ס״ד ב
**בשמחה ה׳ את עבדו תבוא כי**
**הארץ ישוב תנאי**
ופותחת למלחמה היציאה אחר, באה ה׳ תבוא כי פרשת ב ובמ בשבחה לארץ, כניסה דרך מורה בה. ות התלוי צוות יכול אינו בארץ הישוב כל אשר ישראל. בעם ולפרט לכלל והאופן לה הראוי באופן. אלא להתקיים דומה לה הראוי ומצוותיה התורה לקיום הראוי לאופן הוא תנאי כעין זה ו, ל. כך
ראשון תנאי ישראל, כלל בין בחיבור הינו סיני הר כמעמד קבלתה, כך וכנתינתה אחד. בלב אחד כאיש בחיבור בלב אחד ״כאיש וזה. הפרטים כלל את המאחד הייחוד, אחד כאלה ויש יש חוץ שכלפי ואף. חציצות בלי דהיינו״ מסכים ו מחיצות אין הייחוד בתודעת זאת כל עם כל סרות בדעת ומתעלים עולים וכאשר החוצצים. ומ המחיצות טש טשי ם במסובב הנראים. ההבדלים
כמצוות ולא וטוב, שמחה מתוך ה׳ עבודת הינו נוסף תנאי (בפרשה נאמר כך שעל כבד. וכמשא מלומדה אנשים, כח ״)מז בְּשִׂמְּחָה וּבְטוֹב אֱלֹהֶיךָ יְהוָה אֶת עָבַדְתָ לֹא אֲשֶׁר תַּחַת ״. ל כ לֵבָב מֵרֹב תתכן שבחיצוניות שאף הרי שכזה אופן שב ם א ה׳. עבודת בשמחה אינה שבכל הלב לטוב ומחוברת ביטוי לידי בא הזה והחיסרון היא. שחסרה הרי פרט, שעניינן אלא קללות. צ״ח, בפרשה המופיעות בקללות ב יותר עמוקה הבנה. ולשורש למהות חיבור חוסר, הוא ולהנות ה׳ על להתענג אפשרות שאין הרי חיבור, אין וכאשר השכינה¹ מזיו מחובר ולא כמנותק נראה. והכל
**הקללה ברכת**
שמהותן לקללות מכך יותר ועוד ברכות, ל כן אם הדרך בא הקללות עניין וכל מלמעלה. יורד רע אין שכן ברכות, בלעם רצון הפיכת וכעין בהן. המצוי ההיפוך על להורות, מברך ונמצא לקלל, בא אשר היא הרי. בשמחה ה׳ עבודת חיצוני עניין רק אינה אשר מאוד גבוהה מעלה זו ושמחה חירות של עמוק פנימי עניין זהו אלא כשמח, שנראה משעיבודי חורין בן האדם להיות יכול שאז הזה.
ר) נאמ וכבר ״ב ו, )אבות שֶׁעוֹסֵק מִי אֶלָא חוֹרִין בֶן לְךָ שֶׁאֵין לראות ניתן מתעמקים כאשר כאן ואף תוֹרָה״. בְתַלְמוּד וממילא הן, חורין בני בהכרח שלא תורה לומדי לעתים הכיצד השאלה, נו? שאלת חירות של בשמחה באמת אינם עָבַדְת לֹא …אֲשֶׁר נתונה התשובה עצמו, ובפסוק ״בְשִמְחָה לֵבָב וּבְטוֹב לו יהיה אם אשר האדם חושב לעתים. ״ל כ מֵרֹב יוכל הסתם מן ומזוני״. חיי ״בני, חיצוני באופן כל מכל הכל שהרי ובשמחה. גדולה התמדה ב בוראו לעבודת פנוי להיות זה וממילא קיומו. ב הוא טרוד שכן יוכל, כיצד כן לא אם זה שיהיה מקשה יותר ועוד כראוי, ה׳ לעבוד עליו מקשה חורין בת שהיא בשמחה יע מש בוד שיודע אלא לחיצוניות. לאבד הגדולה שהסכנה בתורה. לנו ורומז האדם, נפש ה׳
את, ולאבד החירות, את ובתמים באמת ה׳ ועבודת. שמחה יש כאשר דווקא היא. ״ כל אדם״ רֹוב ל הוא יכול שאז אשר הם מעשי שמא לחשוב לי אשר הטוב לכל גרמו עשה ידי ועוצם ל״כחי להגיע ומכאן. ובגשמיות ברוחניות באופן הזה החיל את. ״לי עצמו מנתק שמיד הרי שכזה יכולה ה׳, מאת קיבל אשר הברכה ו תעלומות, כל מיודע כקללה, ח״ו להיות היא לו וטוב ״רשע דהיינו. ״בבחינת וזה לא אולם תורה, ללמוד שיכול להיות. יכול תורה בדברי אף כיון והכל חסד. אינו אולם חסד לפעול התורה, להיות בשמחה עבודתו אין וממילא חורין, בן. שאינו ונתון הוא הרבדים בכל פעולותיו על המשפיעות חיצוניות, להשפעות את לרצות הן פעולותיו וכל ומעשה. דיבור מחשבה, לסיבה מחובר להיות בלי הסובבים, במסובב עילת הוא ש, הסיבות וסיבת. העילות
שום שאין ברורה בידיעה ה על עצמו משליך כאשר ׳ורק השגחה ללא נפעלת מציאות פרטית הוא יכול אז מטרתית. ולדעת הקללות את לשמוע או ולומר, עיבל הר על לעמוד בתוכו הכולל משה מעלת וזה הן. שברכות ברורה בידיעה בו ויש ישראל נשמות ריבוא הס׳ כל הנבראים חלקי. כל נמשך והכל ברכה. הכל אלא קללה בחינת אצלו אין ולכן כפל קיבל זו ובברכה ולעשיו. לו יצחק וברכת אבינו קב ע מי ר אש ישראל, בכורי ״בני לך לומר ״. וברכה, בכורה כפליים מתנתק אם אולם עולם. ועד מאז אתה מבורך לה, ׳ מחיבורו הרי בפירוד, ופועל מן הפירוד שעצם המבורך מציאות מיצר של כביכול. קללה
**בינה שערי נ׳**
האפשר דרך ועל ״שעניין לומר נראה כל״ מרוב לתעתע יכול שכשפועלים בינה שערי נ׳ וכעין נ׳, הוי ״כל״. שכן. לעתים, השפע מתוך כל. ״ הרוב בעל ואני הפועל, שאני במחשבה נפעל שהכל כשיודעים אולם שערים. הנ׳ כל את שמאבד הרי. שערים הנ׳ כל שנפתחים הרי יתברך, מאיתו שהיה כפי
אברהם אצל הכוונה זו ואולי. תורה מתן עד מצרים ביציאת כֹל )יב ״כא, (בראשית יתברך ה׳ לו כשאומר תֹאמַר אֲשֶׁר. שְמַע״ בְּקֹלָהּ שָׂרָה אֵלֶיךָ שם״ רש״י ומסביר בקולה ״שמע - לשרה טפל אברהם שהיה למדנו שבה) רוה״ק (בקול לשרה השמיעה. ת בנביאו לציין באה תאמר אשר כל ב מתפרטים שדרכה שהוא קול ב, יתברך ה׳ רצונות רוה״ק². שערי הנ׳ כל הכוללת הבינה מידת בבחינת שהיא כיון זה ו יכול וזה מפיה היוצא ה׳ בקול דרכה ומתפרטים. בינה, ובכך תתהלל. היא אשר ה׳, יראת ״באישה להתקיים וממילא הספקות כל סרים דרכה, המתגלה ה׳ בקול ששומע בשתי הכפול הלבב טוב ביטוי לידי ובא השמחה שורה ידי על דהיינו. בחינותיו כפיפת. רע הנראה אל הטוב ובכך ומי מה, כל ל מקום שאין כיון בעולם, ה׳ שם מתייקר מכך להרחיק. שמנסה והקללות הברכות שכזה ובאופן הכל מתהפך ו לברכה, הקללה וכפופה בזה זה מתאחדים לטובה.
על״ה בנימין ך, ומבור שלום שבת
---
¹ א ישרים: ׳מסילת זִכְרֹונָם הָחֲכָמֵינוּ שֶׁהוֹרוּנוּ מַה וְהִנֵּה, הוּא, לִבְרָכָה הַתַּעֲנוּג שֶׁזֶּהוּ שְׁכִינָתוֹ, מִזִּיו וְלֵיהָנוֹת ה׳ עַל לְהִתְעַנֵּג אֶלָּא נִבְרָא לֹא שֶׁהָאָדָם לִימָצֵא שֶׁיְכוֹלִים הָעִיּדּוּנִים מִכָּל הַגָּדוֹל וְהָעִיּדּוּן. הָאֲמִיתִי
² אריה: גור רוח כי בקולה״, ״שמע נאמר לפיכך הקודש. לרוח שמע רוח בו יש שלה וקול כן, גם רוח הוא הקול כי בקולה, הוא הקודש הקודש
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה