א. דרשת ערב חג ולתקיעות

חג ליל: דרשת

טובה שנה טובה וחתימה כתיבה ונעימות טובות רבות לשנים תזכו

מזמורים בשני השנה את לפתוח מבקש אני: תחילה

לתודה מזמור אחד– מזמור מלחמה של שנה אחרי היום, כאן להיות זכינו שכולנו על, "מי תוקף": "ונתנה בפיוט המילים. איש ממנו נפקד ולא,

ומי יחייה ב חיילות במסיבה, צעירים ממשית. מאוד משמעות השנה קיבלו ימות" הברכה וזקנים תינוקות ילדים, בביתם, אזרחים. , עורף בסיסי

בקידוש: שנברך " " הזה לזמן והגיענו וקיימנו, שהחיינו, – מתמיד. חזקה

להודות תחילה צריכים: ואנו

• האויב את להדוף זיכנו שה' על

• למתקפה הגדול מהשבר לקום זיכנו שה' על

• מאיתנו אחד כל למען נפשם לחרף ויצאו הכל שעזבו נפש ועזי רוח גיבורי וחיילים באזרחים זיכנו שה' על

• להם ושלחו להם קנו לא מה נתפס. בלתי בחיבוק לחיילים, לסייע שנרתם חסד מלא בעם זיכנו שה'? על

• שעברה בשנה מאשר טוב יותר במצב נמצאים ואנו ובצפון בדרום האויב את לכתוש זיכנו שה' על

• והחטופים מהשבויים חלק להחזיר זיכנו שה' על

• לנו וניתן הביטחון מערכת של ההנהגה ובתפיסת המוסריות ובתפיסות כוללת למלחמה במוכנות גדולים כשלים לגלות זיכנו שה' על

אותם לתקן ההזדמנות לתודה" אמירת״מזמור יחד

שני– ומזמור העתיד על להתפלל למעלות, : שיר

• בצפון והן בדרום הן מלחמה בתוך אנו עדיין

• זה בחג בביתם שאינם מגוייסים חיילים יש עדיין

• הרחוק ומהדרום מהמזרח מאויימים אנו עדיין

• הזה החג את בביתם חוגגים שלא רבות משפחות יש עדיין

• דם בעלילות בגויים מחולל עמנו שם עדיין

• מי יש עדיין עמנו בתוך ריב לחרחר שמנסה

• השונות ההנהגה במערכות תיקון שצריכים דברים יש עדיין

ה- ולהמלכת עולם לתיקון מצפים 'אנו כל ויאמר פעול… כל וידע בכבודך… כולו העולם כל על "מלוך בתפילה: שנאמר כמו בעולם! ישראל לוהי

ה- באפו נשמה 'אשר משלה בכל ומלכותו מלך ישראל "! לוהי אמירת" שיר ל מעלות "אשא יחד

אחד. מצד השנה בימי מיוחד יום הוא הזה– היום יום זהו: חג, דין יום שני– מצד ממתקים "אוכלים חג, סעודות עושים חגיגיים, מלובשים."אנו

מוסף בתפילת אומרים שאנו: כמו לחרב- "איזו יאמר: בו המדינות ועל לרעב- איזו לשלום, איזו ולמוות לחיים להזכירם יפקדו בו ובריות לשבע. . איזו

להבין– וצריך דין- יום זה אם חג– יום זה ואם חוגגים? אנו מדוע כיצד נידונים? אנו בכסא שופר בחודש "תקעו וגם! גם בתהלים: הכתוב אומר

ליום הוא לישראל חוק "כי מיד: אבל חג. יום זהו הרי " חגנו דין יום שהוא הרי." יעקב ל-לוהי משפט

? כיצד

בבינה, המיוחד הבינה. זו העליונות– הספירות משלוש אחת ממנה מושפע אחד שמצד, הדין לצד שייכת היא שני ומצד, התחתונות למידות השפע

מתערין" דינין מינה בינה– הזוהר שאומר כמו: או " היא שלה הסופית התוצאה אולם ובמשפט בדין פועלת חוץ שכלפי הנהגה זו עובד? זה איך.

גדול. חסד או מהבינה: שיורד בדין אפשרויות שתי ויש גמור בחסד יורד השפע אז – החיים בספר שנחתמים נחתמים שח״ו או, משמח "יין של בחינה )"(וזו

וסבל וקשיים נסיונות דרך אולם טוב, שפע אותו יורד ואז – להיפך משכר. "יין של בחינה )"(וזו

לבוא יכול הוא אולם יגיע, המשיח. זכו "לא ובחינת "זכו" שיש״בחינת הגאולה על בחז״ל שנאמר וזהו בקושי לבוא יכול והוא, עצומות בישועות

גדול.

האלה הדברים "אחר נאמר: חוץ כלפי יצחק. בעקידת היתה זו להנהגה דוגמה וה-לוהים בדין עמד שאברהם אומרים חכמים אברהם". את ניסה

דין שם היה לה'. אחד קרבן עשה ולא הדור גדולי כל את הזמין יצחק גמילת שבסעודת כך, על קשה: דין כולה היתה והגזרה הבן את להעלות

יותר ולא פחות לא! לעולה, ובנו אברהם נפש במסירות ה' רצון את לעשות המוחלטות עם יחד. , יתואר לא סבל של ימים שלושה עברו

אולם והרבה אברכך, ברך "כי היום: עד מתפרנסים אנו שממנה לדורות, עצומה ברכה: חסד כולה היתה העקידה של והנסתרת הסופית התכלית

. זרעך את "…ארבה את רק ראה העקידה בזמן אברהם: -לוהי" ה הדין -לוהים הזיווג לבשורת ואפילו עצומה לישועה זכה דבר סוף אולם בני". לעולה השה לו יראה

חי ישראל עם רבקה". את ילד "ובתואל ליצחק! :

לבוא יכולה זו התקדמות אולם בעולם. ה' המלכת בתהליך התקדמות יש שנה בכל השנה. לכל שפע יורד שבו יום זהו השנה. ראש של הדין זהו

. גדולה בישועה לבוא ויכולה בקושי

ה״זכו– תלוי במה זכו?"לא

למידות ומחוברת מהחכמה מנותקת היא כאשר אולם. בה להיאחז הדינים יכולים אין לחכמה– בטלה הבינה שכאשר מבואר הפנימית בספרות

התחתונות– בה להיאחז הדינים. יכולים הדין בימי מחוברים אנו כאשר הדברים: וביאור ( בעולם ה' להמלכת יותר– גדול בעומק או מלבדו עוד "אין בבחינת לבורא לגמרי,"להתבטל

החכמה– אלו– בימים מבקשים שאנו מה כל כאשר, ה בשם לקרוא שלו הגדול בתפקיד ישראל׳מרוכז עם כאשר "אין"), בחינת ובריאות פרנסה

"זכו בבחינת שופע והשפע לחכמה, מחוברת הבינה אזי.", שמו למען זה וגאולה– ושלום

מה וזה למהפך שהביא שנה למאה לו שנולד יחידו לבנו שלו האהבה כל את לקח אברהם יצחק: , בעקידת ו ה' לרצון אותו וביטל ל: ציוויו" - לוהים

. שמח ולב בוכה במר "עין יחדו". שניהם וילכו בני, לעולה השה לו "! יראה

: נאמר ו אתה". ירא-לוהים כי ידעתי "עתה שכתוב: מה וזה ה– יראת '"הן היא חכמה."

השנה ראש ביום ישראל לעם ונחמיה עזרא שאמרו מה: וזה

חֶדְוַת כִּי תֵּעָצֵּבּו, וְאַל הִּיא - 'ה. מָעֻזְכֶם לחיים שיכתב לאדם ביטחון שנותנת ה'" "חדוות? מהי – בעולם ה' בהמלכת השמחה טובים לחיים שיחתמו ביטחון שמביאה היא! היא

גדול ובשבר עצום בקושי עלינו באו הם אולם דברינו. בפתח הודנו עליהם גדולים, לניסים זכינו הקודמת, . בשנה שנזכה מתפללים אנו והשנה,

. "זכו בבחינת אולם הבינה, "לשפע. משמח" בבחינת״יין

. התפילות בסיום תהילים פרקי הוספנו ההיכל, בפתיחת מידות י״ג הוספנו בתפילות, מלכנו" "אבינו הוספנו התפללנו, שלמה שנה הפכה השנה כל

. נוראים "ל״ימים ב" ולכוון להתרכז נתאמץ השנה– ימים ה – שלפנינו נוראים הושענא הסוכות, ימי הכיפורים, יום תשובה, ימי עשרת השנה, ראש

תורה– שמחת וחג רבה נ השנה שכל, כדי באמת ה' מלכות עול לקבל נס– כל על בתפילות ונוסיף גמורים, בחסדים גדולות, ישועות ב חגוג רק

תו מזמורי חי כל נשמת ואמירת ד. ה חיים, בספר כתבנו. חיים למענך-לוהים

א יום: לתקיעות

כ״כ קשורה אינה עתה קראנו, שאותה השנה ראש של הראשון היום של בתורה הקריאה ש מורגש פקד ב״וה' נפתחת הפרשייה אמנם. הקדוש ליום

ההמשך– כל אולם, שלמה לגאולה לטובה אותנו יפקוד (כן תשרי ב)! א' קרא זה חז״ל וע״פ שרה" את אבימלך– עם והברית ישמעאל גירוש ם אינ

קשור לרה״ש… לכאורה ים

( גדול חוטא שהיה מפני גורש ישמעאל ישמעאל- של בסיפורו נתמקד אם ויש, תשובה) ויעשו לעתיד שיתוקנו עד ישמעאל בני על בקטרוג הדין ביום בכך להאריך מקום

המצרית הגר בן את שרה "ותרא כמש״כ: ." מצחק תוך ב ע״ז של תרבות יצחק את מלמד שהיה ע״ז– לשון חז״ל: וביארו לשון ו אברהם! של ביתו

יצחק! של בראשו הפריצות תרבות את מכניס שהיה עריות– גילוי!" פוגע ו״כמעט צירים בו ויורה ביצחק משחק שהיה שפ״ד– ולשון

: דורשת שרה אכן לז – כליה סכנת בו שיש גירוש אלא גירוש, סתם ולא גירוש. שלח החזרה את ישרדו שלא במטרה לדרך, צידה ללא ובנה האם את

ומורה– סורר בן שהרי בקולה". שמע שרה אליך תאמר אשר "כל לאברהם: ואומר אליה מצטרף וה' למצרים. בניו וסוף סופו– שם על נידון בעתיד

ישראל לעם ולהזיק ולפגוע! להציק של לסיכון שמביא מה ליווי, ללא אותם, ושולח מים וחמת לחם להם ונותן בבוקר קם ואברהם תעיה מוות ולסכנת. במדבר

או ל סופו שם על נידון ומורה סורר שבן למרות,". שם הוא באשר הנער קול אל שמע-לוהים כי לה ומבשר להגר מתגלה ה' מלאך: . מהפך" יש אז ם למה? . שם הוא "באשר נידון "ישמעאל לישראל להצר עתיד והוא דמים, ושפך עריות וגילה ע״ז, שעבד למרות הנער". קול,"אל ש כיוון. ניצול - והתפלל ליבו את ושבר בכה

ישמעאל גירוש פרשיית א״כ הזה הקדוש ביום אותנו מלמדת מה כוח ומה במצוקה הנמצא של הבכי כוח תפילה. של ה

כך בשל דווקא, ולם א: מחר של הפרשייה על גדולה שאלה מתעוררת מפתיע באופן יצחק. עקדת! בנו על ומתפלל עומד אברהם את מוצאים לא אנו

והתפלל עמד ועמורה סדום שעל אברהם אותו בנו! על לה' להתפלל הללו הימים ג' בתוך רגע מוצא לא רשע?" עם צדיק תספה "האף: והתווכח על

! ממנו לצאת שעתיד ישראל עם

– ויצחק בשדה- לשוח שיודע ישמעאל כמו מתפלל אינו לשחיטה? מדוע ככבש הולך הוא איך תפילתו? ? היכן שמע- כי הנער קול אל? לוהים

לקרוע להתפלל מוכן היה שאברהם היא התשובה כחיסרון בניסיון עמידה כחוסר תתפרש כזו, שתפילה אברהם חשש כאן הוא. שמים גזרת

שהוא לו אמר לא ה' שהרי. לה" 'באהבתו אותו ביקש הוא אלא יצחק, את או אותו " מעניש תשורה כמביא קרבן כמקריב לעולה, לו, שיעלהו

: למלך" - בני לעולה השה לו יראה."לוהים כדי להתפלל יכולים היו לא ויצחק אברהם למעשה ה את לשנות ה- בקשה! לוהית

להתפלל רצונם את ביטלו ויצחק אברהם כן, על והלכו נפש: למסור "." שמח ולב בוכה במר עין ילחם הוא שבו באופן לעסוק צריך הוא אלא חי, חוזר הוא כיצד לחשוב לו אסור למלחמה היוצא שחייל מלכים בהל' הרמב״ם לדברי הדבר דומה

במשימה שיצליח להתפלל שצריך כמו חי לחזור להתפלל יכול אינו החייל מסוימים במובנים נפשו! את יסכן אם גם ביותר, הטובה! בצורה

המהפך את חולל מה? אז

הפייטן: אומר

בְלִּי עֹולָם יְהִּי נָא אַל הָבָה, פֶר וְכ פִּדְיֹום תְנָה אָנָא צָבָא, שַר בְעַד ָל-ֵּל מִּתְחַנְנִּים בִּנְדָבָה, וְשָרָףׁשֹואֲלִּים אֹופַן מֶרְכָּבָּה, מַלְאֲכֵי כָּל וַיֶהֱמּו ַיָרֵּח!

אותם יעצור לא דבר ששום באופן נפש, למסור! הולכים ויצחק שאברהם שראו מפני לה', מתפללים המלאכים

הרחמים את עוררה המלאכים של: והתפילה

אֲדֹון לְאַבְרָהָם אָמַר אּורַיִּם! ׁשּובּו אֶלׁשְלִּיׁש יָד תִּׁשְלְחָה אַל: ׁשָמַיִּם מַחֲנַיִּם! מַלְאֲכֵּי לְׁשָלֹום

אחד יצחק לא בעינינו ראינו, השנה עפעף הניד ללא. , עמם למען נפשם את שמוסרים יצחק של בנים ואלפי מאות תורה שמחת ביום שקפצו אלו

התופת תוך אל – משפחה שעזבו אלו מוות, למלכודות כניסה שזהו בידיעה בעזה לתמרון שנכנסו אלו, והורים- וילדים אשה ללא בצבא ונשארו

מתמיד ומוות חיים של בלחץ וחודשיים, חודש בסיסי ציוד וללא! מקלחות

• בג׳נין שנכנס אחר מבצע לפני מכתב חברו אצל והשאיר עוז בנחל בקרב שנפל הי״ד יעבץ יפתח: סגן

למבצע יוצאים שאנחנו ברורה בידיעה יציאה, לפני אחרון "תדרוך אנחנו למה בורחות, מעט כשהמחשבות … ממנו נחזור כולנו שלא

מאוד לי ברורה התשובה ופתאום חושב אני זה על עכשיו, : ולמה גבורה לא זו הזאת היחידה את להוביל. הזאת הארץ על להילחם

אתכם אוהב דבר.". משנה הייתי לא חיי– את מחדש לפסל צריך הייתי ואם סטנדרט זה. עילאית,

• בעזה בקרבות שנפל הי״ד ויזל אלקנה: רס״ר שנח במקרה כל קודם משהו. לי שקרה כנראה האלה המילים את קוראים אתם "אם שום תעשו שלא דורש אני החמאס בשבי פתי ט

ל כדי מחבל אף של לשחרור עסקה שלנו המוחץ הניצחון אותי. חרר ש כדי הכוח בכל לפעול תמשיכו פשוט אנא אז, מהכל חשוב יותר

עצוב זה בקרב נופל כשחייל בקרב. נפלתי אולי מוחץ… שיותר כמה יהיה. שנצחוננו עצובים תהו אל. שמחים שתהיו מכם מבקש אני אבל

תש ממני. נפרדים כשאתם הכי הרגעים את כותבים אנחנו גאולה! של דור אנחנו ולשמוח להתגאות מה הרבה כך כל לנו יש הרבה…. רו י החיים של העוצמות את לרגע תפסיקו אל אופטימיים… תהיו! ם מכ בבקשה אז. כולו העולם ושל שלנו, העם של בהסטוריה משמעותיים

נפצעתי כבר איתן. בצוק ההחלטה זו להיפך לוחם. להיות שחזרתי כך על מתחרט לא לרגע אני אבל, , מאחור להישאר הבחירה לי היתה

". פעם אי שהחלטתי טובה הכי השם קידוש על הנפש את למסור רצים בעצמם כשהם כאלו צדיקים על יתפלל? מי

יצחק עקדת את שמזכירה השופר" תקיעת " תזכור לזרעו היום יצחק ועקדת - מוכן ישראל שעם למלאכים אומרת בדרכ ללכת ם אברהם של

. בעולם שמו קידוש ועל הארץ ועל העם על ה', ציווי על נפש מסירות ויצחק.

ילדיהם את יקברו ואבות ימותו צדיקים שבחורים שנה? עוד ח״ו תהיה וכי " לזבוח ואב להיזבח עלינו? הבן להתפלל המלאכים את מעורר: וזה "

ירח בלי עולם יהי נא "!"אל

ישראל עמו על המלאכים ותפילות תפילותינו ישמע שה' רצון, יהי עמו על ברחמים ויתעורר הנפש מסירות את יראה

הפיוט סוף בנו: ויתקיים

אָנִּי רַחֲמִּים בֹוׁשַעֲרֵּי יְרּוׁשָלַיִּם, לִּבְנֵּי זְכּות זֶה יֹום ַּפֹותֵּח…

אֲנִּי וְאֵּלִּּיָה יִּנֹון הַיְׁשּועָה, זְמַן בָא לְצִּּיֹון וֶאֱמֹור. ַׁשֹולֵּח

התקיעות– לפני שני: יום טז, א ברה״ש בגמרא חז״ל: אמרו

-, ובמה לטובה לפני זכרוניכם שיעלה כדי -, זכרונות עליכם שתמליכוני כדי -. מלכויות ושופרות זכרונות מלכויות השנה בראש לפני ואמרו. בשופר ואנו מלכויות, וברכת מלכויות פסוקי לפניו אומרים שאנו בכך ה' את ממליכים אנו ש בכך פתחה הגמ' הרי תרמח:)(רה״ש אמת בשפת והקשה זכרונות וברכת זכרונות פסוקי ידי על לטובה לפניו. נזכרים ועונה– "במה?" שואלת הגמ' אח״כ אולם הכוח הוא שהשופר משמע "בשופר".

לפני ה״אמרו ולא לטובה, הזיכרון את ושיוצר?"שממליך

השאלה הברכות. יעשו זה את לטובה. לפניו זיכרוננו יעלה איך או ה' את ממליכים איך לענות באה אינה "ובמה שהשאלה אמת, השפת "אומר

"אמרו כן לפני שנאמר למה מכוונת." לפני

בפה- ולהזכיר בפה המליך ל זה את שנאמר היא השנה בראש הדרישה אולם יכולים, אנו, ה "לפני יאמרו הברכות ששלושת היינו לפניו"'. בהיכל

היא– "במה" והשאלה הפנימי. לשם התפילות את להכניס או לשם? להיכנס ניתן? איך

השופר– של כוחו וזה ה "לפני התפילות את להכניס "'המפתח השפ״א: כדברי

. ית' לפניו הדיבורים נכנסים השופר ידי על ההסברים ואחד פרה. של בשופר לתקוע יוסי דר' רבנן אסרו מה מפני כשדנה כו, א ברה״ש הגמ' אומרת כך ממש. ה' לפני לעמידה קשור השופר

בחוץ– השנה כל זהב בבגדי משמש שהוא ואע״פ זהב. בבגדי בכיפור לקה״ק נכנס לא שכה״ג כמו סניגור", נעשה קטיגור ש״אין הלכה שיש (עולא)

הגמרא אומרת והשופר: ? ה'. לפני בפנים לעבודה בחוץ העבודה בין לחלק יש

דמי. כבפנים - הוא דלזכרון כיון כניסה כרטיס לו יש חולים בבית שעובד אדם להיכנס. זכאי הוא כי אליהם להיכנס שניתן מקומות יש אותו מכיר שהוא בלי אותו מכניס. והשומר

לו שיש אותו" ש״זוכרים מי רק מכניסים שם המנהל. לחדר להיכנס יוכל לא הוא גם אולם " הי "עובד של שייכות אינה השייכות "". אישית כרות

להיכנס יכול הוא אותו מכיר "אני אינטימי. קשר של שייכות."אלא

"לפני של המציאות את שיוצר ב?"שופר יש מה בדיבור אינו ולכן לבנ״י, המיוחד הקול הוא השופר כי והעניין שכל בהשתתפות שהוא, ממש. פשוט קול רק, האדם

שכל ידי על יוצא דיבור ואילו בשכל. שימוש ללא שיוצא תינוק של קול הוא השופר. קול ה לעבודת להגיע בדרך הוא ביניהם:'החילוק

דרך יש שמים מלכות עול לקבלת להגיע הוכחות ידי על שכל: יות שיש בשכלו מוכיח שאדם היינו לעולם בורא מי ולכן העולם את המקיים והוא

ממנו– ששופע השפע את ולקבל לחיות שרוצה. אותו לעבוד צריך וכדי תריסים לפתוח צריך הוא השמש אור את לקבל שכדי מבין שאדם כמו

דרך וזו להיכנס ניתן כך רק כי לביה״ח כניסה כרטיס לו שיהיה שדואג אדם כמו עובד! זה כי מצוות? לקיים למה לאכול. צריך הוא בריא. להיות

. באוה״ע גם ששייכת היא אלא השכל, דרך אינה שמים מלכות עול לקבלת להגיע לישראל המיוחדת הדרך אולם לו שהוכיחו בגלל לא, הוריו את שמכיר תינוק כמו

מפני אלא הוריו, שאלו בשכל איתם החי המפגש אותם מכיר הוא, בו ומטפלים עליו משגיחים שהם, שאומרים מה את עושה הוא. אליהם ונקשר

הוא השופר. הוריו הם כי להוריו שקורא תינוק של בכי של קול שכל, לא זה. חי קשר. אלא

שמחר לו אומר והשומר לכניסה החולים בית עובד מגיע אחד שיום לעצמנו נתאר. חובה שאינו דבר העובד יעשה האם הוא הקשרים שני בין ההבדל

ש מבקש הוא הכרטיס מלבד להיכנס, בשביל זה את שצריך בגלל לא כריכים. שני גם לו יביא קשר שום לעובד שאין כיוון מבקש. הוא כי סתם אלא

כניסה– אישור לקבל כדי לכריכים צריך ולא הזה, לשומר זאת לעשות מחויב ירגיש לא. הוא ק זקו לא הוא שגם יודע והוא לכך, זקוק הוא למה יודע אינו כלל הבן אם גם כריכים, שני לו יביא מגיע כשהוא שמחר מבנו יבקש האבא אם אולם

לבית– להיכנס כדי לכריכים והיכרות אהבה של הם היחסים כי זאת! ויעשה וישמח ירצה שהוא. בוודאי

שמדייק יצחק, את לעקוד ה' בקשת בעצם אחת פעם: מחויבות מתוך שלא בעקדה פעל אברהם פעמיים בעקידה שהתגלה האייל של השופר. וזה

בפסוק הר״ן " " נא קח – בקשה בתורת מבקש הוא אבל זרע" לך יקרא ביצחק "כי לו התחייב שהרי עליו, לצוות יכול שאינו לו שאמר בקשה, לשון

. לעולה ויעלהו ההבטחה על לו שימחל הכללים– שלפני היינו ההסטורי העולמי הסדר זה ישראל. עם ממנו לצאת ועתיד לחיות להמשיך צריך. יצחק

ואברהם– והכללים ה״שכל" לפי ושלא הסדר לפי שלא לפעול ממנה, חורגת ה' בקשת. אולם בנויה שלו שהאמונה כמי ולפנים, לפני שעומד כמי

ע והיכ ושייכות קשר ל ואהבה רות אישית– והיכרות אהבה מתוך שעושה מי כ אלא השכל כפי שלא פועל, השנייה ובפעם לעולה. אותו מעלה והוא

הנ אל ידך תשלח "אל לו אומר כשה' האייל את רואה הוא ר", ע מאהבה. אלא כלל, שנתבקש מבלי בנו תחת אותו ומעלה

ה מלכות עול 'קבלת את שמבטא תינוק של בכי השופר. של קולו זה והיכרות אהבה מתוך שכל מתוך. ולא

בורא את שלנו העבודה לאופי הזה ביום אותנו לדייק אמור השופר, של והקול כי שנכנס כמי ולפנים, לפני פנימה, שנכנסים מאותם להיות. עולם

לטובה– אותנו שיזכור והזיכרון שלנו שההמלכה כך התפילות, את שמכניס הוא הזה וקול. הוא "לזיכרון אותו", ""מכירים ב״אמרו יהיו לפני."

השופר קול עם יחד התפילה קול יעקב". קול "הקול. וזהו

דרשת שבת: ליל ו שני חג מוצאי קרבן את יקריבו שלא חשש והיה עדים, ע״י החודש את מקדשים שהיו בזמן היה הדבר של השורש ליומיים. מיום בא״י התהפך השנה ראש יום – הלוח שנקבע לאחר שכן וכל החורבן לאחר אולם מהמנחה. עדים יגיעו ואח״כ חול של שיר ויאמרו השנה ראש של מוסף הלוי זרחיה רבי כתב

יומיים לעשות מה לשם פלא, יומיים? וזה לעשות פסק הרי״ף אולם יומיים. בא״י לעשות צורך שאין המאור. בעל השו״ע מנהג ואעפ״כ בקידוש, השני ביום שהחיינו מברכים אנו מדוע ברור לא וגם שמברכים או. השופר על שהחיינו לברך שלא והספרדים

- רש״י כשיטת בשניהם - ספק ולא תקנה הוא השני היום כי הימים בשני מברכים שלא או הרמ״א, וכמנהג ספק בתחילה היה התקנה בבסיס כי

רש״י של רבותיו? כשיטת הימים בשני מצווה אותה היא השופר מצוות אבל עליו מברכים ולכן עצמו בפני חג הוא מדרבנן שהחג לבאר ניתן כי ]. [אם

. הדעת עץ חטא הראשון– לחטא הראשון היום גם אולם האדם, בריאת יום הוא השנה ראש יום הנחש הנחש. של בשיח היתה הדעת עץ של ההתחלה נקודת הוסיף אבסורד לכדי עד ה' של איסורו: על

: הַגָן עֵּץ מִכֹּל אכְלּו ת א ל -ֱֹלהִּים אָמַר כִּי אַף הָאִּשָה אֶל אמֶר וַּי

משיבה: וחוה

הַגָן עֵּץ מִּּפְרִּי תִגְעּוּבֹוּפֶן וְלֹּא מִּמֶנּו אכְלּו ת א ל -ֱֹלהִּים אָמַר הַגָן בְתֹוְך אֲׁשֶר הָעֵּץ אכֵּלּומִּּפְרִּי, נ. תְמֻתּון

לאיסור– שהוסיפה התוספת סימן יט פרשה רבה בראשית הכל- לגריעת הביא: ג

בך יוכיח פן דבריו על תוסף "אל: ל) (משלי הה״ד ' ר תני "ונכזבת- מן יותר הגדר את תעשה שלא: חייא ויקצץ יפול שלא! העיקר. הנטיעות

ברוך הקדוש אמר כך אכלך ביום "כי: הוא לא,'והיא וגו "ממנו, כן אמרה תגעו ולא ממנו תאכלו לא -לוהים "אמר: אלא כיון."בו שראה

, אמר עליו ודחפה נטלה - העץ לפני עוברת אותה לא הא: לה, במיכליה מיתת לא, כן במקרביה מיתת דלא כמה! מיתת - יודע "כי: אלא לוהים

כי וגו.' "ביום משמרת "ועשו כתוב: וכך לאחור. אחד צעד עוד הולך הוא כן ועל בחטא ליפול חושש הוא שמים! יראת מתוך דווקא מוסיף אדם לכאורה

לתורה סייג "ועשו ונאמר: ."למשמרתי".

יוצר כשאדם אולם השוואה וה ה– של עצמו האיסור לבין הגדר 'בין המציאות את מעוות א הרוע את חש והוא ישר נברא אדם שהרי הרוחנית,

אסור– שאינו מה על "אסור" אומר הוא וכאשר שבאיסור, מתערבב והכל והרע הטוב של בהבחנה פנימי וטשטוש בלבול יוצר. זה

ה- הרצון עם וישר מבורר נשאר שהיה מתוך שבת לערב נכנס היה אדה״ר אילו חז״ל, פי על ומה ה' רצון מה ערבוב בלי ורע, טוב ערבוב בלי לוהי,

מרצונו– חלק אינו ה- "ומל לעתיד: שכתוב וכמו הפנימית, בישרות מצבו מתקבע 'היה לבבך את."לוהיך

ממרים בהל' הרמב״ם כותב כן ועל כשגוזרים הדין בית על שחובה ב, ט מדרבנן רק שהוא לציבור לומר גזרה תורה איסור. ואינו

ג- בכוזרי ריה״ל, אומר תוספת תיא שהתוספת לדורות נשמר? איך וכל בשינוי ומתירים דרבנן על הערמה ועושים בספקות, בו שמקילים ידי על

! כיו״ב

– הדעת עץ חטא שהיה ביום בו חז״ל והנה ולחשוב לחטא שוב ליפול ישראל עלולים אולם, ישראל בארץ ואפילו מדרבנן נוסף יום לנו תיקנו אחד יום ולא יומיים הוא הזה החג! שמהתורה חכמים עשו? מה לעורר אלא אתמול? התחיל כבר החג והרי. בקידוש שהחיינו ברכת לנו הוסיפו

מדרבנן נוסף יום! זה אלא מהתורה לא שזה אותנו שתשאל כדי בשופר, שהחיינו לומר שלא גם ספרד ומנהג הקודם! מהיום ונפרד נוסף חדש יו״ט

– ונתרץ– שהחיינו? מברכים לא השופר על למה תורה של על מוסיפים אנו ואין מדרבנן רק הוא הזה שהיום! שנדע

ומפרידים הגדרים על שומרים ואנו והרע, הטוב בין לערבב שעניינו הדעת, עץ לחטא גדול תיקון. וזה

ואנו– ביום. בו חטא הוא אולם, עוד נופל היה ולא בישרותו נשאר היה ואז השבת שתיכנס עד באכילה להמתין צריך היה אדה״ר והנה אחרי מיד

שבת מכניסים רה״ש– של השני היום התיקון. את ולעורר הפסק, ללא השבת אל הדין מיום רצף ליצור כדי השבת, אל החג את ומחברים, ואנו

לתיקון האמיתי הפתח זה כי ושקר. אמת בין לרע, טוב בין ובעולם, בנו ברורה הבחנה ותהיה, לבבבנו עורלת את ה' ימול זה– בשזכות מתפללים

דיבה הוצאות ח״ו ולא ישראל לעם כבוד כך: יהיה רק כי עולם, לך למייחלים פה ופתחון לדורשך, טובה ותקווה ליראך, תהילה לעמך, כבוד תן. ובכן,

הרשעה את לכלות: ניתן יהיה כך ורק הארץ מן זדון ממשלת תעביר כי תכלה בעשן כולה. והרשעה

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות