בס״ד ה' אב (הילולא דצדיקיא האר״י הקדוש זיע״א)
דברים | מעלת הצדיקים
נבונים שבעם
לעתים יש ומזמן ה' יתברך לעולם ולעם מציאויות אשר נראות הן כבלתי נסבלות וכעורות פנים. הן בפעולות או נפעלות הכלל, והן בפרט. ואף נותן לחשוב אשר העסוקים בהם אינם ראויים למקומם אשר בו הם נמצאים ופועלים. באותו הזמן יש ובאים אחרים ודורשים כנגד "אין חולקים כבוד לחכם במקום חילול ה'" (רמב״ם הלכ' ת״ת, ה' ג). אולם אינם יודעים ואינם מודעים, אשר בינם לבין דעת החכם שמולם יש פער גדול. וכעין זה מובא בפרשתנו מה שמזכיר משה רבנו ע״ה לעם ה'. אשר ציווהו ה' על פי עצת חותנו למנות שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ועשרות כדכתיב (דברים א, יד-טו) "הָב֣וּ לָ֠כֶ֠ם אֲנָשִׁ֨ים חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וַאֲשִׂימֵ֖ם בְּרָאשֵׁיכֶֽם׃ וַֽתַּעֲנ֖וּ אֹתִ֑י וַתֹּ֣אמְר֔וּ טֽוֹב־הַדָּבָ֥ר אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתָּ לַעֲשֽׂוֹת׃ וָאֶקַּ֞ח אֶת־רָאשֵׁ֣י שִׁבְטֵיכֶ֗ם אֲנָשִׁ֤ים חֲכָמִים֙ וִֽידֻעִ֔ים וָאֶתֵּ֥ן אוֹתָ֛ם רָאשִׁ֖ים עֲלֵיכֶ֑ם שָׂרֵ֨י אֲלָפִ֜ים וְשָׂרֵ֣י מֵא֗וֹת וְשָׂרֵ֤י חֲמִשִּׁים֙ וְשָׂרֵ֣י עֲשָׂרֹ֔ת וְשֹׁטְרִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶֽם".
ויש לשאול מי הם שרי הרבבות? ומדוע לקח משה רק אנשים חכמים וידועים ואילו נבונים לא?
את השאלה השניה שאל רש״י וענה: אבל נבונים לא מצאתי (ספרי) זו אחת משבע מדות שאמר יתרו למשה ולא מצא אלא שלשה אנשים צדיקים חכמים וידועים (עיין בחזקוני). ובעל הטורים כתב את המעלות אשר היו בהם: "ואתן אותם ראשים" אותם מלא וי״ו לומר לך שהיה בהם ו' מדות שמנו בפ' הנחנקין איזה הוא בן עוה״ב? כל מי שהוא שפל ברך ענותן שייף ועייל שייף ונפיק גריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה. נמצאנו למדים שישנן מדרגות על מדרגות במעלות הצדיקים אשר זו למעלה מזו. ואף שהיו שם שבעים זקנים שכולם נביאים, מצא משה רק שלושה אשר עונים על הדרישות ממש. כעין זה מזכירים אנו בתפילת שבת וחג באמירת "נשמת כל חי" בשבח בו משבחים אנו את ה' יתברך. שאין ביכולתנו להבין כלל את המעלות וכל השבחים שנאמר אינם אפילו לא על "אחת מאלף, אלפי אלפים, ורוב, ריבי, רבבות וכו'". משמע שיש הדרגה בין המדרגות השונות וכתב כעין זה הבא״ח (שנה ב, תולדות ה). וההדרגה הזו נמצאת היא הן במינוי השרים על העם, והן בשבחי ההודאה לה' יתברך, ולא בכדי הדברים.
נפש האדם
במדרגות ובמהות נפש האדם ישנם מדרגות שונות ומעלות ומורכבויות. ישנן חמישה חילוקים הידועים בבחינת "נר״ן ח״י", דהיינו נפש, רוח, נשמה, חיה יחידה. אשר הן מדרגות במעלות נפש האדם הישראלי שנקודה דנפש דקדושה נמצאת בו מתחילת הוויתו. וכך יש גם בעולמות החל מעולם העשיה, יצירה, בריאה, אצילות ומה שמעל זה. וכעין זה בשם הויה הנכתב ואינו נקרא אשר בו מתכלים עשר ספירות שהן חמש, וכנגד חמש עולמות ומדרגות הנפש. והיינו קוצו של יוד כתר, יוד חכמה, הא בינה, ואו ת״ת והא אחרונה מלכות. ואף העשר ספירות נחלקות הן לג״ר, כלומר ג' ראשונות" כתר, חכמה בינה. וז״ת דהיינו ז' תחתונות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות.
בגילוי חלוקת השרים מופיע בתורה ארבע חלוקות, ואפשר שהן כנגד חמש מדרגות. וכעין גילוי שם הויה הנכתב ואינו נקרא הנראה באברע אותיותיו וכולל חמש שהן עשר. והשרים מלמטה למעלה שרי עשרות כנגד נפש, עשיה ומלכות, ושרי חמישים כנגד רוח יצירה ות״ת, ושרי המאות כנגד נשמה, בריאה ובינה, ושרי האלפים כנגד חיה אצילות וחכמה. ומעל כל זה היא בחינת משה רבנו רעיא מהימנה אשר כידוע נמצא הוא בדרגת יחידה וכנגד קוצו יש יוד ואריך, אשר אין לנו אחיזה במדרגות שכאלו ואף בקודמתן. ועליו נאמר במדרש (רבה דברים יא, ד) שהוא "מחציו ומטה אלהים ומחציו ומעלה אדם" דהיינו בחינה גבוהה אשר סתומה היא בפנינו. ועוד בדיבור מרים ואהרן במשה נאמר (במדבר יב, ז-ח ) "לֹא־כֵ֖ן עַבְדִּ֣י מֹשֶׁ֑ה בְּכׇל־בֵּיתִ֖י נֶאֱמָ֥ן הֽוּא׃ פֶּ֣ה אֶל־פֶּ֞ה אֲדַבֶּר־בּ֗וֹ וּמַרְאֶה֙ וְלֹ֣א בְחִידֹ֔ת וּתְמֻנַ֥ת יְהֹוָ֖ה יַבִּ֑יט וּמַדּ֙וּעַ֙ לֹ֣א יְרֵאתֶ֔ם לְדַבֵּ֖ר בְּעַבְדִּ֥י בְמֹשֶֽׁה". ונשמת משה כוללת היא שישים ריבוא נשמות ישראל כנשמת אדה״ר. וכיון שכך אינו נמנה עם השרים הנ״ל, אלא אומר להם (דברים א, יז) "כִּ֥י הַמִּשְׁפָּ֖ט לֵאלֹהִ֣ים ה֑וּא וְהַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יִקְשֶׁ֣ה מִכֶּ֔ם תַּקְרִב֥וּן אֵלַ֖י וּשְׁמַעְתִּֽיו", יש משפט בבחינת אדם אולם במציאות הפנימית יותר המשפט לאלקים הוא, ולכן במקום שבו בבחינת אדם לא תגיעו לפתרון תעלו מעלה אלי שלי יש חיבור אחר ממקום אחר. וזה בחינת רבבות שבנשמת כל חי, ובבחינת הקומה הגבוהה יותר "מעלמא דאיתכסיא" שאין השגה בה גם לגדולים. וכל הסובבים הן כעין שומרים על השושנה העליונה ורק רואים דמותו וחושבים שהיא כמוהם, אולם מעלתו הפנימית נעלמת היא. ועולה היא מעלה מעלה מהם באין הבין כלל וכלל. ובמציאות שכזו יכולים לבוא לידי טעות ולדבר בו ולחשוב מחשבות, והמה הבל הבלים כיון שאין השגה בו כלל ואף לא קרוב לדעת. ונראה לומר שזהו גם בבחינת אלף אלפי אלפים, ורוב ריבי רבבות.
בכל דור ודור
וצריך לדעת שבכל זמן ועת יש "קדושים אשר בארץ", כסולם המוצב ארצה, וראשם בשמים. ונראים כבני אדם אולם כמלאכים הם. ומהלכים ביננו וחלק מאיתנו בהוויתם החיצונית, כעין קוצו של יוד דהויה שנראית חלק מהכלל אולם זה רק בחיצוניותה. מציאות זו מעלה היא לדור, אך סכנה טמונה בה. בחוסר הבנתנו אותם ואת מעלתם, ואת תפקידם ותיפוקדם בעולמנו. על כן צריכים משנה זהירות בהתייחותנו אליהם ודיבורנו עליהם, ועוד יותר זהירות בחריצת גורלם על ידנו בייחס לפעולותיהם. וכעין הדיבור על משה, ועל דוד, ויהודה ותמר ועוד. לא לחינם חז״ל טרחו לומר "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה" וטרחו להזהירנו בדברים אלו. כיון שעיננו רואות רק את הצללים ולא את המאיר המאפשר לצללים להראות. ואלו הצללים מטעים ומתעתעים בנו (הרב דסלר). כיוון שכך דווקא החכמים צריכים להכיר בריחוק מהגדול מהם בחכמה ובדעת וכמובן שאיןמ זו פחיתות קומה ח״ו, אלא זו מעלת החכמים היודעים את מקומם שזה אחד ממ״ח קנייני התורה. וכאשר פועלים כך הרי שלא תבוא תקלה על ידם ולא יטעו בדין. וכשמתקשה, או אינו משיג את הדבר ידע לפנות בענוה ובאהבה לגדול ממנו לפי סדר המדרגה. עשרות, חמישים, מאות, אלפים ולמעלה מכך, עד לגדול הגדול מאחיו. ובאם אין לו הענוה והאהבה, כמו רבי יהושע ורבן גמליאל. הרי שלא יוכל לבוא ולשאול, ובוודאי שלא לדון, כיון שנמצא בריחוק ובניתוק.
באופן שכזה אפשר לטעות ולרחק ייראי ה' אמיתיים. כיון שהרואים אותם, ראייתם מצומצמת היא, ועיניהם טרוטות הן בראייה שלמעלה ממעלתם. וזה ההבחנה במדרגות דעת כעין מדרגת נפש ביחס ליחידה, וכעין שרי עשרות לאלפים ומעלה. וכשעולים בדעת מתבהרים עוד ועוד הדברים וכעין אהרן שעליו נאמר "וראך ושמח בליבו" כיון שראייתו ראייה אחרת ביחס לשאר. ודלא כקרח ועדתו שאף שהיה נביא וראייתו גבוהה הרי שנחסר כיון שלא הבין את מעלתו ביחס למשה.
וידוע הסיפור על השדי חמד, ר' יחזקאל מדיני אשר העלילו עליו עלילת שווא ונידוהו. ולאחר זמן חזרה בה אותה אחת והחזירוהו. ואף במשה כתבו חלק מהמפרשים "שחשדוהו על עסקי נשים" ח״ו.
בדומה לזה בזמן הגיע האר״י הקדוש לצפת התנגדו אליו רבים. כיון שגדול המקובלים דאז היה הרמ״ק הקדוש. אך לאחר זמן בענותנותם של גדולי חכמי צפת הכירו בו ובשליחותו בעולם. ובאו ולמדו תורה מפיו, אף הרמ״ק. עד שקבורים הם זה ליד זה בבית העלמין הישן. והבינו שאינם מבינים, "ומן שמיא קא זכו ליה" לגלות רזין דרזין עילאין קדישין מה שלא נתנה רשות לקודמיו להוריד לעולם. וכך בכל דור ודור יורדות נשמות לעולם שנתנת להם רשות לפתוח מה שסתמו קודמיהם (וכן בעה״ס העיד על עצמו שקיבל רשות לגלות ולפתוח). ולעתים קשה לגדולים אשר בארץ לקבלם ולהכיל את מעלתם. ודנים על פי חיצוני חיצוניות, ובדרך כלל על פי השגתם בלבד. וידוע שכשדנים את האדם בשמים, מזמנים לו כאן בארץ לדון וכפי שדן דנים אותו. שכן דן הוא את עצמו. וכאשר יש פער בדעת הרי שלא יורדים לסוף דעתם ודנים ממקום שאינו נכון וממילא לא מכוונים נכון. ואין לומר "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" שזה נכון אך אם גדול הוא ידע לכוון ולהבין שיש ועיניו אינן רואות.
וכאן צריך המון ענוה ויראה ואהבה, ואם יזכו יפתחו עיניהם. ויזכו לראות במעלת הגדולים מהם ואולי אף כאלה שיצאו כנגדם. ובוודאי שכוונתם היא לטובה, אלא שלפעמים הכוונה רצויה אך לא המעשים (כדברי הכוזרי). ודברים אלו מזמינים כל אחד ואחד במקומו ומעלתו. לבחון ולכוון את דרכיו וראייתו על הסובבים אותו במעגלים השונים. ולהכיר את מקומו ביחס למקומם בענוה ואהבה גדולה ומתוך שכך יזכה לכוון לעין ה' הנכונה.
בברכת שבת שלום
בני״ש על״ה
החותם לכבודה של תורה, מתוך אהבת עם עולם
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה