שיעור במדרשי אגדה שיעור 22 - פרשת פקודי תשפד - עדות הכפרה על ידי הריח

השכינה עדות

תשפ פיקודי שבוע פרשת על אגדה במדרשי שבועי, שיעור טבדי בנימין הרב │ "ד

הריח חזרת ידי על העדות

ד סימן נא פרשה (וילנא) רבה שמות

העדות? מהו שיש עולם באי לכל א הו עדות ישמעאל, ב״ר שמעון א״ר לישראל. סליחה לכל הוא עדות ד״א ש העולם הוא. ברוך הקדוש מפי נתמנה מדאי, יותר וחיבבה אשה שנטל למלך למה״ד משל יצחק א״ר עליה כעס

והנ יחה, אומרי והיו עוד. עליך חוזר אינו שכנותיה לה ם פלוני שביום המטות את והציעי שלי פלטין את כבדי ואמר לה שלח לימים

אצלך. אבא אצלה ונכנס לה ונתרצה אצלה המלך בא פלוני יום שהגיע כיון

שהיו כיון אלא מאמינות שכנותיה היו ולא עמה ושתה ואכל, לפלטין

באות בשמים ריח מריחות המלך. לה שנתרצה ידעו שעה ה את להם ונתן סיני הר לפני והביאם ישראל את חיבב הוא ברוך הקדוש כך

ממלכת לי תהיו ואתם יט )(שמות שנאמר כהנים, ממלכת וקראן התורה

אינו כוכבים העובדי אמרו שעה אותה חטאו, יום ארבעים אחר, כהנים ד שנאמר)(איכה עוד, להם מתרצה לא בגוים אמרו שהלך כיון, לגור יוסיפו (במדבר שנאמר הוא ברוך הקדוש להם סלח מיד עליהם רחמים לבקש משה

שמחלת מפויס הריני העולם רבון משה אמר, כדברך סלחתי ה' ויאמר )יד הקדוש א״ל עליהם, בלבך שאין האומות כל לעיני הודיע אלא לישראל,

הוא ברוך בתוכם שכינתי משרה הריני חייך שנאמר לי ועשו כה )ת (שמו

מקדש נאמר לכך להם שמחלתי ומכירין העדות משכן היא שעדות

הוא ברוך הקדוש להם שמחל. לישראל

ד סימן נא פרשה שמות יוסף עץ

בו שיש שכינה של המשכן וה״פ לישראל הוא עדות שיש עדות שאין שחשבו מהעכו״ם לאפוקי העגל. מעשה על סליחה להם

כדל: קמן סליחה להם מפי משכן לעשות שנתמנה פי' הוא ברוך הקדוש מפי שנתמנה האמינו לא בו שכינתו ה' שהשכין זה לולא כי הוא. ברוך הקדוש לו יבנו אשר בית ואיזה כסאו השמים כי בית לו לבנות יצוה. שה'

השראת אבל בתוכם ישכון לא בחטאם ישראל את שמשנאתו. או

ואוהבם בית לו לבנות צוה שהקב״ה ומופת אות הוא שם שכינתו

גמורה: אהבה הסליחה על שהעדות דעתו: גם כו מלה״ד יצחק 'א״ר בשמים ריח מריחות שהיו חז״ל. כיון הסמיכום הזה המשל

אפסוק ולבונה מור מקוטרת המדבר מן עולה זאת מי שע״י 'וגו

שכינה: השראת ראו ממקומה זזה שלא המערכה עשן

כו בגוים אמרו יוסיף׳שנא' לא חלקם ה' פני בתריה מדכתיב

הוא חלקם ה' פני ד לומר זה פסוק ותפס ראיה. מייתי להביטם בחורבן קרא דהאי פי על ואף המקונן. מאמר ולא העכו״ם מאמר ה שאין לחשוב העכו״ם שדרך ראיה מייתי אמרו. 'ירושלים

ישראל על כשכועס עוד: מתרצה ב קרא דהאי קשה. כתיב. מרגלים כדבריך סלחתי ה' ויאמר שנא'

ב עמוד לו דף גיטין

דבת ברה מרי רב אמר חופתה. בקרב שזינתה כלה עלובה עולא: דאמר

קרא מאי? שמואל: ע עדיין רבא: אמר. ריחו נתן נרדי במסבו שהמלך ד

דכתיב גבן, הוא חביבותא נתן כתיב ולא הסריח.

ב השירים, ב שיר טוב) (לקח זוטרתא פסיקתא

לריח אלא אינה הזאת השושנה מה החוחים. בין, כשושנה

לריח אלא נבראו לא ישראל כך מג, (ישעיה שנאמר לשם, להלל

יספרו: תהילתי לי יצרתי זו עם )כא

השונות הזויות – הריח הגיע מהיכן שב מדרשים

ו סימן פקודי פרשת (ורשא) תנחומא מדרש

דומה הדבר למה העגל, מעשה על להם שנמחל העולם באי לכל עדות העדות משכן המשכן פקודי לך חוזר אינו בעליך שוב אומרות שכנותיה היו לו והלך עליה כעס מחבבה והיה אשה שנשא למלך

ומתוך לה שנתרצה מאמינות היו לא שכנותיה ועדיין עמה ושתה ואכל בפלטרין עמד ונכנס בא לימים

כך הבית מן עולה בשמים ריח ראו ונתן ישראל את חבב הוא ברוך הקדוש כך לה, שנתרצה הכל ידעו

אותם וקרא התורה את להם אינו שוב הגוים אמרו סרחו יום ארבעים לאחר, קדוש וגוי כהנים ממלכת

לו ואמר ים רחמ ובקש משה עמד עליהם, חוזר כדבריך סלחתי יד,)(במדבר לאומות מודיע מי משה, אמר

ליה אמר, מקדש לי ועשו העולם אומות שראו כיון קטרת של הריח ידעו המשכן מתוך ועולה מתמר

הוא. ברוך הקדוש להם שנתרצה

(ורשא תנחומא )מדרש ו ויקהל

יוצאין ניצוצין שני זמרא בן יוסי ר' הכרובים שני מבין נחשים והורגים

והיה הקוצין את ושורפין ם ועקרבי העולם וכל ומתמר עולה העשן

מן מתבסם הריח מוציא שהיה

מן עולה זאת מי אומרים והאומות וגו עשן כתמרות 'המדבר (שיר השירים )ג.

ב סימן פקודי פרשת (בובר) תנחומא מדרש

עליה כעס ביותר, מחבבה והיה אשה, שנשא למלך דומה, הדבר למה משל שראל, לי נתרצה שהקב״ה עולם באי לכל הוא עדות העדות משכן שכינותיה היו ולא ושתה, ואכל שלו, לפלטין [עמה] ונכנס המלך, לה נתרצה ימים לאחר עליך, חוזר אינו לה אומרות שכינותיה והיו והניחה,

לה שנתרצה, מאמינות לה המלך שנתרצה ידעו מיד עליה, , בשמים ריח והיה ונתן סיני, הר לפני והביאם ישראל, את חבב הוא ברוך הקדוש כך

ואמרו העגל, את עשו יום ארבעים לסוף מלכים, אותם וקרא התורה, את להם ישראל אלהיך אלה ד לב,)(שמות אין העולם אומות אמרו שעה באותה

הוא ך ברו הקדוש א״ל עליהם, ונתפלל משה שעמד כיון עוד, להם מתרצה הוא ברוך הקדוש כדברך סלחתי משרה שאני אלא עוד ולא כ יד,)(במדבר

שכינתי ח כה בתוכם.)(שמות [ושכנתי מקדש לי ועשו שנאמר להם, שמחלתי יודעים והכל ], וביניהם עליהם

ב פסוק טז פרק ויקרא

אֶל עֵּת בְכָל יָבֹּא וְאַל אָחִיָך אַהֲרֹּן אֶל דַבֵּר מֹּשֶה אֶל ה' וַיֹּאמֶר וְלֹּא הָאָרֹּן עַל אֲשֶר הַכַפֹּרֶת פְנֵּי אֶל לַפָרֹּכֶת מִבֵּית הַקֹּדֶש

הַכַפֹּרֶת עַל אֵּרָאֶה בֶעָנָן כִי: יָמּות

ב פסוק טז פרק ויקרא רש״י

אראה- בענן כי ענני עמוד עם שם נראה אני תמיד. כי שם שכינתי שגלוי, ולפי

הקטרת בענן אם כי יבא לא ומדרשו פשוטו. זהו לבא, ירגיל שלא יזהר ביום

: הכיפורים

ג פרשה (וילנא) רבה השירים שיר

ועשן צומח אש ועמוד יורד, הענן עמוד היה למסע, ממסע מתנודדין ישראל שהיו בשעה זמרא בן, וסי י ר' בשם אלעזר רבי אמר עשן, כתימרות

עולה, המערכה ואומרין רואין העולם אומות והיו ועקרבים, שרפים נחשים לפניהם ושורפים הארון בדי שני מבין יוצאין אש של זקוקין שני כמין

פחד. עליהם נופל ישראל של ומאימתן באש אלא אלו של תשמישן אין אלו, הן, אלוהות

נ לא הריח – פגם של ה מתורתו מדינוב שפירא אלימלך צבי ר' יששכר, בני

אדר חודש מאמרי יששכר בני י א,

שם השתמשו כולן כי הראשון, אדם חטא אצל נזכרין החושים כל תראה, והנה

המישוש חוש מפריו ותקח הראיה, , חוש ו ג ][בראשית וכו האשה ותרא 'בחטאו, חוש וישמעו הטעם, חוש ותאכל והנה שם, נזכר לא הריח חוש אבל השמע, אז בו נשתמשו לא כי החושים, כאינך כך כל נפגם לא הריח חוש אשר מזה, נראה

ב מג הגוף. ][ברכות ולא ממנו נהנית הנשמה רוחניי הריח חוש היום עד תמצא כן על

בגמרא][שם לן דמיבעיא מאי לנו יונח ובזה כל דכתיב הריח, על שמברכין מנין

ו קנ תהלל, ][תהלים מה הנש הריח זה הגוף ולא ממנו נהנית שהנשמה דבר, איזהו הזה העולם מן ליהנות אסור חז״ל אמרו סתמא דהרי בעיני, לפלא הוא והנה ע״כ,

א לה ברכה, ][ברכות בלא ומלואה הארץ לי״י אקראי ואסמיכו בסברא זאת שם ואפקו

טז קטו אדם][שם לבני נתן והארץ ברכה) (קודם א כד ][תהלים למה כן ואם ברכה), (לאחר אנן צריכין עליו מברכין שאין דבר ואדרבא הריח, הנאת ברכת על לימוד נצטרך

נשתנה… מה להתבונן אדם בחטא שנתערבו הרע מן הטוב לברר הוא הברכה ענין דידוע לדעתי, הוא אבל סוד בכולן יש והנה שם, נזכרו החושים כל והנה ורע, טוב הדעת בעץ הראשון

. הבירור האדם אשר המוגשם המאכל השאר), אל תקיש (וממנו באכילה הענין לך ואסביר

דם ונעשה נברר והיפה והמובחר הטוב הנה אוכל, והרע חיותו, לו להוסיף באדם אין והנראה הדומה לפי כן אם כנ״ל, כך כל נפגם לא הריח חוש והנה לחוץ, נדחה כן ועל הנאתו, בעסק בגוף ובירור הפרדה בו שאין תמצא וכן לבירור, בו הצורך מן הדומה שכפי וכיון הנפסד, הגוף ולא לעד, הקיימת בו נהנית שהנשמה דבר הוא

הנאה צריך אין לימוד צריכין כן על לברך, צריך שאין אמינא דעתך סלקא לבירור, זו

א צב וכו, ][ב״ק הוצא בהדי כי נראה והטעם לברך, שנצטרך עצמו 'בפני כיון ועוד כן ועל לבירור צריכין העשיה עולם הזה בעולם מוגשם דבר הוא ההוא שהבושם

בחטא כך כל נפגם לא ריח ה חוש אשר לנו יצא פנים כל ועל בזה, ודי לברך, צריכין חוש פעולת בו נאמר בימינו במהרה שיתגלה צדקנו משיח כן על הראשון, אדם

ג יא הריח][ישעיה הנשמה פעולת שהוא החוטם פעולת הוא י״י, ביראת והריחו

לעד… הקיימת

יששכר בני ד שם

בא פר' המצוות טעמי בקדשו][לקו״ת דיבר האריז״ל מרן כל גלגולת תשרי הראש, איברי בחינת הם, החדשים בחינת אדר עינים, ב' שבט טבת אזנים, ב' כסליו מרחשון

החושים כל והנה הריח, חוש תלוי בו החוטם אצל נזכרין כן על נזכר, לא הריח חוש משא״כ הראשון אדם חטא כן שאין מה הראשון, אדם בחטא ונתגשמו נתפגמו כולם על הגוף, ולא ממנו נהנית שהנשמה דבר הוא הריח חוש

יא [ישעיה י״י ביראת והריחו המשיח למלך ינתן החוש זה כן

ן כיו החושים מכל יותר המתקיים כח נקרא החוש ולזה, ]ג, הראשון אדם מחטא כך כל נהנה שלא חטא ידי שעל ממנו אכלך ביום כי לנבראים ההפסד נולד הראשון אדם

'וכו יז ב, ][בראשית כח ביותר לו נקרא החוש זה כן שאין מה מן אין ענינים כמה ותבין בדברינו שם עיין המתקיים,

הדברים לכפול. הצורך המן הנה דעים, תמים מפלאות תתבונן ובזה הצר הרשע מן לאכול פיתה אשר הקדמוני הנחש מן כחו היה הצורר מסעודתו ישראל שיאכלו בעצתו גרם הוא כן הדעת, עץ

פ״ז אסת״ר [עיין ישראל של שונאיהם ונתחייבו אחשורוש של

אדם חטא שהתעורר האריז״ל בכתבי כמבואר, ]י״ג באכלו הראשון אדם על כמו מיתה עליהם ונקנס הראשון

ועשה פעל והנה, פ״ג אדר מס' חסידים דעת][משנת ה עץ מן לאבד פור הפיל הרשע המן אשר אלקינו, הוא כל היוצר החוטם בחינת הוא אדר חדש רק לגורלו מצא ולא וכו' נפגם לא כי המתקיים חוש והוא הריח חוש בו אשר

שמות גם אשר תמצא כן על הראשון אדם, בחטא הנבראים בשמים בשם נקראים הגואלים הריח, לחוש

(הדסה. אסתר דרור), (מר מרדכי )היינו

ה – הריח משמעות ש תגברות האישיות של ממשית נוכחות יוצרת

ג פרק היצר כח נתיב עולם נתיבות

ב כ״א, פסין)'(עירובין עושין ובפרק אלו מגדים כל פתחינו ועל חטא טעם טעמו שלא ישראל בחורי אלו ריח נתנו הדודאים דכתיב מאי רבא דרש

לבעליהן פתחיהן שאוגדות ל״א ל. בעליהן פתחיהן שמגידות ישראל בחורות וכן יצרם, על גוברים והם בהם גובר היצה״ר אשר ישראל בחורי שעתידים ואמר יצרם, על מתגברים אשר אותם העליונה המעלה לבאר בא

בחורות- ית השם ריח.'לפני שיתנו יצרם הכובשים שאלו על מורה הריח כי הזה הריח ענין ופירוש בעל והם החשובים הם, למרחקים נודע ריח לו שיש הדבר, כי תפארת של שם י

בעולם. כלל נודע לא לכלום נחשב שאין מי הפך בעולם נודע מציאותו כך ובשביל ית ממנו מסותרים יהיו ולא טוב.'שלהם בריח הוא ברוך הקדוש לפני נגלה יהיה חשיבותם כי הוא, ברוך הקדוש לפני ריח שיתנו ואמר

ריח בעל שהוא נקרא לכך למרחוק שמו נודע טוב שם בעל כל כי הש״י, לפני טוב שם בעלי יהיו כי שאמרנו כמו רק גשמי ין ענ זה דבר שיהיה ולא טוב. משמן שם טוב ז וכדכתיב)'(קהלת למרחוק, נודע הריח כי כי בגבורים שם ולו כדכתיב נודע שמו, ר הגבו כי שם בעל הוא גבור וכל יצרו, שכובש מי אלא גבור אין כי יצרו, על שגובר מי אל ראוי זה ודבר

שם בעל הוא לכך גבורתו, לפי ממש בו שאין בריאה שאינו הגבור ולפיכך. ממש בו שאין נחשב ואינו בעולם בריאה נחשב שהוא מה לפי השם

שאמרנו. כמו הריח עצמו הוא והשם ענין וזהו ממש, בהם שאין עליהם לומר שאין השם להם ראוי בורה הג ומצד ביצרם גבורים נקראים שיהיו ישראל בחורי עתידים כי אמר, ולפיכך

השם: התפשטות על מורה שהריח ריח שיתנו

א פרק טוב שם נתיב עולם נתיבות

של עצמו על מורה השם כי וזה עצמו, האדם אל המעלה הוא טוב השם כי כמו לא האדם אל עצמי הוא הזאת המעלה טוב שם לו יש אשר שכל דבר,

אל הוא הזה הדבר כי שנראה אם החכמה, ואף העושר. קבל ה שז העושר האדם אל אינם המעלות שאר וכן האדם, אל עצמי דבר החכמה אין עצמו שהיא מה המעלה תהיה היא עצמי האדם על שבא טוב השם אבל עצמו. ואין טוב. משמן נחשב יותר זה ודבר עצמו האדם על בא הוא השם סוף סוף

שהיא מה האדם שמקבל מעלה כל טוב שמן, נקרא אבל ממש טוב שמן ר״ל וקרא שיתבאר. כמו לאדם עצמי דבר אינה הכהונה כהן הוא אם אף כי המהות על בא השם כי טוב שם עצמו מצד לאדם שיש המעלה שלמה

עצמו על בא השם סוף סוף הגשמי, מן מופשט. שהוא

המהר״ל [ספרי אגדות ]חדושי א לז, סנהדרין

הריקנין על רמז הם האלו הבגדים כי פי', ו'. וכ בגדיו ריח וירח לאדם… טפילים הם שהבגדים מפני את מדמה ולפיכך

לבגדים הרשעים האדם מן רחוקים והם האדם עיקר. שאינם

ונאמר, בגדיו ריח [את] וירח לשם טוב דבר שעושין הריקנין כי

אשר הריקנין וכן הרבה, מרחוק הריח כי, ריח זה נקרא שמים ו שלהם. מצות מריח הש״י מן מרוחקים הם עוד טוב מעשה כי ן, והריקני הדין למדת מיוחס הוא הריח כי ריח, נקרא ריקנין של שהרי הדין למדת זה מתיחס גדול בכח יצרם כופים שהם

והבן בגדיו ריח את וירח אמר ולכך, יצרם עם מלחמה עושים

היטב. זה

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות