מוקדמת אסתר תענית על בדגש והלכותיה, מקורה – אסתר תענית │ טבדי בנימין הרב
תם רבנו לשיטת מבוא - לכל– קהילה ""זמן והירושלמי הבבלי
1 א עמוד ב דף מגילה.
היכא תקינו, הגדולה כנסת אנשי כולהו פשיטא- אלא? רמיזא- אמר אבא בר שמן רב אמר
בזמניהם- האלה הפרים ימי את לקים קרא אמר יוחנן: רבי להם- תקנו הרבה. זמנים האי
לגופיה- ליה! מיבעיא זמניהם- מאי זמן, קרא לימא כן אם טובא-. זמנים ליה מיבעי: ואכתי
- זמניהם מאי זמנם, קרא לימא כן אם זה- של כזמנו לא זה של! זמנו כולהו- מינה. שמעת
טובא- זמנים! אימא: תרי- זמנם מה דזמנם, דומיא זמניהם תרי- זמניהם. אף תריסר ואימא
! ותליסר- לרבויי צריך ולא היא, לכל קהילה זמן עשר שלשה יצחק: בר שמואל רב. כדאמר
! ושיבסר שיתסר ואימא לרבויי- צריך ולא היא לכל קהילה זמן עשר שלשה נמי. הכא - ולא
כתיב. יעבור
2. רש״י שם
היא- לכל קהלה זמן הכל מאויביהם להנקם נקהלו בשאר בין בשושן בין בספר שכתוב כמו, מקומות, לרבויי קרא צריך לא הלכך דעיקר לקרייה, ראוי שיהא
היה. בו הנס
3. ירושלמי תלמוד א א, מגילה
אלא כאן כתיב אין ימים יונתן ר' בשם נחמן בר שמואל כנגד עשר ושנים עשר אחד ימים כנגד ימים תן כימים כנגד עשר ושלשה עשר שנים או עשר וחמשה עשר ארבעה
יום עשר שלשה יום חלבו א״ר עשר וחמשה עשר ארבעה
היה מלחמה אל מעתה ניחה בו שאין עצמו על מוכיח הוא
ולא לפניו בו יקראו קורין. אינן ובו קורין חריו
4 א הלכה א פרק מגילה מסכת העדה קרבן.
היהודים בהם נחו אשר כימים דכתיב לרבויי וליכא. היה מלחמה יום כדכתיב בי״ג נחים היו שלא בקרא מפורש שהרי עצמו על מוכיח והוא
נפשם על לעמוד בי״ג: ונקהלו
בי״ג יקראו אל ופריך. מעתה י״ג במתני' תנן: ואנן
משני ו וט״ו ובי״ד ובי״ב בי״א דהיינו קורין: . ולאחריו לפניו
בתמיה קורין: . אין ובו
5. שסז סימן מגילה הלכות ב- חלק זרוע אור ספר
בין מאויביהם נקם לה בו נקהלו הכל שלמה רבי'. פירש [לרבויי צריך ולא הוא לכל קהלה זמן י״ג יצחק רב בר שמואל רב ]אמר בו. היה הנס דעיקר לקריאה ראוי שיהא לרבויי קרא צריך לא הילכך בספר שמפורש כמו המדינות בכל בין בשושן
בירושלמי מוכח וכן כאן כתיב אין בהם נחו אשר ימים יהונתן ר' בשם נחמני בר שמואל ר' ועשירי תשיעי אלא אינו או התם דפריך שאין עצמו על מוכיח והוא מלחמ' [יום] י״ג יום חלבו א״ר י״ג] י״ב [ואימא וט״ו י״ד כנגד וי״ב י״א תן ימים כנגד ימים תן כימים אלא
בו היה לא וי״ג כתיב נחו אשר כימים דהא וט״ו י״ד [במקום] וי״ג י״ב תן מר לו יכול אינו הלכך מנוחה בו היה שלא פי' נוחה בו ופריך וי״ב י״א לומר אני צריך הלכך מנוחה בו יקראו אל מעתה לפניו ומשני לרבויי' מקרא ואין מנוחה בו היתה ולא הואיל
שיהיו הוא בדין מסיק והדר בו קורין שיהיו א הו בדין קורין ואחריו שלפניו הואיל ודאי אלא בתמיה קורין אין בו קורין ולאחריו
ליה דלית גב על אף בו לקרות ראוי שיהא הוא בדין אויביהם את שהרגו נס להם ונעשה מלחמה בו והיתה הואיל פי' בו קורין לרבוייה. מקרא והמאירי השאילתות תם, רבנו שיטת
6 א פרק מגילה מסכת רא״ש.
דנהי נהירא ולא קרא. צריך לא ולכך נפשם על לעמוד שנקהלו פרש״י היא לכל קהלה זמן עשר שלשה יצחק בר שמואל רב אמר בו? לקרות שיכולין לן מנא עשר ובחמשה בי״ד הקריאה שקבעו כיון ביום בו דנקהלו הקריאה גורמת המלחמה זמן דלא ועוד
וגו' היהודים בהם נחו אשר כימים כדכתיב המנוחה, זמן אלא?
… לפי - ותחנונים סליחות לומר לעיירות הכפרים בני ובאים אסתר לתענית מתאספין שהכל היא לכל קהלה זמן תם רבינו ופירש עלו וחור אהרן ומשה דכתיב בעמלק כשנלחם תענית שעשה במשה מצינו וכן רחמים. צריכים והיו נפשם על לעמוד נקהלו שבו שלשה. שצריך צבור לתענית מכאן תענית במסכת ודרשינן הגבעה ראש ולא נפשם על לעמוד היהודים כשנקהלו ואסתר מרדכי בימי שעשו כמו עושין שאנו אסתר לתענית סעד תם לרבינו נראה מכאן בכאן. אלא מקום בשום סמך לו מצינו
בתשובת נמצא - שבת בערב ליה עבדינן ולא שבת במוצאי להיות פורים שחל היכא חמישי ליום התענית מקדימין שאנו ומה לכבוד לטרוח יוכלו שלא לפי שבת בערב כן לעשות יתכן ולא ובתחנונים בסליחות להרבות בתענית שרגילין לפי הגאונים
השבת.
7. למאירי הבחירה בית א ב, מגילה מאירי
שלא פירשו המערב ובתלמוד נס של תקפו הוא והוא להרוג בו שנקהלו בו פירשו היא לכל קהלה זמן י״ג זו בסוגיא שאמרו מה
יהיו לא א״כ ושאלו נייח ביום אלא הנס עיקר שאין הכתוב ריבהו לא כך ומתוך נייח בו היה ולאחריו לפניו והשיבו בו קורין
לרבותו הכתוב הוצרך לא כך ומתוך שכן כל לא עצמו הוא קורין פירשו ובשאלתות באותו ואף להתענות שמתכנסין קהלה זמן
וכן למלחמה עליהם לצאת שהוצרכו מצד כך עשו זמן תעני גזרו עמלק עם יהושע במלחמת ת… השאלתות בשם שכתבנו וממה
אסתר לתענית סמכו מזו. אלא סעד בתלמוד לו מצינו שלא
רש״י שיטת
8 קצד סימן פורים ענין הלקט שבלי ספר.
התענית במנחת אפים ונפילת פורים ערב של תענית. דין נהגו בימי שעשו הצומות דברי לזכר פורים ערב להתענות העולם בני נהגו הפסח בימי היו הצומות שאותם פי על ואף ואסתר מרדכי מתענין בשבת באחד פורים וכשחל לפורים התענית לסמוך
שלפניו חמישי. ביום זצ״ל שלמה רבינו בשם מצאתי באחד פורים ואירעו מעשה
להתענות הקהל וקידמו בשבת הקהלות. כמנהג בשבת בחמישי ושאלה השלטון אצל לרכוב צריכה שהיתה אחת אשה ובאה טורח מפני היום ותאכל למחר להתענות יכולה היא אם לרבינו
הדרך. אלא סופרים מדברי ולא תורה מדברי אינו זה תענית רב ואמר
פסח. בימי היו ואסתר מרדכי של תענית שהרי בעלמא מנהג וזעקתם הצומות דברי לומר אדם נפש ואם - כתוב זה אין
פירושו, והצרות והזעקות הצומות דברי על פירושו כך אלא הנס לזכר הפורים ימי עליהן קבלו המן בימי עליהן שעברו
לדורות. תתגודדו לא דאמרינן הצבור מן לפרוש לאדם אתיר לא ואעפ״כ
אגודות אגודות תעשו. לא חמישי ביום שמתענין הפירושין מן ויש וחוזרין הציבור עם
לפורים, תענית לסמוך כדי ששי ביום ומתענין קורא ורבי'
. הולך בחושך והכסיל עליהן אלא אינו תענית של עצמו וכל
התורה. מן קבוע הוא כאילו במקומו זה ומחמיר מנהג וכיון
בכך דיינו בחמישי להתענות רבים. שנהגו
9 רמה סימן ויטרי מחזור.
להתענות וקדמו בשבת. באחד פורים ואירע שהיה מעשה ר לפני אחת אשה ובאתה דבר: עמא וכן בשבת. 'בחמישי איפשר [אם] ושאלה השלטונה. אחר לרכוב לה שהיה ר ואמר הדרך. טורח מפני היום ותאכל למחר 'שתתענה ולא תורה מדברי לא קבוע ציבור תענית [זה] שאין אעפ״י
ש אלא סופרים. מדברי תעניות אותם שהרי. כן העם נהגו ויעבר דכת' ימים. ג' התענה בפסח בשושן מרדכי שהתענה בתענית פסח של ראשון יום שעבר במגילה. ואמרי'. מרדכי. היינו לאו בקרא דכתיב וזעקתם הצומות דברי משום ואי לדורות צעקה מאי נמי. וצעקתם דא״כ לדורות צום קבלת
הצומות דברי על קאמר הכי אלא ושלום. חס צועקים. אנו עליהם קבלו המן. בימי עליהם שעברו והצרות וזעקתם
לאדם לו אסור מקום מכל: לניסים זכר פורים. היהודים
הציבור מן פורש. להיות לא דיבמות. בפ״ק כדאמרי' פרושים ויש אגודות: אגודות מצות תעשו לא תתגודדו.
למחר נין ומתע חוזרין הציבור עם בחמישי שמתענין שאע״פ איפשר ואי הואיל דינו. הוא שכן לפורים התענית לסמוך כדי [והכסיל עליהם קורא ור' שבת. בערב יעשה בשבת ]לו [שעושין מנהג אלא אינו עצמו שהוא מפני הולך. ]בחשך קבוע הוא כאילו במקומו. לעשותו מחמירין והן לדבר. זכר
בכך: ] [דיו (דין) בחמשי רבים שהורגלו וכיון התורה. מן
שבת ערב מתענין שאין לפי בחמישי נהג: ולכך
הרמב״ם שיטת
11. ה ד- הלכה ה פרק תעניות הלכות רמב״ם
בקבלה[ מפורשין הן הרי האלו ומות הצ ימי. וארבעת ד הלכה זכריה
'ח] צום העשירי, וצום השביעי וצום החמישי וצום הרביעי צום וצום הרביעי, בחדש שהוא בתמוז עשר שבעה זה הרביעי זה השביעי וצום החמישי, בחדש שהוא באב תשעה זה החמישי עשרה זה העשירי וצום השביעי, בחדש שהוא בתשרי שלשה
העשירי בחדש שהוא. בטבת
. ה הלכה ג עשר בשלשה להתענות אלו בזמנים ישראל כל ונהגו שנאמר[ המן בימי שהתענו לתענית זכר באדר ט] 'אסתר הצומות דברי ומתענין מקדימין בשבת להיות באדר עשר שלשה חל ואם וזעקתם, שחל הצומות ימי מארבעה אחד אבל עשר, אחד שהוא בחמישי שבת בערב להיות חל השבת, לאחר ד אותו דוחין בשבת להיות
מתפללין ולא מתריעין אין האלו הצומות ובכל שבת, בערב מתענין משה בויחל ומנחה שחרית בתורה קורין אבל נעילה, תפלת, בהן
באב מתשעה חוץ בלילה ושותין אוכלים. ובכולן
11 ה הלכה ה פרק תעניות הלכות משנה מגיד.
שנתבאר לפי במנהג ענינן רבינו תלה וכו ישראל כל.'ונהגו שלום שיש שבזמן שם בגמרא לששון הן בהמ״ק לכשיבנה דהיינו אין רצו מתענין רצו ישראל כל על ידועה גזרה ואין שלום אין ולשמחה
נהגו ועכשיו צרות בו ונכפלו הואיל באב תשעה מתענית חוץ. מתענין בהמ״ק: שיבנה עד ישראל כל על חובה הן והרי רבינו כמ״ש הכל
וכו. עשר 'ובשלשה ואמרו בו נהגו אבל בגמרא נזכר לא זה תענית ר״ל היא לכל קהלה זמן ב') (דף דמגילה פ״ק שמ״ש מפרשים קצת מרדכי עם להתענות באדר בי״ג בשושן הכל שנקהלו תענית זמן
להתענות סמכו זה ועל: ואסתר
יום עד לאחרו שא״א והטעם פשוט זה גם וכו באדר י״ג חל 'ואם
וכן פורים שהוא לפי א' על ואף השבת כבוד מפני בע״ש מתענין אין כמו ומשלים מתענה בע״ש להיות שחל בתענית הלכה שנפסקה פי
כשהוא אבל בע״ש לו הקבוע זמנו כשבא דוקא בסמוך שיתבאר
ק אין מזמנו נדחה ז״ל: הגאונים בתשו' מפורש וכן בע״ש אותו ובעין
21 בנימ בני. ין 'הל תעניות ה ה,
אלו בזמנים ישראל כל ונהגו הלשון באדר. "ובי״ג" להתענות ונראה כאן יש שט״ס מורה הזה אלו בזמנים ומ״ש באדר בי״ג דצ״ל בימי ולא האלו בדורות ר״ל
מקודם. שזכר התעניות
13 ח אות ו שער תענית הבתים ספר.
בימי שהתענו לתענית זכר לאדר, עשר בשלשה להתענות אלו בזמנים ישראל כל נהגו מתענין בשבת להיות עשר שלשה חל ואם וזעקתם. הצומות דברי שנאמר המן,
באדר עשר אחד שהוא בחמישי, ומקדימין לר״ם.
הר״ם שכתב כמו כתב גאון אחא ורב. . שבת בערב להתענות הזאת בארץ ומנהגנו
לשנות אין שבת בערב להתענות ומותר שבת בערב להתענות אבותינו ונהגו והואיל
. המנהג
האגודה דברי
14. מגילה מסכת האגודה א א,
הוכיחו מכאן היא. לכל קהילה זמן י״ג להתענות תם ורבינו אחאי דרב שאילתות
ט ]'[אסתר דכתיב משום ולא רים, פו בערב וזעקתם כתיב הא דא״כ צומות דברי כתב כן איכא, בדורות זעקה ומאי באותו להקל יכולין הילכך ויטרי במחזור ולמניקות וליולדות למעוברות תענית אכן אחר יום ויפרעו עינים ולכואבי ובתשובות הצבור. מן יפרשו לא בריאים
ביום פורים חל אם יש הגאונים 'א
טורח מפני ה' ם יו להתענות מקדימין
שנינו כי ואף שבת הני מאחרין פורענות אבל בשבת, שחל באב תשעה כגון מילי
הוא פורענות לאו אסתר. תענית
15 תרפו או״ח ב״ח.
מדכתיב זה תענית ליה דמפיק דלמאן האגודה מדברי ומשמע הצומות דברי לא ט )(אסתר
תורה כדברי קבלה דדברי להתענות מחוייבין להם והדומין ת מעוברו אפילו וזעקתם דתלו שלום ואין שמד דאין הזה דבזמן צומות מד' טפי חמיר זה תענית זה ולפי
תקנ״ד, בסימן כדלעיל למעוברות בהן ומקילין ברצו קימו וכאשר כתיב כאן אבל
קבלה. מדברי קבוע זה דצום משמע וזעקתם הצומות דברי וגו' נפשם על
דעת נראה וכן הרמב״ם ה״ה. תענית)(עי' מהלכות ה' בפרק ב בפרק הר״ן כתב 'וכן
אבל ד״ה א דתעניות)(ז משם הראב״ד ספר דעת דזהו ונראה הצומות מדברי לה דמפיק
על להקל כדי יום מבעוד המגילה לקרות הראב״ד בשם כג אות פורים )(הל' חיים ארחות מדאי. יותר להתענות שלא והמעוברות האנושים בשבילם. להקל ויש להתענות חייבים והמעוברות האנושים דאפילו דאלמא דאם בקריאה להקל לנו היה ולא דמתענין עושים כדין שלא להתענות חייבין היו לא
בשבילם. בכדי יום מבעוד הפוסקים שאר מדעת מיהו חכמים תקנת אלא היותר לכל זה בתענית דאין יראה
בהם וכיוצא ולמניקות למעוברות להקל נהוג והכי קבלה דברי: ולאו
16. למאירי הבחירה בית כג עניין למאירי אבות מגן ספר [וע״ע א ב, מגילה א] מא, עירובין הבחירה ובית,
בברייתא ש פי על ואף מאלו באחד קורא בשיירא והיוצא המפרש הזה בזמן שאף גדולות בהלכות הגאונים מלקוטי למדנו ומ״מ להמתין רשאי ואינו לקרות בקי ואינו בשיירא היוצא או המפרש כגון הדחק בשעת מ״מ בי״ד קורא עליהם אמרו זה פרק של
אלא כך כל להעריב צריכין שאין ויולדות לחולים המפרשים גדולי סמכו ומכאן אלו זמנים משלשה זה באי וקורא מקדים י״ג. בתחום עדיין שהוא פי על ואף יום מבעוד קריאתן את למהר שרשאין
רמ״א ערוך, שולחן – אחרונים ופוסקים
17 ב סעיף תרפו חיים אורח ערוך שולחן.
מקדימין בשבת, באחד פורים חל ואם באדר; בי״ג מתענים )(ב. חמישי ביום להתענות )(ג להקל יש לכן חובה, אינו זה ותענית הגה:
שאם)(ד עינים, כואבי רק ואפי' סכנה, בו שאין לחולה או מניקות או מעוברות כגון: הצורך, לעת בו יתענו)(ה לא הרבה מצטערים אח״כ, ויפרעו
מילה ברית בו וחל שלפניו, ה' ביום שמתענין א', ביום פורים חל ואם ויטרי). מחזור בשם אגודה (חדושי הצבור מן יפרשו, לא )(ו בריאים שאר אבל
מנהגים (הגהות האוכלים יתענו ו' ביום ולמחר המילה, על לאכול )(ז.)מותר
18. ברורה משנה שם
באדר- בי״ג מתענין )(ב מרדכי בימי כי ולעמוד להלחם באדר י״ג ביום נקהלו ואסתר ותחנונים רחמים לבקש צריכין והיו נפשם על כשהיו ומצינו מאויביהם להנקם ד' שיעזרם רז״ל אמרו שכן מתענין שהיו מלחמה ביום
ה מתענ היה עמלק עם שנלחם ביום שמרע״ה באותו מתענים היו מרדכי בימי גם בודאי וא״כ באדר בי״ג להתענות ישראל כל נהגו ולכן יום רואה שהש״י לזכור כדי אסתר תענית ונקרא וישוב יתענה כאשר צרתו בעת איש כל ושומע
ההם בימים שעשה כמו לבבו בכל ד': אל
ה- ביום 'להתענות )(ג אין בע״ש אבל
לפי השבת כבוד מפני בתחלה תענית קובעין ותחנונים סליחות לומר בתענית שרגילין יוכלו שלא לפי כן לעשות יתכן לא ובע״ש
ושכח בדרך שהיה ומי השבת לכבוד לטרוח לביתו בא ובלילה ואכל ה' ביום שמתענים
היום התענו שהעולם ושמע למחר יתענה
בע״ש…
צטערים- מ )(ד אבל עינים כואבי על קאי זה מתענה אינה מצטערת שאינה אף מעוברת
יעקב, הישועות כ״כ אך בזה מחמיר ובא״ר
מיקל הוא גם ל' כל: ביולדת
אח״כ- ויפרעו )(ה הנ״ל יעקב להישועות עינים כואבי על רק ד״ז קאי דלא מסתברא הצבור מן לפרוש שלא חיוב עליו יש שבעצם
לבתר ולהכי עיניו ליה דכאיב ום מש עכשיו ורק התענית יפרע כאבו שיסולק מעוברת משא״כ מצטערות אינן אפילו בעצם דפטורות ומניקה
כן: משמע לא לכאורה הב״ח מדברי אכן
יפרשו- לא )(ו עליו וקשה בדרך ההולך אפילו
התענית:
המילה- על לאכול מותר היינו][יג )(ז כל
להסעודה הקרואים האנשים יותר ואפילו אכן לאכול מותרים בשחרית ואפילו מעשרה
ועיין וכדלקמיה למחר להתענות צריכין. כולם ודעתם זו הג״ה על שחולקים וא״ר בט״ז
ה ליום דוקא הוא דתעניתא 'דקביעותא וע״כ הסעודה ויעשו ה' ביום לאכול כולם אסורין
לאכול מותרין בעצמן ברית הבעלי אכן בלילה אחר ה' ביום וכנ״ל למחר להתענות וא״צ מילה בפמ״ג ועיין ט״ב לענין ס״ט תקנ״ט בסימן הפסיד לא הרמ״א כדעת לנהוג דהמיקל שכתב לדעת הסכימו יעקב ובשבות במו״ק וכן
: השו״ע
19 יג ס״ק תרפו סימן הציון שער.
יהיה הסעודה ועיקר מנחה לאחר ודוקא ברית הבעלי רק לאכול מותרים דאין חה, שנד באב בט' תקנ״ט בסימן דמבואר להא דומה ואינו צריך אין הוא ברית בעל של טוב שיום ומפני א', ביום רק הזמן אקבע דהתם לומר יש זה, עבור אחר יום להתענות צריכין ואין בלילה,
בסעיף וכנ״ל ה', ליום דוקא ברור הזמן נקבע דלא עניננו ב כן שאין מה ברית, הבעל עם לאכול אסורים אחרים וממילא תעניתו, להשלים מח. ר ליום התענית ולהשלים לאכול יכולים היא, מצוה מילה ברית וסעודת מילה ברית איקלע כי להכי ה, קטן
לענין רק יך שי זהו שבת, לכבוד להכין פנאי ואין בסליחות שמרבים מפני שבת בערב אסתר תענית קבעו דלא דהטעם עוד כתב והפר״מ ו.' ביום ולהתענות ה' ביום סליחות לומר יכולים היא, מצוה דהסעודה מילה ברית כשאיקלע ביחידים כן שאין מה לכולם, התענית לקבע
21. חיים אורח ערוך שולחן א תקנ,
צומות ארבע להתענות חייבים הכל
גדר לפרוץ ואסור. הללו מיהו הגה:
אין הרבה, שמצטערות ומיניקות עוברות מחוייבות אינן מצטערות, אינן ואפילו להתענות; בג ודוקא להחמיר; שנהגו אלא 'להתענות
להשלים. מחוייבות באב בט' אבל צומות,
21 א סעיף תקנ סימן הלכה באור.
לענין דה״ה תר אס תענית לענין בהג״ה תרפ״ו בסימן לקמן עיין וכו- ומניקות עוברות 'מיהו ישראל כל וקבלו רצו דכבר דכיון יותר דחמור אפשר ולענינינו הרבה. מצטערות אם עינים כואבי שהקילו ומניקות עוברות לענין אלא הותר ולא חובה תענית הו״ל תו צומות הד' בכל להתענות אמנם בו ומשלימות שמתענות ט״ב לענין אלא הוזכר דלא בגמרא וכדמוכח לכתחלה בזה
אף בזה להקל ז״ל עמריך מהר״ז הגאון של בכ״ק שראיתי כמדומה כתב הרמב״ם שעל קובץ ב עכ״ל עינים ראות לפי והכל תעניות: בשאר
22. ד- חלק לציון אור שו״ת תענ דיני נג- פרק הערות א הערה אסתר ית
ויפרעו יתענו, לא הרבה מצטערים אם עיניים שכואבי כתב, ב' סעיף תרפ״ו בסימן הרמ״א הנה חלש, עצמו שמרגיש מי ולענין
אחר ליום התענית את לדחות שרשאי מנוחה, המצריכים ראש כאבי לו שיש וכגון חלש, שמרגיש מי לכל הדין הוא, וא״כ. אח״כ שהתענ לו אמר הרופא אא״כ בספר וראה ע״ש. כ״ב, אות שם בכה״ח וכמ״ש, לפרוע צריך שאין כחולה דינו שאז לו, מזיקה ית מלהשלים שפטור שכן כל מתענית, הפטור חולה מיהו ה'. תשובה כ״ט פרק ח״ג תשובות לציון. אור חייל אבל עצמו, ור לפט ולא זה, ממקום ולצאת הצער לסלק לו יש מהתענית, הוא מצטער כן ומחמת חם, במקום שנמצא ומי
אחר. ליום התענית את לדחות שרשאי מצטער בגדר הוא הרי שם, להיות הוא שמוכרח חם, במקום המשרת שחל באב בתשעה ברית בעלי לענין שמצינו מה וכעין להשלים. צריך אין ואף טפי, קילא בזמנה, התענית שכשאין ונראה,
ונדחה דהואיל לכאן, הדין והוא ט'. סעיף תקנ״ט בסימן בשו״ע, כמבואר תעניתם משלימים שאינם ראשון, ליום ונדחה, בשבת בעלי פטורים בזמנה, שלא אסתר שבתענית שכתבו, ו' ס״ק שם רבה ובאליה ב' סעיף תרפ״ו בסימן בט״ז וראה לגמרי. ידחה
ו ביום שישלימו שכתב שם כהרמ״א ודלא להשלים, צריכים אין ואף מהתענית, .'הברית
לו שיש לגמרי, הבריא ו' וביום ה', ביום חולה שהיה מי הדין הוא ו', ביום מתענין ברית שבעלי הרמ״א דעת שלפי עוד, ונראה אחר ביום להשלים צריכים הברית בעלי אין תעניות שבשאר אף ו' ביום שמתענים הרמ״א טעם שהרי, . ו ביום התענית 'להשלים להתענות צריכים היו הדין מעיקר שכאן משום היינו להרבות בתענית שרגילים לפי אלא פורים, ליום הקרוב היום שהוא ו', ביום כן שכתב וכמו ה', ביום מתענים לכן שבת, לכבוד לטרוח יוכלו שלא לפי שבת, בערב כן לעשות יתכן ולא ותחנונים, בסליחות
הדין מעיקר ל. היות צריך שהיה וכמו ו', ביום יתענו מועטים, שהם כעת כן ועל הגאונים, תשובת בשם בב״י הדין הוא וא״כ
אחר. ביום להשלים צריך אין ו', ביום גם חולה היה אם ורק זה. ביום להתענות לו שיש ו', ביום שנתרפא בחולה
אחר ביום "לפרוע" בעניין הפוסקים דעת – בתענית תעניות ובשאר אסתר
23 ה ג, פורים שליט״א, הררי משה לג״ר קודש מקראי.
התענית את להשלים צריכים אסתר, ית בתענ מלהתענות הפטורים חולה כל או עינים כואב מניקה, שמעוברת, אומרים יש
לכשיוכלו ולהתענות התענית. את להשלים צריכים העינים כואבי רק התענית מן הפטורים שמבין אומרים ויש. שלישית ודעה
כמה ולדעת. להם יזיק לא שהצום כדי רופא, הוראת פי על אכלו אם התענית את מלהשלים פטורים העינים כואבי שאף סוברת,
זו תענית מלהשלים פטורים החולים, ושאר העינים כואבי כל והן ומניקות, מעוברות הן דורנו, מפוסקי ][כה.
24. מקראי ק ב ודש שם הערות
לי הורו כך. כה היה ולא התענית. מהשלמת פטורים העינים כואבי שאף והוסיפו, . זצ״ל אליהו והגר״מ זצ״ל ישראלי הגר״ש
ל. או אם לאכול, אישור מרופא קבלו אם בין לחלק להם נראה
זצ״ל אליהו הגר״מ לי אמר ועוד ה דין שמקור משום זו, תענית השלמת בדין להקל שיש, … שהרי רופף. הינו אסתר תענית שלמת
לדינא אליהו הגר״מ לדעת אך וי״ג)]. י״א (ס״ק ושעה״צ "ויפרעו") ד״ה תרפ״ו (סימן הגר״א ביאור [ר' זו לתענית קבוע יום אין
אסתר… לתענית קבוע יום יש להשלימה עוד אין הקבוע זמנה ש. עבר דכיון התענית להשלים בעינן לא וא״כ סעיף תרפ״ו (בסימן הרמ״א שמדברי שלמרות והוסיף, שפסקנו מה לדעתו מ״מ השלמה, דין להלכה נקטינן שכן משמע ב')
לאשכנזים אף אמור השלמה דין ש. אין שנאמר או לתענית. קבועים ימים ישנם שם אף שכן השלמה, דין בטל התעניות שאר בכל שאף יוצא דלפי״ז שאלתיו, , ועוד
משא קלה אסתר שתענית שכיון קפדינן לא לכן תעניות, ר. אהשלמה
אין לכאורה הדין מעיקר תעניות שבשאר כיון אלא שאמרנו, מהטעם לא אך השלמה, דין יש תעניות בשאר שבאמת לי, ה וענ ולכן חודש. רק הזכיר שהכתוב דהיינו וגו', החמישי" וצום הרביעי "צום בפס' שנאמר שכיון הפוס', שכ״כ קבוע, יום להם
אי הדין מעיקר אך חודש, באותו להתענות היא החובה הובקעה ראשון בית ב וכן מסוימים. ימים תקנו אח״כ ורק לכך, קבוע יום ן
בתמוז, בט' העיר בו בתשיעי דוקא אב בחודש התענית את לקבוע צריכים שהיו פשוט לא וכן בתמוז. לי״ז התענית קבעו. ובכ״ז
שאין מכאן נלמד ולכן החודש, ענין כלל מזכיר הכתוב שאין אסתר, בתענית משא״כ החודש. על הינה פידא הק שמ״מ אלא עכ״ד לכך. קבוע יום יש אלא החודש, מימי א' בכל התענית יום את לקיים. אפשרות אסתר בתענית."ש וכ באב. ובט' תעניות בארבע אפי' התענית להשלים מורה אינו שהוא לי אמר שליט״א נבנצל הגר״א ואף
עכת״ד בהלכות. לדינא הכרעה בני״ד לכתוב אין שמ״מ אמר, לשאלתי. ובתשובה
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה