טו באב

ב״ה ט" באב ו

ז״ל שלמה ן ב מאיר ר' לע״נ

ארץ אוהב, שואה ד שור ש ישראל משפחה בה ם הקי

לתפאר תנצב״ה. ת

– באב ט״ו החיבורים יום

היום מהות. א

במשנה

ב עמוד כו דף תענית מסכת בבלי תלמוד א קכא בתרא )(ובבא

גמליאל בן שמעון רבן: אמר לישראל טובים ימים היו לא ירושלים בנות שבהן הכפורים, וכיום באב עשר כחמשה כל לו, שאין מי את לבייש שלא שאולין, לבן בכלי יוצאות וחולות יוצאות ירושלים ובנות טבילה. טעונין הכלים מה וראה עיניך נא שא בחור! אומרות: היו ומה בכרמים,

שקר במשפחה, עיניך ן ת בנוי, עיניך תתן אל לך, בורר אתה

לה תנו ואומר: תתהלל, היא ה' יראת אשה היפי והבל החן צאינה אומר הוא וכן מעשיה. בשערים ויהללוה ידיה מפרי ביום אמו לו שעטרה בעטרה שלמה במלך ציון בנות וראינה

חתנתו- ביום לבו, שמחת וביום חתנתו וביום תורה, מתן זה

לבו- שמחת המקדש בית בנין, זה בימינו במהרה. שיבנה

בגמרא

ב עמוד ל דף תענית מסכת בבלי תלמוד

גמליאל בן שמעון רבן אמר בשלמא הכפורים. וכיום באב עשר כחמשה לישראל טובים ימים היו לא: הכפורים- יום דאית משום

היא– מאי באב עשר חמשה אלא האחרונות. לוחות בו שניתנו יום ומחילה, סליחה? ביה

צלפחד לבנות ה' צוה אשר הדבר זה דרוש מאי בזה. זה לבוא שבטים שהותרו יום שמואל אמר יהודה אמר: רב 'וגו- לא זה דבר

זה בדור אלא נוהג. יהא

נחמן רב אמר יוסף אמר: רב בתו יתן לא ממנו איש לאמר במצפה נשבע ישראל ואיש שנאמר בקהל, לבוא בנימין שבט שהותר יום

מבנינו ולא ממנו, רב: אמר דרוש? מאי לאשה. . לבנימן

יוחנן רבי אמר חנה בר בר: רבה ויהי שנאמר משה, עם דבור היה לא מדבר מתי כלו שלא עד מר: דאמר מדבר. מתי בו שכלו יום

הדבור היה אלי אלי, ה' וידבר למות המלחמה אנשי כל תמו. כאשר

עולא א עמוד לא דף ואמר לרגל, ישראל יעלו שלא הדרכים, על נבט בן ירבעם שהושיב פרוסדיות אלה בן הושע שביטל יום: אמר:

יעלו שירצו. לאיזה

מתנה רב והמטיב הטוב ביבנה תקנו לקבורה ביתר הרוגי שנתנו יום אותו מתנה: רב ואמר לקבורה. ביתר הרוגי שנתנו יום, אמר:

הטוב- - והמטיב הסריחו, שלא לקבורה. שנתנו

(תניא למערכה. עצים מלכרות שפסקו יום ): דתניא+ הש״ס: אומר+מסורת הגדול אליעזר רבי: , תרוייהו דאמרי יוסף ורב רבה יום ליה וקרו מנשיא: רב אמר יבשין. שאינן לפי למערכה, עצים כורתין היו ולא חמה, של כוחה תשש ואילך באב עשר מחמשה

דמוסיף- ואילך, מכאן מגל. תבר מוסיף- ודלא יוסיף, יסיף יוסף+הש״ס: רב אמר יאסף? מאי יוסף): רב (תני: . )(יאסף מסורת+

אימיה. תקבריה

ב עמוד ל דף תענית מסכת רש״י

- בזה זה לבא שבטים שהותרו דרחמנא יורשת בת וכל אמר למטה ממטה נחלה תסוב ולא (שם) וכתיב לו) (במדבר וגו' נחלה

זה דבר והתירו ועמדו ישראל בני ידבקו בנחלתו איש כי אחר

באב עשר. בחמשה - וגו צלפחד לבנות ה' צוה אשר הדבר 'זה כלומר הוא, מיעוט, זה

צלפחד בנות של בדור זה, בדור אלא נוהג זה דבר יהיה. לא

- בקהל לבא להם מלהינשא ישראל שנשבעו לפי נשים, , לישא

(כא בשופטים.)כדכתיב

- ממנו לבנימין- בתו יתן לא ממנו איש דכתיב הוא, מיעוט לא

גזרו לא מבניהם אבל (ממנו), מהם אלא. גזרו

- מדבר מתי שכלו ערב בכל במדבר שהיו שנה ארבעים כל דתניא: אחד כל והיה לחפור, צאו ואומר: יוצא הכרוז היה באב תשעה שיחפור קודם ימות שמא בו, וישן קבר, לו וחופר יוצא, ואחד בו שהיה וכל המתים, מן חיים יבדלו וקורא: יוצא הכרוז ולמחר

ארבעים ובשנת, כן עושין היו שנה וכל ויוצא, עומד היה - חיים נפש ואמרו תמהו כך שראו וכיון חיים, כולן עמדו ולמחר עשו, : שנה ליל עד בלילות בקבריהן ושכבו חזרו החדש בחשבון טעינו שמא מת ולא עשר, בחמשה הלבנה שנתמלאה שראו וכיון עשר, חמשה

מהם- אחד גזרה של שנה ארבעים וכבר מכוון, חדש שחשבון ידעו

, נשלמו טוב יום היום לאותו הדור אותו. קבעו

- משה עם הדבור היה לא אלי ה' וידבר דכתיב וחיבה, ביחוד

לאמר- קראי כתיבי הכי דמקמי גב על ואף הדיבור, נתייחד אלי

פה היה לא דאמרי: איכא וידבר, בהו לילה בחזיון אלא פה, , אל

. גמגום יעלו- שירצה לאיזה ב (מלכים דכתיב היה, רשע אלה בן,'הושע

רק- דקאמר והיינו ישראל, כמלכי לא רק ה' בעיני הרע ויעש יז)

יעלו שירצו לאיזה ואמר: הפרוסדאות, את. שבטל

- ביתר הרוגי א נז, (גיטין הניזקין.)בפרק

- מלכרות לייבשן בחמה כח אין הזמן ומאותו לחין, שהן, לפי למערכה פסול תולעת בו שיש שעץ לפי התולעת, מפני, וחיישינן

ה משנה ב' פרק (מדות.)'כדאמרינן

- מגל תבר יום עצים מלחטוב החוטב שפסק הגרזן, . שבירת

- ואילך מכאן הימים על לילות דמוסיף ואילך, באב עשר מחמשה

בתורה- לעסוק חייו על חיים. יוסיף

- יוסיף דלא בלילות בתורה. לעסוק

- אימיה תקבריה עתו בלא ימות. כלומר:

ב עמוד קכא דף בתרא בבא מסכת גרשום רבינו

יום אותו אבל תורה בתלמוד מתבטלין היו המערכה עצי לכרות עסוקים שהיו שעה ולפי למערכה. עצים מלכרות שפסקו יום

בתורה עוסקין היו ואילך טוב: שמיכן יום ועשאוהו פסקו

__________________________________________________________________________

חיבורים של יום באב, ט״ו ב.

: שאלה הנכון הוא כך אלא בגמרא, כמובא לא הוא המאורעות של הנכון הכרונולוגי הסדר: הרי הותרו מדבר, מתי כלו

ביתר הרוגי אלה, בן הושע עצים, מלחטוב פסקו בנימין, שבט הותר. השבטים, כך מסודר לא זה בגמ' מדוע כן, ? אם

: תשובה הגמרא סדר לפי דווקא: ומשמעות האירועים בין קשר שיש לראות, ניתן

• זב״ז לבוא שבטים הותרו בקהל לבוא בנימין שבט והותר – ישראל בעם אחדות של בכך. תיקון יש בכוח

בדרשות, יהם חכמים שך תושב״ע העם. לאיחוד הביאו

• – למקדש וחזרה הפרוסדיות ביטול למשה, הדיבור וחזר מדבר מתי כלו ולהבדיל מהקב״ה הגזירה ביטול

אלו אירועים בשני ודם מבשר הגזירה. ביטול ישראל לעם רבש״ע הישיר, בין הקשר ש ח וד הנבואה בחזרת

המקדש לבית. וחזרה

• – למערכה העצים חיטוב והפסקת לקבורה נתנו ביתר הרוגי ישראל לעם הקב״ה של מיוחד, נס הוא הראשון,

לטבע מעבר אותנו על. אהבתו, השני ואנו למזבח עצים לכרות שייך לא כבר, חמה של כוחה תשש ומראים

תורה בלימוד מוסיפים אנו הראשונה בהזדמנות יכולים. מייד אנו שכאשר מעלה, , כלפי אהבתו מראה הקב״ה

אהבה מחזירים. ואנחנו הגדולה ובאהבה לקב״ה בחזרתו ישראל, עם בתוך מיוחדים. בחיבורים התבטא באב ט״ו שיום נראה, אלו מכל

. ביניהם

מגל ''תבר יום של סודו ג.

פח סימן משפט) (חושן ג חלק הרב״ז שו״ת

תרכ״ז1867 בשנת נולד (שאפראן) שפרן הייניך חנוך ב״ר זאב בצלאל הרב ( נפטר ), (סוף1929 תר״ץ בשנת.)

המחבר מבן תשובה

אליעזר ר' "תניא ל״א) (דף תענית במסכת התמיהה את לו ליישב אלקים, דורש משכיל אחד, חכם שאלני, לאשר נדרשתי רב אמר יבשין, שאינן לפי למערכה עצים כורתין היו ולא חמה של כחה תשש ואילך באב עשר מחמשה אומר הגדול

בבא (ראה עצים. מלחטוב החוטב שפסק הגרזן ירת שב רש״י: פירש מגל". תבר יום באב) ט״ו (ליום ליה וקרי מנשיא הזה הגרזן את שברו ולמה מדוע כל, לעין נשקפת הזה במאמר הפליאה ולא). ד״ה ח״א במהרש״א ע״ב קכ״א בתרא שיש דבר שום להשחית שלא ועומדים מצווים שאנו תשחית" ד״בל לאו על נפש בשאט ועברו למערכה עצים בו שכרתו

מכות אלא לוקה ואינו תשחית בבל עובר השחתה דרך כלים המשבר "כל חכמים: הגידו כה לא ה אדם, לבני צורך בו היו כך וכל ע״ב). ק״מ ע״ב. ק״ה ע״ב. ס״ז שבת עי' ע״א. ל״ב קידושין ה״ט. פ״ו מלכים ה' (רמב״ם מדבריהם" מרדות

וגו קרה" ביום בגד '"מעדה הפסוק על דורש היה ז״ל החסיד יהודה רבי כי עד תשחית", "בל אזהרת על מקפידים

- כ״ה (משלי, על כפול, תשחית בל על עובר מקלקלו והשלג משי בגדי ולובש בקרה חמימות של בגדים שמשיר מי כ')

תתרי״ד סי' חסידים (ספר קרירות לו שיש דגופא תשחית בל על וגם הבגדים, ?)קלקול

מהקיסר ארץ נאמני בפי באמת יסופר אשר את פה להביא אקדים הזאת, הגדולה הקושיא רכסי למישור אשים בטרם ויבקש בלאט אחד יהודי בית אל בא צמא, צחה ולשונו אחד בכפר והסתתר המציק חמת מפני בברחו אשר נאפאליאן,

כלה וכאשר לרויה, וישת מים צלוחית לו ט ותצב הבית עקרת ותמהר העיפה, נפשו להשיב קרים מים בצלוחית לכבדהו במוחו התרוצצו אשר רעיוניו מסערת מעט להנפש הכסא על ישב והוא לפניו, מים צלוחית עוד להביא הוסיפה לשתות נחרת קול בשמעו אך בידה, מים וכוס כביר זמן אצלו הנצבת האשה את לראות המר לבו שת ולא כברקים, והחד השנון

עוד והנה ראה האשה אמרה די!". די! הראשון, בכוס צמאוני שברתי כבר הבית! עקרת לך "תודה בידה, מים בקבוק וראיתי אוכל ואיככה למענך? רק מהמעין בששון שאבתים אשר אלו מים עם אעשה "מה רכה בלשון להקיסר האשה

הסוכך אדיר מלך לב ב ששון כשמן יבואו כי דמיתי אשר המים, ישתה מי ישפוך, מי האלו? הקדושים המים באבדן הקיסר בלב מסלות מצאו אלה הנעימים אדם?"דבריה רבואות אלפי כמה על חרוץ בירקרק הנחפות ממשלתו בכנפי לארץ הכוס את האשה זרקה תודה, ברגשי בחזרה הכוס את הקיסר לה הושיט כאשר ויהי כבודה, זה רצונה את וימלא

מבין באין המחזה, על והשתומם לרסיסים! ותשברהו זאת עשיתי כי הקיסר! "אדוני ותאמר: ותען זה? מה ועל זה מה ונסיכי רוזנים ארץ מצוקי כל אשר כמותך, גדול מלך ממנו ששתה זה בכוס אדם שישתמש יאות לא כי בעיניך, יפלא לא

כי המלך כבוד לאות לעיניך, ושברתיו לארץ הכוס את זרקתי כן על אשר גאונך, הדר מפני וירעדו יחילו עולם הוא!"כן רב

טהור זהב ברביד ויכבדה הדבר את שמר והוא מלפניו, רצון והפיקה לשונה בצחות האשה. ענתה

וביען יען למערכה, עצים בו שכרתו הגרזן את שברו כן על כי ימצא, קדושים ודעת לאשורו, הדבר יבין מבין כל ועתה, קודש בו שנשתמש כלי כי הוא, לצרכו בו להשתמש זה קרדום להרים איש כל יהין לא שמים, לשם הוקדש הזה הגרזן

כיון תשחית", "בל משום בזה חששו ולא ית', עולם ל ש מלכו כבוד למען הזה הגרזן את שברו לכן חול? בו ישתמש ישתמש שלא מלכים, תשמישי לשרוף שמותר המלכים". על "שורפין כי ראינו מצאנו הלא שמים! כבוד מפני כן שעשו

ע״א (י״א זרה עבודה בתוספות כמבואר המלך. כבוד מפני כן שעשו יען תשחית", "בל משום חששו ולא אחר, בהם

ע״ש כליו ובנושאי א'. סעי' קע״ח סי' יור״ד וברמ״א שם, ובר״ן מדברי. ד״ה ע״ב ל״ב מציעא.)בא ב עוקרין. ד״ה

ה הכבוד מלך והדרת כבוד לאות שמים, לשם קודש בו שנשתמש ה״מגל" אותו שברו קדושים ישראל כן כי 'והנה

סלה הכבוד מלך הוא! צבאות

שאפראן העניך חנוך לי! והודה זצ״ל, הרב״ז האמיתי הגאון מרי אבא לפני זה דבר הגדתי

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות