." יש מעין זה ברב קוק: "לעולם גדולה הנפש האוהבת מהנפש הנאהבת." זה לא בדיוק אותו דבר, אבל תשימו לב - הנפש המתקרבת היא יותר גדולה מהנפש המקרבת!
איך זה יכול להיות? זאת אומרת, תשמעו: אומר - הנשמות הן בנויות כמו מגדל. עכשיו תחשבו שבא שבר גדול, המגדל הזה מאיזושהי סיבה נופל. אז הלבנים הכי הכי גבוהות הן אלה שמתפזרות הכי הכי רחוק. במגדל שנופל, הלבנים הקרובות - הן לא הולכות רחוק. הלבנים הגבוהות - הן אלה שהלכו הכי רחוק.
המימרה הזו - מימרה שגם הרב קוק מדבר עליה - נשמות מאוד גבוהות התרחקו מאוד רחוק. וזה כתוצאה מההשכלה, זה כתוצאה מהמון דברים שצריכים היו לקרות.
כתוצאה מאנשים שבערו לגאולה ונפגשו באנשים קטנים שאמרו להם "אל תעלו לארץ" - לפעמים רגע לפני השואה - ולאנשים האלה היה כובע וחליפה. והיה קושי אדיר. היהודים האלה אמרו: "אנחנו צריכים לנטוש את היהדות אם אנחנו רוצים לחיות. אנחנו צריכים לנטוש את היהדות אם אנחנו רוצים להתקרב לארץ שלנו, להתקרב לזה שיהיה לנו עצמאות, חירות."
אז זה נשמות יותר קטנות או יותר גדולות? הרבה פעמים יותר גדולות!
תחשבו על זה: לעשות כזה צעד, להגיד "אני מוכן לנטוש את הרב שלי כי אני הולך אחר האמת שאני בטוח בה" - לפעמים זה אומר שיש לך נשמה גדולה. אולי זו הטעות, חבל שנטשת את הכל. היית יכול לנטוש את הרב הזה ולמצוא את הרב קוק או את האדמור החלוץ פה בארץ, לחבק איתם, להתחזק מהם, להיות גם יהודי עובד השם וגם יהודי בעל חירות, וגם יהודי שעמים מקים את ארץ ישראל כנבואת הנביאים. היית יכול לעשות את זה? חבל שלא עשית את זה. אבל זה בא מתוך גדלות.
ולכן, נשמות מאוד גדולות - זה הקירוב רחוקים שלנו. אנחנו ממש מחזירים עבדות למלך. זה דבר ראשון.
מצווה שנייה: אהבת ישראל
חוץ מזה, יש בזה כמובן אהבת ישראל מאוד גדולה. אהבת ישראל פשוטה.
הרב צבי תמיד היה מדבר על זה: שבפרקי אבות כתוב "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". אנשים מבינים את זה כאילו "תאהב את הבריות כדי לקרב לתורה" - אבל זה לא נכון, זה לא הפשט של מה שכתוב!
"אוהב את הבריות" - זה בפני עצמו!
"ומקרבן לתורה" - זה תוצאה מזה שאתה אוהב את הבריות.
מה הכוונה? אתה אוהב יהודי, ואתה מאמין בכל ליבך שמאוד מאוד כדאי לו שיהיה לו שבת בחיים - אז אתה מקרב אותו לתורה. מבינים?
מה זה אומר שיש לך שבת בחיים?
עכשיו, בואו נסביר לעצמנו מה זה אומר שיש לך שבת בחיים. זה דוגמאות שהרבה פעמים הבאתי. אפשר להביא עוד דוגמאות אחרות, אולי ראוי. אני נותן את זה:
סיפור מעורר מחשבה
לפני כמה זמן, אחרי ה-7 באוקטובר, עוד פעם, היה איזה בדרן גדול (אוקמן) שאמר: "אני שומר את השבת העולמית." עד כאן. יפה מאוד, מתוק. באמת יהודי מתוק, עשה כל מיני התקרבויות ועניינים.
עכשיו, אשתו הלכה איתו, כי לשמור שבת - בכל זאת זה משפחה. אז היא גם אמרה: "אני אשמור איתו שבת אחת." ואחרי השבת הזו עשו איתה ראיון - בכוונה איתה, כנראה, כי אולי במקום אחר… בהתקרבות - אין לי מושג, אני לא מכיר.
והיא אמרה: "אני עצירת תודה על השבת הזו. הייתה המתנה הגדולה שקיבלתי" - או אחת הגדולות, לא יודע מה היא בדיוק, לא דקדקתי בדבריה.
אבל אני כן זוכר שמשהו אחד זיזה אותי, בגלל זה אני זוכר את הסיפור הזה. היא אמרה: "אני בפעם הראשונה שמתי לב מה צבע העיניים של הבת שלי בת השלוש."
עכשיו, לקח לי מלא זמן לקלוט מה זה - מלא זמן, כמה שניות טובות לקלוט.
הסיבה היא שבכל 24 השעות האחרות, שבעה ימים בשבוע למי שלא שומר שבת, יש פלאפון ביד כשהוא מדבר עם הילדים.
עכשיו, לנו זה נשמע טירוף מוחלט - מה זאת אומרת? ! אבל תיקחו בחשבון: ההתמכרות הנוראית לכל הזמן להיות בטלפון - כל הזמן חדשות בפיד וכל הדבר הזה - אם אין לך שבת, אתה באמת במקום אחר.
התמכרות לטלפון - סיפור מזעזע
אני מכיר פסיכוזות, סוגים של התנהגויות פסיכוטיות של אנשים. וזה - ככל שאדם יותר מחובר לפלאפון, ככה…
היה דבר כזה שבאחד התיכונים בארץ החרימו פלאפון, וזה הגיע לאלימות מאוד קשה! זאת אומרת, הילד שהחרימו לו את הטלפון לקח כיסא והפגיש אותו עם המורה - אבל בדרך תלולה, בדרך אווירית. אז המורה מאוד נפגע.
כל אחד מבין, ומפה לשם זה הגיע לשאלה חוקית: האם מותר לך לקחת לבן אדם את הזה? והילד הזה הוגדר כאילו… הוא לא שאד בעצמו. איש פיטות זמנית.
אתם מבינים שזה הפך להיות ש… היה שיח בין מורים על זה - שיותר לא עושים את זה, לא מחרימים לילד פלאפון. אני מכיר את זה ממקומות רבים, גם מקומות דתיים לפעמים יש את זה.
אבל כשלאדם יש שבת, אז הוא יודע שיום אחד בלי טלפון - הוא יכול! כשלאדם אין שבת - זה חייב, נחרבו.
עכשיו, זה נשמע לכם דבר של מה בכך, אבל זה - כל המשפחתיות יכולה לעמוד על שבת! באמת - אם יש לך משפחה או אין לך משפחה, זה יכול לעמוד על אם יש לך שבת בחיים או אין לך שבת.
עונג שבת האמיתי
יש משהו יותר מתוק משולחן שבת? יש משהו יותר מתוק מעונג של שבת? יש משהו יותר מתוק מלדבר אחד עם השני בלי מסיחי דעת?
אני לא מדבר עכשיו רק על טלפון - גם על עבודה. אחד מהציוויים בשבת זה "ממצוא חפצך ודבר דבר" - זה באמת עונג של חיים!
עכשיו, אתה רוצה לתת את העונג? אתם מבינים מה זה אומר? זה אומר שאני לא מדבר על העבודה שלי. לא מעניין אותי עכשיו כמה כסף עשיתי - זה פשוט לא רלוונטי.
אתם יודעים כמה מפגשים חברתיים - לא משפחתיים, ברוך השם, אבל חברתיים - כאלה שהייתי בהם, שהם הופכים להיות תחרות הישגים? פשוט כל אחד מדבר על כמה הוא השיג. זה הרבה פעמים על כסף, על קריירה, על כבוד, על כאלה דברים. לפעמים זה על הילדים שלנו, כן? מביא את הילד שלו, מביא את הילד שלו - ממש עושים תחרויות.
הדבר הזה - זה דבר שהוא מרוקן משמעות. הוא מחלל את האדם. הוא גורם לו להתייחס אחד לשני כמו אל חפצים. זה אגואיסטי, זה נצלני, זה מכוער, זה פוגע. אף אחד לא שמח מהשיח הזה - מקסימום אחד יכול להיות שמח בשיח הזה, נכון? רק מישהו בראש הפירמידה תמיד.
זה דבר - באה התורה ואמרה לך: תשמע, שבת - תיפגשו ואל תדברו על עסקים!
דיבור אמיתי ומעניין תכלית
לפעמים זה דברים שבחורים בגיל 17-18, 18-19 לא מבינים את זה. אתם מבינים? אבל אם תחשבו על זה - שיניוי זה: "מה, אני צריך פתאום למצוא נושאי שיחה, כאילו?" ופתאום, אולי ממש להתכוונן אל הקודש, לשאול את עצמי: מה התכלית? ואיזה אדם אני? ומה, מי אני רוצה להיות? ולדבר בזה - לדבר מעניין תכלית, כמו שאצל רבי נחמן זה מדובר. וזה דיבור אמיתי, מאוד מאוד.
כמה אפשר למלא את העולם בדיבורים בלי לדבר מעניין תכלית כלום, בלי לדבר מעניינים חשובים באמת כלום? זוג יכול לחיות 40 שנה, לא לדבר על האהבה שלהם, על הקשר שלהם - כלום!
ואז יש שבת. אני לא אומר שמי שיש לו שבת הוא אוטומטית מאושר - אנחנו לא אנשים שטיחיים, אנחנו מבינים לבד ששבת היא התחלה טובה, כן. תלוי גם כמה אתה מחובר לשבת, כמה אתה רוצה בשבת. יש כאלה שלא יודעים שכתוב "עונג צריך לדבר דבר", לפחות לא יודעים מה זה אומר - נכון, בקידוש כולם אומרים, אבל לא יודעים מה זה אומר.
ובכל זאת, רבותיי היקרים, שבת זו מתנה גדולה! ככה, ממש "חמדה גנוזה יש לי בבית גנזי" - ממש הקדוש ברוך הוא אומר: נותן לך מתנה. "נותן מתנה לחברו - צריך להודיעו." זה על זה. זה על שבת.
"ישמח משה ונתן חלקו" - בפשטות זה על השבת. על השבת קודש - אומר, משה רבנו קיבל מתנה, עם ישראל קיבל מתנה: שבת. את המתנה הזו יש לך היתר להשאיר לעצמך? !
המסר החזק
אתם מבינים - יש דיבור שהוא דיבור חשוב, הוא דיבור של דעת - משנה את כל התמונה.
בשיחות הר״ן זה נקרא "סוד הדריידל" (סביבון). מישהו יודע מה זה דריידל? אושרכם - מה, ככה בקלות? יונתן! דריידל זה סביבון, אתה… דיברנו על זה פעם, מעולה.
זה תורה רדיקלית מהפכנית. אני לא יודע לגשת אליה בכלל. אני רק יודע שכתוב שם משהו. באמת, אני אומר - אני לא אומר סתם. אני לא נכנס לתורה הזו כי אני לא יודע איך להיכנס אליה.
אבל מה שכתוב שם בצורה פשוטה, זה שיש איזה "סוד סביבון" כזה, בערך ברמת הגורל - שמפילים גורל, שכביכול, כביכול, יש איזה סיבוב אלוקי, ואז הסביבון מסתובב, והנשמות נשלחות פה בסיבובים. ויכול להיות יהודי שפתאום הופך להיות משהו אחר לגמרי בגלגול הבא. ויכול - זה כאילו בלי סדר. אם זה היה עם סדר, אין לי עניין - יודע, אל תתמודד עם זה. יש ספר שלם מסביר הרבה על גלגולים. אתה יכול להתמודד עם הצדק האלוקי. עכשיו זה נקרא כאילו זה בלי סדר.
השאלה שעוברת לי בראש בקבלת שבת
עכשיו, הרבה פעמים אמרתי לכם את זה - גם אני לא יודע, אולי לוותיקים יותר - כשאנחנו יוצאים פה לקבלת שבת, מה עובר לי בראש?
אני אומר לעצמי: בואנה, אם אני הייתי מאחורי אחד החלונות האלה, מאחורי אחד הטריסים - נכון, מכירים שאנחנו עושים קבלת שבת בחוץ? - אני הייתי עכשיו מאחורי אחד הטריסים. האם הייתי רוצה שמישהו בעצם יתן לי את ההזדמנות לשמוע קבלת שבת, לטעום קבלת שבת, או לא?
זו שאלה שבן אדם צריך להיות אמיתי איתה. אבל תיקח בחשבון שזה בדיוק ככה - כביכול, בצורה כביכול, כביכול אני אומר, אני לא נכנס עכשיו לכל העניין - כביכול מקרית לחלוטין: אתה גדלת במשפחה שומרת שבת, או הגעת איכשהו לאמונה. יש פה גם, ברוך השם, כמה שהתקרבו בעצמם - אז אני לא, זה… הגעת איכשהו לאמונה, וההוא לא.
עכשיו, זה לא הוגן. בצורה הכי פשוטה, זה לא הוגן שאתה תשאיר את זה לעצמך. זה פשוט לא בסדר!
למה? למה שלך יהיה כיבוד הורים בבית, ולך יהיה נחת מהילדים, ולך יהיה שמחה - ולמסכן הזה לא? ! למה? ! מה הוא פשע? ! מה הוא חטא? ! הוא נולד להורים אחרים, וזה…
תשמעו את השירים של אלצור (אליה צור). תשמעו את הכאב שיש מפנים. אני מדבר על השירים היותר ישנים שלו. זה בדיוק זה. הוא אומר: האבא לא מכבד… הבן לא מכבד את האבא, וגם האבא הזה לא כיבד את הבן שלו, את האבא שלו. וזה הולך לאותו מקום, כן.
המון המון שירים כאלה. יש לו איזה שיר "אמא, למה שיקרת לי?" יש לו שירים של "שבורים דאורייתא" - לא יודע אם אתם מכירים את השירים האלה, השירים שפחות הצליחו.
אתם מכירים את השירים שלו? כן, אתה אוהב אותו? מצוין!
אז בשיר הזה יש - נכון, זה מה שהוא בעצם אומר. אומר מה - כאילו עכשיו הוא מבטא… למה אני הולך למשוררים, כאילו? אתם אומרים כי זה לא משנה עכשיו אם אתם חושבים שהוא נתן אלתרמן או לא - זה לא רלוונטי. זה רלוונטי שזה מה שאנשים שומעים, הם מתחברים. זה - אתם מבינים? זה אומר שיש הרבה אנשים שהוא מוציא להם את המילים מהפה. כביכול, לי הוא לא מוציא את המילים מהפה בהקשר הזה, ברוך השם - אמא שלי לא שיקרה לי, אלף פעמים תודה לקדוש ברוך הוא על האמא שלי. אתם מבינים את זה?
אבל יש הרבה אנשים שככה הם מרגישים. הם מרגישים ב… לקחת לי…
אנחנו עוד נדבר על הנקודה הזו, אבל לך אין היתר להחזיק את זה לעצמך!
מצווה שלישית: אהבת תורה
ופה אנחנו מגיעים לנושא השלישי. דיברנו על אהבת השם, אהבת ישראל. אהבת ישראל כפשוטו ממש - אתה רוצה שלאדם הזה יהיה חיים יותר טובים.
תן לו! אל תיתן לו את כל… נגיד יש משהו שאתה לא מתחבר אליו - אל תיתן לו אותו באהבת ישראל, אל תיתן לו אותו. לא להגיד את כל המצוות. לא יודע, יש משהו כבד עליך? אל תגיד לו. תגיד לו רק את מה שאתה אוהב מהתורה והמצוות!
עכשיו, אם אתה עד כדי כך לא מחובר - אז, אדרבה, תתחבר בעצמך קודם! אנחנו מקום טוב לנסות להתחבר - ישיבה קדושה, ברוך השם, מתחברים לתורה ולמצוות.
אבל גם תבין את הסיטואציה שלו. תבין את הסיטואציה הנגדית. תבין מה האלטרנטיבה. זה נושא: תנסו לחשוב ב״ואהבת לרעך כמוך" - זה אומר שאתה מנסה להיכנס לראש של השני: מה טוב לו? מה טוב לאחרים?
שבת - רק דוגמה
ובדבר הזה, שבת זה כמובן רק דוגמה:
סדר יום שמתחיל עם קריאת שמע ונגמר עם קריאת שמע - זה סדר יום אחר. זה הבנה שיש לי משמעות לחיים שלי.
סדר יום שמתחיל ב״מודה אני" - זה סדר יום אחר. זה הבנה שיש משמעות אליי.
עבודת המידות - להיות אדם לא כעסן. זה דבר שהוא - אין, אין, אין דברים כאלה. זה "הכועס כאילו עובד עבודה זרה", ככה אמרו בעלי המוסר. זה דבר אמיתי כל כך - כל אחד יודע את זה.
עכשיו, אתה לוקח אנשים, מבריא להם את הנפש - וזה נקרא עבודת המידות. ומה לעשות שלא מספיק מלמדים את זה בבתי הספר? אם אתה לא בבית ספר דתי, מה לעשות? ככה זה היה.
סיפור מחנך: הרב פינה
הרב פינה סיפר לי את זה. פגשה אותו מישהי ברחוב פה, עידכנה אותו וזה. ואז הוא אמר לי איזה סיפור - אני לא זוכר אם זה היה לה או על מישהי אחרת - אבל הוא אמר לי:
"תדע לך, יום אחד הגיע לשיחת הורים אמא ובן, והבן התיישב לפני האמא."
אז אמרתי לו - כאילו הוא אמר, זה קרה לי אלף פעמים - אז אמרתי לו: "צדיק, תעמוד! קודם אמא יושבת - סדר לה את הכיסא, אחרי זה אתה יושב. זה כיבוד הורים!"
אז הוא אומר ששנים אחרי זה, האמא הזו כל הזמן מזכירה לי את הסיפור הזה. היא אומרת: "זו הפעם הראשונה שהבנתי למה שלחתי את הבן שלי לחינוך דתי! הבנתי - זה בית חינוך!"
אתם מבינים שבמקום רגיל, סתם בתיכון רגיל, בכל העולם כולו - המשפט הזה לא עובר. ואולי אפילו הפוך - האמא מסדרת לילד, לא יודע עד איזה גיל.
אתם מבינים? יש משהו בדבר הזה שהוא כיבוד הורים - שהוא חינוך של אלפי שנים שעובד - שזה פשוט חמס לקחת את זה ממישהו אחר!
ואם אתה לא נותן - אתה קצת שותף לאוול. תן! תגיד לו: זה שלך! זה לא שלי בכלל.
"אל תחזיק טובה לעצמך"
אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך - כי לכך נוצרת הטובה! הטובה, דהיינו התורה עצמה - אל תחזיק אותה לעצמך! אתה חייב - אתה לכך נוצרת - להעביר את התורה לעולם. זה הצינור שאתה - זה מה שאתה צריך לעשות.
עכשיו אתם אומרים: "זה לא פשט?" אבל תסתכלו - במפרשי המשנה יש שתי פשטות. זה אחד הפשטות.
פשט אחד: "אל תחזיק טובה לעצמך" - עדיין אל תלהב על עצמך. וואלה, למדתי, איזה כיף.
סיפור: רבי מנחם מנדל מקוצק
יש סיפור על רבי מנחם מנדל מקוצק - איך הוא התקרב לחסידות.
פעם הוא למד אצל רבי דוב דוב ממזריטש' (המגיד ממזריטש'). אז הוא ראה אותו - אחרי בבוקר הוא למד, התפלל ותיקין, ואחרי זה למד תורה. עכשיו, מה זה "למד תורה"? זה - בנחם מנדל מקוצק הוא למד שבעה דפים בעיון!
אז, אחרי סוף העיון, לפני שהוא התחיל לארוחת בוקר - כאילו לפני הקפה של הבוקר - שבעה דפים! - אז הוא שם את הכובע שלו ככה על ה… אנחנו לא הולכים עם כובעים, אז אנחנו לא מבינים את הכיף הזה, אבל יש כנראה איזה כיף. אנחנו, אחרי החמין של שבת, מכירים את הסיטואציה שאתה - את ההתרווחות הזו? אז הוא ככה עשה את זה, עשה - שם את הכובע כזה אחורה, היה מבסוט.
אז רב דובבר אמר לו: "רבי נחם מנדל, מה קרה?"
אז אמר לו: "ברוך השם, למדתי שבעה דפים בעיון!"
כן, יש - כשאני מספר סיפורים לילדים שלי, אז "התחושת מילוי עצמית" - זה התנועה שאני עושה להם: שבעה דפים בעיון! כאילו, יש להם שלייקס כזה: שבעה דפים בעיון!
אז הוא אמר לו: "שבעה דפים בעיון?" וככה הכובע - אומר: "כמה דפים בעיון צריך כדי שתוריד לגמרי את הכובע?"
אז ההוא הבין את התוכחה. אמר לו: "מה אני אעשה?"
אז הוא אומר: "בוא נלך לבעל שם טוב."
וככה רבי נחם מנדל מקוצק עשה את ההתקרבות שלו לעולם החסידות.
זה גם נכון: "אל תחזיק טובה לעצמך" במובן שאל תלהב על עצמך - זה לא שלך!
הפשט השני: התורה היא סחורה
אבל זה מוביל לפשט הבא: אם למדת תורה הרבה, ברוך השם, יש לך טובה - "תורה מכל סחורה" ביד - אבל היא לא שלך! קיבלת אחריות. לא קיבלת מתנה, קיבלת סחורה!
אתם שומעים? קיבלת את הסחורה הכי טובה בעולם, אבל היא סחורה! מה זה סחורה? מלשון "סחור" - זה צריך… לא משאירים את זה ביד.
אני אגיד לכם יותר מזה: מי שמשאיר ביד שלו תורה - זה נשמע נורא, אבל אני יודע את זה על עצמי, על חברים שלי - מי שנשאר עם התורה שלו, הוא לא מתחדש. הוא לא מקבל שפע חדש. הוא לא מקבל מוחין חדשים. בכלל, הם נהיים תקועים, ונהיה דלקות - כמו שיש לנשים שלא מניקות, יכול להיות דלקת בעברי ההנקה. יכול להיות דלקת. יש דלקת כזו - למה? כי היא לא מניקה.
חייבים להעניק, רבותיי, שהצינורות יזרמו! חייבים להעניק!
נכון, זה קשור לכסף. "כסף עומד" - גם זה גם על הפנים. ובאמת התורה היא גם נמשלה לכסף.
"טובה תורה מכל סחורה" - סחרר, צדיק - סחרר! יש לך ווארט? תן אותו לארבעה אנשים, אל תשאיר אותו אצלך. יש לך סיפור חזק? היה לך סיפור השגחה? תן אותו למישהו! אתה לא יכול… נכון, זה גם זה פשט ב**"ושננתם לבניך ודברת בם"** - בכל יום, ברחי כבהלך, כמ כשבתך בביתך, ובלכתך בדרך. נכון, אתה צריך לדבר, אתה צריך לעשות את זה.
בן אדם לא נשאר עם תורה ביד! "ושננתם לבניך ודברת בם" - זה חלק מהעברת תורה.
עיקר התורה - כשמשפיעים אותה לאחרים
עכשיו שימו לב ש… כבר עברנו מאהבת השם, לאהבת ישראל, לאהבת תורה.
יש לרמח״ל ממש דיבור כזה בנתיב התורה. אומר: "עיקר התורה כאשר משפיע אותה לאחרים. וזהו המיתת השכל שהוא משפיע לכל מקבל. ונקרא בשביל זה 'תורת חסד'."
אתם שומעים? התורה היא נקראת "תורת חסד"! כי כל עניינה - הוא אומר זה עיקר התורה. עיקר התורה זה שהיא מועברת הלאה, שאתה משפיע אותה לאחרים. למדת לעצמך - זה מאוד חמוד, אבל זה לא העיקר של התורה.
רואים את זה גם בציווי ללמוד תורה: "ולימדתם אותם את בניכם", "ושננתם לבניך" - "ולבניך" אומר הרמב״ם, הגמרא: אלו התלמידים! זה לא רק הבנים שלך. גם לבנים שלך יש מצווה גדולה. אם יש לך או בן או תלמיד - תעדיף את הבן שלך.
מה זה "לומד על מנת ללמד"? "מספיקים בידו ללמוד וללמד" - זה ממש ההמשך.
במהר״ל הוא משם הולך, והוא גם מרחיב בזה. "לומד על מנת…" - זה לא שזה הוא רק לעשות, אלא הוא רוצה שהדברי תורה - כולם יעשו אותם. ככה המהר״ל פה, בפרק ח' בנתיבת תורה.
ואז הוא אומר: אם כולם יעשו אותם, אז ממילא הוא גם ללמוד וגם ללמד, גם לשמור וגם לעשות.
הבנתם? זאת אומרת, יש לנו אחריות שתהיה תורה בעולם! "להגדיל תורה ולהאדירה." ממילא, גם בתוך ציווי של הלימוד תורה, גם שם הציווי הוא בעצם ללמד, לקרב אחרים.
טיפים מעשיים לקירוב
עכשיו, אני רוצה לדבר טיפים מעשיים. אי אפשר בלי טיפים מעשיים בהקשרים האלה.
אנחנו יושבים בעיר חולון. היום הייתי בסיור בפנימיות שלכם - חלקכם ראיתם אותי, אה כן? חלקכם לא, היה נעים.
לא, בסדר - זה טוב. בכוונה עשיתי יום ראשון של שבת חופשית וזה. אבל אשרכם - יש פה כמה מקדימים, מגיעים ממוצאי שבת! מה אני יכול לעשות? אשרי, כל הכבוד! באמת, כל הכבוד. מי שהיה - ממש אשרב.
אנחנו עושים את זה בשביל להטיב, לשפר, לעשות, לראות שאתם חיים בצורה נעימה ונוחה וכל זה. הלכנו - הרב זאב ואנחנו, גם אני הייתי. ואז, אחרי שבאמת הייתי פה בכל הדירות… פעם אחרונה שהייתי זה היה באזור פסח - זאת אומרת, הייתי צריך את ה…
אני אומר לעצמי: בוא, יש פה גם סיפור של פינוי-בינוי שצריך להיות בראש פינה וזה - אתם מכירים את האזור. ואז, לא - אל תהיו מבסוטים מזה. זה לא שהדירות הן שלנו, זה… אנחנו פשוט ניצטרך לחפש לכם דירה אחרת. מכל מקום.
רבותיי, אני ראיתי איפה האברכים גרים - זאת אומרת, על כל שמתה - בערך, זה פה, זה פה, זה פה, זה פה. לא כולם אני מחזיק בראש, יש לנו מפה - אומנם מפה אסטרטגית - אבל עדיין.
ותשמעו, אני חייב להגיד לכם - אני גם יודע, אתם מבינים, שאני גם אוחז קצת בסכומים… מה, אתם יודעים באיזה פרויקט מטורף, יקר, לא נורמלי אנחנו נמצאים כשיש ישיבה בחולון? ! הייתי יכול להקים שלוש ישיבות - מבטיח לכם - על כל מיני גבעות. היינו מקים גבעות ישיבות. אני לא רוצה להגיד שמות - שיש ישיבות שעושים ב… אפשר, רבותיי, אפשר!
ואנחנו פה ממושקעים באמת בהמון כסף בשביל שתהיה תורה בעיר!
סיפור מרגש: דקל, השכן
עכשיו, יש מובן כזה שהצדקה שלנו זה כמה קירבנו - זאת אומרת, כמה יהודים הרגישו…
עכשיו, אני יכול להגיד לכם: פגשתי סתם אחד - בחור בשם דקל, שכן של אחת הדירות - לא משנה בדיוק, ברחוב ההסתדרות. אז הוא ירד. אז הרב זאב מכיר אותו, נתן לו יד. אז הוא התחיל להגיד לו: "תקשיב, איזו ברכה! תלמידי ישיבה בבניין! זה מדהים, רבותיי!"
בדירה אחת - לא יודע כמה בחורים… ומה שיש לבניין להגיד, זה שהבחורים - על ההם - ברכה! וזה מדהים! וברור שהוא גם רוצה להתקרב. זאת אומרת, אתה רואה את הבן אדם, הוא אומר…
שאל אותו: "איפה תשים את הילדים שלך בחינוך?" מן הסתם, בן אדם שמבין את המשמעות של ברכה כזו גדולה - אז הוא אומר לעצמו: "אני רוצה חינוך שאיכשהו יקרב אותו ליעד הזה."
כן, זה לא אחד ולא שניים. אני מכיר משפחות מסורתיות, אבל את הילדים הם שולחים לחינוך מאוד חזק!
אתם עושים המון בעצם זה שאתם הולכים בעיר
אז אתם עושים המון - בעצם זה שאתם הולכים בעיר, בחולון, עם ציצית. וכמו שהרבה פעמים אומרים: מעצם זה שראו אותך, יכול להיות שמישהו חזר בתשובה!
זה סיפור אמיתי - אני לא אומר את זה בכאילו. סיפור אמיתי: לפעמים רואים מישהו הולך ברחוב, וחוזרים בתשובה מזה. והוא אומר: "רואים אותו הולך עם איזה נועם, נועם השם על פניו, אחרי שלמד כמה סוגיות" - לא יודע, שבעה דפים - "אבל כמה סוגיות…"
ויהודים - זה נשמות מאוד גבוהות! תיזהרו - הם מרגישים את זה! הם אומרים: "בואו, כזה? אני רוצה! אני רוצה להיות כמוהו! אני רוצה להיות כמוה! היא צנועה - אני רוצה להיות כמוה!"
יש - אני מכיר אישית סיפורים כאלה. אז ברור שזה עובד.
אבל איך? איך אבא שלי חזר בתשובה? אבא שלך ככה חזר בתשובה - בהשגחה נפלאה. מדהים. מדהים. אתה - הם רואים אותך שאתה כבר התחזקת.
אבל, רבותיי, הדבר הזה הוא מדהים!
מה קורה פה?
מה קורה פה? אני אגיד לכם מה קורה פה:
הקדוש ברוך הוא מחזיר את ישראל בתשובה, ומי שעוזר להשם יתברך - איתו! מי שיהיה שם, השם יתברך יתן לו ברכה!
זה בדיוק כמו עלייה לארץ. אתה אומר: "תגיד, בהיגיון - בהיגיון, זה הגיוני לעלות לארץ ולנסות להקים פה מדינה אחרי 2, 000 שנה?"
תשמעו, לפני 100 שנה האנשים הכי חכמים בעולם - חוץ מאיינשטיין ווייצמן, גם היה בחור חכם - חשבו שזה דבר משוגע לחלוטין. מי שלא היה דוסטוייבסקי או מטורף על כל הראש… ציוני - אבל באמת מטורפים.
אנשים, ילדים בני 17, עלו לארץ, הקימו את מושבה כנרת, ודגניה וזה. הקימו - ילדים! ילדים יותר צעירים מכם! והשם ישמור - גם חלק גדול מהם, זה פירק אותם נפשית, זה פירק אותם מכל מיני בחינות.
מי שהיה אדם נורמלי אמר: "זה הדבר הכי לא נורמלי לעשות!" מה הוא לא לקח בחשבון? שהקדוש ברוך הוא הבטיח לאבות הקדושים שהוא יתן את הארץ לבנים שלהם! והקדוש ברוך הוא כתב בנבואה שאנחנו צריכים לעלות! אז מי שעולה - השם איתו!
אז לא - אל תשפוט את זה. ילדים בני 17 בנו את דגניה? הקדוש ברוך הוא בנה את דגניה עם ילדים בני 17! אתם מבינים? זה נושא מאוד חשוב.
מי יקרב את כל עם ישראל?
העניין הזה - מי יקרב את כל עם ישראל?
אם מישהו פה לא מספיק לו הנתונים - למרות שהנתונים פה הם חד משמעים - אבל לא מספיק לו הנתונים, הוא אומר לעצמי: "תגיד, אתה ראית מה הולך בחוץ? אתה יודע מה הולך? אתה סיפרת על הזמרים האלה ואלה, יש זמרות כאלה וכאלה, ובוא - יש לאומות זה גדול וקליפות נוראיות וכל…" כל אחד עם הדרושים שהוא רוצה יבחר לו.
אז תדעו שיש משתנה אחד שחייב להכניס לתמונה: הקדוש ברוך הוא רוצה שכל עם ישראל יחזור בתשובה! והקדוש ברוך הוא עכשיו פועל עם כל מי שפועל בתשובה!
מי שיפעל על הנושא של קירוב - השם יתן לו ברכה בזה!
איך לפעול בקירוב? - עקרונות יסוד
עכשיו, בשביל לפעול בנושא של קירוב - אז ברור שאתה צריך קודם כל להבין את השפה, לדבר עם אנשים.
לא לבוא מלמעלה, לא לבוא בהתנשאות! לבוא באיזו הבנה שיש לי משהו טוב לתת לו, אבל הגיוני מאוד שגם הוא יש לו כל מיני דברים טובים לתת לי - סביר לחלוטין!
אני בא אח - אני לא בא אבא, ואני לא בא רב שלו. אני בא אח שלו.
אני אומר לכם, שגם כשאני בא רב - אני בא אח שלו!
אז אתם, ודאי שזה… לא עכשיו, זה קבוע. אבל אתה יודע: א', תן. א'. יש לך טיפת אמונה? תן אותה גם למישהו אחר! אין סיבה בעולם שלא תעשה את זה.
אתם יודעים כמה פעמים אתם רואים צעירים פה ברחוב? אתם תקרבו אותם - הם יתקרבו! ככה זה יהיה!
ולא לפחד מזה - בכלל, בכלל, בכלל, בכלל!
ויש לי סיפורים על זה בלי סוף, מפה עד מחרתיים. אולי צריך לעשות ערב רק של סיפורים - של התקרבויות מטורפות ועזות שקרו כתוצאה מניסיונות בלתי פוסקים.
סיפור השראה: הרב איגל כהן
אני זוכר, לפני כמה זמן, הרב איגל כהן סיפר על עצמו - מה זה לפני כמה זמן? הוא סיפר את זה המון פעמים.
אבל הוא סיפר שהוא היה יושב עם חמישה תלמידים, וזה היה אחרי שיעור של 45 נשים. אז כאילו היו 40 יוצאים וחמש נשארים. והוא ממש ביקש מהשיעור לפניו, הוא אמר: "תעשה טובה, בוא נעשה הפסקה בין השיעורים" - כדי ש… על הכאב לב שאני רואה את כולם יוצאים מהשיעור.
אתם מבינים? זה הרב איגל כהן! לא יודע אם אתם יודעים - היום ברשת, יכול להיות שהוא הרב שמפיץ הכי הרבה תורה. זה לא רק ברשת. ויש לו כולל של דיינות ומה שאתם רוצים. יהודי, תלמיד חכם, ונעים הליכות, ובעל מידות טובות, ומצליח מאוד מאוד.
הוא אומר: "אני עם חמישה תלמידים, שנים." הוא אומר: "עבדתי על הגאווה שלי. אמרתי: סליחה, מי אני שאני צריך יותר? השם יתברך רוצה לתת לי חמישה תלמידים - הכי טוב בעולם!"
הסיפור שלנו בישיבה
כשהקמנו פה את הישיבה, ככה זה היה. היו הרבה פעמים שישבתי עם חמישה תלמידים.
ואני זוכר, מספר את זה בדיוק למישהו פה. שבאזור אלול - שוב, אני הגעתי בתמוז. מה זה תמוז? אפילו לא הייתי פה. המפגש הראשון שלי עם הישיבה הזו היה בתמוז.
בא' אלול התחלנו, ואמרנו - כולם אמרו לנו: "סגרו את הישיבה ותפתחו מחדש שנה אחרי זה. תעבדו שנה אחת בגיוס וזה."
אמרנו: לא! לא סוגרים ישיבה! זה חלק מהעניין. גם רב דוד - ככה אמר לעשות: לא סוגרים ישיבה.
אז התחלנו - התחלנו עם מה שיש. אמרנו: "מתחילים עם מה שיש." והיו הרבה שיעורים והרבה שבתות שהמשפחה שלי הייתה יותר גדולה ממי שישב מסביב לשולחן. אתם מבינים מה שאני אומר לכם?
חלק זוכרים את זה - אולי אחיה בעיקר זוכר את זה. אחיה, אהרון - אהרון פה? אני בלי משקפיים… אשריך!
אז זה היה… זה היה סיטואציות לא פשוטות. עוד לא חזרו מהצבא… לא, זה… הסיטואציות לא פשוטות.
המפגש עם הרב שעי
הלכתי ב… זה היה אזור אלול, משהו כזה. נפטר הרב החבדניק שכדרכו אנחנו חזרנו בתשובה - המשפחה שלי חזרה בתשובה דרך… כאילו היה שם רב. זה סיפרת את הסיפור הזה כבר? לא, הרב סיפר עליו.
אז הרב ישראל אלפרין, זכרונו לברכה, צדיק עצום. ולא הספקתי ללכת להלוויה כי הייתי פה בוקר-צהריים-ערב. זוכר את זה, אחיה? בוקר-צהריים-ערב הייתי פה תמיד - כאילו, מתי שאתה בא, אני פה, עקרונית.
ואפילו להלוויה לא הלכתי. ואז היה איזה חמישי בלילה של שבת חופשית, אז הרשיתי לעצמי - גם זה לא היה תמיד. לפעמים הייתי יושב פה לבד עם החבורה שלי, עם הרב אלי. הייתי מביא אותו, ישבנו פה לבד, כדי שיהיה קולות של בית מדרש.
אז בחמישי באותו לילה אמרתי: "אין מה לעשות, אני חייב." לקחתי את החיים שלי מ… מזה, והלכנו לרב ישראל - לבית, לרבנית, למשפחה.
אז אני זוכר שעמדנו בחוץ, אז הרב שעי אומר לי: "נו, נו, ראש ישיבה - איך הולך?"
רב שעי - החיים שלי. אז אני אומר לו: "היה איזה ראש ישיבה? חמישה תלמידים! על מה אתה מדבר? 'ישיבה'?" זה הצחיק אותי שקראו לי "ראש ישיבה" - זה בכלל הצחיק אותי רוב הזמן. גם היום זה לא… זה קצת משעשע - לא בגלל הגודל של הישיבה, בגלל הקוטן שלי.
אבל הרעיון היה - אמרתי: "תשמע, מה? אתה ראש ישיבה. זה חמישה תלמידים מתחזקים ביחד. הכל טוב." לפעמים - למרות שה… היה לימוד לא רע. בכל מקרה.
אז הוא אמר - הוא אמר לי משהו שהוא ממש חזק. היום אני חושב על זה: איזה טיפש אני, שבכלל זה עוד היה לי קשה? זה לא נחשב קשה בכלל!
הוא אמר לי: "תגיד, אתה יותר טוב מהרב דוד חי הכהן? אתה יותר טוב מהרב אלפרין שראינו?"
אמרתי לו: "למה אתה אומר ככה?"
אז הוא אמר: "אתה - כשאתה באת לישיבה של הרב דוד חי כהן, ככה זה היה. והוא ישב איתכם - לא יודע, אולי הוא 20 שנה, 30 שנה יותר מבוגר ממני - וישב עם חמישה תלמידים! אני זוכר שיעורים עם שני אנשים! ככה אני זוכר: 'מורה נבוכים' - יושבים עם שני אנשים, איתו!"
זה הסיפור, זה הסיפור, רבותיי!
אז אומר: "מה, אתה יותר טוב?"
אחרי זה שמעתי - משמיים - גם את הרב איגל כהן אומר את העניין הזה. אמרתי: "טוב, זה באמת!"
ואז התחלתי לשמוח: חמישה תלמידים - זה אחלה! עם חמישה תלמידים אפשר להפוך את העולם! זה נכון, זה אמיתי! אתה תעשה את שלך!
טיפים קונקרטיים לקירוב
מה אתה עושה עכשיו? טיפים - קצת. בואו תשמעו שני טיפים טובים.
טיפ ראשון: קידוש בגינה
קידוש בגינה - משהו שעשינו כמה שנים בבת ים. הצטרפתי למיזם, הייתי אחרי זה במיזם משלי בהקשר הזה.
מה זה קידוש בגינה?
יש יהודים בבוקר שבת בגינה - הם, במלא, שם יהודיות עם ילדים, יהודים עם ילדים. יש - בגינת שבת. מה עכשיו קורה? זה או שהגבר לוקח את הילדים כדי לתת לאמא לישון, או להפך. זה, בגדול, האירוע.
עכשיו, סיכוי סביר שהם עשו קידוש בליל שבת. אתם יודעים למה? כי באחוזים, הסטטיסטיקה מדברת, רבותיי - הם, לא יודע, כמה? 80% עושים קידוש בליל שבת באיזושהי מידה. גם אם מיד אחרי זה הולכים, עושים איזו סעודה, עושים איזה ציון - אבל בבוקר, לא.
עכשיו, אתה לוקח - במקום לעשות קידוש, קידוש כליב שלך בבית כנסת - אתה לוקח את ה… יש קידוש כליב אצלכם? אתה לוקח יין, מיץ ענבים - לא משנה מה. אפילו אפילו מיץ ענבים עובד. תמיד העדיף יין, אבל אם אין - אז מיץ ענבים.
לוקח מיץ ענבים, עוגיות - לא צריך גם מלא. זה בכלל לא חושב שיהיה מלא. אתה נכנס לאמצע הגינה, מניח את הדברים ככה עם מפה או משהו כזה - מעולה, לא צריך יותר מתיק. תיק יד בשביל להביא את זה, או שתי שקיות ניילון.
ואז אתה מתחיל: "שלום עליכם, מלאכי השרת!"
עכשיו, אני יודע מה עובר לכם בראש, כי אמרתי שזה בוקר שבת, נכון? רבותיי היקרים, זה לא באמת שאכפת כמה אתה זמר טוב וכמה השיר הזה… זה מה שאכפת: שהשיר הזה יעשה להם קונקטציה עם שבת, נכון? אסוציאציה של שבת!
זה השיר שהכי עושה אסוציאציה של שבת בעם ישראל, ככל שאני יודע. אם מכירים יותר טוב - תקחו יותר טוב. "לכה דודי" אפשר. "שלום עליכם" - ככה.
עכשיו, זה - אתם חושבים שזה משנה למלאכי השרת? תאמין לי, מלאכי השרת ברבבות באים עליכם כשאתם עושים ככה, ובאים כמה יהודים שלא עשו קידוש!
עכשיו, אני אספר לכם עוד משהו: כמעט לא יצא לי בקידוש כזה לעשות קידוש של יום שבת. אתם יודעים מה ההבדל בין קידוש של יום שבת לקידוש של ליל שבת? קידוש של יום שבת - זה רק "בורא פרי הגפן". קידוש של ליל שבת - זה "ברוך… מקדש השבת".
אבל אם אתה עושה קידוש ובא יהודי שלא עשה קידוש בלילה מאיזושהי סיבה - אז אתה מברך "מקדש השבת" ביום גם. אם בא אליך, מתקרב לסעודה שלישית, הוא לא עשה קידוש באותו יום - אז אתה צריך לברך בשבילו "מקדש השבת" ו״בורא פרי הגפן" לפני שאוכלים. זה דין, זה הלכה פסוקה לכל השיטות.
אתם יודעים, כמעט ולא יצא לי לעשות "בורא פרי הגפן" רגיל! תמיד יש איזה מישהו - איזה עולה מברית המועצות או ממקום אחר - שהוא לא עשה בלילה. תראו, 80% זה הרבה, אבל זה - יש איזה 20% שלו. וגם יש סתם כאלה שהם עושים קידוש, אבל לא… יצא שבת, לא יצאו בשבת. "וואלה, באתי מאוחר, הגעתי כבר שכולם אכלו" - אז הם לא עשו. אז אתה עושה "מקדש השבת" ו״בורא פרי הגפן".
מבנה המפגש
מכין דבר תורה של ארבעה-חמש דקות. פה אתם מומחים - דרך אבי, אהרוני - כולם מומחים. ארבעה-חמש דקות דבר תורה שהוא, בדרך כלל, סיפור עם איזה פאנץ' קצר - לא צריך הרבה יותר מזה.
זה המעשה הזה שעכשיו עשית: עם שיר שבת, עם זה… לא יותר.
התוצאות
אחד: גיבשת יהודים, עשית להם קהילה.
אני זוכר בקורונה - מה זה עשה לאנשים? אני אומר לכם שאנחנו הצלנו ככה נפשות, סתם מדיכאון!
שתיים: נתת להם - יש להם רב! שמעו, לכם מוזר, אבל - תענה - אתה הרב שלהם! וכל יהודי צריך רב! אני אומר לכם, שאלות מפה עד מחרתיים.
שלוש: נהיית הבן אדם הכי אהוב בשכונה! זה לא דבר רע. "כל שרוח הבריות נוחה ממנו - רוח המקום נוחה ממנו!"
לכם - אני כשאני הולך בבת ים, בשכונה שלי, ברוך השם, מכיר כמעט את כל הצעירים דרך האירועים האלה - פה ציון, זה ושם, העניינים האלה של קידוש בגינה.
קידוש בגינה - זה קל
עכשיו, יש לי עוד יותר קל מקידוש בגינה. נכון, זה היה קל - קצת אזות, קצת הזוות דקדושה, אבל לא הרבה. זה היה קל.
תשמעו טיפ עוד יותר טוב:
טיפ שני: גבאי קירוב
שבכל בית כנסת יהיה "גבאי קירוב"!
זוכרים את אהרון שדיברתי איתכם עליו, החולוני? זה מה שהוא עשה. אמרתי לכם - היה נחמד לאנשים בבית כנסת.
תקשיבו טוב - זה מה שהוא עשה:
תפקיד גבאי הקירוב
הוא היה מזהה שנכנס. הוא לא אמר לעצמו: "איך יגן?" אמר, פעם: "אם יש לו כיפה לבנה, זה לא אומר שהוא מחסידות קלויזנברג" - בדרך כלל, נכון? זה בדרך כלל מה שזה אומר? זה שהוא מתקרב, או שהוא פעם ראשונה בבית כנסת. שנייה.
עכשיו, אתה - היהודי הזה - אתה בא אליו. קודם כל, אתה לא מתבייש לבוא אליו. זה לא מבייש לבוא למישהו להציע לו סידור - זה לא מבייש. אם הוא לא ירצה, הוא יגיד לך: "לא, אני פה ותיק."
מלא פעמים קרה לי - מלא פעמים - קראו לי אנשים: "שומע, מה יש לך? אני 30 שנה בבית כנסת!" לא שמתי לב. בסדר, הוא אוהב לבוא עם… הוא לא הולך עם כיפה ביום-יום, ויש לו כיפה של שבת. זה תמיד היה נראה לו יפה - הלבן של בית המלון - אז ככה הוא בא. לא קרה כלום! הוא לא, מחר עד, נהיה אח שלו. בשבת הבאה אני כבר נותן לו חיבוקים - הכל בסדר, הוא לא כועס עליי.
אני בא לבן אדם שפגעתי בול - כן, שהוא זה. ולכאורה, בשביל זה גבאי קירוב הוא גם טוב, כי הוא מזהה אותם יותר טוב. הוא חד על האירוע.
הוא מגיע אליהם, מביא להם סידור, דואג להם למקום לשבת.
חשיבות הדבר
אתם לא מבינים, אבל יהודי שבא לבית כנסת - גם אתם, שאתם באים לפעמים לבית כנסת - תחשבו שבאתם לבית כנסת בחסידות לוב. מה לך ולהם? כלום. נכנסת לבית כנסת, אתה מרגיש נזר, נכון? אתה מרגיש כאילו כולם מסתכלים עליך, ואף אחד לא… נכון? כי אתה באמת שונה, וזה…
מה אתה הכי צריך עכשיו? אני אגיד לך מה אתה הכי צריך עכשיו: שמישהו יקח אותך וישים אותך במקום - כן - ויגיד לך: "פה אתה יכול לשבת, ואף אחד לא יקים אותך."
ואם הוא גבאי קירוב טוב, אז הוא גם דואג שהמקום שבו הוא מושיב אותו הוא ליד מישהו שיעשה לו נעים בתפילה - יראה לו, יתווך לו את האירוע, יגיד לו: "תשמע, עכשיו יש דבר תורה - אתה יכול לישון," יסביר לו את המנהגים של בית הכנסת. סתם, אתם מבינים את הרעיון?
השלב הבא: הזמנה לסעודה
עכשיו, אחרי הדבר הזה, אתה צריך עוד משהו. וזה אהרון היה אלוף בזה - תקשיבו.
הוא היה - כן, השם יאריך שנותיו בנעימים - אהרון ורקי, שיהיה להצלחתם, לבריאותם, לנחת מהילדים.
היהודים האלה - הם היו מזמינים… אולי לשאול אותו שאלה, הכי פשוטה בעולם: "איפה אתה אוכל?"
כי, שוב, ההיגיון אומר שאם הוא בא פעם ראשונה לבית כנסת - לא בטוח שיש לו סעודת שבת כדעי. לא בטוח שהוא אי פעם ראה סעודת שבת כדעי.
אז השאלה הבאה שלו זה היה: "איפה אתה אוכל שבת? אולי תבוא? אולי תכבד אותנו?"
אהרון היה אומר: "אולי תכבד אותנו? תבוא אלינו."
הציפיות הריאליות
עכשיו, ב-90% מהמקרים הוא לא יבוא - כי יש לו משפחה, או כי סתם לא נעים לו. וזה סביר לחלוטין!
אבל:
קודם כל, הוא יחזור לבית הכנסת הזה! וזה הכי חשוב - כי רוב האנשים שבאו, ה-35% שהתקרבו אחרי ה-7 באוקטובר, הם לא מצאו לעצמם בית כנסת אחר כך.
ושתיים: בשבת הבאה, יכול להיות שהוא יכין את עצמו להזמנה. ובשבת הבאה, שתשאל אותו אם הוא רוצה לבוא - יכול שהוא יגיד כן. וחייו יתהפכו על המקום!
ויש גם את ה-10% שכן יבואו, והחיים שלהם יתהפכו על המקום!
סיפור יוסף החבדניק
ואם אתם זוכרים את יוסף החבדניק שסיפרתי לכם - הוא היה בדיוק מה-10% הזה! היה מה-10% האלה שאומרים: "יאללה, אני מרפתקן! באתי כבר לבית כנסת, נופל על הבחור הזה, נראה איך אשתו עושה דגים - מה אכפת לי? חלות טובות יהיו שם, דגים יהיו שם, מה אכפת לי?" באים!
מבינים, רבותיי, הדבר הזה - זה הופכת חיים! זה משנה תודעה! זה מתקן מדינה!
זה נשמע מאוד גדול, אבל אני כן יומרני קצת.
רעידת אדמה של 500, 000 יהודים
תחשבו על מה שאני אומר לכם עכשיו.
תחשבו, שמעתי זה פעם מהרב הדין שטיינזלץ - אני חושב שזה מאוד נכון, זה דימוי מעולה.
אומר: "אם אחד עושה צעד - זה טוב. אם 50 איש עושים צעד בבת אחת - זה מעלה אבק. אבל אם 500, 000 יהודים עושים צעד בבת אחת - זה רעידת אדמה!"
אתם מבינים? אם כל אחד מאיתנו מקרב אחד - אנחנו במקום אחר!
ואני אומר לכם: כשאתם תתחילו, זה גם ימקר אותכם! אתם תאהבו את זה! אתם לא תוכלו להפסיק עם זה!
וכל אחד שיתקרב - זה מוסיף לכם חיות, ומוסיף לכם אווירה, מוסיף לכם קדושה, מוסיף לכם את כל הטוב הזה!
זה - אנחנו יכולים, בעזרת השם, להביא מהפך פה!
העיר חולון והמיינדסט של גאולה
העיר חולון היא צריכה להיות מלאה בקדושה! למה? כי יש פה ישיבה שהיא עם המיינדסט של גאולה! היא מבינה מה זה גאולה.
וגאולה זה, קודם כל, שיהודים יאהבו את השם יתברך, יאהבו את החיים שלהם, יהיה להם שמחה, יהיה להם טוב! הם יבינו באיזה מעשה משמח הם חיים!
הם נסגרו את אתרי החדשות שמבלבלים להם את המוח - באמת מבלבלים להם את המוח, עושים להם דיכאונות. על פש… למה שהוא יחיה בדיכאון? הוא בגאולה! למה שהוא יחיה בדיכאון? ! למה? ! מה קרה? ! למה המסכנות הזו? !
וזה תלוי בנו! מבינים את העניין? זה - אני חושב שזה ממש צעד שצריך לעניין אותנו.
רעיונות מעשיים נוספים
צריך אולי לחשוב - לא יודע - ברמה שיעורית, על פרויקטים של קירוב - ברמה פרטית, ברמה של חבורות. לא יודע, אתה עם עוד מישהו - שהוא מה? מה אתה יכול לעשות?
כן, שמענו על נפלאות שעשו פה בתור שליחי בני עקיבא - שזה גם שליחות חשובה. אבל אולי תעשו שליחות לא בבני עקיבא - אצל יהודים?
יודעים, אחי - גם ג׳סי כהן - בהחלט, זה גם בני עקיבא, אבל גם לא בני עקיבא. זה גם בסדר של כל מיני יהודים אחרים.
כמובן, צריך ללמוד את הנושא הזה, להשתפשף בו, להתפלל עליו, להיזהר מחוסר צניעות - הם לא… החברה היא לא תמיד, לא תמיד נפרדת.
סיפור: ציון בבית חדש - נשים שרצו להצטרף
אתם יודעים שבהתחלה, שהיינו עושים ציון בבית, יהודיות היו רוצות לבוא - גם הבנות. "באיזו ישיבה, בנים ובנות?" אני בא, מספר סיפור. "וואלה, הסיפור היה טוב!"
הטריק - אחד הטריקים שהייתי הכי משתמש בהם: זה מספר סיפור, אומר להם ככה: "אם אני מספר לכם סיפור ממש ממש חזק - כן, כמובן, אחרי זה סמול-טוק - אם אני מספר סיפור ממש חזק, אתם באים - אנחנו לומדים איזה רבע שעה, חצי שעה, מקום שלי, עם בירות, עם זה, עם חטיפים. יהיה כיף!"
ובהתחלה, האמת, זה לא היה ככה. בהתחלה הייתי אומר: "מספר לכם סיפור ממש חזק - אבל אם אתם חושבים שהוא חזק, אתם אומרים לי 'וואלה, חזק!' אתם חייבים להעביר אותו הלאה. פעם הבאה שאנחנו נפגשים, אתם מספרים לי שהעברתם אותו הלאה."
הם היו מתחייבים. אחרי זה, בפעם הבאה, זה כבר היה לרבע שעה, 20 דקות לימוד ביחד. לפעמים זה מגיע לארבע-חמש שעות על הפעם הראשונה! בסדר, ככה התחיל כל האירוע. יהודי - שם מכיר.
אבל תחשבו: שאתה מגיע עכשיו, יש בנים ובנות - זה לא פשוט. זה מעשה לא פשוט. אתם יודעים מה זה היה בשבילי? זה היה קריעת ים סוף בשבילי - להגיד א', ולדעת שאולי אני מאבד גם את הבנים! ככה להגיד: "לא, אנחנו עובדים - אצלנו זה רק עם בנים. בעזרת השם נארגן גם לבנות מסגרת."
וזה הצליח, אגב! הצליח המון פעמים - הבנים קמו ובאו איתי. אחרי זה הבנות קצת כעסו עליהם, אבל הם גם - לפעמים זה יוצר מתחים חיוביים. גם קיצור, זה יצר… זה ככה. זה הצליח.
ואין שום סיבה בעולם שזה לא יצליח! שום סיבה בעולם! נשמות מתכוונות!
התקופה של "ההדתה"
ואני מדבר איתכם - שהייתי, אני עשיתי את זה בתקופה - אני לא יודע אם אתם זוכרים את התקופה האפלה שהיה מושג "הדתה"? אתם זוכרים את המושג האפל הזה?
היה תקופה שלא נתנו לדתי להיכנס לבתי כנסת, לבתי ספר. אני אומר לכם - ברוך השם, כמובן שנכנסנו - אבל הם לא… זה לא היה בקלות. באמת זה לא היה בקלות. כי היה מושג כזה - זה "הדתה". והיו כל מיני ועדי הורים נגד הדתה, וכולי וכולי.
הם לא הבינו שהנשמות של הילדים שלהם - הם אלה שבאים לקרוא לנו! באמת, היו קוראים לי התלמידים. וההורים של - לפעמים של התלמיד שהכי - קרה לי, שהכי ביקש שאני אבוא: "אתה חייב לבוא לפני שבועות ללמד אותנו משהו תורה, וזה וזה!"
המורה הייתה לפעמים ככה בזרימה, אומרת: "יאללה, תבוא!" הייתי בא, נותן להם איזו שיחה על שבועות. ובאמת, לא בקטע של א', "תעזבו את ההורים שלכם" - אתם מכירים אותי. אני הכי נגד לעזוב את ההורים שלך! הכי נגד!
אני לא מחזיר בתשובה "ותעזוב את הדרך שלהם - הם טועים ומתעים." "ברוך השם הבדילנו מן הטועים" - זה ההורים שלך? ! חס וחלילה! מי שאומר ככה, על דעתי, הוא מנתק את האדם מהקדוש ברוך הוא, השם ישמור! בסדר, הכי לא ככה. זה לא היה רלוונטי.
לפעמים, התלמיד שהכי רצה שאני אבוא - זה האמא שלו, זה האמא שהכי לא רצתה שאבוא!
כמובן, ברוך השם, גם יש לנו סיפור שחזרה בתשובה של ההורים יחד עם התלמידים.
סיפור הרב עמרם
יש לחבר שלי, הרב עמרם, סיפור מאוד מעניין. אחד תלמיד - זה, בזה אני מסיים - הוא חיזק אותו, חיזק אותו, וההורים התחילו לשנות. הרב עמרם - בלי להכיר אותם, כמובן, בלי לראות אותם אי פעם - שינו אותם ממש.
ואז הרב עמרם, הוא שאל אותי: "מה לעשות?" אני הייתי טיפה יותר מתקדם בנושא של הקירוב. אני חיברתי אותו לעניין.
שאלתי: "מה לעשות?" אמר לי: "מה לעשות? תפגש עם ההורים!"
אז אמר: "לא, מפחד שכאילו יהיה אלימות…" אולי שכחתי לציין - זה היה בבת ים. אז תבינו את ההקשר.
אז אמרתי לו: "מה, הרב עמרם לא מתאים לך? מקסימום אני בא איתך!" כאילו, הרבה פעמים הוא היה בא איתי לכל מיני אירועים. אל תדאגו לו - גברה רבה, ברוך השם.
אז אמר: "טוב, ננסה."
וזה - מפה לשם - החזיר גם את ההורים בתשובה! לא הרבה, אגב. שני מפגשים הספיקו לו! זה ככה, זה מה…
אנחנו ניצול אלוקי
אנחנו - אני אומר לכם - בחיים אין לי מישהו אחד שיכול להגיד: "החזרתי אותו בתשובה" - על אמת, אין לי מישהו אחד!
אני לפעמים אומר את זה - אין מישהו אחד. הוא והשם יתברך - הלכו ביחד! ואני לפעמים - מילאתי איזושהי… זכיתי למלא איזושהי פונקציה בתהליך. באמת, באמת, אין דבר כזה "איך זה 'יהודי בתשובה'?"
באמת, יהודים כל הזמן מתקרבים לקדוש ברוך הוא, וכל הזמן השם יתברך מקרב אותם! ומה שאתה עושה, זה לא מפריע, או קצת אפילו עוזר - לא יותר.
משימת הדור, רבותיי, לכו על זה!
ברוך ה' לעולם, אמן ואמן!
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה