הקדמה
קהלת פרק ב פסוק כו
כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה, וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסוֹף וְלִכְנוֹס לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ:
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף י עמוד ב
רבי אבא בר כהנא פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא: "לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה" - זה מרדכי הצדיק, "וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסוֹף וְלִכְנוֹס" - זה המן, "לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים" - זה מרדכי ואסתר, דכתיב (אסתר ח, ב): "וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדְּכַי עַל בֵּית הָמָן".
רש״י מסכת מגילה דף י עמוד ב
פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא - כשהיה רוצה לדרוש בענין איגרת פורים היה מתחיל לדרוש מקרא זה.
בן יהוידע דף י עמוד ב
ודע דכל פתיחות אלו דנקטי תנאי ואמוראי הכא הוא כדי לתרץ כל אחד בפתיחה שלו הטעם שאותו הדור ניצולו אחר שכבר נגזרה עליהם גזרה זו מן השמים ואף על פי שהשתחוו לצלם.
סיפור מכירת המן למרדכי מוזכר בקצרה בגמרא
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף טו סע״א וע״ב
וכל זה איננו שוה לי, אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: בשעה שראה המן את מרדכי יושב בשער המלך אמר כל זה איננו שוה לי כדרב חסדא. דאמר רב חסדא: זה בא בפרוזבולי וזה בא בפרוזבוטי. אמר רב פפא: וקרו ליה עבדא דמזדבן בטלמי.
רש״י מסכת מגילה דף טו עמוד א
וזה בא בפרוזבולי - מרדכי בא אליו בטענת עושר, המן בא בטענת עוני, שמכר המן את עצמו למרדכי קודם לכן ימים רבים בככרי לחם. בולי - לשון עושר, כדאמרינן (גיטין לז, א) ושברתי את גאון עוזכם - אלו בולאות שביהודה. בוטי - לשון עניות, כמו והעבט תעביטנו (דברים טו), במסכת גיטין (לז, א). בטולמי - נהמא, בככרות לחם עשרים לחם שעורים (מלכים ב' ד) מתרגמינן: עשרין טולמין דלחמא.
אסתר פרק ו, א-יב
(א) בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: (ב) וַיִּמָּצֵא כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי עַל בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: (ג) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדוּלָּה לְמָרְדֳּכַי עַל זֶה וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו לֹא נַעֲשָׂה עִמּוֹ דָּבָר: (ד) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מִי בֶחָצֵר וְהָמָן בָּא לַחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה לֵאמֹר לַמֶּלֶךְ לִתְלוֹת אֶת מָרְדֳּכַי עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ: (ה) וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵלָיו הִנֵּה הָמָן עֹמֵד בֶּחָצֵר וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ יָבוֹא: (ו) וַיָּבוֹא הָמָן וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ מַה לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי: (ז) וַיֹּאמֶר הָמָן אֶל הַמֶּלֶךְ אִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ: (ח) יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לָבַשׁ בּוֹ הַמֶּלֶךְ וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ: (ט) וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס עַל יַד אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים וְהִלְבִּישׁוּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר וְקָרְאוּ לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ: (י) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן מַהֵר קַח אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַעֲשֵׂה כֵן לְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ אַל תַּפֵּל דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ: (יא) וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס וַיַּלְבֵּשׁ אֶת מָרְדֳּכָי וַיַּרְכִּיבֵהוּ בִּרְחוֹב הָעִיר וַיִּקְרָא לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ: (יב) וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ וְהָמָן נִדְחַף אֶל בֵּיתוֹ אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ:
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף טז עמוד א
ועשה כן למרדכי, אמר ליה: מנו מרדכי? - אמר ליה: היהודי, - אמר ליה: טובא מרדכי איכא ביהודאי. - אמר ליה: היושב בשער המלך. - אמר ליה: סגי ליה בחד דיסקרתא, אי נמי בחד נהרא! - אמר ליה: הא נמי הב ליה, אל תפל דבר מכל אשר דברת. ויקח המן את הלבוש ואת הסוס, אזל אשכחיה דיתבי רבנן קמיה, ומחוי להו הלכות קמיצה לרבנן. כיון דחזייה מרדכי דאפיק לקבליה, וסוסיה מיחד בידיה, מירתת. אמר להו לרבנן: האי רשיעא למיקטל נפשי קא אתי, זילו מקמיה די לא תכוו בגחלתו. בההיא שעתא נתעטף מרדכי וקם ליה לצלותא, אתא המן ויתיב ליה קמייהו ואוריך עד דסליק מרדכי לצלותיה. אמר להו: במאי עסקיתו? - אמרו ליה: בזמן שבית המקדש קיים, מאן דמנדב מנחה מייתי מלי קומציה דסולתא ומתכפר ליה. אמר להו: אתא מלי קומצי קמחא דידכו, ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי. - אמר ליה: רשע! עבד שקנה נכסים - עבד למי, ונכסים למי? אמר ליה: קום לבוש הני מאני, ורכוב האי סוסיא, דבעי לך מלכא. - אמר ליה: לא יכילנא עד דעיילנא לבי בני ואשקול למזייא, דלאו אורח ארעא לאשתמושי במאני דמלכא הכי. שדרה אסתר ואסרתינהו לכולהו בי בני, ולכולהו אומני. עייליה איהו לבי בני, ואסחיה, ואזיל ואייתי זוזא מביתיה, וקא שקיל ביה מזייה. בהדי דקא שקיל ליה אינגד ואיתנח. אמר ליה: אמאי קא מיתנחת? - אמר ליה: גברא דהוה חשיב ליה למלכא מכולהו רברבנוהי, השתא לישוייה בלאני וספר? - אמר ליה: רשע! ולאו ספר של כפר קרצום היית? תנא: המן ספר של כפר קרצום היה עשרים ושתים שנה. בתר דשקלינהו למזייה לבשינהו למאניה, אמר ליה: סק ורכב. - אמר ליה: לא יכילנא, דכחישא חילאי מימי תעניתא. גחין וסליק. כי סליק בעט ביה. - אמר ליה: לא כתיב לכו בנפל אויבך אל תשמח? - אמר ליה: הני מילי - בישראל, אבל בדידכו כתיב - ואתה על במותימו תדרוך. ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו. כי הוה נקיט ואזיל בשבילא דבי המן חזיתיה ברתיה דקיימא אאיגרא. סברה: האי דרכיב - אבוה, והאי דמסגי קמיה - מרדכי. שקלה עציצא דבית הכסא ושדיתיה ארישא דאבוה. דלי עיניה וחזת דאבוה הוא, נפלה מאיגרא לארעא ומתה. והיינו דכתיב וישב מרדכי אל שער המלך אמר רב ששת: ששב לשקו ולתעניתו. והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש, אבל - על בתו, וחפוי ראש - על שאירע לו.
סיפור מכירת המן למרדכי בהרחבה במדרש ובתרגום
ילקוט שמעוני אסתר רמז תתרנו
פעם אחת נתן המלך ממון ושגרם בראשי גייסות לכבוש את המדינה, נטל המן ממון שלו ואכלו ולא נשתייר לו ממון, כשבא להוציא על בעלי מלחמה לא היה בידו כלום, אבל מרדכי חצי של ממון היה בידו, בא המן אצל מרדכי אמר לו הלויני ממון זה שבידך אמר לו אין אני מלוך אלא אם כן תמכור נפשך לעבד לי, קבל על נפשו והלוהו, וכתב לו הרי המן עבדו של מרדכי, זבין נפשיה למרדכי בטולמא דנהמא [=בככרות לחם], היינו דאמר ליה מרדכי להמן עבדא דקנה נכסי עבדא דמאן נכסי דמאן:
תרגום ראשון על מגילת אסתר [בתרגום לעברית] פרק ג פסוק ב
וכל עבדי המלך אשר בשער המלך, כורעים ונופלים לפני האנדרטא אשר העמיד בחזהו, ומשתחוים להמן, כי כן צוה עליו המלך, ומרדכי לא היה כורע לאנדרטא מפני שנאסר ליהודים לכרוע ולעבוד עבודה זרה, ולא היה משתחוה להמן, כיון שהיה לו לעבד משועבד, בגללי שנמכר לו בככר לחם.
תרגום ירושלמי על מגילת אסתר [מתורגם לעברית]
בשנת שתים למלכות אחשורוש, מרדה עליו העיר ששמה הינדקי, ויאסוף המלך חיילות רבים לכבוש אותה, ושיגר אותם בחפזון עליה, ומינה עליהם את מרדכי על מחציתם, ואת המן על מחציתם, ויתן להם צידה וכל האפסניא בשווה לצורך שלוש שנים, הלכו וצרו על העיר הינדקי, מרדכי וחיילותיו ממזרח והמן וחיילותיו ממערב, הלך המן ובזבז כל הממון וכל הצידה שנתן לו המלך לכלכל מחצית החיילות בשנה אחת, ומרדכי היה מצמצם ממונו ומפרנס את מחצית החיילות כדרך יוצאי המלחמה שמתעכבים במחנה, כיון שראה אותם שלא נשתייר בידו מאומה מן הממון והצידה שנתן לו המלך לכלכל את מחצית החיילות, [אמר המן]: אוי לי, עתה אנו מתעכבים במלחמה ולא יהיה לנו מה לאכול. הלך אצל מרדכי ואמר לו: הנה כל הצידה שנתן לי המלך לכלכל את החיילות שאני ממונה עליהם לראש כלו ואזלו, מעתה אין לנו מה לאכול ונמות ברעב, אמר לו מרדכי: הלא בשווה לחצאין נתן לנו המלך, כל מה שנתן לנו ועד עתה יש בידי חלקים מכל מה שנתן לי המלך, ואתה למה בזבזת מנתך, אמר לו המן: אם ייטב בעיניך הלוה לי ואני פורע לך בכפליים, אמר לו מרדכי: משתי סיבות לא אלוה לך, האחת, שאם אני נותן לך מזונות חיילותי ממה יזונו, ועוד, שאין אני מלוה לך בריבית, שאני מיעקב ואתה מעשו, ועשו ויעקב אחים הם וה' אמר: 'לנכרי תשיך בריבית ולאחיך לא תשיך בריבית' (עיין דברים כג, כא), ואין זה אלא להישמט מידי המן, כיון שהגיע זמן הסעודה באו חיילותיו של המן, אמרו לו: תן לנו לאכול, ולא היה לו מה ליתן וביקשו להרגו, חזר אצל מרדכי ואמר לו: הלוה לי ואני פורע לך על אחד עשר (פעמים), אמר לו: אין אני מלוה כלל בריבית, אלא אם תרצה למכור עצמך לי לעבד אני מכלכל חיילותי וחיילותיך, אמר לו המן: מסכים, ביקשו נייר לכתוב שטר מכר עליו ולא מצאו, הלך מרדכי וכתב שטר מכר על הטס שלו על הארכובה, וכך כתוב ומפורש שטר מכירת המן: "אני המן בן המדתא ממשפחת אגג, שלחני המלך אחשורוש להילחם על העיר הינדקי ומינה אותי על שישים רבוא חיילים, ונתן לי המלך צידה לכלכלם, וכן עשה למרדכי בן שמעי בן קיש משבט בנימין, ואני בזבזתי ממון המלך וכלו מתחת ידי, ולא היה בידי ממה לכלכל את חיילות המלך, הלכתי ללוות ממרדכי בריבית, ואמר שאסור להלוות בריבית מפני שיעקב ועשו אחים הם, ולא יכולתי להישמט מתחת ידיו עד עת שנמכרתי לו לעבד, ואם אעכב מלהיות לו לעבד, או אם לא אודה שאני עבדו, או אם אסרב לעבוד לו יום אחד בשבוע כל ימי חיי ובני לבניו עד סוף כל הדורות, או אם אשמור לו טינה על עניין המכירה שנמכרתי לו כמו ששמר עשו שנאה ליעקב על ענין הבכורה, ייעקר עץ מביתו של המן וזקוף יתלה עליו, וקיבלתי אני המן בן המדתא למשפחת אגג להיות עבד משועבד למרדכי היהודי ככל מה שכתוב באיגרת הזאת כרצוני והסכמת נפשי".
כעבור שלושה חדשים נכבשה הינדקי העיר תחת ידם, ובזזו את העיר ויהרגו את כל גיבוריה, וכל גדוליה כבלו בשלשלות והביאום אל המלך אחשורוש, ותישאר העיר ההיא תחת יד המלך אחשורוש כל ימי חייו וכל ימי דריוש בן אסתר המלכה בזכותו של מרדכי, אך המן בן המדתא נעשה עבד משועבד למרדכי היהודי יום אחד בשבוע, עד זמן שגידל המלך את המן בן המדתא שממשפחת אגג ונישא אותו ושם את כסאו למעלה מכל השרים ועבדי המלך, ומיד השתמט מלעבוד את מרדכי, שלח לו מרדכי להמן: מדוע אינך עובד אותי יום אחד בשבוע כמו שכתוב בשטר המכירה, שלח לו המן שחרר אותי ואני אתן לך עשרת אלפים ככר כסף, שלח לו מרדכי אף אם תתן לי כל ממונך איני משחרר אותך, שכך אומרים בני אדם: העבד למי וכריסו למי, מיד חרה אפו של המן ויאמר בלבו: אני אתן עשרת אלפים ככר כסף למלך ויתן בידי את מרדכי ואת כל עמו, ואני אתלה את מרדכי על עץ התלייה ואת עמו אני הורג לפי חרב, ונמצאתי מפקיע את עצמי משעבודו של מרדכי, ופורע לעמו מה שעשה יעקב אביהם לעשו אבי, מיד כאשר יצא המן מלפני המלך פשט מרדכי את רגלו הימנית והראה להמן שטר שעבוד, ולא קם ולא זע ממנו, מיד נתמלא המן חמה על מרדכי ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו, ויבקש המן להשמיד את כל היהודים, אמרו לו חכמים: מדוע אתה עובר על ציווי המלך, אמר להם: אינו מן הדין שישתחוה האדון לעבדו, אמרו לו: ואעפ״כ מחניפים לרשעים, אמר להם: והרי כתוב בנבואת ישעיה: ״אין שלום אמר אלהי לרשעים", מפני כן מרדכי אינו כורע ולא משתחוה.
מכירת היהודים להמן
אסתר פרק ג
(ח) וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם: (ט) אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ: (י) וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר הַיְּהוּדִים: (יא) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ:
אסתר רבה (וילנא) פרשה ז סימן יט
ועל כל חד וחד יהיבנא לך מאה זוזי אחד דהיינו חמשים שקלים.
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יג עמוד ב - דף יד עמוד א
"ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך" אמר רבי אבא: משל דאחשורוש והמן למה הדבר דומה? לשני בני אדם, לאחד היה לו תל בתוך שדהו, ולאחד היה לו חריץ בתוך שדהו, בעל חריץ אמר: מי יתן לי תל זה בדמים! בעל התל אמר: מי יתן לי חריץ זה בדמים! לימים נזדווגו זה אצל זה, אמר לו בעל חריץ לבעל התל: מכור לי תילך! - אמר לו: טול אותה בחנם, והלואי!
רש״י מסכת מגילה דף יד עמוד א
משל דאחשורוש והמן כו' - כלומר יש ללמוד מאחשורוש שאף בדעתו היה להשמידן.
מה שקנה עבד קנה רבו
אסתר פרק ד
(א) וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה…(ה) וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ וַתְּצַוֵּהוּ עַל מָרְדֳּכָי לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה…(ז) וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ בַּיְּהוּדִים לְאַבְּדָם:
אסתר פרק ח
(ב)… וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדֳּכַי עַל בֵּית הָמָן…(ז) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּלְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי הִנֵּה בֵית הָמָן נָתַתִּי לְאֶסְתֵּר וְאֹתוֹ תָּלוּ עַל הָעֵץ עַל אֲשֶׁר שָׁלַח יָדוֹ בַּיְּהוּדִים…(ח) וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְחִתְמוּ בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב:
תמצית המגילה כולה
קהלת פרק ה פסוק יב
יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ:
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף י עמוד ב
רבי אבא בר כהנא פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא: "לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה" - זה מרדכי הצדיק, "וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסוֹף וְלִכְנוֹס" - זה המן, "לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים" - זה מרדכי ואסתר, דכתיב (אסתר ח, ב): "וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדְּכַי עַל בֵּית הָמָן".
קרן ישועה לרבינו יוסף חיים מבגדאד (מהדורת סאלם, תשע״ו, עמ' 38)
ובזה יובן בס״ד דברי הש״ס: "כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חָכְמָה וְדַעַת" וכו' זה מרדכי. שהקדוש ברוך הוא נתן לו חכמה בתחלה בהיותו במלחמה לצמצם הזוודין דידיה ולכלכל דבריו במשפט, כדי שישאר בידו כדי שביעה לפרנס אחר-כך חיל המן גם כן, וגם נתן לו דעת לבלתי יתרצה למכור להמן בדמים כי אם דוקא שימכור את עצמו לעבד לו לעולם.
ואז השי״ת "נתן לחוטא" - זה המן - "עניין לאסוף ולכנוס", שאסף וכנס עושר גדול, כדי שבזה יוכל לשקול שקלים על ישראל ולקנותם בכסף.
וכל זה בעבור "לתת טוב לפני האלקים" - זה מרדכי, דכתב "ותשם אסתר את מרדכי על בית המן", שאז מרדכי זכה בעושר שלו וממילא זכה מן הדין גם ביהודים שקנה, וניצולו ישראל בזה בנקל. וזהו התמצית של המגילה כולה, ולכן פתח פתחא להאי פרשתא בזה. ודוק.
בן יהוידע מגילה דף י עמוד ב
ומה שאמר הפתיחה בפסוק (קהלת ב כו) 'כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה' זה מרדכי הצדיק וכו', והענין הוא כי ידוע שהמלך שלח את מרדכי ואת המן שרים על חיילותיו ששלח להלחם בעיר אחת ונתן להם מזון החיל לכל אחד מהם, וארכה המלחמה ומרדכי היה לו חכמה לכלכל במשפט את המסור לו בשביל חיילותיו, והמן טפש היה שלא שמר את המזון ונשלם, ובקשו החייל להרגו בשביל רעבונם, ובא אצל מרדכי ללוות לו ולא קבל בשום אופן אלא רק בזאת שימכור את עצמו עבד למרדכי ואם יסרב אחר כך יתנסח עא מן ביתיה וזקיף יתמחי עלוהי, ונכתב השטר בכתובת קעקע על ירכו של המן, וכמו שכתוב בספר מנות הלוי. ובאמת דבר זה שעשה מרדכי שלא יתן המזון אלא רק שימכור המן את עצמו עבד למרדכי יצא ממנו תועלת לישראל, שנמצא בעת שקנה המן את ישראל לא זכה הוא בהם אלא נעשו קנויים למרדכי, כי כל מה שקנה עבד קנה רבו, וגם הכסף ששקל המן למלך בעדם לא היה משלו אלא משל מרדכי, ולא עוד אלא נתחכם מרדכי לכתוב השטר על ירך המן בכתב שאינו נמחק, ופירש בו שיתלה המן על העץ שלו וברית כרותה לשפתים שכך נתקיים בו, ועל ידי כך גברו ישראל וניצולו שלא שלט בהם קטרוג המקטרגים. וזהו שנאמר 'לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו' זה מרדכי נָתַן חָכְמָה שלא קבל למכור המזון אלא רק במכירת המן לעבד לו שבזה לקח כל כוחו של המן שכל מה שקונה העבד הוא של רבו, ועוד נתן לו דַעַת שיכתוב השטר על יריכו ויכתוב בו הצליבה של המן בפירוש וברית כרותה לשפתים ואחר כך נתן הקב״ה לחוטא זה המן ענין לאסוף ולכנוס כדי שיטרח ויכין למרדכי, כדי לתת לטוב זה מרדכי לפני האלקים, כי מרדכי שהיה טוב לפני האלקים זכה בטוב הרמוז לפני אותיות 'אֱלֹקִים' שהם אותיות 'בְּמוּכָן' ועל ידי כך סוף דבר (אסתר ח, ב) 'וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדֳּכַי עַל בֵּית הָמָן', כי נעשה הכל שלו מדין מה שקנה עבד קנה רבו וגם נצלב המן כאשר כתוב ומפורש על יריכו, ונמצא דבר זה היה סיוע לישראל שניצולו משליטת המן ולא הועיל קטרוג המקטרגים.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה