חלק בשר - סקירה צרה\ ק שוקרון חנן הרב
הדין1. יסודות קפא המצוות ספר רמב״ם אסורה אכילתה הנה המקובלות הטרפיות מן אחת בה שיתחדש וחיה הבהמה אבל
. מדרבנן לוקה מבשרה ואכל כשרה שחיטה ששחטה ומי כראוי, נשחטה ואפילו
2. השגות רמב״ן ה ספר על, ב שורש מצוות, ו מן הטרפות מן אחת בה שיתחדש שבהמה הטריפה בענין קפ״א במצוה עוד אמר
רבנן מד לוקה מבשרה שאכל ומי כראוי נשחטה ואפילו לאכלה שאסור המקובלות
מרדות מכת לומר. ירצה זאת במחשבתו תמיה ואני רבותינו לדעת הידוע מן כי
אריה, שהרגה המתה אינה הטריפה מלאו הכתוב שאסרה שהטרפה כבר שהיא
החיה הטריפה היא אבל הנבלה, בלאו נאסרה וכמו הארבעים את עליה מלקין ואין
או מוח של קרום ונקב האריה שטרפה הבהמה כי יאמר ואם הרבה. במקומות שבא
אינו זה מדרבנן, יהיה החולי מן נקבו ואם התורה מן עליו ילקה חללו לבית הלב
יותר לרפואה קרובה שהמכה הרפואה כדרך ואינו התלמוד כדרך ואינו לשמוע ראוי
החולי מן [ הגדול בחבורו בו חזר וכבר המ למעט הריק. "ש]
סרכות1. א ג חולין משנה
טְרֵפוֹת אֵלּוּ, הַּגַּּרְגֶּּרֶּת וּפְסוּקַּת הַּוֶּּשֶּט, נְקוּבַּת בַּּבְּהֵמָה. הַּלֵּב נִקַּּב מֹח שֶּל קְרוּם, ַּנִקַּּב
, חֲלָלו ֹלְבֵית כְלוּם הֵימֶּנּוּ נִשְתַּּיֵּר וְלֹא הַּכָּבֵד נִטַּּל שֶּלָּהּ, הַּחוּט וְנִפְסַּק הַּשִּדְרָה, נִשְבְּרָה
שֶּחָסְרָה. . אוֹ שֶּנִּקְּבָה, הָרֵאָה
2. שוחטים- עדות ישיבה אתר יוצא למעשה סירכות. יותר בריאותיה וצאים מ כך יותר מבוגרת שהבהמה ככל
אחוז כארבעים טרף, נמצא השחיטה מבשר אחוז כעשרה שבעגלים, סרכות עם
כחמישים טרף, אחוזים וחמישה שלושים מבוגרות, בפרות חלק. אחוז וכחמישים
חלק אחוז ועשרה כשר, אחוזים. וחמישה
3. ב עמוד מו דף חולין
(הדבוקות להדדי דסריכן ריאה) של אונות (שתי אוני תרתי הני רבא: אמר ) לזו זו
- בדיק להו לית טרפה. זו שבודאי בדיק)ה, להם (אין ותא
4. שם רש״י כל שואבת שהריאה שמתוך, באה היא נקב מחמת זו שסירכא בדיקותא. להו לית
עב נעשה והמשקה משקה, מיני ונעשה נקפה הנקב, דרך מעט מעט ויוצא בתוכה,
. קרום
5. יו "ד יוסף בית לט
: טו ר תלויה- והיא הגב, מן או האומא מן או האונא מן היוצאת וסירכא פירוש
ואפילו כשירה, בה, ותלוי יוצא כחוט אלא מקום לשום השני בראשה נאחזת שאינה
בעיא לא. בדיקה
. בו נחלקו והפוסקים בתלמוד, נתבאר לא זה דין תלויה סירכא כתב שהעיטור
. . טריפה מדולדלות סירכות נמצאו שאם מקומות שיש מה״ש בפי״א כתב והרמב״ם
אותה, אוסרין אחר למקום ולא לדופן לא דבוקות שאינם אע״פ הריאה מן זה ודבר
הוא גדול הפסד בספרד ולא בצרפת לא זה נהגו לא ומעולם לישראל ממון ואיבוד
עכ״ל. במערב זה נשמע. ולא סירכא אין האומרים לדברי דאפי' כתב והרא״ש
שריא נקב בלא לה הסמוך למקום נסרכה היא נקב מחמת הבאה שהסירכא לפי
, בו יפגע אשר מקום אל ונסרך וחזק עב חוט ונעשה המשקה יוצא הנקב שדרך לפי
הפשטת אלא אינה תלויה סירכא אבל עכ״ל. נקב ממקום בא ולא הריאה לחות
כתב ומיהו ירוחם. רבינו וכ״כ נמצאת ואם אותה נופחין הנזכר בפרק הרמב״ם
מותרת, הנקב מן שלימה בנפיחה לה דשרי לוני״ל חכמי דעת שהוא העיטור וכ״כ
נוטה. דעתי ולזה בדיקה בלא אותה מתירין יש כתב הרשב״א אבל דוקא. . וא״ת
? בבדיקה אפילו תלויה סירכא שריא אמאי נקב בלא סירכא אין האומרים לדברי
ונתפרק. אחר למקום היתה סרוכה דילמא ניחוש באותה דנפרקה איתא דאם וי״ל
ניקבת. היתה שעה
6. ג שער ב בית הארוך הבית תורת רשב״א
נותן, והדין כסדרן שלא כל אלא, . ודקותן סירכות של בעביין שיעור מצאנו שלא
שבדקות– דקה בסירכא בין וגסה חזקה בסירכא בין שממעכין כהללו לא טרפה.
וזה ריר, אלא סירכא שאינה לומר ומקילין פורצין מיעוך מחמת מתפרקת ואם ביד,
לישראל טרפות. מאכיל כן הנוהג וכל שיבוש,
7. יור שו״ע ד ה י לט עה
הַּשַּּעֲרָה כְּחוּט דַּּקָּה הַּסִרְכָא שֶּתְּהֵא בֵּין הֶּפְרֵש אֵין הָרֵאָה, ת סְרוּכ שֶּאָסְרוּ מָקוֹם ַּכָּל
נִתְמַּעֲכָה וְאִם בַּּיָּד שֶּמְּמַּעֲכִים כְּאוֹתָם וְלֹא כְּגוּדָל, וּרְחָבָה וַּחֲזָקָה עָבָה שֶּתְּהֵא בֵּין
לְיִשְרָאֵל. פוֹת מַּאֲכִילֵטְר כְּאִלּוּ כֵּן, הַּנּוֹהֵג וְכָל לְהָקֵל, תּוֹלִין
8. יג שם רמ״א כָּל בָּהּ אָדָם יְמַּעֵךְ אִם שֶּסִּרְכָא וְאוֹמְרִים בָּהֶּם, וּלְמַּעֵךְ בַּּסְּרָכוֹת לְמַּשְמֵש מַּתִּירִין וְיֵש
שֶׁיִּתְמַעֵךְּתו מָּקוֹם וְלָכֵןֹכָּל תִּנָּתֵק, לֹא הַּיּוֹם אֶּלָּא סִרְכָא שֶּאֵינוֹ וְאוֹמְרִים; לְהָּקֵל לִּין
(מהרי''ו1 בְּעָלְמָא רִיר גְּדוֹלָה קֻלָּא שֶּהוּא פִּי עַּל וְאַּף ), , אֵּלּו מְדִּינוֹת בְנֵי כָּל נָּהֲגּו כְבָּר
הַּבּוֹדֵק לִהְיוֹת צָרִיךְ מָקוֹם כָּל וּמ שֶּּיִּסְמֹכוּ; מַּה עַּל לָהֶּם שֶּיֵּש מֵאַּחַּר בְּיָדָם לִמְחוֹת ִוְאֵין
. יְנַּתֵּק. ַּבְּכֹח שֶּלֹּא בְּנַּחַּת לְמַּעֵךְ לִזָּהֵר שֶּיּוֹדֵעַּ אֱלֹהִים יְרֵא וֹנָה הָרִאש כִּסְבָרָא נִרְאֶּה וְלִי
" ש מֵאַּחַּר כְּסִדְרָןֶּ שֶּלֹּא שֶּהֵם סְרָכוֹת וּבְכָל בַּּוַּּרְדָּא לְמַּעֵךְ, שֶּלֹּא כְּסִדְרָן שֶּלֹּא סִּרְכָא
טְרֵפָה" הַּמִּעוּך בְּעִנְיַּן מְקִלִּין אַּדִבְרֵי לִסְמֹךְ אֵין עָלָיו, חוֹלֵק וְאֵין בַּּגְּמָרָא ְמֻזְכָּר
וְהַּמִּשְמוּשִים. לְמַשְמֵשּול בְעִּירֵנּו הַמִּנְהָּג ְאֲבָּל בֵּין חִלּוּק וְאֵין, הַסְרָּכוֹת בְכָּל מַעֵךְ
בְּהֶּפְסֵד לֹא אִם שֶּּכָּתַּבְתִּי, לְמַּה לָחוּש וְנָכוֹן לְסִרְכָא; סִרְכָא. מְרֻבֶּּה
9. 'ק אות האותיות שער של״ה מח אות האכילה קדושת ונתפשט העולם, שנוהגין בה, למעך בסירכא, משמוש בענין הנגע מדינות בהרבה
בתלמוד המוזכר טריפות, שהוא כסדרן, שלא בנסרך אפילו וממעכין. וקהלות,
וכן בישראל, טריפות מאכילין כאילו כן שהעושין ד״ש) (סימן הרשב״א כתב כבר
בהג״ה ורמ״א. אחרונים, ה גדולי ובשם תם רבינו בשם כן וכתב ירוחם, רבינו כתב
מקום מכל כן, לעשות כשר הדבר שאין מדבריו, שהמובן אף דרכו כן כי, , מיחה לא
ויי יהודה בן יעקב רבי 1 0 (נפטר ל 5 14 בדורו. אשכנז יהדות פוסקי מגדולי, )
2 אבוהב שמואל הרב ( נפטר 1694 ) ב חי משה רבי של ידידו איטליה. חכמי מגדולי נחשב ו ונציה
ומ זכות ה ספר צבי. שבתי של במשיחיותו הלוחמים ראשי של שו״ת ב רבות מצוטט ו. אחרונים
תעשה צבאות ה' קנאת אמנם לקיימו. דאפשר מה בכל הנהוג מנהג לסתור שלא
הזה הרע המנהג אל שמוע לבלתי. זאת,
ספיקא10 ספק. שכ סימן שמואל2 דבר שו״ת הנוהגים האשכנזים (של המקומות באותם הנאכל בשר בסתם היא השאלה אם
לחוש שאין פשוט הדבר נראה מספק… בזה לאיסור לחוש יש אם בדבר), היתר
ונטל גוי או כלב בא ואם מדרבנן, הוא הריאה בבדיקת החיוב שעיקר כיון, ולהחמיר
לא שמא ספיקא, ספק דאיכא היכא וכ״ש מותרת הבהמה הרי לו והלך …הריאה
כ הלכה ושמא ריעותא, היתה. המכשירים דע ת
11. ונשאל3 שואל שו״ת - ד חלק ז סימן דעה יורה לא ולכן לברר, דצריך ודאי לא, או בדוקה זו ריאה אם ולשאול לברר שאפשר כיון
להתיר אין ספיקא ספק מצד גם במזיד, כמאבד דהוי כלל… הריאה לנאבדה דמיא
לברר דאפשר הנזכר. מטעם
12 ג סימן ה חלק אומר יביע שו״ת. ועכ״פ בנ״ד. משא״כ לשיוליה. מבעי קמן דאיתיה יכא דה החמירו דה״נ י״ל וא״כ
המוחזק אדם של לביתו והובאה מומחים ע״י והוכשרה נבדקה שכבר דבנ״ד נראה
סירכא שום כאן היתה לא דשמא ספיקא, ספק מטעם יותר, לברר א״צ, בכשרות,
הנ״ל שמואל דבר הרב וכמ״ש המכשירים. כד' הלכה. ושמא
13. בדיקה ד חטת במש אסד אל דיר באח תשע״ח תמוז
מתוך100: הבשר אריזת בהמות: 28 -, כ טרפות 25 סירכות עם טובות נארז
כשרות ב עוד47 ו חלק, שאינו רגילה חלק נ. חלק בפירוש עליהם כתב
הכהן משה כַּלְפוֹן הרב 3 (נפטר1950 רבים חיבורים כתב, ג׳רבה של הראשי )רבה התורה חלקי. בכל
רבות פעל נפטר ו ישראל לארץ לשיבה ע ערב ארצה. לותו לאחר50 שנה לירושלים עצמותיו. הועלו
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה