איוב- היה לא או? היה
בתלמוד1. הספק א טו בתרא בבא בבלי ולא היה לא איוב וקאמר: ויתיב נחמני, בר שמואל דר' קמיה מרבנן ההוא יתיב
אלא שמו. איוב עוץ בארץ היה איש קרא: אמר עליך א״ל, . היה משל אלא נברא אלא הוה? מי וגו', ויחיה קנה אשר קטנה אחת כבשה אם כי כל אין ולרש מעתה,
למה. עירו ושם שמו א״כ, בעלמא. משל נמי הכא בעלמא, ? משל
2. ו ה סוטה ירושלמי היה לא איוב אמר לקיש בן שמעון רבי להיות עתיד ולא שיטתיה מחלפה. 'דר אבינו אברהם בימי קפרא בר בשם לקיש בן שמעון רבי אמר תמן לקיש. בן שמעון
הכין! אמר הוא והכא היה אלא היו לא וייסורין היה הוא עליו? נכתבו ולמה. אלא
עליו באו שאילולי לומר - בהן לעמוד יכול. היה
3. א טו בתרא בבא תוספות
נברא- ולא היה לא איוב האי לקי כריש סבר לא ש היה לא איוב בב״ר דאמר
בעולם היה דאיוב אמורא האי סבר דאי יסורין. . עליו שבאו קאמר" מאי א״כ שמו
למה,"? עירו ושם צדיק אותו הוא מי לאשמועינן איצטריך טובא לעמוד יכול שהיה
הרמב״ם דעת יסורין. באותן
4. כ ג הנבוכים מורה ספר - ב כג אדם בני דיעות לבאר משל שהוא ר״ל בו, שאנחנו מה מכת הוא הנפלא איוב ענין
משל אלא נברא ולא היה לא איוב קצתם ומאמר באורם ידעת וכבר, בהשגחה מקום. . ולא זמן לא לו ידעו לא שאירע, ענין ושהוא ונברא שהיה חשבו ואשר, היה, ,
סוף נברא, ולא היה לא שאמר מי מאמר שיחזק ממה וזה היה לא בין היה בין, דבר השם בידיעת שנאמר עד אדם, מבני המעיינים כל נבוכו תמיד הנמצא ענינו בכמו
לך. . זכרתי שכבר מה, ובהשגחתו היה לא או היה אם ר״ל הדעות, שתי ולפי, ,
השטן אל השם ומאמר השטן מאמר ר״ל, הספר בפתיחת אשר ההם הדברים
ספ בלא משל זה כל בידו איוב ומסו, ר דעת. בעל לכל ק ודברים פליאות בו שנתלו משל אבל כולם, המשלים כשאר לא משל שהוא אלא שאין תעלומות ממנו ונגלו גדולות ספקות בו והתבארו עולם, של כבשונו שהם ז״ל החכמים דברי לך ואזכור לזכרו, שאפשר מה לך אזכור ואני מהן, למעלה
ההוא המשל מן שהבינותיו למה אותי המעוררים. . הגדול
5. תימן איגרת שחושב כמו מישראל, שאינם בשביל זה אין ועמר זיד בנבואת נאמין שלא אבל ובלדד וצופר איוב שהרי מאחיך", "מקרבך ממלת לדייק שנצטרך עד ההמון,
ואליהוא ואליפז מישראל. . שאינם פי על ואף נביאים אצלנו כולם נאמין אבל
יחוסו מצד. ולא נבואתו מצד נכחישהו או בנביא
6. אלשקר משה [רבי קיז אלשקר מהר״ם שו״ת (ספרד1466 - ירושלים1542 ])
הזה והאיש שם כתב עוד מפשטן הנבואות להוציא עילה מצא ה האמונ ולסתור
קמיה. .". . מרבנן ההוא שאמרו״יתיב ממה בטלי דברים ואלו ם לא מרבנן ההוא כי
שנכת חשבוהו ולא בשם כלל נזכר בתלמו ב. . ד שהיה על הסכימו המשנה חכמי כי
הרב. . דברי ונתבטלו נכונה בפיהו אין הכותב אמר הבטלים. . הם ודבריו ואמונה אמת ולא שכתב מה גם
ומעולם נברא ולא היה לא זה דבר נברא ולא היה לא איוב דלדעתו הרב רבינו על
בזה. הדין פסק ולא נברא ולא היה שלא אומר גזר לא דבריו דמתוך ואדרבה.
ובמקומו שם שכתב ת אחרים רבי ומדברי בהפך. . נראה נו חכמים קצת שכתב ז״ל והולך הרוב דברי שמניח מי ואין האחרת הדעת על ההוא שהרוב נראה וכו' אמרו
כרחנו על דבריו ולפי הקצת. . אחר רבי כדברי משל היו שהיסורין נו וידוע ז״ל. הרב
זה בעבור לא היה לא ו שאמר כאותן סובר ז״ל הרב רבינו שהיה שאפילו הוא המושכל הסותר הזה האיש עליו שכתב כמו אותה וסתר מפיו האמונה נכרתה
. והמפורסם והמוחש
7. מב ב הנבוכים מורה
באר כבר נו במראה הוא אמנם שזה דבורו, או מלאך ראיית בו שנזכר מקום כל כי בחלום, או הנבואה. . ממרא,'וגו. . באלוני ד' אליו וירא התורה, בלשון, ג״כ שהוא,
אמר שבהם לגדול ואמר מהם, לאחד הנבואה במראה שאמר מה, ספור אמר וכן, שהתבאר אחר הנבואה, בצורת שהוא עמו, איש ויאבק אמרו יעקב, בענין עוד וירא כללי, ספור הקדים אשר בשוה אברהם כענין והוא מלאך, שהוא באחרונה
וגו. . ה','אליו אלהים. . מלאכי ויפגעו, בו אמר ביעקב וכן, בדרך כלו בלעם ענין וכן.
הנבואה. . במראה הכל האתון ודברי המשל8. מטרת א טו בתרא בבא רש״י
- היה משל צערו על נתפס אדם ושאין הדין מדת על למקטרגים תשובות ממנו. ללמוד
9. הרש״ש [בן רמ״ש ]הגהות
רבינו שמשה קדמונית במגילה כתוב מצא כי הקדוש, רבינו בימי קדמון חכם בשם
איוב ספר את בידיו ומביא מוליך היה ע״ה, מצרים בשעבוד ישראל לזקני להראות
בוטח׳בה לכל תקוה דיש להם וחסד טוב ממנו יקבל הרע. שאחר
10 ה שמות רבה שמות. גואלן ב״ה שהקדוש לומר לשבת משבת בהם משתעשעין שהיו מגילות בידם, שהיו
: " פרעה להן אמר בשבת, נוחין שהיו לפי וְאַל בָה וְיַּעֲשׂוּ הָאֲנָשִּים עַּל דָה הָעֲב ּתִּּכְבַּּד
" שָׁקֶר בְדִבְרֵי יִשְעּו השבת ביום נפישין יהו ואל משתעשעין יהו אל. , ט ה )(שמות
11. זוהר תיקוני הגר״א ביאור ד- כו ג כז
יסורי גודל על שקובל ואיוב עכשיו היה ואיך ם מקוד לו שהיה גדולתו שסיפר מה וכן ו
מ עד שפל כל וכן וכו', מחמדיה כל ומרודיה עניה ימי ירושלים זכרה "ש כמ אוד הגלות. על רמז הכל איוב של הענין
הנמשל? מה
12 אייבשיץ יהונתן [רבי יד א דבש יערות. (אשכנז4 176 - 1694 ]) מגונות מדות כל להרחיק שלימות, לקנות יראה לא אשר גבר מי איפוא וא״כ
, מחמדים כולו הוא כי איוב בספר לקרות תמיד השוקד האדם ואשרי, מעצמו חז״ל מאמר כי לזה, מיוחד ספר כתבתי וכבר הוא הוא משל איוב, בכלל ישראל על
השלימות בתכלית ישראל היה שלמה בימי כי אחרא הסטרא כי כנודע, לה' וקרוב שהיה איוב, של מעלתו כמו גבוה במעמד ישראל אז והיו לו, מוכנע היה דיליה וכת
לכל היה כן איוב, בטובת שהפליגו כמו א, הב עולם מעין ממש שלמה בימי להם
עובדים הם הטובה מרוב כי ישראל, על לקטרג השטן והחל שלמה בימי, ישראל
לאחת אחת תחלה למעט שטן ביד נתן והשם לשלמה, שטן ה' ויקם וזהו, השם בעו״ה היה כאשר ישראל, : ממשלת
. . וכן ישראל חכמי הם איוב רעי כי בעו״ה, כנגדו זר ע מצא ולא לאיוב מנחם ואין,
הוא ברכאל בן אליהו בביאת אמנם ביומו, יום נעכר כאבו כאשר, הנביא אליהו
תנחומים. . איוב ימצא אז בנים, על אבות לב והשיב ישראל על הוא יבוא ולבסוף,
שלמה בימי היה מאשר משנה לישראל, יוסיף המשיח ימות והמה, אי״ה. . וכן,
מבלי עצמנו ליישב צריכים אנחנו ה לעבוד לראות אם כי בחנם, זמן 'לבלות
לשמוח צרותינו ובכל: בשמחה
. . ראיה מזה כי לשמוח, יש לעכו״ם והטיב לישראל בהרע א״כ ק״ו, נלמד בזה כי אדם לבני זהו אך אי״ה: הימים באחרית לישראל יהיה ומכופלת כפולה טובה כמה
הטובה בראותם לכך ו לעמו, ה' ייעד אשר טובה מגיעה כמה עד יודעים שאינם
ק״ו מכח לישראל טובה תגיעה היכן עד ישערו ממנה כי ישמחו, לרשעים והצלחה
. . , הנ״ל עם ושפלות ישראל, ומצירי רשעים הצלחת בראותנו לשמוח לנו יש וכמה אנו אין רק כפולה, הטובה בתכלית היא לטובה הכל מה' לעולם הבא וכל הקדוש,
המרים מים בהשקותו הרופא לו שעשה בה הטו החולה ישיג לא כאשר משיגים, שב וכאשר גופו, כל השוברים קיאה לו ומולידים לחיך, יערב לא אשר ומלוחים
רעה אלינו בהגיע, אנחנו וכן רגליו, עפרות ומנשק הרופא טובת יכיר אז לאיתנו, ולנפשנו: לגויתנו טובה ותכלית שלימה רפואה היא כי נבחין לא אזי
13 [ ו חיים שפע. ] הנוכחי האדמו״ר אב מצאנז-קלויזנבורג האדמור
14. תורה מעשי ה' מעשי [ האזינו אשכנזי אליעזר רבי (איטליה1513 - פולין1586 ) ]
לנחמה ישעיה שאמר הוא בישעיה שנאמר הפרשה אותה ענין שכל לך אבאר ועתה
שנאמר" הכתוב מן כי אזכירך החלי וטרם המשיח, ימות לענין והיה לישראל, נח
" ואיוב דניאל, לשני ראשון בית חורבן בין היה שאיוב בהדיא, נראה יד יד )(יחזקאל. . דניא, ל אחרי שהוזכר כיון הזמנים באותם לומר רצה מענין שהביא הוא, כן והענין
משל. . ההם בימים שהיה איוב ישראלית. . לאומה למשל, שהוא, בעצמו שאיוב
למשל שנברא הרגיש זה. . על מתרעם והיה, בפרשה ישעיה דברי שכל ותשכח ודוק
הזאת איוב בדברי בדקדוק. תמצאם
15. ו יז איוב
" אֶהְיֶה לְפָנִּים פֶת וְת עַּמִּּים ל לִּמְש "וְהִּצִּּגַּנִּי
16. טו מד תהלים דוד [מצודת אֻמִּּים בַּּל אש ר ד מְנו יִּם בַּּגּו מָשָל: תְּשִּׂימֵנוּ - משל- תשימנו כאשר
וגדולות מרובות צרות מי על יבוא לצרות הוא שדומה לומר ימשלו על הבאות
] ישראל
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה