העיגפ הייסולכואב תיחרזא תעשב המחלמ
להרוג מותר יהודי לחייל סיכון למנוע כדי האם האויב. באזרחי פגיעה של הגבולות הן מה השאלה עולה לפעם מפעם
רופס םיחרזא אלל? הנחבא םאה םצע םתוכייתשה םעל להנמש ונדגנכ המחלמ הריתמ גורהל? םתוא אינ
י ראבל תאז שי םידקהל ןודלו והמ רדג רוסיא תגירה. יוג כד
רפב ה אומרת: בערמה' להרגו רעהו על איש יזיד 'וכי הפסוק על משפטים שת
יכורה דיזי. שיא המל "מאנ והשוגג המזיד אף יכול וגו', אדם נפש כל יכה כי ואיש אומר, שהוא לפי זו, פרשה את [להוציא יזיד, וכי ת״ל במשמע, ובתלמידו בבנו והרודה דין בית ברשות והמכה שהמית והמרפא ואחרים
. םי אחר
- הוקלו שהוחמרו תחת תורה מתן לאחר דמים, שפיכות על מוזהרים היינו תורה, מתן קודם אומר, עקיבא בן איסי
תמאב", ורמא רוטפ ינידמ רשב, םדו ונידו רוסמ םימשל.
גוי: הרג על נהרגין שאין ע''ב ע''ח סנהדרין במשנה מבואר וכן
ןיוכתנ" גורהל תא המהבה גרהו תא, םדאה ירכנל גרהו תא, לארשי םילפנל גרהו תא ןב אמייק "רוטפ.
ם''במרה פסק וכך הי''א: פ''ב רוצח בהלכות
לארשיאמר גרהש רג בשות וניא גרהנ וילע תיבב ןיד "נש ואין רעהו, על איש יזיד וכי על נהרג שאינו לומר צריך
'".
םנמא, ירבדב אתליכמה ראובמ ונידש רוסמ םיימשל ףסכ ההנשמ דקדק וכך:
" מתן קודם אומר עקיבא בן איסי שיתבאר. כמו גלות לענין שהוא כמו אחרים בכלל תושב דגר לרבינו ומשמע מסור ודינם ב״ו מדיני פטור אמרו באמת הוקלו שהוחמרו תורה מתן לאחר דמים שפיכות על מוזהרים היינו תורה
. םימשל והזו בתכש וניבר וניא גרהנ וילע ד״בב רמולכ לבא ינידב םימש ח ביי"
את יש ומעתה לשמיים, מסור דינו אין שגם ייתכן גוי אבל בדווקא תושב גר על לפרש ניתן והרמב''ם המכילתא דברי
א לת חצר יוגב תרצח. לא איסור אין שכלל או עליו נהרגין שאין אלא
ם''במרה פסק וכך מעלין, ולא מורידין לא שגויים כ''ו בע''ז בגמרא מבואר גוי להרוג איסור הי''א: פ''ד רוצח בהלכות
" ואסור המיתה להן מסבבים אין בהן וכיוצא מישראל דקה בהמה ורועי מלחמה ובינם בינינו שאין הגוים אבל
ןליצהל". םא וטנ, תומל ןוגכ הארש דחא ןהמ לפנש םיל וניא, והלעמ רמאנש אל דומעת לע םד, ךער ןיאו הז ךער
תרצח. לא מדין התורה, מן איסור שאינו ייתכן זה איסור אבל
האר וקלחנש ךכב. םינושארה ונ
ן''בארה:
" נחשת בחזקת ממנו וקיבל הוא נחשת הגוי לו שאמר דנחשא במיר דדהבא לקנא זבן דשמואל הא כי מותר וטעותו יוג העטה תא, ומצע לבא לאומש אל העטה תא יוגה רומאל ול בהזב תשחנ אוה רמאהד לאומש ןילוח[ ד״צ ]א שה פייסיה לשמעיה שמואל ליה ואמר במברא עבר דשמואל והא גוי, של דעתו ואפילו הבריות דעת לגנוב אסור לגוי לגנוב שאסור וכ״ש הגוי, דעת לגנוב דאסור שמואל ואיקפד דשחוטה במיר נבילה תרנגולת ליה ויהיב למבוריה
אל". בונגת אימוד אלד חצרת אלו ףאנת יוהד ןיב לארשיל ןיב דיוגל
םיארי ןיעכו הז עמשמ ב ןמי״ה סעק רציחה: תולדת הוא גוי שהרג
" ואינה חייב לדבר שיתכון דבעי פטור ישראל את והרג כוכבים העובד את להרוג נתכוון ב'] ע״ח [סנהדרין תנן נקראת אינה כוכבים בעובד רציחה נקראת רעהו רציחת רעהו את ירצח אשר דכתיב בישראל שלא רציחה נקראת
ומורה סורר בבן באים שהורגים. החיצרעין וליפאו קפס ףדרנה םא והגרהי יאשר ףדרנה וגרוהל רחא אבש וילע כ עלי דרחים בגויה לי דקים שלמיא בר חנינא מרב לבר ליה קטילנא במחתרת עלי דאתי כל רב אמר כדאמרינן
ימחרכ. באה לע ןבה כוכבים העובדי א'] [כ״ו פ״ב בע״ז כדתנן כוכבים העובד את להרוג שלא הרציחה. תולדות
יעורהו המהב הקד אל ןילעמ אלו ירומ ןיד".
מישראל אדם נפש הורג יככל תליחתב תוכלה חצור אוה שיגדה ' םנמא, ירבדמ ם''במרה הארנ ןיאש רוסיא אל חצרת
להוסיף ולא אדם נפש הורג כל לומר לו היה הראב''ן כמו סובר היה הרמב''ם ואם אל', חצרת רבועאמר אלב השעת נש
כתב וכן תחנמ הךוניח תרצח. לא של בלאו אינו גוי שההורג ל''ד במצווה
השכל לפי הם המצוות שאצלם נח בבני גם נאמר רצח איסור סיבה. כל הצורך פשוט. דבר זה כי רצח, על לצוות צריכה לא התורה גם לרצוח. שאסור להבנה אותו מובילה בוודאי יהודי כל של
רוצה אדם אם לעולם עדיף מוסרית שמבחינה אדם יש אם גם אותו. לרצוח לו אסור חברו הרג ידי על עצמו את להציל או אל, םייקתי רוסא חוצרל. ותוא לכ ולא דועו םה תוכלה תועבונש רוסיאהמ ףרוגה לע חצר הרותהש. הליטה שה
ונא םיווצמ שדקל תא םש 'ה לבאי. תוכלהה וללה אל ואב ףילחהל תא רסומה טושפה יעבטהו רוסאש גורהל רוצי ח את סיבה וללא כך סתם להרוג לנו מותר שיהיה ייתכן איך בכבודו. העולם כל על ימלוך שהקב''ה לכך לפעול בעולם,
צריך לא אדם שונים. שלו הכללים כל וממילא תרצח לא מדין לא שהוא אלא בגוי, גמור רצח איסור שיש נראה לכן אותו להרוג מותר למותו ומתחנן שסובל גוי כן כמו עצמו. את להציל כדי גוי להרוג לו ומותר פניו על גוי חיי להעדיף
ן הזב רוסיא אל. חצרת ואי
או תרצח בלא כלול גוי הרג אמנם והיראים הראב''ן לפי שגם ונראה רציחה. בתולדת או תרצח לא באיסור כלול
ותדלותב. לבא ירדג רוסיאה ויטרפו םינוש תיתוהמ מ
יפכ. אבומש ותמדקהב אוה ןנברדמ
שם טענו עוד המלך תורת בספר אסורה יהודה ידי על גוי הריגת לכן לישראל ומותר נח לבני שאסור דבר שאין שכיון
ותואמ. הביס רוסאש יוגל גורהל, יוג ןידמ ךפוש םד םדאה םדאב ומד ךפשי וזש הווצמה לש ינב חנ
וממילא והסברא השכל על הבנויים נח בני מדיני אלא תרצח לא מתורת לא הוא שהאיסור הדברים, הן שהן ונראה
( םירדגה םייתכלהה םינוש התוספות למחלוקת קשורה בגוי תרצח לא יש האם לרמב''ם הראב''ן בין שהמחלוקת לומר אפשר אמנם
איסור אין ולרמב''ם נח, לבני איסור שיש כמו איסור יש לראב''ן כאן וכן נפש. אינו כי ללכהר לש אכיל םעדימ ןכלו רבוס ןיאש רוסיא גרה בוע
אלו). שייח ם''במרה אללכל אכילד םעדימ
ב וראה ךשמ המכח
גוי: של הרג על
" - 'והער' במכילתא רעהו. על גם דבאמת פירוש, הוקלו. שהוחמרו תחת תורה מתן לאחר מיתה] חייב אז עכו״ם שהרג דישראל [פירוש, דמים
, ורמ תעכוח ונא ןירהזומ לע תחיצר, םירחא המו רוטפש לארשי גרהש ם״וכע םימיב[ ]םינומדקה אוה םושמ הש טעמא ומהאי לשמים'. מסור ודינו ודם בשר מדיני פטור אמרו 'באמת המכילתא): (המשך אמר ולכן פטור. ההורגן
האר םדאד קיזמה ם״וכעל בייח נלשל 'ופ אבב( אמק, טיק,)א אמעטד רוטפד וגרוהב םושמ השקש יניעב םשה גורהל לארשי רקיו" התומה,"וידיסחל מגו
. השם דחילול עון עוד הרציחה חטא מלבד איכא נח בן שהרג דישראל משום ויתכן כל מן דיהודאי אולותהן בריך לשמוע ליה ניחא ו): ב, מציעא (בבא מציאות אלו בירושלמי שהפליגו וכמו יתברך,
' מיתה רק
מיתה ידי על לו יכופר ואיך השם, חילול על תקרממיתה 'וכו םא" רפוכי םכל ןועה דע."ןותומת אצמנ ןיד שנוע מ מ
אטח". ! ? החיצרה לעו ןיחרכ וניד רוסמ םימשל ק״ודו
ברה הידבוע ה שחילק כמו להורגו, שמותר נח בני מצוות שבע מקיים שאינו גוי לבין להורגו:
" אתליכמב תשרפ(,)םיטפשמ לע קוספה יכו דיזי שיא לע והער וגרהל, המרעב והער איצוהל םירחא.)םיוג( איתא לאחר התורה מתן לאחר נח), בני (של דמים שפיכות על מוזהרים היינו תורה מתן קודם אומר, עקיבא בן איסי
באר (בעל איילנבורג בער יששכר רבי ורמחוהשן? ולקוה תמאב ורמא רוטפ ינידמ םדא ונידו רוסמ. םימשל ואגהו
הדצ ךרדל בספרו שבע) כן וסיים, כפיו. ישא לא לשמים, מסור שדינו שכיון הגוי, את שהרג בכהן אפילו זהו מלאו, דמים ידיכם שנאמר
הארנ יל הכלהל לבא אל השעמל השירפ הה ף ןמיס )חכק, בתכ (סו דמים ידיכם מהפסוק שמביא הראיה שהרי ישראל, את בהורג זהו כפיו, ישא שלא הנפש את שהרג שכהן לי נראה
רמאמ יכדרמ בספר כרמי מרדכי רבי הגאון זה על וכתב ע״כ. מיירי. ישראל בהורגי מלאו ן חכק ק״ס,)גמ (סימ
הכוונה שאין תיבה, ףסוי בשם שם הפרישה כתב הרי מיתה, לגוים לסבב שאין קנח) (סימן דעה ביורה שמבואר
פשיטא להורגם מותר הדין שמן מאחר כן רואם רוסאש, םגרוהל אלא רמול וניאש הווצמ בבסל םהל, התימ לומ
וא יריימ יגרוהב. לארשי. כ״ע ןכו בתכ ימלשב רובצ ףד( ומק.)ב״ע ע״עו ת״ושב ינפ ןיבמ קלח( ח״וא ןמיס )טלר מל
הנפש את שהרג שכהן הדין בכלל עכו״ם נפש אם ששאלת ומה שכתב, אשי, ויפכ הנה ןייע ם״במרב קרפ( 'ב לא הכסף מרן וכתב עכו״ם. הורג לומר צריך ואין אדם, מדיני פטור תושב גר שההורג שכתב, יא), הלכה רוצח מהלכות
אבל. םומשמע. ש״ע שמי גזל אפילו שהרי איסור, עושה הוא שבודאי אף חייב, אינו שמים בדיני אף עכו״ם הורג
הדובעב הרז ףד( וכ )א״ע אמייק ןל ם״וכע אל ןילעמ אלו, ןידירומ ו ם״וכעה. , רוסא לכו ןכש לטונשכ ושפנ ונממ
אלא ד״ויבם, 'יס( )חנק, ל״נה אהד אלד ןילעמ אלו ןידירומ ונייה ןיאש הוצמ, םגרוהל לבא ןיא רוסיא גרוהל ירו בהז תיבהו שדח םש םיקלוח לע. הז ןייעו ך״שב. םש ןייעו ת״ושב בישמ הכלהכ קלח( ד״וי ןמיס.)ט שהט
יעקב רבי השואל הגאון דברי בקיצור הביא י) סימן או״ח חלק.)ל״מכאונא ת״ושבו יטפשמ לאיזוע ארודהמ( ינת בנפש רק הוא כפיו, ישא לא הנפש את שהרג שכהן זה שדין והעלה זו, בהלכה ונתן שנשא טבריא, אב״ד זריהן, שמאחר תשובה, יש לדין ואם נקבל קבלה אם זה, על כתב המחבר והגאון הפרישה, בשם צבור שלמי ושכ״כ ישראל,
ונידש נעשה קטיגור אין מטעם כפיו לישא נפסל לפיכך משפטים), (פרשת במכילתא שכתוב כמו לשמים, מסור
שהוא ידוע שאינו גוי בסתם פנים כל. רוגיעל. ש״ע ףאו לע יפ ונאצמש אנת עייסמד, היל אוה הדצה ךרדל, ל״נה סנ תקזחב םייקמש עבש תווצמ לש ינב, חנ הארנ רקיעהש ןיאש לוספל תא ןהכה ה ובאמת וגרוה. תואישנל םיפכ ןודינ ונלש ןיא ונא םיכירצ לכל, הז יכ דבלמ המ בתכש ירפה שדח ןמיס( חכק ףיעס,)הל םאש והוסנא, גורהל שב
ףו, הנכסל וחש ןיא ךל סנוא לודג. הזמ אבהו ךגרהל םכשה וגרוהל (דף בפסחים זה על שאמרו וכמו יעבור, ואל יהרג ישראל, חבירו את להרוג אותו אונסים אם אפילו שהרי חדש,
): הכות יאמ תיזח אמד ךדיד קמוס, יפט אמליד אמד ךרבחד קמוס. יפט איהו הכלה הקוספ ם״במרב קרפ( 'ה כלהמ ענה ולא הוא שאנוס כיון כפיו לישא נפסל לא זאת ובכל קנז). (סימן דעה יורה ערוך ושלחן ובטור התורה), יסודי ארצנו ועל ישראל על לגונן עומדים צה״ל חיילי שהם שכהנים כאן שכן כל כהוגן. שלא שעשה פי על אף מלבו,
ולאבד ולהרוג ולהשמיד הרס לזרוע הבאים האויב צבאות פני לקדם עושים הם רבה שמצוה ספק, השודשאין הק שעזרת א), הלכה מלכים מהלכות ה' (בפרק הרמב״ם שפסק מה וזהו םישנא, םישנ ףטו עליהם הבא צר מיד ישראל
איה. ללכב תמחלמ. הוצמ םאו ןכ יאדוב ןיאש קפס םינהכש הלא םירשכ תואישנל םיפכ ממה להעיר יש ולכאורה כי לשמי בית תבנה לא עשית, גדולות ומלחמות שפכת לרוב דם לדוד, ה' שאמר ח), (כב, א' הימים בדברי שכתוב המקדש בית שיבנה הוא ברוך הקדוש רצה לא נלחם, ה' שמלחמות פי על שאף הרי לפני. ארצה שפכת רבים דמים
ל. ודי ןייעו( דוע הנומשב םיקרפ, ם״במרהל עפ ק״דרה קר.)ז םלוא שוריפב, בתכ המש רמאש םד בורל, תכפש שם
אנכי שנאמר כמו יכ, םד םייקנ, היה המב םרגש בירחהל בונ ריע, םינהכה אוהו היה הביסה תגירהל םינהכה
שפנ תיב. ךיבא ןייעו( דוע ןירדהנסב הצ )א״ע םגו ימדב םיוגה רשא ךפש, םתוא אלש ויה ינב, ותמחלמ יתוביסהכל ב יפרצו שלא הרשעים לכלות היתה שכוונתו זה, על נענש לא כן פי על ואף רשפאו, ויהש םהב םישנא םיבוט םידיסחו
תרפכל". ןוע תרטעלו. הלפת. כ״ע עמשמו לעש םצע תומחלמה אל היה יואר וענומל וו
הגדרים ולא והאנושי המוסרי ההיבט הוא שהמדד גוי, ידי על גוי הרג כמו הוא יהודי ידי על גוי הרג שגדרי אלא להורגו,
םייתכ לש. החיצר הל
דועו, הארנ ש''רהמ הפי כדעת מסתבר שלפ''ז ךורע ןחלושה דיתעה פסק וכן דרכים, בפרשת המובא מצווה לא שגוי משמע ובכולם וג''ע לע''ז ש''ד בין כלל חילק שלא הרמב''ם לשון כפשטות יעבור, ואל ייהרג אומרים אומרת רק הסברא כי כך. על מצווה גוי שגם דרכים הפרשת חידש שמכוחה חזית, מאי של סברא שיש אף עליהם,
הסברא אדרבה אז סברא רק רצח שאין בגוי וממילא ע''ד, ןכלשרין ןיא רתיה רוסיאל חצר יפכ תבכש י''שר דהנסב.
פי''ד: שבת בירושלמי כמבואר עצמו, את להציל כדי גוי להרוג יהודי יכול גם ולכן
" ן רמאד היונפ אהו רב אחיכ ארגנ םחר אתיא יומויב 'רד רזעלא ארשו. היל ןאכ היונפב ןאכו תשאב. שיא ומא רבה איתא מימר דבעי ואית א] עמוד עז [דף א״א. שהיא עד בה עיניו שנתן תיפתר בפנויה. וכאן כאן תימר ואפי'
תווה אלו. אבסנמ לכו המ אוהד דבעמ רוסיאב הוה. דבעמ ןיגב ןכ רסא מה בעי חסדא רב מותר. בעכו״ם ישראל אסור. בישראל עכו״ם תני פלוני. את חמוס אפי' אלא פלוני. את הרוג
ליצהל ושפנ לש לודג ושפנב מפני נפש דוחין שאין בו נוגעין אין רובו יצא היא מתני' ולא ירמיה ר' התיב קטן. של
. שפנ". 'ר הסוי יב 'ר ןוב םשב בר אדסח איינש איה ןמת ןיאש תא עדוי ימ גרוה תא ימ
לא שאין ובגוי נפש איבוד כשאין נדחה שאינו תרצח לא יש שבישראל אלא קודמין חייך המוסרית הסברא מבחינת כי
נפש חצוהריגת ונראשנ קר םע. ארבסה ןכו עמשמ תוטשפ ןושל ם''במרה תוכלהב ידוסי הרותה ה''פ ז''ה בתכש תר' הרי לארשימ'. תואפרל שפנ תרחא וא ליצהל םדא דימ, סנא רבד תעדהש הטונ ול אוה ןיאש ןידבאמ שפנ ינפמ שפנ
שיגד ם''במרה שה.'לארשימ'
רואה: חמש
ישראל חייב, בישראל נכרי בנכרי, נכרי כו' דבר סוף שאין בסמוך דאמר מה על קאי הנראה וכפי פטור, בנכרי פטור בנכרי ישראל אבל לרפואתו, איש הרג אם אף חייב, בנכרי דנכרי קאמר וע״ז דמים, שפיכת על מתרפאין
, ונידכ". םאו לארשי אפרתנ תחיצרב לארשי כ״ג, בייח ל״מקו אתובר ףאד ירכנ בייח
הזב הארנ ול ב ןוד לחלל עלינו ציוותה והתורה לשמיים עבירה שזו שבת חילול בין לחלק יש כי יהודי, להציל כדי תושב גר שהורגים ודאי
בעולם. והיושר הצדק השגת של העיקרון לפי מוכרעים בהם הנופלים וספיקות והסברא השכל
ךא, שי ןודל
לא הזה שהאיסור לומר כדי אז גוי, להרוג שאסור בחז''ל מפורש אם מקור. דרוש שכזו, עקרונית אמירה לחדש כדי
מקור. צריך שנלחם לצבא שמשתייך מי על נאמר
1 רשב''י. שיטת.
תכסמו. םירפוס אתליכמה תשרפב םיטפשמ
עמשמ: ןתינש גורהל לכ יוג תעשב המחלמ תכסמב םירפוס ו״טפ ז״ה
הרוג". מלחמה בשעת שבגוים הכשר יוחאי בן שמעון רבי "תני
מבואר הדבר וטעם ב תשרפ חלשב:
כבר והלא היו מצרים משל תאמר אם המרכבות? טוענין שהיו הבהמות היו מי משל בחור, רכב מאות שש "ויקח ואם בשדה, אשר במקנך הויה ה' יד הנה נאמר כבר והלא היו פרעה משל תאמר ואם מצרים, מקנה כל וימת נאמר
. דבר את הירא של היו מי של אלא
לישראל תקלה היו הם ה' דבר את הירא למדין נמצינו ה' הרוג שבגוים טוב אומר יוחאי בן שמעון ר' היה מכאן
מחו". את רצץ שבנחשים טוב
תופסותה:
הא וא״ת מורידין. "ולא דהיינו מפרש דקדושין דבירושלמי וי״ל הרוג שבכנענים כשר סופרים במסכת אמרינן
מלחמה". בשעת
בלה תוכ חצו רפ הי״א, ד" ה ףסכ, הנשמ פסק וכך מןר קנ''ח סימן ביו''ד
סא'' ח''בה. ע''מסהו ך''שהו שם פסקו וכן
קָ֥וֹקְיּהָ֛נָתְנּ וֶ֖הֹלֱא ־לָּכ־תֶאָ֥תיִּכִהְוָךֶ֑דָיְּבָךי
לְפִי־חָֽרֶב. זְכוּרָ֖הּ
י ם''במרבו תוכלהב םיכלמ ו''פ ד''ה ראובמ םיגרוהש תא לכ םירכזה. םילודגה בספר
להציל כדי גוי הורגים לא גדול. חידוש כאן למדנו ת. ידוהי וליפא אל םיגרוה יוג ידכ עיתרהל דיחפהלו. דיתעב כע
לנו. ויזיקו בנו וינקמו יבואו הם מכן לאחר כי הזכרים כל את הורגים
כותב וכך רא: הלוגה ראב 'ז בבפ הל''רהמ
אובי וילא ער ותואמ יוג ומצע מ״מ המכות באו כאשר טוב שהיה שהגוי במצרים שהיה כמו במלחמה. שהוא כיוון טוב אמרו זה ועל במלחמה טוב גוי שום שאין תראה שמזה ישראל, אחרי לרדוף שלהם סוסים השאילו לבסוף
םיוג שב."גורה
. דית ששחה הזה םייק קר לצא םירכז, םילודג יפכ ראובמש ירפסב ם''במרבו םיגרוהש קר תא םירכזה. םילודגה בע
בצעירים רק לפגוע. מסוגלים שלא בזקנים או קטנים ובילדים בנשים לפגוע היתר רשב''י מדברי ללמוד אפשרות אין
כמבואר אסורה שהיא מלחמה, בשעת שלא גוי הריגת בין עקרונית חלוקה חז''ל בדברי מצינו לא רשב''י דברי מלבד
2 סדום. פרשת.
מן חלק הוא אם אף הרשע, בגלל נפגע לא שצדיק העקרונית התפיסה את לראות יש מכאן אשמים. העיר רוב מעשי
םעה. ולש םנמא יא רשפא דומלל ןאכמ רוסיאל תגירה םיחרזא, המחלמב יכ צא אדם בני אברהם. של טענתו זו ייענשו. הרשעים שרק לכך לדאוג יכול בהחלט והוא המעניש הוא והקב''ה שמיא הקב''ה שאם נראה זאת בכל אבל מותרת. הקולקטיבית הענישה שלהם וייתכן להבחין יכולים תמיד לא שנלחמים
להרוג לא העקרונית טענתו את מקבל והקב''ה ומשפט, צדק לעשות ידאג חתופם תא ודה חיש םע םהרבא ךכב הרבאש שאם כך מוות. בן הגדול שרוב מהעם לחלק השונים האזרחים בין להבחין אדם בני של יכולת חוסר או בנו, שיפגעו החשש בגלל רק זה מפשע חפים להרוג מותר
עצמם. את לסכן מבלי
3 שכם. פרשת.
ן''במרה:
" (רמב״ם שופטים בספר השיב והרב נקי. דם לשפוך הזה המעשה הצדיקים יעקב בני עשו ואיך ישאלו, ורבים
הלכות מצות בשש לדון ופלך פלך בכל דיינין להושיב והוא הדינים, על מצווים נח שבני ואמר הי״ד) פ״ט מלכים
ואר. ועדיו אלו והונד והם גזל, שכם שהרי הריגה שכם בעלי כל נתחייבו זה ומפני בסייף. יהרג הללו דברים ואין וארר בניו על כעס למה מהם פחד ואם במיתתם, וזוכה קודם להיות חייב אבינו יעקב היה כן שאם בעיני, נכונים
םפא… רחא המכ, םינמז שנעו םתוא םקלחו, םציפהו אלהו םה וכז ושעו הוצמ וחטבו םיהלאב םליצהו
לכו העבש ןיממע אל ידבוע הדובע הרז הלגמו תוירע םישועו לכ תובעות םשה, ויה ןהבכם ברה, בויח יכו ישנא ש תלמד לא וגו', רענן עץ כל ותחת הגבעות ועל הרמים ההרים על ב) יב (דברים מקומות בכמה עליהן צווח והכתוב
תושע 'וכו םש( חי,)ט יולגבו תוירע יכ תא לכ תובעותה לאה ושע 'וכו ארקיו( חי,)זכ לא לל
וינבו. תושעל םהב ןידה רצו כמים להם חשוב ודמם רשעים שכם אנשי שהיו בעבור יעקב, בני כי שכם, ענין אבל
אותי עכרתם שנאמר בסכנה הביאוהו כי בכאן להם אמר ויעקב בשחנוניהם, םהיניעב המואמל יכ היה ףינחהל דאל היו והם אחד, לעם והיינו אתכם וישבנו במעמדו להם שאמרו העיר, לאנשי חמס עשו כי אפם ארר ושם להבאישני, חמס כלי שאמר וזהו כלל. להם הרעו לא כי חנם, אותם והרגו ה' אל ישובו ואולי בדבורם, ובעטו בהם בוחרים
מ) ".
מיתה חייבים היו שהם מסכים והרמב''ן שכם, את לדין העמידו לא כי מיתה חייבים היו שהם סובר שהרמב''ם מבואר ובשעת אותו סיכנו כי כעס שיעקב אלא כדין שלא עשו ולוי ששמעון בגלל לא הוא כעס שיעקב והטעם רבות מסיבות
םינפה: תופי
ןייע… ן״במרב השקהש המל ובייחתנ לכ "ריעה לוקחין היו ואם דינה את להחזיר רצו שלא כיון לפרש יש ועוד יעמדו וחמור שכם יהרגו שאם שידעו וכיון וחמור, שכם להרוג מותרים היו אותם, להרוג לנגדם עומדין בחזקה להרוג הותרו לכך וחמור, שכם בהרגם העיר כל עליהם שנאספו מעשה) היה כך שבאמת (ואפשר העיר כל נגדם
ם התיה הכירצ וניתוחא תויהל םתיבב הנוזכ ףא ןאכמ, אבהלו הזבו ןוכנ המ וחקלש םהינקמ לכו רשא, םהל אות
מדין שלקחו כיון אבל ממונם, ליקח להם היה לא מפרשים יש בשם יאדרמב״ן םושמ ויהש םיבייח התימ ש״מכ ה תאומת על עתיד לשון יעשה שאמרו וזהו השבטים, עם נולדה שתאומה תיומה] ד״ה תוס' קכג. ב״ב ועי' ח; פב,
ש םהל". םאש אל וגרה םתוא ויה ןיחקול םתוא הקזחב
רוא: םייחה
השק. המל וגרהי ימ אלש. אטח דועו המל אל ומידקה לעבב הריבע "הליחת
לכ ינב ריעה וצר דומעל ץרפב שםדגנכ וגרהי םכלמ רשא לע ןכ םוגרה ןידמ, ףדור לבל
םהל. התימ
לבא. לע תוירעה ןיא בויח יכ הניד אל התיה תשא שיא
םלוכל אה תדמל דיש םלוכ הוש. הליזגב םעטו אלש רמא רשא ולזג םתוחא אוהש רקיע ןועה וילעש ייחתנ ר איהש הליזג הניאש, הבשהב אקפנו הנימ םא אל םעט רשא ואמט אל ויה םישוע טפשמ רומג גורהל לכ, רכז לומ
מתי ואני וגו' אותי עכרתם ל') (פסוק יעקב שאמר תדכמו תוצמה ןיאו םתוירחא לע ינב בקעי יכ ןיא חכ, םהב ו
רפסמ". אלא דצל הלבנה ושעש ואמטש הזל ושבל האנק
ה ב ק״דר םיטפוש': קרפ ח
" - העיר אנשי את ויהרג ועתה עזות וענוהו בו בוטחים שהיו לפי המגדל את לנתוץ אם כי בתחלה אמר שלא מה
היו אולי העיר אנשי את הרג םימחל". ומע אבשכ ץותנל תא נלדגמה
העיר כל שלא שסבורים אלא שלו, היסוד על שחולקים הכרח אין יפות הפנים כמו כתבו לא שהראשונים שמה ונראה
יילחמו. לא שבוודאי וילדים נשים גם להרוג סיבה לא וזו נלחמת הייתה
רבסה יעיבר בתכ הל''רהמ:
" על מצווים נח דבני הי״ד) פ״ט מלכים (הלכות הרמב״ם ותירץ להרוג, חטאו מה העיר כל חטא שכם אם קשה
- שעובר אחת ועבירה הדינין,
לדון להם אפשר איך כי הדברים, אלו הם תימה דבר ובאמת אותם. דנין יראים היו כי ב), (פסוק הארץ נשיא בן את
- הדינין על שנצטוו גב על ואף מהם,
ןודל. םתוא הא אלד אישק, ידימ םושמ אלד ימד ינש, תומוא ןוגכ ינב לארשי, םיינענכו םהש ינש, תומוא ונר
ונייה- םעל "דחא ביתכ״ו קוספ( )זט כד שבא אומה כדין ללחום להם הותר ולפיכך אחד, לעם נחשבו לא ומתחלה עליה להלחם עיר אל תקרב "כי י) כ, (דברים התורה דאמרה גב על ואף התורה. שהתירה אחרת, אומה על ללחום
תארקו הילא,"םולשל ונייה יכיה אלד ושע לארשיל, רבד לבא יכיה ושעד לארשיל, רבד ןוגכ
- מהם אחד רק עשה דלא גב על אף נבלה, להם - תחלה להם שפרצו כיון הוא, העם דמכלל כיון
- להם רע שעשה אומה ןיאותה הז, קוליח ןויכ ויהש אב א - עשו שלא הרבה הם וכן למלחמה, עליהם לבא מותרין
לכ". תומחלמה
הארנ ירבדמש ם''במרה ן''במרהו יאדווב חכומ אל ומכ. ל''רהמה אך
כך סובר היה הרמב''ם אם אותו. להרוג מותר נלחמים שמולו לעם ששייך מי כל שבמלחמה יסוד מחדש המהר''ל כי אשמה חיפש הרמב''ם על שחלק הרמב''ן גם חמור. את דנה שלא העיר כל על אשמה שיש לומר צריך היה לא הוא
םי םינפהו. תופי יבשותלחי, ריעה אוה אל קפתסה ךכב םהש םיכייש ותואל. םע ומכ ןכ רוא ה
ייתכן להרתיע, כדי להרוג שאפשר ייתכן מוות. בן הוא נלחמים שכנגדו עם לאותו ששייך מי שכל סבר לא אחד אף
כך. לא מוכח הראשונים ומדברי בחז''ל
ונראה הראשונים, דברי נגד הם דבריו כי המהר''ל מדברי מחשבתית או הלכתית תפיסה לחלץ אפשר שאי נראה לכן פרשנות הציע המקרא פרשני של כדרכם אלא והרמב''ן, הרמב''ם כנגד הלכה לפסוק לדינא כלל נחית לא המהר''ל שגם
שלא מוכח ומהראשונים ראיה לדבריו אין, תפסונאשר ךא ונאובב הכלהל יאדווב ןיא ונל תלוכי ךמתסהל וילע כ
4 תשרפ. . ןיידמ
ן''במרה: וכ
- עמיך אל תאסף אחר וגו' ישראל בני נקמת "נקם
,'ה ןיאו לע עשוהי קר תוצמ. ץראה דועו קלחש ול שודקה ךורב אוה דובכ האריש חמשיו קידצ יכ הזח, םקנ זה ה םעט רחא ףסאת לא. ךמע השמו קלח דובכ סחנפל ליחתהש הוצמב וילעו הרמוגל ואשעו חושמ המחלמ, וז וז
ן יואר ךליש, רזעלא יכ אוה ןהכה ואי."לודגה
אבל נראה אפשרות אין מסוכן לא שכבר מי כיום, העולם באומות הרווחת המשפט בתפיסת בו. לנקום יש ולכן עונשו את קיבל
ולהכניסו אותו לאסור צריך מסוכן לא שהוא ברגע םוקנל. . וב םג לבחמ חצרש תורשע םיחרזא יא רשפא םוקנל וב. א ךא תסיפתב הרותה םג ימ אלש ןכוסמ םא אוה קיזה הנשי תווצמ. המקנ לכל
5. עליה. וצרת
בספרי: שם ונאמר מצור עליה עושים אתך משלימה לא העיר שאם אומרת שופטים בפרשת התורה
" עמך עושה שהיא לסוף עמך משלמת אינה שאם מבשרך הכתוב מלחמה, עמך ועשתה עמך תשלים לא ואם
. המחלמ". תרצו, הילע ףא הביערהל ףא האימצהל ףא התימהל תתימב םיאולחת
ירה יאדווב.
ולא כמעט ישראל עם אז מצור, לעשות מצליחים אם ביותר. מוגנת דרך היא שמצור הוא הטעם ששם לדחות יש אך עקיפה פגיעה למנוע כדי יהודים לסכן צריך אין כי כן. לעשות יש מצור לערוך אפשר שאם התורה אומרת לכן מסתכן.
מותר לנו בנו. שנלחמת האויב מדינת ראשי םיחרזאל לש תנידמ ביוא תמחלנש. ונב תוירחאה לע םמולש תלטומ בע.
6 תומחלמ םיאיבנב. םינושאר ה.
לפגוע יכולת כל הייתה לא כי ראיה משם אין בוודאי אך יושביו. כל על הבית את הפיל ששמשון ראינו התנ''ך לאורך
מצליח היה שמשון ולו שלו אויב בוודאי היה לבית שהגיע שמי ועוד לו שמזיק במי רק מנסה היה הוא להשתחרר
ציוותה התורה עמלק על אך עמלק, כל את לחלוטין השמיד שלא שאול על כועס שמואל ט''ו פרק א' בשמואל כן כמו ןפו. דחוימ הרותה תרמוא שיש והשמ םוגפ לקלוקמו המואב, וזה םהש םיחרכומ תויהל םידמשומ לעמ ינפ. המדאה בא שקם מי שכל רעיוניות אמירות בסיס על שלא בוודאי כלפינו, שנלחם מי לכל עמלק דין את להרחיב אפשרות לנו אין ובחז''ל בתורה ביסוס כל וללא וחריג מיוחד באופן ציוותה התורה עמלק על עמלק. בגדר הוא ישראל עם את להשמיד
את שהרגו ראיה שום מכאן אין אך עמון, בני את השחיתו והם יואב את שלח שדוד י''א פרק ב' בשמואל ראינו כן כמו
עמון. בני את מוחץ ניצחון שניצחו אלא האזרחים כל
וְהֶעֱבִ֤יר הַבַּרְזֶ֗ל וּֽבְמַגְזְרֹ֣ת הַבַּרְזֶ֜ל וּבַחֲרִצֵ֨י בַּ֠מְּגֵרָה וַיָּ֣שֶׂם הוֹצִ֗יא אֲשֶׁר־בָּ֜הּ וְאֶת־הָעָ֨ם בְנֵֽי־עַמּ֑וֹן עָרֵ֣י לְכֹ֖ל יַעֲשֶׂ֔ה וְכֵ֣ן בַּמַּלְבֵּ֔ן במלכן אוֹתָם֙
בָׁשָּ֧יַו דִ֛וָּד םָ֖עָה־לָכְו ָׁשּורְי לִָֽם.
מדברי משמע וכך אותם, ולהרתיע לאיים כדי אותם שגרר אלא כולם את הרג שהוא נראה לא הפסוקים בפשט אך
ק''דרה שכתב: שם
" - במלבן אותם והעביר באש המולך במקום ר״ל בכ״ף במלכן וכתוב הלבנים שם ששורפים במקום שרפם ר״ל
שגררם לומר רוצה בשוקיא יתהון ואוביר הז םוקמב הז ומכ ןהמכ םהמכ ףומ ףונו ת״יו ריבעהו םתוא ןבלמב רגו
תוצוחב". םהש ןיפוחמ םינבלב
ג''בלרה:
" האומות שאר שייראו וחריצי בלע״ז שיג״ה שיחתוך מה חותך הוא בהם פגימות מלא ברזל כלי הוא המגרה והנה בישראל מלהלחם
שי ולאב םירבדה ןמ תוירזכאה רתוי הגירההמ ברחב ופיפ תוי".
מידתי צעד זהו חבריו מעשי את להמשיך יעיז שלא כדי בך שנלחם עם בני להשפיל להרוג. שניתן ראיה כל אין ממילא
המהר''ל. כדברי שלא
אומות עם להילחם מותר לנו גם אז נקמה. המושג עם כניעה. המושג בלי ומוחלטת. אכזרית בצורה להילחם נהוג שבו
שלם עם למחוק אפשר שאי שגורסת אחרת, מוסרית תפיסה וישנה השתנתה העולם אומות שתפיסת כיום ממילא
הזה. מהשינוי מושפעת גויים להרוג שלנו היכולת גם שלו, הצבא עם המלחמה בגלל
לתפיסה ביחס אמורים הללו הדברים כל ראיה מצינו לא לכך מלחמה. בשעת וזקן, נער ואישה, איש כל להרוג שניתן והיושר הצדק לפי משתנים והם נח בני דיני על בנוי בגוי רציחה שאיסור שכיון לומר רב מקום ויש וחז''ל, התנ''ך מדברי
. לצניה לע ךכ טלחהב רשפא דומלל ירבדמ ירפסה לערמש
המלחמה.
הרב לוא שלארשי י
םיעייסמ, ילייחל ביואה יאדוובש רתומ עוגפל םהב יכ םה קלח ןמ המחלמה מסכנים הם אבל מסייעים לא אם גם אלא
םא. ןיא סונמ, ונתוא רתומ עוגפל םהב
םעטו, רבדה הארנ
אצלם התנ''ך. בזמן כמו בדיוק הן המלחמות האסלאם אצל המערבי, בעולם למקובל שבניגוד להוסיף יש כך על שאנו כמו בדיוק למחבלים סוגדים הם לכן לאזרח. חייל בין אבחנה כמעט אצלם אין לחלוטין. עמים בין היא מלחמה
גי ילארשי אל לכוי רענתהל ילייחמ. ל''הצ םיכירעמנה. םילייח םה אל םילוכי רענתהל םילבחמהמ, םהלש ומכ ףאש מ מ קיימת לא הזו החלוקה אך לאזרח, חייל בין חדשנית חלוקה המציא המערב צה''ל. חייל כמו הוא מחבל כל מבחינתם
. תונתשהל ןכל ותניחבמ םחלנ יפכ ןמזבש ך''נתה. ומחלנ תומחלמ ןיב. םימע הוא
אז לחיות, כדי כשנלחמים הדת. עבור נלחם האסלאם ואילו חיים איכות עבור נלחם שהמערב הוא ההבדל וטעם אז האל, בשם כשנלחמים הכופרים, ביעור עבור כשנלחמים אך לתחום. מחוץ הם לכן המלחמה. מטרת הם האזרחים
ןי לדבה ןיב חרזא. לייחל םלוכ דחאכ םיווצמ. המישמב ןכל ומכ םלצאש אלכ
. םתיא תינש ןיאש הז ןמ קדצה םהלש היהי רתומ תושעל לככ הלועה אזרח בכל בהם, להתחשב נצטרך ואנו רוחם על שפועל מי אם רע, שעושה מי אם רע. יקבל רע והעושה טוב יקבל טוב שהעושה היא הצדק הגדרת שלהם. ואזרח הצדק אז יותר, נעלה מוסרית עמדה עם עם ניצב מולו כי מכך ירוויח וטף, נשים אזרחים חיי על חס ולא באכזריות
רק שהורגים וברמב''ם בספרי מפורש אדרבה, העם. כל על מוות דין להחיל להתיר מקור שום אין אחד שמצד נמצא
םירכזה. םילודגה עמשמ אלש םיגרוה םישנ םידליו. םינקזו את
את להרעיב שניתן הספרי מדברי, ךדהן ןיא ךרוצ ענמיהל העיגפמ םיחרזאב םא רבדה ןכסמ תא םילייחה. ונלש מאי
בני דיני על בנוי גוי הריגת איסור שכל הטעם מצד והן הירושלמי מצד רהן רוצמב ףא יאדוובש םג יחרזא, ועגפיי העי נלחם. הוא שבו העם של באזרחים פגיעה למנוע כדי חייליו את לסכן צריך לא עם והצדק היושר ולפי ובסברא נח
תלאש, תולאשה הרתונש החותפ והאיזון. המידתיות שאלת היא
םאה, רתומ ץיצפהל תיב םינכושש וב םילבחמ ככל כאשר קרקעית חיילים לשם להכניס לא כדי אזרח ייהרג אם גם
ייפגע? מהם מישהו הנראה
םילייחה? ונלש את
שלא. מאד מסתבר
הא ןיאש יפל הכלהה וק לובג. הזכש נר
להימנע הגבול. קו מהו והיושר המוסר לפי לשקול עלינו וממילא נח בני דיני על בנוי גוי הריגת איסור שפתחנו כפי
קדצ. קהבומ ונחנא אל םיכירצ דבאל תא יבוט, ונינב רשאכ םה תומכים גם הם עם כל וכפי מלחמה עלינו הכריזו. םהילי ךדיאמ גורהל םיחרזא אלל הנחבא קר ידכ עונמל לצ וליצ לש ןוכיס םילייחל, ונלש הז דגנ רשויה. רסומהו בחי
האנשים בין הנהוגות המידה אמות לפי לשרטט המדינה ומנהיגי ישראל חכמי צריכים שבאמצע הגבול קו את
ילושב, םירבדה שי ףיסוהל
ומכ ןהכה לומ םע. לארשי ןהכה דמלמ תא םעה ךכו םע לארשי דמלמ תא תומוא. םלועה והז דיקפת
לכ תומוא םלועה ואריש ונב המוא הליפש היוזב אלו, תירסומ זא ונדספה תא לכ דועייה. ונלש את
שהמשימה ייתכן שלנו. המלחמתית ההתנהלות של השיקולים בסל להיות חייבת לגויים אור להיות דורנו של המשימה
וזה- ליבות ונתוא הנקסמל ונילעש ךנחל תא םלועה ירצונה המרחם כל כיצד באכזריות. ברוע, נכון נלחמים כיצד מערבי
, ם וזש הווצמה הנוילעה הבושחהו רתויב, ונלש לול םירזכא רזכאתמ לע. םינמחר לבא לוקישה לש שודיק 'ה שעב שלנו. השיקולים ממכלול חלק להיות הווצחייב קרש הרובעב 'ה ריזחה ונתוא ץראל יפכ ראובמש רפסב, לאקזחי המ
– הרע ביעור תכלית אל להגיע שני ומצד העולם מן הרע את לבער אחד מצד נזכה כך רק תמ תוכלמ 'ה. םלועב הק
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה