בס״ד
דרשה לליל ראש השנה תשפ״ה
אנחנו כעת אמרנו את הפיוט ״אחות קטנה״. ברשותכם אני רוצה להתעכב על הפיוט הזה. הפיוט עצמו חוזר תמיד על הרצון של ״תכלה שנה וקללותיה״. כנראה השנה אנחנו צריכים הרבה יותר את הכילוי של השנה הקודמת.
הפיוט מחולק לשלושה חלקים. כל חלק מאופיין בשם אחר, לאט לאט יש יותר קרבה. כמו כן בכל חלק יש תיאור של קושי ואסון אחר.
החלק הראשון מתאר קשר של אחות קטנה. מזכיר את שיר השירים:
שיר השירים פרק ח פסוק ח:
(ח) אָח֥וֹת לָ֙נוּ֙ קְטַנָּ֔ה וְשָׁדַ֖יִם אֵ֣ין לָ֑הּ מַֽה־נַּעֲשֶׂה֙ לַאֲחֹתֵ֔נוּ בַּיּ֖וֹם שֶׁיְּדֻבַּר־בָּֽהּ:
אחות מבטא את הרצון לחיבור, להתאחות אחד עם השני. האחות הזאת היא כנסת ישראל שרוצה להתחבר ולהתאחות עם הקב״ה. אבל זה לא פשוט, כיוון שיש מפריעים — עדיין האחות היא קטנה, היא לא מצליחה לגלות את האיחוי הזה. כמו כן האחות לא מצליחה להתאחות עם האחים שלה, הפילוג והמורכבות ביכולת לאחות זה מאד קשה.
האחות פונה בתפילה, אבל התפילה לא מתקבלת. כמה התפללנו בימים נוראים שנה שעברה — כנראה אנחנו לא ממש יודעים איך להתפלל, עדיין אנחנו קטנים. ״אל נא רפא נא למחלותיה״ — יש לאחות הזאת חסרונות, פילוג וקיטוב. כמו כן אפשר שהמחלות כאן הן מחלות של חולי אהבה ורצון לקשר עם הקב״ה, קשר שלא מצליח להתממש.
האחות פותחת בתפילה של שיר והלולים, שיר של שמחת תורה — אבל התוצאה כאן לא פשוטה: זרים אוכלים נחלותיה, אויבים פורצים לנחלה. ומיד אחר כך מתאר המשורר את הקושי הגדול, עד כדי כך שלא השאירו עוללותיה, הרסו והחריבו את היסודות, כל המציאות.
שלב שני — יש כאן בת. בשלב השני של המלחמה יש קשר יותר עמוק. האויבים כבר לא נמצאים בתוך הגבולות של הארץ, אבל האויבים מחזיקים את הבת בשבי. יש כאן בת שנמצאת בבית הכלא — כמה חטופים יש לנו, שזה ממש מציק לנו.
אנחנו מבקשים שהקב״ה יתגלה בגבורה, להוציא אסירים מבית הכלא, מהבור, מהמנהרות — זה דבר שדורש המון גבורה. בשלב הזה הגויים מכלים את החיל של עם ישראל, את הכוח של העם. עיקר כילוי הכוח הוא קריעת הלב — הלב שלנו נקרע בעקבות החטופים, הקושי הגדול שלנו להתמודד עם בית הכלא הזה.
שלב שלישי — דוד וכלה. כאן הקשר האיכותי ביותר עם הקב״ה. השלב הזה מתחיל מכיסופים, רצון להסיר את דאבת הלב, לחזור אל אהבת כלולותיה. בשלב הזה חוזרים לנווה רבצה, חוזרים למקומה — הרצון להחזיר את תושבי הצפון למקום רבצם. בשלב הזה היא מתחילה שוב לפרוח, יש לה תקווה לחזור לפרוח, למרות שזה רק ניצנים — יש כבר תקווה להתקדמות.
והסיום אופטימי: ״חיזקו וגילו, נגמר השוד״. הקב״ה שומר בריתו. הסיום — חוזרים לציון בצורה מסודרת, בדרך במסילה. ממילא זאת התפילה: תחל שנה וברכותיה.
הפיוט מבוסס על דברי הגמרא: ״תכלה שנה, ותחל שנה״. בעצם יש כאן דגש זה לעומת זה — יתרון האור מן החושך. מתוך החסרון מובטח לנו ישועה יותר גדולה. כילוי השנה של הקללה מביאה את הישועה הגדולה.
תהלים פרק צ פסוק טו:
שַׂ֭מְּחֵנוּ כִּימ֣וֹת עִנִּיתָ֑נוּ שְׁ֝נ֗וֹת רָאִ֥ינוּ רָעָֽה:
התפילה בתהלים — דווקא מימי העינוי אנחנו נקבל שמחה, זה כנגד זה.
נתאר לעצמנו את יתרון האור…
מקור הפסוקים, להרחיב בזה.
במדבר פרק יב פסוק יג (פרשת בהעלותך):
וַיִּצְעַ֣ק מֹשֶׁ֔ה אֶל־יְקֹוָ֖ק לֵאמֹ֑ר אֵ֕ל נָ֛א רְפָ֥א נָ֖א לָֽהּ:
תהלים פרק קלז פסוק ז:
זְכֹ֤ר יְקֹוָ֨ק׀ לִבְנֵ֬י אֱד֗וֹם אֵת֘ י֤וֹם יְֽרוּשָׁ֫לִָ֥ם הָ֭אֹ֣מְרִים עָ֤רוּ׀ עָ֑רוּ עַ֝֗ד הַיְס֥וֹד בָּֽהּ:
תהלים פרק פ פסוקים טו–טז:
(טו) אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֘ שֽׁ֫וּב־נָ֥א הַבֵּ֣ט מִשָּׁמַ֣יִם וּרְאֵ֑ה וּ֝פְקֹ֗ד גֶּ֣פֶן זֹֽאת:
(טז) וְ֭כַנָּה אֲשֶׁר־נָטְעָ֣ה יְמִינֶ֑ךָ וְעַל־בֵּ֝֗ן אִמַּ֥צְתָּה לָּֽךְ:
עובדיה פרק א פסוק ה:
אִם־גַּנָּבִ֤ים בָּאֽוּ־לְךָ֙ אִם־שׁ֣וֹדְדֵי לַ֔יְלָה אֵ֣יךְ נִדְמֵ֔יתָה הֲל֥וֹא יִגְנְב֖וּ דַּיָּ֑ם אִם־בֹּֽצְרִים֙ בָּ֣אוּ לָ֔ךְ הֲל֖וֹא יַשְׁאִ֥ירוּ עֹלֵלֽוֹת: איך נחפשו עשיו נבעו מצפוניו.
תהלים פרק יב פסוק ט:
סָבִ֗יב רְשָׁעִ֥ים יִתְהַלָּכ֑וּן כְּרֻ֥ם זֻ֝לּ֗וּת לִבְנֵ֥י אָדָֽם:
ישעיהו פרק מב פסוק יג:
יְקֹוָק֙ כַּגִּבּ֣וֹר יֵצֵ֔א כְּאִ֥ישׁ מִלְחָמ֖וֹת יָעִ֣יר קִנְאָ֑ה יָרִ֙יעַ֙ אַף־יַצְרִ֔יחַ עַל־אֹיְבָ֖יו יִתְגַּבָּֽר:
ירמיהו פרק ב פסוק ב:
הָלֹ֡ךְ וְקָֽרָאתָ֩ בְאָזְנֵי֙ יְרוּשָׁלִַ֜ם לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק זָכַ֤רְתִּי לָךְ֙ חֶ֣סֶד נְעוּרַ֔יִךְ אַהֲבַ֖ת כְּלוּלֹתָ֑יִךְ לֶכְתֵּ֤ךְ אַחֲרַי֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּאֶ֖רֶץ לֹ֥א זְרוּעָֽה:
ישעיהו פרק סב פסוק י:
עִבְר֤וּ עִבְרוּ֙ בַּשְּׁעָרִ֔ים פַּנּ֖וּ דֶּ֣רֶךְ הָעָ֑ם סֹ֣לּוּ סֹ֤לּוּ הַֽמְסִלָּה֙ סַקְּל֣וּ מֵאֶ֔בֶן הָרִ֥ימוּ נֵ֖ס עַל־הָעַמִּֽים:
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה