ב״ה
שבת קודש ערב פרשת דברים תשפ״ד
לאחי ורעי שבת שלום
שילוב ספרא וסיפא – מנהיג ישראל
בפרשתנו מתחיל נאום הפרידה של משה, מעם ישראל, לפני מותו. משה מוכיח את ישראל לאור לקחי העבר. משה מזכיר את כל האירועים שהיו בעבר ואת המקומות בהם חטאו ישראל, כדי להכין את העם לקראת הכניסה לארץ, בהנהגת יהושע.
התורה מדגישה שמשה החל לדבר את דבריו לאחר שהיכה את סיחון מלך חשבון ואת עוג מלך הבשן. למה חשובה הדגשה זו?
משה חושש שהעם עלול לסרב לשמוע את דבריו, אם יתחיל את נאומו בהטפת מוסר לעם. לכן ה׳ סידר למשה את מלחמת סיחון ועוג לפני מותו, והתורה מדגישה את העובדה שמשה נלחם נגדם וכבש את ארצם. רק לאחר מכן החל משה בנאומיו ובהטפת מוסר לעם.
קשה להבין הסבר זה: האם משה, שהוציא את העם ממצרים באותות ומופתים, זקוק לכיבוש עבר הירדן כדי להכשירו להטיף מוסר לעם?
גם אם נאמר שבני הדור השני, הדור הנכנסים לארץ, לא ראו בעיניהם את ניסי יציאת מצרים — הרי ראו הם את הניסים שהיו להם במדבר כל הזמן: הענן שמגן עליהם כל יום, המן שיורד כל יום, דור יוצאי מצרים שמתו שנה בכל ליל תשעה באב, ועוד ניסים יום יומיים רבים.
זאת ובכל זאת לא הספיק זה בעיני דור זה. כי דור הנכנסים לארץ מכין את עצמו לקראת כיבוש הארץ המובטחת. כל מחשבותיו ותקוותיו מתרכזים באימונים לקראת כיבוש הארץ המובטחת. דור שכזה מעריך את אנשי הצבא, מעריץ גיבורי מלחמה. לכן יהושע, שהיה מפקד המלחמה במלחמת עמלק, הצליח מאד כמנהיג בכל שנות המלחמה וחלוקת הארץ, למרות שלא הגיע לדרגה הרוחנית של משה.
משה יודע שבתחום המלחמה הוא נושא על גביו אשמה אמיתית. המלחמה היחידה שהיתה עד כה, מלחמת עמלק, משה שולח את יהושע לבחור אנשים וללחום בעמלק, אבל הוא עצמו אינו יוצא במלחמה, אלא מסייע רוחנית ללוחמים, כשהוא על ראש הגבעה. והתורה מדגישה שידיו של משה היו כבדים, ונאלץ לשבת על אבן, כשאהרון וחור תומכים בידיו — זו התנהגות שגרמה לו.
בבואו להטיף מוסר לעם ערב הכניסה לארץ, משה יודע שהתנהגותו בעבר בתחום המלחמתי תקשה עליו. לכן ה׳ זימן למשה את מלחמת סיחון ועוג ואת כיבוש עבר הירדן המזרחי, כדי שיוכל לתקן את מה שששגה במלחמת עמלק. זו הסיבה שהתורה מדגישה שמשה אמר את דבריו לאחר שהיכה את סיחון ועוג. משה מחדש בזה את הנוהג שהתקבל בעם ישראל לדורותיו: שגם מנהיג שגדולתו בתורה אינה מוטלת בספק, כמשה רבנו נותן התורה, צריך לצאת בראש הלוחמים ולא להסתפק בתפקידי סיוע עורפיים. כך נהג יהושע בן נון תלמיד משה, וכך נהגו שאול ודויד ושאר מלכי ישראל יהושע, וכך המנהיגים הצדיקים שלנו.
התורה מלמדת אותנו שרק מנהיג שמשלב את גדלותו בתורה עם לחימה בראש הלוחמים רשאי להטיף מוסר לעם.
עתה, בתקופה קשה זו של מלחמה ממושכת מול העומדים עלינו לכלותינו, כמו בתקופה שקדמה לכניסה לארץ, אנו מקבלים כוח ואמונה ממנהיגים שמשלבים מנהיגות רוחנית עם מנהיגות צבאית. וכמו שמשה ניצח במלחמות מול סיחון ועוג — ננצח בע״ה.
---
1 דברים פרק א פסוקים א–ג
וַיְהִי֙ אֶׁל־בְּנֵֵ֣י יִּשְּרָאֵֵ֔ל כְְּּ֠כֹל אֲשֶׁר֙ צִּוָָּ֧ה יְּקֹוָָ֛ק אֹתֹ֖ו אֲלֵהֶֶֽׁם בְּאַרְבָּעִִ֣ים שָּנָָּ֔ה בְעַשְתֵּֽי־עָּשָָּׂ֥ר חֹ֖דֶש בְאֶחִָּ֣ד לַחֹ֑דֶש דִּבֶֶּׁ֤ר מֹשֶׁה֙
אַחֲרֵֵ֣י הַכֹתֹ֗ו אֵֵ֚ת סִּיחֹן֙ מֵֶׁ֣לְֶׁך הֶָֽאֱמֹרִֵּ֔י אֲשֶׁר יֹושֵ֖ב בְּחֶׁשְּבֹּ֑ון וְּאֵ֗ת עֵֹ֚וג מֵֶׁ֣לְֶׁך הַבָשֵָ֔ן אֲשֶׁר־יֹושֵ֖ב בְּעַשְּתָרֹ֖ת בְּאֶׁדְּרֶֶֽׁעִּי
2 רש״י פרשת דברים פרק א פסוק ד
אמר משה, אם אני מוכיחם קודם שיכנסו לקצת הארץ, יאמרו מה לזה עלינו, מה היטיב לנו — אינו בא אלא לקנתר ולמצוא עילה שאין בו כח להכניסנו לארץ. לפיכך המתין עד שהפיל סיחון ועוג ואחר כך הוכיחן.
3 שמות פרק יז פסוקים יב–יז
וַיֶֹׁ֨אמֶׁר מֹשֶׁ֤ה אֶׁל־יְּהֹוש֙עַ֙ בְּחַר־לֵָ֣נו אֲנָשִֵּ֔ים וְּצֵ֖א הִּלָחֵֵ֣ם בַּעֲמָּלֵּ֑ק מָּחָָּ֗ר אָּנֹכִִ֤י נִצָּב֙ עַל־רִ֣אש הַגִבְעָָּ֔ה וּמַטֵּ֥ה הָּאֱֹלהִֹ֖ים בְיָּדִֵּֽי
וַיַּ֣עַש יְהֹושָ֗עַ כַּאֲשֶׁר֙ אָּמַר־לֹו֙ מֹשֶׁ֔ה לְהִלָּחֵֹ֖ם בַּעֲמָּלֵּ֑ק וּמֹשֶׁ֨ה אַהֲרֹ֜ן וְחּ֜ור עָּלּ֖ו רֹ֥אש הַגִבְעָּֽה
וְהָּיָָּ֗ה כַּאֲשֶׁ֨ר יָּרִָׂ֥ים מֹשֶׁ֛ה יָּדֹ֖ו וְגָּבַָׂ֥ר יִשְרָּאֵּ֑ל וְכַאֲשֶׁ֥ר יָּנִ֖יחַ יָּדֹ֖ו וְגָּבַָׂ֥ר עֲמָּלֵּֽק
וִידֵ֤י מֹשֶׁ֙ה֙ כְּבֵדִ֔ים וַיִּקְחּו־אֶׁ֛בֶן וַיָּשִׂ֥ימּו תַחְתָּ֖יו וַיֵּ֣שֶׁב עָּלֶֹ֑יהָּ וְאַהֲרֹ֨ן וְחּ֜ור תָּמְכּ֣ו בְיָּדָּ֗יו מִזֶּ֤ה אֶחָּד֙ וּמִזֶּ֣ה אֶחָּ֔ד וַיְהִ֛י יָּדָּ֥יו אֱמּונָּ֖ה עַד־בֹּ֥א הַשָּׁ֖מֶשׁ
רש״י: וידי משה כבדים — בשביל שנתעצל במצוה ומנה אחר תחתיו, נתייקרו ידיו.
4 ספרי דברים פרשת ואתחנן פיסקא כט
כי הוא יעבר לפני הזה העם, אם עובר לפניהם עוברים. ואם לאו אינם עוברים. והוא מנחילם, אם מנחילם נוחלים. ואם לאו אינם נוחלים. וכן אתה מוצא כשהלכו לעשות מלחמת בעי נפלו מהם כשלשים וששה צדיקים ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש ויהושע שם ויקרע שמלותיו ויאמר יהושע אהה ה׳ אלהים למה העברת ויפל על פניו ארצה לפני ארון ה׳ עד הערב ויאמר ה׳ אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך, כך לא אמרתי לרבך למשה מתחילה אם עובר לפניהם עוברים ואם לאו אינם עוברים, מנחילם אם נוחלים ואם לאו אינם נוחלים, ושלחתם ולא הלכת אחריהם.
שופטים פרק ז פסוק יז
וַיֹּ֣אמֶׁר אֲלֵיהֶ֔ם מִמֶּ֖נִּי תִרְאּ֑ו וְכֵ֣ן תַּעֲשֹּ֑ו וְהִנֵּ֨ה אָּנֹכִ֤י בָּא֙ בִּקְצֵ֣ה הַמַּחֲנֶ֔ה וְהָּיָּ֥ה כַאֲשֶׁר־אֶׁעֱשֶׁ֖ה כֵּ֥ן תַּעֲשֶֽׂו
שמואל ב פרק כא פסוקים טו–יז
וַיֵּ֨רֶׁד דָּוִ֜ד וַעֲבָּדָּ֥יו עִּמָּ֛ו וַיִּלָּחֲמֶׁ֥ו אֶׁת־פְּלִּשְּתִּ֖ים וַתְּהִי־עֹ֧וד מִלְחָּמָּ֛
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה