ישראל את להציל כדי הטומאה למקום הקב״ה כניסת
פרשת אגדה, במדרשי שיעור בא תשפ״ד│ טבדי בנימין הרב
ישראל לטובת עצמו לטמא הקב״ה של וה״היתר" המדרש לשון
1. יב פרק שמות
הַשָׁנָה לְחָדְשֵׁי לָכֶם א הו רִאש: וֹּן חֳדָשִׁים רֹּאשׁ לָכֶם הַזֶה הַחֹּדֶשׁ (ב) לֵאמֹּר: מִצְרַיִם בְאֶרֶץ אַהֲרֹּן וְאֶל מֹּשֶה אֶל ה' וַיֹּאמֶר ׁ(א)
ה סימן טו פרשה (וילנא) רבה 2. שמות
אומר אינו למה, א״ר מצרים בארץ במצרים (דברים בתורה כתיב הוא ברוך הקדוש אמר חנינא
)כד תעמוד בחוץ כך אעשה אני אף מצרים בארץ
במצרים משה. אמר וכן, ולא העיר את כצאתי
חיבתן גדולה שמעון רבי אמר ישראל של עבודת במקום הוא ברוך הקדוש שנגלה בשביל טומאה ובמקום טנופת ובמקום כוכבים לבית תרומתו שנפלה לכהן משל לגאלן, אי עצמי את לטמא אעשה, מה אומר הקברות
לטמא לי מוטב, א״א תרומתי ולהניח אפשר, אאבד ולא ומטהר וחוזר אחת פעם עצמי את
תרומתי. את
הוא ברוך הקדוש של ומתו תר היו אבותינו כך
ב שנאמר)(ירמיה בין היו וגו' לה' ישראל קדש
יב שנאמר)(שמות הקברות אין אשר בית אין כי
לג ואומר)(במדבר מת שם אמר מקברים ומצרים א״א להניחן גואלן אני היאך הוא ברוך הקדוש
ג שנאמר)(שמות ולהצילן לירד מוטב וארד
קרא כשהוציא מצרים מיד להצילו לאהרן
מקדש את וכפר טז )(ויקרא שנאמר אותו וטהר
הקדש על ט״ז. וכפר )(ויקרא, הקדש
3. בא (פרשת ה סימן טו פרשה שמות יוסף )עץ
במצרים ולא מצרים. בארץ במכילתא כדאי' לכרך חוץ: והיינו
כו כצאתי משה אמר.'וכן למשה נגלה לא שהשכינה מפני היה משה דטעם ס״ל
משה וע״י תעמוד). דבחוץ (מטעם עומדת היתה לכרך חוץ לא א מצרים של כרך בתוך משה כשהיה וא״כ הללו. הנסים כל ועשה חובו את גבה שלמעלה ב״ד שלוחי ואהרן
השכינה: גילוי מקום לכרך חוץ יוצא היה המקום אל להתפלל רוצה
כו עכו״ם במקום הוא ברוך הקדוש.'שנגלה אחרונה במכה: היינו
א״א תרומתי הדין. ולהניח. פי ל א״א עצמי את. לטמא לאכול אוכל ולא שתטמא
לאבדה רוצה ואיני כך אחר: אותה
תרומתי את לאבד. ולא ולא נגעה שלא נטמאת שלא באופן שם שנפלה צ״ל
א״א הוא אבל פתיל צמיד מוקף חרס כלי בתוך שהיתה א״נ הקבר. על. האהילה
בטומאה: יגע או שיאהיל בלתי שם שיכנס
הקבר בין היו בטומאת די כי לעיל שהזכיר ועכו״ם טנופת ג״כ להזכיר האריך לא. ות העיקר שהיא: מת
להצילו וארד. שנא' כאילו כביכול הורדה בחינת נקרא זה כי השכינה. ירידת דהיינו
ההוא במקום שכינתו להשכין ממדריגתו: ירד
על דקאי מפיק הקדש מקדש כפול מדכתיב הקדש מקדש את וכפר. שנא'
אקדמיה מ״מ הקדש. על וכפר לפסוק מאוחר כתיב זה שפסוק ואף. השכינה והא השכינה. על דקאי טפי דמשמע הקדש מקדש את כתיב דביה משום המדרש מטומאות הקדש על וכפר כתיב דביה משום הוא הקדש. על וכפר פסוק כלל דהביא בני מטמאות שנטמאת על כפרה צריכה השכינה שכביכול דמשמע ישראל בני
[ת״נ ישר: ]אל
כה דרוש - ארוכה דרך דרכים 4. פרשת
לומר מוכרחים אנו המתים ובתחיית
. והוא למקום בנים דין לנו יש שאנו דסנהדרין: בפ״ד דאמרינן במאי א״ל
כהן, אלהיכם אבהו לרבי מינא ההוא
קבריה, כי תרומה לי ויקחו דכתיב הוא, במיא תימא, וכי טביל במאי למשה בשעל מדד מי והכתיב, א״ל מים ו
'באש ה הנה כי דכתיב טביל בנורא
. , ע״כ יבוא
אלהיכם שאמר המין של זו חלוקה והנה
, רחוקה ולא היא נפלאת לא הוא כהן גדול כבוד יום: טבול בפרק וכדאמרינן
למרים הוא ברוך הקדוש לה חלק מסגירה אני כהן אני, אמר שעה באותה
. , ע״כ פוטרה ואני חולטה אני
כהן. דין לו יש דהקב״ה הרי
כי דאמרינן דהך עלה ז״ל והתוספות
, כתבו: טביל במאי למשה קבריה הא
, דישראל נטמא היאך ליה קשיא דלא, ע״כ. למקום בנים נקראו
'בקבורתו ה שנתעסק, דמה מזה למדנו בנים ישראל היות מטעם הוא משה של. לבנו מטמא, והכהן למקום
, פרש בא סדר רבה בשמות …ואמרינן ה
'ו': סי ט״ו מצרים… בארץ ועברתי
. ע״כ
אין כי צ״ע ז״ל: יפה מהר״ש שם וכתב יכול לא הכהן, כי לנמשל דומה המשל שיטמא מבלתי הקברות מבית להביא
ברוך הקדוש, אבל הקברות בבית עצמו
ישראל להוציא יכול היה לא למה הוא מבלי ומופתים באותות במסות ממצרים
. ו במצרים הוא שיכנס ' ה שהוצרך תירץ
למכת במצרים לבוא ובעצמו בכבודו מצרים בארץ ועברתי כדכתיב בכורות
ולא אני מלאך ולא,'אני ה 'אני וגו. , ע״כ שליח
דמכת זו דפעולה דבשביל מזה למדנו ולא אני,'דהיינו ה אני בה כתיב בכורות
לכהן ישראל לגאולת, דמו השליח והוכרח הקברות בבית תרומתו שנפלה
ל, ונודעה תרומתו להציל עצמו טמא במקום שנגלה ישראל של חיבתם זה. ולפי ישראל את לגאול הטומאה
,' ה אני ביה דכתיב המתים בתחיית
, חזרה שליח ידי על שאינה דהיינו מאחר למקומה התוספות קושית
, מתים מחיה היאך כהן הוא שהקב״ה
, התוספות שתירצו מה אלא לנו ואין וכהן למקום בנים נקראו שישראל
לבנו. מיטמא
תרומתו עבור שנטמא הכהן של המקרה על הפוסקים קושיית
א העזר אבן העניינים תוכן יצחק בית 5. שו״ת כט,
בכל, שוה שאינו ל״ת עוקרין חכמים אם בדין דברים בפנים הג״ה ט״ו פ' בא מדרש דברי להבין זכיתי שלא בזה אזכיר
לי מוטב אפשר אי תרומתי ולהניח אפשר אי עצמו את לטמא אעשה מה מר א הקברות לבית תרומתי שנפלה לכהן משל תרומתי. את אאבד ולא ומטהר וחוזר אחת פעם עצמי את לטמא
הכי? דינא וכי איך מ״מ ליטמא שסופה רק חוצץ דבר לע״ע שיש נטמאה לא ועדיין תרומתי שנפלה הכונ' נאמר אם אף
תרומה שישמור דמצוה תרומתי דמשמרת עשה לקיים עול״ת דה״ל ל' מ בב כמבואר ול״ת בעשה ויעבור עצמו את "יטמא ועשה. . ל״ת דוחה עשה ואין עשה אלא ל״ה ל״ד בבכורות כדדרשינן תטמא. שלא
י משנה ב פרק מציעא בבא מסכת 6. משנה
לו… ישמע לא תחזיר אל לו שאמר או היטמא אביו לו אמר אם לה יטמא לא הקברות בית היתה ואם
י משנה ב פרק מציעא בבא מסכת טוב יום 7. תוספות
ריש הרמב״ם העתיק וכן הקברות. בבית כתב והר״ב רע״ב. סימן ריש הש״ע העתיק וכן הקברות. בין ס״א הקברות. בית היה ואם
נזיר או כתב והרמב״ם ל'. דף דגמרא לישנא וכו' כהן והוא הר״ב שכתב ומה רוצח. מהלכות פי״ג. תעשה ולא עשה ג״כ דאיכא
רש״י וכתב גמרא. וכו'. עשה אבדה שהשבת הר״ב ומ״ש יבא. לא מת נפש על (שם) ונאמר יהיה. קדוש ו') (במדבר בנזיר ר שנאמ דחי דקא הוא עשה אלא תעשה לא לדחות מועיל תעשה לא אין להתעלם] תוכל [דלא איכא נמי תעשה דלא גב על ואף ל 'דף הרי״ף: כתב וכך ע״כ. ע״ב). כ״א (דף ביבמות כדאמרינן ליה
לתירוץ ראשון למהלך הצעה
קפד סימן והערות תשובות ליקוטי ד חלק מישרים 8. דובב בסיביר גלותו מעת ][הערות
. תרומה והצלת מצוה לצורך כהן טומאת הקברות לבית תרומתו שנפלה לכהן משל ה'], [אות ט״ו פרשה בא פרשת רבה במדרש
וכו אחת פעם עצמי את לטמא לי מוטב.'כו'
כמבואר עצמו את לטמא רשאי הכהן אין ול״ת מ״ע דאיכא היכא וגם התרומה, הצלת בשביל עצמו את לטמא מותר יך א וצע״ג גדול כהן פ' נזיר בירושלמי ועיין ואם], ד״ה בתוי״ט שם [עיין לה יטמא לא הקברות בבית היתה ואם מ״י דב״מ דפ״ב במתני'
שם עיין כ. הן כל ד״ה [ע״ב] ל״ח דף סוטה בתוס' מובא ה״א] [פ״ז
9. ירושלמי תלמוד א ז, נזיר מסכת
כפים? לנשיאת כהן שיטמא מהו יוסי רבי קומי אמר כהן בר אבא דר' אחוי מגבילה
כפים. לנשיאת כהן מיטמא אחא: ר' בשם כלום. ליה אמרית לא אנא ומר: אחא ר' שמע
ואמר: חזר ר דמר כיי אלא מיני שמע לא דילמא 'או
אל רבי בשם פזי בן יודא עזר: עומד שהוא כהן כל
בעשה. עובר כפיו את נושא ואינו הכנסת בבית וסבר
תעשה. לא למצות דוחה עשה שמצות מימר לא אנא
כלום ליה אמרית אלקוניה: ואנא אייתוניה
10 משה. פני שם
כפים. לנשיאת שם לשהות מותר אם הכנסת בבית טומאה יש אם
כפיו את לישא: בשביל
. מגבילה חכם: שם
שלא בשמי שקר ולהעיד לטעות לו גרם שזה דילמא או ואמר חא א ר'. חזר שאינו כהן כל בשמו שאמרתי פזי בן ר״י דאמר כהאי אלא ממני שמע שמצות מימר מגבילה סבור והיה תברכו דכה בעשה עובר כפיו נושא בהדיא ליה אמרי לא ואנא דטומאה ל״ת למצות דוחה כפים דנשיאת עשה
הביאו היא גדולה וטעות כן שלא דבר בשמי שאמר ליה מלקי ואנא אותו
מעולם: אמרתי
11 ס״ג עמ' ח״ב גינצבורג שמאי לג״ר שמאי. אמרי
… משא״כ עצמו את לטהר יכול שכהן משום ובזיון מהפסד תרומה להציל כדי עצמו את לטמא לכהן שמותר איפוא יוצא
ליטהר. תוכל לא תיטמא אם בתרומה בבבא ואילו והתעלמת ינן אמר ע״א ל' דף מציעא והיא כהן היה וכו' מתעלם שאתה מים פע אח״כ… עצמו לטהר יכול שהכהן אעפ״י אבידה השבת מצות ולקיים ליכנס לכהן אסור הקברות בבית האבידה
ש לומר אפשר אולי הקודש, בזיון משום שאני תרומה שכהן שמצינו כמו לטמא לכהן ואסור חול שהוא אבידה בהשבת משא״כ
עצמו את מטמא בתוספות מובא ז' פרק ריש נזיר י כפים(ירושלמ לנשיאת דין שלגבי ע מש מ וכו) כהן כל ד״ה ע״ב כ״ח ס׳וטה לכהונה. שייכת שאינה מצוה ובין לכהונה ששייכת מצוה בין הבדל יש טומאה לקיים כדי ליטמא לכהן אסור מדוע ניחא זה ולפי
השבת של עשה מצוות. אבידה
לתירוץ שני למהלך הצעה
12 כ עמ' ח״א מועדים נתן, להורות גשטטנר– נתן ג״ר. ה
והכהונה– שהתרומה לכך וק זיח חד הם
13 סו סה עשה עשין פערלא) (הרב לרס״ג המצוות ספר על. ביאור
ז״ל הרמב״ן הביא עוד עצמם שהכהנים ועוד ל וז "ראיה מפסוק שדרשו כמו עליהן. ג״כ ומברכין ומעשרות תרומה מפרישין אלא מצוה הי' לא ואילו כהנים. אלו אתם גם לוים. אלו תרימו כן
בלבד הנתינה שם… עיין עכ״ל מזה פטורין הם היו
אחת מצוה ונתינה הפרשה אם דודאי היא. דכוונתו נראה
הנתינה היא המצוה הן. עיקר התחלת אלא אינה והפרשה
דקרא. מפשטי' כמתבאר נתינה. . מאחר עצמם כהנים וא״כ גם למיפטרינהו הו״ל ממילא בהו. שייכא לא דנתינה
יש ודאי אלא נתינה לצורך אלא שאינה. . ההפרשה מחובת ב גם הפרשה למצות מקום דמצוה עכצ״ל וא״כ ינה. נת לא
היא. בפ״ע
… דאם איפכא. להוכיח יש אדרבה מזה דגם נראה אמנם מידי תליא ולא לגמרי. היא בפ״ע מצוה דהפרשה איתא
נהי להפרשה. כהנים לרבות קרא לי למה א״כ בנתינה.
תיתי מהיכא מקום מכל שלהם. היא והחלה דהתרומה
טבל אכילת להם. להתיר
וכיון הן. אחת מצוה ונתינה הפרשה כ ע ודאי "אלא צריכי לא הפרשה דגם סד״א הוה בנתינה. ליתנהו. שכהנים דאסירי הוא גזה״כ הכי דאפילו קרא לן משמע קא לזה השיריים להתיר בעי מיהא והפרשה טבל. באכילת
ולאכלה מהחולין התרומה להפריש כדי והיינו. באכילה משמרת מרה א והתורה ונחלתם. חלקם שהיא בקדושה. ל״ד דבכורות (בפ״ה כדאמרינן שימור לה עביד תרומותי
שם. עיין ע״א) החולין מתוך התרומה שמפריש מה וא״כ
וגם ישראל. דגבי נתינתה היא זו תרומה בקדושת. ואוכלה היא נתינה צורך הפרשה כאילו זה הרי: כאן
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה