ומעשה רעה מחשבה
תשפ״ד│ תבא כי פרשת שבוע, פרשת על אגדה במדרשי שבועי שיעור טבדי בנימין הרב
הראשונים וגדולי הירושלמי ותירוץ מלבן, השאלה
1. ה ד- פסוק כו פרק דברים
הַכֹּהֵן וְלָקַח (ד) אֱלֹּהֶּיך ה' לִפְנֵי וְאָמַרְתָ וְעָנִיתָ (ה) אֱלֹּהֶּיךָ: ה' מִזְבַח לִפְנֵי וְהִנִיחוֹּ מִיָדֶּךָ ָהַטֶּנֶּא אָבִי אֹּבֵד אֲרַמִי בִמְתֵי שָם וַיָגָר מִצְרַיְמָה וַיֵרֶּד
וָרָב ם עָצו גָדוֹּל לְגוֹּי שָם וַיְהִי: מְעָט
א עמוד מ דף קידושין מסכת בבלי תלמוד 2.
איש ה' יראי נדברו אז שנאמר למעשה, מצרפה טובה: מחשבה ה ליראי לפניו זכרון ספר ויכתב וישמע ה' ויקשב רעהו 'אל
חשב אפילו אסי: רב אמר שמו? ולחושבי מאי, שמו ולחושבי כאילו הכתוב עליו מעלה אה, עש ולא ונאנס מצוה, לעשות אדם
. עשאה און שנאמר למעשה, מצרפה הוא ברוך הקדוש אין רעה: מחשבה
אל מביא הנני מקים אני מה ואלא, ה ישמע לא בלבי ראיתי 'אם פרי- שעושה מחשבה? מחשבותם פרי רעה הזה העם הקדוש
פרי- בה שאין מחשבה למעשה, מצרפה הוא ברוך הקדוש אין
מצרפה הוא ברוך. למעשה
בלבם ישראל [בית] את תפוש דכתיב! למען הא: ואלא רב אמר מר דאמר דכתיב, הוא כוכבים בעבודת ההוא יעקב: בר: אחא
כולה התורה בכל כמודה בה הכופר שכל כוכבים, עבודת. חמורה
א הלכה א פרק פאה מסכת ירושלמי תלמוד 3.
המקום אין רעה מחשבה למעשה מצרפה המקום טובה מחשבה
למעשה. מצרפה ה יראי נדברו 'אז דכתיב למעשה מצרפה המקום טובה מחשבה
וגו רעהו אל 'איש מצרפה הוא ברוך הקדוש אין רעה מחשבה
ה. ישמע לא בלבי ראיתי אם שנאמר׳און למעשה ב אבל בישראל דתימא הדא חילופא, גוים אין טובה מחשבה ברוך הקדוש רעה מחשבה למעשה מצרפה הוא ברוך הקדוש
למעשה. מצרפה הוא ועד דכתיב למעשה מצרפה הוא ברוך הקדוש אין טובה מחשבה
להצלותי משתדל הוה שמשא 'מעלי כתיב ולא ושזביה. מקטל דכתיב למעשה מצרפה הוא ברוך הקדוש רעה מחשבה
וכי יעקב אחיך מחמס להורגו עליו שחשב מלמד אלא הורגו
הרגו. כאלו הכתוב עליו והעלה
ה פסוק כו פרק דברים רש״י 4.
המקום חסדי מזכיר אבי- אבד ארמי לו חשב לעשות, שחשבכ ובשביל יעקב. אחר כשרדף הכל, את לעקור בקש לבן אבי, אובד ארמי
אלילים [עובדי העולם שאומות עשה, כאלו ]המקום כמעשה [רעה] מחשבה הוא ברוך הקדוש להם: חושב
רעה מחשבה ד״ה ב עמוד לט דף קידושין מסכת תוספות 5.
למעשה מצרפה הוא ברוך הקדוש רעה מחשבה איפכא ם כוכבי עבודת ובעובדי למעשה- מצרפה הוא ברוך הקדוש אין רעה מחשבה
א (עובדיה )דכתיב לעולם, ונכרת בושה תכסך יעקב אחיך מחמס אשר הרעה מחשבתו אלא רעה שום ליעקב עשו שעשה מצינו ולא
למעשה. הוא ברוך הקדוש מצרפה עליו חשב משתדר הוה שמשא מעלי עד (ודריוש )ניאל בד כדכתיב למעשה מצרפה הוא ברוך הקדוש אין כוכבים עובדי של טובה ומחשבה
לשיזבותיה הצילו שלא קרא קאמר הערב עד שהצילו גב על אף אלמא אריות מגוב דניאל להציל כחו כל עושה דריוש שהיה פירוש
מדכתיב׳לשיזבותי להצילו מבקש אלא כתב. ושיזביה ולא
נוסף– תירוץ שלבן חלקי מעשה עשה
6. עמוד163 ט פרשה אליעזר רבי משנת
ידי על האדם מן נפרע הוא ברוך הקדוש אין והרי עשה. כאלו להרגו שחישב כיון אלא הרגו, וכי אבי. אבד ארמי בלבן מוצא את וכן
היא הרי מעשה, עמה שיש מחשבה [הן], מחשבות שתי אלא. ייי ישמע לא בלבי ראיתי אם און שנ' המעשה ידי על אלא, המחשבה מחשבה זו חבירו, השיג ולא ויצא זינו כלי את נטל להרוג, שחישב רוצח כיצד כמעשה, אינה מעשה, עמה שאין ומחשבה. כמעשה, כמעשה. ואינה מעשה עמה שאין מחשבה זו הזיין, את נטל ולא חשב הרגו. כאלו עליו מעלין מעשה, עמה שיש
הער ת־ המאירי מדברי אגב
ב עמוד לט דף קידושין מסכת למאירי הבחירה בית 7.
עשה כאלו בה נענש שאין כלומר למעשה מצרפה הוא ברוך הקדוש אין רעה שמחשבה שאע״פ בעבירה להרהר שלא אדם יזהר לעולם שלא אלא יצרו כבישת מצד תה מעשיי נמנע ושלא העבירה עשיית לכונת בהרהורו מכוין שהוא אחר עליה הוא נענש מקום מכל מעשה
לפועל: הרהורו להוציא לידו נזדמן
והוא הם במחשבה אלו דברים עיקר שהרי האמונה עניני ובשאר בייחוד התלויים הדברים כל והוא גמור מעשה שהמחשבה דברים ויש
בלבם ישראל בני את תפוש למען בע״ז שנאמר
אנושי בדין גם למעשה מצרפה האומות אצל רעה מחשבה האם
קפה סימן יז חלק הלכות משנה שו״ת 8.
אלו בשורות הנני אליכם, הנלוים תורה בני כל ושלום אחדשה״ט
דברי לבאר שאותם בשמי שהובא מה יושבים אשר הגוים כלל על או מישראל אחד איש להרוג עצות ומטכסים וחושבים
להורגך הבא של דין להם יש הרי מקצתם או כולם ח״ו ישראל על כלומר אחרים על יש וכן אפשר, אם להרגו להשכים ומצוה כפי הרבה או אחד ולהציל להורגן מצוה מישראל אחד כל
אותם שיהרוג ע״י ל, הצילו חייב אחד שכל רודף מדין יכולתו
בדבר. וטרו ושקלו
אומרים יש ואסור דבר עשו שלא כיון תורה דין מגדר זה שאין
ל על גוי אפי' להרוג כלל. מעשה עשה לא הרי וכאן דבר, א
וי״א מי המחשבה על להרוג אבל הוא רעה מחשבה שעכ״פ
התיר.
וי״א בעכו״ם למעשה מצרפה הוא ברוך הקדוש רעה דמחשבה
עשה כאילו והו״ל בי. שראל ולא
קצת אפרש סתומין נראים דברי יהיו שלא. וכדי
דידן נידון מ״מ להלכה צודקת השלישית דהכת דהגם אני ואומר ע״א מ' דף בקידושין דאמרו אמת דהן לחוד, מטעמייהו לאו ע״ש וכו' למעשה מצרפה הוא ברוך הקדוש אין רעה, מחשבה
אין רעה מחשבה ד״ה ם ש התוס' וכתבוה דפאה פ״ק ובירושלמי איפכא עו״כ דבעובדי למעשה, מצרפה הוא ברוך הקדוש (עובדיה דכתיב למעשה מצרפה הוא ברוך הקדוש רעה מחשבה מצינו ולא לעולם, ונכרת בושה תכסך יעקב אחיך מחמס א') חשב אשר הרעה מחשבתו אלא רעה שום ליעקב עשו שעשה
של טובה ה ומחשב למעשה, הוא ברוך הקדוש ומצרפה עליו כי רש״י ועיין ע״ש. למעשה מצרפה הוא ברוך הקדוש אין עו״כ
שחשב ובשביל אבי, אבד ארמי ה פסוק כ״ו (דברים )'תבא ברוך הקדוש חושב שאוה״ע עשה כאלו המקום לו חשב לעשות
כמעשה מחשבה הוא. ע״ש
יתחייבו רעה דאמחשבה השלישית הכת בזה צדקו לכאורה וא״כ
, מיתה ברוך הקדוש רעה דמחשבה לחלק יש כתי א דמ״מ אלא על לדון שיכולים יימר מאן אדם בני אבל למעשה מצרפה הוא
. המחשבה
פסוק כ״ה (במדבר פינחס בפ' הוא מלא מקרא שאמרנו מה ברם
בנכליהם לכם הם צררים כי אותם והכיתם המדינים את צרור )י״ז
מדין נשיא בת כזבי דבר ועל פעור דבר על לכם נכלו אשר אחותם
צרור וגו' וידבר (ג ובתנחומא ), פעור דבר על המגפה ביום המוכה אם רז״ל אמרו מכאן לכם, הם צוררים כי למה וגו' המדינים את
וכו. להרגו השכם להרגך 'בא
חשבו מדין זקני כי בנכליהם וטעם ביאר עה״ת וברמב״ן כי מדין זקני אל מואב ויאמר שנאמר כמו הזאת הרעה המחשבה
הוא וקרוב וכו', למואב זו עצה נתנו והם מתחלה תיעצו נ בהם כי במדין עבר מואב מארץ בשובו כי הזו בעצה בלעם גם שהיה מה לדעת שם נתעכב ואולי המלכות ביועצי והיה היה משם דרכו
לפיכ בהם יהיה … שם והרגוהו במדין ישראל מצאוהו ך נראה וכן
, התורה ברשות רק המתנבא יהרגו לא ישראל כי נאמר כאשר אבל
כל הנה ו וגו לכם נכלו אשר בנכליהם הם צוררים כי 'להם שהוא ידעו כי בלעם גם המיתו ולכן מיתה, מחוייבי המתנכלים
וכו הזאת הרעה עצה 'בעל. ע״ש
הם צוררים כי היה שלהם מיתה דהחיוב בתורה מבואר הנה לכם הרמב״ן רבינו לן שביאר וכמו וגו' לכם נכלו אשר בנכליהם
בלעם המיתו ולכן הם מיתה מחוייבי המתנכלים דכל מפורש
למעשה. הלכה ועשו
אמרו מכאן וגו' הם צוררים כי למה וגו' צרור התנחומא וז״ש וכו להורגך 'הבא דבר ועל נכלו אשר בנכליהם הם צוררים כלומר
לנקום ישראל כל ועל הם מיתה מחוייבי אל ישר על שנתנו העצות
במפרשים שם ועיין שאפשר, כל נק. מתם
על ומתנכל מחשבות וחושב שיושב דעכו״ם הוא פשוט עכ״פ וצורר רודף בכלל הוא הרי ח״ו הכלל או הפרט על ישראל בני וזרע שמים כבוד על חס אינו עליהם והחס מיתה, וחייב היהודים
בני אחינו ודם אכזר רשעים ורחמי הקדושים ישראל בני קודש הוא זה ודבר רעך, דם על תעמוד לא על ועובר בידו ח״ו ישראל להורגך הבא של דהדין בגלות, ובין ישראל בארץ בין מקום בכל לאומי בין (ואפילו יעבור ולא חוק עצמו הצלת של גדר הוא יוכל לא שעי״ז בענין המדינה חוקי יעבור שלא רק כידוע),
ע להציל צמו, להקהל וצוה בזמנו בשושן מרדכי עשה וכן והוא איש אלף ושבעים חמשה מהם והרגו נפשם על ולעמוד היינו נפש״ם על ולעמוד להקהל כתיב ולכן להורגך הבא בגדר
להורגך. הבא
מחשבה בגלל מישראל יותר מתקלקלת עכו״ם של מצווה גם? האם
ב עמוד י דף בתרא בבא מסכת בבלי תלמוד 9.
שא להן, הוא חטא עושין כוכבים עובדי שאומות וחסד צדקה כל בו. . להתגדל אלא עושין ינם. היא גמורה צדקה לאו הכי? ודעביד
הבא- לעולם שאזכה ובשביל בני, שיחיו בשביל לצדקה זה סלע האומר והתניא: כאן בישראל, כאן קשיא: לא גמור! צדיק זה הרי
כוכבים. בעובד
11 האדר״ת, . עבר ב סימן אורח
ממינסק הגדול ז״ל פרלמן לייב ירוחם ר' הגאון בשם לי אמר מקוידענאוו משה ר' הוא ה זה סלע בהאומר שם שתירצו במה או ד השנה בראש ליישב שאמר גדול אור "ס חמ כן? הוא טעמא דמאי העולם באומות הא בישראל הא בני שיחיה בשביל לצדקה
מ ואינו רעה, מחשבה אלא אינו דבישראל משום והשיב למעשה, צטרף באומות משא״כ
למעשה, מצרפה הקב״ה רעה מחשבה גם העולם רק ה הצדק נותן כשאינו כן על
ב חוטא הוא ולהתפאר להתייהר כך. א הלכה [סוף א' פרק בפאה הירושלמי לדברי דומה דאינו דיבור כדי תוך ]'והשבתיו מחשיבו שהקב״ה הוא העבירה כלל עשה שלא עבירה של רעה מחשבה על דשם צדקה נתן כשכבר אבל שם, עיין אבי אובד ארמי מדכתיב שם שאמרו וכמו כמעשה, מפני נדחה הטוב המעשה ואיך ג״כ, להתייהר זה על כשחשב גרע טעמא מאי במעשה
הרעה… המחשבה
11. רמ״ה יד ב עמוד י ב״ב
היא מעליותא לאו הכי ודעביד, ומקשינן בשביל לצדקה זו סלע האומר והתניא העולם לחיי בה שאזכה בשביל בני שיחיו [ומסקינן גמור, צדיק זה הרי ]הבא קא שמים לשם מילתא דעיקר בישראל. שיעסקו בני שיחיו בשביל אמר וכי מכוון נמי אמר וכי דקאמר, הוא ובמצות בתורה
כדי הבא העולם י לחי שאזכה בשביל אבל. קאמר בוראו את לדעת שיוסיף להנאה מכווני קא דכי העולם באומות היא. מעליותא לאו מכווני קא דגופייהו
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה